רודולף שטיינר

לונדון 14/4/1922      GA 211

תרגם: יצחק בר-יונה

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

האנתרופוסופיה שעלי לייצג בזמננו, עומדת על יסודות זהים לאלה של מדע ההתקדשות שהתקיים בימים עברו. במהלך האבולוציה האנושית עברו נפשות אנושיות מספר מטמורפוזות ובכל תקופה של ההתפתחות האנושית היה אחד המערכים האלה דומיננטי במיוחד. באמצעות מערך נפש נתון שכזה צריך מדע התקדשות להיות מובל, בבקשו לגלות את הנצחי בישות האדם ובהוויית העולם. מדע ההתקדשות, לו זקוקים אנו היום, שונה מזה שהיה דרוש בימי הביניים או בתקופת יוון העתיקה ובוודאי בתקופות רחוקות יותר של התרבות האנושית. האנתרופוסופיה מבקשת להיות מדע התקדשות מתאים לצרכים ולכמיהות של נפשות-אנוש, כפי שהן בנויות היום. בהתאמה לתקופתנו, עליה להביא בחשבון שנקודת ההשקפה המדעית הנוכחית איננה מאפשרת לבני האדם ללמוד דבר אודות מה שנצחי בתוכם או בעולם הסובב. היא צריכה לקחת בחשבון גם את העובדה שאלו הפונים מהמדע החיצוני ומביטים בהתבוננות מיסטית לתוך עצמם, נכשלים באותה מידה, בהשגת תוצאות משביעות רצון. המדע החיצוני אינו מרחיק לכת עד להשגת הנצחי, ובשעה שהתבוננות פנימית עלולה להוביל לאמונה מיסטית כלשהי, אין הוא משיג ידע אמיתי, מהסוג הנדרש על ידי בני האדם בהווה.

הדבר שהצבעתי עליו בהערות המבוא האלה ניתן להוכחה מפורטת. אני משער שאתם, הנוכחים כאן היום, גיליתם כבר, מניסיונכם העצמי, עד כמה אין המדע החיצוני יכול להעניק לכם אינפורמציה משביעת רצון. לא אודות טבעכם הנצחי ולא אודות מה שנצחי בעולם, במידה שמה שאתם מבקשים הינו ידע אמיתי ולא אשליה מיסטית. לכן אתאר במפורט כיצד מתייחסת האנתרופוסופיה הנדונה, מצד אחד למדע ומצד שני למיסטיקה – מקום שם מבקשים לעיתים קרובות למצוא אותו. בנטלה את מערך הרוח והנפש של האדם התרבותי הנוכחי כנקודת מוצא, שואפת האנתרופוסופיה למשהו שאכנה: "ראיה על חושית מדויקת". ובדיוק משום שזוהי מטרתה, פוגשת היא מתנגדים כה רבים והנה למרות שכל הנפשות כמהות אליה היום, מוצאים אותה כה קשה להבנה. מדוע היא כה בלתי מובנת? אין היא מובנת משום שהשיפוט וההרגשה, העומדים באופן מודע לרשותם של האנשים כיום, אינם מגיעים עד לכמיהות התת-מודעות, הקיימות בכל ישות אנושית חושבת.

כמיהה בלתי מוגדרת זו, מטרות בלתי מודעות אלה, דורשות שאיפה למדע עמוק יותר, ידע עילאי יותר של הנצחי – לחתור לכך באמצעות תרגילים מיוחדים ואימון מוגדר של נפש האדם וכושרותיה לרכישת ידע. יתר על כן, על האימון והתרגילים האלה ללבוש צורה מדויקת, כמו זו שנדרשת כאשר ניגשים לכל ידע בימינו. כפי שעושה זאת המדע, כך מבקשת האנתרופוסופיה להציג את עצמה לבני האדם בימינו, באמצעות דיוק מדעי. באותה עת, מבקשת היא גם כן, ליטול צורת ידע נגישה, אפילו לנפש הבלתי מתוחכמת ביותר, כך שהידע אודות מה שנצחי ובלתי נכחד, בתוכה של הישות האנושית, לא יישלל מאיש. לאחר הכנה קצרה זו, אגש לתיאור קצר המראה כיצד האנתרופוסופיה, מדע ההתקדשות של ימינו, מגיע לנתיב הידע שלו.

מדע ההתקדשות מבוסס, כדבר ראשון, על כך שנרכוש אידיאה ברורה, כיצד קשורים שלושת כוחות הנפש היסודיים: חשיבה, רגישה ורצון, האחד לשני. כאשר אנו מביטים לתוך חיינו הפנימיים, במהלך הדברים הרגיל, אנו מדברים על חשיבה, רגישה ורצייה. כאשר מדברים על חשיבה, על יצירת תמונות פנימיות, אנו ערים לחשיבה אודות משהו שמעורר אותנו כישויות אנוש. חיים אלה של רעיונות ותמונות פנימיות, דוממים כאשר אנו ישנים. מרגע הרדמנו ועד ליקיצתנו מחדש, תודעתנו נמצאת במצב עמום. אם נוכל לאפשר לאור בהיר לזרוח לתוך תודעתנו הרגילה, נראה את העולם כולו, כאילו טובל באור בהיר, אם תודעה זו מלאה ברעיונות ומחשבות ערות במלואן.

עתה ניגש לרגשותינו. אלה בהירים פחות ממחשבותינו ורעיונותינו, חרף היותם אולי, אם לדבר בצורה אנושית, החשובים שבחיינו הפנימיים. הרגשות עולים מעומקים בלתי ידועים של חיי הנפש. הם מוארים במידת-מה על ידי מחשבותינו, אך אינם בהירים כמו המחשבות עצמן. באיזו מידה חשוכים הדחפים של הרצון האנושי ורחוקים מבהירות, על כך נדבר בהמשך. הם עולים מתוך עומקים בלתי מוכרים, ממלאים אותנו לחלוטין, וגורמים לנו לפעול כישויות-אנוש. אך במקרים נדירים נוכל לציין בבהירות מה קורה בתוכנו, כאשר נוכח שם דחף של רצון.

שלושה כוחות יסודיים אלה של חיי הנפש האנושית מובדלים באופן זה על ידי דרגת בהירותם המשתנה וגם על ידי תכונות אחרות. באותה עת מהווים הם אחדות בחיי הנפש האנושית, כאשר היא נלקחת בשלמותה. מצד אחד יכולים לדבר אודות חיי המחשבות והרעיונות שלנו כקוטב אחד. ובאותה עת, אנו יודעים שנעזרים ברצון, כאשר עוברים מתמונה פנימית אחת לזו שאחריה, או כאשר אנו מאפשרים לתמונה אחת לנבוע מאחרת. ובכן, רצוננו נוטל חלק בחיי המחשבות והרעיונות שלנו. הקוטב הנגדי הוא זה של הרצון, דחפי הרצון. הרגשות מקומם באמצע, בין השניים. לא נהווה ישויות-אנוש באמת, אם לא נעצב את הפעולות החשובות של חיינו, אם לא נקבל דחפים מממלכת המחשבות והתמונות הפנימיות. על כן נוכל להסכים, מצד שני שרצוננו רווי בחיי המחשבה.

עלינו לאמן ולפתח את חיי המחשבה מצד אחד וחיי הרצון שלנו מצד שני, אם אנו רוצים להשיג את מה שכיניתי "ראיה על-חושית מדויקת" ומדע התקדשות מודרני במובן האנתרופוסופי. עלינו לבצע תרגול המחשבה והרצון, על מנת ששערי העולם העל-חושי ייפתחו בפנינו. לעולם זה חייבים להיכנס, אם מעוניינים אנו לדעת את ההיבט הנצחי של עצמנו ושל העולם. על מנת לבצע תרגילי חשיבה, צריכים אנו להפנות תשומת לב לתפקיד שנוטל הרצון בחיי החשיבה שלנו. כדי לבצע את תרגילי הרצון, מצד שני, אנו צריכים להפנות תשומת לב לאלמנט החשיבתי שמשתתף ברצון. בחיים הרגילים אין מבחינים בחלקו של אלמנט הרצון בתוך החשיבה. ועם כל זאת, על מנת לעבור תהליך התקדשות מודרני, דווקא לאלמנט בלתי מובחן זה של הרצון, זה הנמצא בחיי החשיבה, עלינו לשים לב. אנו משיגים זאת בהדרגה באמצעות התרגילים שתיארתי בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים. מתכוון אני לכך שעלינו לדחוק הצידה את הדבר שמעניין אותנו יותר מכל, בחיי החשיבה שלנו, כלומר את התוכן של מחשבותינו ובמקום זאת, ללמוד להשתמש באופן מודע באלמנט הרצון שבחשיבה. כדי לעשות זאת אנו מתקדמים כדלהלן, למרות שכפי שכבר אמרתי, ביכולתי אך להצביע עליו כאן באופן עקרוני בלבד. פרטים נוספים ניתן למצוא בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים, בכיצד קונים דעת העולמות העליונים, ובספרים נוספים.

חישבו על תמונה פנימית, על רעיון המובן במלואו בקלות, כזה שמובן לגמרי, כמו למשל, הבה נאמר, משולש במתמטיקה. העמידו אותו במרכז מערך רעיונות שלם. מה שחשוב במדיטציית החשיבה אינו התוכן הרעיוני, אלא התרכזות מלאה של הנפש ברעיון אחד או במכלול הרעיונות. אנו צריכים לרכוש את הכוח למשוך את תשומת הלב מכל דבר אחר בעולם, עד שלא נותר דבר בתודעתנו, מלבד הרעיון או מכלול הרעיונות האמורים. מאמץ חזק ונמרץ של הנפש דרוש, כדי לבצע זאת כהלכה. כשם שהשריר הבודד הולך ומתחזק באמצעות הפעלה חוזרת, כך גם כוח הנפש גדל והולך אם מיישמים זאת כך באופן חוזר ונשנה. עבור אחדים דרושים חודשים, עבור אחרים דרושות שנים להשיג זאת, אם מבצעים אנו את התרגילים שוב ושוב, מרכזים את מלוא כוחה של הנפש על רעיון אחד או מכלול של רעיונות, אזי כוח הנפש הולך ומתחזק בהדרגה. בסופו של דבר בא רגע בו רוכשים אנו ניסיון חדש, ניסיון פנימי בהתחלה, כזה שנוגע לנו באופן עמוק. אנו מוצאים שחיינו הפנימיים חוזקו והומרצו עד להתעוררות סוג חדש לגמרי של חשיבה – חשיבה שלא ידענו כמותה בעבר.

מה שהשגנו כך יכול להיות מתואר בקלות כדלהלן: בפגישותינו עם העולם הרגיל, היומיומי, יש לנו רשמי חושים חזקים וחיים. אנו חיים באופן נמרץ ברשמי החושים של עולם הצבעים והצלילים, או של חום וקור ובכל ההמרצות האחרות של החושים. מחשבות התודעה הרגילה חלשות בהשוואה לכל זה. קל להבחין עד כמה חלשות מחשבות החיים מאשר אלה הנחוות בקליטת החושים. מה שמשיגים אנו בסופו של דבר, הם חיי מחשבה ערים ומלאי חיים, כמו אלה שאנו חווים באמצעות החושים. זהו מעבר בעל חשיבות גדולה בשביל הידע האנושי, כי חיי החשיבה שלנו אינם מתבטאים עוד במחשבות דהויות ובקווים כלליים כמו אלה הכלולים בתודעה הרגילה. המחשבות חיות עתה ובעלות אופי ציורי, עזות באופן פנימי ומלאות עד הקצה, כמו תפישות החושים החיצוניות שלנו. בהשוואה למחשבה אובייקטיבית או אבסטרקטית, מה שהשגנו עתה עשוי להיקרא בשם מחשבה אימגינטיבית. אין זאת שמתמסרים אנו לדימויים בטלים. יכולים אנו לחדור בראייה לתוך עולמות החיים באופן מואר בתוך הנפש, כפי שהתמונות חיות בחלומותינו. אך אלה אינן תמונות חלום שכן מלאות הן במציאות פנימית.

לאחר שעברנו תקופת אימון מושחז היטב בחשיבה אימגינטיבית, כאשר מסוגלים אנו להעסיק את הווייתנו כולה בחשיבה אימגינטיבית זו, נמצא שהיא גורמת לנו לשהות במציאות בלתי נודעת עד כה. בחשיבה אימגינטיבית זו יכולים אנו להשיג עתה את השלב הראשון של העולם העל-חושי. באמצעות חשיבה אימגינטיבית זו אנו מתחילים לחוות ישות אנושית שניה בתוכנו, ישות אנושית מציאותית כמו זו המוכרת לנו במרחב הפיזי החיצוני. הישות הפיזית החיצונית היא אורגניזם בו שזורים האיברים – אחד בשני. הראש תלוי בידיים והידיים תלויות בראש, יד ימין תלויה ביד שמאל, כל חלקי הישות האנושית המרחבית תלויים זה בזה באופן פנימי. אך עתה אנו מגלים ישות אנושית נוספת, זו שאצטרך לקרוא לה – אורגניזם של זמן. זהו אורגניזם של זמן ולא של מרחב. הוא פרוש לפני עין הנפש כמו מראה עצום. ברגע שהרחקנו די בפיתוח החשיבה האימגינטיבית, איננו מביטים עוד בזיכרונות בודדים, מכוון שלפנינו פרושים כל חיינו עלי אדמה, תחילה עד לשנים הראשונות של ילדותנו. אנו מביטים לאחור, הכל בבת-אחת, כמו בתמונה יחידה, ובאותה עת אנו ערים לכך שאין זו תמונה מרחבית. אם נרצה לצייר זאת, נצטרך לצייר משהו כמו ברק, משהו שניתן לאחיזה יציבה באופן רגעי בלבד. זהו הדבר שכיניתי – הגוף של הכוחות היוצרים, הגוף האתרי. לא ניתן לצייר אותו בתמונה, ואם נעשה זאת נהיה ערים לכך שמה שציירנו אינו אלא חתך רגעי בלבד של אורגניזם הזמן. אנו מגלים עתה כיצד בילדותנו היינו מצוידים בכוחות מולדים. כוחות אלה עיצבו את מוחנו ומצאו את דרכם לאורגניזם של הנשימה ומחזור הדם, מפלסים דרך לאורגניזם המרחבי כולו, עד שקנו בו שליטה מלאה. באמצעות האורגניזם לומדים אנו להכיר בידע האימגינטיבי את אורגניזם הזמן, באמצעותו לוקח הילד שליטה הולכת וגוברת באורגניזם המרחבי כולו. כאשר מתפתחים כוחותיו באופן הדרגתי, ממלא אותנו הגוף האתרי לחלוטין. בתודעה הרגילה אין אנו רואים את הגוף האתרי, אלא עדים לאפקטים שלו בלבד. אך באמצעות הידע האימגינטיבי אנו נעשים מודעים לאורגניזם זמן זה. אנו לומדים מדוע יש לנו תכונת אופי מיוחדת או, אם להזכיר מספר אפשרויות בלבד, מדוע אדם אחד נוטה להיות צייר, השני מתמטיקאי, אנו מגלים שמשהו על-חושי עובד עלינו ועל קיומנו הארצי.

בדרך זו אנו באים לחקור את האלמנט העל-חושי הראשון של ישותנו. דרך תרגול שיטתי של כושרות החשיבה אנו מכשירים את עצמנו לראיה רוחית מדויקת. ידע אימגינטיבי הינו הצעד הראשון בתפישה על-חושית ובאמצעותו אנו משיגים את האלמנט הראשון האפשרי עבורנו, כלומר את הגוף העל-חושי הנישא בתוך גופנו הארצי במרחב הפיזי.

ניסיתי להסביר לכם כיצד ניתן להגיע לשלב הראשון של העל-חושי, באמצעות תפישה על-חושית. משהו על-חושי שלוב עדיין בזה הניתן לחישה. לא התקדמנו עדיין מעבר לגופנו הארצי, ובכל זאת, בתוך הגוף הארצי הזה מצוי חלק על-חושי, אותו תיארתי כאן באורח עקרוני לפחות. בהגיענו לדעת אותו באמצעות תפישה אימגינטיבית, נעשינו מסוגלים לתאר את השלב הראשון של התפישה העל-חושית. עתה נוכל להמשיך, ונמצא שאנו יכולים, במובן מסוים, להתקדם הלאה, לעבר טבעה העילאי יותר של הישות האנושית, החי מעבר ללידה ומעבר למוות: הנצחי שבטבע האנושי.

בחיים הרגילים הפעלת הרצון לתוך היכולת לחשוב, לתוך כוחות החשיבה שלנו, עשויה להובילנו לתפישה על-חושית. אנו יכולים לצעוד הלאה, לאורך הנתיב המוביל לעולם העל-חושי, אם נלך בעקבות תרגילים אלה, ניתן לומר, בכיוון ההפוך. אנו יודעים, כבר מתוך החיים הרגילים שעלינו להשיג דרגה מספקת של הקשבה, במידה שחפצים אנו להתרכז בתמונה פנימית או באובייקט כלשהו. עלינו להיות מסוגלים, אם כן, להפנות את נפשנו מהדבר שהתרכזנו בו. דבר זה מוביל אותנו לתרגיל הבא.

לאחר שהפעלנו כוחות פנימיים של הנפש לצורך התרכזות במשהו, באופן שהוביל לתפישה אימגינטיבית, עלינו להפעיל כוח גדול יותר, כדי להימנע מהילכדות בתמונה פנימית או מכלול תמונות. עלינו להפעיל כוח מחוזק זה כדי להמשיך הלאה לאורך שביל הידע. במידה שהצלחנו ליצור מחשבות חיות אנו זקוקים לכוח רב יותר כדי לסלקן מתודעתנו, לפנות אותן במכוון ובתודעה מלאה. בעשותנו זאת אנו מגיעים לכך שביכולתנו ליטול את התמונות הפנימיות החיות שרכשנו בתודעתנו, באמצעות התרכזות ומדיטציה ולדחוק אותן החוצה שוב, כך שמתקבל מצב של ערנות מושלמת בתוך תודעה ריקה מכל תוכן.

נסו להבין מה משמעות הדבר, לחיות בתודעה שרוקנה מכל תוכן. אנו יודעים שבחיים הרגילים אנו שוקעים בשינה או מאבדים את ההכרה במידה שאיננו מקבלים רשמי חושים או כאשר הזיכרונות אינם עולים בנפשנו. ניתן למנוע איבוד הכרה כזה באמצעות חיזוק חיי החשיבה שלנו ואח"כ כיבויים מחדש. אנו נשארים ערים בתודעה ריקה, מוכנים לקבל כל מה שעשוי לבוא לקראתנו. מה שעשוי לבוא עתה אינו רשמי חושים, שכן כבר כיבינו אותם באמצעות חשיבה מחוזקת. גם לזיכרונות אין שוב אחיזה מול חשיבה מחוזקת זו. כבר הסברתי כיצד מביאה אלינו החשיבה האימגינטיבית את כל מה שקרה לנו עד כה, לא כזיכרונות, אלא כחזון בו ניתן, במבט אחד, להקיף אותו כשלמות אחת.

מה שנכנס עתה לתודעתנו הוא דבר חדש לחלוטין, משהו שלא ציפינו למצוא בסביבתנו. תודעתנו המרוקנת נעשית עירה לסביבה על-חושית המקיפה אותנו, בדומה לחיים הרגילים בהם אנו מוקפים בצבעים וקולות. ישויות אמיתיות על-חושיות נובטות, ניתן לומר, מכל דבר סביב. איננו מתבוננים עוד בעננים השטים ברקיע כפי שעושים זאת בעיניים רגילות. בכל דבר הניתן לקליטה חושית אנו רואים עתה משהו על-חושי. אין זה עולם של 'מעבר', אלא עולם הנפרש לפנינו כפי שנפרש העולם הנקלט באמצעות החושים, עולם הניתן להשגה באמצעות התקדשות, עולם על-חושי באמת.

בהשקיענו את התודעה בעולם העל-חושי אנו פוגשים חשיבה מסוג חדש, חיים חדשים של תמונות מנטליות שאינן תלויות במערכת העצבים בדומה לחשיבה הרגילה. אנו יודעים כי מקודם עשינו שימוש במערכת העצבים שלנו, אך עתה איננו זקוקים עוד למוח. אנו חושבים עתה מחשבות שמתחיות בתודעתנו באמצעות כוחה של הנפש בלבד.

ברגע שדבר זה הושג, אנו מגלים דברים נוספים. אלה מראים לנו כיצד הולדנו מתוך החשיבה הישנה, חשיבה מסוג חדש וניסיונות חדשים. נעשה לנו ברור שחשיבה חדשה זו מחוץ למוח אינה ניתנת להשוואה עם החשיבה הישנה שהייתה קשורה למוח, כוון שלחשיבה זו אין כלל זיכרונות, במובן המקובל, בעוד שחשיבתנו הרגילה איננה חשיבה בריאה אלא אם היא מעלה עימה את הזיכרונות, את הכוח לזכור. עד כמה שיהיה זה מוזר, בהתנסות החדשה אין הזיכרון מתגלה כל עיקר. דבר זה מפתיע תלמידים של מדע ההתקדשות. בהגיעם לדרגה של ראיה על-חושית, הם מניחים שיוכלו לשמר בזיכרון כל מה שלמדו מתוכה ולהעלותו מחדש ככל שיחפצו, כפי שהדבר קורה במחשבות אחרות. הם מאוכזבים לגלות שאינם מסוגלים לעשות זאת. כל מה שהם יודעים הוא – שהם היו שם. אך ברגע שהם חוזרים לאורגניזם הפיזי, הם אינם יכולים להיזכר במה שהיה שם.

זהו דבר אופייני להתנסות במציאות, בהשוואה להתנסות במחשבות. כאשר אני מתנסה בחוויה חושית, ביכולתי לזכור את המחשבות הקשורות להתנסות. אני יכול לאחסן את מחשבותיי אודות הוורד, אך אם ארצה לראותו בכל חיותו האדומה, אצטרך לשוב ולהביט בו מחדש. אם אימנתי את תודעתי הרגילה במאמץ, על דרך ההתקדשות והשגתי אופן חדש של ראיה, אזי, אם ארצה לחוות התנסות רוחית זו מחדש, אצטרך לחזור על הצעדים שהובילוני אליה לראשונה. ואז, כשם שהוורד נראה שם שוב לעיניים הפיזיות, כך תופיע לפני ההתנסות הרוחית מחדש. כל מי שמדבר מתוך עולם הרוח עצמו ומספר, לא רק מה למד אודותיו, אלא מה שהוא יודע באמצעות חזונו הרוחי, מבין שבכל פעם שהוא מדבר אודות עולם זה, עליו לברוא משהו חדש בנפשו באמצעות ראיה רוחית.

בעוד שמי שנעזר במדע הרגיל יכול לדבר מתוך הזיכרון, על מדע הרוח לחזור על הצעדים שהובילו אותו פעם להתנסות או לתגלית עליה הוא מדבר. על התהליך להתנהל מחדש, כמו התנסות טרייה. במובן זה שונים תנאי ההתנסות הרוחית מאלה של התודעה הרגילה בחיים הרגילים.

על מנת למצוא את פירות העולם הרוחי ולגלות מה באמת ניתן שם לראיה, אנו זקוקים לתכונה נוספת באופיינו, איכות אותה אוכל לכנות 'נוכחות עירה'. בחיים הרגילים זוהי תכונה נחוצה כאשר ניצבים בפני מצב הדורש החלטה מהירה ללא היסוס. תרגילים רבים בנוכחות עירה דרושים, אם חפצים אנו ללמוד כיצד להתבונן בעולם העל-חושי. ללא נוכחות עירה זו לא נהיה מהירים מספיק כדי לתפוש את ההתנסות. להדביק אותה ברגע שהיא חולפת בהבזק. ברגע שנעשנו מסוגלים לחשוב ללא שכלנו, עלינו להיעשות בעלי תגובה מהירה וערנות נמרצת.

לאחר שהתקדמנו בדרך זו אל הישויות הרוחיות בסביבתנו, באמצעות תודעה ריקה, בערנות מלאה, אנו לומדים לבצע דבר נוסף, אילו פיתחנו כוחות אלה מעט הלאה. כאשר אנו ממשיכים לתרגל, נהיה מסוגלים לכבות אפילו את תמונות הגוף, את הגוף האתרי עצמו. אנו יכולים לכבות עתה, לא רק תמונות מנטליות בודדות, אלא גם את גוף האתר עצמו. אזי משיגים אנו תודעה מרוקנת במובן הגבוה יותר. בתודעה מרוקנת זו מופיעים חיי הרוח והנפש שלנו כפי שהיו בעולם הרוח והנפש, טרם שירדנו כנפשות, מהעולם העל-חושי לגוף ארצי זה. לומדים להכיר את חיי טרום-הלידה שלנו באמצעות ידע אינספירטיבי, אותו אוכל לכנות – תפישה אינספירטיבית. כפי שאוויר חיצוני חודר לריאותינו בשאיפה, על ידי אינספירציה, כך חודר העולם הרוחי לתודעתנו המרוקנת. עתה, אם לומר במובן רוחי, אנו שואפים את העולמות הרוחיים שהכרנו טרם ירדנו מהגבהים הרוחיים לעבר הקיום הארצי על הארץ.

אנו לומדים לדעת עתה, היבט נוסף של ישותנו. אדבר אודות היבט זה של האלמוות-הרוחי בחלקה השלישי של ההרצאה. אלמוות הוא הניגוד של המוות. איננו מדברים, בדרך כלל, על 'אל-לידתיות', על היותנו בלתי נולדים עדיין – ובכל זאת, זה הדבר שנצטרך לראותו כהיבט האחר של הנפש האנושית. אנו בלתי-נולדים בה במידה שאנו בני-אלמוות. בהיותה מדע ההתקדשות מודרני, אין האנתרופוסופיה הולכת בקו של הפילוסופיה שעורכת היקשים ומבקשת להקיש ידע נוסף על בסיס משהו שהיא כבר יודעת. האנתרופוסופיה מבקשת להכין את הנפש כך, שבאמצעות אימון, תהא מסוגלת להניף עצמה למישור גבוה יותר של תפישה. לאחר שהתפתחנו לנקודת מבט גבוהה מאשר בחיים הרגילים, נעשית הנפש מסוגלת לתפוש ולהכיר את ישותה הנצחית.

זהו אספקט אחד של התפישה האינספירטיבית הקשור לאנושיותנו. קיים אספקט נוסף שאשתדל לתארו בדרך הבאה, בקווים כלליים בלבד. באמצעות תפישה אינספירטיבית אנו לומדים לדעת את הרוחי בעולם החיצוני. הביטו לדוגמה בשמש. עבור המדע הרגיל זהו גוף מוגדר במרחב. גוף מוגדר זה אינו אלא חלק בלבד מהוויית השמש במלואה, כשם שהגוף הפיזי הוא חלק מישות האדם המלאה. במקרה של ישות האדם, אנו אומרים שהרוח והנפש דרות בתוך הגוף. באשר לשמש שונה הדבר. כאן עלינו לומר שהעל-חושי, החלק הרוחי של השמש, נמצא מחוצה לה וממלא את כל החלל באיכות השמש. כאשר אנו מביטים בשמש בעינינו הפיזיות, אנו רואים את הריכוז הפיזי של איכות השמש הנמצא בכל מקום. במינרלים, בצמחים ובבעלי החיים, כמו גם בתוכנו. באמצעות התפישה האינספירטיבית, לעומת זאת, אנו לומדים להכיר את איכות השמש עצמה, בכל חלק בתוכנו: בריאות, בלב, בכבד, במוח וכן הלאה.

בדרך זו אנו מגלים את האיכות הרוחית, לא רק בשמש, אלא גם את זו של הבריאה החיצונית כולה. הירח, בדומה לשמש, אינו מוגבל למה שמוגדר בקווים חדים ומוגדרים על ידי מה שנראה באופן פיזי. הירח שרואים אינו אלא הריכוז הפיזי, בעוד שאיכות הירח ממלאת את החלל כולו. למרות שדברים כאלה נחשבים לאמונות טפלות בימינו, הם מדויקים באופן מדעי, כמו כל ידע אחר, ברגע שלמדנו להבינם כהלכה. אנו רואים את ההיבט הפיזי של צמחים, חיות, ובני אדם, כשייך לעולם הפיזי. אך התפישה האינספירטיבית מראה לנו את טבעם הפנימי. הדבר נכון גם לכל יד, ריאה, כבד וכדומה. בכל אחד מהם חיות איכות השמש ואיכות הירח. איכות השמש בכל מה שמנץ, גדל ופורח, ואיכות הירח בניוון ובקמילה, אשר נחוצים לנו אף הם. החיים היו בלתי אפשריים עבורנו ללא איכויות השמש והירח גם יחד. כך לומדים אנו להכיר את איכות השמש והירח בעולם החיצוני. הראשונה בחיי הגדילה והשנייה בניוון ובקמילה.

באופן דומה אנו מתחילים להבין מה פרוש הדבר להיות חולה בעולם החיצוני. איבר כלשהו נעשה חולה כאשר קיימת בתוכו איכות-שמש או איכות-ירח עודפת. אלה הם כוחות היקום אשר גורמים לישות האנושית לחלות. לאחר שלמדנו לזהות כיצד איכויות-שמש ואיכויות-ירח חיות בצמחים, בעלי-חיים ומינרלים, אנו מגלים כיצד נוכל למצוא כוחות נגד וכן כוחות טבע אינדיבידואלים שמצביעים על התרופות המיועדות למחלות הפנימיות הספציפיות. האנתרופוסופיה מתחילה למלא תפקיד בתחומים של חיים חיצוניים מעשיים, כמו מדע חדש של הרפואה. דבר זה ניתן לפיתוח על ידי ראיה לתוכה של רוח-היקום וזיהוי ישות האדם בחולי ובמוות. במילים ספורות אלה אני מתייחס למדע הרפואה האנתרופוסופי שכבר קיים למעשה. שום מדע רפואי, שום פסיכולוגיה או תרפיה, אינם יכולים להיות יותר מאשר תוצאה ניסיונית אמפירית, אלא אם ניתנו מתוך הבנה רוחית של היקום.

הראנו כיצד להגיע לידע עצמי אמיתי באמצעות תפישה אינספירטיבית וכיצד כל זה מוכיח את ערכו בתחומים המעשיים של החיים. אותו דבר נכון לגבי תחומים אחרים גם כן. לסיכום, נוכל לומר שמדע ההתקדשות מספק מצד אחד, את היסודות לכמיהה העמוקה ביותר של הנפש האנושית, ומצד שני מספק לנו מה שדרוש כדי להיכנס באופן מעשי יותר לחיי העולם, לקחת בו חלק באופן מלא יותר מאשר ניתן באמצעות המדע של החושים החיצוניים.

כל זה נכון לגבי השלב השני של ההבנה האנושית, התפישה האינספירטיבית, אשר מוליכה לרוח היקום. ואולם משהו מוביל אותנו הלאה, להבנה של הישות האנושית העוברת דרך שער המוות.

התפישה האינספירטיבית שתוארה עתה, מלמדת אותנו אודות הטבע האמיתי של הנפש האנושית, ישות הנפש אשר מתקיימת גם כאשר אנו נמצאים מחוץ לגוף, באמת לפני ירידתנו מעולמות הרוח והנפש כדי להתלבש בגוף פיזי ואתרי. אף על פי כן, ידע הנפש והרוח האנושית נשאר חד-צדדי אם אנו מתקדמים רק עד לתפישה האינספירטיבית, שכן באמצעותה אנו מגלים את יסוד הנפש והרוח לפני הלידה. אם נבקש למצוא מה קורה לאחר המוות, נצטרך להתקדם באמצעות תרגילים שיעזרו לנו לפתח תפישה על-חושית.

נוכל לעשות זאת על ידי הליכה בכוון ההפוך, בהובילנו את כוח החשיבה לתוך רצוננו, כשם שקודם לכן הובלנו, בתרגילי ההתרכזות את הרצון לתוך החשיבה. כפי שעשיתי בתרגילי ההתרכזות, אתאר פעם נוספת, במונחים פשוטים, כיצד נוכל, באופן הדרגתי, לקחת את כוח-החשיבה שלנו לתוך רצוננו. הבה נתחיל בתרגיל פשוט. זהו דבר שכל אחד יכול לעשות בכל יום. אנו יושבים בשקט וחושבים אודות משהו שהתנסנו בו במהלך היום. במקום להתחיל בבוקר כשאנו מאפשרים למאורע לעבור לפנינו בסדר הזמן הרגיל, אנו מסתכלים לאחור על היום, בהתחילנו מההתנסות האחרונה שבערב, כשאנו מתקדמים לעבר הבוקר, בצעדים קטנים ביותר, ככל שניתן. תחילה אנו עשויים למצוא שניתן לבחור רק אפיזודה בודדת. בהמשך יופיע לפנינו מבט זיכרון כולל.

הנקודה החשובה היא זו: אנו רגילים לתת לחשיבתנו לעקוב אחרי סך האירועים החיצוני באופן פסיבי, באפשרנו למה שקרה מאוחר יותר לבוא בעקבותיו של מה שתפש מקום קודם לכן. כוח הרצון שאנו מפתחים כך במחשבתנו חלש ביותר. אנו יכולים לפתח רצון חזק בהרבה על ידי נטילת הכוון ההפוך, בכך שנוציא את חשיבתנו מתוך הסדר הטבעי החיצוני ונתרגל את הרצון על ידי הליכה לאחור, דרך מהלך המאורעות. משהו אחר שתוכלו לעשות הוא לחשוב על נעימה בכוון הפוך, או על דרמה כלשהי, מהמערכה החמישית אל הראשונה. הדבר החשוב הוא להשתמש ברצון עז לשחרר את האחיזה ממהלך המאורעות החיצוני. דבר זה מחזק את רצוננו ועוזר לנו לפתח את היכולת להניע את חשיבתנו לתוך הרצון, כפי שבתרגילי החשיבה הנענו את רצוננו לתוך החשיבה. דבר זה תואר בפירוט יתר בספרים שהזכרתי קודם.

אצביע עתה על נקודה או שתים נוספות, כדי להבהיר את הדברים. נוכל לבצע את האימון העצמי העז של הרצון, אם לא ניתן את עצמנו לעולם החיצוני ולכל מה שהחינוך והסביבה עשו מאתנו ובמקום זאת ניטול את חינוכנו בידיים, באמצעות הבנה בוגרת. ניקח עצמנו בידיים עד לנקודה בה נוכל להינתק מהרגל ולרכוש הרגל חדש במקומו. תרגילים כאלה יכולים להימשך שנים. אנו יכולים לומר לעצמנו שבאמצעות כוח חשיבתנו וכוח רצוננו החי בתמונות הפנימיות, נוכל לרכוש תכונות אופי שאינן ברשותנו כלל ולהפכן למאפיין קבוע. דבר זה עשוי לקחת שבע שנים. אך אם אנו ממשיכים לבצע דברים אלה עשור אחרי עשור, נחזק את רצוננו. קיימים תרגילי-רצון נוספים המאפשרים לנו להיכנס לעולם העל-חושי באותה מידה, אך מהצד הנגדי.

ואולם מה על תודעתנו לעשות באמצעות אימפולסים אלה של הרצון? נוכל להבהיר זאת כדלקמן. כאשר אני מניף את ידי או זרועי, זהו אימפולס של רצון. זהו אימפולס שיורד מטה לעמקי הווייתי. הוא חבוי מהתודעה הרגילה כמו שקורה בתודעה הנכבית בזמן השינה. בעוד אנו חולמים בחיי הרגש שלנו, אנו ישנים ביחס לאימפולסי הרצון שלנו.

במובן מה, על כן, איננו שקופים בנפשנו. כמו שאובייקט יכול להיות שקוף לאור הפיזי, כך ניתן למצוא את גופנו בלתי שקוף, כאשר מתבוננים ברצון. איננו יכולים להביט לתוך הרצון. לצורך שימוש בחוש הראיה הפיזי אנו משתמשים בעינינו משום שהעיניים עצמן שקופות. אם אנו סובלים מקטרקט איננו יכולים עוד לראות.

בלא שנאמר שאנו חולים בגופנו הפיזי כאשר מדובר בחיים הרגילים, כיוון שהאנתרופוסופיה אינה עניין של סיגוף מזויף, ניתן לומר בכל זאת, שאילו יכולנו להפוך את גופנו לשקוף – לא באופן פיזי כמובן, אלא מנקודת מבטה של הנפש – נוכל אז באמת להצליח לראות את אימפולסי הרצון שלנו זורמים לתוך האורגניזם הפיזי מכיוון מחשבותינו. כשגופנו הפיזי שקוף, נוכל לחדור לפעולתם של אימפולסי הרצון בצורה מודעת.

זהו הדבר שמשיגים בעצם, באמצעות תרגילי הרצון. אנו לומדים לראות את עצמנו כישויות אנוש של רצון ובאותו זמן, ביסוד החיצוני שהפכנוהו לשקוף, באמצעות תרגילי הרצון, אנו רואים את העולם הרוחי של הרצון, אליו אנו שייכים.

למישהו שהשיג את דרגת הידע בה הגוף הפיזי נעשה שקוף עבור הנפש, כאשר הרצון נעשה חדור בראיה, מגיע הרגע בו הגוף הפיזי נעשה בלתי-נראה. מחוזקים באופן שתואר, בהתאמצנו לראות רחוק יותר ויותר, אנו מגיעים לנקודה כאשר לפנינו בתמונה – רגע המוות. הרגע בו נותנים אנו את גופנו הפיזי לאדמה ועוברים בנפשנו ורוחנו דרך שער המוות. תמונה זו של המעבר דרך מפתן המוות, עומדת לפנינו כאשר אנו מצליחים להפוך את גופנו הפיזי לשקוף, כדי להביט  אל הרוח. אנו מבינים אז מה אינו כלול יותר בגוף פיזי זה, ושאיננו רק מביטים לתוך העולם הרוחי, אלא חיים בתוכו ממש, כאשר נכנסים לתוכו. שלב זה של ידע נקרא תפישה אינטואיטיבית, תפישה אינטואיטיבית אמיתית. כאן המקום בו פוגשים את הנצחיות, את האלמוות. כשהשגנו דרגה זו, בעוברנו דרך האימגינציה והאינספירציה, אנו יודעים את שייכותנו ליקום כישויות רוחיות נצחיות ושאנו מביטים למה שרוחי ביקום באמצעות נפש רוחית נצחית שאנו נושאים עימנו.

למרות היותו מותאם לגמרי לתודעה המודרנית, זהו המקום אליו מוביל מדע ההתקדשות. בעבר היה זה ידע אטוויסטי חלומי, אך כיום זה ידע מודע במלואו שמניף אותנו מהחולף אל הנצחי. ידע ההתקדשות יכול להיות מופק מתוך עמדה מודרנית של הנפש. אנתרופוסופיה זו תוכר לא רק על ידי אלו שעשו את כל התרגילים כדי להשיג ראיה עצמית של העולם הרוחי הנצחי ויישויותיו. אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה נחוצים גם עבור המחקר. מדען הרוח הביא מעולמות הרוח מה שיכול היה לחקור. הוא הלביש זאת בשפה ובהגיון רגילים וכך הביאם לזמנים המודרניים והציגם בפני בני-זמנו. תוצאות המחקר יהיו נגישים למי שברשותו חוש בריא לאמת. באותה מידה שאינך חייב להיות צייר כדי להבין עבודת אמנות, אלא להיות בעל חוש בריא לזה, כך יתקבלו כל תוצאות המחקר הזה על ידי ההיגיון הבריא, אם יובאו באופן הראוי ויתקבלו ללא דעות קדומות. עלינו להימנע מלהוסיף אי-הבנה על גבי אי-הבנה, כמו שקורה לפעמים בנוגע לתוצאות התפישה האימגינטיבית, האינספירטיבית והאינטואיטיבית כפי שתוארו כאן, כאשר מבלבלים אותם עם ההלוצינציות שנובעות ממצבים פתולוגיים. ואז לא יאמרו האנשים שהאימגינציות שחתרנו אליהן כאן אינן אלא בדותות של השכל, חזיונות אשלייתיים או, הלוצינציות וכד', או לחלופין, משהו שהובא באמצעות מצבים מדיומיסטיים. מה שנאמר כאן אודות מדיטציה וריכוז הינו הדבר ההפוך למצבים אלה. מי ששרוי בהלוצינציות שקוע בהן לחלוטין, בעוד שמי שעולה באמצעות אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה לכושרות ידע עילאי יותר, כתוצאה מביצוע התרגילים, אינו שקוע בהלוצינציות אלא נשאר נוכח כל הזמן, הודות להגיונו הבריא. אם אתם מתקדמים על בסיס ההיגיון, אתם נשארים ביקורתיים ובשליטה. אי לכך אינכם מסתכנים בהליכה לאיבוד בתוך פנטזיות מרחפות או הלוצינציות חסרות משמעות. המצבים של אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה הם ההיפך הגמור ממצבים פתולוגיים. הם מובילים מתודעה מודרנית לשכנוע פנימי בדבר קיומם של החיים הרוחיים. מדע ההתקדשות האנתרופוסופי מוביל אותנו לידע על-חושי המותאם לחיים המודרניים.

עלינו להתקדם לתודעה מודרנית, לאחר שעברנו דרך ניצחונותיו של המדע החיצוני. אנו זקוקים לידע אודות העולם העל-חושי כך שיוכל לשרת את התרבות של ימינו ובמיוחד את זו של העתיד. אנשים רבים כבר משחרים לידע העל-חושי. הם יוכלו להשיגו בעזרת האנתרופוסופיה. האנתרופוסופיה מבקשת לשרת קריאה חדשה זו של האנושות גם ביחס לדת. מחר אדבר על כך, כאשר אגש לנתיב מדע ההתקדשות האנתרופוסופי, המוביל למיסטריית גולגותא והבנה נכונה של הכריסטיאניות.

מטרתי היום הייתה להצביע על המשימה הכללית של מדע ההתקדשות האנתרופוסופי המודרני. כאשר אנו פוגשים בן-אדם ובוחנים אותו בעיניים פיזיות, אנו מקבלים רושם של תואר פניו החיצוני. אין זה רושם ממצה של האינדיבידואל כולו, כיוון שאיננו רואים את המכלול במלואו לפני שנעשינו מסוגלים להביט בעיני-הלב והנפש, לתוך רוחו ונפשו של האחר. ובאופן דומה, איננו יכולים לראות את העולם עצמו ואת האנושות בכללותה בעיניים הפיזיות של הידע החיצוני. אנו זקוקים לתודעה שאינה יכולה להתקבל מידע חיצוני. אנו זקוקים לאופן התפישה, לידע ההתקדשות, אם מבקשים אנו לתפוש את נפש ורוח היקום.

אנו צריכים להיות לגמרי משוכנעים בזאת, כי לא לפני שנשתכנע בכך, נוכל לספק באמת את הצרכים העמוקים של הנפש האנושית. נפעל לקראת סיפוק צרכיה של הנפש המודרנית כאשר נוכל להוסיף משהו לקידום המופלא שהשיג המדע החיצוני אשר הוכר במלואו על ידי האנתרופוסופיה. מה שעלינו להוסיף לזאת הוא ידע של הטבע הפנימי של הנפש ושל הרוח ביקום ובאנושות. הרוח הפנימית היא מה שהאנתרופוסופיה, עליה מדובר כאן, רוצה להציג לצד הידע החיצוני. היא מבקשת להוסיף את הידע העל-חושי למה שניתן לגלות באמצעות החושים. כשם שמראה מושלם של הישות האנושית צריך להציג את הנפש הפנימית לצדם של החיים החיצוניים, כך גם האנתרופוסופיה מבקשת להיות הנפש והרוח, הישות הפנימית של הידע המודרני.