רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה עשרים ואחת

ברלין, 19.10.1905

בכדי ליצור מושג מדויק בנוגע לטכניקה של ההתגשמויות החוזרות, לשם התחלה, אנו חייבים להתוודע לרעיון שהוא בעל חשיבות לכל עולם המושגים, דהיינו, החוק של הפעולה והפעולה-הנגדית (סיבה ותוצאה). כל פעולה גוררת פעולה נגדית.

ניתן לראות זאת בדרך פשוטה, למשל כאשר אני מכה מישהו והוא מכה בחזרה כך שהמהלומה מלווה במהלומה נגדית. אנו יכולים להבחין בחוק זה בפעולה בכל הטבע. בכתבים של ניוטון זה מוזכר במקומות רבים. זה תקף גם בספירה של האוקולטיזם. הפעולה-הנגדית לא תמיד נתפסת, אבל זה נתפס בבהירות, למשל, כאשר גורמים לשקע בכדור גומי כך שככול שהלחץ חזק יותר, כך חזקה יותר התגובה הנגדית.

כאשר בטבע נוצר חום, חום זה חייב להימשך מחלק אחר של הסביבה שבו נוצר קור כתגובת-נגדית.

, חוק זה של פעולה ופעולה-נגדית תקף בכל עולם הרוח ואם מישהו מעוניין להבין את תהליך ההתגשמויות החוזרות והקרמה, חשוב ביותר שיכיר חוק זה. פעולה מוצאת את ביטויה על המישור הפיסי, לעומת זאת רגשות לא מגלים עצמם בצורה ישירה על המישור הפיסי. כאשר אני קשור בקשרי ידידות עם מישהו, אנו יכולים להיות מופרדים פיסית כך שאין אנו יכולים להביע את רגשותינו חיצונית באמצעות פעולה, ועדיין אנו יכולים לחוש חיבה האחד כלפי השני. לרגש יכולה להיות השפעה ישירה במישור האסטרלי, ורק כאשר הרגש עובר לידי פעולה הוא מגיע לידי ביטויו במישור הפיסי. אנו חייבים להיות מודעים להבדל זה. אנו חייבים להיות ברורים לחלוטין בנוגע לעובדה שכל פעולה בודדת המתרחשת במישור הפיסי נושאת את תוצאתה ואת תוצאתה-הנגדית היכן שהוא. באמצעות פעולה תמיד מתרחש שינוי על המישור הפיסי.

אם אנו רוצים להבין את העולם בצורה מעמיקה, אנו צריכים שלא להגביל עצמנו רק לניתן לראיה. מתחת לכל הדברים הפיסיים קיימים כוחות המביאים אותם לידי קיום. אם למשל, אנו לומדים את מבנה הקריסטל, אנו יכולים להתבונן בצורתו ובצבעו. אבל קשורים אליו גם כוחות שיוצרים אותו. כוחות אלו אינם ניתנים לראיה על המישור הפיסי, אבל הם חייבים להתקיים קודם לכן. כוחות אלו היוצרים את הצורות על המישור הפיסי, הפועלים בו באופן מעצב, אינם נמצאים בעצמם על המישור הפיסי.

כאשר אנו מנסים לחשוב באופן מדיטטיבי אל תוך גביש, למשל אל תוך גביש מתומן-צלעות (בעל שמונה צלעות), מרשים לזאת לחדור עמוקות אל תוך נפשנו ומתאימים עצמנו בתוך תוכנו אל צורתו, מאפשרים לצורתו לפעול עלינו למשך שעה, ואז מצליחים לקבל מושג אודותיו, אז אדם מגיע אל מישור הארופה (Arupa) [כאן מופיע חור בטקסט…] כך כאשר אנו מרשים לסוג מסוים של גביש, למשל גביש סלעי, לפעול עלינו, כאשר אנו שומרים את צורותיו בזיקה אל נפשנו ובסוף מאפשרים להן להעלם, אז אנו נמצאים במישור הארופה. בדרך זו אנו חווים בפועל, שהכוחות הבונים את הגביש נמצאים על מישור הארופה.

ניתן למצוא על מישור הארופה את כל הכוחות הפועלים מתחת לתופעות שעל המישור הפיסי. אמת הדבר, שבאמצעות התבוננויות כאלו לא ניתן לרכוש רעיונות המתייחסים ישירות לחיי האדם. למעשה מאוד קשה להעביר עצמנו אל מישור הארופה בהתבוננותנו בפעולות האדם, חוץ מההתבוננויות בפעולות מיומנות של מומחה. אבל אנו משיגים הרבה מאוד כאשר אנו מתחילים בפיסי הטהור, כאשר אנו נוטלים על עצמנו תהליך כזה כמו זה של השקעת עצמנו אל תוך גביש. מאחר שבגביש שוכנת מידה רבה של טוהר. לא קיימים בו יצרים ותשוקות.

האידיאל שהאדם צריך להשיגו בעתיד הרחוק מופיע במלוא טהרתו כאשר אנו שוקעים אל תוך השקט של הממלכה המינראלית. האבן השקטה, שאינה מתפרצת, חסרת הלהט, היא עבור אוקולטיסט בעלת כוח מאגי יוצא דופן. אפילו בעולם הצמחים לא ניתן ליצור שקט כזה, טוהר צנוע כזה כאובייקט להתבוננותינו כפי שניתן בממלכה ותיקה זו.

כעת, מאחר ועל המישור הפיסי פועלים כוחות שנוכחים בפועל על מישור הארופה, עלינו לקחת בחשבון תמיד על המישור הפיסי את הצד הנגלה: את התופעות, ואת הצד הנסתר: את הכוחות. כאשר אנו פעילים על המישור הפיסי, בראש וראשונה אנו מחוללים תופעות, אבל כל פעולה מגיעה בפועל מעלה גם אל תוך מישור הארופה ומוצאת שם את פעולתה-הנגדית. מעשים על המישור הפיסי מטביעים עצמם על מישור הארופה, כמו מונוגרמה המוטבעת לתוך חותם, ושם הם נשארים. הסובסטנציה של מישור הארופה היא רגישה, רכה ונצחית. זוהי אקאשה ומעשי האדם נחקקים שם.

כעת אנו מגיעים אל כל התגלויות האדם המכילות את הרגשות. לכל הרגשות שהאדם מבטא יש את תוצאתם-הנגדית כשם שיש למעשים, אלא שהרגשות אינם מגיעים עד למישור הארופה, אלא מוצאים את תוצאתם-הנגדית בחלק הנמוך יותר של הדוואכן, על מישור הרופה.

ניתן לבצע זאת באמצעות התבוננויות מסוימות בטבע. כאשר אנו מתמקדים בצמח באותה הדרך בה התמקדנו בגביש אנו חייבים להתעכב עם הדימוי המנטאלי שלנו על הצמח הרבה יותר, מאחר ואנו חייבים להרשות לא רק לצורה לפעול עלינו, אלא גם לניידותה הפנימית, לחייה. בדרך זו אנו יכולים לגרום להתנסויות מוגדרות, אלא שנדרש לכך זמן רב יותר מהנדרש במקרה של המינראל. אדם חייב להתבונן בצמח כל יום בתהליך גדילתו. כאשר אנו מרשים בהתחלה לצמח הזעיר לפעול עלינו וצופים בגדילתו באופן מדיטטיבי עד שהוא מגיע להנצת פריחתו ופירותיו, ואז מרשים לזאת לפעול עלינו באופן מתמשך ומכבים את צורתו הנראית לחושים – אדם יכול לתרגל זאת במשך עשורים – אז מה שהצמח גילה בתוכנו ככוחות נפשיים נושא אותנו אל איזור הדוואכן התחתון.

כעת אנו חייבים לשאול עצמנו מהו הכוח הפעיל בצמחים, הכוח המכשיר חיים? אם היינו מסוגלים להתגנב אל תוך הצמח, לחיות בתוכו, לגדול עם צמיחתו, אם היינו מסוגלים להפוך לחסרי אנוכיות מספיק בכדי להתגנב לתוך עולם הצמחים, אז היינו לומדים להכיר מבחוץ את מה שמבפנים אנו מכירים היטב, דהיינו, רגשות האדם. הנאה וכאב, צער ושמחה וכן הלאה.^[1] אם היינו מסוגלים להניח את רגשותינו מחוץ לעצמנו, היינו מסוגלים, באמצעות ההנאה, לפתח סובסטנציה מינראלית טהורה. באמצעות כוח זה יוגים מסוימים מוצאים כאפשרי להשפיע על גדילת הצמחים. אך הם תרגלו התבוננויות ומדיטאציות אלו במשך שנים רבות, למעשה משך התגשמויות רבות.

לרגשות יש את השתקפותן הנגדית במישור הדוואכן התחתון. אדם אינו יכול להשפיע על הצמחים אם לא פיתח את כוחות היוגה, אבל על בני האדם סביבנו אנו יכולים לפעול בדרך חיה באמצעות רגשות חמים. מחנך ילדים יכול להבחין בזה. אם במהלך השיעור אנו ניגשים אל הילד מתוך עניין חם, אנו מתוודעים לכוח המעניק חיים של הרגשות. אנו יכולים להבחין בהשפעת הרגשות בעולם גם בדרכים אחרות. שם, היכן שיכולים להתחיל להשפיע על הגדילה, נדרשים גם רגשות. באומנות נעשית ההתחלה של מה שמשפיע על גדילת בני האדם. לאמן יש בתוך עצמו את תחילת הכוח המעצב. אמן ייחודי, כמו למשל היוצר של ראשו של זאוס. זוהי היצירה האמנותית ביחד עם רגשות האדם, שאם פותחו בעוצמה, המאפשרת להשפיע על גדילתם של הצמחים. התיאוסופיה חייבת לספק פעם נוספת את הדחף המוביל להבנת כל מה שהוא אמנותי באמת, מהיבטה של התרבות-העולמית במשמעותה הטהורה והאצילה ביותר.

כל קומבינציה של חומר על המישור הפיסי חסרה את הגוף האתרי, אבל כל מה שגדל הוא בעל גוף אתרי. אם מישהו עובד בצורה אמנותית בדרך ויזואלית או פלאסטית, יש לזה השפעה על הגוף האתרי. חלק המפוסל בצורה אמנותית או ציור, פועל ישירות על הגוף האתרי. מצד שני, מידה טובה, פועלת על הגוף האסטרלי. אנשים אצילים רבים החוזרים מהדוואכן פוגשים גוף אתרי אשר אינו מתאים בשום צורה לגופם האסטרלי המתקדם, מאחר ולא עשו דבר בדרך של עיצוב אקטיבי בספירת היופי. לכן קורה שאנשים רבים שחיו בהתגשמותם האחרונה חיים קדושים מאוד, אבל מבלי שהעסיקו עצמם במה שהוא אציל בעולם החיצוני של החושים, כאשר הם ניגשים להתגשמות חווים פחד להיוולד מחדש, מאחר והם לא עידנו את גופם האתרי באמצעות היופי התלוי בחושים.

דבר זה לעיתים קרובות מאוד מעורר חששות לפני ההתגשמות ובמקרים קיצוניים, מוביל להתגשמות חדשה כאידיוט. האדם במהלך חייו כאידיוט מתנסה בכל מה שפוגע בגופו האתרי, ובהתגשמות הבאה זה מתאזן. מאחר והאדם ברגע ההתגשמות, ברגע הלידה, מקבל שוק אם הוא לא עידֵן את גופו האתרי באמצעות מתן אפשרות ליופי התלוי בחושים לפעול עליו. הבונים החופשיים התייחסו אל היופי כאל העיקרון השני. חוכמה, יופי ועוצמה או כוח הם שלושת הכוחות הבונים, אותם אנו חייבים לפתח. כל מי ששולט בכל השלושה יהיה בהתגשמותו הבאה אדם בעל התאמה הרמונית לשלושת גופיו.

דברים אלו מחייבים אותנו להכניס מחדש את הפעילות האמנותית אל תוך החיים התיאוסופיים. אפילו כעת זה מוחדר אל הזרם של התנועה התיאוסופית. הלימוד כשלעצמו חייב בהתחלה לפעול על הגוף האסטרלי. רגשות צריכים להשפיע גם על הגוף האתרי. לימוד רב אינו מגולם אך ורק במילים, אלא גם בבנייה, בציור ובפיסול. אם היה עלינו ליצור סביבנו עולם הבנוי בסגנון העולה בקנה אחד עם התנועה התיאוסופית הגדולה, אז היה עלינו לעשות הרבה. הכריסטיאניות לא ניתנה רק כדוקטרינה, אלא גם צוירה על ידי מיכאלאנג'לו, רפאל, ליאונרדו דה וינצ'י ונבנתה אל תוך הקתדרלה הגותית. אז התגלה האלמנט המוסיקלי, שנספג על ידי הכריסטיאניות לאחר שחדר פנימה לעומק.

לאחר עולם הרגשות אנו מתקדמים מעלה אל עולם המחשבות. כאשר מישהו תופס מחשבה טהורה הוא מגיע לסיטואציה השונה ממה שמתחולל על ידי רגשות ומעשים. מאחר וכל מי שתופס מחשבה טהורה מעלה גם דרך מחשבה זו תגובה נגדית. לאירופאים יש לעיתים רחוקות מאוד מחשבות טהורות כאלו, מאחר ועל המחשבות בדרך כלל מעיבים האינסטינקטים, המאווים והתשוקות. בדרך כלל קיים רק אזור אחד בו יש להם מחשבות טהורות, בתחום של המתמטיקה. כאשר אנשים מחשבים, בד"כ מעורבות בזה מעט מאוד תשוקות. מאחר ובכל מקום רוב האנשים מעוניינים לממש את רגשותיהם ואת כושר הביקורתיות שלהם, הם חסרי אהבה כלפי המתמטיקה. כאן אדם אינו יכול לבחור כפי שעושים בבחירות לפרלמנט. האדם מתוודע לאמת מתמטית באמצעות האמת עצמה. יכול להיות רק פיתרון אחד לבעיה. בין אם אדם אחד או מיליון אנשים מחזיקים בהשקפתם כלפיה, הבעיה חייבת להגיע לאותו הפיתרון. לא היינו נזקקים להחלטת הרוב בשום מקום, אם היה זה אפשרי בכול התחומים לבצע החלטות בדרך החופשייה מאמוציות, בדרך אובייקטיבית כפי שעושים במתמטיקה. באירופה אדם יכול להצביע על זה רק כעל אידיאל, בתקווה שיום אחד, בתחומי החיים האחרים, השיפוטים ישיגו אובייקטיביות דומה וישתחררו מאמוציות.

לא היו שוררות מחלוקות כה אלימות בין האנשים החושבים אם הם היו מתייחסים אל כל הגורמים באובייקטיביות מוחלטת, מאחר והאמת אינה יכולה להגיע אל האדם בדרכים שונות. אנשים אוחזים בדעות שונות מאחר והם מערבים בדעותיהם בדרכים שונות את האינסטינקטים והתשוקות שלהם. להקל היו אינסטינקטים שונים מוייסמן, ומסיבה זו הם הגיעו למסקנות שונות. שום פילוסופיה העוסקת בענייני האדם לא בוטאה באובייקטיביות כה רבה, עם חשיבה מתמטית טהורה כזאת, כמו הפילוסופיה של הוודנטה שהיא באמת פילוסופית במובן הגבוה ביותר של המילה. מי שמחדיר עצמו בזה יודע למה מתכוון המשפט: "אין לי צורך באדם אחר בכדי לדעת האם משהו נכון". מי שמרומם עצמו בפועל לבהירות זו, לחשיבה נטולת תשוקות, לא נזקק לדעה אחרת.

היראקליטוס^[2] והגל שיחררו עצמם מרגשותיהם במידה רבה יותר מאשר דו בואה-ריימונד, הרברט ספנסר והקל. לכן הם ניצבו ברמה גבוהה יותר. אנו ניצבים כאן בפני היבטים ומסקנות שונים, אבל לא בפני אמיתות הסותרות אחת את השנייה. האמת של הקל זוחלת על האדמה, החוכמה של הודנטה מתרוממת מעלה מתוך טוהרה חסרת תשוקה וסוקרת את הדברים מגבהים אלו. זה אינו סותר את המטריאליזם, אלא מתבונן מהיבט גבוה יותר. גיתה, ב-'מטמורפוזות של הצמחים'^[3] שלו מנסה ליצור צורה נטולת רגשות כפי שנוצרה על ידי המתמטיקאים. כך הוא רצה ליצור מחשבות המשוחררות מאמוציות ולהכניס לראשונה את רוח המתמטיקה לאזורים גבוהים יותר. רק מידה מסוימת של יוגה, מידה מסוימת של טיהור הרגשות, יכולה להוביל להבנה של מה שגיתה התכוון בבוטניקה שלו.

מאחר שבמובן זה חשיבה היא משהו קדוש, נמצא האדם עם מחשבותיו במישור הדוואכן. האירופאי באופן מעשי לעולם אינו מגיע אל המישור הדוואכני למעט הזמן בו הוא חושב באופן מתמטי. גם סוגים מסוימים של יצירות אומנותיות מתרוממות עד למישור הדוואכני. כאשר גיתה הגיע לגבהים הגבוהים ביותר כאמן ניתן היה להבינו רק בקושי רב. ב-'איפיגניה' וב-'טאסו' הוא ניסה להכניס לראשונה מחשבות כאלו המשוחררות מהרגשות, ויותר בדרמה 'הבת הטבעית' ('Die natürliche Tochter’). לדרמות אלו במיוחד הייתה השפעה חזקה על אנשים שהיו חזקים ורבי עוצמה. אנשים כאלו הזילו דמעות על 'הבת הטבעית'.

ניתן למצוא את התגובה הנגדית של החשיבה – הנמצאת במישור הדוואכני – על המישור האסטרלי. מחשבות אלו פועלות מטה אל המישור האסטרלי. דברים אחרים פועלים מעלה. במקרה של פיכטה, למשל, התוכן החשיבתי של 'הבת הטבעית' פעל על המישור האסטרלי, על רגשותיו והביאו לידי דמעות. זו הייתה התגובה הנגדית של החשיבה. אנשים מסוימים הונעו אל מעמקי ישותם באמצעות השפעה כזאת של מחשבות טהורות. התגובה הנגדית לפעולה ולרגשות פועלת כלפי מעלה. כאן היא פועלת כלפי מטה.

למרות שרק לעיתים רחוקות מחשבות מתגלות כמחשבות טהורות כאלו, הן ללא ספק נוכחות תמיד ככוחות ממריצים. למרות שדעות מנוגדות מובילות להתנצחויות רבות, המחשבות נוכחות שם. אם מישהו מעוניין לחיות בחשיבה על המישור הדוואכני, הוא חייב לאחוז בחשיבה בדרך כזאת בה הוא מפתח רגש כלפי החשיבה. רוב האנשים מסכימים עם העיקרון התיאוסופי הראשון.^[4] עד כמה שזה מהווה מחשבה. אם אדם ישאל עצמו האם יש לזה ייצוג גם ברגש שלו, הוא יגיע למסקנה שונה. רק כאשר דעה אשר מאחוריה האדם ניצב, מובאת מטה אל המישור האסטרלי, כאשר היא הופכת לספוגה לחלוטין ברגש, רק אז הדעה הופכת למעשה לאפקטיבית. זוהי מטרתה של התנועה התיאוסופית לפתח את ישויות האדם כך שהן תוכלנה גם להביא חיים ורגש אל תוך מה שטבוע בעקרונותיהם.

הבה נסכם. ניתן למצוא את התוצאות של כל פעולותינו החיצוניות על המישור של הארופה (Arupa). בחיים שבין הלידה למוות אנו משאירים מאחור מסגרת שלמה של תוצאות. מכל מה שהרגשנו בחיים אנו משאירים עקבות במישור הרופה (Rupa). מכל מה שחשבנו נשארות עקבות במישור האסטרלי. לאחר המוות בהתחלה אנו עוברים דרך הקמאלוקה ואז מגיעים אל מישור הרופה. אנו מגיעים לשם כאשר אין לנו עדיין הרבה מחשבות דוואכניות כאלו. אם היה לנו רק מחשבות כאלו היינו צריכים להיות כבר צ'לות, תלמידים אוקולטיים. אז היה צריך להיות לנו את המישור הדוואכני בשלמותו בתוכנו.

הצ'לה יכול להישאר על המישור האסטרלי. הוא מסוגל לוותר על הדוואכן מאחר ובאמצעות מחשבותיו הטהורות הוא טיהר וחיזק את גופו האסטרלי עד כדי כך שהוא יכול להמשיך להשתמש בו. אצלנו כל דבר שהאגו עדיין לא עבד עליו ולא עידן אותו, מתמוסס בקאמאלוקה. אצל הפרא חלק גדול יותר מתמוסס, אצל אנשים המפותחים לרמה גבוהה יותר, חלק קטן יותר מתמוסס. הגוף האסטרלי שעודן נילקח עימנו אל הדוואכן. כל דבר שפיתחנו כחיי רגשותינו מכין אותנו לחיים חדשים, פועל עלינו. כאשר איחדנו עצמנו עם כל מעשינו אנו מוּנָעִים כלפי התגשמותנו הבאה. החלק של האגו שהפך לנצחי, האני והגוף האסטרלי שעודן חוזר כעת, ובעולם האסטרלי מאחד עצמו שוב עם הגוף המקביל למה שעדיין לא עודן. ההכנה עבור האיחוד עם הגוף האסטרלי שאינו מוכר מתבצעת בדוואכן. אז הגוף האתרי מתווסף. כתוצאה מכך מתעורר החזון-המקדים של כל דבר הממתין לאדם. כשם שכאשר אנו נוטשים את הגוף הפיסי, מתעורר בגופים האתרי והאסטרלי הזיכרון החל בעבר המידי ועד לרגע הלידה, כך כעת יש לפנינו תצוגה מקדימה של העתיד לבוא. כאן משהו ספציפי למדי יכול להתרחש: אדם יכול לקבל שוֹק שיכול לגרום לאדם להיוולד כאידיוט. בירידה נוספת מטה מתווסף הגוף הפיסי.

מאחר והמחשבות פעילות רק על המישור האסטרלי הן האינטימיות ביותר מהבחינה הקרמתית. הן יצירתיות מטבען. לכן נכונה האמירה: מה שאתה חושב היום הוא מה שאתה מחר. ככל שהחשיבה טהורה ועל-חושית יותר, כך האדם פועל באופן יצירתי יותר על טבעו ואופיו.

הגורל מעוצב באמצעות גורמים נוספים: רגשות מעצבים את ההזדמנויות שתקרנה בדרכנו, והמעשים מעצבים את הצורה.

—————————————————————————————

1. הערות שונות ולא ברורות בנקודה זו. ↑
2. הרקליטוס (בערך 540-470 לפנה"ס), פילוסוף יווני שהצהיר כי התבונה היא הדבר היציב היחיד בעולם משתנה. ↑
3. ראה הערותיו של רודולף שטיינר ב-גיתה המדען. ↑
4. העיקרון הראשון של החברה התיאוסופית שנוסדה על ידי ה.פ. בלבצקי ב-1875 אומר: "ליצור גרעין של אחווה אנושית אוניברסלית ללא הפרדה של גזע, אמונה, מין, מעמד או צבע". ↑