רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

10 הרצאות שניתנו בדורנאך אוקטובר 1915, GA254

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה עשירית 25.10.1915

הבה נחדור כעת עמוק יותר לנושאים שאינם יכולים שלא לעניין אותנו בזמן הנוכחי. מן ההכרח לשאת בבהירות בתודעתנו היבט מסוים של תודעת האדם כפי שהיא מתקיימת היום. הבה נחשוב על מאפיינים מסוימים של תודעה זו אודותם דיברנו במהלך השבועות האחרונים. תודעה זו מחזיקה אותנו בתחום הסגור עבורנו מהצד האחד של הצעיף שמוצב לפנינו על ידי תופעות הטבע, צעיף שדרכו תודעתנו אינה יכולה לחדור, ומהצד השני, על ידי הצעיף המכסה את חיי נפשנו, של החשיבה, הרגש והרצון. טבעה של תודעתנו הוא כזה שכאשר אנו מביטים פנימה, אנו מסוגלים במידת מה להתנסות בחשיבתנו, רגשתנו ורצוננו בצורתם האנושית, להתנסות בהם באופן מודע. אבל שוב, אין אנו יכולים לחדור את הצעיף. לכן אנו יכולים לומר: באשר לצעיף של תופעות הטבע מהצד האחד, והמציאות האובייקטיבית שמאחוריו, מכוונת תודעתנו אל הצעיף שלא ניתן לחדור אותו. מהצד השני נמצאות התגלויות החיים של הנפש, מאחוריהן שוכנת מציאות סובייקטיבית. אנו הוגים בדבר אבל איננו מסוגלים לחדור מיד את הצעיף. בין גבולות אלו, בין כאילו שני קווים מקבילים אלו, מתקיימת תודעתנו הנוכחית, אשר בפניה, כאשר אנו מביטים החוצה באמצעות איברי החושים, עולם הטבע מציג את עצמו. כאשר אנו מתבוננים פנימה, אנו מוצאים שם את עולם הנפש. זוהי הצורה בה מאורגנת התודעה שיש לנו היום כבני אדם.

אנו יודעים שתודעה זו שונה מתודעת האדם הקדום בעל מורשת הראיה הרוחית הישנה. אבל אנו יודעים גם שראיה רוחית מורשת זו התפוגגה ושתודעתנו הנוכחית, כאשר היא מתפקדת באופן נורמאלי על המישור הפיסי, היא כפי שתוארה מעלה.

ניתן להעלות את השאלה הבאה: מדוע מעוצבת כך תודעתנו היום? הסיבה לכך היא שבמהלך מחזור האבולוציה הנוכחי, בין יתר הדברים שתוארו, פיתחנו את היחס הנכון שצריך לשרור בין נפש אנושית אחת לשנייה. לכן לצורת תודעתנו הנוכחית יש תפקיד מוגדר ביותר.

במהלך התקופה הקדומה של סטורן הקדום, השמש הקדומה והירח הקדום, חיינו במצב תודעה שונה, ובתקופות העתידיות של יופיטר, וונוס ווולקן, תודעתנו תהיה שוב שונה. אנו עוברים הכנה הדרגתית לקראת צורות שונות אלו של תודעה. במחזור הנוכחי של האבולוציה פיתחנו בתוכנו, באמצעות הדרך בה אנו מייחסים עצמנו לעולם, את צורת התודעה השייכת למחזור זה. ולצד כול אשר חייב להתפתח באשר לחיי המוסר, ניצבת גם העובדה שבאמצעות צורה זו של תודעה יכול להתגלות היחס הנכון שבין נפש אדם אחת לשנייה, יחס שלא יכולנו להשיגו לפני תחילת תקופת-האדמה, ובלעדיו, במידה ולא נרכוש אותו במהלך תקופת-האדמה, לא נהיה מסוגלים לנהל את קיומנו במהלך תקופות יופיטר, וונוס ווולקן.

בתקופת סטורן, השמש והירח הקדומים, שקדמו לתקופת-האדמה, האדם לא השיג, במובן זה, את היחס הנכון אל האנשים האחרים. במובן מסוים הוא היה קרוב מידי אליהם. במהלך תקופת הירח, התנאים היו עדיין כאלו שלרצון של האחד הייתה השפעה ישירה על רצונו של האחר. האדם הרגיש שהוא מושפע על ידי רצונו של זולתו. יותר מכך, תהליך זה נוהל ופוקח על ידי רוחות מהירארכיות גבוהות יותר.

לו הנהגה זו על ידי רוחות ההירארכיות העליונות הייתה ממשיכה להתקיים, האדם לעולם לא היה מגיע לקיום קוסמי מתוך חירות מלאה. בנקודה מסוימת הנהגה זו הייתה צריכה לחדול, עקב נחיצותה של יצירת תודעה היוצרת אפשרות של כאילו הקמת מחיצה בין אדם אחד למשנהו. העובדה היא שמצד אחד ראייתנו אינה חודרת מבעד לטבע, ומהצד השני עולם הנפש מוביל ליחס כזה בין נפש אחת לשנייה בו מחיצה מסוימת נוצרת ביניהן. מחיצה זו מתקיימת הודות לצורת תודעתנו הנוכחית, ומאפיין מיוחד שלה הוא שמה שאנו חווים בפועל מהווה השתקפויות, תמונות ראי. זה כמובן חל גם על היחסים בין אדם לאדם. מאחר שכאשר אנו פוגשים אדם אחר יש לנו בצורת תודעתנו הנוכחית רק השתקפות, אין אנו יכולים לגשת אליו בדרך בה אנו יוצקים את תוכן תודעתנו אל תוך נפשו ללא התחשבות בו. לכן, אם תודעתנו התפתחה באופן נורמאלי, היא מונעת מאיתנו להתקרב קרוב מידי לתודעתו של האחר. אני יכול גם להציג זאת כך: כוחות תודעתנו והאינטליגנציה שלנו מאורגנים כך שאין אנו יכולים להפעיל השפעה גדולה מידי על הזולת, וכנגד אף הוא אינו יכול להפעיל השפעה גדולה מידי עלינו, מאחר והעובדה שתודעתנו משתקפת, מפרידה אותנו האחד מהשני.

דבר זה מהווה עניין בעל חשיבות רבה ביותר לצורך הבנת אבולוציית האדם. בכול פעם שחל פגם בתודעה הנורמאלית, הדבר ניכר מיד. חישבו על אדם שתודעתו אינה נורמאלית לגמרי, הנגוע במה שנתקלנו בו לאחרונה בצורה של “מוזרות מיסטית” – אם ברצוננו להשתמש בביטוי צורם יותר, אבל כזה הנתפס לעיתים קרובות מהר מאוד. הניחו שאדם כזה נוטה לכול הסוגים של אשליות דמיוניות המתבססות על התנסויות מסוימות שאינן נורמאליות בימינו. תמצאו תמיד שלאדם מסוג זה שאינו בעל תודעה נורמאלית, יש השפעה גדולה יותר על הנפשות האחרות מאשר אדם בעל תודעה נורמאלית. אם להציג זאת בצורה גסה יותר, לאדם שהוא משוגע בכיוון זה או אחר יש השפעה חזקה יותר על הזולת מאשר אדם שהוא נורמאלי. ואדם נורמאלי חייב להגן על עצמו מהשפעותיו של אדם שאינו נורמאלי על ידי חיזוק תודעתו. אדם שאינו נורמאלי, כול עוד אינו מזוהה ככזה, מהווה תמיד סכנה מסוימת לאנשים האחרים סביבו, מאחר והם מרשים לעצמם להיות מושפעים על ידו בחוזקה ומאחר והם מוכנים באופן מיידי להתייחס אליו כאל אדם נדיר, כאל תופעה יוצאת מן הכלל. בדיוק היכן שמתקיימים נקבים בראי התודעה, השפעות חזקות מידי עוברות דרך נקבים אלו אל האדם האחר.

כך בתקופתנו הנוכחית של האבולוציה אנו משיגים את הצורה המיוחדת של תודעתנו בכדי שנוכל לכונן בעולם יחסים נכונים בין נפש אדם אחת לשנייה.

כעת, מכול מה שנאמר בהרצאות אלו מתבהר הבא להלן: מצידו האחד של פרגוד הטבע שוכן העולם האהרימני על כול הישויות אותן תיארתי. ומצידו האחר של הצעיף הפרוש על חיי הנפש שוכן עולם לוציפרי על כול המאפיינים אותם תיארתי. האדם כאילו כלוא בין העולם האהרימני והעולם הלוציפרי. אם הוא חודר רק מעט מבעד לפרגוד הטבע, לא ניתן למנוע ממנו מלהכיר את העולם האהרימני. ואם הוא חודר מעט מעבר לצעיף חיי הנפש, הוא יכיר באורח בלתי נמנע את העולם הלוציפרי.

יש לנו מאחורינו תקופות מסוימות בהן האדם היה מוגן כנגד התקדמות גדולה מידי לעבר הצד האחד או השני. אבל אנו חיים כעת בתקופת מעבר, בה נפשות האדם חייבות להתקדם לעבר הצד האחד או הצד השני. דבר זה חייב להתרחש באופן בלתי נמנע, מאחר וזה מה שנדרש על ידי השלב הנוכחי של אבולוציית האדם.

כפי שאתם יודעים אנו חיים כעת בתקופת פיתוח נפש-התודעה או הנפש-הרוחית ומתקדמים לעבר פיתוח רוח-העצמוּת. התפתחות כזאת נושאת עימה הכנה ארוכה מאחוריה. כאשר בתקופת התרבות השישית רוח-העצמות תפותח במלואה, חיי הנפש של האדם יהיו שונים מהיבטים רבים מהקיים היום. האינטלקט של האדם יהיה בעל כוח הרבה יותר אובייקטיבי מהקיים היום. המין האנושי כבר מתקרב אל החיים האינטלקטואלים האובייקטיביים יותר. ניתן למצוא עדויות לכך בכול מקום, ודיברתי על זה בהרצאות רבות. ניתן לומר שחיי הנפש מתקרבים למצב בו האינטלקט יהיה נפוץ ככוח לו האנשים יהיו חייבים להיכנע – ככוח הפועל באופן אובייקטיבי בממלכה שמחוץ לנפשות האנשים.

אנו עדיין חיים בתקופה בה אנשים רבים מוגנים בפני כוח אובייקטיבי זה על ידי אינדיבידואליות חזקה ותקיפה. אבל הגנה זו תתאפשר פחות ופחות ככול שנתקרב לתקופת התרבות השישית. למעשה יגיע זמן בו התופעה שנמצאת כרגע רק בשלב ההתחלתי שלה תתגלה בחוזקה רבה יותר ויותר. מי אשר יודע כיצד לאמוד את המתרחש בעולם יכול, אפילו כעת, לשפוט נכון תופעה זו. למשל, ידוע היטב שכתבים בעיתונים וכתבי-עת מסוימים רחוקים ביותר מלומר רק את מה שנובע מנפשם הם. הם מייצגים את האינטליגנציה של חוגים מסוימים, אינטליגנציה אובייקטיבית השולטת בצורה ברוטאלית שעה שהם משמשים עבורה רק כשופרות. חשוב להכיר זאת מאחר וזוהי תופעה שתעשה לנפוצה יותר ויותר.

מתקיימת כאן תחזית מוגדרת ביותר לעתיד. כאשר האינטליגנציה של אנשים מסוימים נעשית לאובייקטיבית – והיא אכן הפכה לאובייקטיבית ביותר מאז הופעת הספרות הציבורית – נעשה הדבר לאפשרי יותר ויותר בעבורו של אהרימן להשיג שליטה באינטליגנציה של האנשים. זוהי תחזית לעתיד שמדע הרוח חייב להציב בפנינו, מאחר ואלו הם מאמציו הקבועים והאכזריים של אהרימן לחנוק למוות את האינטליגנציה האינדיבידואלית של האנשים ולהתאים אותה אליו, כך שהיא תוכל לעבור לשליטתו ולשרת את מטרותיו. אמרתי לכם שקיים קשר מסתורי בין כוחות אינטליגנציה עליונים בישויות המשרתות את אהרימן לבין הכוחות הנמוכים של האדם. מאמצו התמידי של אהרימן הוא להשיג אחיזה באינטליגנציה של בני האדם ולא להרשות להם להתוודע למה שהם יכולים להשיג באמצעות האינטליגנציה שבבעלותם. היזכרו בשיחה האחרונה בין בנדיקוס ואהרימן במחזה שכתבתי: התעוררות הנפש. לפני שאהרימן נעלם הוא אומר:

“הגיעה שעתי למהר החוצה ממחיצתו,

מאחר ובכול פעם שראייתו יכולה לחשוב עלי כפי שאני באמת

הוא מתחיל לעצב במחשבתו חלק מהכוח ההורג אותי באיטיות.”

סוד עמוק מוכל כאן, סוד לו כול תלמיד של מדע הרוח חייב להיות מודע. ככול שהזמן עובר, האנשים חייבים לחתור להחזיק את האינטליגנציה שלהם תחת שליטתם, לפקח עליה ללא הפסק. זהו דבר חיוני, וחשוב שהאדם ידע באלו דברי פיתוי חזקים ניגש אליו אהרימן, בנסותו לסחוט את האינטליגנציה ממנו.

על האדם לעמוד דרוך יותר ויותר בפני רגעים אלו. מאחר ואהרימן מפיק תועלת מלאה מרגעים בהם, בחיים הערים במלואם, אדם גולש למצב של ורטיגו או סחרחורת, למצב של תודעה דימדומית, כשאינו מעוגן בביטחון בעולם הפיסי ומתחיל למסור עצמו לתנועה הסיבובית של היקום, כאשר אינו ניצב בצורה יציבה ואיתנה על רגליו כאינדיבידואל. אלו הם הרגעים בפניהם הוא נדרש לעמוד על המשמר, מאחר ובאותם רגעים ידו של אהרימן על העליונה. הדרך הטובה ביותר בה אנו יכולים להגן על עצמנו היא לפתח חשיבה ברורה ומדויקת, ולא רק לחלוף ברפרוף בחשיבה על הדברים כפי שנהוג היום. אנו צריכים אפילו ללכת רחוק יותר ולהימנע מסיסמאות וביטויי לשון, משום שברגע בו אנו משתמשים במילים כאלו המגיעות, לא מהחשיבה אלא מתוך הרגלי דיבור, אין אנו מפעילים חשיבה – ולו לרגע הקצר ביותר. אלו הם רגעים מסוכנים במיוחד מאחר ואין שמים לב אליהם. אנו חייבים להיות זהירים ולהימנע ממילים שלא עומדת מאחוריהם מחשבה מספקת. אימון עצמי כזה, במיוחד בפרטים אינטימיים אלו, חייבים ליטול על עצמם במיוחד הללו המתייחסים בכובד ראש למטלות התקופה. אחרי כול מה שנאמר בהרצאות אלו לא יהיה זה קשה עבורכם להבין מה נדרש.

אבל גם לוציפר משתדל באמצעות הרצון להביא את האדם למצב בו הוא אינו פועל מתוך אימפולסים שנשקלו היטב, אלא מתוך אימפולסים הנובעים רק מטמפרמנט ונטייה. כאן שוב, לוציפר משתלט והופך אותנו לטרפו. ואכן קל ביותר עבורו למצוא את טרפו כאשר מספר גדול של אנשים נכנע לאימפולסים כאלו המתנחשלים ביסודות האפלים של חיי הנפש מבלי להרימם לספירה של הרצון האינדיבידואלי. אם אימפולסים הנובעים מתוך הטמפרמנט והנטיות העמומות מביאים אותנו לידי קשר עם קבוצות של בני אדם בדרך כזאת בה אנו מרגישים עצמנו כחלק בלתי נפרד מהקבוצה, אנו בבת אחת נכנסים לסחרור בו השיפוט של הרצון האינדיבידואלי נחטף מאיתנו. ואסור שהוא ייחטף מאיתנו, מאחר וברגע שזה קורה, לוציפר משיג שליטה רבה מידי בנו. אנו חייבים לחתור לאובייקטיביות במובן זה.

ושוב, כאשר מתקיימות סטיות מסוימות מתחום התודעה הנורמאלית, אלו הם הרגעים המסייעים ללוציפר. סימפטומים רדיקאליים ביותר יכולים להופיע, אבל קיימת כאן גם תופעה אינטימית יותר, כאשר למשל, אנו מרשים לפעולותינו להיות מוכתבות על ידי רגשות לא ברורים של השתייכות וכדומה. הסטיות השערורייתיות והרדיקליות יותר של התודעה הן אלו בהן הרצון פגום או כה חלש כך שהאדם אינו מסוגל לעשות דבר, למעט מאשר להכניע עצמו לחלוטין לחיי הנפש, דבר שמסתכם בהרחקת רצונו.

פסיכיאטרים מודרניים אימצו מונחים טכניים מסוימים לתופעות רדיקאליות במיוחד אלו. למשל הם מדברים על רעיונות “כפייתיים” או “עקשניים”. רעיונות אלו מתעוררים באנשים שהכרתם אינה מותאמת בדרך המתאימה והיאה עבור המישור הפיסי. עקב חסרונו של כוח הרצון, מתעוררים רעיונות שהאדם אינו מסוגל לגרשם מתודעתו – רעיונות כפייתיים או עקשניים, כפי שהם קרויים.

אתן לכם דוגמא שנצפתה באמת במרפאות. אדם ראה פעם מישהו עם גידול סרטני על פניו. הוא ראה את הגידול, ומאחר והיה אדם עם רצון חלש ביותר, הוא האמין מאז שנבטי הסרטן נמצאים בכול מקום. הוא השתכנע שנבטים אלו נוכחים בכול מקום אליו הוא הולך. במילים אחרות, רצונו אינו מספיק חזק בכדי לדחוק מטה אל תת-המודע את הרעיון שהתעורר פעם בקרבו. זוהי דוגמה מיוחדת של רעיון כפייתי או עקשן. אבל אותו הסוג של הדברים מתגלה בכול צורות הסטייה בקרב אנשים אשר רצונם אינו מפותח מספיק, ואז קל ללוציפר להשיג בהם שליטה. ליקוי אחר של התודעה נקרא ע”י הפסיכיאטרים “פחד חולני ממגע”. זה מתבטא בזה שהאנשים בהם הרצון אינו מפותח במידה מספקת, נרתעים מכול מגע עם אנשים או אובייקטים אחרים. הם מפחדים שאנשים או חפצים יגעו בהם. “הפחד החולני מהמגע” הוא מונח טכני אחר שבשימוש הפסיכיאטריה המודרנית.

ניתן לציין ליקויי תודעה רבים כאלו. ליקויים שונים אלו מראים מה צריך להיות המצב הנורמאלי של תודעתנו על המישור הפיסי. אבל אנו חיים כעת בזמן בו אנו חייבים באורח בלתי נמנע ללמוד להכיר ישויות מסוימות, מהצד האחד את הישויות הנמצאות מאחורי פרגוד הטבע, ומהצד השני את אלו שמאחורי פרגוד עולם הנפש. אם לא נלמד להכיר ישויות אלו, האבולוציה האנושית העתידית תעמוד בפני סכנת הכחדה. אם לא נלמד להבחין בקשר של אהרימן ולוציפר עם אבולוציית האדם, סכנה אורבת בפתח, מאחר והם מסוגלים לפעול באפקטיביות רבה רק כאשר לא מבחינים בהם. כדוגמה לדרך בה אהרימן פועל, אתייחס למעשייה שמייצגת ללא גבול את האמת.

פעם הגיע לכפר אדם זר שהיה מכרו של ראש הכפר. הוא הופיע רכוב על סוס, ורכב אל תוך הכפר. הדבר היווה מאורע מעניין בעבור אנשי הכפר, והם רצו החוצה אל הרחוב לצפות בו. הוא השאיר את סוסו באורווה של ראש הכפר ושהה בביתו החל משבת בערב ועד יום ראשון. ביום שני הוא ביקש להיפרד, וביקש את סוסו. ראש הכפר אמר: “אתה הגעת לכאן ברגל. לא היה סוס ברשותך” – כנגד כול מחאה השיב ראש הכפר: “לא היה סוס ברשותך”. לבסוף ראש הכפר אמר: “בסדר, נשאל את האנשים בכפר. הם היו חייבים לראות אותך בבואך.” לפיכך הוא קרא לאנשים להגיע יחדיו, ושאל אותם האם לא ראו הם את האדם מגיע ברגל, והם ענו כולם “כן”. לאחר שכול אחד מהם אישר זאת, אמר ראש הכפר: “כעת הישבעו כולכם בפני שאדם זה הגיע ברגל.” והם נשבעו כולם שכך היה הדבר. לכן האדם היה מחויב לעזוב את הכפר ברגל, ללא סוסו. לאחר זמן קצר, רכב ראש הכפר אחריו, והביא לו את סוסו. בנקודה זאת צעק האדם: “מה הייתה תכליתה של הקומדיה הזאת?” “רק רציתי להציג את הקהילה שלי לפניך!” השיב ראש הכפר.

כמובן שאהרימן שוכן ביסוד כול זאת ופועל באפקטיביות ככוח אובייקטיבי. המעשייה “אמיתית יותר מהאמת”, מאחר ודבר זהה מתרחש בקרבנו ללא הרף. כול חיי האדם נוטים להגדיל את מספר האנשים הנשבעים באי קיומו של הסוס.

לכן אנו חייבים לחדור לזאת עם התודעה הדייקנית ביותר האפשרית, משום שרק דבר זה מתאים לתקופת החיים הארצית הנוכחית. אם תיקחו את כול מה שניתן בספריי, במדע הנסתר, בדרך להכרה עצמית של האדם – סף עולם הרוח, בכיצד קונים דעת העולמות העליונים, וכמו כן את מה שניתן בסבבי ההרצאות, תגלו שהוצגו שם נתיבים בעזרתם האדם מסוגל לחדור אל מאחורי הטבע ואל מאחורי עולם הנפש בדרך מתאימה ועם ההכנה הדרושה. בעזרת הדרכים המתוארות האדם יכול לחדור אל מעבר לקיום החושי בדרך הנכונה. אבל במציאות השאיפה הסובייקטיבית של אנשים רבים אינה מכוונת להגיע אל המטרה בדרך שתוארה. בספרים אלו מצוין באופן ברור שמי שרוצה לחדור אל העולם האחר חייב להתעלות מעבר לצורה הרגילה של התודעה. אם ממלאים אחר ההוראות שניתנו בנאמנות, יהיה זה ברור שהאדם חייב להגיח מהתודעה הרגילה אל מצב שונה של תודעה.

חשוב לדעת זאת, מאחר וקיימת נטייה בקרב רוב האנשים, ואכן גם בקרב רבים מחברינו, שלא לנטוש בכול מחיר את המצב הנורמאלי של התודעה, אלא להישאר בה ולהביא את עולם הרוח אל התודעה הרגילה: כלומר, לא לתת לאני (Ego) להתגלות, אלא להביא את עולם הרוח אל האני. הכרת עולם הרוח צריכה להיות מובאת אל התודעה הרגילה, לא עולם הרוח עצמו. אם אתם מתרגלים במסירות את מה שמוכל בספרים שהוזכרו, תביאו את עצמכם למצבים דרכם תתנסו בעולם הרוח, מצבים שבאמצעותם התנסויות הנובעות מעולם זה יכולות להיות מובאות אל התחום של התודעה הרגילה. אבל קיימים רבים שאינם רוצים בזאת, אלא רוצים שההתנסות תתממש בתודעה הרגילה, שעה שהיא חייבת לנבוע מתודעה השונה מהנורמאלית וממנה לעבור אל הנורמאלית. רבים מחברינו מנסים להשיג חזיונות בתודעה הרגילה, ולא משהו המהווה זיכרון מסוג שונה של תודעה. אם יש לכם חזיונות בתודעה הרגילה, כלומר, אם אתם לא באמת רוצים לפתח סוג תודעה שונה, אלא להחזיק את התודעה בצורתה הרגילה ועדיין להתבונן אל תוך עולם הרוח, זה אומר שאתם לא רוצים ברצינות ללכת אל מעבר לתודעה הרגילה, אלא להישאר בה, ואתם מצפים לראות שם דמויות וצורות הדומות להללו שבעולם הפיסי. אנשים רבים מנסים לראות רוחות או פעילויות של רוחות, אבל הם רוצים לראות אותם כפי שהם רואים דברים פיסיים. הם רוצים לראות רוח, אבל מצפים שרוח זאת תהיה בעלת צורה של גבר או אישה או אפילו של פודל, שתראה באותה הצורה שהיא נראית בעולם הפיסי. אך בעולם האחר אין הדבר כך. התהליך עצמו שוכן מחוץ לתודעה הרגילה ומה שחודר אל תוך התודעה הוא לכול היותר תמונה, השתקפות שמופיעה לאחר מכן. בקיצור עלינו לא לצפות מעולם הרוח להוות רק מעין עולם-חושי עדין אחר, וגם לא שהוא ידבר במילים אנושיות, ושההבדל היחיד יהיה שהמילים מגיעות מעולם הרוח. לעיתים קרובות חברינו רוצים רק להאזין בדרך זאת לקולות שאמורים לדבר אליהם. הקולות אמורים להיות זהים לאלו של העולם הפיסי, ורק ניתנים בצורה שונה, בגרסא עדינה של הדברים של העולם הפיסי. אנשים אלו מעוניינים להיכנס אל עולם הרוח עם התודעה הרגילה השייכת לעולם הפיסי בלבד.

למעשה, רוב החזיונות או הקולות שמופיעים בפני האדם הם מהסוג שתואר זה עתה. בכול מקרה, כאשר יש לנו חזיונות כאלו או כשאנו שומעים קולות כאלו, תמיד קל בעבור לוציפר ואהרימן לשחק בנו. הם מתמרנים התנסויות אלו לטובתם, מאחר והאנשים תמיד נוטים לפרשם בדרך שגויה. אם התנסויות אלו מפורשות נכון, אהרימן ולוציפר לא משיגים מהן דבר.

כפי שראיתם, מתקיימים כאן הבדלים אותם חייבים לשאת בקפדנות בתודעה. אנו חייבים להיות ערים לאפשרות שכאשר אנו מביאים משהו שונה אל התודעה הרגילה, שלמעשה מתאימה רק בעבור העולם הפיסי, אנו מגיעים לסקילה וכאריבדיס, כלומר, לאהרימן ולוציפר. אנו חייבים ללמוד להכיר את לוציפר ואהרימן ככוחות אמיתיים בהקשר זה. מסיבה זאת הושם דגש כזה על היחסים שבין לוציפר ואהרימן, והפסל בגיתהאנום ייצג זאת נאמנה.^[1]

כעת אתם רשאים לשאול: אם הדברים מתנהלים כך, האם אחרי הכול אין זה הגיוני יותר לפעול כמו המדענים אשר, למרות שאהרימן נמצא במה שהם אומרים, בכול זאת ממאנים להכיר את מציאותו? או אולי עדיף לפעול כמו הרועים הרוחניים של הקהילות הדתיות השונות? מאחר והם מציגים את הדברים בדרך בה לוציפר נוכח בכול מקום, אבל אין הם מודים בכך. ואז כאשר מישהו יבין שהדלת שם פתוחה ללוציפר, זה ייחשב כחטא. אבל מי שמדבר כך היום אינו פיקח ביותר. לומר שהגיוני יותר לפעול כמו המדענים והרועים הרוחניים של הקהילות הדתיות השונות, יהיה כמו להימנע בכוונה מלהזהיר מישהו העומד לחצות תהום על קרש צר, שהוא ניצב בפני סכנה. ברור שצריך להזהירו. אחרת זה יסתכם באמירה: כמובן שהאיש יכול להימצא בסכנה, אבל הגיוני יותר שלא לומר לו דבר בעניין. באמצעות הכרת הדברים – והם יהיו חייבים להתגלות – הסכנה לא תהפוך לגדולה או קטנה יותר.

כעת מגיע הזמן בו אהרימן ינסה להשיג אחיזה באינטליגנציה, ולוציפר ברצון של האנשים. ניתן לסכל זאת רק אם דברים אלו יוכרו. והכרת הדברים יכולה להיות מובאת רק על ידי תנועת מדע-הרוח. טוב לראות דברים שעושים אהרימן ולוציפר ושעדיין לא הבחינו בכך. מנקודת מבט זו מעניין ללמוד את הפסיכיאטריה המודרנית. הפסיכיאטריה המודרנית מכירה דברים רבים שמהווים עובדות, אבל אינה מסוגלת לפרשם נכון מאחר ואינה לוקחת בחשבון את הכוחות הרוחיים הללו הפועלים מאחורי הקלעים. הפסיכיאטריה המודרנית מעריכה כול דבר שאינו נורמאלי לחלוטין באדם, כול דבר הסוטה במידה הקלה ביותר מהממוצע של נורמה מסוימת, כנוטה לאי-שפיות. בהרבה מחקרים מתייחסים לעלמה מאורליאן רק כאל היסטרית. אכן, נצברו גם כתבים בהם כריסטוס ישוע עצמו נחשב כאדם לא נורמאלי. קיימים גם כתבים המייחסים לגיתה טירוף, וכן הלאה.

כאן יש לנו עסק עם מדע אהרימני מובהק, אבל מוטעה, מדע המתאמץ להראות שלמרות שגיתה היה במובנים מסוימים גאון מוסרי, דבר זה נבע לחלוטין מהעובדה שנכח בטבעו יסוד של שיגעון. סוקרטס הכיר זאת טוב יותר. הוא דיבר אודות ה”שֵד” שלו, כשהוא מודע היטב לעובדה שנפשו גובלת בכוחות רוחיים אובייקטיביים. זה היה ברור לו. אבל הפסיכיאטרים המודרניים מוצאים לנכון לקבוע שגם בסוקרטס התקיים אלמנט של שיגעון או משהו דומה. אהרימן חייב להיות מוחבא בכול מחיר – דבר שבדיוק מתאים לו! וכך גם לגבי לוציפר.

מצב העניינים הוא כזה שאם מישהו היה פשוט מטפח היום את מה שהתכוונו במִסדרים אוקולטיים מסוימים להשאירו כידע סודי, על הסימבוליזם הנלווה אליו, היה זה קל ביותר למסור לידיו של אהרימן את כול מה ששאפו אליו עד כה כאוקולטיזם. ולו המיסטיציזם ששאפו אליו עד כה היה מומרץ ומטופח בבני האדם, הוא היה מועבר בקלות לידיו של לוציפר. ספינת מדע הרוח חייבת לנווט בין שתי סכנות אלו. זהו דבר חשוב ביותר. לכן מדע הרוח חייב להיות מיוסד כך שלא סטיות מיסטיות ולא אוקולטיות תוכלנה להכות בו שורש.

אמרתי אתמול שכאשר אדם פורץ דרך פרגוד הטבע, הוא נכנס לאזור בו הוא פוגש בישויות השואפות להרוס, ורצון זה השואף להרס מיוחס לאינטלקט של האדם. תיארתי מה קורה לאדם הנופל טרף לישויות אלו. דבר זה חייב שלא לקרות. דיברתי גם אודות התנאים הנלהבים, הקודחים מחום אליהם האדם עלול ליפול בחייו הרוחיים אם הוא מתמכר להתנסויות מיסטיות שגויות. גם מדבר זה חייבים להימנע.

אמרתי בהרצאה קודמת שהאזוטריסטים שבקרב האוקולטיסטים השקיעו מאמצים לאלץ את האנשים להפנות את כוחות האינטלקט שלהם לפענוח הסמלים, בכדי שלא יחדרו מבעד לפרגוד בדרך מוטעית וייפגעו מהכוחות אותם פוגשים בצורה כה נוראה באזורי גבול אלו. ניתן היה להחזיק ישויות אלו בין המייצרים אם האינטלקט הועסק בדרך בה הוא הועסק, למשל, בפענוח הסמלים. דבר זה היה מעשי בעבר, אבל אינו עונה עוד על הצרכים של הזמן הנוכחי, ואינו מהווה שיטה מעשית יותר.

תמצאו שבשיטה בה מדע הרוח מוצג, הסטייה המובילה לאזורו של אהרימן נמנעת בדרך שונה. עליכם לחשוב כאן אודות משהו הנוטה לצוץ בחיי חברתנו. כאשר אדם זה או אחר מתחיל ללמוד את מדע הרוח, לעיתים קרובות עד מאוד נשמעת ההערה הבאה: “אינני יכול לתפוס דברים אלו עד שאראה אותם בעצמי בעזרת ראיה רוחית, לכן אני מקבלם מתוך אמונה.” הדגשתי שוב ושוב שזה אינו המצב. בזמננו לאדם יש יכולת אינטלקטואלית מספקת בכדי לתפוס את כול מה שמוצג בפניו כאן. כול מדע הרוח בצורה בה הוא מוצג נמצא בתחום תפיסתם האינטלקטואלית הקיימת של האנשים של ימינו. אכן, מדע הרוח אינו יכול להתגלות בעזרת יכולות תפיסה זו, אבל הוא ניתן להבנה בעזרתה. היכולות האינטלקטואליות נמצאות כאן וניתן לעוררן לפעילות, והללו המסרבים להודות בכך טועים. כאשר באמת עובדים על מה שניתן במדע הרוח בעזרת האינטלקט, האינטלקט מועסק בדרך נכונה ובכך נמנעת האפשרות להיכנס לממלכתו של אהרימן בדרך לא חוקית. קיימות כאן רק שתי אפשרויות. האחת בה האנשים ישקיעו מאמצים רבים להבין באיזה מקרה הם מעסיקים את האינטלקט – אשר הישויות האהרימניות יכולות לעשות בו שימוש לרעה – בכדי להבין את מדע הרוח, ואז לא ניתן יהיה לסחוט את האינטלקט הזה מהם. ואז למרות כול מה שאהרימן יבחר לעשות, הוא לעולם לא ישיג אחיזה באינטלקט עימו האנשים פונים, אם זה בתקופה הנוכחית ואם זה בעתיד, ללמוד את מדע הרוח. בכך אתם יכולים להיות סמוכים ובטוחים. והאפשרות השנייה היא בה לא ינסו להבין את מדע הרוח, ולא ישקיעו בכך את האינטלקט. אבל לא ניתן להאשים את מדע הרוח בזאת! רק עצלנות אחראית לכך.

האזור של הרוחות ההרסניות לתוכו האדם עשוי להיכנס, נחשף במלוא הבהירות ברגע המעבר של הנפש דרך שער המוות. אז ישויות רוחיות אלו מסתחררות קדימה על כול צבאותיהן, ואין זה מפתיע, מאחר והן מהוות רוחות של הרס. הריסת האורגניזם הפיסי מהווה את עבודתן הרגילה. זהו חלק מיצירתם – אלא שהן חייבות שלא להישאר זמן רב מידי.

אנשים שהשיגו הבנה רוחית מחזיקים ישויות אלו בין המצרים. אבל לישויות אלו יש כוח רב ביותר על נפשות שחשיבתן מטריאליסטית, שאינן רוכשות שום הבנה לגבי עולם הרוח. הנפשות הבזות למאמצים לרכוש ידע אודות עולם הרוח נוטות לסבול מאהרימן במידה הרבה ביותר. האגדה היוונית תיארה זאת בצורה גרפית ביותר בדמותו של טנטלוס.^[2] האלים הציבו מזון לפניו, אבל מחוץ להישג ידו, וצפו בייסורים אותם היה עליו לשאת.

ניתן לראות דמויות רבות כאלו בעולם היום. כול הדמויות הללו מהוות נפשות מטריאליסטיות החסרות רצון כלשהו להבין את עולם הרוח. הן כמו טנטלוס, אשר לאחר המוות, במהלך הקמלוקה כאשר הן חיות אחורנית את חייהן – בערך במשך שליש מזמן חייהן הארציים – כול דבר נחטף מהן. שוב ושוב הן חוות את ההרגשה: לאיזו תכלית עשיתי דבר זה או אחר? מאחר והן רואות אחת מישויות ההרס חוטפת זאת מהן, ואז הן מבינות שמעשיהן באמת היו חסרי תכלית! כמובן שדבר זה מהווה אשליה. אבל נפשות כאלו סובלות את הייסורים של טנטלוס מאחר ורוחות ההרס נמצאות סביבן בכול הכיוונים. אין הן מודעות לכך שכול החיים הארציים מרגע הלידה ועד המוות היו חסרי תכלית ומשמעות לולא חדרו אותם ההירארכיות הגבוהות. אבל נפשות אלו אינן מסוגלות לראות את ההירארכיות הגבוהות, וכך כול דבר חייב להיראות להן כחסר תכלית.

מדע הרוח נמנע מאוקולטיזם שגוי בזה שהוא מיישם את היכולת האינטלקטואלית ההולכת וגוברת המתפתחת כעת באנושות לביסוס מדע בעבורו נדרשים להפעיל את האינטלקט במידה רבה יותר מאשר עד כה. טבעו של מדע הרוח דורש, באורח בלתי נמנע, מאמצים אינטלקטואליים גדולים יותר ממה שהאנשים הורגלו להפעיל. האנשים אוהבים להשלות עצמם במובן זה. אם הם יפעילו את תכולת האינטלקט שבשליטתם, הם יבינו את מדע הרוח. באמצעות הפעלת המאמצים האינטלקטואלים הגדולים הנדרשים לצורך לימוד מדע הרוח, נמנעים מצד אחד מסקילה ושולטים בה. החוקר הרוחי מודע היטב לסיבה בגינה אין האנשים נוטים להתחיל בלימודי מדע הרוח. הדבר קורה מאחר והם עצלנים מידי בכדי להפעיל מאמצים אינטלקטואלים מספיקים. זוהי הסיבה מדוע דיברתי זה עתה על עצלנות.

מהצד השני חייבים להימנע מהמלכודת של מיסטיציזם שגוי על ידי הפסקת הזחילה בתוך החיים הפנימיים הטהורים. חייבים לחסל נטייה זו לחיות ולדגור באופן מתמשך בתוך הנפש העצמית. הנפש חייבת לצאת מתוך עצמה ולהתבונן בעיניים אוהבות בקשרים העמוקים הנגלים בחיים בחוץ.

מחזות המיסטריה נכתבו בכדי לעזור לאנשים לקלוט קשרים כאלו – בהם ניתן גם להתבונן באופן חיצוני. במחזות מתוארים תהליכים פנימיים של חיי הנפש. אם אתם לומדים לראות ולהבין מה מתרחש למשל אצל קפזיוס, כיצד הוא עובר ממאורע אחד לשני, הפעילות האורגת והיוצרת הנוכחת כאן תעזור לכם להתיר את חייכם הפנימיים, לשחררם. זהו גם תפקידה החיוני של האמנות שלנו. מטרת מבננו השלם היא שהנפשות תשתחררנה מעצמן ושלא תתדרדרנה למיסטיציזם שגוי. חשוב להחזיק זאת בתודעה מאחר וכך אנו גם נמנעים מכריבדיס המייצגת את המיסטיציזם השגוי.

כול מאמץ להסביר לעצמנו את הקשרים המסתוריים בחיי בני האדם בעולם בחוץ, מגן עלינו ממיסטיציזם שגוי. אם בדרך זו אנו עוקבים אחרי מה שקרה לקפזיוס, אנו חיים בחיים האורגים של הנפש – אבל אין אנו מצטופפים בתוך נפשנו אנו. אנו משיגים כול דבר שהמיסטי משיג, אבל בדרך שונה. כך אתם רואים, ספינת מדע הרוח חייבת לנווט מתוך ראייה-צלולה בין שתי המלכודות. הלימוד שניתן חייב להיות בעל טבע כזה שבאמצעותו נמנעים מאוקולטיזם שגוי ומיסטיציזם שגוי.

בהחלט ניתן לומר שמדע הרוח שלנו עולה בקנה אחד עם הדרישות של תקופתנו. מסיבה זאת הייתי מחויב לעיתים קרובות להתנגד לפישוט שגוי או פופולריזציה שגויה של מדע הרוח אשר מחסלות את הצורך בחשיבה מפרכת. במידה זהה הייתי מחויב להתנגד לכול דבר הנוטה לעבר מיסטיציזם נלהב ואגואיסטי, אשר מכיל תמיד אלמנט של אמירות כמו: “בתוך ישותך הפנימית ביותר מוצא אתה את המציאות, את האלוהי”, וכדומה. מאחר ונוכח בכך חוסר רצון לחפש את האלוהי בחיים החיצוניים מתוך מעקב אחר תופעותיהם עם אהבה והבנה.

לאחרונה אמרתי למישהו שניתן להתייחס אל מדע הרוח כמקור המביא עימו תועלת מעשית בולטת. לא אמרתי זאת בכדי להתגאות במעלותיה של תנועתנו, אלא בכדי להראות שניתן תמיד למצוא בה את החיובי. אמרתי שאפילו אם האנשים מקבלים רק את מה שהם יכולים לזהותו, בעוזבם בצד את מה שלא מעניין אותם, עדיין מדע הרוח יכול להביא להם את התועלת הגדולה ביותר. אם תחשבו על הדרך בה פעלנו במשך חמש עשרה שנה, תוכלו לראות שאמיתות רבות השייכות לתחום מדעי הטבע, האמנות, ההיסטוריה של האמנות וכן הלאה, נכללו בלימודים הטהורים של מדע הרוח. אכן, הניחו לרגע שלא היה ניתן דבר כלשהו ממדע הרוח הטהור, אלא רק אמיתות המתייחסות למדעי הטבע והאמנות – אפילו זה לבדו היה בעל ערך מעשי. אבל כול מה שניתן בדרך זו ניתן מתוך תכלית ומתוך דיון, מאחר וכך מובילים את שכל (mind) האדם לזנוח ספקולציות דמיוניות. כך התאמצנו בכול דרך לעצב את תנועתנו כך שתוכל להתקדם בדרך הנכונה והבריאה. למין ההתחלה התייחסנו אליה כאל סוג של אורגניזם. ובחושבנו עליה ככזאת אנו רשאים גם לומר שהיא חייבת לגדול ולהתפתח כמו אורגניזם, כמו אורגניזם אנושי אשר בסביבות השנה השביעית מקבל את מערכת השיניים השנייה – והאורגניזם חייב לעשות שימוש במערכת שיניים שנייה זאת, בשיניים האינדיבידואליות הנמצאות אז ברשותו.

בהרצאה קודמת הראיתי מדוע היה עלינו לקשור עצמנו עם התנועה התיאוסופית כפי שעשינו בשנת 1902, בייסדנו את הענף הגרמני. בהתחלה, כפי שסיפרתי לכם, ניתן היה להתקדם מאחר והתפתחנו באופן עצמאי לגמרי. אבל אז בשנת 1909 (1909 = 7 + 1902) היה הכרחי לקבל את מערכת השיניים השנייה. תוכלו לזכור שהיו אלו השנים בהן פרשת לידביטר (Leadbeater) השליכה כול דבר אל תוך כור-היתוך. שנת 1916 אינה רחוקה. סדרה שנייה של שבע שנים תהיה אז מאחורינו. אם כשתקופה שנייה זו של שבע שנים מאחורינו נחשוב על תנועתנו כעל אורגניזם, אורגניזם זה יגיע אז לבגרות. הוא יהיה חייב לנווט את דרכו העצמית ויהיה מסוגל להשיג משהו בעזרת עצמו. לאחר כול מה שניתן, העבודה תהיה חייבת להתקדם בצורה אפקטיבית אפילו ללא מורה.

הצבעתי על כך בהזדמנויות רבות. לפני זמן מה בברלין אמרתי שהחברה לתיאוסופיה ואמנות^[3] חייבת להוות אורגניזם המנהל חיים משל עצמו, בנפרד ממני. מגמה זו תעשה לנחוצה יותר ויותר. חייבים להתגבר על הסכנה בה דברים מתנהלים היטב כול עוד משהו מגיע ממני שבוע אחר שבוע. הגענו כעת לשנה בה החברה חייבת להראות שהיא מסוגלת להמשיך לטפח בשקט את מה שניתן, לטפח זאת כאילו אינני נוכח שם יותר.

זוהי מחשבה נחוצה לגמרי. הלימודים שניתנו הם בעלי טבע כזה שאם הם פועלים כעת בנפשות, ניתן לעשות בעזרתם רבות בדברים בהם אינני נחוץ יותר. אין אני אומר שלא אשאר, אבל המבחן יתבסס על היעשותי לנחוץ פחות ופחות. נחוץ בהחלט להסיר את האפשרות – שקיימת בפועל – המאפשרת לחברינו שלא להעריך האחד את השני! מאחר ואתם חייבים לדעת איזה שירות חולה ייעשה למטרתנו אם ייאמר תמיד: “הוא המנהל, וחייבים ללכת בעקבותיו”, או “הוא המנהל והוא ידאג שייעשה כך וכך”. זה פשוט לא ייעשה. מה יקרה אם יום אחד לא אהיה יותר שם? החברה תתפרק מיד לחתיכות! אנו נשיג את מה שאנו חייבים להשיג רק, אם לאחר ארבע עשרה שנה, נגיע באמת לנקודה בה יהיו לנו חיים משל עצמנו, חיים המסוגלים בתורם להוליד חיים חדשים. אין זה בלתי אפשרי אם רק נזכור את מטרותינו האמיתיות. כמובן, כרגע אנו עוברים מספר שנים קשות, אבל אנו חייבים להתגבר על קשיים כאלו. ויהיה ניתן ליצור ערך שונה להרבה ממה שתרמתי בעצמי, אם מה שציינתי כעת ימולא. קשיים מסוגים רבים קיימים בזמן הנוכחי. קיימים דברים מסוימים שלא ניתן היה לאומרם באקראי, ובמהלך ארבעת הימים האחרונים רציתי לכנס קבוצה קטנה ומוגבלת של אנשים בכדי לדבר בפניהם על נושאים אודותם אין אני יכול לדבר בפני קהל מלא. אבל נאלצתי לנטוש את הרעיון מאחר ואנו חיים בימים בהם סידור כזה אינו בר-ביצוע. בכדי לראות בבהירות, מה שניסיתי להציג בהרצאות אלו חייב להישמר היטב בהכרה. אנו חייבים גם לנסות להבין את המאפיין הפנימי של מדע הרוח ואז יהיה זה ברור לנו מדוע מהצד האחד יקומו לנו, באורח בלתי נמנע, מתנגדים בקרב המדענים המעדיפים לבסס את השקפת העולם על למדנותם, ומהצד השני, בקרב הכמרים המעוניינים שמה ששוכן מאחורי חיי היום יום של הנפש יישאר חבוי לחלוטין.

אנו חייבים להתמסר ללימודינו וגם להטמיעו עמוק בתוכנו. למשל, הבה ניזכר כיצד המיסטריה של גולגותא היוותה את גרעין מאמצנו, כיצד הודגש שכריסטוס חדר לישוע מנצרת בדרך בה תואר הדבר לעיתים כה קרובות, כשהוא מגיע מספירת תודעה אחרת אל תוך ספירת תודעה המתאימה לחיי האדם הפיסי על האדמה. כריסטוס-ישוע מהווה כוח על האדמה, והוא חי בתודעה הארצית של האנשים ובהתרחשויות הארציות. מסיבה זאת הברית החדשה אינה יכולה להיות מדע טבע – מאחר ומדע של מה ששוכן מאחורי הטבע חייב, אם הוא פונה אל המציאות, ללכת אל מעבר לתודעתנו הרגילה. כמו כן הברית החדשה אינה יכולה להוות מדע רוחי, מאחר ושם, גם כן, תודעה רגילה חייבת הייתה להתעלות בכיוון שונה. הגדוּלה הנפלאה ומשמעותה של הברית החדשה שוכנת בדיוק בעובדה שהיא אינה שואפת להיות מדע טבע ולא מדע רוחי – אבל עם כול זאת חייבים שלא להשתמש בזאת בכדי לתמוך בויכוח כנגד מדע הרוח.

כאן אנו קולטים את הסיבות מדוע הנציגים של גופים דתיים אחרים מרימים את ידם תמיד כנגד מדע הרוח! כך הוא הדבר משום שהם לעולם אינם רוצים להרשות לאדם להיכנס לעולם ממנו הם מפחדים כה רבות. הם מפחדים שיום אחד בני האדם יגלו את הטבע הנצחי של נפשם בתוכם. הם רוצים שאנשים יכירו כנצחי רק את מה שהם כבר מכירים בתוכם. אמרתי אתמול שאם השקפת העולם המטריאליסטית תכה שורש, אם תשרור רק השקפה כזאת לבדה ומדע הרוח לא יגיע לידי קיום, הדברים יגיעו לנקודה בה אנשים יטבעו בספקנות, מאחר וייווצר משהו הדומה לאוקיאנוס אשר בתוכו, באורח בלתי נמנע, תטבענה נפשות. אבל אם מתכוונים לשמור על האנשים פן יחדרו אל מאחורי הפרגוד של עולם הנפש, אז הדבר היחיד שיש לעשותו הוא להחזיקם במצב של אי ידיעה. אי ידיעה אשר בסופו של דבר תהיה חייבת להביא למצב בו אנשים יִחנקו, דבר שיקרה לו הללו המייצגים של הקהילות הדתיות היום ישיגו את מטרתם. אם המדענים ינצחו, נפשות בני האדם תטבענה באוקיאנוס של ספקות. אם הרועים הרוחניים של הדתות החושבים בדרך שתוארה ינצחו, נפשות בני האדם תחנקנה באווירה של בורות. התפקיד המוטל על מדע הרוח הוא חמור ורציני, ואנו חייבים להכיר ברצינותו. אנו חייבים להתייחס אל עצמנו כאל אינדיבידואלים אשר דרך הקרמה שלהם הובלו אל מדע הרוח בכדי שמה שהם תופסים בדרך של האינטלקט ושל ההבחנה האינטואיטיבית יוכל להיות מיושם למעשה לא במדע הרוח, אלא לצורך ההתקדמות הכללית של האנושות. והתקדמות כזאת נחוצה ביותר בעבור העולם.

מהצד האחד אנו רואים כיצד השקפת העולם המטריאליסטית מנסה להשיג דריסת רגל חזקה, וכיצד אין דבר המציע התנגדות לכך המצליח לעזור! ומהצד השני אנו רואים כיצד מושקעים מאמצים בכדי להפיץ בורות, כיצד נעשה יותר ויותר בכדי למחוק אמיתות המתייחסות לעולם הרוח! חישבו רק באיזו שנאה מובהקת מתייחסים הנציגים של קהילות דתיות מסוימות להתקשרויות מעולם הרוח!

העברתי הרצאות אלו בכדי לציין את כיוונו של הנתיב אותו אנו חייבים ליטול במדע הרוח, ובכדי לעזור לכם להבין את הבא להלן. אנו חייבים להתנגד למדענים המטריאליסטים, למרות שהם אינם יכולים לפעול אחרת מהצורה בה הם פועלים, מאחר ואהרימן שולט בהם והוא מעוניין להסתיר מהם את המניעים האמיתיים המונחים בבסיס פעולתם. ואנו חייבים להתנגד גם לאחרים – למרות ששוב, הם אינם יכולים לפעול אחרת, משום שהם נתונים בידיו של לוציפר. הדרך הנכונה לפעול היא להגיע לתפיסתו של מה שמדע הרוח יכול להעניק לנו. אוו, לו רק היו מספר אנשים המודעים לייחודו של מדע הרוח, לכך שאין לבלבלו עם דברים אחרים! זה כשלעצמו היה מהווה צעד גדול קדימה.

אדם גם יכול ללמוד הרבה מטעויות ולהקדיש להן תשומת לב מנקודת המבט הזאת. זהו דבר הרבה יותר חשוב מאשר רק לבקר אותן, למרות שלפעמים נדרשת גם ביקורת. אמרתי – אם לבטא זאת במילים פשוטות – שאהרימן נחוש בדעתו להרוס בעתיד את האינטלקט של האדם. אבל באותה המידה הוא משלב זאת עם משהו אחר – מאחר והישויות המשרתות אותו משויכות עם כוחותיהן הגבוהים לכוחות הנמוכים באדם, ומאחר והוא רוצה לייסד ברית בין הכוחות הגבוהים לנמוכים. במהלך הדברים הנורמאלי, אהרימן מכוון את אותם הדברים בעולם המעוררים מחלות. אנו יודעים שלא ניתן להימנע גם מהן מאחר והן גורמות למוות בעולם הפיסי. כול ההרס בעולם הפיסי מוקצה לו. אבל חייבים להכיר ולהבין את הקשר הזה. אם מה שנמצא בתחום הנמוך נלקח מעלה אל הגבוה, זה מתאחד עם הישויות הללו של ההרס, ואז האדם עצמו מעניק הזדמנויות רבות לאהרימן ולצבאותיו. וכאשר הוא עושה זאת הוא לא יכשל מלהבחין שחלקים נמוכים מסוימים של האורגניזם שלו מתחילים לתפקד כפי שאחרת החלקים העליונים של האורגניזם היו מתפקדים.

אם האדם חושש וחרד מחשיבה מדויקת אמיתית ועדיין רוצה להיכנס לעולם הרוח, ובכן, הוא יכול להצליח בכך – הוא חוצה את הסף וחי בממלכה של כוחות ההרס. כאשר הוא חוזר לגופו, הוא נכנס לברית עם ישויות הרסניות אלו ואינו יודע דבר אודות כך, מאחר והוא לא פיתח את האינטלקט שלו בדרך הנכונה. הוא ירגיש אז את הישויות הללו בתוכו – ובמקום לחשוב, במקום שמיעת אוזניו וראיית עיניו, כול סוגי הכוחות החבויים באורגניזם הנמוך מתחילים לשמוע ולראות. הגוף אינו עוד שלו במובן שהיה קודם לכן. בחזרו אל הגוף הפיסי הוא מוצא אותו מלא בכול סוגי המרכיבים. דבר זה מהווה משהו חדש בעבורו.

כניסה זו אל העצמי כאל משהו לא מוכר המכיל אלמנטים לא ידועים היא התנסות העלולה להוות מנת חלקם של הללו אשר לא שמרו בנאמנות על הנתיב הנכון. מאחר ואהרימן חותר לבסס עצמו בגוף האדם ולשנות איברים מסוימים לאיברים של ידיעה. לוציפר מסית את הרוחות הלוהטות של הרצון ליטול כוחות מסוימים החוצה מאיתנו בכדי להפוך כוחות אלו לעצמאיים. וכך אם אנו חוצים את הסף לכיוון ממלכתו של לוציפר ואז חוזרים לגוף, אנו מרגישים כאילו חלקים מסוימים ריקים וחלולים, כאילו משהו נלקח החוצה מהם. אהרימן מוסיף משהו, מאחר וברגע שהוא נכנס לתוכנו הוא ממלא את האיברים. לוציפר לוקח איברים, וגורם למה שאחרת היה מהווה חלק מהאורגניזם שלנו, להיות חופשי מאיתנו.

זוהי אחת ממטרותיו של לוציפר – להפוך לעצמאי את מה ששייך לנו. וזוהי הסיבה מדוע ברדיפה שאין לה הצדקה אחר התנסויות מיסטיות עלול לקרות כה בקלות שמיסטיקנים, כתוצאה מחיזוק והשתקעות בחייהם הפנימיים, מכינים זאת בעבור לוציפר שיכול אז למשוך זאת החוצה מהם. הדבר מתרחש באמת בדרך הבאה: לוציפר ניגש אל האדם ומושך החוצה משהו ממוחו, כלומר, את האינטלקט. האינטלקט כחלק מהמוח האתרי או מהלב האתרי נמשך החוצה, ונעשה עצמאי, ואז האדם מרגיש שחלק ממנו נעשה לחלול וריק. זוהי התנסות הקשורה למעשה באנשים בעלי אגואיזם עז שהגיעו לרמת התפתחות גבוהה מסוימת. ניתן לראות שחלקים מכוחותיהם התנתקו ונמצאים אז כאילו מחוצה להם. לוציפר גוזל מהאדם כוחות מסוימים אשר איתם הוא ממשיך אז לעבוד. באופן טבעי חייבים להימנע ממצב זה של הדברים באמצעות דבקות מסורה בנתיב הנכון. זוהי תפיסה לוציפרית לדמיין שמשהו יכול להילקח מהאדם ואז להשתמש בו כאילו אינו מהווה עוד חלק כלשהו ממנו – למשל, אם לימודי האדם נגנבים ממנו ואז משתמשים בהם בעולם. כאן יש לכם רמז לגבי התחום בו למעשה קורים דברים מסוג זה. משגיאה ניתן ללמוד רבות – מעל לכול משגיאה בה הלימוד מופרד מהמורה. מהתבוננות בעובדות אלו אדם יכול ללמוד הרבה יותר מאשר מרק להעביר ביקורת בנושא – ותהיה זו ביקורת מוצדקת עד כמה שיכולה להיות. אין זה קשה להבין איזו סכנה יכולה לצמוח אם דבר מסוג זה יעשה לנפוץ יותר בעתיד. והסכנה אכן קיימת!

מהצד השני ניצבת בפני האדם הסכנה שבתהליך שחרור רוח-העצמוּת, אהרימן עלול להשיג בה אחיזה. כבר כעת, הללו בעלי יכולת ראיה לדברים כאלו קולטים כיצד האנשים מאבדים את עצמאותם, וכיצד למעשה אהרימן מדריך את ידיהם כאשר הם כותבים. זהו הצד האחד, והשני הוא שדברים נלקחים ונעשה בהם שימוש, דברים לגביהם חלה האמונה שניתן להפרידם מיוצריהם. אבל הדרך הלגיטימית והנכונה בלבד תהיה עבור האנשים לקבל את העקרונות המנחים של מדע הרוח, באמצעותם מהצד האחד האור הנשפך על הטבע יגן עליהם כאשר הם יפרצו דרך פרגוד הטבע. זואולוגיה, בוטניקה, מדע החקלאות המתבססים על עקרונות מדע הרוח חייבים להיווצר. כול דבר, כולל רפואה חייב להיות מועשר על ידי עקרונות אלו. אבל רפואה יכולה להתעשר בדרך הנכונה רק באמצעות הללו אשר אינם פוחדים לחדור את פרגוד הטבע, להיכנס בדרך הנכונה אל עולמו של אהרימן, מקום בו הם חייבים להיאבק כנגד רוחות של הרס. בכדי לגלות מה מביא מזור לאדם, חייבים להיכנס לתחומם של רוחות אלו ההורסות את כול חיי האדם, המחוללות מחלות ומוות. מאחר ורק בממלכה בה שוכנים הגורמים העמוקים למחלות ולמוות יכולות להימצא התרופות.

באופן דומה, מי שמעוניין ללמוד מה יישא פירות בעבור נפש האדם, חייב שלא לפחד להיאבק בישויות הלוציפריות. הוא חייב לשמור על אומץ מוסרי בלתי מעורער אם ברצונו לחצות את הסף, הוא חייב להיות מודע לכך שהוא נכנס לאזור של ישויות רוחיות בו כול מחשבה שלו תינטה ליצור בו מגע קל של סחרור, מאחר והיא נמצאת בנקודה בה היא יכולה להיחטף ממנו, מאחר והמחשבה עומדת להתעופף הלאה והוא חייב להשיג בה אחיזה במהירות פן תימלט ממנו. אין איש המסוגל לחדור לאזור זה מבלי להיאבק בשקט בכול דבר אשר, כאשר הוא יוצא משיווי משקל, מוביל את האדם למיסטיציזם סובייקטיבי שאינו בריא.

אבל מדע הרוח מנווט אותנו בדרך כזאת שאם אנו מבינים אותו, אנו מוצאים את הכוח להיאבק בכוחות ההרס האהרימניים בכול מקום בו הם יכולים לפעול. וכאשר במחזות המסתורין, מיישמים את מדע הרוח באשר להתפתחות הזורמת הלאה של חיי האדם, ולהתגלות חיי הטבע כאשר אנו מתארים את כוחות הטבע בדומה לתומכותינו וכרכובינו, וכאשר אנו מתארים את הסודות הגבוהים של הקיום בהציבנו את כריסטוס כנגד לוציפר ואהרימן כמו בפסל שלנו, כאשר אנו ניגשים לדברים אלו בדרך כזאת שהכוחות הרוחיים נעשים למציאויות אובייקטיביות בעבורנו, אז, ידידיי היקרים, אנו מוצאים את הכוח שאינו נמצא בדרך כלל בידיה של המיסטיקה – הכוח להיאבק כנגד הכוחות הלוציפריים.

מכך תוכלו להבין שמדע הרוח היה מחויב למן ההתחלה ליטול את הצורה בה הוא מוצג בפועל, ומה שהוא יוצר, בנוסף ללימודים התיאורטיים, מהווה חלק חיוני אף הוא. הבה נגרום לחשיבתנו להתאים יותר ויותר לחשיבה המתאימה למדע הרוח, מאחר ועד שלא נשתחרר מהדעות הקדומות הרווחות בעולם החיצוני לא נוכל למצוא את המקום הנכון במדע הרוח.

—————————————————————————–

1. לגבי הפסל המוזכר, ראו את ספרו של דניאל זהבי: פסלו של רודולף שטיינר: נציג האנושות, כתמונה לדרך הרוחנית. ↑
2. טנטלוס – מלך רשע שנידון לעונש במעמקי השאול על פשעיו הנוראיים, בנו של זאוס ואביה של ניובה מלכת תבאי. ↑
3. זהו שמו של פרויקט שלא המשיכו בו. ↑