רודולף שטיינר

מחזור של שש הרצאות שניתנו בלייפציג

28 בדצמבר 1913 עד ל-2 בינואר 1914

GA149

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר כולו ראו כאן

הרצאה שישית

2.1.1914

תמצית ההרצאה: החדירה של אימפולס הכריסטוס אל תוך הגילויים הרוחיים. קריאת הכתב הכוכבי על ידי הכוח של הנפש האנושית הזכה והחפה. ההתאמה בין ההיסטוריה האנושית והכתב הכוכבי. האספקט השמיימי והאספקט האנושי של הגראל הקדוש.

**********************

בהרצאות הקודמות ניסיתי להציג את אשר יש לי לומר לכם על המיסטריה של הגראל והקשרים שלה בדרך כזו שאוכל להראות לכם כיצד הדברים מגלים עצמם בהדרגה לנפש המבקשת. לא נמנעתי מלתת לכם את הקשיים השונים שצריך לעבור לפני שמגיעים לתוצאות של מחקר הניתנות לנפש מבחוץ מן העולם הרוחי. כמובן שידעתי היטב שאם פסיכולוגיה מודרנית, שנשארה כה שטחית, תמצא תאור שכזה, היא תביא כנגדו כל התנגדות אפשרית – או מוטב הבלתי אפשרית ביותר – ואני מודע היטב לכל הספקות שעלולים להתעורר, ההחלטות המוזרות אודות כל מיני חוקים והתקשרויות של אידאות ודימויים תת-הכרתיים. במקום כל זה – ובתודעה מלאה – אתן לכם הפעם דין וחשבון בלתי מלוטש זה, משום שאתם, כאנתרופוסופים, חשוב להבהיר לכם שהתוצאות שאליהן מגיעים במחקר רוחי מושגות רק לאחר התגברות על כל הדברים אשר, כפי שאמרתי אתמול, עומדים בדרך. והתוצאות הסופיות של מחקר רוחי אינן התוצאה של אידאות המובאות יחדיו כפי שאפשר לשער. משום שאידיאות אלו הן כמו שליחים המדריכים אל התוצאה הסופית ואין להן דבר עם התוצאה עצמה.

רציתי להקדים במילים אלו משום שהפרסומים האחרונים הראו את אשר קורה שוב ושוב כאשר הפירושים הללו נדפסים כמחזורי הרצאות. הם ניתנים לאנשים מחוץ לתנועתנו, אשר נותנים את הציונים חסרי המשמעות ביותר אודותיהם וכמובן נהנים לצטט אותם מחוץ להקשרם וכן הלאה. והרשו לי להוסיף – ללא כל שאיפה להיות שחצן – שבגלל תנועתנו הגיע זמן שאדם זה או אחר עלולים לחשוב שיהיה זה מועיל לתקוף אותנו. ואנו יכולים להיות בטוחים שכל תחבולה תשרת אדם שכזה.

אמרתי שעל הכתב הכוכבי להימצא בשמיים, אבל אין זה הגראל והוא אינו נותן לנו את הגראל. ביטאתי זאת בצורה מודגשת – ואני מבקש מכם לקחת הדגשה זו מאוד ברצינות – ה’שם’ של הגראל צריך להימצא דרך הכתב הכוכבי, לא הגראל עצמו. הצבעתי על העובדה שבמגל נוגה הזהב של הירח, כפי שכל מי שמתבונן מקרוב יכול לראות – החלק האפל של הירח מופיע ואפילו בולט מן המגל הזוהר. ושם, בכתב נסתר, צריך להימצא שמו של פרסיבל.

כעת, לפני שנלך הלאה וננסה לפרש את הסימן הזה בשמיים, אני צריך את תשומת לבכם לחוק חשוב, עובדה חשובה. המגל נוגה הזהב נעשה ברור ומפורש בגלל הקרניים הפיזיות של השמש אשר נופלות על הירח. הצד המואר של הירח זורח כגביע נוגה-זהב. ובתוכו מונח לחם הקודש האפל. באופן פיזי, זהו החלק האפל שקרני השמש אינן מגיעות אליו. באופן רוחי, יש שם משהו אחר. כאשר הקרניים של השמש נופלות על חלק של הירח ומוחזרות באור נוגה, משהו בכל זאת עובר דרך החומר הפיזי. דבר זה זהו האלמנט הרוחי החי בקרני השמש. העוצמה הרוחית של השמש אינה מושבת לאחור ומשתקפת, כמו העוצמה הפיזית של השמש. היא עוברת דרכו, ובגלל שהיא נתקלת בהתנגדות של העוצמה של הירח, מה שאנו רואים מונח בגביע הזהב הוא העוצמה הרוחית של השמש. כך אנו יכולים לומר: בחלק האפל של הירח אנו מתבוננים בעוצמה הרוחית של השמש. בחלק נוגה הזהב, בגביע, אנו רואים את העוצמה הפיזית של השמש משתקפת. הרוח של השמש נחה בגביע של העוצמה הפיזית של השמש. כך שבאמת הרוח של השמש נחה בגביע של הירח. ואם נזכר עכשיו בכל מה שאמרנו בעבר אודות רוח-שמש זו ביחס לכריסטוס, אזי בירח הפיזי מתגלה סמל חשוב, משום שהירח מחזיר את קרני השמש ובדרך זו מתהווה הגביע נוגה הזהב. הוא מופיע לפנינו כנושא רוח השמש. כי רוח השמש מופיע בתוך גביע הירח בצורה של לחם הקודש דמוי דיסק.

הבה וניזכר שבסאגה של פרסיבל מתואר שבכל יום שישי הטוב, ובמשך חג הפסחא, לחם הקודש יורד מהשמיים לתוך הגראל ומתחדש, הוא שוקע לתוך הגראל כמזון מחדש נעורים – בחג הפסחא כאשר פרסיבל מונחה שוב לקראת הגראל על ידי הנזיר; בחג הפסחא, שהמשמעות שלו עבור הגראל שוב מתקרבת ומובאת למין האנושי דרך פרסיבל של ווגנר.

כעת הבה וניזכר כיצד בהתאמה עם מסורת ישנה – אחת מהמסורות הללו עליה דיברתי אתמול, שצמחה מהעבודה של אימפולס הכריסטוס במעמקי הנפש – נקבע התאריך של חג הפסחא. איזהו היום שנקבע עבור חג הפסחא? היום שבו שמש האביב, שהיא השמש שאוספת כוח – הסמל שלנו עבור הכריסטוס – מגיעה ליום ראשון אחרי הירח המלא. כיצד הירח המלא האביבי עומד בשמיים בחג הפסחא – כיצד הוא צריך לעמוד? הוא צריך להתחיל, לפחות במעט, להפוך מגלי. משהו מהחלק האפל צריך להיראות, משהו מרוח השמש, זה אשר רוכש את כוחו האביבי צריך להיות בתוכו. כאן הכוונה שבהתאמה למסורת עתיקה, התמונה של הגראל הקדוש צריכה להופיע בשמיים בחג הפסחא. זה חייב להיות כך. לכן, בחג הפסחא כל אחד יכול לראות את התמונה הזו של הגראל הקדוש. בהתאמה למסורת עתיקה מאוד, מתואם התאריך של חג הפסחא עם המראה הזה.

וכעת ננסה שוב להשיג את מהלכנו בשימת לב להתפתחות זה אשר לוקח מהלכו מתחת לפני השטח של חיי הנפש. אמרנו אתמול שהכוח שנובע מהסיביליות צריך להיעשות מתון יותר. היה עליו להיות מוחדר על ידי אימפולס הכריסטוס, ובצורה ממותנת זו היה עליו להופיע שוב, כך שעליו להיעשות הנושא של תרבות רוחית בזמנים מאוחרים. כעת, הבה ונשאל: ההיה פרסיבל – כפי שקורא לו כריסטיאן דה טרוי – מסוגל לקבל לתוכו משהו מאימפולס הכריסטוס כעובד במעמקי נפשו?

אם נתבונן לאחור פעם נוספת לתכונה הראשונית של הגאולוגיה העברית הקדומה, דבר אחד מתגלה לנו שוב ושוב. אנו נתפוס את הרוח של גיאולוגיה עברית קדומה זו רק אם נבהיר לעצמנו שכל העבריות הקדומה מנסה בכל כוחה לאחוז בתכונה הגאולוגית של ההתגלויות שלה. הראיתי כיצד יש להתבונן בהתגלויות הללו, וכיצד השאירו עקבות בכל מקום, בפעולות ובתנועה הרוחית של אדמתנו. המאמץ העברי היה לשמור בכבלים את פעולות האלמנטים הנגזרות מהכוכבים והמשרתות כמעורר רוחי של העוצמה של הסיביליות. ההשפעה של הכוכבים היתה מוצדקת באסטרולוגיה של התקופה הפוסט-אטלנטית השלישית, עבור האנושות נשאר אז עדיין כה הרבה מהרוחיות של האבות שכאשר האנשים הקדישו את נפשם לאלמנטים, הם קלטו השפעה טובה מהכוכבים.

במשך התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית, העוצמה של הכוכבים נסוגה בפני האלמנטים אשר סבבו את האדמה באטמוספרה ובכל מקום. השפע של האלמנטים היה מורגש בדרך כזאת שכל אחד שהבין את רוח התקופה, ובמיוחד כאשר התקופה הרביעית התקדמה יותר ויותר, היה נאלץ לומר לעצמו: “הבה ונשמור עצמנו נגד ההשפעה החודרת לתוך האלמנטים מהכוכבים, היא מייצרת משהו כמו הכוח שאינו כדין של הסיביליות.” דרך אימפולס הכריסטוס שמזג עצמו החוצה לתוך ההילה של האדמה, הכוחות הסיביליים נעשו הרמוניים והיו מסוגלים שוב להפגין גילויים כשרים.

מעולם לא היה המתקדש האמיתי של העבריות העתיקה מביט ברצון אל הכוכבים כאשר שאף להתגלות של הרוח. הוא קידש עצמו לאל אשר היה שייך לאבולוציה של האדמה (כפי שהראיתי בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים) ונעשה אל-ירח כדי לעזור להתקדמות האדמה.

בפסטיבלי הירח של היהודים היו מבהירים היטב שאדון האדמה זורח למטה באופן סימלי בהשתקפות שלו מהירח. “אבל אל תרחיק לכת” – זו היתה האזהרה שניתנה על ידי המסורת העברית לתלמיד “אל תרחיק לכת! הייה מרוצה במה שיהווה גילה בסימבול הירח שלו – אל תרחיק לכת! עדיין לא הגיע הזמן לתאר מתוך האלמנטים דבר כלשהו יותר מאשר מגלה הסימבול של הירח. כל דבר נוסף על כך יהיה שייך לכוחות הסיביליים הבלתי כשרים.”

כאשר כל אשר בא לאבולוציית האדמה מתקופות שבתאי, שמש וירח נתפס באספקט הטבעי שלו, אזי אנו מוצאים אותו מסומל במסורת העברית העתיקה דרך חוה. חוה – התנועות לעולם אינן מבוטאות בבירור – חוה! הוסף לזה את הרמז לישות האלוהית של העברים הקדומים אשר הוא המושל של היסטוריית האדמה ונקבל מראה חי ככל מראה אחר – יהווה, מושל האדמה בעל סימבול הירח. אם נביא זאת לידי חיבור עם אשר מגיע אלינו מתקופת הירח ואשר נובע ממנה עבור התפתחות האדמה, נקבל את מושל האדמה מאוחד עם אם האדמה, אשר כוחותיה הם תוצאה של תקופת הירח…יהווה! לפי כך, מתוך הקדמוניות העברית, נובע החיבור המסתורי של כוחות הירח, אשר השאירו שאריותיהם בירח הידוע לאסטרונומיה, את כוחותיהם האנושיים באלמנט הנקבי בחיי אנוש. החיבור של מושל האדמה עם אם הירח ניתן לנו בשם יהווה.

כעת אני רוצה להביא בפניכם שתי עובדות אשר ייתכן וירמזו כיצד, תחת ההשפעה של אימפולס הכריסטוס, הכוחות הסיביליים השתנו בתוך המעמקים התת-מודעים של חיי הנפש. אני רוצה לגעת בגילוי שאליו עוררתי את תשומת הלב לפני שלוש שנים – כמעט שלוש שנים מהיום – השתנות הסיביליה תחת ההשפעה של אימפולס הכריסטוס. בהרצאות שנדפסו תחת הכותרת היסטוריה אוקולטית: אישים ומאורעות לאור המדע הרוחי^[1], הצבעתי על הופעתה של העלמה מאורליאן.²⁸ הראיתי כיצד המאורעות בעלי החשיבות הגדולה ביותר לגורלה של אירופה בתקופה שלאחר מכן זרמו מתוך אשר העלמה מאורליאן השלימה תחת ההשפעה של האינספירציה שלה, החדורה במלואה על ידי אימפולס הכריסטוס בתחילת הסתיו של 1428.

מהמדע החיצוני אפשר באמת ללמוד שגורלה של אירופה היה עלול להיות שונה מאוד אם העלמה מאורליאן לא הופיעה בשעתה. ורק מי שאוחז כולו בדיבוק המטריאליסטי, כמו אנטול פרנס²⁹, יכול לדחות את העובדה שמשהו מסתורי חדר להיסטוריה בזמן ההוא. לא אחזור כאן על מה שאפשר לקרוא בספרי ההיסטוריה. כל מי שהקשיב להרצאות אלו, יכול לראות שמשהו כמו סיביליה מודרנית הופיע בעלמה מאורליאן.

היה זה הזמן – המאה ה-15 – שתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית החלה. הזמן שבו אימפולס הכריסטוס צריך לעלות יותר ויותר ממעמקי התת-מודע של הנפש. אנו יכולים לראות באיזו צורה עדינה ורכה טבולה בתכונות האצילות ביותר של הנפש האנושית, התגלה הכוח הסיבילי של העלמה מאורליאן. אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולקרוא לפניכם מכתב שנכתב על ידי אדם שחי דרכם של מאורעות אלו משום שהמכתב מראה איזה רושם עשה הכוח הסיבילי של העלמה מאורליאן על אלה שהיה להם הלב והרגשות עבורו. זה היה אדם מבני לוויתו של המלך אשר אותו שיחררה העלמה מאורליאן. לאחר שהוא מתאר את מעלליה הוא כותב:

“זאת והרבה יותר מזאת הביאה העלמה, ובעזרת האל היא עוד תשלים דברים גדולים יותר. יש לנערה יופי ישר בעיני וסבלנות גברית. היא מדברת מעט ומוכיחה תושייה ופיקחות ראויים לציון. כאשר היא מדברת יש לה קול נשי נעים ונחמד. היא אוכלת מעט ומתנזרת מיין. היא מתענגת על סוסים יפים וכלי נשק ומעריצה גברים אציליים לבושים היטב. החובה להיפגש ולשוחח עם מספר גדול של אנשים מאוסה ונתעבת בעיניה. דמעותיה זורמות לעיתים תכופות. היא אוהבת פנים שמחות. היא עומדת בעמל מפרך והיא כה שקדנית ומתמידה בטיפול ובנשיאת נשק. היא יכולה ללבוש ללא הפסקה שישה ימים ולילות שריון מלא. היא אומרת שלאנגליה אין כל זכות על צרפת ולכן – כפי שהיא אומרת – האל שלח אותה לנצחם ולגרשם מצרפת אבל רק לאחר אזהרה מוקדמת. עבור המלך היא הראתה את ההערצה העמוקה ביותר. היא אמרה שהוא אהוב על האל, ונתון תחת הגנה מיוחדת ולכן יישמר. על הדוכס מאורליאן בן אחיך (או אחותך) אמרה שיינצל בדרך נס אבל רק לאחר שיתבע שיחרורו מידי האנגלי המחזיק בו כאסיר.

עם הדוכס הזה אני מביא את דיווחי לידי סיכום. עדיין דברים מופלאים יותר התרחשו ומתרחשים מאשר אוכל לכתוב ולתאר במילים. תוך כדי כתיבתי העלמה הנ”ל מתקדמת לעבר העיר ריימס בשמפאנג’, היכן שהמלך נשלח במהרה כדי שימשח ויוכתר תחת הגנתו של האל.

הדוכס המכובד ביותר ורב הכוח והאדון הגדול והנכבד. אני מעמיד עצמי לפקודתך בכל הענווה. ומתפלל לכל יכול שיגן עליך ושימלא את שאיפותיך.

נכתב בביטרומיס ב-21 ביוני 1429.

עבדך הנאמן

פרסיבל

אדון בונלמיולק, יועץ וסוכן חצר של מלך צרפת והדוכס של אורליאן, סנשאל של ברי.”

כך כתב פרסיבל לדוכס של מילאן אודות העלמה. כל מי שקורא זאת יחוש שיש כאן תיאור של סיביליה חדורה בכריסטוס.

זהו דבר אחד. דבר אחר שאליו אני רוצה גם להפנות את תשומת לבכם הוא לעובדה מהזמנים החדשים שהביאה התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. דבר זה נכתב על ידי אדם, שצריך לומר, חש עצמו בצדק כחדור ברוח הזמן החדש – כך שמה שהוא חש מבלי דעת צריך להיות מבוטא בדרך זו: “כן, הזמן מגיע כאשר האסטרולוגיה הישנה תחיה שנית בצורה חדשה, צורה חדורה בכריסטוס, ואזי אם מישהו ישתמש בה נכונה, כך שתהייה חדורה באימפולס הכריסטוס, מישהו יעז להביט למעלה אל הכוכבים ולשאול אותם אודות הכתב הרוחי שלהם.” כאן היה אדם – כפי שתראו בקיצור – אשר חש בצורה עמוקה שהאדמה אינה כפי שהגיאולוגיה החומרנית המודרנית מתארת אותה, כפיזיקלית ומינרלית בלבד. אלא ישות חיה שהתברכה לא רק בגוף כפי שהמטריאליסט המודרני רוצה שנאמין אלא גם בנפש. הוא יודע זאת בדרך כזו שהוא יכול לחוש משהו כזה (למרות שלא יכול היה לבטא זאת במילים האלו משום שהמדע הרוחי של היום לא היה קיים אז): “ אימפולס הכריסטוס התקבל על ידי נפש האדמה לתוך ההילה שלה וכך אדם שחש שנפשו חדורה בהילת האדמה, ובאימפולס הכריסטוס, יכול שוב להסתכל למעלה לאשר כתוב בכוכבים”, ובאמת זה נעשה, אנשים הביטו למעלה אל הכוכבים. ולמרות שהגישה הזו הביאה עמה הרבה אמונות תפלות בעיקר בקרב האסטרונומים הישנים שהופיעו באותו זמן, עדיין אנו מוצאים איש מסוים קשור חזק לחיים הרוחיים של הזמן החדש, כותב בדרך זו:

“אלו, ואין ספור שינויים ותופעות המתרחשים על פני האדמה, הם כה מדויקים ושיטתיים שאינם יכולים להיות מבוארים כמקרה עיוור, וכפי שהפלנטות עצמן אינן יודעות דבר על הזוויות שהקרניים שלהן יוצרות עם האדמה, לאדמה צריכה להיות נפש. האדמה היא בעל חיים” (הוא אינו מתכוון לבעל חיים במובן הרגיל, אלא לאורגניזם חי). “אפשר להבחין באדמה אנלוגיה מושלמת עם חלקי גוף החיה. הצמחים הם שערותיה, המתכות הן עורקיה, מי הים הם המשקה שלה. לאדמה יש כוחות יוצרי צורה, מין אימגינציה. יש לה תנועה, מחלות מסוימות, השפל והגאות הם נשימתה. הנפש של האדמה כמין להבה, וכן החום התת-קרקעי והעובדה שמבלי חום אין פריה ורבייה. דימוי מסוים של גלגל המזלות וכיפת הרקיע כולה טבועה על ידי האלוהים בנפש האדמה.

זהו הקשר שבין השמיים והאדמה, הגורם לסימפתיה שבין השמיים והאדמה, האבטיפוס של כל התנועות והפונקציות הללו נשתלו על ידי האלוהים הבורא באדמה. הנפש היא במרכז האדמה, היא שולחת החוצה צורות או התרשמויות של עצמה בכל הכיוונים ובדרך זו חווה כל שינוי הרמוני ואובייקטים מחוץ לעצמה. כמו עם נפש האדמה, כך הוא עם נפש האדם. כל הרעיונות המתמטיים וההוכחות, לדוגמא, נבראים על ידי הנפש מחוץ לעצמה, או שאין להם דרגה כה גבוהה של ביטחון ודיוק.

לכוכבי הלכת ולאספקטים שלהם יש השפעה על כוחות הנפש של בני האדם. הם מעוררים רגשות ותשוקות מכל הסוגים, מוליכים לעתים קרובות לפעולות ולמאורעות האיומים ביותר. יש להם השפעה על ההתעברות ומכאן על האופי והטמפרמנט האנושי; חלק גדול מהאסטרולוגיה מבוסס על כך. מן הסתם השמש אינה קורנת רק אור וחום דרך הקוסמוס; היא עלולה להיות גם מושב ומרכז לתבונה טהורה ולמקור של הרמוניה אוניברסלית. וכל כוכבי הלכת מכילים נפש.

בכל הבריאה יש הרמוניה מפוארת ונפלאה, בתחום החושים כמו גם בעל-חושי, באידאות כמו גם בדברים, בממלכות הטבע ובמתנות החסד. הרמוניה זו נמצאת גם בדברים עצמם וביחסים שביניהם. ההרמוניה הגבוהה ביותר היא האל, והוא הטביע על כל הנפשות הרמוניה פנימית כחותמו. מספרים, צורות, הכוכבים והטבע ככלל, נמצאים בהרמוניה עם מיסטריות מסוימות של הדת הנוצרית. כך לדוגמא יש בקוסמוס שלושה דברים במנוחה: השמש, כוכבי השבת והחומר המתווך שביניהם, וכל השאר בתנועה; וכך באל האחד הם אב, בן ורוח הקודש. הכדור מייצג את השילוש: האב הוא המרכז, הבן הוא שטח הפנים, ורוח הקודש היא האחידות של המרחק מהמרכז לפני השטח (הרדיוס); וכך הוא עם המיסטריות האחרות. מבלי הרוחות והנפשות לא תהיה הרמוניה בשום מקום. בנפשות האנושיות אנו מוצאים נטיות הרמוניות מאין סוף סוגים שונים. כל האדמה מונפשת, וכך מושגת הרמוניה כבירה, לא רק על האדמה אלא גם בין האדמה וקבוצות הכוכבים. נפש זו פועלת דרך גוף האדמה, אבל ממוקמת בלב; וממקום זה, כמו ממוֹקֵד, יוצאת פעילותה לתוך האוקיינוס והאטמוספירה. מכאן הסימפתיה שבין האדמה והכוכבים; מכאן הסדירות שבתהליכי הטבע. העובדה שלאדמה באמת יש נפש נראית בבהירות הרבה ביותר בהתבוננות בתנאי מזג האוויר ובאספקטים שתחתם הוא מתרחש כרגיל. תחת אספקטים וקבוצות כוכבים מסוימות האוויר תמיד חסר מנוחה; אם אספקטים שכאלה אינם נוכחים, או שהם מעטים או זמניים, האוויר נשאר שקט.”

את זה כתב אדם ב- 1607; אדם שבו חיה ופעמה כתקופה חדשה הממששת ובאה, אסטרולוגיה מלאה בכריסטוס, הגוררת אחריה, כמו צל שלה, אמונות תפלות אסטרולוגיות. כך כתב אדם מתוך הלך רוח כן ומסור ביותר של הנפש; אדם שידע שאנשים השתמשו קודם לכן – תחילה בצדק ולאחר מכן בטעות – בכוחות שנבעו מהעולם האלמנטלי, הכוחות שאנו צריכים לכנות אותם כעת הכוחות הסיביליים. כי אי אפשר להכחיש, הוא כתב, שרוחות שכאלו – הוא התכוון לרוחות אשר מקיימות תקשורת בין הכוכבים והאדמה – ביססו עצמן באלמנטים הסובבים את האדמה כאטמוספרה שלה. והוא ממשיך:

“אי אפשר להכחיש שרוחות שכאלו שקודם לכן מזגו את אימרותיהן האורקאליות לבני האדם דרך פסלי אלילים ועצי אלון, מתוך חורשות ומערות, באמצעות חיות וכיו”ב; והגידו עתידות ממעוף ציפורים לא היו רק אמניות בהטעיית החלש. רוחות אלו היו פעילות בהדרכת הציפורים במעופן באוויר, ודרך זה, באישורו של האל, הרבה נרמז והובהר לבני האדם בזמנים הקדומים. אפילו היום אנו שומעים סיפורים על ציפורים גורליות, כמו הינשופים, הנשרים, העיטים, העורבים, אבל ככל שהסיפורים האלה יותר מבוזים, כך הם נהיים יותר נדירים. כי רוחות אלו אינן יכולות לשאת את היותן מבוזות, כי לפי חוק האל והתורה הנוצרית, הן באמת ראויות לכך: הן מעדיפות לעוף הלאה ולשתוק. מההתחלה, המפתֵה השקרן הורשה לדבר דרך החיות: הוא דיבר לחוה דרך הנחש וכך הסיט את הגזע האנושי מדרך הישר. זו תמיד היתה דרכן של רוחות אלו מאז והלאה: בכל פעם שיכלו לדבר לבני האדם באמצעות קולות או אותות, הן השתמשו לרעה בכוחן, שייכו לעצמן את הסגידה המגיעה לאל והיטעו אנשים לא מאושרים. וכעת, גם אם כריסטוס בא להרוס את עבודתו של השטן, וכופה שתיקה על רוחות אלו, וגם אם איבדו את פסלי-המקדש שלהן, את חורשותיהן ומערותיהן והאדמה שהיתה שלהן במשך זמן כה רב, עדיין הן תמיד כאן באוויר הריק, וברשותו של האל משמיעות את קינותיהן הפזורות. לעיתים קרובות הן שוטו של האל; לעיתים קרובות הוא מרשה לדברים מסוימים להתוודע דרכן לבני האדם.”

המחבר של מילים אלו מציין בעידון כיצד ההתגלויות הרוחיות נהיות חדורות על ידי כריסטוס, כי הוא כותב במצב רוח שבאמת יכול להיקרא מלא-בכריסטוס. ב- 1607 הוא דיבר על השינויים שהתרחשו בעולם הרוח. מי הוא האיש? האם הוא מישהו שאין לו זכות דיבור, מישהו שאנו יכולים להתעלם ממנו? לא, כי מבלעדיו לא היתה לנו אסטרונומיה או פיזיקה מודרניות: זהו יוהנס קפלר.³⁰ ומתחשק לייעץ לאלו המכנים עצמם מטריאליסטים או מוניסטים ומביטים בקפלר כבאלילם הנערץ – מתחשק לייעץ להם להתייחס בתשומת לב, רק פעם אחת, לקטע זה בכתביו של קפלר. החוקים האסטרונומיים החשובים ביותר, שלושת החוקים של קפלר, השולטים באסטרונומיה של ימינו, הם שלו. ועדיין שמעתם כיצד דיבר על ההשפעה החדשה שנכנסת בהדרגה לתוך אבולוציית האדמה עם התקופה הפוסט-אטלנטית החמישית. אנו צריכים שוב להתרגל בהדרגה – משספגנו בשלמות את ההשפעה החדשה – להכיר משהו מן הפעילויות הרוחיות הקשורות לכוכבים.

איזה מין זמן היה זה, אז, כאשר פרסיבל נכנס למבצר הגראל, בּוּר עדיין, לא מוכן לשאול את השאלות – על פי המסורת המאוחרת יותר שנמסרה על ידי וולפרם פון אשנבאך? איזה מין זמן היה זה כאשר נכנס פרסיבל למבצר, היכן שאמפורטס שכב פצוע ובעת שפרסיבל הגיע סבל מכאב בלתי פוסק מפצעו? מה היה הזמן הזה? הסאגה עצמה אומרת לנו – זה היה זמן שבתאי.^[2] שבתאי והשמש ניצבים יחדיו בסרטן, מתקרבים לשיא. כך אנו רואים כיצד באפקטים האינטימיים ביותר נוסד קשר בין האדמה והכוכבים. היה זה זמן שבתאי!

ואם נשאל כעת כיצד השיג פרסיבל ידע בהדרגה, מה אנו מוצאים? מיהו פרסיבל זה? הוא בוּר בדברים מסוימים; הוא גוּדל להיות בור – אבל במה? זה עתה שמענו שאימפולס הכריסטוס זרם דרך נתיבים תת-קרקעיים במעמקי הנפש. ומעל לאדמה, המחלוקות התיאולוגיות המשיכו הלאה ומהן התעצבה הנצרות המסורתית. הבה ונעקוב אחר האישיות של פרסיבל, כפי שהסאגה מתארת אותו. הוא לא ידע דבר אודות מהלך המאורעות שעל פני השטח; הוא נשמר בבורותו במיוחד בקשר לכל זה. הוא היה מוגן מזה. מה שלמד לדעת בא ממקורות הפעילים במעמקי הנפש, כפי ששמענו אתמול. תחילה, ברוכבו הלאה בבורות ממבצר הגראל, הוא למד זאת מהאישה שהתאבלה על ארוסה המת על ברכיה; ואז מהנזיר, שהיה בקשר עם כוחות מיסטיים; ומהכוח של הגראל, כי היה זה ביום שישי הטוב שהוא בא אל הנזיר; וכבר פעל בתוכו הכוח של הגראל באופן בלתי מודע. הוא היה אחד מאלה שלא ידעו דבר על המתרחש בחוץ; אחד מאלה שהודרך לקשר עם ההשפעה הזורמת ממקורות תת-מודעים כדי לפגוש את העידן החדש. הוא אדם שלבו ונפשו צריכים היו לקבל בתמימות, בלתי מופרעת על ידי האפקטים של העולם החיצון על חיי אדם, את הסוד של הגראל. היה עליו לקבל את הסוד עם כוחות הנפש הגבוהים ביותר, הטהורים ביותר והאציליים ביותר. היה עליו לפגוש מישהו שלא פיתח עדיין את כוחות הנפש אשר יכולים לחוות בשלמות את הגראל: היה עליו לפגוש את אמפורטס. אנו יודעים שאמפורטס באמת סומן כשומר הגראל, אבל הוא נכנע לכוחות הנמוכים בטבע האנושי. וכיצד נכנע – זה קשור לשמירה על הגראל: הוא הרג את אויבו מתוך תשוקה וקנאה. דברים אלה הם ברורים, אבל מכיוון ששוב ושוב אינם מובנים צריך לומר שאנתרופוסופיה אינה מטיפה לסגפנות. משהו עמוק בהרבה מונח מאחורי זה.

עד לתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית היו כוחות אלמנטליים טבעיים שנלקחו בחשבון לא כל כך בגלל הדרך שבה באו לידי ביטוי בחיי היום יום אלא בגלל הקשר שגילו עם עולם הרוח. הכוחות האלמנטליים שפעמו בדם האנושי ובמערכת העצבים האנושית התחממו למערכת יחסים עם מיסטריות. זו לא היתה שאלה של חשיפת החושים למשמעת סגפנית, אלא להיות מודע למיסטריות הקדושות. בתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית אפשר היה עדיין לבוא אל המיסטריות באותם כוחות שאחרת שלטו באדם על האדמה. אבל הגיע הזמן שבו המיסטריות הקדושות היו צריכות להתגלות רק לכוחות הטהורים והנקיים של הנפש; כאשר בני האדם ימצאו את האפשרות להתרומם מעל הקשרים הקושרים אותם לאדמה. אנתרופוסופיה אינה מבקשת להרחיק מישהו מהאדמה. אבל אז היתה זו שאלה של להתרומם מעל קשרים ארציים אלה ומן ההשפעה של האסטרולוגיה הישנה. אדם היה צריך לרומם עצמו כדי למצוא את המיסטריות הישנות בדרך חדשה – עם הכוחות של הנפש התמימה ששיחררה עצמה מכל דבר ארצי.

כנגד הניגוד שהעמידו העברים הקדמונים, היה צריך להיברא ניגוד אחר. העברים הקדמונים עמדו על כך בקפדנות: “דבר מן הכוחות הסיביליים אשר היה מוצדק בזמן מסוים באסטרולוגיה – דבר מזה לא יכנס! הבה ונתמסר לאל-האדמה שלנו יהווה!” מכאן באה הדחייה של כל התגלות מלמעלה והקבלה של התגלויות מלמטה; מפחד מכל מה שמגלה עצמו מהשמיים. השקפה זו היתה צריכה לשרור על האדמה לזמן מה; אופוזיציה מסוימת לכל דבר שבא מלמעלה היתה צריכה לבסס עצמה. ובכוחות כאלו כמו של הסיביליות אנשים ראו כוחות לוציפריים בלתי חוקיים הבאים מלמעלה. אבל מעט אחרי זה, אחרי שכריסטוס ירד לתוך גופו של ישוע מנצרת, מה שבא מלמעלה היה ספוג באימפולס הכריסטוס; אנשים יכלו להעז שוב ולהביט מעלה לשמיים. ומשהו אחר בא דרך האיחוד של מושל האדמה ואמא-ירח. כי הכריסטוס שמזג עצמו לתוך הילת האדמה, נהיה לאדון האדמה.

לעיסוקי העולם, שבהם עסקו בחצרו של המלך ארתור^[3] אפשר לגשת בכוחות ארציים, אבל אסור היה לגשת לעניינים של הגראל הקדוש בדרך זו, כפי שמצא אמפורטס. כל מי שניסה זאת סבל כאב. ומאז שפעולתם של הכוכבים היתה חדורה על ידי הכריסטוס, היה צורך למצוא אדם שנשאר בלתי נגוע במחלוקות העולם החיצון, ובאמצעות הקרמה שלו לעמוד בנקודה שבה הכריסטוס יוכל לגשת לנפשו; אדם, אשר גם כן, שייך לכוחות שצוינו על ידי הסמל של זמן שבתאי, עם שבתאי והשמש עומדים יחדיו בסימן סרטן. כך היה זה שפרסיבל, שבו אימפולס הכריסטוס פעל עדיין באופן בלתי מודע, במעמקי נפשו, הגיע עם העוצמה של שבתאי; והפצע צרב כפי שמעולם לא צרב קודם לכן.

כך אנו רואים כיצד העידן החדש מכריז על עצמו; כיצד נפשו של פרסיבל שייכת לאימפולס ההיסטורי החדש, התת-מודע החדור על ידי הילתו של כריסטוס, אימפולס הכריסטוס, גם אם לא ידע דבר על כך. אבל הכוחות שהדריכו את ההיסטוריה האנושית מתחת לפני השטח עלו מעלה בהדרגה; ופרסיבל, בהתאם, היה צריך להבין בהדרגה משהו שלעולם לא יובן אלא אם ייגש אליו בכוחות טהורים וחפים של הנפש, ולא בידע המסורתי ובלמדנות. ואז אנו יכולים לראות – כי כעת זה עלה על פני השטח וזה כמעט כה מוכר כמו שמו של הגראל הקדוש עצמו – כיצד זה מייצג התחדשות בצורה שונה ממה שהעבריות הקדומה לחמה למענו בימיה.

הבה ונעמיד בפנינו את האם הבתולה עם כריסטוס על ברכיה ואז נבטא זאת כך: מי שיכול לחוש את הקדושה של תמונה זו יחוש אותו דבר כלפי הגראל הקדוש. מעל לכל האורות האחרים, האלים האחרים, זורח הכלי הקדוש – אמא-ירח שכעת נגע בה כריסטוס, חוה חדשה, הנושא של רוח-השמש, כריסטוס.

חישבו על ה’מה’, אבל עדיין יותר על ה’איך’! והביטו לתוך נפשו של פרסיבל: כיצד הוא רוכב החוצה ממבצר הגראל, פוגש במראה של הכלה והחתן, אשר מביא אותו לקשר עם כוחות כריסטוס בלתי מודעים. הבה ונתבונן כיצד הנזיר באסטרייד, כאשר התמונה של הגראל חקוקה בשמיים, בכתב הכוכבי, נותן הדרכה לנפשו הטהורה של פרסיבל. הבה ונעקוב אחריו כשהוא רוכב הלאה – כפי שהדגשתי אתמול – יום ולילה, מביט בטבע ביום והסמל של הגראל הקדוש מופיע לפניו לעיתים קרובות בלילה; כיצד רכב הלאה, ולפניו מגל הזהב הזוהר של הירח, עם המנחה, רוח-כריסטוס, רוח-השמש, בתוכו. הבה ונראה כיצד בדרכו הוא מתכונן להבנת הסוד של הגראל הקדוש על ידי יצירת הרמוניה בין התמונה של האם הבתולה עם חתנה, בנה והסימן של הכתב השמימי.

הבה ונראה כיצד ההחדרה של גורל האדמה באימפולס הכריסטוס פועל ביחד בנפשו עם הכתב הכוכבי שצריך היה להיכתב מחדש; הבה ונראה כיצד כל מה שחדור בכריסטוס שייך לכוחות של הכוכבים… מאז שפרסיבל היה צריך להיכנס למבצר הגראל בזמן שבתאי, זה היה בלתי נמנע שפצעי האדם, אמפורטס, שנכשל מלהתמיד נכונה עם הגראל צריכים לצרוב חזק יותר.

חישבו על ה’מה’, אבל עדיין יותר על ה’איך’! כי זו אינה שאלה של איפיון דברים שכאלו במילים שבהן השתמשתי, או במילים אחרות. אין שום דרך להתקרב לגראל באמצעות מילים מסוג כל שהוא, או באמצעות ספקולציות פילוסופיות. הדרך היחידה היא על ידי שינוי כל המילים הללו לרגשות, על ידי שנהיה מסוגלים לחוש בגראל את סכום כל הקדוש, על ידי שנרגיש את נקודת המפגש של מה שבא מתקופת הירח, מופיע תחילה באמא-אדמה, חוה, ואז מחדש באם הבתולה; של האל-יהווה שנהייה למושל האדמה, ובואה של ישות הכריסטוס, אשר מזגה עצמה לתוך הילת האדמה ונהייתה לאדון החדש של האדמה; על ידי שנרגיש את המפגש של מה שפועל מטה מן הכוכבים, ומסומל בכתב הכוכבי, עם האבולוציה האנושית על האדמה. אם לוקחים את כל זה בחשבון ומרגישים את זה כמזיגה של ההיסטוריה האנושית עם הכתב הכוכבי, אז אפשר להבין את הסוד שצריך היה לבטא במילים שהופקדו בידי פרסיבל בסאגה: שבכל פעם שמלך הגראל, באמת שומר ממונה של הגראל, מת, השם של יורשו הממונה מופיע על הגביע הקדוש. “שם יש לקרוא אותו” – שמובנו שיהיה נחוץ ללמוד לקרוא שוב את הכתב הכוכבי בצורה חדשה.

הבה וננסה להיות ראויים לעשות זאת; הבה וננסה לקרוא את הכתב הכוכבי בצורה חדשה שניתנת לנו כעת. כי למעשה זה לא שונה מקריאת הכתב כאשר אנו מנסים לעקוב אחר האבולוציה האנושית דרך תקופות שבתאי, שמש, וירח, ועד לתקופת וולקן. אבל אנו צריכים להכיר באיזה הֵקשר אנו שואפים לתאר את הכתב הכוכבי כיום. הבה ונעשה עצמנו ראויים לכך! כי לא לשווא נאמר לנו שהגראל נישא תחילה הלאה ממקומו שלו ולתקופת מה לא ניתן היה לתפיסה חיצונית. הבה ונחשיב את מה שאנו יכולים ללמוד באנתרופוסופיה שלנו כחיפוש מחודש אחר הגראל, והבה וננסה ללמוד להבין את החשיבות של מה שדובר בו קודם כנמצא במעמקים התת-מודעים של הנפש ועולה בהדרגה לתוך תודעת בני האדם. בואו וננסה לשנות זאת בהדרגה לשפה חדשה ומודעת יותר! בואו וננסה לחקור חכמה שתפתח בפנינו את הקשר שבין הארצי והשמימי, שאינה נשענת על מסורות ישנות, אלא נמצאת בהתאמה עם מה שניתן לגלות כיום.

ואז נתמלא בהרגשה כיצד הגיע פרסיבל לסוד הגראל. אחר כך נשמר שוב הסוד במסתרים, משום שעל בני האדם לבקש תחילה אחר הקשר של האדמה עם הכוחות הקוסמיים בתחום החיצוני ביותר, בתחום של המדע החיצוני ביותר. הבה ונבין גם כיצד קרה שרוח כמו קפלר יכלה בינתיים לתפוס את מה שהציג בחוקים המתמטיים מכניים של השמיים; אבל מה שהוסיף לכך, שהיה חדור באמת באימפולס הכריסטוס, היה צריך לשקוע חזרה לתוך המעמקים הלא מודעים של הנפש. כאשר אנו מבטאים מה שיש לנו לומר כיום אודות אבולוציית האדמה שלנו וקשריה עם הקוסמוס, אנו מדברים ברוחו של קפלר.

וכך שמענו אותו אומר:

“כך לדוגמא בקוסמוס יש שלושה דברים במנוחה, השמש, כוכבי השבת והחומר המתווך שביניהם וכל השאר בתנועה; וכך באל האחד הם אב, בן ורוח הקודש. הכדור מייצג את השילוש: האב הוא המרכז, הבן הוא שטח הפנים, ורוח הקודש היא האחידות של המרחק מהמרכז לפני השטח (הרדיוס); וכך הוא עם המיסטריות האחרות. מבלי הרוחות והנפשות לא תהיה הרמוניה בשום מקום. בנפשות האנושיות אנו מוצאים נטיות הרמוניות מאין סוף סוגים שונים. כל האדמה מונפשת, וכך מושגת הרמוניה כבירה, לא רק על האדמה, אלא גם בין האדמה וקבוצות הכוכבים. נפש זו פועלת דרך גוף האדמה, אבל ממוקמת במקום מסוים, בדיוק כפי שהנפש האנושית ממוקמת בלב; וממקום זה, כמו ממוקד או ממקור, יוצאת פעילותה לתוך האוקיינוס והאטמוספירה. מכאן הסימפתיה שבין האדמה והכוכבים; מכאן הסדירות שבתהליכי הטבע. העובדה שלאדמה באמת יש נפש נראית בבהירות הרבָּה ביותר בהתבוננות בתנאי מזג האוויר ובאספקטים שתחתָם הוא מתרחש כרגיל. תחת אספקטים וקבוצות כוכבים מסוימות האוויר תמיד חסר מנוחה; אם אספקטים שכאלה אינם נוכחים, או שהם מעטים או זמניים, האוויר נשאר שקט.

אלו ואין ספור שינויים ותופעות המתרחשים על פני האדמה הם כה מדויקים ושיטתיים שאינם יכולים להיות מבוארים כמקרה עיוור, וכפי שהפלנטות עצמן אינן יודעות דבר על הזוויות שהקרניים שלהן יוצרות עם האדמה, לאדמה צריכה להיות נפש. האדמה היא בעל חיים. אפשר להבחין באדמה באנלוגיה מושלמת עם חלקי גוף החיה. הצמחים הם שערותיה, המתכות הן עורקיה, מי הים הם המשקה שלה. לאדמה יש כוחות יוצרי צורה, מין אימגינציה. יש לה תנועה, מחלות מסוימות, השפל והגאות הם נשימתה. הנפש של האדמה כמין להבה, וכן החום התת-קרקעי והעובדה שמבלי חום אין פריה ורבייה. דימוי מסוים של גלגל המזלות וכיפת הרקיע כולה טבועה על ידי האלוהים בנפש האדמה.”

אנו רואים היום כיצד תמונה זו של גלגל המזלות הוטבעה בנפש האדמה, הילת האדמה, הבה ונפעל בהדרגה לקראת החלק האחר של תמונת העולם של קפלר – החלק שהיה עליו להישאר במעמקים התת-מודעים של הנפש, אבל מראה בבירור שמה שאנו יכולים לתת כיום כקוסמולוגיה הוא התגשמות שלו. בדיוק כפי שהאנתרופוסופיה שלנו – או מה שאנתרופוסופיה צריכה להיות עבורנו – צריכה להיות מושרשת עמוקות באבולוציה של האנושות, כך היא קשורה בפנימיותה עם האזהרה המהדהדת אלינו מהגראל הקדוש. ואם אנו מתבוננים באירופה, הארץ המערבית של הזמנים העתיקים, ורואים איזה זיכרונות של התקופה האטלנטית חיים הלאה לתוך הזמנים הפוסט-אטלנטיים; אם אנו רואים כיצד בעולם היווני לפחות נשמע הד חיוור, המראה כיצד ישוע הנתני היה חדור פעם על ידי הכריסטוס בעולמות העליונים, ישוע אשר ירד אז והגשים את המיסטריה של גולגותא – אז, אם אנו ממשיכים זאת הלאה, אנו צריכים לשאול: מנין בא הכריסטוס? כיצד הוא בא כאשר הוא בא מהגבהים להיות אדון האדמה? הוא עבר מן המערב למזרח, ומן המזרח הוא חזר למערב. הכיסוי החיצוני פיזי שלו בא מטה מן התחום של ההיררכיות הגבוהות. הישויות של ההיררכיות הללו הביאו אותו מטה; זה שייך להן. הסאגה של פרסיבל מזכירה לנו זאת בדרך יפה כאשר היא אומרת: “צבא של מלאכים הביא לטיטוראל את הגראל הקדוש, המיסטריה האמיתית של הכריסטוס ישוע, של הקשר שבין אדון האדמה והאם הבתולה; וצבא של מלאכים מחכה לו שוב בתחום של ההיררכיות העליונות.” הבה ונחפש אותו שם; ואז נבוא בהדרגה לידי הבנה של מה שתפיסת העולם האנתרופוסופית שלנו מחפשת; בהדרגה נמשיך בנחישות הלאה לקראת הרגשה, תפיסה, של האספקט השמימי של הגראל הקדוש ומכאן לאספקט האנושי שלו, לאֵם עם ישוע, הכריסטוס.

כך ניסינו להצביע על הדרך מעט לתוך התחום של ההיסטוריה האנושית, עד כמה שההיסטוריה האנושית מוזנת על ידי כוחות רוחיים. ואם קיבלתם משהו ממה שניסיתי להעלות באמצעות מילותיי, לא רק במחשבותיכם אלא גם ברגשותיכם, המטרה של מחזור הרצאות זה הושגה. אני יכול לקרוא לו גם ” בנוגע לחיפוש אחר הגראל הקדוש”. אפשר להשאיר זאת לשיפוטו של כל אינדיבידואל האם האמונות הדתיות הנפוצות על פני האדמה ימצאו עצמן יום אחד בהסכמה עם מה שנאמר כאן על ההרמוניה של כל הדתות. והוא יוכל גם להחליט אם מה שיש להבין באיחוד של דתות אינו קרוב יותר לסוד של הגראל הקדוש, כפי שניסינו לתאר אותו, ואז יש הרבה מה לומר על איחוד של דתות, אשר עשוי למעשה להיות משהו שונה למדי.

כל מי ששואף להיאחז באמונה צרה לבטח לא ישוכנע מיד במה שנאמר. וזה משום שהוא מתרכז במהלך השטחי של המאורעות, ובאספקט החיצוני של מעשיו האמיתיים של כריסטוס, אשר הם בעצמם בעלי טבע רוחי. כיצד מודרך אדם על ידי הקרמה שלו למעשים הרוחיים של כריסטוס? כיצד הונע פרסיבל לאורכו של שביל זה, שבו התבשר מראש האיחוד של הדתות על האדמה? – זה מה ששאפנו להביא בפני נפשנו. ועלינו לזכור שההמשך של סאגת פרסיבל המספרת שכאשר הגראל נהיה בלתי נראה באירופה, הוא נישא לתחום של הכומר יוחנן, אשר ממלכתו שכנה בצד המרוחק של הארצות שאליהן הגיעו הצלבנים. בזמן הצלבנים המלכות של הכומר יוחנן, יורשו של פרסיבל, עדיין כובדה, ומן הדרך שבה נערך החיפוש אחריה עלינו לומר: אם היה צריך לבטא את כל זה במונחים של גאוגרפיה ארצית ישירה, זה היה מראה שמקומו של הכומר יוחנן לא נמצא על האדמה.

^[4] האם זה נתכוון להיות רמז, בסאגה האירופאית הממשיכה את הסאגה של פרסיבל, שמאז, מבלי שנהיה מודעים לכך, הכריסטוס פעל במעמקים החבויים של המזרח; שאת המחלוקות הדתיות שניטשו על המישור המודע במזרח אפשר היה לשכך בזרימה ובהתגלויות של אימפולס הכריסטוס האמיתי, כפי שאמור היה להתרחש, בהתאמה להתגלות של פרסיבל, במערב? האם אור השמש של הגראל שנקרא להאיר מעל כל האלים האחרים על האדמה, צוין על ידי העובדה שכאשר העלמה נשאה פנימה את כלי הזהב הנוצץ, עם הסוד של הגראל בתוכו, הקרינה של הגראל זהרה יותר מכל האורות האחרים? אנו צריכים לצפות – בניגוד לאמונות המקובלות – שכוח הכריסטוס, שעדיין פועל באורח בלתי מודע, שיופיע בצורה שונה כ – EX ORIENTE LUX, בביטוי עתיק, יפגוש את זה שיופיע כאור המערב? האם אור אחד יוכל להתאחד עם האור האחר? אבל לכך נצטרך להתכונן – אנו שהקרמה מיקמה אותנו בסביבה הגיאוגרפית והתרבותית שבה עבר שבילו של כריסטוס, כאשר בממלכות עליונות הוא חדר את ישוע מנצרת לצורך המסע למזרח. הבה ונביט מעלה ונחוש שכריסטוס עבר דרך השחקים שלנו לפני שנתגלה על האדמה. הבה ונעשה עצמנו מסוגלים להבינו כדי שנוכל להבין את מה שאולי יוכל לומר לנו יום אחד, כשיגיע הזמן לאימפולסים שלו לזרום דרך אמונות ארציות אחרות.

————————————————————

1.  היסטוריה אוקולטית, יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ראו הרצאות 2,3. ↑
2.  כלומר, הזמן שבו הכוחות של שבתאי פועלים בעוצמה מיוחדת. ↑
3.  ראה הרצאות 3 ו – 4 ביחסי קרמה כרך 8 – יצא לאור בעברית בהוצאת כחותם. ↑
4.  העורך של ההוצאה הגרמנית האחרונה (1960) קרא לתשומת לב לאפשרות של פערים מסוימים בדיווח המקוצר הקיים של פסקה מסכמת זו. ↑