מאת: רודולף שטיינר

12 הרצאות שניתנו בברלין GA107 1908-1909

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה, תיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 5

12.1.1909

הריתמוסים בישות האדם

כבר ציינו כאן שבקבוצת הפגישות שיש לנו בחורף זה אנו רוצים לאסוף יחדיו את כל החוטים שבסופו של דבר יתקשרו יחדיו כדי ליצור הבנה עמוקה יותר של ישות האדם וכמה דברים אחרים הקשורים עם כל חייו של האדם והאבולוציה שלו אשר מוליכה אותנו עמוק יותר ויותר לתוך הסודות של העולם. היום אני רוצה להזכיר לכם את סדרת ההרצאות שלפני האחרונה (21.12.1908) ולהתחיל משם. אתם תזכרו שדיברנו על ריתמוס מסוים הקיים בארבעת המרכיבים של האדם. אנו רוצים להתחיל שם היום ולמצוא תשובה לשאלה: כיצד יכול ידע של דברים אלה לעזור לנו להבין בדרך עמוקה יותר את הנחיצות והמטרה של התנועה האנתרופוסופית?

היום אנו צריכים לחבר שני דברים שנראים לכאורה מאוד רחוקים זה מזה. אתם ודאי זוכרים שיש יחסים מסוימים בין האגו של האדם, הגוף האסטרלי, הגוף האתרי והגוף הפיזי. נראה הכי טוב מה יש לומר על ארבעת המרכיבים אם נישא בזיכרוננו את שני מצבי התודעה המתחלפים לסירוגין ונחווים על ידי האגו במהלך 24 השעות של היום. יום אחד עם 24 השעות שלו, שבמשכם האגו חווה יום ולילה, שינה ועירות, הנראים כסוג של אחדות. ובכן כאשר אנו אומרים שמה שהאגו עובר דרכו במשך יום זה מבוסס על מספר אחד, אנו צריכים לומר שהמספר שתואם בדרך דומה לגופנו האסטרלי הוא המספר 7. בעוד שהאגו כפי שהוא היום חוזר לאחור כפי שהוא לנקודת ההתחלה במשך 24 שעות, או יממה, גופנו האסטרלי עושה אותו הדבר במשך שבעה ימים. בואו וניכנס לזה יותר בפירוט.

חישבו על ההתעוררות בבוקר. כלומר, אתם עולים מתוך החשכה של הבלתי מודע, כפי שאנשים אומרים באופן בלתי מדויק בחיים הרגילים, והאובייקטים של העולם הפיזי מופיעים שוב סביבכם. אתם חווים זאת בבוקר ושוב 24 שעות מאוחר יותר, עם כמה יוצאים מהכלל. זהו המהלך הרגיל של הדברים, ואנו יכולים לומר שהאגו שלנו חוזר לנקודת ההתחלה שלו אחרי יום של 24 שעות. אם אנו מסתכלים באותה דרך על הריתמוס התואם של הגוף האסטרלי, עלינו לומר שאם הסדירות הקבועה של הגוף האסטרלי היא באמת שם, אז הגוף האסטרלי חוזר לאותה נקודה אחרי שבעה ימים. ובכן בעוד האגו עובר דרך המעגל שלו ביום אחד, הגוף האסטרלי נע במידה ניכרת יותר לאט, וסוחב החוצה את מעגלו בשבעה ימים. המעגל של הגוף האתרי, מצד שני, לוקח ארבע פעמים שבעה ימים. אחרי ארבע פעמים שבעה ימים הוא חוזר לאותה נקודה. וכעת בבקשה שאו במחשבתכם את מה שנאמר בפעם לפני האחרונה. עם הגוף הפיזי זה לא כה רגיל כמו עם הגוף האסטרלי והגוף האתרי. אנו יכולים להקים דמות מחוספסת, ולומר שהיא עוברת את מעגלה במשך עשר פעמים עשרים ושמונה ימים ואז היא חוזרת לנקודת ההתחלה שלה. אתם יודעים כמובן שקיים הבדל גדול ושהגוף האתרי הנקבי הוא זכרי והגוף האתרי הזכרי הוא נקבי. מזה אנו יכולים לראות שבמובן מסוים אי סדירות יכולה להתרחש בריתמוס של הגופים האתריים. אבל בדרך כלל המספרים 1,7, (4 כפול 7), (10 כפול 7 כפול 4) הם הדמויות הפרופורציונאליות שעליהן נאמר במפורש "מהירות הסיבוב" עבור ארבעת המרכיבים של ישות האדם. זה כמובן דיבור באופן מושאל, כי הם לא באמת מסתובבים, אלא חוזרים על אותם מצבים. יחסים של ריתמוס. לפני שבועיים הצבעתי על תופעה של חיי היומיום שניתנת להבנה רק כשאנו יודעים דברים כאלה שמונחים מאחורי העולם הניתן לתפיסת החושים. גם בהרצאה פומבית אני ציינתי עובדה ראויה לציון שאין לדחות אותה אפילו על ידי המדענים והרופאים המטריאליסטיים ביותר שנמנים על הפוחדים "מאמונות תפלות ורוחות רפאים", בגלל שזו עובדה שאינה מוטלת בספק. זהו משהו שבאמת צריך לגרום לאנשים לחשוב, כלומר שבדלקת ריאות מתרחשת תופעה מיוחדת ביום השביעי. מתרחש משבר, והפציינט צריך להמשיך דרך יום שביעי זה. החום יורד לפתע, ואם הפציינט אינו יכול לעבור דרך משבר זה, אז בנסיבות מסוימות אין מרפא. עובדה זו ידועה לרוב האנשים, אבל בדרך כלל נקודת ההתחלה של המחלה היא לא תמיד ודאית, ואם אינם יודע מהו היום הראשון אז בדרך כלל אינך יודע איזה הוא היום השביעי גם כן. אבל נשארת העובדה, ובכן אנו צריכים לשאול מדוע החום יורד בדלקת ריאות ביום השביעי. מדוע תופעה מיוחד מתרחשת בכלל ביום השביעי?

רק אדם הרואה מאחורי מסך הקיום, מאחורי תופעת החושים הפיזית לתוך העולם הרוחי, יודע על ריתמוסים אלה ומדוע תופעות כמו חום מופיעות. מהו למעשה חום? מדוע זה קורה? החום אינו המחלה. בניגוד לכך, החום הוא משהו שהאורגניזם קורא לו מעלה כדי להילחם בתהליך הממשי של המחלה. החום הוא ההגנה של הגוף כנגד המחלה. יש נזק כלשהו באורגניזם, בואו ונאמר בריאות. כאשר האדם הוא בריא וכל הפעולות הפנימיות שלו פועלות באופן הרמוני, פעולות פנימיות אלו נופלות לתוך אי-סדר אם איבר מסוים של הגוף האנושי משובש. אז כל האורגניזם מתאמץ למשוך עצמו יחדיו ולפתח את הכוחות שבתוך עצמו כדי להוות משקל נגד לקלקול המקומי. יש מהפכה של ממש שפועלת כנגד האורגניזם כולו, אחרת האורגניזם אינו צריך לאסוף את כוחותיו כי אין אויב להילחם נגדו. הביטוי למחסור זה בכוחות באורגניזם הוא החום.

כעת, אדם המביט מאחורי התמונה של הקיום יודע שהאיברים השונים של הגוף האנושי באים לידי קיום ומתפתחים בתקופות שונות של האבולוציה האנושית. מה שיוצר את נקודת הראות המדעית רוחית נקרא "הלימוד של הגוף האנושי" זהו השם המסובך ביותר שאפשר להעלות על הדעת, כי האורגניזם האנושי מסובך באופן מיוחד והאיברים האינדיבידואליים שלו באו לידי קיום בזמנים שונים. ההתחלה היסודית של איברים אלה התפתחה הלאה בשלב מאוחר יותר של האבולוציה. כל דבר באורגניזם הפיזי הוא ביטוי או תוצאה של האיברים הגבוהים של האדם, כך שכל איבר פיזי מבטא את הארגון הגבוה יותר של האיברים הגבוהים יותר. מה שאנו קוראים הריאות היום מוצאן בגוף האסטרלי ובמידה מסוימת הן קשורות עימו. אנו נגיע לבסוף לדיבור על מה שהריאות צריכות לעשות עם הגוף האסטרלי, איך היסוד הראשוני, הארכיטיפי, של הריאות הגיע אל האדם על מה שקדם לאדמה שלנו, הירח הקדום, וכיצד בזמן ההוא הגוף האסטרלי היה כמו שנשתל לתוך האדם על ידי ישויות רוחיות גבוהות. אבל היום אני רוצה שתתבוננו בעובדה שהריאות הן ביטוי של הגוף האסטרלי. הביטוי הממשי של הגוף האסטרלי הוא כמובן מערכת העצבים. אבל האדם הוא מורכב, וההתפתחות של החלקים השונים תמיד נעה בקווים מקבילים. הבנייה של הריאות מתחילה באותו זמן כמו ההתפתחות של הגוף האסטרלי והשילוב של מערכת העצבים של היום. זה כולל את הריאות בריתמוס של הגוף האסטרלי, ריתמוס זה שנשלט על ידי המספר שבע. התופעה של עליית החום קשורה בתפקידים מסוימים של הגוף האתרי. משהו צריך להתרחש בגוף האתרי אם החום נע במסלול מסוים. אם כן, החום נמצא איכשהו בתוך הריתמוס של הגוף האתרי. בכל פעם שיש לכם חום יש לו ריתמוס זה, אבל באיזו דרך? אנו צריכים להיות ברורים ביחס לדברים הבאים:

הגוף האתרי, אשר משלים את מעגלו בארבע פעמים במהלך שבעה ימים, נע יחסית לאט יותר מהגוף האסטרלי עם הריתמוס שלו של שבעה ימים. ובכן, אם אנו מתייחסים למהלכו של הריתמוס של הגוף האתרי עם זה של הגוף האסטרלי, אנו יכולים להשוות אותם עם מחוגי השעון. מחוג השעות של השעון ומחוג הדקות. יש לכם כאן יחס של 1:12. כעת, שערו שאתם מביטים בשעון לאור הירח, כשהמחוג של הדקות נוגע בפסגה של מחוג השעות. שני המחוגים חופפים. כאשר המחוג של הדקות עושה סיבוב אחד, וכשהוא חוזר לשעה 12 הוא לא יכול יותר לחפוף עם המחוג של השעות, כי הוא זז בינתיים לשעה אחת. יעברו בערך עוד חמש דקות עד ששני המחוגים יהיו יכולים להתאחד, כך שהמחוג של הדקות אינו מצביע על אותו מקום כמו המחוג של השעות שעה מאוחר יותר, אלא אחרי שעה וחמש דקות. כעת יש לכם יחסים דומים בין התנועה של הגוף האסטרלי והתנועה של הגוף האתרי. תדמיינו שגופכם האסטרלי, שקשור כל הזמן לגוף האתרי, היה במצב מסוים ביחסים עם הגוף האתרי. עכשיו הגוף האסטרלי מתחיל להסתובב. כאשר אחרי שבעה ימים הוא חוזר למצבו המקורי, הוא אינו תואם שוב עם הגוף האתרי, כי אחרי שבעה ימים, הגוף האתרי נע סביב רבע ממעגלו. מכאן שבעה ימים מאוחר יותר המצב של הגוף האסטרלי אינו תואם עם אותו מצב של הגוף האתרי, אלא עם מצב שהוא רבע המעגל מאחורי המצב המקורי. עכשיו תדמיינו שיש לכם מקרה של מחלה. מצב מוגדר של הגוף האסטרלי קשור עם מצב מוגדר של הגוף האתרי. וברגע זה, עם שיתוף הפעולה של שני מצבים אלה הפועלים יחדיו, מופיע החום במטרה להילחם באויב. שבעה ימים מאוחר יותר הגוף האסטרלי מכסה חלק אחר לגמרי של הגוף האתרי. עכשיו בגוף האתרי צריך להיות לא רק הכוח לייצר חום, כי במקרה כזה, מרגע שהוא באמת מתחיל ללכת, הוא לעולם לא ייפול שוב. שבעה ימים מאוחר יותר נקודה זו של הגוף האתרי שעכשיו היא מכוסה על ידי חלק של הגוף האסטרלי שמייצר את החום במשך שבעה ימים קודם לכן היתה לו נטיה לנטרל את החום ולהוריד אותו מטה. אם אי-הסדר שבחולה הסתדר בשבעה ימים, אז הכל בסדר. אבל אם אי-הסדר לא בא לידי תיקון, והגוף האסטרלי אין לו נטיה עכשיו לדחוף את המחלה החוצה, החולה מגיע למצב חסר מזל שבו לגוף האתרי יש נטיה להוריד את החום. זה חשוב לתת תשומת לב לשתי נקודות אלו של צירוף מקרים. אנו יכולים לגלות נקודות כאלו עבור כל סוג של תופעה בחיי אנוש. ובדיוק דרך ריתמוס זה, עבודה פנימית מיסתורית זו, כל ישותו של האדם יכולה להיות מובנת. לגוף האתרי באמת יש נטיה שמבטאת עצמה בארבע פעמים שבע. במקרה של מחלות אחרות אתם תבחינו שהיום ה-14 הוא בעל חשיבות מיוחדת. כלומר, פעמיים שבע. ואנו לבטח יכולים לומר שעם תופעה מסוימת ההתקף הפתאומי צריך להיות חזק במיוחד אחרי ארבע פעמים שבע. הנקודה היא שעם המחלה נחלשת אז, אתה באמת יכול לקוות לריפוי. כל הדברים האלה קשורים עם ריתמוס מהסוג שנגענו בו לפני שלושה שבועות ודנו בו בפירוט גדול היום. עם דברים כאלה כמו זה, אשר נראים קשים אבל יכולים להיות מובנים, אנו יכולים לחדור קצת מתחת לפני השטח של העולם הפיזי. ואנו צריכים לחדור עוד ועוד. עכשיו הבה ונחדור לתוך המוצא של ריתמוס שכזה.

אנו צריכים להביט פעם נוספת על היחסים הקוסמיים הכבירים כדי למצוא את המוצא של ריתמוסים שכאלה. לעיתים קרובות משכתי את תשומת לבכם לעובדה שמה שאנו מכנים ארבעת המרכיבים של האדם: גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי והאגו, התפתחו דרך קיום שבתאי, שמש, ירח ואדמה. אם אנו מביטים לאחור לירח הקדום שלנו אנו מוצאים שהוא גם הפריד את עצמו מהשמש לתקופת זמן מסוימת, דרך תקופה ארוכה של מה שהוא הירח היום היה אז חלק של האדמה. אבל מבחוץ היתה השמש, וכאשר גופים שמיימיים שכאלה מחוברים יחדיו אז הכוחות שלהם, שהם הביטוי של ישותם, תמיד יש להם השפעה על וויסות החיים של היצורים שלהם. המסלול של כוכבי הלכת סביב השמש או של הירחים סביב כוכבי הלכת הוא בשום אופן אינו מקרה בלבד, ואינו בלתי קשור לחיים, נהפוך הוא, הוא מווסת על ידי ישויות אלו שלמדנו עליהם בהיררכיות של הרוחות. ראינו שזה לחלוטין לא נכון שהגופים השמיימיים מסתובבים בעצמם דרך כוחות חסרי חיים. הצבענו על כך כמה גרוטסקיים הם ההסברים של הפיזיקה המודרנית, של התיאוריה של קאנט לפלס כפי שהיא מוסברת בניסיון עם טיפות השמן: כרטיס של משחק קלפים מוכנס דרך כתם צף של שמן בכיוון מרכז מיכל המים ומחט נעוצה בו מלמעלה, ואז הדבר כולו מסתובב, ואז טיפות קטנות נקרעות מן הטיפה הגדולה ומסתובבות גם כן. כך בעל הניסיון מראה כיצד מערכת פלנטרית זעירה צצה, ופיזיקאים בדרך כלל מסיקים שמכך צצו גם המערכות הפיזיקליות הגדולות. גם אם בדרך כלל זה טוב לשכוח את עצמך, במקרה מיוחד זה, זה לא כך. כי האדם הטוב בדרך כלל שוכח שהמערכת הפלנטרית הזעירה אינה יכולה להופיע אם אינו מפעיל אותה בידיו. זה בהחלט מותר לעשות ניסיונות שכאלה, והם שימושיים מאוד, אבל אל לכם לשכוח את החלק החשוב ביותר. מספר אינסופי של אנשים נפלו קורבן להטעיות שכאלה! הם לא שמו לב לעובדה שהפרופסור עושה זאת. אין פרופסור ענקי שם בחלל, אלו הם ההיררכיות של הישויות הרוחיות שמווסתות את הריתמוס של הגופים השמיימיים ולמעשה מביאות את כל הסידור של החומר ביקום, כך שהגופים הפלנטריים מסתובבים אחד סביב השני. ואם אנו יכולים ללכת לתוך התנועות של הספרות הפלנטריות היוצרות את המערכת התואמת – ויבוא זמן עבור זה – אנו צריכים להכיר את הריתמוס של החברים האנושיים שלנו. לעת עתה אנו צריכים רק להצביע על דבר אחד.

אדם מודרני, עם סגנון החשיבה המטריאליסטי שלו, צוחק מן הרעיון שבזמנים קדומים מצבים מסוימים בחיי אדם היו מאורגנים בקשר לארבעת הרבעים של הירח. עכשיו רק עם הירח במיוחד יש בדרך מופלאה השתקפות קוסמית של היחסים הקיימים בין הגופים האסטרלי והאתרי. הירח נע בבסיס מעגלו בארבע פעמים במהלך שבעה ימים. אלו הם המצבים של הגוף האתרי, וארבע פעמים שבע מצבים של הגוף האתרי משתקפים בדיוק בארבעת הרבעים של הירח. אלו כמובן שטויות להביט אחר קשר בין התופעה של עליית החום שאותה תיארנו ובדיוק ארבעה רבעים אלה של הירח. רק חישבו, יש באמת רבע שונה של הירח בסוף שבעה ימים, כפי שיש רבע אחר של הגוף האתרי והגוף האסטרלי המכסים רבע שונה של הגוף האתרי. באופן מקורי היחס בין הגוף האסטרלי האנושי לגוף האתרי באמת הוסדר על ידי ישויות רוחיות המביאות את הירח לתוך סיבוב מקביל של האדמה. ואתם יכולים לראות כיצד הדברים קשורים במידה מסוימת, אפילו ברפואה המודרנית הנחשבת ליורשת של הרפואה העתיקה של ידע ריתמי. כשהריתמוס של הגוף הוא עשר פעמים עשרים ושמונה והגוף הפיזי הוא כפי שהיה בחזרה באותה נקודה עשר פעמים עשרים ושמונה ימים מאוחר יותר, יש בערך עשר פעמים עשרים ושמונה ימים בין העיבור של האדם ללידתו, עשרה חודשי ירח. כל הדברים הללו קשורים עם הוויסות של היחסים הקוסמיים הכבירים. האדם כמיקרוקוסמוס הוא דימוי אמיתי של יחסי העולם הכבירים, כי הוא נוצר מתוכם.

היום אנו רוצים להפנות את מחשבותינו לאבולוציה באמצע הזמנים האטלנטיים. זה היה רגע חשוב מאוד עבור אבולוציית האדמה. לפני הזמן הזה יכולנו להבחין בשלושה גזעים באבולוציה האנושית: הגזע הפולארי, הגזע ההיפרבורי והגזע הלמורי. ואז הגיע הגזע האטלנטי. אנו נמצאים כעת בגזע החמישי ושני גזעים יבואו אחרינו, כך שהגזע האטלנטי נמצא באמצע. אמצע התקופה האטלנטית היא הנקודה החשובה ביותר באבולוציית האדמה. אם נחזור לאחור לפני זמן זה, אפילו אז אנו מוצאים השתקפות מדויקת של יחסים קוסמיים ביחסים של החיים האנושיים החיצוניים. היה יכול להיות לזה השפעה רעה מאוד על האדם אם הוא היה עושה אז את סוג הדברים שהוא עושה עכשיו. היום האדם אינו מכוון עצמו מאוד למצב הקוסמי. בחיי העיר הדברים לעיתים קרובות מאורגנים באופן כזה שאנשים ערים בזמן שהם צריכים לישון וישנים כשהם צריכים להיות ערים. אם משהו כמו עירות בלילה ושינה ביום היה מתרחש בזמנים הלמוריים, והאדם היה מקדיש כה מעט תשומת לב לתנאים החיצוניים ששייכים לתהליכים פנימיים מסוימים, הוא לא היה שורד. כמובן שדברים כאלה היו בלתי אפשריים אז, בגלל שזה היה ברור שהאדם בריתמוס הפנימי שלו נוהג כמקובל עם הריתמוס החיצוני. האדם חי כפי שהיה עם המחזור של השמש והירח ומעצב את הריתמוס של גופיו האסטרלי והאתרי במעגל של השמש והירח.

בואו ונחזור לשעון. במובן מסוים זה גם כן תואם למעגל הקוסמי הגדול, כאשר השעה ומחוג הדקות נפגשים בשעה 12, זה בגלל שיש מכלול מסוים של השמש והכוכבים. אנו מכוונים את שעונינו על פי זה והשעון אינו מהימן אם שני מחוגיו אינם חופפים ביום הבא במידה ומצב כוכבים זה מתרחש שוב. בברלין השעונים נקבעים באופן יומי על ידי חשמל ממצפה אנקפלסט. ובכן אנו יכולים לומר שהתנועות או הריתמוסים של מחוגי השעון נקבעים כל יום לפי הריתמוס של הקוסמוס. השעון שלנו נכון אם הוא מתואם עם השעון המרכזי אשר, בתורו, מתואם עם הקוסמוס. בזמנים קדומים לאדם לא היה צורך בשעון, כי הוא עצמו היה שעון. מהלך חייו, שאותו היה יכול לחוש בבירור, התאים לחלוטין ליחסים הקוסמיים. האדם באמת היה שעון. ואם הוא לא התאים למצב הקוסמי, היה קורה לו אותו הדבר כפי שקורה לשעון עם תנועותיו לא היו תואמות למצב החיצוני: הוא נע לא נכון והוא ינוע באופן מוטעה גם כן. הריתמוס הפנימי צריך להיות תואם לחיצוני. החלק העיקרי של אבולוציית האדם על האדמה הוא, שמאז אמצע הזמנים האטלנטיים הסיטואציה החיצונית אינה חופפת לזו הפנימית. משהו אחר הגיע. רק תדמיינו מישהו המדמיין שאינו יכול לשאת את שתי הזרועות של שעונו בזמן הצהריים. שערו שהוא משנה אותם לשעה שלוש, ואז כאשר השעה היא אחת עבור אנשים אחרים הוא משנה אותה לארבע אחר הצהריים, ובשעה שתיים הוא משנה אותה לחמש אחר הצהרים וכן הלאה. העבודה הפנימית של שעונו לא תשתנה, הוא רק שינה אותה ביחס למצב החיצוני. 24 שעות מאוחר יותר הוא ישנה אותה שוב לשלוש אחר הצהריים. כלומר, תנועת שעונו לא תחפוף למצב הקוסמי אבל הריתמוס הפנימי שלו עדיין יסכים עימה, כי הוא רק נעקר ממקומו. הריתמוס של האדם גם כן נעקר ממקומו. האדם מעולם לא היה יכול להיות ישות בלתי תלויה אם כל פעילותו היתה נשארת קשורה לחוטים בהדרכה קוסמית. הבסיס של החופש שלו מונח בכך שהוא משמר את הריתמוס הפנימי שלו בעודו משמר עצמו מריתמוס חיצוני. הוא נהיה כמו שעון שבתוך רשת מסועפת מצביע שלא בהתאמה עם התרחשויות קוסמיות ועדיין בנפשו פנימה הוא נמצא בהרמוניה עימן. בעבר רחוק מאוד ניתן היה להעלות על הדעת את האדם בקבוצת כוכבים מסוימת בלבד והוא נולד עשרה חודשי ירח מאוחר יותר. חפיפה זו של התעברות עם מצב קוסמי נפסקה אבל הריתמוס נשאר, בדיוק כפי ששעון נשמר בריתמוס שלו אפילו אם באמצע היום אתם מכוונים אותו לשעה שלוש. כמובן שזה אינו רק בנסיבות אנושיות, שהוא נהיה עקור ממקומו, גם הזמן נהיה עקור. אפילו אם נתעלם מהעקירה הקוסמית שצוינה אחרונה, משהו מאוד מיוחד התרחש בחיים הפנימיים של האדם, בכך שהוא הרים עצמו מחוץ לסיטואציה הקוסמית וזה אינו יותר "שעון" במשמעות הנכונה של המילה. הוא פחות או יותר כמו אדם שמכוון את שעונו קדימה שלוש שעות ואז, שוכח כמה זמן הוא כיוון אותו קדימה, אינו יכול לתקן אותו יותר. זה מה שקורה לאדם באבולוציה הארצית מרגע שנהיה חופשי מהסיטואציה שבה הוא היה כמו שעון ביקום. במידה מסוימת הוא הביא את גופו האסטרלי לידי אי-סדר. ככל שהמצב של חיי אנוש היה מאורגן על ידי הפיזי, כך נשמר יותר הריתמוס הישן, אבל ככל שמצב חייו נהיה מושפע על ידי מחשבות, כך גדל אי-הסדר שבהם. אני רוצה להבהיר זאת מזווית אחרת.

האדם הוא לא הישות היחידה שאנו מכירים, אנו מכירים גם ישויות שהן עליונות מהאדם הנוכחי של האדמה. אנו מכירים את הבנים של החיים או המלאכים, ואנו יודעים שהם עברו דרך המצב האנושי שלהם על הירח הקדום. אנו יודעים על רוחות האש או הארכי-מלאכים [מלאכי עליון], שעברו דרך השלב האנושי שלהם על מצב השמש הקדום של האדמה, ואנו יודעים גם על כוחות הארכאי שעברו דרך השלב האנושי שלהם על שבתאי הקדום. ישויות אלו נמצאות גבוה יותר מן האדם באבולוציה הקוסמית שלהן. אם היינו צריכים ללמוד אותן היום היינו מוצאים שהן ישויות בעלות טבע הרבה יותר רוחי מאשר האדם. לכן הן חיות בעולמות גבוהים יותר. אבל ביחס לדברים המיוחדים שאותם ציינו היום, המצב שלהן שונה לחלוטין מזה של האדם. בעניינים רוחיים הן נוהגות בדיוק לפי הריתמוס הקוסמי. מלאך לא יחשוב בדרך כה מבולבלת כמו אדם, מהסיבה הפשוטה שתהליך החשיבה שלו מווסת על ידי כוחות קוסמיים המדריכים אותו. זה נכון שאין כאן שאלה כלל עבור ישות כמו מלאך שלא לחשוב בהרמוניה עם התהליכים הרוחיים הגדולים של הקוסמוס. החוקים של ההיגיון עבור המלאכים נכתבים בהרמוניה אוניברסלית. הם אינם צריכים ספרי לימוד. האדם צריך ספרי לימוד בגלל שהוא מביא את תהליך החשיבה הפנימי שלו לידי אי-סדר. הוא כבר אינו יודע כיצד לקבל הדרכה מכתב היד הגדול של הכוכבים. מלאכים יודעים את זרימת הקוסמוס, ומהלך מחשבתם תואם לריתמוס המתוכנן. כאשר אדם מגיע לאדמה בצורתו הנוכחית הוא מרגיש מחוץ לריתמוס זה, מכאן חוסר הסדר בחייו של חשיבה ורגישה. קביעות בתנודה מחזיקה בדברים שלאדם יש פחות השפעה עליהם בגופו האסטרלי וגופו האתרי, אבל בחלקים שניתנו לידיו של האדם, כלומר, נפש התחושה שלו, הנפש השכלית ונפש התודעה נכנסו אי-סדר ומחסור בריתמוס. זהו אחד מהעניינים הפחות חשובים שבערים שלנו האדם הפך את הלילה ליום. זה הרבה יותר חשוב שבחיים הפנימיים של החשיבה שלו האדם הפר את עצמו מהריתמוס האוניברסלי הגדול. הדרך שבה אדם חושב כל היום היא במובן מסוים בסתירה לחיים של היקום הגדול.

אם כן, אל תדמיינו שדיברתי על כך כדי לתמוך בתפיסת עולם שתביא את האדם בחזרה לסוג של ריתמוס. האדם צריך להתרחק מהריתמוס הישן. התקדמותו תלויה בכך שנביאים מסוימים מסתובבים היום סביב ומטיפים "לחזרה לטבע", הם רוצים להחזיר את החיים אחורה, במקום לעזור להם להתקדם. כל הפטפוט הזה על חזרה לטבע אינו מכיל הבנה של אבולוציה אמיתית. כאשר תנועה היום ממליצה לאנשים לאכול אוכל מסוים רק בזמן מסוים של השנה בגלל שהטבע עצמו מציין זאת כשהוא נותן לדברים לגדול רק בזמנים מסוימים, זהו דיבור מופשט של חובבים. הדבר העיקרי אודות האבולוציה הוא שהאדם נהיה יותר ויותר בלתי תלוי בריתמוס חיצוני. אבל אין אנו צריכים לאבד את הקרקע מתחת רגלינו. זה לא הדבר הטוב ביותר עבור התקדמותו של האדם וגאולתו לחזור אל הריתמוס הישן ולשאול את עצמו כיצד הוא צריך לחיות בהרמוניה עם ארבעת הרבעים של הירח. כי זה היה הכרחי בזמנים עתיקים עבור האדם להיות כמו תרשים של הקוסמוס. אבל זה חשוב גם שהאדם לא יאמין שהוא יכול לחיות ללא ריתמוס. כמו שחייו הפנימיים נוצרו מבחוץ פנימה הוא צריך כעת ליצור ריתמוס מבפנים החוצה. זהו הדבר העיקרי. חייו הפנימיים צריכים להיות ריתמיים. בדיוק כפי שריתמוס יוצר את הקוסמוס, האדם צריך להחדיר עצמו בריתמוס חדש אם הוא רוצה לקחת חלק ביצירת קוסמוס חדש. זה אופייני לתקופתנו שהיא איבדה את הישן, את הריתמוס החיצוני ועדיין לא השיגה ריתמוס פנימי חדש. האדם גדל על הטבע – אם אנו קוראים לביטוי החיצוני של הרוח "טבע" – אבל עדיין לא גדל לתוך הרוח. הוא עדיין מהסס היום בין טבע לרוח. זהו בדיוק מה שאופייני לזמננו. היסוס זה שבין טבע לרוח מגיע לשיאו בשליש השני של המאה ה-19. כתוצאה מכך הישויות אשר יודעות ומפרשות את סימני הזמן צריכות לשאול את עצמן היום: מה ניתן לעשות כך שהאדם לא יאבד כל זכר לריתמוס, אלא ישיג ריתמוס פנימי?

מה שאתם יכולים לראות היום כאופייני לחיים המנטליים הוא הטבע הכאוטי שלהם. היום, כשאתם רואים משהו שנחשב כלפי חוץ, הדבר הראשון שנאלץ להכות בכם הוא הטבע הכאוטי שלו, חוסר הסדר הפנימי שלו. זהו המקרה כמעט בכל תחום. רק התחומים שעדיין מחזיקים מסורות טובות וישנות יש בהם משהו מהסדר הישן. בתחומים החדשים אדם צריך קודם כל ליצור סדר חדש. לכן אדם צריך לראות עובדות היום, כמו נפילת החום ביום השביעי של דלקת ריאות, אבל ההסבר שלו עבורם הוא כאוס מוחלט של מחשבות. כאשר האדם חושב על כך, אז – בגלל שהוא אינו חושב בדרך מסודרת – הוא סוחב תערובת של מחשבות מסביב לעובדה. כל המדע שלנו לוקח עובדה חיצונית של העולם ובוחש תערובת של מחשבות אודות כך ללא סדר פנימי, בגלל שהאדם הולך שלא בדרך הישר בסוג של תהום מנטלית. אין לו עקרונות מדריכים של מחשבות היום, והאנושות עלולה להיות לגמרי מנוונת אם לא תשיג ריתמוס פנימי. הביטו במדע הרוח מנקודת ראות זו.

אתם תראו את היסוד שאתם עשויים ממנו כשאתם מתחילים ללמוד את מדע הרוח. בהתחלה אתם שומעים – ובהדרגה מבינים – שלאדם יש ארבעה מרכיבים של ישותו: גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו. ואז אתם שומעים שעבודה נעשית על ידי האגו, והגוף האסטרלי משתנה למאנאס או לרוח-העצמיות, הגוף האתרי משתנה לבודהי או לרוח-החיים והעיקרון של האדם הפיזי לאדם-הרוח או אטמה. כעת רק חישבו כמה קרקע כיסינו עם פורמולה בסיסית זו של מדע הרוח. חישבו על הנושאים הרבים שהם באמת נושאים בסיסיים וכיצד עלינו לבנות את כל מבנה המחשבות שלנו שוב ושוב מתוך ההסכמה הבסיסית: גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואגו. אתם יודעים, כמה אנשים נהיים עייפים משמיעת עובדות בסיסיות אלו שוב ושוב בהרצאות פומביות מסוימות. אבל זה היה ונשאר שביב אמין כדי להשחיל את מחשבותינו: ארבעה מרכיבים אלה של ישות האדם ועבודתם הפנימית. אז על מישור גבוה יותר, המעבר של שלושת המרכיבים הנמוכים: השלישי לתוך החמישי, השני לתוך השישי והראשון לתוך המרכיב השביעי של ישותנו. אם אתם סופרים את כל המרכיבים של ישות האדם שאנו יודעים עליהם: גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי, אגו, רוח-העצמיות, רוח-החיים ואדם-הרוח, יש לכם שבעה. ואתם סופרים את אלה שמן היסוד, כלומר את הגוף הפיזי, הגוף האתרי, הגוף האסטרלי והאגו, יש לכם ארבעה. ואתם משחזרים במחשבות את הריתמוס המקרוקוסמי של 7:4 ו-4:7 כשאתם עוקבים אחר חוט זה של מחשבות. אתם מייצרים את החיצוני, את הריתמוס המקרוקוסמי שוב מחוץ לעצמנו. אתם חוזרים על הריתמוס שהיה פעם שם במקרוקוסמוס שביקום ומביאים אותו שוב לידי לידה. אתם מורידים מטה את התוכנית או הבסיס לשיטת המחשבה שלכם, כפי שפעם האלים הורידו מטה את התוכנית לחוכמת העולם. כאשר אנו מביאים את הריתמוס הפנימי של המספר לחיינו שוב בדרך זו, אז מתוך הכאוס של חיי המחשבה היא מתפתחת מתוך הישות הפנימית ביותר של הנפש. אנשים שחררו את עצמם מן הריתמוס החיצוני. באמצעות מה שהוא באמת מדע הרוח אנו חוזרים שוב אל הריתמוס, יוצרים מבנה קוסמי מבפנים החוצה שהוא ריתמי מבפנים. ואם אנו פונים לקוסמוס ומביטים אל העבר של האדמה, בשבתאי, שמש, ירח ואדמה, אנו מוצאים ארבעה, אז הירח בצורה רוחנית בשלב החמישי כצדק, השמש בשלב השישי כנוגה, ושבתאי הקדום בשלב השביעי כוולקן. כך בשבתאי, שמש, ירח, אדמה, צדק, נוגה ווולקן, האבולוציה שלנו עוברת עד למספר שבע. גופנו הפיזי כפי שהוא היום, התפתח דרך המספר ארבע, דרך שבתאי, שמש, ירח ואדמה. בעתיד זה יהיה בהדרגה שונה ורוחי לגמרי. כך שגם כאן כאשר אנו מביטים בעבר יש לנו את המספר ארבע, וכאשר אנו מביטים לעתיד המספר הוא שלוש: ושוב יש לנו 3:4, או אם אנו כוללים את העבר באבולוציה כולה, 4:7.

אנו עדיין רק בתחילתה של פעילותנו הרוחית מדעית, אפילו אם היינו עובדים עבורה במשך שנים רבות. היום אנו יכולים להצביע למה התכוון האדם ב"מספר הפנימי" כשורש כל התופעות. ואנו רואים שכדי להשיג חופש האדם היה צריך ליפול מהריתמוס המקורי. אבל הוא היה צריך לגלות מחדש בתוך עצמו את החוקים שבעזרתם הוא מכוון את ה"שעון", את גופו האסטרלי. והווסת הגדול הוא מדע הרוח, בגלל שהוא בהרמוניה עם החוקים הגדולים של הקוסמוס הנראים על ידי הרואה הרוחי. העתיד כפי שנוצר על ידי האדם יהיה בעל אותם יחסים מספריים כמו שהקוסמוס היה בעבר, אבל בדרגה גבוהה יותר. לכן האדם צריך להביא את העתיד לידי לידה מתוך המספר, כפי שהאלים יצרו את הקוסמוס מתוך המספר.

אנו יכולים לראות כיצד מדע הרוח קשור עם המהלך של המקרוקוסמוס. כאשר נתפוס את מה שנמצא שם בעולם הרוח מאחורי האדם, המספר ארבע והמספר שבע, אנו נבין מדוע אנו צריכים להביט אל עולם הרוח כדי למצוא את האימפולס לשאת הלאה את מה שאנו יודעים כמהלך האבולוציוני של האנושות. אנו נבין מדוע רק בתקופה שבה האדם מגיע לכאוס הגדול ביותר בחיים הפנימיים שלו של המחשבות, הרגשות והרצון שאינדיבידואלים אלה שצריכים לפרש את הסימנים של הזמן צריכים לשים לב לסוג החוכמה המאפשרת לאדם ליצור את חיי הנפש שלו בדרך מכוונת מבפנים החוצה. אנו נלמד לחשוב עם ריתמוס פנימי בדרך הכרחית עבור העתיד, כאשר נחשוב בהתאמה עם יחסים יסודיים אלה. האדם ייקח לתוך עצמו יותר ויותר מן העולם של מוצאו. בהווה הוא ישיג את מה שאנו יכולים לראות כתוכנית העבודה הגדולה של הקוסמוס. הוא ינוע הלאה ויחוש עצמו מלא בכוחות מסוימים בסיסיים ולבסוף עם ישויות בסיסיות.

כל זה נמצא רק בתחילתו היום. אנו מעריכים את החשיבות ואת המשמעות העולמית של השליחות האנתרופוסופית כאשר אנו רואים בכך לא פעולה שרירותית של אינדיבידואל זה או אחר, אלא הבנה של כל מה שמשתמע מכך של הכוחות של כל קיומנו. אז נוכל להגיע לנקודה שבה נוכל לומר שזה אינו עניין של בחירה אם ניקח את השליחות האנתרופוסופית או לא, כי אם אנו רוצים להבין את זמננו אנו צריכים להכיר ולמלא את עצמנו עם המחשבות של העולמות האלוהיים-רוחיים שהם הבסיס לאנתרופוסופיה. אז אנו צריכים לתת להם לזרום מחוץ לנו שוב לתוך העולם, כך שפעולותינו וישותנו ישיגו, במקום כאוס, את שיעור הקומה של הקוסמוס, כמו הקוסמוס שמתוכו נולדנו.