רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

10 הרצאות שניתנו בדורנאך אוקטובר 1915, GA254

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שביעית 22.10.1915

בהרצאה האחרונה אמרתי משהו עליו אני רוצה לחזור היום, מאחר והמסקנה ההגיונית הנגזרת ממנו יוצרת מעין בסיס למה שיש לי עדיין לומר. אמרתי שתנועה רוחית מדעית כמו שלנו חייבת להיות כזאת שלוקחת בחשבון את דרישות המחזור האבולוציוני הנוכחי של האנושות ואת התוצאות ההכרחיות של אבולוציה זו. לכן תנועה כזאת חייבת בהכרח להתייחס לראייה רוחית אטביסטית, ולידע שנשאר מראיה רוחית אטביסטית, כאל מה שעבר זמנו ואינו מתאים יותר לזמננו. זו חייבת להיות תנועה שלא מייחסת חשיבות לדברים הנובעים ממקורות אטביסטיים.

משמעות הדבר, שהיה צריך פשוט לדחות או להתעלם מהרבה מאוד מהידע הניתן במה שקרוי החברה התיאוסופית בצורה בה הוא הוצג שם, ובמקרים מסוימים לבנותו לחלוטין מחדש. לכן מההתחלה, מאמצים מפרכים הושקעו על ידי המייצגים של תנועה זאת בכדי להתנגד לנו. אביא רק דוגמא אחת.

תוכלו להשוות את מה שאמרתי בשנת 1904 במהדורה הראשונה של ספרי גוף נפש רוח אודות עולם הנפש וארץ הרוח עם מה שנאמר קודם לכן. אתם חייבים לשים לב במיוחד להבחנה שנעשתה על ידי בהקשר לעולם הנפש והנפש הפנימית של האדם ותיראו שהושקע מאמץ רב בכדי להבחין בין נפש התחושה, האינטלקטואלית או השכלית רגשית, ונפש התודעה (הנפש הרוחית). הבחנה משולשת זו לעולם לא נעשתה בספרות של החברה התיאוסופית, אבל זה הודגש בקרבנו כבר למן מההתחלה.

הצד השני התאמץ לסלק את ההבחנה הזאת ולא להרשות לה להתבסס. אני זוכר בבהירות כמה מאמצים הושקעו בכדי לזכות בחזרה בחברנו המנוח לודביק לינדמן, כאשר הוא ניסה להפוך את תנועתנו למוכרת באיטליה. נאמר לו: אתה פשוט אומר במילים אחרות את מה שכבר נאמר ב לימודינו. – בקיצור, אנשים אלו לא רצו להכיר בעובדה שהבחנה משולשת זו היוותה משהו חדש לחלוטין והיה הכרחי לציין זאת שוב ושוב. דברים דומים התרחשו בהרבה הרבה מקרים.

מההתחלה אנו עצמנו יצאנו לדרך בכיוון הנדרש על ידי הצרכים של התקופה הנוכחית מתוך התחשבות בעניינים אודותם סיפרתי לכם בשבועות האחרונים. אבל בכדי לצעוד בנתיב זה בקפדנות, היה זה הכרחי לעצב צורה שונה לדרך העבודה שהוכשרה בכל מקום בתנועה התיאוסופית. דבר זה באופן טבעי דרש מאמצים, מאמצים מפרכים באמת. התעוררה כאן גם שאלה קשה של עד כמה מעבודתי העצמית חייבת למצוא מקום בספרות. במהלך השנים הראשונות הייתי מחויב להציג מספר דברים באיפוק רב, מהסיבה הפשוטה שנדרשו שנים בכדי לבצע מבחנים ואימותים קפדניים בהקשר לנושאים מסוימים, ומאחר שמלכתחילה הייתי נחוש בדעתי שלא להוציא לאור או לומר משהו למעט מה שלגביו אוכל לתת הסבר אחראי, לאחר שעמד לחלוטין במבחנים.

כעת, כפי שאתם יכולים להבין בעקבות דבריי, התעוררה מבוכה עקב הפניה לכיוון הכוזב של חקירת החיים שבין המוות ללידה חדשה. דיברתי על כך בהרצאות הקודמות. אבל לא תמיד היה קל לבחון דברים אלו כפי שהם היו צריכים להיבחן. אם מישהו מחליט לעבוד באופן מודע ומתוך אחריות מלאה, הוא חייב לנצל כול הזדמנות המציעה ומעמידה עצמה למבחן מחמיר, אבל לעולם אין לאלץ ולדחוף בכוח הזדמנויות אלו. במחקר רוחי זה עניין של המתנה. לעולם אין לאלץ בכוח ולו במידה הקלה ביותר את הופעתן של ההזדמנויות.

ברור מכול היה אי דיוקן של האמירות שהתיימרו לספק מידע אודות החיים שבין המוות ללידה מחדש. אבל שעה שעל המישור הפיסי, תוצאות חקירה שגויות ניתנות לתיקון באמצעות בחינתן באמצעים פיסיים המגלים מיד את אי דיוקן, זהו עניין אחר, כמובן, כאשר מדובר בדברים הקשורים לעולמות הרוח. בעולמות הרוח, קיומה של טעות, של תפיסה מוטעית של עובדות אמיתיות מהווה גורם מבלבל בעבור החקירה עצמה. אז אם באמצעות מדיומים, נמסרו הצהרות אשר לא נבעו בכלל מקשרים עם המתים, אלא עוררו בכוונת תחילה על ידי אנשים חיים בעלי כול מיני סוגים של נטיות, התוצאות של מה שהתיימר להוות חקירה מתקיימות בפני עצמן. הן ניצבות בפני האדם, ואם הוא מנסה לאמת דברים בתחום זה, הוא חייב להילחם בתוצאות החקירות הללו כבכוחות אמיתיים. כול דבר שנאמר על המישור הפיסי ניתן להפרכה. אדם מתיישב ליד שולחן הכתיבה ומפריך זאת. אבל תוצאות חקירה שגויות בעולם הרוח מהוות מציאות חיה: הן נמצאות שם והאדם חייב להיאבק בהן, להיפטר מהן.

כשם שמחשבות מהוות מציאויות חיות, כך תוצאות חקירה שגויות מהוות כוחות אמיתיים הנמצאים שם (כאשר) אדם חוצה את ספו של עולם הרוח. אדם נכנס לעולם הרוח מתוך מאמצים לשפוך אור על הידע באשר לחיים שבין המוות ללידה מחדש. אבל כעת המחשבות הכוזבות שנוצרו ניצבות שם לפניו כישויות חיות. הן מופיעות, קודם כול, כאמיתיות, כמציאות. לכן כדבר ראשון האדם חייב להיאבק בהן ולבדוק אותן, בכדי לגלות האם הן בעלות מאפיינים של מחשבות שאינן אמיתיות, או בעלות מאפיינים של מחשבות אמיתיות וחיות באמת.

לעיתים קרובות תהליך בדיקה ואימות זה לוקח זמן רב ביותר. לכן, מטבע הדברים, כאשר אדם היה נחוש בדעתו שעל הבדיקה להיות יסודית ומדויקת, היה זה קשה לחקור ממלכה זו של החיים שבין המוות ללידה מחדש, מאחר והתעוררו מסקנות שגויות רבות ביותר. לכן במיוחד בעניינים אלו היה זה הכרחי לשמור על איפוק רב ולדבר עליהם רק כאשר היה ניתן להציגם כאמת מוחלטת העומדת בקריטריונים חמורים. לכן נדרשה עבודה רבה מאוד לפני שהיה זה אפשרי לתת, למשל, את סבב ההרצאות הניתנות להשגה כעת תחת הכותרת ישותו הפנימית של האדם וחיים בין מוות ללידה מחדש.^[1]

באופן כללי קל לתאר את החיים שבין המוות ללידה חדשה. הם מתחילים לאחר השלמת הסקירה לאחור המתעוררת עם תהליך הפרדת הגוף האתרי מהגוף הפיסי, ואז האדם עובר אל הספירה הקרויה בדרך כלל בספרות התיאוסופית קמלוקה. אבל אם תשוו את מה שקרוי קמלוקה בספרות ההיא לבין מה שלמדנו להכיר במהלך השנים, לא תוכלו שלא להבחין בהבדלים חשובים. כעת, בבקשה על תבינו אותי לא נכון כאן. אינני טוען שבזמן הנוכחי זהו תפקידו של כול אינדיבידואל להעמיד כול דבר למבחן. תפקידו של האחד אינו תפקידו של האחר. אני מחשיב זאת כתפקידי שלא לומר דבר שאין אני יכול לערוב שעבר מבחנים והוכח. זה מה שאני מחשיב כתפקידי המיוחד האינדיבידואלי לחלוטין.

אני רוצה לדבר עכשיו אודות משהו שחשוב לזוכרו כאשר אנו מדברים על השנים הראשונות שבין המוות ללידה מחדש. תמונה חיובית ונאמנה באמת של השנים או העשורים הראשונים יכולה להיות מושגת באמצעות השימוש בהקבלות מסוימות. רק כך, על ידי הוספת פרטים רבים, אפשרי למלא את התמונה הכללית שניתנת בספר גוף נפש רוח. מלוא התפתחותנו תלויה בעשיית דבר זה. בספר ההוא ניתן מִתְאָר בסיסי רחב, ועבודתנו צריכה להיות מורכבת ממילוי כול אחד מהסעיפים שתוארו בקווים כלליים. לכן זהו עניין של קיבוץ דברים רבים שנאמרו, ואם בהתחילכם ממה שמוכל בספר גוף נפש רוח תמשיכו לפרטים עמוקים ומפורטים רבים הניתנים בסדרות ההרצאות שהודפסו כעת, תוכלו לראות שבוצעה התקדמות אמיתית בהשגת ידע עמוק ומפורט יותר ויותר.

בכדי להשיג תמונה מדויקת של השנים או עשרות השנים הראשונות של החיים שלאחר המוות, צריך להשוות את מה שנראה במקרה של בני אדם שנפטרו צעירים מאוד, הבה נאמר בשלבים המוקדמים ביותר של הגיל הרך, עם מה שנראה במקרים של הללו שמתו בגיל המעבר ושוב עם הללו שנפטרו בגיל מתקדם. מתקיימים כאן הבדלים גדולים ביותר. החיים שלאחר המוות שונים במידה עצומה בהתייחס לגיל בו האדם נפטר, האם נפטר בגיל מוקדם או בגיל מתקדם. ותמונה מהימנה באמת ניתנת להשגה רק ממה שמתנסים בו באשר לאנשים שנפטרו בגילאים שונים.

כך למשל, נוצר בסיס הולם לחשיפת עניינים מסוימים כאשר מודעים לגמרי לתנאים של הללו שנפטרו בגילאים המוקדמים ואז לשל הללו שנפטרו בגילאים 11, 12 או 13. ניתן להבחין בהבדלים גדולים ביותר בתנאי החיים שלאחר המוות של הללו שנפטרו לפני הגילאים 8 או 9, או לפני 16 או 17. דבר זה נחשף באמצעות התנסויות מסוימות שיכולות להיות לאדם עם המתים. ניתן להבחין שאנשים שנפטרו במהלך השנים העדינות ביותר של הגיל הרך עסוקים מאוד בכול הקשור להתפתחות המין האנושי במהלך התקופה שמגיעה מיד לאחר מותם.

הנציגים החיצוניים של הקהילות הדתיות לא עושים דבר בכדי למנוע מהרעיונות הסותרים את האמת מלהכות שורש בקרב האנשים. תוכלו לדעת מניסיונכם שנעשה מעט בכדי להפריך את הרעיון שכאשר אדם מבוגר או ילד רך נפטרים, האדם המבוגר ממשיך לחיות כמבוגר והילד כילד. אבל אין לאופן חיי הנפש על האדמה קשר ישיר עם אופן חייה בעולם שמעבר. אם הילד נפטר בגיל שלושה או שישה חודשים, כול חייו הארציים נלקחים בחשבון והוא מורשה להיכנס לעולם הרוח כנפש בשלה ובוגרת ביותר. לפיכך יהיה זה שגוי ביותר לדמות שהילד הרך ממשיך לחיות כילד רך. אנו מוצאים שהנפשות שנפטרו בגיל הרך ביותר עוסקות במה שקשור עם צרכי האדמה לצבירת כוח רוחי הנדרש לפעילויות נוספות. בני האדם אינם יכולים לפעול במידה מספקת על פני האדמה, אלא אם מגיעים אליהם אימפולסים מעולמות הרוח. אך אימפולסים אלו אינם מגיעים בדרך לא ברורה ומעורפלת כפי שמדומה בפנתיאיזם. הם מגיעים מישויות ממשיות, ביניהן ניתן גם למצוא את נפשות הילדים שנפטרו בגיל הרך.

כדוגמא קונקרטית, הבה נתבונן כיצד גיתה התפתח. באופן טבעי, חלק מסוים מגאונותו של גיתה התקיים הודות לעזרה שהוא קיבל מעולם הרוח. אם אנו חוקרים זאת, אנו מגיעים לנפשות הילדים שנפטרו בגיל המוקדם. הרוחניות שנוכחת שם ביקום קשורה עם הנפשות של הילדים שנפטרו בגיל הרך. מצד שני, ילדים שנפטרו בגילאים 9 או 10 אבל לפני 16 או 17 נמצאים במהרה לאחר המוות בחברתן של ישויות רוחיות – אבל ישויות רוחיות אלו הן נפשות אדם. רבים מילדים אלו נמצאים בחברת נפשות אדם, ולאמיתו של דבר, של הנפשות שחייבות לרדת לאדמה תוך זמן קצר, ומחכות להתגשמותן הבאה. וכך הללו שנפטרו בגילאים המוקדמים, הבה נאמר בגיל 7 או 8, נמצאים כעסוקים בבני האדם כאן למטה על האדמה, אבל הללו שנפטרו בערך בין 15 ל-16 עסוקים עם הנפשות של הללו המשתדלים להתגשם במהרה. הם משמשים כעוזרים ותומכים מלאי חיים, כשליחים חשובים בעבור מה שנפשות אלו צריכות בכדי להכין את קיומן הארצי. חשוב לדעת זאת אם ברצוננו להימנע מהכללות ואם בכוונתנו לחדור לעולמות רוח אלו.

אין זה קל לחקור נושאים אלו. ניתן לגשת אליהם למשל על ידי השאלה: מהי הדרך הטובה ביותר למצוא את המתים? אז מתברר שהכי קל למצוא את הללו שנפטרו לפני מספר עשרות שנים, או לפני מספר שנים, או ממש לאחרונה, כאשר הכרת עולם הרוח מתעוררת בשינה.

לעיתים קרובות סיפרתי לכם שההתעוררות יכולה להתרחש בשתי צורות. ההתעוררות יכולה להתרחש בשינה עצמה, ואז האדם יודע שכעת הוא אינו ישן במובן הרגיל, אלא נמצא בעולם הרוח. אינדיקציות בנושא זה ניתן למצוא בספרי דרך להכרה עצמית של האדם, סף עולם הרוח. או שההתעוררות יכולה להתרחש בחיים הערים עצמם. אבל חקירת חיי המתים מתבצעת על הצד הטוב ביותר כאשר ההתעוררות מתרחשת במהלך השינה הממשית, מאחר שאז פעילותו של האדם עצמו הכי קרובה לפעילותם של המתים.

גילויים משמעותיים מתרחשים אז. כאן, בחיים הפיסיים שבין היקיצה לשינה, האדם תמיד זוכר את תקופות חייו הערים. ממה למעשה מורכבים חייו? מיקיצה, מחיי היום, משינה, מיקיצה, מחיי היום, משינה, וחוזר חלילה. במהלך חיי היום זיכרונו מורכב תמיד ממה שהתרחש בחיי היום הקודמים. כול ימי חיינו היומִיִים מלאים בזיכרונות כאלו. אבל כאשר (תודעת) האני שלנו נקטעת על ידי תקופות של שינה, מתקיים מצב שונה. הדבר המוזר הוא שבמהלך השינה אנו זוכרים רק את מצבי-השינה הקודמים, רק שאיננו מודעים לכך. ברוב המקרים לא מתקיימת היזכרות (ערה) כזאת. אבל במהלך השינה תהליך תת-הכרתי של היזכרות ממשיך להתקיים במשך כול החיים.

אם אנו מתבוננים בחיים הכוללים את מצבי העירות והשינה גם יחד, חיי-לילה וחיי-יום, אנו יכולים לומר שחיי-הלילה שלנו נקטעים על ידי חיי-היום שלנו, ממש כשם שחיי-היום נקטעים על ידי חיי-הלילה. למרות זאת זרם החיים ממשיך. הדבר הראוי לציון הוא ששעה שבהיזכרות במהלך חיי היום אנו עצמנו פסיביים – מאחר וההיזכרות מתעוררת (מעצמה), ורק במקרים יוצאי דופן אנו צריכים להשקיע מאמצים כאשר אנו רוצים לזכור דבר מה מהעבר – הרי שבשינה, כאשר אנו רוצים לזכור משהו מתוך מטרה מסוימת, אנו חייבים להשקיע מאמצים. בדרך כלל האדם חסר את הכוח להיעשות מודע לפעילות זו ולכן הוא אינו זוכר במהלך השינה. בכל זאת, הוא פעיל בנפשו הרבה יותר במהלך השינה מאשר בחייו הערים. החלימה אינה קוטעת את הפעילות הזאת. חלימה מקבילה למה שמתרחש בחיי העֵרוּת כאשר אנו משקיעים מאמצים רבים בכדי להיזכר. אבל אם במשך השינה אנו מתאמצים רק מעט, דבר זה מקביל לתהליך הרגיל של ההיזכרות במשך היום, היכן שאין אנו משקיעים מאמצים מאחר והזיכרונות מגיעים לבד. לאחר המוות, הזיכרונות שהיו לנו מהחיים הערים שהסתיימו כעת, חולפים במהרה. אז בתקופת הקמלוקה האדם חי לאחור את כול ההתנסויות של הלילות.

בחיינו כאן על האדמה אנו עסוקים בכול מה שהימים מביאים לנו וגם – למרות שמבלי להיות ערים לכך – עם מה שאנו מתנסים בו בלילות. בכול אופן, לאחר המוות, כול דבר אותו חיינו במהלך הלילות מגיע לתודעתנו. לילה אחר לילה – כול דבר חוזר אלינו. וחשוב לדעת שקודם כול המתים חיים דרך לילות האדם. בהחלט לא קל להתוודע לכך וניתן לגלות זאת רק בהדרגה. באופן טבעי האדם חי את חייו (הערים), אבל הוא חי אותם בדרך בה הוא מתנסה במהלך הלילות.

לעיתים קרובות אמרתי שהזמן שאנו שוהים בקמלוקה נמשך בערך שליש מסך חיינו הארציים. אם תחשבו על כך שהאדם שלא נפטר בילדות מעביר בערך שליש מחייו בשינה, תבינו מדוע זמן השהיה בקמלוקה מסתכם בערך בשליש מזמן החיים הארציים. תקופת הקמלוקה נמשכת בשווה לזמן אותו העברנו בשינה – כשליש מסך החיים הארציים.

נחוץ ביותר לקבץ ביחד בזהירות את פרטי הידע הקונקרטיים שניתנו ולקשרם הדדית. וזוהי הסיבה מדוע – איך אוכל לומר זאת? – זוהי הסיבה מדוע הדבר מקבל אפקט צורם (למרות שאין זה מבטא בדיוק את מה שאני מתכוון) כאשר מי שמנסה לדבר על עולם הרוח מתוך אחריות מלאה, נשאל לאחר ההרצאות אודות נקודה זו או אחרת כול מיני סוגים של שאלות. מצד אחד אנשים אלו רוצים לדעת הכול, אבל מצד שני הוא מתאמץ לדבר רק על מה שנשקל היטב עד תומו. אז הוא מאולץ לדבר אודות מכלול נושאים אותם לא הייתה לו עדיין ההזדמנות לחקור חקירה מעמיקה. כמובן שאפשרי לתת תשובות אחדות, מאחר ונמצא שם מדע האוקולטיזם. אבל כאשר אדם מציב לעצמו עיקרון בסיסי לדבר רק על מה שלמעשה נבחן ואומת, סוג זה של שיחה מתייצב כנגד עיקרון זה.

וכעת היזכרו שאמרתי שכאשר אנו חוצים את סף עולם הרוח, אנו מוצאים שבאופן יחסי קרוב לזמן בו הוא נפטר, מי שנפטר בגילאים 11, 12, 13, או 14, חי בקרב הללו העומדים לחזור במהרה לאדמה ולמלא את תפקידם שם. נפש זאת עוזרת להם למצוא את דרכם להתגשמות. זה עלול להישמע מוזר, אבל בכול זאת זה המצב.

דברים אלו בתורם קשורים בסודות מסוימים של החיים, עם סודות מוגדרים של החיים. המציאות היא שאנו מגלים דברים מסוימים במשמעותם האמיתית רק כאשר אנו מציבים את השאלות הנכונות. לא כול שאלה מוצבת נכון. עלינו להמתין עד שאנו ראויים, כאילו, להציב את השאלה בדרך הנכונה.

כעת אומר משהו העשוי להישמע מוזר ולמרות זאת נכון. האדם מקבל שתי מערכות שיניים. בהתחלה הוא מקבל את השיניים שנושרות בסביבות השנה השביעית, ואז הוא מקבל את המערכת השנייה. אינני מאמין שמזדמן להרבה אנשים לשאול דבר כלשהו אודות הופעתה של מערכת השיניים השנייה, מאחר ומצאתי תמיד שכאשר הנושא מגיע לדיון אצל המומחים, הם מתייחסים אליו כאילו לא מתקיים הבדל בין מערכת השיניים הראשונה לשנייה. עבור האוקולטיסט מערכת השיניים הראשונה שונה לחלוטין מהתפתחות מערכת השיניים השנייה. נקרתה לי ההזדמנות להשיב תשובה הנראית גרוטסקית לנקודה שהועלתה לפני על ידי מומחה לרפואה. התשובה שעשעה אותו, אבל מנקודת המבט של האוקולטיזם היא הייתה בהחלט נכונה. הוא אמר שחייבים ללמד ילדים בעלי שיני חלב לנשוך מהר ככול האפשר, מאחר ותפקידם היחידי של השיניים הוא לאפשר לבני האדם לנשוך. בכל אופן, קו מחשבה זה אינו נכון מנקודת המבט האוקולטית, לפחות זה נכון רק בחלקו, ובכול אופן חייבים לחדור לעניין ביתר דיוק. אין חולק על כך שלאדם יש את מערכת השיניים השנייה בכדי לנשוך. אבל כאשר מתייחסים למערכת הראשונה מתעוררת שאלה. המערכת הראשונה הגיעה באמצעות התורשה. לאדם יש אותה מאחר ולהורים ולסבים היו אותן. רק לאחר שהשיל את שיניו הראשונות המוּרשות הוא מפתח את מערכת שיניו השנייה המהוות נכסים הנרכשים באופן אינדיבידואלי, בעוד שמערכת השיניים הראשונה עוברת בתורשה. רק לאחר שהוא משיל את מערכת השיניים הללו העוברת דרך התורשה, הוא מפתח את מערכת השיניים השנייה. זהו עניין שמתוודעים אליו רק אם מפנים את תשומת הלב להבדלים הדקים. אין זה עניין בעל חשיבות בולטת, ולא הייתה נגרמת טעות חמורה אם השאלה לא הייתה מועלת. אבל חשוב לדעת שמערכת השיניים הראשונה קשורה לתורשה בדרך השונה בהחלט מהשנייה. המערכת השנייה קשורה עם בריאותו הכללית של האדם, עם מצבו הגופני הכללי, שעה שמערכת השיניים הראשונה, במיוחד בכול הקשור לבריאותן, קשורה הרבה יותר עם בריאותם של ההורים והסבים. מתקיים כאן הבדל שניתן לעקוב אחריו באופן אמפירי. הבדלים אלו דקים, אבל כאשר תשומת הלב מכוונת בדרך זו לאופן בו הדברים ניצבים באשר לשיניים, משהו אחר מתגלה, וזוהי הנקודה העשויה להרשימכם כמוזרה, למרות שהיא נכונה לגמרי.

הבה נניח שילד נפטר לפני שהוא הספיק להתנסות במלוא מערכת שיניו השנייה, או זמן קצר לאחר מכן. באופן מוזר למדי, החקירה האוקולטית מגלה שיש לכך השפעה ממשית בעולם הרוח אם הילד עדיין לא הספיק להתנסות במערכת שיניו השנייה. הבה נניח שהילד נפטר בגיל 8 או 9, אנו מגלים שפועלים שם מספר אימפולסים שאחרת היו חודרים אל העולם הפיסי. אנו מגלים שהללו הם הכוחות שהיה עליהם לחדור לשיניים אבל נמצאים כעת ברשותו של הילד. במיוחד במקרה של ילד שנפטר מוקדם, שאיבד את מערכת שיניו הראשונה, אבל עדיין לא הספיק להתנסות, או התנסה זה עתה במערכת השיניים השנייה, ניתן לראות באופן מוזר למדי, שיש ברשות הילד כוחות מסוימים, ושכוחות אלו הם בדיוק מאותו הסוג כמו הללו אשר על המישור הפיסי מקדמים כללית את צמיחת השיניים מתוך האורגניזם.

כאשר האדם נמצא בעולם הפיסי הוא חייב להוציא לאור כוחות פיסיים מסוימים בכדי שהשיניים תוכלנה להתפתח מתוך האורגניזם. אם הוא נפטר לפני שהשיניים התפתחו או התפתחו זה עתה, הכוחות הללו משתחררים עבורו בעולם הרוח, והוא יכול לפעול באמצעותם אל תוך העולם הארצי. אם הוא חי בעולם הארצי כוחות אלו בונים את השיניים בהן הוא משתמש בעולם הארצי.

כאן יש לנו מראה של קשר נפלא עם היקום, אשר יכול להצביע על האמת העמוקה אשר תוארה בסצנה הראשונה של המחזה השני של מחזות המיסתורין – מבחן הנפש^[3]: כיצד עולמות הרוח פועלים באמצעות ישויותיהם בכדי להביא את האדם לידי קיום, וכיצד כאשר ידע זה מגיע לראשו, קפזיוס מתמלא ביהירות בלומדו לדעת שהאדם הוא המטרה של כול פעילות האלים. אבל בקושי שמים לב לאמת כבירה זו.

אמרתי גם שבני האדם שנפטרו בין הגילים 8 או 9 והגילים 16 או 17 נמצאים בחברת נפשות המנסות להתגשם מהר ככול הניתן. לנפשות של אלו שנפטרו בצעירותם יש כוחות מיוחדים המתהווים גם הם כתוצאה ממטמורפוזה. בגילאים 14, 15 או 16, האדם מגיע לבגרות המינית, ואם הוא נפטר לפני שהגיע לבגרות המינית או רק הגיע אליה, הכוחות המובילים אליה משנים את צורתם בעולם הרוח לכוחות באמצעותם נפש כזאת יכולה לפעול בקרב אותן הנפשות הנמצאות בהמתנה להתגשמותן הבאה על האדמה, ועוזרות להן להתכונן להתגשמות זאת.

חישבו על הקשר העמוק לעין שיעור המוצג כאן. כוחות הילודה (של הבגרות המינית) משתנים בעולם הרוח לכוחות העוזרים לנפשות המנסות לרדת מהר ככול הניתן מטה אל העולם הפיסי. אלו הם קשרים המראים לנו כיצד הרוח פועלת מצידו האחר של הסף על העולם הפיסי מתוך מציאויות קונקרטיות, אינדיבידואליות. יתר על כן, אין אנו לומדים להכיר את העולם הפיסי נכונה כול עוד איננו מתוודעים לאותם כוחות המתגלים כתוצאה מהעובדה שהאדם משליך שיניים מסוימות ומפתח אחרות. הבגרות המינית שוב מתחוללת באמצעות התגלותם של כוחות. כאשר האדם מגיע למעשה לבגרות המינית, לכוחות יש תפקידים אחרים.

כול זה מוביל לשאלה: מדוע נמנע מהאדם בחייו הרגילים להתבונן אל תוך עולם הרוח? עולם הרוח נעול משני כיוונים. מהצד האחד הוא נעול על ידי עולם הטבע החיצוני. אנו רואים את הטבע החיצוני כצעיף המכסה את מה ששוכן מאחוריו. אם האדם יכול לחדור מבעד לצעיף, הוא היה נמצא בעולם הרוח. המטריאליזם משתדל בכול דרך למנוע מהאנשים לגלות שהרוח נמצאת מאחורי צעיף זה. אמרתי לעיתים קרובות, אפילו בהרצאות פומביות, שפחד בלתי מודע מונח ביסוד הדבר – אבל כך הוא גם הדבר באשר לחיים הפנימיים. האדם מודע לחשיבתו, רגישתו, ורצייתו. אבל מאחורי זה ניצב משהו אחר, דהיינו, ישות הנפש העוברת מהתגשמות להתגשמות. ובתחום זה הקהילות הדתיות של ימינו אינן רוצות שיתגלה שמאחורי החשיבה, הרגישה והרצייה שוכנת מציאות אמיתית אחרת.

מסיבה זאת ספרי חידות הפילוסופיה, התקבל בחוסר רצון ניכר, מאחר ודנתי בנקודה זאת בפרק האחרון. הנתיב אל עולם הרוח נחסם משני כיוונים. שעה שמדעני הטבע מתאמצים שלא ליצור דבר העשוי להוביל לעולם השוכן מאחורי הטבע, נציגי הקהילות הדתיות מתאמצים למנוע כול דבר העשוי להוביל את הנפשות להכיר את אשר יכול לבאר להן מהו זה העובר מעבר למוות הלאה אל ההתגשמות הבאה.

מדוע, מצד אחד, מונעים מדעני הטבע מהאדם לחדור אל מעבר לטבע, ומצד שני, מדוע הכמרים מונעים ממנו לחדור אל מאחורי סודות חיי הנפש? זוהי שאלה חשובה ששווה לעסוק בה, מאחר ותגלו שדברים אלו צועדים יותר ויותר לקדמת הבמה. הללו היוצרים השקפת עולם המבוססת על מדעי הטבע הופכים למתנגדנו מאחר ואין הם רוצים שעולם הרוח שמאחורי הטבע יתגלה. והכמרים הופכים למתנגדנו מאחר ואין הם רוצים להרשות למציאות של הישות השוכנת מאחורי החשיבה, הרגישה והרצון, והעוברת מהתגשמות להתגשמות, להיתפס. מצד אחד מדעני הטבע אומרים שכאן ניצבים גבולות הידע, ומהצד השני נציגי הדתות אומרים שלהתקדם הלאה מהווה חטא, זוהי חוצפה מצידו של האדם. מחר נתייחס לטיעונים עליהם מתבסס המאבק של שתי קטגוריות אלו של המתנגדים, ואז נמשיך הלאה לנושאים אחרים.

———————————————–

1. שש הרצאות שניתנו בווינה ב-9.4-14.4.1914. יצאו בעברית בספר: עיונים אזוטריים כרך ג' בהוצאת תלתן. ↑
2. כל ארבעת מחזות המיסתורין יצאו בעברית בהוצאת סופיה. ראו כאן ↑