רודולף שטיינר

31 הרצאות שניתנו בברלין ב-1905

GA93a

תרגם מאנגלית: מוטי גולדנר

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

בספר יש הקדמות ונספחים חשובים שאין בארכיב!

הרצאה שמינית

ברלין, 3.10.1905

ההתגשמויות השונות של האינדיבידואליות האנושית מהוות מעין תנודות מטוטלת שנעה לכאן ולכאן עד שהריתמוס מגיע למנוחה והחלק העליון של האדם מוצא בפיסי מכשיר מתאים לביטוי הולם. בערך מאז תחילת התגשמויותיו של האדם, מיקומם של השמש, הירח והאדמה זהה למיקומם עכשיו. אנו חייבים להבין שהאדם משתייך לאורגניזם הגדול של היקום. בזמנים בהם התרחשו שינויים גדולים בחיי האנושות, שינויים רבי עוצמה התרחשו גם ביקום. קודם לכן, לפני שהתקיימו התגשמויות, השמש, הירח והאדמה לא היו עדיין מופרדים כפי שהם כעת. קאנט ולפלס ערכו את תצפיותיהם מהמישור הפיזי בלבד, ובתחום זה התיאוריה שלהם נכונה למדי, אבל הם לא הכירו את הקשר עם הכוחות הרוחיים. כאשר מתוך קיטור-האש של השמש הקדומה, נוצרו הירח והאדמה כגופים נפרדים, גם האדם התחיל לרדת להתגשמויות. כאשר התגשמויות האדם יגיעו לסיומן, השמש תתאחד שוב עם האדמה. בקנה מידה גדול כמו גם בפרטים הקטנים, אדם חייב לשאת בהכרתו את היחסים הללו של האדם עם היקום.

לעיתים קרובות שמעתם שאדם בד"כ מתגשם לאחר תקופה של בערך אלפיים שנה. ניתן לחקור מתי אנשים שחיים היום היו בהתגשמות קודמת. בד"כ ניתן למצוא את הנפשות שבהתגשמות כעת בהתגשמות קודמת בסביבות 300, 400 שנה לאחר הולדתו של כריסטוס. בנוסף, מוצאים אחרים שהתגשמו בזמנים שונים, אחדים מוקדם יותר, ואחרים מאוחר יותר. אבל קיימת דרך אחרת להתייחס להתגשמויות, דרך שללא ספק מובילה יותר למטרה. ניתן לומר שאם בני האדם שמתים היום יצטרכו לחזור תוך זמן קצר, הם יפגשו (על פני האדמה) כמעט את אותם התנאים ששוררים כעת. אבל אדם חייב ללמוד הרבה ככול האפשר על פני האדמה, וזה יכול להתרחש כאשר בהתגשמות הבאה הוא מוצא משהו חדש השונה במהותו מהתנאים הקודמים.

למשל, הבה נדמיין לעצמנו אחורנית את הזמן של בערך 600 עד 800 שנה לפני הכריסטוס. זה יוצא בסביבות הזמן של איליאדה והאודיסיאה. תנאי החיים עבור האנשים המתקדמים של אותה התקופה היו שונים למדי ממה שהם עכשיו. אדם יכול להיות מופתע למשל מהדברים המוזרים שאנשים אכלו. באותה תקופה אנשים גם לא למדו עדיין לכתוב. הפואמות הגדולות הועברו באמצעות המילה המדוברת. כאשר אדם מאותה התקופה מתגשם היום, הוא חייב כילד ללמוד דברים שונים למדי. כילד הוא חייב ללמוד לכתוב. זרם התרבות התקדם בינתיים. אדם חייב להבדיל בין זרמי התרבות לבין התפתחותה האינדיבידואלית של הנפש. כילד אדם חייב להתעדכן בהתפתחויות התרבותיות, ומסיבה זו הוא חייב להיוולד שוב כילד.

כעת אנו חייבים לשאול: מה גורם לתנאים שונים לחלוטין כאלו על פני האדמה? זה קשור להתקדמות היום האביבי בו היום והלילה שווים. בערך 800 שנה לפני הכריסטוס השמש באביב נכנסה לקונסטלציה הכוכבית של מזל טלה, של האייל. בכל שנה הנקודה האביבית זזה מעט. כתוצאה מכך התנאים על פני האדמה תמיד משתנים מעט. 800 שנה לפני הכריסטוס השמש ניצבה בקונסטלציה של מזל טלה. לפני כן היא ניצבה בקונסטלציה של מזל שור, לפני כן במזל תאומים ולפני זה במזל סרטן. כעת היא נמצאת כבר מאות שנים בקונסטלציה של מזל דגים. לאחר מכן מגיע מזל דלי. התקדמות הציביליזציה קשורה גם היא עם התקדמות השמש מקונסטלציה אחת לשנייה.

בזמנים בהם השמש זרחה בקונסטלציה של מזל סרטן תרבות הוודות הקדומה של ההודים, התרבות של הרישים הגיעה לנקודתה הגבוהה ביותר. הרישים, הישויות שהיו עדיין חצי אלוהיות, היו המורים של האדם. התרבות האטלנטית נחרבה ואימפולס חדש חדר. באוקולטיזם זה קרוי 'מערבולת'. זו הסיבה מדוע מסמנים את התקופה בה השמש ניצבה בקונסטלציה של מזל סרטן בצורה בה מזל סרטן מורה על חדירה של משהו חדש, של 'מערבולת'.

תקופת התרבות השנייה נקראת הקונסטלציה של מזל תאומים. הזמן בו הטבע הדואלי של העולם הובן, הובנו הכוחות הנגדיים של העולם, אורמוזד ואהרימן, הטוב והרע. כך שהפרסים דיברו על התאומים.

תקופת התרבות השלישית היא של שוּמֵר באסיה הקטנה ושל המצרים. הקונסטלציה של מזל שור מקבילה לתקופה זאת. זו הסיבה מדוע העריצו באסיה את השור ובמצרים את אפיס (אל בצורת שור). באותו הזמן בבבל ובאשור השפה השומרית הייתה השפה של החוכמה. אז השור שקע להתנוונות והאיל (הטלה) עלה. האינדיקציה הראשונה לזה היא האגדה של גיזת הזהב.

התרבות הרביעית היא זו של האיל, או הטלה. הכריסטוס ניצב בסימן האיל, או הטלה. לכן הוא קרא לעצמו שה האלוהים.

תקופת התרבות החמישית של הציביליזציה המטריאליסטית החיצונית שבאה אח"כ, נמצאת תחת הקונסטלציה של מזל דגים. בעקרון זה פותח החל במאה ה-12 ואילך והגיע לשיאו בסביבות השנה 1800. זוהי התרבות של תת-הגזע החמישי, של הזמן הנוכחי.

בעתיד בקונסטלציה של 'איש-המים' (מזל דלי), יוכרז על הכריסטיאניות החדשה. 'איש-המים' הוא גם האחד שיביא אותה, הוא זה שכבר היה כאן, זהו יוחנן המטביל. בעתיד הוא שוב יהיה המבשר של הכריסטוס, כאשר תת-הגזע השישי הרוחני ייוסד. התנועה התיאוסופית חייבת להיות המכינה של התקופה ההיא.

בברית החדשה משתמשים בביטוי 'על ההר' בהזדמנויות שונות. במיסטריות הכוונה ב-'על ההר' היא לפנימי ביותר, לאינטימי. את הדרשה על ההר אין להבין כדרשה לאנשים, אלא כלימוד אינטימי של התלמידים. שינוי הצורה על ההר חייב להיות מובן גם הוא באותה המשמעות. ישוע טיפס על ההר עם שלושה תלמידים, פטרוס, יעקוב ויוחנן. כאן מסופר לנו שהתלמידים יצאו אל מחוץ לעצמם, ואז משה ואליהו הופיעו לצדדיו של ישוע, אחד מכול צד. לרגע כּוּבּוּ החלל והזמן והתלמידים מצאו עצמם בתודעתם במישור המנטאלי. כך הופיעו לפניהם משה ואליהו שלא נכחו יותר בפיסי. האמרה: 'אני הדרך, האמת והחיים.' הופיעה לפניהם כהתגלות ישירה. אליהו = הדרך, משה = האמת, כריסטוס = החיים. זה הופיע כאן לפני התלמידים בצורה ממשית. ישוע אמר להם פעם: 'אליהו בא שוב.^[1] יוחנן היה אליהו, הוא רק לא היה מודע לזה.' אבל הוא המשיך ואמר: 'אל תספרו זאת לאיש עד שאבוא שוב.' הכריסטיאניות לא לימדה על התגשמויות חוזרות במשך אלפיים שנה, לא מתוך סיבה שרירותית כלשהי, אלא על בסיס חינוכי. אנשים לא היו צריכים לדעת מאומה אודות זה במשך אלפיים שנה. באוונגליון של יוחנן קיימת אינדיקציה לזה בסיפור הנס שנעשה בחתונה בקנה היכן שהמים הפכו ליין. במיסטריות הקדומות חילקו רק מים, אבל במיסטריות הכריסטיאניות יין. מאחר ובכמורה, באמצעות נטילת יין, הידע אודות ההתגשמויות החוזרות נמחק. מי שמתכבד ביין אינו יכול להשיג ידע אמיתי כלשהו אודות המאנס, הבודהי והאטמה. לעולם אינו יכול להבין את עניין ההתגשמויות החוזרות. בביאתו החוזרת כריסטוס מתכוון להופעתו בתת-הגזע השישי כאשר הוא יוכרז על ידי 'איש המים'. התיאוסופיה למעשה מבצעת את הצוואה של הכריסטיאניות ועובדת ופועלת לקראת תקופת זמן זו.

בכול פעם שהשמש מתקדמת מסימן אחד של גלגל המזלות לשני, מתרחשים שינויים חדים בציביליזציה. התקופה שבין השינויים נמשכת בערך אלפיים ושש מאות שנים.^[2] אם אנו לוקחים את רגע הזמן בו השמש נכנסה למזל אייל או טלה, בערך כ-800 שנה לפני הכריסטוס ו-1800 שנה לאחר הכריסטוס, אז יש לנו אלפיים שש מאות שנים. בערך בשנת 1800 לספירה אנו נכנסים לסימן של מזל דגים. זהו הזמן בו התרבות המטריאליסטית הגיעה לשיאה. זה הוכן במהלך ימי הביניים והתחיל לשקוע כעת. בערך בסביבות השנה 4400 לספירה האנושות נכנסת למזל של התרבות הרוחית, למזל דלי. הכנה לכך נעשית כעת.^[3]

התנאים משתנים עם השינוי בגלגל המזלות. עם ההתקדמות ממזל אחד לשני מתעוררים גם תנאים חדשים, כך שההיוולדות החוזרת מקבלת משמעות. האדם נולד שוב בערך כול 2600 שנים, אבל ההתנסויות שהוא מתנסה בהן כגבר וכאישה שונות בצורה קיצונית האחת מהשנייה, ולכן מתייחסים אל שתי ההתגשמויות, כגבר וכאישה, כאל התגשמות אחת. בערך 1300 שנים חולפות בין ההתגשמויות כגבר וכאישה, ובערך 2600 שנים בין כל זוג התגשמויות כאלו, אם מתייחסים אליהן כאל התגשמות אחת. הישות האנושית היא גבר או אישה רק בהתחשב בגוף הפיסי. כאשר הגוף הפיסי זכרי הגוף האתרי של אותו האדם הוא נקבי, ולהיפך, כאשר הגוף הפיסי נקבי הגוף האתרי זכרי. רק הגוף האסטרלי הוא בעת ובעונה אחת גם זכרי וגם נקבי. האדם נושא בתוכו את המין המנוגד כגוף אתרי. כך הגבר נקבי באתרי והאישה זכרית באתרי. לכן האישה הפיסית נושאת עימה איכויות גבריות נסתרות רבות, ההתגשמות הפיסית מהווה רק את הצורה הגלויה. לכן האדם עובר דרך כול מזל אסטרולוגי פעם כגבר ופעם כאישה. זוהי הסיבה מדוע המאסטר אמר לסינט (Sinnett) שהאדם מתגשם בערך פעמיים בכול תת-גזע. מבחינה אוקולטית מתייחסים לשתי ההתגשמויות ביחד כאל אחת. חייב לבוא הזמן בו לאישה תהיה גישה לתרבות הנשלטת על ידי הגבר. יש להתייחס אל התנועה הנשית העכשווית כאל הכנה לתנועה נשית שונה שתגיע מאוחר יותר. בעתיד יתגברו לחלוטין על ההפרדה למינים.

הייתה סיבה מיוחדת לדיכוי הלימוד אודות ההתגשמויות החוזרת לתקופה של בערך אלפיים שנה. היה על בני האדם ללמוד ולהעריך את חשיבותה של תקופת חיים אחת. במצרים הקדומה כול עבד היה בטוח שהוא יחזור ויתגשם שוב, שיום אחד הוא יהיה אדון במקום עבד, אבל (בהתגשמות זו) הוא חייב לשלם את חובותיו הקרמתים. לכן התגשמות חיים בודדת לא הייתה כה חשובה עבורו. אבל השיעור אותו האנשים היו חייבים ללמוד היה כיצד להשיג קרקע יציבה מתחת לרגליהם. כך למשך התגשמות חיים אחת, הידע אודות ההתגשמויות החוזרות היה חייב להישאר נסתר. לכן הכריסטוס אסר בפירוש על לימוד כלשהו אודות ההתגשמויות החוזרות. אבל החל ב-800 שנה לפני הכריסטוס ועד בערך 1800 לאחריו, הושלם הזמן במהלכו כמעט כול אחד עבר דרך התגשמות חיים אחת מבלי לחוות דבר בנוגע להתגשמויות החוזרות. למאסטרים הגדולים יש את התפקיד שלא להקנות תמיד את מלוא האמת בכול זמן, אלא רק את החלק הדרוש לאדם.^[4] הסתרה זו של המודעות להתגשמויות החוזרות קיבלה ביטוי פואטי בתקופת הקומדיה האלוהית של דנטה. מצד שני, בלימודים האזוטריים של הנזירים, ברגע בו נקרתה ההזדמנות נושא ההתגשמויות החוזרות בהחלט נלמד. במסדר השתקנים^[5] היו חייבים להישאר בשקט למשך התגשמות אחת בכדי שבהתגשמות הבאה הם יוכלו להיעשות לנואמים בחסד. הם אומנו בכוונה תחילה בדרך זו בכדי להיעשות לנואמים מזהירים בהם הכנסייה תוכל לעשות שימוש. כאשר אוגוסטין הקדוש העלה את הדוקטרינה של גזירת הגורל הוא היה עקבי לחלוטין.^[6] מאחר ובתקופה המטריאליסטית לא לוּמד נושא ההתגשמות החוזרת, היה על הדוקטרינה של גזרת הגורל של אוגוסטין להופיע. רק בדרך זו יכלו להסביר את ההבדלים שבין התנאים השונים בהם אנשים התנסו.

מה שקשור לזה הוא המאפיין המטריאליסטי העמוק של הכריסטיאניות המסורתית, אשר שוכן בעובדה (שהחיים) בעולם הבא נעשו תלויים בהתגשמות פיסית יחידה. לימוד מטריאליסטי זה של הכריסטיאניות, ניתן לומר, נשא את פירותיו. הדמוקרטיה החברתית היא התוצאה הסופית של הכריסטיאניות המסורתית. אבל כעת אימפולס חדש חייב לבוא אל העולם. כאשר תקופה אחת מגיעה לסיומה משהו חדש פורץ פנימה. הכריסטיאניות פעלה לקראת עלייתה ההדרגתית של התקופה המטריאליסטית. בכדי לחולל את הציביליזציה המטריאליסטית, היה על בני האדם לקבל הדרכה כזאת במשך תקופה של 1300 שנים, דהיינו, שהאדם צריך להפוך את כול הנצח לדבר התלוי בחיים ארציים בודדים. הבורגנות העירונית הפכה למעשה למייסדת של תקופת המטריאליזם. כבר בזמנו של כריסטוס, הרוחי היה חייב להיות נבגד על ידי חומר טהור. ניתן לומר שאם יהודה לא היה קיים גם הכריסטיאניות לא הייתה קיימת. ניתן לומר שיהודה הוא הראשון שייחס חשיבות ראשית לכסף, למטריאליזם. ביהודה התגשמה מלוא התקופה המטריאליסטית. תקופה מטריאליסטית זו ערפלה והחשיכה את הרוחי. באמצעות מותו, הכריסטוס נעשה לגואלו של המטריאליזם.

————————————————————————————–

1. מתי, פרק 17, פסוקים 12-13. ↑
2. מאוחר יותר רודולף שטיינר אפיין תקופות אלו בדיוק רב יותר. לפי זה הנקודה בה השמש זורחת ביום האביבי בו היום והלילה שווים נעה אחורה דרך 12 הקונסטלציות של גלגל המזלות בכפולות של 2160 שנה למזל וסה"כ 2160 כפול 12 מזלות = 25,920 שנים שמהוות שנה אפלטונית אחת. באופן כללי התגשמות חוזרת קשורה בתקופה זו של 2160 שנה (למרות שקיימים יוצאים מן הכלל). ראה: התיאוסופיה של הרוזנקרויצריזם, מחזורים ביקום וישות אנוש – יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
3. לפי שיטת החישוב החדשה בה רודולף שטיינר השתמש מאוחר יותר (2160 שנה למזל אסטרולוגי), תקופת התרבות החמישית, המטריאליסטית, בה אנו חיים כעת התחילה בשנת 1413, כלומר עידן דגים החל במאה ה-15. עם זאת תאריך תחילת התדרדרותה של התרבות המטריאליסטית לא השתנה והתחיל במהלך המאה ה-19, עד אז התרבות המטריאליסטית הייתה חדורה בכוחות יצירה נלהבים, אשר הולכים ופוחתים היום (הפיתוחים נעשים יותר עבור הכסף או לתכלית מסוימת ופחות מתוך כוחות נפש נלהבים בעבור המדע עצמו). מזל דלי אמור להתחיל בשנת 3573 לספירה (1413+2160) – המתרגם.
   ↑
4. לפי רודולף שטיינר קיימות ישויות בעלות חשיבות רבה עבור אבולוציית האנושות. 'ישויות מרוממות אלו השאירו זה מכבר מאחוריהן את הנתיב ששאר המין האנושי עדיין חייב ללכת בו. הן פועלות כעת כמורים הגדולים של החוכמה וההרמוניה של הרגש.' מכתבים אל החברים 1.11.1905. ראה גם הרצאה מ- 13.10.1904. ↑
5. מסדר שנוסד ב-1140 כמסדר הציטריאני בלה טרפ (La Trappe) בצרפת. ברפורמה שבוצעה ב-1665 נגזרו אימונים סגפנים חמורים ושתיקה. ↑
6. הלימוד של פסק הדין הנצחי האלוהי שהתבטא בזה שחלק מהאנושות נועד לגאולה בעוד שעל החלק השני נגזר לחיות בגיהינום לנצח. השווה הרצאה מ- 7.10.1917 'התפוררות האדמה ונפשות וגופי האדם' הרצאה מספר אחת בכרך 19 ברבעון האנתרופוסופי. – יצא בעברית בסדרה: נפילת רוחות האופל – הוצאה פרטית. ↑