רודולף שטיינר

GA54

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 5

אחווה והמאבק להישרדות

ברלין   23.11.1905

משימתנו היום היא לדבר על שני תכני נפש, האחד מהם הוא אידיאל פנימי נפלא הנקרא אחווה – או עזרה הדדית, השני, שאנו פוגשים במיוחד בחיי היומיום, הוא הישרדות החזקים ביותר – עזרה הדדית והמאבק להישרדות. אלו מכם המתעניינים אפילו במעט בתנועת מדע-הרוח שלנו יודעים שמטרתנו הראשונה היא להוות את הליבה של עזרה הדדית המושתתת על אהבה חובקת-כל לבני האדם, ללא קשר לגזע, מין, אמונה או מקצוע. לפיכך החברה האנתרופוסופית עצמה מציבה עיקרון זה של עזרה הדדית חובקת-כל כחוד החנית של תנועתה, כעיקר האידיאלים שלה. בכך היא מראה שזהו אחד מאותם זרמים תרבותיים, הנחוצים כיום במיוחד, שבהם רואים את השאיפה האתית הנרחבת הזו לעזרה הדדית, קשורה קשר הדוק עם מה שהיא בכלל מטרת האבולוציה של האדם.

אלה מאיתנו השואפים באופן מודע למדע הרוח משוכנעים שההכרה העמוקה ביותר בעולם הרוח, אם היא באמת אוחזת באדם, חייבת להוביל לעזרה הדדית, שהפרי האציל ביותר של ידיעה פנימית עמוקה הוא בדיוק עזרה הדדית זו. נראה שהשקפת העולם של מדע-הרוח נוגדת את מה שאנשים מצאו לאחרונה. שוב ושוב מציינים בחוגים מסוימים כיצד התקדמות נוצרת על ידי תחרות ומאבקים, שכוחנו מתפתח באמצעות עבודה כנגד התנגדות, שהרצון והיוזמות האינטלקטואליות שלנו מתחזקות כי כוחנו מוצב נגד יריב. תפיסת עולמו של פרידריך ניטשה, שנבעה מתוך בסיס רוחי, קובעת בין יתר הטענות, את הדברים הבאים; "אני אוהב את המבקר. אני אוהב את הביקורתי החזק יותר מאשר את המבקר העדין". נוכל למצוא זאת בצורות שונות במיוחד אצל ניטשה. ניתן למצוא זאת שוב בהשקפות כלכליות מבוססות כי במאבק של כולם נגד כולם ביוזמות חופשיות יש כוח חזק לקידמה. כמה פעמים נאמר שאנחנו מתקדמים באופן הטוב ביותר אם אנחנו דוחפים את עצמנו קדימה למען טובתנו. המילה "אינדיבידואליזם" הפכה לסיסמה בתחום החיים החומריים החיצוניים; אולם, באמת יש לכך תוקף אמיתי בתחום חיי הרוח הפנימיים.

אם אנשים יתפתחו ככל יכולתם בתחום הכלכלי, הם יהיו שימושיים ביותר עבור חבריהם, כי אם הם יהיו בעלי עוצמה כלכלית הם יהיו מועילים לכולם. זוהי האמונה של כלכלנים וסוציולוגים לאומיים רבים. מצד אחר אנו שומעים שוב ושוב בדרכים שונות שלא רק נשתלב בתבנית, שעלינו לפתח את כל הכוחות שלנו, שללא גבול עלינו לחיות את עצמנו, שנגלה את מה שטמון בפנימיותנו, וכך נוכל להיות שימושיים ביותר עבור חברינו. ישנם רבים בינינו שאינם יכולים לעשות מספיק כדי לתמוך בעיקרון זה. תפיסת העולם של מדע-הרוח אינה מתעלמת מההכרח של מאבק ההישרדות, במיוחד בתקופתנו, אך גם ברור לנו שבעוד שמאבק זה להישרדות עושה רושם כה חזק, יש להביא למודעות הכללית של האנשים את המשמעות העמוקה ביותר של עיקרון העזרה ההדדית.

האם זה באמת נכון מה שרבים מאמינים, שאנשים מתחזקים על ידי עבודה נגד התנגדות? האם באמת, מעל לכול, הפעילות האגרסיבית שלהם היא שהופכת אותם לגדולים וחזקים?

הראיתי לכם בהרצאה, שהצלחתי לתת לגבי רעיון השלום, את הדברים הבאים; בימינו העיקרון של המאבק להישרדות מודגש בחיינו מכיוון שהמדע הפך אותו לעיקרון עולם טבע אוניברסלי. במיוחד במערב מאמינים כבר זמן מה, שהישויות בעולם המותאמות בצורה הטובה ביותר, הן אלו המסוגלות להילחם באויביהן, להכניע אותם ולהצליח במאבק להישרדות.

האקסלי,[1] מדען הטבע אומר, אם אנו מסתכלים על החיים בטבע הם נראים כמו "תחרות חופשית" של גלדיאטורים, החזק ביותר הוא המנצח, והחלשים יותר חייבים למות. אם מישהו היה מאמין למדעני הטבע, הוא היה צריך להניח שכל היצורים החיים כעת בעולם יכלו להתגבר על קודמיהם. יש אפילו אסכולה לסוציולוגיה שניסתה להפוך את העיקרון הזה של המאבק להישרדות, להוראה של האבולוציה של האנושות. בספרו של אלכסנדר טילה,[2] שנקרא "מדרווין עד ניטשה", הוא ניסה להראות שאושרה של האנושות בעתיד תלוי ברישום חסר זהירות זה של "המאבק להישרדות" על דגל האבולוציה, שצריך לדאוג לכך שהחלשים ימותו ושהחזקים יתרבו. במאבק ההישרדות החלשים צריכים למות, כך שהוא אומר שאנחנו צריכים סדר חברתי המכניע את החלשים מפני שהם נטל, הם מזיקים.

כעת, אני חייב לשאול אתכם: מי יותר חזק, זה שיש לו כוח רוחני אידיאלי אך גוף חלש, או זה שיש לו פחות כוח רוחני אך גוף חזק? כפי שאתם יכולים לראות אי אפשר להכליל. קשה להחליט מי צריך לשרוד במאבק ההישרדות. אם צריך להיות מעשי, יש לפתור שאלה זו קודם. עכשיו הבה ונשאל את עצמנו מה באמת מראים לנו חיי אדם; האם עיקרון העזרה ההדדית או המאבק להישרדות הביאו לשינויים גדולים יותר, או ששניהם תרמו לאבולוציה של האנושות?

בכמה מילים אני רוצה לציין שוב את מה שאמרתי בהרצאתי על רעיון השלום. אפילו מדע הטבע של ימינו כבר לא באמת מלמד את מה שלימדו לפני עשור. סיפרתי לכם על ההרצאה הבסיסית של החוקר הרוסי קפלר (1880)[3] שבה הראה שסוג החיות המותאם והמתקדם ביותר הם בעלי-החיים העוזרים זה לזה ביחסים הדדיים, ולא כאלה שמצטיינים בהתנהגות תוקפנית. אני לא רוצה להגיד לגבי זה שבעולם החיות אין מאבקים ומלחמות, הם בוודאי שם, זו לא השאלה. הכוונה היא: מה משפר יותר את האבולוציה, מאבק או עזרה הדדית? כמו כן הועלתה השאלה הבאה; האם הסוגים השורדים הם אלה שבהם הפרטים כל הזמן נלחמים זה בזה או כאלה שבהם הם עוזרים זה לזה? במחקר זה הוכח שלא הלחימה, אלא העזרה ההדדית היא שהייתה הגירוי האמיתי להתקדמות. הזכרתי את ספרו של קרופוטקין[4] בשם "עזרה הדדית בבעלי-החיים ובאדם".[5] בין הרעיונות, המועלים היום ביחס לשאלות אלו, אנו מוצאים מספר מושגים רלוונטיים.

מה השיגה עזרה הדדית באבולוציה של האדם? עלינו רק להתבונן על אבותינו באיזור זה בו אנחנו נמצאים כעת. אפשר בקלות לדמיין שהציד והלחימה היו הכוחות העיקריים לגיבוש אופיים של בני האדם הללו, אך אם תעיינו באופן עמוק יותר בהיסטוריה תגלו שזה לא נכון. מבין השבטים הגרמאניים פרחו בצורה הטובה ביותר רק אלה שפיתחו לרמה גבוהה את עיקרון העזרה ההדדית. אנו מוצאים במיוחד שעיקרון זה של עזרה הדדית משפיע יותר מכל דבר אחר על האופן שבו חולק רכוש חומרי בתקופה שלפני ואחרי נדידת השבטים. במידה רבה הייתה בעלות משותפת על הקרקע. בקהילות הכפריות שבהן גרו האנשים, הייתה בעלות משותפת על הקרקע, למעט כמה דברים השייכים ישירות למשק הבית, הכלים ואולי הגינה, כל השאר היה רכוש משותף. מעת לעת כל הקרקע חולקה מחדש בין האנשים. ניתן היה לראות שהשבטים שהפכו לחזקים הם השבטים אשר הצליחו להביא את יישום העזרה ההדדית לרמה גבוהה במיוחד ביחס למוצרים חומריים.

אם נמשיך הלאה עוד כמה מאות שנים נגלה שעיקרון זה מופיע שוב בצורה פורה ביותר. עזרה הדדית, כפי שהיא חיה בקהילות הישנות של הכפרים, בדרכי החיים הישנות שבהן אנשים מצאו את חירותם בחיי אחים ואחיות משותפים, מופיעה במיוחד בדוגמה הבאה: אם מישהו מת, כל רכושו האישי נשרף כי אף אחד לא רצה להחזיק במה שהיה שייך לו במהלך החיים. לאחר שבנסיבות שונות עיקרון זה נשבר, אינדיבידואלים בודדים הצליחו לזכות בשטחים גדולים של אדמה והאנשים בתוך האחוזות הללו אולצו להשתעבד להם. דרך תהליך זה הופיע עיקרון העזרה ההדדית בצורה אחרת. אלה שחשו מדוכאים על ידי האדון הפיאודלי רצו להשתחרר מדיכוי זה ואנו רואים בימי הביניים תנועה חזקה לחופש שסוחפת את כל אירופה. תנועה זו עמדה בסימן של עזרה הדדית אוניברסלית שמתוכה פרחה תרבות משותפת, מה שנקרא תרבות הערים, באמצע ימי הביניים. אותם בני אדם שלא יכלו לסבול את כבלי העבדות כרכושו של האדון, נמלטו מהלורדים הפיאודליים כדי לחפש חירות בערים הצומחות. אנשים הגיעו מכל עבר: מסקוטלנד, צרפת ורוסיה, ויצרו את הערים החופשיות. בכך התפתח עיקרון העזרה ההדדית, ובאופן פעולתו הוא העצים מאוד את התפתחות התרבות. אלה שהיו בעלי מקצועות ומסחר משותפים, החלו ליצור מעין איגודים מקצועיים אשר נקראו מאוחר יותר גִילדוֹת, אחוות אחים ואחיות אשר אפשר היה להצטרף אליהם באמצעות נדר או התחייבות מודעת. גילדות אלה היו יותר מסתם איגודים של בעלי מלאכה או סוחרים. הם התפתחו מתוך החיים המעשיים לרמה מוסרית גבוהה. תמיכה הדדית, עזרה הדדית טופחו במידה גבוהה באותם ארגונים.

דברים רבים, שאיש לא מתייחס אליהם כה הרבה בימינו, הונחו על ידי עיקרון התמיכה ההדדית. למשל, אם מישהו חלה, חברי גילדה כזו עזרו לו. יום אחר יום נקראו שני חברים להיות ליד מיטתו של החולה. הוא או היא קיבלו אוכל. גם מעבר למותו או למותה אחוות האחים והאחיות הזו נמשכה. לאחר שמישהו מת, נחשב הדבר לכבוד, על ידי חברי הגילדה האחרים, לדאוג לקבורה של הנפטר בצורה הראויה, וזה היה חלק מהכבוד הזה לדאוג לשלומם של האלמנה/האלמן וילדיה או ילדיו. אתם יכולים לראות, מתוך מה שאמרתי, איזו הבנה של המוסר בחיים המשותפים נוצרה. מוסר זה פוּתח על בסיס מודעות מוסרית שאנשים מודרניים בקושי יכולים לקבל תמונה אמיתית שלה. אל תאמינו שאני רוצה לבקר את הנסיבות המודרניות; הן נחוצות באותו אופן כפי שהיה הכרחי שהנסיבות בימי הביניים התפתחו בדרכן. עלינו להבין שהתקיימו שלבי התפתחות שונים שהובילו לזמננו.

באותן ערים חופשיות בימי הביניים דיברו על מחיר צודק ועל סחר צודק. למה התכוונו בזאת? אני יכול לספר לכם על דוגמה ממשית. אם הובאה תוצרת מהנכסים שמסביב לעיר, בימים הראשונים נאסר באיסור חמור למכור את הסחורה הזו בצורה אחרת מאשר ביחידות הקטנות הרגילות, ולא בסיטונאות. אף אחד לא הורשה לקנות כמויות גדולות ואף אחד לא יכול היה להיהפך לסיטונאי. מעולם לא היה עולה על דעתם שהמחיר יוסדר על ידי היצע וביקוש; אלא האדם היה מסוגל לווסת את שניהם. היו אלה קבוצות המסחר בערים או הגילדות, שקבעו את המחיר עבור סחורות אלו לפי מה שהיה נחוץ לייצור הסחורה. אף אחד לא הורשה לעלות מעל או מתחת למחיר שנקבע. אם נסתכל אפילו על מערכות היחסים בעבודה נראה כיצד הייתה מצויה הבנה מעמיקה של צרכי האנשים. אם נסתכל על השכר של אז, בהתחשב בנסיבות השונות ביותר, עלינו לומר: "אין בשום אופן להשוות את הדרך שבה שולם לעובד בימים ההם להשתכרות השכר בימינו". נסיבות אלו מפורשות לרוב באופן שגוי על ידי מדענים.

אותן אחוות אחים ואחיות התפתחו לפי נקודות מבט מעשיות. לכן הן המשיכו בצורה מעשית; הן הופיעו בערים כי זה היה אך טבעי שאלו שעסקו באותו מסחר בעיר יתכנסו לעזרה הדדית; לכן הגילדות גדלו מעיר לעיר.

באותה תקופה, אנשים לא היו מאוחדים תחת שררת המשטרה, אלא תחת נקודות מבט מעשיות. כל מי שייטרח ללמוד את הנסיבות, שנראו בדרך כלל בערי אירופה, יגלה במהרה כי אנו עוסקים כאן באמונה מסוימת בהעמקת עיקרון העזרה ההדדית הזה. נראה זאת במיוחד אם נסתכל על הפרי שהתפתח. כעת אפשר להתבונן על הפסגה הגבוהה ביותר של התפתחות זו בעבודות האמנות הנרחבות, בקתדרלות ובכנסיות, במאות ה-12 וה-13. הן לא היו יכולות להתקיים ללא העמקה כזו של עיקרון העזרה ההדדית. מנקודת מבט תרבותית-היסטורית, נוכל להבין את הקומדיה האלוהית של דנטה, יצירה עצומה, רק אם נבין את ביסוס עיקרון העזרה ההדדית באותה תקופה. אם תסתכלו על מה שהוסיף להתפתח בערים אלה בהשפעת עיקרון זה, תמצאו, למשל, את אמנות הדפוס, החריטה, ייצור הנייר, הכנת שעונים וכל ההמצאות המאוחרות יותר שהוכנו תחת העיקרון החופשי של העזרה ההדדית. מה שאנחנו רגילים לקרוא לו ה-burger או האדם החופשי של העיר, התפתח מתוך ביסוס עיקרון העזרה הזו בימי הביניים. הרבה ממה שנבע בגלל העמקה מדעית ואמנותית, לא היה מתאפשר לולא התפתחות זו. אם רצו לבנות קתדרלה, נניח את הקתדרלה של קלן, או כל קתדרלה אחרת, אנו רואים שבתחילה נוצרה גילדת בניין שבה נוצר שיתוף פעולה שהוסכם על החברים. אפשר לראות, אם יש עין אינטואיטיבית לזה, את העיקרון הזה של עזרה הדדית אפילו באדריכלות. ניתן לראותו בכל אחת מערי ימי הביניים ותמצאו אותו בכל מקום בין אם תיסעו לצפון סקוטלנד, לוונציה או לערים הרוסיות או הפולניות.

עלינו להדגיש שעיקרון זה של עזרה הדדית התפתח תחת ההשפעה של תרבות חומרנית. בכל מה שהופיע בתור הפירות הגבוהים ביותר של תרבות זו אנו רואים את החומריות, הפיזיות. זו הייתה התפתחות הכרחית וכדי שזה יקרה באופן נכון היה הכרחי באותה תקופה שיתקיים עיקרון העזרה ההדדית. מתוך הפשטה נוצר עיקרון העזרה ההדדית הזה ובגלל החשיבה האינטלקטואלית הזו החיים שלנו מפוצלים. היום כבר לא יודעים, לא מבינים, איך המאבק להישרדות ועיקרון העזרה ההדדית יכולים לתפקד ביחד בקשר הדדי. מצד אחד החיים הרוחניים הפכו יותר ויותר מופשטים; מוסר וצדק, רעיונות על המדינה ויחסים חברתיים שונים, מובנים יותר ויותר דרך עקרונות מופשטים, והמאבק על ההישרדות מופרד יותר ויותר מכל מה שאנשים מחשיבים כאידיאל.

באותה תקופה, באמצע ימי הביניים, התקיימה הרמוניה בין מה שאנשים הרגישו כאידיאלים שלהם לבין מה שהם באמת עשו, ואם הוכח אי פעם שאפשר להיות אידיאליסט ופרגמטיסט בו-זמנית, הרי שהיה זה בימי הביניים. אפילו יחסו של החוק הרומי לחיים היה הרמוני, אך אם תסתכלו עליו היום תגלו כיצד עיסוקנו במשפט, פסיקתנו, צף מעל לחיים המוסריים. רבים אומרים, "אנחנו יודעים מה טוב ונכון, אבל זה לא מעשי." זה קורה שמחשבות הנוגעות לעיקרון העליון מופרדות מהחיים. רק במאה ה-16 אנו רואים חיים רוחניים המתפתחים תחת עיקרון האינטלקט. בימי הביניים חבר גילדה שישב עם שנים-עשר חבר המושבעים, לשפוט איזושהי עבירה שחבר אחר מהגילדה ביצע, היה אח או אחות של מי שהיה צריך להישפט, חיים כרוכים בחיים. כולם הבינו את עבודתו של האחר וכל אחד ניסה להבין איך הוא או היא יכול היה לעזוב את ה"דרך הישרה והצרה". אדם, אפשר לומר, התבונן לתוך אחיו או אחותו מתוך רצון להתבונן לתוכו או לתוכה.

בימינו הפסיקה היא כזו שהשופט והתובע מתעניינים רק בספרי המשפט; שניהם רואים בפניהם רק מקרה שעליו יש להחיל את החוק. רק תארו לעצמכם איך תהליך זה מפריד בין המוסר לבין העיסוק בחוק. מצב זה התקדם אף יותר במהלך המאה האחרונה. בימי הביניים התפתח אמון וידע מומחים תחת עיקרון העזרה ההדדית והפך לאמצעי להתקדמות אמיתית. כיום יותר ויותר מתעלמים מ"אמון וידע מומחים". פסק דינו של המומחה נעקף היום כמעט לחלוטין לטובת הפרשנות המופשטת של החוק. דעת הרוב היא מה שקובעת היום, לא המומחיות. שלטון דעת הרוב היה צריך להגיע, אבל כפי שאי אפשר להצביע במתמטיקה כדי להשיג תוצאה אמיתית – שלוש כפול שלוש יהיה תמיד תשע – כך זה גם בתחום הפסיקה. אך אי אפשר לעבוד על פי עיקרון המומחה ללא עיקרון העזרה ההדדית, ואהבת אחים ואחיות.

למאבק ההישרדות יש את מקומו בחיים מכיוון שהאנושות מורכבת מישויות אינדיבידואליות. מכיוון שכולם חייבים ללכת באופן נפרד בחיים, הם תלויים במאבק הישרדות זה. במערכת יחסים מסוימת האמירה של רוקרט[6] רלוונטית: "כשהוורד מייפה את עצמו, היא מייפה את הגן." אם לא ננסה לפתח את כל היכולות שלנו, תהיה לנו הצלחה מעטה ביכולת לעזור לאחינו ואחיותינו. עם זאת, כדי לפתח את היכולות שלנו צריך אגואיזם מסוים, כי התקדשות קשורה לאגואיזם. אלה שמבינים איך להיות לא רק חסידים, שמבינים שהם לא רק כפופים לסביבתם, שמסוגלים לרדת אל הפנימיות שלהם במקום שבו נמצאים המקורות, מעיינות כוחותיהם, הם יתפתחו לאנשים עוצמתיים ובעלי יכולות. תהיה להם את האפשרות לשרת אחרים הרבה יותר מאלה הנתונים כל הזמן לכל ההשפעות האפשריות מסביבתם. ייתכן שגישה זו, הנחוצה כל כך לאנשים, עלולה להוביל לחד-צדדיות. היא תישא את פירותיה הראויים רק אם היא תתחבר לעיקרון של אהבת אחים ואחיות.

לקחתי את גילדות הערים החופשיות של ימי הביניים כדוגמה כדי להראות לכם שהחיים המעשיים התחזקו תחת העיקרון של עזרה אישית הדדית אינדיבידואלית. מהיכן הם שאבו את כוחם? בגלל שהם חיו עם חבריהם ברוח של עזרה הדדית. זה נכון לחזק את עצמך ככל האפשר, אך השאלה היא האם באמת נוכל להתחזק בלי אהבה? מי שבאמת מתפתח להכרה נפשית אמיתית חייב לענות על שאלה זו בנחישות: "לא!"

אנו רואים בכל מקום בטבע מודלים לשיתוף פעולה של יצורים יחידים בתוך מכלול. קחו את גוף האדם; הוא מורכב ממיליונים וטריליונים של יצורים חיים או תאים עצמאיים. אם תיקחו חלק מגוף האדם הזה ותסתכלו עליו במיקרוסקופ תגלו שהוא מורכב מיצורים עצמאיים. איך הם מתפקדים ביחד? כיצד נוצרת חוסר אנוכיות ביצירת המכלול? אף אחד מהתאים שלנו לא לוקח את ההפרדה שלו בצורה אגואיסטית.

כלי המחשבה הנפלא, המוח, מורכב גם הוא ממיליוני תאים עדינים, אך כל אחד מהם פועל במקומו בצורה הרמונית. מה גורם לשיתוף הפעולה של תאים קטנים אלו? – שישות עליונה מבטאת את עצמה באמצעות אותם יצורים זעירים חיים. הנפש האנושית היא זו שגורמת להשפעה זו, אך נפש זו לעולם לא תוכל לפעול כאן על פני האדמה אם מיליוני היצורים הקטנים הללו לא היו מוותרים על העצמיות שלהם כדי לשרת ישות משותפת גדולה שאנו קוראים לה הנפש. הנפש רואה דרך תאי העין, חושבת עם תאי המוח, חיה בתאי הדם; כאן אנו רואים מה מסמלת קהילה. איחוד – קהילה – פירושו שישות עליונה מביאה את עצמה לידי ביטוי דרך החברים המאוחדים. זהו עיקרון אוניברסלי של חיים; חמישה אנשים, הנמצאים ביחד, שבמשותף חושבים ומרגישים ביחד בהרמוניה, הם יותר מאחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. הם סכום של חמישה כשם שהגוף שלנו הוא סכום חמשת החושים שלנו. החיים המשותפים, החיים האחד בשני של בני האדם, פירושם משהו דומה לחיים זה בזה של תאי גוף האדם. ישות גבוהה חדשה נמצאת בין חמשת אלה – אפילו בין שניים או שלושה; "במקום שנאספו שניים או שלושה בשמי שם אני ביניהם." זה לא האחד או השני או השלישי, אלא משהו חדש לגמרי שמופיע דרך האיחוד, אך הוא נוצר רק אם האינדיבידואל חי באחר – אם היחיד משיג את כוחותיו לא רק מעצמו אלא גם מתוך האחרים. זה יכול לקרות רק אם כל אחד מאיתנו חי ללא אנוכיות באחרים.

לפיכך, קהילות אנושיות הן מקומות מסתוריים שבהם יורדות ישויות רוחניות גבוהות לפעול דרך בני האדם האינדיבידואליים בדיוק כפי שהנפש מביאה את עצמה לידי ביטוי באיברי הגוף. בעידננו המטריאליסטי לא מאמינים בזה בקלות, אך בהשקפת העולם של מדע-הרוח, זה לא רק דימוי, אלא במובן העליון, המציאות. בגלל זה מדעני מדע-הרוח אינם מדברים על דברים מופשטים אם הם מדברים על רוח-העם או נפש-העם או על רוח-המשפחה או על רוחה של קהילה כלשהי. אי אפשר לראות את הרוחות שחיות בקהילות, אך הן שם. הן נמצאות שם בגלל אהבת האחים והאחיות של האנשים הפועלים בקהילות האלה. כפי שלגוף יש נפש, כך גם לגילדה או לקהילה יש נפש, ואני חוזר ואומר, זה לא נאמר כמשל, אלא יש לקחת זאת כמציאות מלאה.

אלה שעובדים יחדיו בעזרה הדדית הם קוסמים, כי הם מושכים ישויות גבוהות יותר. אדם אינו נקרא לתחבולות הספיריטואליזם אם הוא עובד יחד בקהילה של אהבת אחים ואחיות. ישויות גבוהות יותר מתגלות שם. אם נוותר על עצמנו לטובת עזרה הדדית, באמצעות וויתור זה למען הקהילה מתרחש חיזוק עוצמתי של האיברים שלנו. אם אנחנו מדברים או פועלים כחברים בקהילה כזו, אז מדברים או פועלים בנו לא רק הנפש היחידה אלא רוח הקהילה. זהו סוד הקידמה לעתיד האנושות: לעבוד מתוך קהילות. כפי שתקופה מלווה את התקופה הבאה ולכל אחת יש את משימתה המיוחדת, כך גם היחס של ימי הביניים לזמננו והיחס שלנו לעתיד לבוא. עבודת אחוות האחים והאחיות של ימי הביניים הניחה את היסודות לאמנויות המעשיות. אורח חיים חומרני הופיע רק לאחר הופעת הפירות שלהם. בסיס התודעה שלהם היה אחוות האחיות והאחים שפחות או יותר נעלמו לאחר שהעיקרון החברתי-מדיני המופשט וחיי הרוח המופשטים תפסו את המקום האמיתי של הרגש האחד לשני.

זוהי המשימה של העתיד לייסד שוב אחוות אחים ואחיות מתוך הרוח, מתוך האידיאלים הגבוהים ביותר של הנפש. החיים הביאו עד כה את ההתאגדויות המגוונות ביותר; הם גם הביאו למאבק הישרדות נורא, שמגיע בימינו לשיאו. תפיסת העולם של מדע-הרוח רוצה להוביל לעבר האוצרות הגבוהים ביותר של האנושות במובן של עיקרון העזרה ההדדית, ואתם תראו שהתנועה העולמית של מדע-הרוח תרחיב את עיקרון העזרה ההדדית הזה לכל מקום כדי להחליף את המאבק להישרדות. עלינו ללמוד לנהל חיי קהילה. לא נאמין שהאחד או השני מסוגלים להשיג משהו בעצמו או בעצמה.

כולם כמובן היו רוצים לדעת איך משלבים את המאבק להישרדות עם אהבת אחים ואחיות – זה פשוט: אנחנו צריכים ללמוד להחליף את המאבק בעבודה חיובית, להחליף את הלחימה והמאבק בחיפוש אחר אידיאלים. בימינו אפשר להבין אך מעט ממה שזה מרמז. אדם לא יודע על איזה מאבק מדברים כי בחיים של היום מדברים רק על מאבקים. יש לנו את מאבקי המעמדות, המאבק לשלום, המאבק למען זכויות נשים, המאבק על האדמה וכן הלאה. בכל מקום, לא משנה לאיזה כיוון אנו מסתכלים, אנחנו רואים מאבקים.

תפיסת העולם של מדע-הרוח שואפת להניח את העבודה החיובית במקום המאבק הזה. מי שחיו בתפיסת עולם זו יודעים שמאבק מעולם לא השיג תוצאות אמיתיות בשום תחום בחיים. נסו להכניס לחיים את מה שבניסיון ובהכרה שלכם הוכח כדבר הנכון, ולהפוך אותו לאפקטיבי מבלי להילחם כנגד יריבכם. זה כמובן יכול להיות רק אידיאל, אך אידיאל כזה חייב להיות נוכח, מוכנס לחיים כהצהרה בסיסית של מדע-הרוח. בני אדם המתאחדים עם בני אדם אחרים ומשתמשים בכוחותיהם לטובת כולם, הם אלה שייצרו את הבסיס לאבולוציה נכונה לתוך העתיד. החברה האנתרופוסופית רוצה להיות המבשרת לכך, ובשל כך, היא אינה חברה המבוססת על תעמולה אלא חברה של אחוות אחים ואחיות. בחברה זו אנו יעילים באמצעות עבודתו של כל חבר. צריך רק להבין את זה באופן הנכון – יש לנו את ההשפעה הגדולה ביותר אם אנחנו לא רוצים לדחוף את הדעה שלנו, אלא אם נעבוד מתוך מה שאנחנו רואים בעיני האחיות והאחים שלנו, אם נחפש במחשבות וברגשות של רעינו, ונהפוך את עצמנו למשרתם. אנחנו עובדים באופן הטוב ביותר במעגל כזה אם אנו מסוגלים בחיים המעשיים להתעלם מהדעה שלנו. אם נבין שמיטב הכוחות שלנו נובעים מתוך הקהילה ושהקהילה לא מובנת רק כעיקרון מופשט, אלא שאופן החיים האנתרופוסופיים בכל רגע, הוא העיקר בכל סיבוב בדרך. רק אז נוכל להמשיך, עם זאת, אסור לנו להיות חסרי סבלנות לגבי זה.

מה מראה לנו מדע הרוח? הוא מראה לנו מציאות גבוהה יותר, ותודעה זו של מציאות עליונה היא זו שמקדמת אותנו ביישום עיקרון העזרה ההדדית.

כיום, יש אנשים הקוראים לאנתרופוסופים אידיאליסטים לא מעשיים, אבל לא יעבור זמן רב עד שהם יראו שהאנתרופוסופים הם המעשיים ביותר, כי הם מסוגלים להתמודד עם כוחות החיים. אף אחד לא יטיל ספק בכך שכאשר אדם יזרוק אבן לראשו של אדם אחר הוא ייפצע, אך זה הרבה יותר גרוע לשלוח כלפי אדם רגש של שנאה, הפוגע בנפשו של אדם הרבה יותר מאשר אבן הפוגעת בגוף. זה לא נכנס לתודעה. זה תלוי לחלוטין מהי הגישה בה אנו מתמודדים עם אדם אחר, והכוח שלנו לעבוד בעתיד באופן פורה גם תלוי בדיוק בזה. אם ננסה לחיות בקהילה בדרך זו, נטפח את עיקרון העזרה ההדדית באופן מעשי. להיות סובלני פירושו במובן של מדע הרוח משהו שונה לגמרי ממה שמבינים בדרך כלל לגביו. המשמעות היא גם לכבד את חופש המחשבה אצל האחרים. להרחיק אחרים ממקומם זהו עלבון, אך אם אדם עושה את אותו הדבר במחשבה אף אחד לא יגיד שזה עוול. אנחנו מדברים הרבה על "התייחסות לדעה של האחר", אך לא באמת מוכנים ליישם עיקרון זה בעצמנו.

ל"מילה" היום אין כמעט משמעות, מישהו שומע אותה ולא שומע כלום. יש ללמוד להקשיב עם הנפש, כדי להשיג את הדברים הכי אינטימיים עם נפשנו. מה שמתבטא אחר כך בחיים הפיזיים תמיד נוכח קודם כל ברוח. כך שעלינו להדחיק את דעתנו ובאמת להקשיב לחלוטין לאחר, לא רק להקשיב למילה, אלא אפילו לרגש. גם אז, אם יתעורר בנו רגש שזה לא בסדר מה שהשני אומר, הרבה יותר עוצמתי להיות מסוגל להקשיב כל עוד השני מדבר מאשר לקפוץ לתוך הדיבור שלו. הקשבה זו יוצרת הבנה אחרת לגמרי – אתה מרגיש כאילו נפשו של האחר מתחילה לחמם אותך, לזרוח דרכך, אם אתה מתעמת "איתו" באופן הזה עם סובלנות מוחלטת.

לא רק נעניק חופש לאדם, אלא חופש מוחלט. אפילו נשמור על חופש הדעה של האחר. זוהי רק דוגמה לדברים רבים. אם מישהו מפסיק את הדיבור של מישהו אחר, הוא עושה משהו הדומה לבעיטה באחר מנקודת המבט של עולם הרוח. אם אדם מביא את עצמו עד כדי כך שהוא יבין שזה הרבה יותר הרסני לחתוך מישהו מאשר לבעוט בו, רק אז הוא יגיע עד כדי כך שהוא יבין ישירות לתוך נפשו את העזרה ההדדית או הקהילה. ואז זה הופך למציאות. גדולתה של תנועת מדע-הרוח היא בכך שהיא מביאה אלינו הוכחה חדשה של כוחות רוחניים הזורמים מאדם לאדם, עיקרון העזרה ההדדית הגבוה יותר. אתם יכולים לדמיין לעצמכם כמה רחוק האדם מעיקרון כזה של עזרה הדדית רוחנית. כל אחד יכול לנסות, בהתאם לזמן שמתאפשר לו, לשלוח מחשבות של אהבה וידידות ליקיריו. אנחנו בדרך כלל חושבים שדבר כזה לא משמעותי. אם תזהו שלמחשבה יש כוח באותו אופן כמו גל חשמלי, העובר ממכשיר אחד למקלט, אז תבינו טוב יותר את עיקרון העזרה ההדדית. ואז, לאט לאט, תודעה משותפת הופכת לזמינה, היא הופכת מעשית.

מכאן נוכל לראות כיצד תפיסת העולם של מדע-הרוח מבינה את מאבק ההישרדות והעזרה ההדדית בעבודה. אנחנו יודעים בדיוק שרבים המוצאים את עצמם במקום זה או אחר בחיים פשוט ילכו מטה אם הם לא ייללו עם הזאבים, אם הם לא ימשיכו את מאבק ההישרדות הזה באכזריות כמו האחרים. למי שחושב בצורה חומרית אין כמעט מנוס ממאבק הישרדות זה. כמובן שעלינו למלא את חובתנו במקום שבו הקארמה הציבה אותנו, אך אנחנו עושים את הדבר הנכון אם ברור לנו שנוכל להשיג הרבה יותר אם נוותר על החיפוש אחר הצלחה מהירה. אולי אתה סובל מכאב ביחס לזה שפגעת בו במאבק ההישרדות אבל, התגבר על עצמך, תפתח גישה אוהבת ותן למחשבות שלך לזרום מנפש לנפש. אם אתה חומרני אולי תחשוב שלא השגת כלום, אך אחרי מה שאמרתי לך, עליך להכיר בכך שזה חייב להשפיע מאוחר יותר. כי דבר מהמתרחש ברוח לא הולך לאיבוד.

בדרך זו אנו מסוגלים עם נפש חוששת, עם כאב בלב, לקחת את המאבק להישרדות ולשנות אותו באמצעות העבודה המשותפת שלנו. בדרך זו, לעבוד במאבק ההישרדות הזה פירושו, במובן המעשי, לשנות אותו. אנו לא מסוגלים לעשות זאת מהיום למחר, זה מעבר לכל ספק. אך אם אנו עובדים בצורה זו באהבה על נפשנו, אנו הופכים שימושיים יותר עבור עצמנו, ולאחר מכן במידה רבה יותר עבור האנושות. אם אנו תקועים בבידוד המרוכז בעצמנו, הכישרונות שלנו נעקרים כמו צמח שנשלף מהאדמה. כפי שעין היא עדיין עין גם אם היא נעקרת מהראש, כך נפש האדם נשארת נפש אדם אם היא מופרדת מהקהילה. אתם תראו שאנו מחנכים את הכישרונות שלנו בצורה הטובה ביותר אם אנו חיים בקהילת אחים ואחיות, שאנו חיים בצורה האינטנסיבית ביותר אם אנו נטועים במכלול. כמובן שעלינו לחכות, בתוך פנימיות שקטה, עד שמה שיוצר שורשים במכלול יבשיל לפרי.

אולי לא נאבד את עצמנו לתוך העולם החיצון וגם לא לתוך עצמנו, כי זה נכון במובן הרוחי הגבוה מה שאמר המשורר שעל האדם להיות שקט בתוך עצמו אם על היכולות שלו להופיע, אך היכולות האלה נטועות בעולם. אנו מסוגלים לחזק אותן ולשפר את עצמנו רק אם נחיה בקהילה, כי זה נכון, במובן של עזרה הדדית אמיתית, שעבודה בדרך של אחים ואחיות הופכת אותנו לחזקים ביותר במאבק ההישרדות. אנו נמצא את רוב כוחותינו בשקט של ליבנו אם נפתח את האישיות הכוללת שלנו, את האינדיבידואליות המלאה שלנו בקהילה עם אחיותינו ואחינו האנושיים. נכון שכישרון נוצר בשקט. זה גם נכון שבזרם העולם נוצר האופי ועימו כל הווייתו של האדם ומכלול האנושות.

——————————————————————

[1] Thomas Henry Huxley – 1895-1825, ביולוג אנגלי שנודע בכינויו "הבולדוג של דרווין" על שום הגנתו העיקשת על תיאוריית האבולוציה. 

[2] Alexander Tille – 1912-1866, פילוסוף גרמני.

[3] Kefler

[4] Kropotkin – פיוטר אלכסייביץ' קְרוֹפּוֹטְקִין היה אנרכיסט, סוציאליסט, מהפכן, היסטוריון, מדען ופילוסוף רוסי שדגל באנרכו-קומוניזם. ראו את ספרו: זכרונותיו של מהפכן – יצא בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1950.

[5] יצא לאור בעברית בהוצאת יבנה בשנת 1923 בשם: עזרה הדדית בעולם החי ובאדם.

[6] Friedrich Rückert – 1866-1788 – היה משורר גרמני, מתרגם ופרופסור לשפות שמיות ושפות המזרח הרחוק.