רודולף שטיינר

אוסלו GA209

הרצאה שלישית 4.12.1921

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר: כוחות קוסמיים באדם

השליחות של העמים הסקנדינביים

שתי ההרצאות הקודמות עסקו בשאלות חשובות השייכות לטבע ולגורל של האדם. שמענו שהגוף הפיזי האנושי והגוף האתרי אינם קשורים רק לעולם החיצוני המתקבל על ידי החושים ושטבע גופני זה של האדם יכול להיות מובן נכונה כאשר אנו מכירים את יחסו גם לגלגל המזלות. ניסינו להבין כיצד השמיים של כוכבי השבת והספירות הפלנטריות פועלים על מה שנח בתוך הכיסוי החיצוני של האדם, מעצבים וממלאים אותו בחיים. בהרצאה האחרונה שמענו גם כיצד הגרעין הרוחי הפנימי של ישות האדם שייך לעולם של ההיררכיות הגבוהות יותר. צוין שקשר זה עם העולם של ההיררכיות הגבוהות יותר נהיה קל להבחנה במיוחד כאשר אנו צופים כיצד בחייו הפיזיים על האדמה, יכול האדם להשיג איחוד עם עולם הרוח דרך התנהגות מוסרית, נאמנות דתית ואהבה לרעיו בני האדם. בדרך זו הוא מאפשר למלאך השומר שלו להורות על ירידתו בסוף חייו בין מוות ללידה מחדש כשהוא רוכש שוב את מלוא הכוח של האינדיבידואליות ויכול, כאינדיבידואל חופשי, לשמור על טבעו האנושי. אנו גם שמענו שאם אדם לא ייסד יחס זה לעולם הרוח באותה התגשמות, הקשר שלו עם האומה, לדוגמא, הוא מסוג חיצוני טהור, וזה, בצורתו החיצונית, מוביל לשוביניזם.

לימודים שכאלה מראים לנו שחיי האדם באמת יכולים להיות מובנים כאשר נחשב גם הצד השני, כלומר, החיים הנמתחים בין מוות ללידה מחדש. במידה ואנו לומדים את הטבע הפנימי של האדם, חיים אלו בין מוות ללידה מחדש צריכים להילקח בחשבון. כי החיים כאן על האדמה הם באמת השתקפות של החיים בין מוות ללידה מחדש. החיים בחומר הם חיים גופניים ומה שאנו מפתחים בעולם של רוח ונפש לפני הלידה מבטא עצמו בחיים גופניים אלה.

מה שאנו צריכים להשיג מחדש, מה שצריך לבנות שוב מחדש בגרעין ישותנו, הוא היסוד ששייך לרצון, ובאופן מסוים גם לחיי הרגש. את הכושר לחשוב הקשור לראש אנו מביאים עימנו מעולם הרוח – במידה שהחשיבה לא מעורבת עם הרגש. כשהיא לעצמה, יכולת החשיבה שלנו באה עימנו עם הלידה לקיום פיזי ועלינו רק לפתח אותה במשך החיים הפיזיים או להרשות לה להתפתח על ידי חינוך. מה שאנו משיגים בעיקר בהתגשמות חדשה דרך יחסים עם העולם החיצון הן האיכויות שטבועות ברגש וברצון. זוהי הסיבה שההיגיון ממלא חלק חשוב מאוד בחינוך.

בתחום החינוך, אם דרך המגרעות שלנו כמורים איננו יכולים לעזור לילד לחשוב נכון, אנו משאירים בלתי מפותח הרבה ממה שמגיע כיתרון מגלגולים קודמים ואינו יכול לבוא לידי ביטוי. אם אנו לא מסוגלים לפעול על חיי הרגש והרצון של הילד דרך הסמכות הטבעית שלנו והדוגמא שלנו כמורים, אז אנו נכשלים מלמסור לו את מה שהוא צריך לקבל בעולם הפיזי, וכך אנו מזיקים לחייו לאחר המוות. בעולם המודרני זה גורם לכאב עמוק לכל מי שמבין דברים כאלה. בעולם החינוך של היום אנשים מתעקשים על החשיבות שהילד ישתמש במוחו, על העיבוד של האינטלקט שלו. באמת, הרבה ממה שהילד מביא עימו דרך הלידה מובא החוצה באמצעים אלה. אבל יכול להיות לזה שימוש ממשי כאשר גם חיים ארציים מוצגים בפני הילד בדרך הנכונה, כלומר, כשאנו יכולים דרך דוגמא וסמכות למסור לו את האיכויות הבלתי נתפסות השייכות לרגש ולרצון. אנו פוגעים בחיי הילד הנצחיים אם אנו נכשלים מלעבד בו את הסוג הנכון של רגש ורצון.

יכולת החשיבה שאנו מביאים אותה עימנו בלידה, מגיעה לסופה כאן, בעולם החומר, היא מתה עימנו. רק מה שאנו מעבדים דרך הרגש והרצון – שבכל מקרה חדור באופן בלתי מודע במחשבות חדשות – את זה אנו לוקחים עימנו דרך שער המוות. בזמנים הנוכחיים הקשים ביותר, דת, חינוך, באמת כל תחום של חיים שכליים ורוחניים צריכים להתחיל לקחת בחשבון את הטבע הנצחי של האדם, לא רק את האנוכיות האנושית.

הדתות של ימינו מנחשות יותר מדי ביחס לאנוכיות האנושית. מצד אחד הן מעודדות אדישות בכך שאינן מדרבנות את האדם להשיג דברים אלה שהם נצחיים על ידי מאמץ אינדיבידואלי פנימי בחיי הרגש והרצון. מצד שני הן מגדילות את האנוכיות על ידי דיבור רק על חיים נצחיים אחרי המוות, לא על מה שהיה שם לפני הלידה וההתעברות ובא מטה עימנו לתוך העולם הפיזי. אמרתי לפני כן שחיים אלה לפני הלידה קשורים עם חוסר אנוכיות באדם, בעוד שהאנוכיות האנושית באה לידי ביטוי בכל פעם שמוזכרים החיים אחרי המוות. החיים אחרי המוות מניחים צורה אנוכית במושגים הדתיים של ימינו. הרעיון מונח בפני האדם בדרך כזו שהגעגועים שלו מסופקים. כאשר הדתות מאמינות שהן עזרו לחיים האנוכיים בנפש האדם, הן חושבות שהן עושות מה שמצפים מהן. אבל דרך הבנה רוחית אמיתית של העולם, האדם צריך להגיע להבנה כמה חיוני עבור כל חייו לראות באור הנצח, חופשי מכל שריד של אנוכיות והתפוררות אצל אלה שתפקידם הוא ללמד ולחנך.

יש לזה משמעות גם בחיי הציבור, ועל כך אני רוצה לדבר היום. זה נחוץ מאוד שמה שאנו משיגים מידע אנתרופוסופי של העולמות העליונים יינשא לחיים הממשיים, שנדע כיצד להביא זאת לידי ביטוי בחיים. תיאוריות מופשטות הן באמת בעלות ערך מועט. החיים על האדמה הם רבי-פנים, מלאי גוונים. אם, לדוגמא, אנו מתארים את חיי האנשים, זה לא רק ברור שהודים שונים מאמריקאים או אנגלים, גם שבדים לעיתים קרובות שונים מנורבגים גם אם הם חיים בקירבה שכזו. איננו יכולים לתת לעצמנו להיות מודרכים לגמרי על ידי עקרונות כלליים. תנאים אינדיבידואליים מוגדרים שוררים בכל מקום והם החשובים. אלה בדיוק תנאים אינדיבידואליים שאנו נכשלים מלהכיר אם אין אנו מתחילים ברוח. האדם המודרני אינו באמת יודע את העולם. הוא מדבר הרבה על העולם אבל הוא אינו יודע אותו כי הוא אינו מודע לכך שהנפש והרוח מתפרשות לתוך הקיום הפיזי ושביסודו של דבר קיום פיזי זה נשלט על ידי הרוח. ידע זה אינו נרכש על ידי לימוד מופשט ועקרונות כלליים. עקרונות מופשטים אלה הם לעיתים קרובות נכונים לגמרי, אך הם אינם נושאים אותנו הרחק בעולם כפי שהוא למעשה.

למעשה זה נכון למדי לומר: "האל שולט בעולם". אבל בפני הרבגוניות המסועפת של העולם זה חסר טעם לחזור על כך: "אלוהים שולט בעולם בהודו, אלוהים שולט בעולם באנגליה, אלוהים שולט בעולם בשבדיה, אלוהים שולט בעולם בנורבגיה." לבטח, אלוהים שולט בעולם בכל מקום, אבל עבור הצרכים של החיים במציאות המיידית שלהם, נחוץ לדעת כיצד אלוהים מושל בעולם בהודו, באנגליה, בשבדיה ובנורבגיה. בלימוד רוחי יש להתבונן במצבים האינדיבידואליים. לדוגמא, מה הצורך לקחת אדם למקום מסוים ולהראות לו צמח עם פרחים צהובים ועלי כותרת עגולים ורק לומר לו: "זהו צמח" – ואז לקחת אותו לצמח עם קוצים ועלי כותרת מחודדים וצרים ולחזור שוב: "זהו צמח". זהו רכושו המיוחד והאינדיבידואלי של הצמח שצריך להיעשות ברור עבורו. אבל בעניינים רוחיים האדם נהיה כה נוח ורפוי שהוא מרוצה עם עקרונות כלליים. הוא רק רוצה לשמוע: "אלוהים מושל בעולם", "לאדם יש מלאך שומר" ואין לו תשוקה לידע מפורט כיצד החיים משתנים באיזורים השונים של האדמה, או כיצד גילוייהם השונים מושפעים על ידי עולם הרוח.

אם כן, זה יהיה נושא ההרצאה.

במיוחד בימים אלו של בלבול ומבוכה, כאשר אנשים בכל רחבי העולם נמצאים לגמרי כמו בלב הים במאמציהם הציבוריים, כאשר קונגרסים וועידות ננעלים ללא תוצאות, ובמקום תוכניות מעשיות, אנשים מתפזרים מבלי להגיע לשום החלטה ממשית – זה במיוחד עכשיו ששאלות עמוקות יותר עולות ביחס לכל מה שמגלה עצמו מעולם הרוח באיזורים השונים של האדמה.

חישבו על חצי האי אשר אתם, ביחד עם השוודים, חולקים כמקום משכנכם הארצי. יש משהו בקשר אליו שמציג סוג של חידה עבור אלו שאינם חיים בשבדיה או בנורבגיה, כמו לאלו שלמעשה חיים כאן. כשאתם חושבים על המאורעות הסוערים שהתרחשו בעולם אזי לבטח יש הבדל גדול מאז 1914. מאורעות אלו הכו את המכה שלהם בדרכים רבות אבל האדם היום במידה רבה לא מודע להשפעתם. הוא לא מבין איזה כוחות עמוקים יותר היו והינם בפעולה. אם נביט מטה לאירופה האמצעית, לדרום אירופה, לאפריקה, אפילו לאיזורים של אסיה, המאורעות יראו לכם כביטוי ישיר של אלימות, תשוקה רבת-עוצמה, בעוד שכאן למעלה אתם רק חווים את התוצאה ואת ההדים של מאורעות אלו. אנשים כאן למעלה בצפון נבוכים ומבולבלים, כי היו אלו אנשים בשאר העולם אשר לפתע נהיו אחוזי טירוף עם תשוקה לקרוע אחד את השני לחתיכות. אלו שרק הסתכלו מהצד לבטח היו במבוכה ובלבול כשהם חשבו עמוק יותר על התרחשויות אלו.

אך דברים שכאלה אי אפשר להסביר על ידי לימוד של תקופה אחת בלבד – אפילו תקופה טעונה בהתרחשויות כה רבות חשיבות כמו אלה של השנים האחרונות. באמת, מישהו יכול לומר שנראה לו ששנים בודדות אלו נמשכו כמו מאות שנים, אך באופן כללי היתה רק התגשמות מאוד הדרגתית של דברים שכאלה. רוב האנשים חיים וחושבים היום בדיוק כפי שעשו ב-1914. בארצות כמו אלו שבצפון, אפשר להבין את זה. אבל זה המצב גם במרכז אירופה, וזה נורא. ההרגשה הנורמלית תהיה כזו של חיים דרך מאורעות שאחרת היו צריכים לעבור רק במשך מאות בשנים. הכל נדחס לתוך מספר שנים קצרות. מאורעות כמו אלו של 1914-1915 הקיפו בתוך חלל קצר של זמן כה הרבה כמו עשר שנים ממלחמת 30 השנים, ומידה של הארה יכולה רק להקרין עליהן כשהן נלמדות מפרספקטיבה היסטורית הרבה יותר רחבה.

מנקודת המבט של חצי האי הצפוני שלכם אתם תוכלו להבין שרק מתחילת התקופה הנוכחית דברים החלו להתרחש דרומה לכם וההשתתפות שלכם שונה מזו של האנשים החיים בדרום אירופה, במערב אסיה או במרכז אירופה. במובן זה יש שם באמת ניגוד מוחלט בין דרום אירופה לצפון אירופה.

אני רוצה שתחשבו על המאה הרביעית אחרי הספירה או מוטב על התקופה שמגיעה לשיאה במאה זו. בדרום, על חצי האי היווני ובמיוחד על חצי האי האיטלקי – גם בחיים של מרכז אירופה שהיתה במגע עם איטליה – אתם רואים את ההתפרסות של הכריסטיאניות. אבל אפשר לראות גם משהו אחר. הכריסטיאניות עושה את דרכה מהמזרח אל העולם הפגאני של אירופה, מבטאת את עצמה בהרבה צורות שונות. כאשר אנו מתארים את המאות המוקדמות, הראשונה, השניה ואפילו המאה השלישית, אנו מוצאים את החכמה העתיקה, הנורשת, מובאת עם הכריסטיאניות. נעשים מאמצים להבין את הכריסטיאניות דרך הגנוסיס, כפי שהוא נקרא, לפרש את הכריסטיאניות לאור הצורה הגבוהה ביותר של החכמה. במובן זה הגיע שינוי, אך שהחל רק במאה הרביעית, בדיוק בזמן כשהכריסטיאניות החלה להתפשט יותר לקראת האיזורים של מרכז אירופה. המושגים הגנוסטיים, החכמה המלאה במושגים של הכריסטיאניות נעלמה כעת. סופר כמו אוריגנס^[1] שרצה להכניס משהו כמו החכמה הגנוסטית הישנה לתוך הכריסטיאניות, סומן ככופר: יוליאן, שנקרא הכופר, שרצה לאחד את החכמה הפגאנית הישנה עם הכריסטיאניות כונה הכופר, נודה והוחרם.^[2] ולבסוף הכריסטיאניות החצינה על ידי המעשה של קונסטנטין^[3] לצורה הפוליטית של הכנסייה. במאה הרביעית, כל זה אשר היה פעם שונה למדי בכריסטיאניות, סודות אלו אשר הורגשו כצריכים את ההארה של החכמה הנעלה ביותר אם הם צריכים להפוך למובנים – כל זה מתחיל לקבל אופי יותר שטחי. האדם התבקש לקבל את הכריסטיאניות בדרך יותר פשוטה, עם סוג של תחושה מופשטת. הכריסטיאניות עשתה את דרכה מהדרום לקראת הצפון. זה כמובן נכון, שמאז המאה הרביעית ועד המאה ה-15 החיים הכריסטיאניים שהתפתחו בדרום ובמיוחד במרכז אירופה, עשירים באיכויות של נפש, אך הרוחי במהות החיה שבהם, התרחק. הגנוסיס נחשב כיסוד בלתי רצוי בכריסטיאניות… שם יש לכם אור מבזיק על התרחשויות בקרב אנשי אירופה יותר לקראת הדרום.

הכריסטיאניות התפשטה, מוצאת את דרכה לתוך העולם היווני, העולם הרומאי, לתוך החיים של מרכז אירופה, ובמובן מסוים התפשטה שם מתוך הרוחניות. חישבו כעת על עולמכם הצפוני במאה השלישית והרביעית, כלומר, באותן מאות מוקדמות של התקופה הטרום-כריסטיאנית. היסטוריה חיצונית אינה מביאה בחשבון אמיתי את המצבים ששררו. צריך ללמוד תקופה זו בעזרת האנתרופוסופיה. זה נעשה כאן לפני כמה שנים^[4] בקשר לנפשות העם האירופאיות, אך היום אנו נחשוב יותר על האופי החיצוני של האנשים.

בזמן שבו, בדרום, הרוח נשבה יותר ויותר לקראת המזרח, כלומר, קצת אחרי התקופה שאותה תיארתי – בתי הספר האתונאים של הפילוסופיה היו סגורים והפילוסופים האחרונים של אתונה נאלצו לעשות את דרכם אל המזרח, היכן שהם התחברו למיסטריות האקדמאיות של גונדישפור.^[5] בזמן ההוא חיים רוחניים יוצאים מן הכלל התפשטו דרך אפריקה ודרום אירופה לקראת שאר אירופה והשפיעו עמוקות על חיי הרוח של זמנים מאוחרים יותר. ועדיין אפשר באמת לומר ששם, בדרום, האדם הביט חזרה לרוחיות נשגבת שפעם היתה לו. המאורע הכביר של גולגתא התרחש ובמאות הראשונות זה היה עדיין הכרחי להבין את מיסטריית גולגתא עם העזרה של רוחיות נשגבת זו. רוחיות זו סולקה בהדרגה הצידה. היסוד האנושי תפס יותר ויותר את המקום של מה שכונה פעולת האלוהי בחיי האדם.

הגנוסיס עדיין עזר לאדם להבין את האלוהי-רוחי בתוכו. מציאות אלוהית-רוחית זו הונחה יותר ויותר הצידה והיסוד האנושי הובא לקדמת הבמה. במובן זה הרבה נכתב על ידי אנשים אלה שלקחו חלק בנדידות ובהגירות. בהגירות שלהם לקראת הדרום, עם הכיבוש של האיזורים הדרומיים, העמים הגרמאניים של מרכז אירופה שהביאו עימם נפשות הקשורות באופן יותר טבעי אל הפיזי, תרמו לדיכוי זה של הרוח. כי הם לא הבינו את הרוחיות הישנה והביאו יותר יסוד אנושי אל הדרום. וכך החכמה הקדומה הנעלה שפעם היתה חיה באדם, נסוגה מהתרבות הרוחית של המערב. באותו זמן כאשר דיכוי זה של הרוחי התרחש – במאות השלישית והרביעית אחרי הספירה – אנו מוצאים שכאן למעלה בצפון, הלימוד אודות האלים התפשט בקרב בני האדם.

בימים ההם בני האדם שקיבלו השראה באופן אינסטינקטיבי היו מבוקשים מאוד. אלו היו זמנים שעברו מזמן מאנשי הדרום. כאן בצפון זה עדיין קרה שפה ושם גבר או אישה שחיו בבידוד היו מבוקשים מאוד והקשיבו למה שהיה להם לומר כאשר בדרך מיסתורית, דרך יכולות הנובעות ממצבם הגופני המיוחד, הם נתנו התגלויות העוסקות בעולמות הרוחיים. יכולות אלו היוו מתנה טבעית באינדיבידואלים מסוימים שפעלו בדרך זו בקרב חסידיהם. אנשים היו מקשיבים בתשומת לב לחוזים מבודדים אלה והבינו, כאשר הם הלכו לבקתה של אחד מ"מסוחררי אל" אלה, גברים או לנשים "חושפי אל" אלה, שזה לא היה באמת הגבר או האישה הפיזיים שלהם הם הקשיבו, אלא זו היתה הרוח-האלוהית עצמה אשר ירדה ונתנה השראה לאינדיבידואל שכזה כדי שיוכל לתת את השיעור של האלים לחבריו בני האדם.

זה מאוד מרשים עבור סטודנט אנתרופוסופי של היסטוריה אירופאית למצוא שבני אדם בצפון עדיין מסוגלים לקבל תורה אלוהית, להרגיש שהאלים – הישויות מההיררכיות הגבוהות – הם עדיין מציאויות חיות בקרבם. בעוד שבדרום, במשך אותה תקופה, הרוח נהייתה חלשה יותר ויותר והאלמנט האנושי שהאדם הביא לידי ביטוי בחייו על האדמה הפיזית הוא זה שעלה ותפס את מקום האלוהי. כך שזה היה במאה הרביעית המכריעה, כאשר בני האדם של הדרום נהיו להוטים יותר אחרי תורות אנושיות.

צריך לקחת בכל הרצינות גילויים אינדיבידואליים אלה, הנובעים ממעמקי חיי הרוח המעורפלים. זה באמת שבזמנים ההם האלים נעו כמורים בקרב האנשים שהיו עדיין ילדותיים בצפון. מצב זה שעדיין נכח בצורה מסוימת בצפון במשך המאות הראשונות של התקופה הכריסטיאנית כבר מזמן נעלם בדרום. אבל זו עובדה ראויה לציון ומשמעותית בגורל של האנשים שבני האדם של הצפון נהיו עבור האנשים של הדרום, הנושאים של מה שנלמד מן האלים – לא מן האדם.

זה צריך להילקח ברצינות. האנשים אשר בעיקר שייכים לאוכלוסיה של חצי האי המערבי שלכם, שצאצאיהם הם הנורבגים של ימינו, נדדו לקראת המערב, לקראת דרום מערב, והתוצאה של נדודיהם, של המסעות הימיים שלהם והכיבושים שלהם, שההשפעה שלהם הגיעה עד למטה לסיציליה ולצפון אפריקה. הילדים של האלים הלכו לילדי העולם והביאו להם את מה שלמדו מן האלים שלהם.

זהו פרק מעניין בהיסטוריה ללמוד את הנדודים של הנורבגים לקראת דרום מערב ולראות כיצד – בשינוי צורה מתמשך, התורות של האלים הנורבגיים מתפשטות לקראת דרום מערב, משפיעות עמוקות על האיים הבריטיים, צרפת, ספרד, איטליה, סיציליה וצפון אפריקה. למעלה מזה, אפילו היום ניתן להבחין בהשפעה זו. צורת החיים הרומית-לטינית אשר עשתה את דרכה מן הדרום לקראת הצפון חדורה בהשפעה צפונית. השפעה של האלים שנשארה בזרם של הציביליזציה מהדרום מושפעת כאן על ידי התורות הנורבגיות של האלים. אבל יש לזה טבע מוזר שלא ניתן להבחין בו במלואו עד שאנו מביטים בצד המזרחי של חצי האי הצפוני הזה – לקראת שוודיה.

אנו צריכים להזכיר לעצמנו רק עובדה אחת – כיצד האנשים של מזרח אירופה פנו אל ה-Vareger, וכיצד במזרח של חצי האי הצפוני המגמה היא יותר לקראת המזרח. זוהי באמת תמונה ראויה לציון. צורת החיים שמאוחר יותר פנתה לקראת הציביליזציה של נורבגיה, זרמה לקראת דרום מערב, והחיים שמאוחר יותר פנו לקראת הציביליזציה של שבדיה, זרמו לקראת דרום מזרח. בכל מקום, כמובן, למדו את האלים הצפוניים, אבל הם נכחו בדרכים שונות.

האנשים שמאוחר יותר נהיו לנורבגים, נשאו את היסוד של פעילות, כוח והתלהבות לקראת דרום מערב. בדרך זו התרבות הלטינית הנחלשת התעוררה והתמלאה בחיים. ההשפעה של האלים הנורבגיים מנדידה זו היא כזו שהיא מדרבנת לפעילות את חיי האנשים. זה ברור בכל מקום וזהו לימוד מקסים ביותר.

אבל אנו גם רואים מה שקורה במזרח חצי אי זה. הוא כמובן מושפע על ידי מצבים גיאוגרפיים, אבל תנאים גיאוגרפיים משתקפים גם באופי של האנשים, כי בני האדם אינם צומחים מחוץ לאדמה, אלא נולדים על האדמה. האדם בא מטה מעולם של נפש ורוח ושם יש הבדל של ממש בין ישויות שנולדות בנורווגיה או בשבדיה. לא נגיע לשום מקום אם רק נאמר שהתנאים הגיאוגרפיים הם כאלה וכאלה, עלינו לשאול מדוע לנפש אחת יש דחף להיות נורבגית, ולאחרת להיות שבדית. אבל עכשיו חישבו על אופי ראוי לציון – וזה שימושי אפילו היום – אצל הסקנדינבים המזרחיים, האימפולסים השבדיים שעושים את דרכם לקראת המזרח.

אימפולסים אלה זורמים לקראת המזרח אבל כאשר הם מתקדמים הם סוטים. הם לא נהיים באמת פעילים. הם לא שומרים על עמדתם כנגד מה שבא מן המזרח, תחילה על ידי עמים אסייתיים אחרים ויותר מאוחר על ידי המונגולים והטטרים, וגם לא נגד הצורה האופיינית של הכריסטיאנית המזרחית המוקדמת. זרם זה זורם לקראת דרום מזרח אבל פוגש במכשולים בכל מקום ומקבל אופי יותר פאסיבי. האימפולס ככלל מושפע עמוקות על ידי הצפון. אבל מה שזורם מהמערב של חצי האי הצפוני לקראת הדרום מביא פעילות לכל מקום. בעוד שההשפעה שעושה דרכה לקראת המזרח, נתפסת על ידי האלמנט הבלתי פעיל, היותר מהרהר של המזרח שהוא בדרכו עמום.

כשהאלים הצפוניים שולחים את האימפולסים שלהם לקראת המערב, הם פורסים, בעדיפות עליונה, את טבע הרצון שלהם. כאשר הם שולחים את האימפולסים שלהם לקראת המזרח הם פורסים את החיים המשתקפים שלהם, את הטבע המהורהר שלהם.

מלחמות חיצוניות וסכסוכים הם בסופו של דבר רק דימויים חומריים של מה שמתרחש בדרך שזה עתה ציינתי. אלו שהם תיאורטיקנים מופשטים, שרואים את כל העולם מנקודת ראות של תיאוריה מסוימת – והאמפיריציסטים של היום הם ביסודם התיאורטיקנים הגדולים מכולם, כי הם לעולם אינם יורדים מטה למציאות, הם חושבים אודות דברים במקום לנסות לדעת אותם מבפנים – תיאורטיקנים אלה יביאו כל מיני דברים אופייניים המוצגים על ידי הנורבגים והשבדים. התושבים של ארץ זו עצמם מדגישים לעיתים קרובות את הקיום של מגוון דעות חיצוני פשוט בגלל שהאנשים היום אינם חודרים למעמקי הטבע האנושי כדי לרכוש ידע אמיתי של חיים. אבל בחיים צריך להביט באופן שצוין בשתי ההרצאות שנתתי כאן. חיים חיצוניים יש לראות לא רק מנקודת הראות של חיים בין לידה למוות, אלא גם מנקודת הראות של חיים בין מוות ללידה מחדש. אנו צריכים להיות מודעים לא רק לדברים אלה המספקים את האגואיזם של האדם, אשר רוצה אך ורק להיות שמח אחרי מותו ובגלל שיש לו עדיין חיים פיזיים לפניו, הוא אינו מוטרד בקשר לחיים שלפני הלידה. אנו צריכים ללמוד כיצד אנו יכולים ליישם בחיים ארציים אלה את מה שהבאנו עימנו דרך הלידה מעולמות של נפש ורוח.

אז אנו מתחילים לראות שיש קשרים בחיים של אדם ובחיים של העמים אשר מתגלים רק כאשר לומדים מהו האדם ומה נהיה ממנו דרך חיים ארציים רבים, כאשר יש לנו ידע על התקופות שהוא מבלה בין מוות ללידה מחדש.

אז מתגלים קשרים מאוד יוצאים מהכלל העוזרים לנו להבין את מה שחלף על פני האדמה. באופי הלאומי החיצוני של הנורווגים של הזמן הנוכחי יש מאפיינים, אשר נורשו מאנשים אלה שפעם היגרו לקראת דרום מערב ובגילויים שלהם של האלים מזגו חיים ופעילות לתוך הצורה הרומאית לטינית של הציביליזציה. בזמן ההוא משהו התפתח במישור הגדול של העולם אשר נתן לנורבגים את אופיים המיוחד, את משימתם המיוחדת. אלו שנולדו בנורווגיה היום יבינו את גורלם ומשימתם בעולם ככלל, רק אם הם מביטים עם הבנה רוחית בחזרה לזמנים כאשר נורווגיה היתה יכולה להתפתח בדרך מיוחדת, כאשר אנשי הצפון נעו קדימה בנדודיהם, פשיטותיהם ומסעות הכיבוש לקראת דרום מערב, להגשים את משימתם על האדמה. המשימה נבעה מתוך האופי של האנשים שיישבו ארצות אלו. זה נכון שהאופי שלהם היה שונה בשנים ההם אבל משהו מזכיר לנו כמורשת בנורווגי בן ימינו ותורם לו יכולות מסוימות שהן חשובות מנקודת הראות של חיי הנצח של האדם, של האדם כבן אלמוות.

מהחלק המזרחי של חצי אי זה היכן שהאופי השוודי התפתח, התורות הישנות של האלים נישאו הלאה אל המזרח, לאנשים שהתורות הדתיות שלהם נשמרו בצורה מיסטית מסוימת, מזרחית מסוימת. מה שהיה יותר התגלות מן הטבע נפגש עם תגובה קטנה במזרח. אלו שנדדו לקראת המזרח, אם כן, נועדו להוביל חיים של הרהורים.

אבל זה שוב השאיר מורשת שהותירה חותם על האופי של האנשים. ואם אנו צריכים להבין את החלקים המערבי והמזרחי של חצי האי הסקנדינבי, אנו צריכים להביט לאחור אל מה שאנשים אלו חוו דרך מאות השנים, להבין את מה שהם נהיו היום כתוצאה של ניסיונות אלו. יש לנו את כל הסיבות בזמן הנוכחי לחשוב על דברים אלה. אחרי הכל, זה קל למדי להבין בדרך פשוטה שכוחות רוחיים צריכים לפעול בעולם, בכל המהלך הבינלאומי של המאורעות, בכל החיים הגזעיים של האדם, ושהשליחות של אנשים מסוימים צריכה להיות מובנת לאור הידע הרוחי.

כאשר הכוח של הכרה על-חושית חוקר חיבור זה בין המבחנים של הנורבגים והשבדים המודרניים ומהלך האבולוציה ההיסטורית שלהם, דברים יוצאים מן הכלל יוצאים לאור. לנורבגים יש מתנה מוגדרת – מתנה זו אינה תלויה בסביבה החברתית הנורבגית. מה שמתפתח בחיים של נורבגיה יכול להיראות אפילו בעולם הפיזי. זה יכול להיות מתואר על ידי אנתרופולוג, היסטוריון, או אפילו עיתונאי. ההצהרה שלהם תהיה פחות או יותר נכונה אבל לא תיתן הסבר נכון של הכוחות הפועלים במעמקי הנפש האנושית. כי לאדם יש שליחות לא רק כאן על האדמה, יש לו גם שליחות בעולמות הרוחיים אחרי המוות. שליחות זו בעולמות הרוחיים אחרי המוות מקבלת צורה כאן על האדמה.

מה שאנו חווים בתקופה שבאה מייד לאחר המוות הוא תוצאה של האבולוציה-הארצית שלנו. מה שאנו חווים על האדמה מיד לאחר הלידה – זוהי שוב תוצאה של חיינו בעולם של נפש ורוח, וזה בעל החשיבות הגבוהה ביותר ללמוד באמצעי החקירה הרוחית את השליחות של האנשים הנורבגיים לא רק על האדמה, אלא גם בתקופה שאחרי המוות.

בגלל האופי הפיזי והגזעי שלהם, בגלל ההרכב המיוחד של המוח שלהם ושאר המבנה הגופני שלהם, זה יכול – אני חוזר, זה יכול – להופיע בתוך הרבה נפשות אלה שעברו דרך שער המוות מן הקרקע של החלק המערבי של חצי האי הסקנדינבי, לתת עירור מוגדר מאוד לנפשות אחרות אחרי המוות. הן יכולות לתת לנפשות אחרות אחרי המוות משהו שרק האופי הנורבגי יכול לתת. בתקופה זו במיוחד, האופי הנורבגי ערוך כך שבתת-ההכרה ובנפשו פנימה הוא מבין סודות מסוימים של הטבע.

אני לא פונה כעת לידע החיצוני, האינטלקטואלי שלכם, אלא לסוג של ידע שאתם מפתחים בגופכם הרוחי, מבלי להשתמש בחושים הפיזיים, בין הזמן של ההירדמות להתעוררות, כאשר אתם נמצאים מחוץ לגופכם. כאשר במשך השנה אתם חווים את הרוח בעולם הצמחים, באבן ובסלע, בעצים המרשרשים ובשאגת הגלים, אתם נהיים מודעים למציאות של הכוחות החיים בצמחים, חבויים בסלעים, פעילים בגלי הים כשהם נשברים על החופים, בצמחי-הסלע הפורחים בדלילות. תמונה גדולה עולה בנפשכם במשך השינה בצורה של ידע אינטימי של טבע אשר האינטלקט והחיים החושיים לא מודעים להם. כפי שתיארתי בהרצאה האחרונה כאשר אתם מפתחים קשר אמיתי עם ישות-המלאך אז אתם יכולים לשאת לתוך עולם הרוח חכמת-טבע בלתי מודעת זו, ידע ממשי זה של רוחיות בצמחים, באבנים ותופעות טבע אחרות.

אלו שבאמת ובדרך ממשית חיו חיים נורבגיים נהיו למעוררים ולמורים של הנפשות-החברות שלהם אחרי המוות ביחס לסודות של הטבע כאן על האדמה. כי בעולם הרוח, נפשות צריכות ללמוד אודות סודות האדמה, בדיוק כמו שכאן, על האדמה, הן צריכות ללמוד אודות הסודות של עולם הרוח.

בחלק המזרחי של חצי אי זה, היכן שהמורשת מזמנים עתיקים היא כפי שתיארתי אותה, שליחות שונה נישאת דרך שער המוות. מה שהנפשות שם נושאות דרך המוות לתוך עולם הרוח זה לא כל כך מה שנחווה במשך השינה, אלא דרך תודעה ערה בקשר עם העולם החיצון, תוך התבוננות ולימוד של עולם-החושים ועם סוג של הבנה – חדורה ברגש – של העולם החיצון.

אבל זה אחרי הכל, משהו שבאופן יסודי יש לו משמעות רק עבור החיים הארציים. ועדיין בעוד האדם מפתח רק יסוד זה בחיים הארציים, משהו מאוד משמעותי מתפתח באיזור הנפש. אני הצבעתי על כך בפניכם שאפילו בחיים ערים חלק מסוים של ישותנו ישן וחולם. חיי הרגש הם באמת רק צורה אחרת של חיי חלום. ברגשותינו אנו חולמים ובהפעלת רצוננו אנו ישנים. מה שאנו יודעים על רצוננו זה רק התאורה המושלכת עליו על ידי חשיבתנו. אך סוג הרצון המתעורר בנפש השבדית הוא פחות מוכשר לחדור לתוך הסודות של הטבע במשך השינה. מה שנכנס לתוך הנפש השבדית באופן בלתי מודע בחיים של הרצון ושל הרגש במשך המחשבה על העולם החיצוני ובמשך ההפעלה של האינטלקט הסיבתי – זה מה שנישא דרך המוות. כך השליחות של הנפשות השייכות לחלק המזרחי של חצי האי הסקנדינבי שעוברות דרך המוות הוא למזוג לנפשות האחרות יסוד השייך יותר לרצון – בדיוק ההיפך ממה שהן יכולות למזוג לחבריהם הפיזיים במשך הזמנים של הקשר ההיסטורי הישן עימם.

תרשו לי לומר זאת כך – מתנה מיוחדת בקשר עם היסוד של הרצון התפתחה בחלק המזרחי של חצי האי הסקנדינבי כראשונה במעלה ואז כאיכות נורשת של האופי של האנשים. האנשים של אירופה חיו זמן רב מבלי לשאול באופן מוחשי מה הם צריכים לעשות באמת אחרי המוות, כי הם היו שבעי רצון בעצמם עם התשובה האגואיסטית: אנו נהיה שמחים. אבך אם העולם צריך להימנע מליפול לתוך ניוון גמור, תשובה אגואיסטית זו לא תספיק. זה יהיה מספיק לבני האדם להוביל חיים מתאימים ונכונים רק כשהם מוכנים לקבל את התשובה שדואגת לאחרים, כשהם אינם שואלים רק אודות האושר השמור להם אחרי המוות, אלא כאשר הם גם שואלים: מה אני נקרא לעשות, לאור המצב המסוים שלי בחיים הארציים? רק כאשר אנשים מוכנים לנסח את השאלה בדרך זו הם מציבים את מצבם בחיים לשימוש נכון וכך מתכוננים נכונה לשליחותם. אז ההכנה לא תהיה יותר קשה.

שתי ההרצאות – באמת השלוש – שנתתי לכם כאן, כולן קשורות לבחינה זו. למראה שליחות מיוחדת זו זה חיוני שהרוחיות בגישה האנתרופוסופית אל העולם צריכה להיות מובנת כאן בנורבגיה. כי כאשר אתם מתארים שזהו מבחן מיוחד ליצור מתוך החיים הבלתי מודעים מדע טבע בשביל העולם הבא – כמה פרדוקסלי שזה נראה, זה באמת כך – אז אתם צריכים בכוונה ובמודעות להכין את חיי הרגש שלכם באופן כזה שנפשותיכם, כשאתם ישנים בכל לילה, פתוחות לקבל את הידע של הטבע שצריך לחדור לתוככם במשך השינה. אך הגופים של ימינו אינם תמיד עוזרים בתהליך זה של הכנה. הנפשות של האנשים הצפוניים הן, דרך מורשת עתיקה, מתאימות ביסודן לעולם הרוח. כאן מעל לכל, הגופים צריכים להיות מושפעים על ידי צורה רוחית של תרבות.

וכעת עולה שאלה גדולה שיכולה להיות מוארת על ידי השוואה של השליחות של האנשים ממרכז אירופה עם זו של האנשים של הצפון.

המדינות של מרכז אירופה, אם הם לא יקבלו את הרוחי, לא יתוארו באופן רע על ידי אדם שלא חשב על כל האפשרויות של הצמיחה מחדש של האנושות. אוסוולוד שפנגלר כתב את ספרו על השקיעה של המערב, זהו ספר מבריק אבל לגמרי פסימיסטי – גם אם הוא דחה את הפסימיזם בעלון שלאחר מכן. כמובן, זהו פסימיזם לדבר על הניוון של המערב. אבל ספנגלר למעשה מדבר על ניוון של תרבות, על משהו ששייך לנפש. ללא צמיחה רוחנית מחדש האנשים של מרכז אירופה יסבלו מנזק בנפשם. אבל בפינה זו של צפון אירופה, בני אדם אינם יכולים לסבול רק בחיי הנפש. כאשר הם סובלים בנפש סובל באותו זמן טבעם הגופני. למעשה הם ברי-מזל, כי אם האנשים של מרכז אירופה לא יקבלו רוחיות, הם יהיו ברבריים ונפשם תתנוון. אנשי הצפון יכולים רק למות במובן גופני, כי הכל תלוי כאן בהרכב המסוים של הגוף.

ההשפעה של הזרם החדש של תרבות רוחית נחוצה לחלוטין. מרכז אירופה יתנוון, יהפוך לברברי ויתנוון אם לא ירשה לעצמו להיות מושפע מהרוח. הצפוני ימות, יסבול ממוות פיזי אם לא ירשה לעצמו להיות מושפע מהרוח.

וכך, מה שמתפתח כאן במשך החיים הפיזיים, קשור לשליחות של הנפשות הצפוניות אחרי המוות. הן אינן יכולות למלא את שליחותן אם הן מרשות לגופיהן – אשר התפתחו כה היטב לרוחיות – להתנוון.

מילים רציניות אלה צריכות להישמע היום עבור האבולוציה של תקופתנו הדורשת שהאדם ידבר ביחד בעניינים כאלה. ומסיבה זו אני רוצה לדבר אליכם מנקודת ראות אנושית, כללית, לומר לכם את מה שהאדם אומר לחבריו על אדמה זו אם הגורל של אבולוציית-האדמה נמצא עמוק בליבו. כי בני אדם אלה שאינם מכינים עצמם בחוסר אנוכיות לחיי נצח, לא יובילו נכון את חייהם הארציים בין לידה למוות.

אלו הן המחשבות שאני רוצה להשאיר עימכם. אלו שמרגישים עצמם אנתרופוסופים צריכים להבין שהם קומץ זעיר של אנשים בעולם שצריכים להשתמש בכל האנרגיה שלהם כדי לנער אנושות עצלה מתוך אדישותה ולעזור לה להמשיך קדימה. אלו ששונאים את האנתרופוסופיה היום – את זה אפשר לומר בתוך עצמנו – שונאים אותה בגלל שהם אוהבים את הנוחיות המונעת מהם את הצורך להיאבק עם האתגרים הגדולים העומדים בפני האנושות. הם מפחדים ממה שהם צריכים להתגבר עליו אם הם צריכים לשנות את המחשבות והרגשות הנוחות והקלילות שלהם ולחוות משהו הרבה יותר עמוק. מסיבה זו אנו רואים הרבה התפרצויות של אופוזיציה הקמות כנגד מה שקורה באנתרופוסופיה ומתפתח מתוכה. גם אתם תצטרכו להרגיל עצמכם להתקפות אלימות שנעשות כנגד האנתרופוסופיה או מדע הרוח על ידי ריאקציונרים מכל סוג. על ידי כל מי שאוהב לשוטט בנחת לאורך המסלול הקבוע שלו. אלו הנותנים לאופוזיציה זו להרתיע אותם מלפתח את כוחותיהם, אינם מושרשים היטב במשימה האמיתית של האנתרופוסופיה. כאשר אנשים רואים כיצד אנתרופוסופיה מותקפת היום מכל הצדדים, הם נהיים הססניים ואומרים: האם לא יהיה זה טוב יותר ללכת קדימה יותר בשקט כך שהאופוזיציה תהיה פחות אלימה? או שוב הם יכולים לשאול: במה טעיתי? כשהם מוצאים שבח והלל הניתנים להם על ידי אנשים בגיל מתנוון האוחזים בעמדות מובילות. זהו עניין בעל חשיבות גדולה מנקודת ראות אנתרופוסופית. התקפות ועלבונות בדרך כלל ניתנים להסבר מהסיבות הניתנות למעלה. אבל אם שבח והלל היו באים מאותו מקור, זה היה אות רע לבאות עבור העולם האנתרופוסופי! זה רק בגלל שהמתנגדים לאנתרופוסופיה היום מתקיפים אותה, אנו יכולים להיות רגועים – אבל רק, כמובן, במובן שאנו צריכים להפנות הרבה יותר אנרגיה כדי להציג את האנתרופוסופיה בפני העולם, לא מתוך מחשבות אישיות, אלא מתוך הבנה עמוקה של הצרכים והמשימות של העולם.

אם כן, נסיים עם הערה זו. תנו לי להביע בפניכם תודה מקרב לב על שיתוף הפעולה האקטיבי והאנרגטי. אני מבטיח לכם שאני מתכוון לכך ברצינות כשאני אומר שפרידה בחלל אינה פרידה עבור אלו היודעים את המציאות של קשר רוחי בין נפשות. כשאני עוזב אתכם, אני נשאר ביחד עימכם, אני לא באמת הולך מכם. אני מאמין שאתם תמיד יכולים להבין זאת, אם אתם רוצים בכך. אתם יכולים להיות בטוחים בכך שיש כבר מספר אנשים המרגישים בקשר זה ואשר מביטים באהבה בלבבם באיזור זה של צפון מערב עם המבחן המיוחד שלו – עם חשיבותו שכה ידועה לאנתרופוסופיה.

אני עוזב אתכם עם אהבה זו בליבי עבור אלו המרגישים שהם באמת שייכים אלינו, לתנועתנו האנתרופוסופית. ושתהיה גם פגישתנו הבאה מלאה בכוח פנימי הדרוש ונכון עבור האנתרופוסופים.

——————————————————————————————–

1. אוריגנס – 185 עד 254 לספירה – מגדולי אבות הכנסייה ומבססיה הפילוסופיים של הכריסטיאניות. התחנך בבית הספר המפורסם של הקטכטים באלכסנדריה. – המתרגם. ↑
2. יוליאן – יוליאנוס קיסר – 331? עד 363, קיסר רומי בשנים 361-363.- המתרגם. ↑
3. קונסטנטינוס הגדול – קיסר רומי מ-306 עד 337 לספירה – המתרגם. ↑
4. סדרה בשם: משימתן של נפשות העמים – 11 הרצאות שניתנו באוסלו 7-17 ביוני 1910 GA121 – יצא לאור בעברית בתרגום מגרמנית של אלישע אבשלום בהוצאת תלתן. ↑
5. גונדישפור – עיר עתיקה בחבל חוזסטאן של פרס, מזרחית לשושן. היום: חרבות שהאבאד. נוסדה במאה השלישית על ידי שאפור ליישוב שבויים רומאיים. במאה הרביעית היתה אחת מבירות המלכים הסאסאניים. שאפור השני ייסד בה בית ספר גבוה, שנעשה מרכז חדש למדע של העולם ההלניסטי רומאי אחרי השתלטות הכריסטיאניות האורתודוקסית על הקיסרות הביזנטית. בגונדישפור נקלטו הפילוסופים, התוכנים והרופאים שגלו מן המערב עקב יציאת הנסטוריאנים ב-489 וסגירת האקדמיה באתונה ב-529. אל גונדישפור הגיעו גם חכמי המזרח, והאוניברסיטה נעשתה בית כינוס למלומדים מכל העמים: פרסים, הודים, סורים, יוונים, יהודים וכריסטיאניים. לשיא פריחתה הגיעה בימי המלך חסרו אנושרוואן במאה ה-6, אך קיומה ופעילותה נמשכו גם אחרי כיבוש האסלאם. [המתרגם]

   ניתן למצוא דברים רבים שרודולף שטיינר סיפר על גונדישפור בסדרת ההרצאות על יחסי קרמה. (בכל שמונת הכרכים). ↑