רודולף שטיינר

תרגום מאנגלית: מוטי גולדנר

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

10 הרצאות שניתנו בדורנאך אוקטובר 1915, GA254

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה שישית 19.10.1915

אם, מבלי להיכנס לפרטים, תסקרו ותבחנו מנקודת מבט רחבה את מה שהסתכנתי להציג בפניכם בהרצאות אלו, תתוודעו לכך שנתיב ההתפתחות, אשר זרם החשיבה הרוחי-מדעי נטל על עצמו, מחייב את הצועדים בו ליושר ואחריות מוחלטת. מאחר ובוודאי הבנתם מלימודינו האחרונים, שכאשר אדם מנסה למצוא את כיוונו לאורך הנתיב הנכון, צצים בפניו קשיים גדולים, קשיים מסוג שונה מהללו אשר אחרת היה ניתקל בהם בחיים.

בחיים על המישור הפיסי אנו מוגנים מבחינות רבות מסכנת הסטייה לכיוון זה או אחר. לפני שנים רבות הפניתי את תשומת לבכם להגנה זו כאשר בהתייחס לבעיית שומר הסף, הענקתי אינדיקציות מסוימות שהתווספו במרוצת השנים.^[1] עשיתי זאת אפילו במאמרים מוקדמים שהצטרפו כעת לספר כיצד קונים דעת העולמות העליונים. כיצד בוצע הדבר? הוּראה כיצד מוגן האדם במישור הפיסי מסטייה מתוך להיטות יתר לכיוון זה או אחר בחיים האינטלקטואליים והמוסריים. אנו נכנסים לקיום בדרך כזאת בה כוחות מדריכים מסוימים נמצאים עימנו במהלך ילדותנו. אנו יודעים היטב שרק בשנים המאוחרות אנו מגיעים לשלב בו אנו יכולים להפעיל את כוח שיפוטנו החופשי.

אם תתבוננו בילד ותשוו את חיי נפשו לזו של אדם מבוגר תבחינו בהבדלים מסוימים, מאחר וניתן לומר בצדק, שבמקום סוג החיים החולמניים שניהלו את הילד בילדותו, בשנים המאוחרות יותר האדם מתחיל להפעיל את שיפוטו החופשי. חשוב ביותר להיות מודעים להבדלים אלו.

אם בחושבנו על מהלך חיי האדם – החל בלידה ועד למוות – אנו נותנים את דעתנו יותר מידי לילדות, ונקצה אולי מעט מידי תשומת לב למטמורפוזות הללו של חיי הנפש הפנימיים. אבל חשוב להבין זאת מאחר ובמהלך התקופה בה כוח שיפוטנו אינו ער לגמרי ניתן לקלוט את האימפולסים המנחים בעבור החיים המאוחרים יותר. בעבור כוח שיפוטנו החופשי אנו חייבים להיות עטופים כאילו בחלום במהלך השנים המוקדמות של חיינו, בכדי שכוחות מדריכים מסוימים ימצאו את דרכם אל תוך האינטלקט שלנו ואל תוך אימפולסי המוסר שלנו, כך שלא נגבש בטרם עת את הכוחות המוענקים לנו לתכלית חיינו ואשר “נשמנו” – לא אגיד “מיזגנו” – לתוך ישותנו. ובכך יש לנו משהו עבור חיינו השלמים. אנו מכוונים עצמנו במשך החיים בהתאם לאימפולסים האינטלקטואליים והמוסריים שנשמנו אל תוך נפשנו.

כאשר אנו פונים אל הרעיונות של עולם הרוח אנו הופכים במובן מסוים לחופשיים יותר וחייבים להדגיש שוב ושוב שהפנייה אל העולמות העליונים מהווה מעיין התעוררות מהתנאים והנסיבות של החיים הרגילים. לכן דבר זה שוב מהווה וריאציה במטמורפוזות של החיים בדומה למטמורפוזה שהובילה מהילדות ליכולת השיפוט החופשית בחיים המאוחרים יותר.

אבל משמעות הדבר, שכאשר אנו מאמצים את השקפת החיים המדעיים-רוחיים, בקלות יכול לקרות שהכיוון היציב של החיים אותו הכרנו קודם לכן מתחיל להתערער. כך שכאשר אנו מתחילים לתפוס את המציאות של העולמות הרוחיים, זהו עניין של איסוף כול כוחות האדם שבתוכנו – מאחר ואנו נזקקים “להון-החיים” שנשאף לתוכנו במהלך הילדות בכדי לגשת נכון אל הדברים האמורים להתגלות כעת מהעולם שבצד השני של הסף. והראיתי לכם עד כמה קל ללכת שולל בכיוון זה או אחר, תחת השפעות הנובעות כדבר המובן מאליו מהזרמים השונים של זמננו. סטייה כזאת כפי שהתרחשה בבודהיזם האזוטרי של סינט קרתה הודות לעובדה שאימפולס חזק של מטריאליזם היה יכול להשפיע על נפשות האנשים – אני אומר, היה יכול להשפיע. התאפשרה סטייה בכיוון שהוביל להשמצת טבעו של הירח הנוכחי בדיוק משום שפעלו שם השפעות מזרחיות, ומהצד השני התאפשרה סטייה עקב האינטרסים של אנשים מסוימים שלא להרשות לאמת אודות חיים חוזרים עלי אדמות להיחשף. מי שהיה בעל האינטרס במקרה זה לא היה סינט עצמו, אלא מי שניצב מאחוריו, בעוזרו למטריאליזם בחיי האדם להיעשות כאילו ל-“אולטרה-חומרני”, ולהחדיר למערכת, שאחרת הייתה נכונה, לימוד כמו מה שנאמר בהקשר לירח, ובכך לעוות את הכיוון.

אנו יודעים שבמיוחד במאות האחרונות, הציביליזציה המערבית והענף האמריקאי שלה נחשפו לאימפולס כריסטיאני חזק. אני עצמי התאמצתי להראות שמשמעות הכריסטיאניות אינה תלויה במה שניתן להבין ממנה בפועל – מאחר ובמידה רבה עד מאוד יהיה ניתן להבינה רק בעתיד, ואנו עצמנו רק מתחילים לתפוס עובדות מסוימות הקשורות למיסטריה של גולגותא. אבל האימפולסים של הכריסטיאניות הם אמיתיים. הם משפיעים אפילו כאשר האנשים עדיין לא מבינים אותם. בכל אופן, במאות קדומות יותר, אמיתות קוסמיות מסוימות הורחקו מאימפולסים אלו. אמיתות אלו תואמות לחלוטין את הכריסטיאניות, למרות שבעזרת תובנה בלבד לא ניתן לחושף אותן. אמיתות הקשורות לחיים חוזרים עלי אדמות הורחקו מהכריסטיאניות, וכך התרבות המערבית והענף האמריקאי שלה התעוררו מתוך כריסטיאניות שמתוכה הורחק הלימוד אודות חיים חוזרים על האדמה.

הראיתי לכם כיצד אוקולטיסטים מסוימים השקיעו מאמצים בכדי לשמר את ההשקפה הכריסטיאנית הזאת – ההשקפה הדוחה את האמת אודות חיים ארציים חוזרים. דיברתי אודות זרמים באוקולטיזם אשר היו קשורים, לצורך הדוגמה, עם הפלג העליון של הכנסייה. הללו היו אנשים בעלי ידע שהכירו את העובדות. ניתן לומר שהם ידעו הרבה יותר אודות האוקולטיזם מאשר החברים המובילים של התנועה התיאוסופית. אבל מטרתם הייתה להבטיח שהלימוד אודות חיים חוזרים על פני האדמה יחוסל אפילו לחלוטין. ומכאן נבעה הכחשתם שהאדם, כפי שהראיתי בספר מדע הנסתר, נכנס במהלך האבולוציה הארצית שלו ליחסים עם פלנטות אחרות במערכת השמש שלנו.

הכוחות שהוחדרו כאן לנפש האדם היו קשורים בעיקר לשותפותו של האדם בקוסמוס החיצוני. וקבוצה זו רצתה שהאנשים יישארו באפילה בכל הנוגע להשתתפות הזאת. המטרה הייתה להפנותם מהידיעה שהנפש קשורה, לא רק עם האדמה וכול המתרחש עליה, אלא גם עם מה שנמצא מחוצה לה בקוסמוס וקורן מטה כלפינו, למשל, מהפלנטות האחרות של מערכת השמש שלנו.

בפעולתם על האדם, לאימפולסים הנובעים מהפלנטות האחרות במערכת השמש שלנו, יש את הכוח למשוך הלאה מהמוות הפיסי את הנפש כישות חיה. זהו תפקידן היסודי, כפי שאתם יכולים להבין מהתיאורים אודות החיים שבין המוות ללידה חדשה שנתתי בהקשרים שונים ומנקודות מבט שונות.

אבל אם נתבונן אחורנית באבולוציה של האנושות, נמצא שבדיוק באותם הזמנים בהם התקיים כירושה עתיקה ידע אטביסטי, ידע שנבע מראיה רוחית, בני האדם כיוונו את מבטם אל הגופים השמיימיים האחרים של מערכת השמש שלנו, ואסטרולוגיה – אשר הפכה בימינו למדע מפוקפק – מילאה תפקיד בעל חשיבות עצומה באותם זמנים קדומים.

אנו רשאים לשאול את עצמנו: מדוע האסטרולוגיה הפסיקה למלא תפקיד חשוב זה? מהסיבה שהיה הכרח להפנות את מבטן של הנפשות כך שיישאר לכריסטיאניות זמן להכות שורש בקיום הארצי. כשם שהיה על מבטו של הרואה הרוחי לפנות הלאה מהעולם האימגינטיבי, כך גם היה על המבט לפנות הלאה מהאימפולסים הנובעים מהפלנטות של מערכת השמש שלנו. כל מה שנשאר מהאסטרולוגיה מורכב ממסורות עתיקות. דיברתי על כך תכופות. במובן מסוים אנו יכולים לומר שהראייה הרוחית הקדומה, וכן גם ראיית האימפולסים הנובעים מהפלנטות של מערכת השמש שלנו, הוגבלו. האדם התמסר לעולם הנתפס פיסית לחושים באמצעותם הוא היה מסוגל לתפוס רק את מה שהתרחש על פני האדמה. היה זה בכדי שהאימפולס של גולגותא יוכל להתמלא בכוח ויכה שורש בנפשות בני האדם, ברגשות המאמינים, כך שהאנשים יוכלו להעמיק פנימה.

בסופו של דבר, בזמנים קדומים הראייה הרוחית היוותה יכולת חיצונית. לא היה צורך להתאמץ להשיגה מאחר והיא עברה כירושה. ממש כשם שלאדם כיום יש עיניים ואוזניים, כך באותם הזמנים היו לו יכולות ראייה רוחית. אבל אנו מתקרבים אל הזמנים בהם במידה הולכת וגוברת תושג שוב הראייה הרוחית. היה זה הכרחי שבשלב מסוים של קיומו היה על האדם להתנתק מעולם הרוח ולהיות מוגבל רק לעולם החיצוני, המינראלי, בכדי שכול דבר יוכל להיבנות מחדש שוב מבפנים. מה שנראה פעם מבחוץ חייב כעת להיבנות שוב מבפנים. אשרטט זאת עבורכם כך:

תארו לעצמכם אדם בעל ראיה רוחית קדומה. (אתייחס אל העין כאל מה שמייצג את הראייה הרוחית, למרות שאין זה תפקידה של העין באופן בלעדי) הוא הפנה את מבטו אל השמיים המכוכבים וצפה באימפולסים הרוחיים השונים הזורמים משם.

ואז, במהלך התקופות ראיה רוחית זו התפוגגה וראיית האדם הוגבלה לתופעות של הקיום הארצי. משהו אחר התעורר במקום הראיה הרוחית הקדומה, משהו שניתן לציינו בעזרת האמירה: שמה שקודם הגיע מבחוץ חייב כעת לנבוע מפנים. בכדי שהוא יוכל שוב למצוא את הקשר עם התופעות השמיימיות, האדם חייב ללמוד להקרין החוצה את מה שהשמיים החדירו לתוכו.

הכיוון בעקבותיו היה צריך ללכת עכשיו היה בדיוק הכיוון ההפוך מהכיוון של הנתיב הקודם. זוהי עובדה ממשית שטבע האדם מעורב בנקודת הזמן הנוכחית בתהליך של ארגון מחדש. הוא חלף דרך הנקודה החשוכה העמוקה ביותר, וביטוי אחד לכך היה מה שאני קורא לו השיטפון המטריאליסטי של אמצע המאה התשע עשרה. אבל האנושות מגיחה ממצב זה. אם נתאר זאת במונחים אוקולטיים, נוכל לומר שבזמנים קדומים האנשים לא קלטו וחשבו רק באמצעות הגוף הפיסי, אלא קלטו וחשבו בעזרת הגוף האתרי. מה שנקלט באמצעות הגוף האתרי התנסה באופן מודע בגוף האסטרלי כאסטרולוגיה. אבל באסטרונומיה המודרנית הכול עניין של חישובים. חייבים להחיות מחדש את הגוף האתרי, וזה קשור להתגלותו החדשה של הכריסטוס. כאשר מחיים מחדש את הגוף האתרי האדם מוצא את כריסטוס. אבל, חיוני הדבר שתתרחש החייאה מחדש של הגוף האתרי.

תגליות ראויות יכולות להתגלות אם האדם חודר לעומק נושאים אלו. ההרגשה שלאדם יש גוף אתרי נעלמה, וההרגשה שיש לו רק גוף פיסי גברה. אבל תהיה זו טעות מוחלטת להאמין שדעה זו שלאדם יש רק גוף פיסי היא עתיקת יומין. בשום אופן אין כך הדבר. אם ההגבלה המגבילה את ידיעתנו לגוף הפיסי בלבד הובאה בפועל בערך בעת ההצפה המטריאליסטית במאה התשע עשרה, אז לאדם היה חייב להיות קודם לכן שמץ של מושג באשר לגוף האתרי שדוכא אז, אבל מתגלה כעת שוב. יכולתי להביא לפניכם הוכחות רבות שקודם לכן משהו אכן היה ידוע אודות הגוף האתרי, אודות הקיום של מה שבהדרגה התחילו להתעלם ממנו. יכולתי לצטט קטעים רבים מעבודות קודמות, אבל אקרא קטע אחד מספר שהוצא לאור ב-1827. בעמוד 208, מופיעה פיסקה ראויה לציון. אקרא זאת באיטיות רבה בכדי שתוכלו לשפוט עד כמה נכתבים הדברים היום באופן שונה תחת השפעתן של ההשקפות שהפכו בשלמותן למטריאליסטיות.

“באופן אירוני רעיון ההזנה קשור רק בקליטת המזון, בשתייתו ובעיבודו באיברי העיכול. האורגניזם ניזון, והחיים האורגניים נתמכים, לא על ידי מזון ושתייה, אלא על ידי הדם (הארציות המנוטרלת ועיקרון החיים האתרי)” – כאן המחבר מראה שהוא אינו מדבר אודות הדם הפיסי, אלא על מה שמונח ביסוד הדם כעיקרון חיים אתרי – “ורק בממברנות (membranes) הפלסטיות הדם הומרץ וכאילו זוכך לידי נשיפה מעצבת מפיחת חיים (Aura vitalis).”

מה רוצה המחבר לבטא כאן? הוא רוצה לציין שההזנה החיצונית אינה מהווה את העובדה בעלת החשיבות העיקרית, אלא שבשעה שההזנה החיצונית מתבצעת, תמצית זורמת מהמזון אל תוך הדם, כך שהתהליך ממשיך במה ששוכן ביסוד הדם כעיקרון חיים אתרי. זה נכתב בשנת 1827. המחבר הוסיף סוגריים מסביב למילים “Aura vitalis”. “פלסטיות” משמשת כאן כמילה נרדפת ל-“אימגינטיביות”. באותה המידה אני יכול לקרוא זאת כך: “ורק בממברנות האימגינטיביות הדם הומרץ וכאילו זוכך לידי נשיפה מעצבת מפיחת חיים (Aura vitalis).” … ניתן לתרגם את שתי המילים האחרונות שבסוגריים “Aura vitalis” רק כ”גוף אתרי.”

האדם שכתב זאת היה פרופסור לתרפיה פסיכיאטרית באוניברסיטה של לייפציג והיה רופא בבית החולים של ג’ורג’ הקדוש. היה זה יוהאן כריסטיאן אוגוסט היינרוט, אודותיו דיברתי פעם בהקשר לגיתה.

ניתן להביא מאות דוגמאות כאלו והן תראינה לכם עד כמה שונה היה אז הלך הנפש. הידע שבנדון לא התנוון אז בשום אופן להשקפת עולם מטריאליסטית.

ניתן לומר שזרם הידע התדלדל והשקפת העולם המטריאליסטית עלתה לפני השטח, אבל מתחת לזרם (הראשי) מתפתח תת-זרם בטבע האדם. הקשר עם הקוסמוס נוסד שוב, הפעם מבפנים. אתם עדיין יכולים לומר: הוכח לנו שהיו שם אנשים בעלי שמץ של מושג אודות העובדה ששעה שמצד אחד הידע אודות פעילותו של הגוף האתרי חלף, מהצד השני הגוף האתרי הוּחיה שוב מבפנים.

אקרא לכם קטע מספר שהוצא לאור אפילו מוקדם יותר, מתוכו תוכלו לראות שאכן היו שם אנשים שהפנו את תשומת ליבם לשינוי שאמור להתרחש באורגניזם של האנושות בעתיד.

ללא ספק, הסיפור סוּפר בצורה מעורפלת ומצועפת ביותר, אבל בכל זאת סוּפר. הסיפור הוא אודות אופייה של הנקבה. כאשר אקרא את הקטע, רובכם תזהו היכן התרחשו הדברים.

אנו קוראים שיש שם נפש בגוף אישה אשר אינה פונה עוד אל החיים הארציים, אלא אל החיים השמשיים, שבמהלך חייה היא סובבת סביב ספירות רחבות יותר ויותר – מכאן ניתן להסיק שכול עוד ישויות נמצאות בהתגשמות גשמית הן שואפות וחותרות למרכז, וכאשר הן רוחיות כלפי הפריפריה. כאן מתוארת ישות שחייה בקוסמוס.^[2]

“מקריה (Makaria) נמצאת במערכת השמש שלנו ביחסים אותם אנו בקושי רשאים להעיז לבטא. ברוח, בנפש, ובאימגינציה, היא נשארת בתוך גבולותיה שלה. היא לא רק מתבוננת אלא בעת ובעונה אחת יוצרת חלק מהדבר. היא רואה עצמה נסחפת במעגלים השמימיים הללו, אבל באופן מיוחד למדי. החל מילדותה היא חגה סביב השמש, ואכן, כפי שמתגלה כעת, בתנועה ספיראלית, נסוגה כל הזמן מהמרכז וחגה לעבר האזורים החיצוניים.

אם נוכל לקבל שהבריות חותרים אל המרכז כל עוד הם נמצאים בגוף גשמי, ואל הפריפריה כאשר הם ברוח, נסיק מזה שידידתנו שייכת אל הרוחי ביותר. נראה שהיא נולדה אך ורק בכדי לשחרר עצמה מהארצי, וכך לחדור דרך מרחבי הקיום הקרובים והרחוקים ביותר. בכל אופן, סגולה זו, עד כמה שהיא נפלאה, ניתנה לה החל בילדותה המוקדמת כמשימה קשה. היא זוכרת מילדותה את העצמי הפנימי ביותר שלה כחדור בישויות זוהרות, כמואר על ידי אור הזוהר יותר אפילו מהאור הבהיר ביותר שהשמש הייתה יכולה להשיג אחיזה בו.

לכן היא נושאת מקור אור בתוכה והאור החיצוני אינו יכול “להשיג אחיזה” בה. לעתים קרובות היא ראתה שתי שמשות, האחת בפנים והשנייה בשמיים. שני ירחים, כאשר החיצוני נשאר באותו הגודל בכל המצבים, והפנימי תמיד הלך והצטמצם יותר ויותר.

מתנה זו משכה את התעניינותה הלאה מהדברים הרגילים, אבל הוריה כיוונו כל דבר לטובת התפתחותה התרבותית. כל היכולות הֻחיו בה, כל הפעילויות פעלו בה, כך שהיא הבינה כיצד לספק את כל הקשרים החיצוניים, שעה שבליבה וברוחה היא הייתה מלאה בחזיונות שלא מהעולם הזה. פעולותיה והתנהגותה תאמו תמיד את ההגינות והצניעות האצילות ביותר. כשהיא התבגרה, היא הועילה בכל מקום, מתוך שירות תמידי קטן כגדול. היא שוטטה כמלאך האל על האדמה, בשעה שמלוא ישותה הרוחית אכן נעה סביב השמש של העולם הזה, אבל מתוך מעגלים הולכים וגדלים בתמידות כלפי מה שמעבר לעולם הזה.

התרוממות הרוח של מצב זה הייתה מוגבלת במידה מסוימת, ונראה לה גם שהיה עליה לרדת מטה אל מצב חשוך יותר, ותוך צינון האור הפנימי היא חתרה למלא בנאמנות את חובותיה החיצוניות. עם הזוהר הרענן של האור הפנימי היא התמסרה לשלווה הברוכה ביותר. כמו כן, היא הבחינה שמידי פעם מעין עננים ריחפו מעליה וערפלו את ראייתה את השמיימי – תקופות בהן היא הבינה כיצד היה עליה לפעול ללא הרף בעבור רווחת והנאת סביבתה.

כל עוד היא שמרה זאת בסוד, נדרשו ממנה הרבה מאמצים לתמוך במה שראתה. מה שהיא גילתה (לאחרים) לא הובן, או שהובן בצורה לא נכונה. לכן בחייה הארוכים היא הרשתה לזאת להופיע באופן חיצוני כמחלה, ובמשפחתה התייחסו לזאת תמיד כך. אבל בסופו של דבר כתוצאה ממזל טוב, הוצג בפניה אדם, כמוהו אתם יכולים למצוא בקרבנו כאנשים שווי ערך לו, כדוקטורים, כמתמטיקאים וכאסטרונומים. אדם אצילי לעומק ישותו, אשר התקרב אליה בהתחלה מתוך סקרנות. אבל לאחר שרכש את אמונה, היא תיארה בפניו בהדרגה את ההתרחשויות שהיא מתנסה בהן, חיברה את ההווה לעבר ויצרה קשר בין המאורעות, והוא כה הוקסם מהתופעה עד שלא היה יכול יותר לנתק עצמו ממנה, והשתדל מידי יום ביומו לחדור ללא הרף לעומק הסוד.

בהתחלה הוא חשב שמדובר בהונאה, מאחר והיא לא הכחישה שהחל משנות צעירותה המוקדמות היא העסיקה עצמה בהתמדה בהשגת ידע אודות הכוכבים והשמיים, שהיא מלומדת היטב בנושא, ולא החמיצה הזדמנות להגיע לרעיון ברור אודות מבנה העולם בעזרת אמצעים מכאניים וספרים. הוא לא ביטא זאת מילולית. הדבר נלמד באמצעות הלב, השפעת האימגינציה כיוונה ברמה גבוהה את ההשפעה על הזיכרון, את הפעולה המשותפת של כוח השיפוט, ובמיוחד את השיקולים הנסתרים.

הוא היה מתמטיקאי ולכן גם קשה עורף, בעל תפיסה בהירה ולכן גם לא נוטה לאמונה. הוא התנגד במשך זמן רב, אבל בכל זאת התבונן במה שהיא הזכירה בדייקנות. השתדלותו להתקרב לתוצאות (המחקרים) של השנים השונות, קירבה אותו במיוחד אל (הגישות) החדשות ביותר על עמדתם המנוגדת (באשר) למאורות השמיים ולתפקידם בהתאמה, עד שלבסוף הוא קרא: “מדוע האל והטבע אינם צריכים לחיות בצורת “ספירה ארמילרית”,^[3] בעלת תנועה של מנגנון-שעון אינטלקטואלי, כך שכמו שהשעון מבצע זאת עבורנו מידי יום ושעה, כך יתנהל מהלכם של הכוכבים.

אבל כאן אין אנו מעזים להתקדם הלאה, מאחר והלא יאומן מאבד את ערכו כאשר אנו מעוניינים להתבונן בו מקרוב יותר, לפרטי פרטים. בכל אופן, אמרנו כה הרבה, כך שיסדנו את מה שישמש כבסיס עליו נוכל להסתמך. עבורה, כרואה רוחית, השמש שלנו הופיע בחזונה כהרבה יותר קטנה מאשר השמש בה היא התבוננה בשמיים במשך היום, ובנוסף המיקום הבלתי רגיל של אור שמיימי גבוה זה בגלגל המזלות הוליכה למסקנות.

מצד שני, התעוררו ספקות ושגיאות מאחר והיא ציינה כוכב זה או אחר כמי שמופיעים בגלגל המזלות, אבל האנשים לא היו מודעים להם בעת ההתבוננות בשמיים. הללו היו חייבים להיות הפלנטות הקטנות שעדיין לא גילו אותן באותו הזמן, ומצד שני ניתן היה להסיק שהיא שרטטה לפני זמן רב את מסלולו של מאדים בקרבת מסלולו של צדק. בגלוי, במשך זמן רב, היא ניצבה בתדהמה אל מול תפארתם הרבה של פלנטות אלו, קשה לומר למשך כמה זמן, והתבוננה במשחק הירחים שלהם סביבם, אבל ראתה אותם באופן הנפלא ביותר כירחים מתמעטים, ואכן, ללא ההקפה, כפי שירח מלא מופיע בפנינו. מכך ניתן להסיק שהיא ראתה זאת מהצד, וניצבה באמת בנקודה של תנועה מחוץ למסלולם, וחלל אינסופי הגיע מהכיוון הנגדי לשבתאי. שם לא לוותה אותה אימגינציה, אבל אנו מקווים שכוח מַחְיֶה (entelechy) כזה אינו מסיג עצמו לחלוטין ממערכת השמש שלנו. אלא מגיע לגבולה וישתוקק לחזור שוב, כך שיפעל שוב לטובת הנינים שלנו, ועבור החיים הארציים בצורה גומלת חסד.”

כאן, בדרך משמעותית ביותר, מוצג בפנינו מחזה (בו מתואר) כיצד הנפש, כיצד האדם נוטל מתוכו את הנתיב חזרה אל עולם הכוכבים. הקראתי בפניכם את התיאור של מקריה (Makaria) מוילהלם מייסטר (Wilhelm Meister) של גיתה,^[4] והוא הוסיף במפורש שהוא לא אמר דבר (מעצמו). הוא ציין שהייתה זאת פואמה שמיימית במילים: “בשעה שאנו מקשיבים מקרוב לפואמה שמיימית זו, בקוותנו לסליחה, הבה נפנה שוב אל סיפורו של העולם הארצי הזה, אודותיו נתנו למעלה התוויה ארעית.”

לפני שגיתה מתאר את מקריה הוא כותב:

“אבל בהגיענו לנקודה זאת, אין אנו יכולים להתגבר על ההתנגדות להעביר מתוך הארכיון שלנו^[5] נייר/מסמך המתייחס למקריה, ולאיכות המיוחדת שהוקנתה לנפשה (mind). לרוע המזל, קומפוזיציה זו נכתבה מהזיכרון זמן לא רב לאחר שתוכנה הועבר, ובסך הכול אין יכולים להתייחס אליה כמהימנה, כפי שהיה רצוי במקרה כה בלתי רגיל. אבל למרות שכך הדבר, מועבר כאן כה הרבה היכול לעורר מחשבות ותשומת לב ניכרת (באשר לשאלה) האם כבר צוין ונכתב משהו דומה או אפילו משהו המתקרב לזה.”

ברצוני להפנות את תשומת לבכם לקטע הבא במסעו של וילהלם מייסטר מאחר וזה ייראה לכם שעם מדע הרוח אנו באמת עונים על הדרישות של זמננו. טבע האדם משתנה בדרך כזאת בה הוא יוליד מתוכו עצמו את העיזבון מהעולם הקדם-ארצי שאבד. והאנשים חייבים להיות מודעים למה שמתקרב אליהם, אחרת יפלו לבלבול מוחלט. מדע הרוח חייב לבסס את מקומו בחיי התרבות של זמננו.

אבל ברגע בו האנשים הופכים קשובים למה שצוין כאן הם נתקלים, באורח בלתי נמנע, בלימוד של ההתגשמויות החוזרות, מאחר והם אומרים לעצמם שהמציאות המחייה (entelechy) המגיעה מעולם הרוח, מהספירות של יופיטר, סטורן, וכן הלאה, קשורה בקשר הדוק עם האדמה וחייבת לחזור לשרור בקרבנו. לכן אותם אוקולטיסטים המעוניינים לדכא את הלימוד אודות ההתגשמויות החוזרות, אומרים שחייבים להציב מתרסים כנגד ההתגלות של השקפת חיים זו, ומתרסים אלו מוצבים באמצעות הפניית נפשות (minds) האדם רחוק ככול האפשר מקשר עם הגופים השמיימיים של מערכת השמש. לכן אנו רואים שבקרב חוגים אלו מתקיים אינטרס שלא להרשות לדברים מסוימים לצאת לאור. אתמול אמרתי שאם קיים אינטרס לנטייה לכיוון חד-צדדי, הוא תמיד מוצא תמיכה. ובדרך כלל נאבקים בָּאֱמֶת ונעשה הכול בכדי למנוע מהאמת עצמה לצאת לאור. והשאלה האם אנו נוטלים את העמדה הנכונה תלויה בהיותנו מודעים לחלוטין לעובדה שהאמת אותה אנו מחפשים תותקף מהרבה הרבה צדדים. בכדי להיות חמושים (כנגד התקפה זו), אין דבר חיוני יותר מאשר להתאמץ לפתח בהירות חשיבתית בכול תחום. אתם חייבים להחזיק בהכרתכם את העובדה שהאיבה המתעוררת, ומעל לכול האישים העוינים, מהווים בפועל, ברוב המקרים, בובות של כוחות מתנגדים, מאחר ואנו ניצבים כאן בתוך שדה פעילות של כוחות על-חושיים. כוחות על-חושיים אלו, אליהם לוציפר ואהרימן שייכים, פועלים באופן טבעי בחיי האנשים דרך נפשותיהם, המשמשות פשוט כמכשיריהם.

לכן נחוץ לדעת בדיוק מה נתון במחלוקת במקרה זה או אחר. אבל הנחוץ מכול הוא שהשגת היכולת לחשיבה בהירה ומדויקת לעולם לא תוזנח. אתם יודעים שלחיים עצמם יש את הסתירות שלהם, והגל^[6] ביסס את כול הפילוסופיה שלו על כך. אין זו השאלה של הימנעות מהסתירות של החיים, מאחר והן שם. הדבר החיוני הוא להכירן ולהיות ערני כלפיהן.

אהרימן ולוציפר יכולים לבצע משהו רק כאשר אין שמים לב לסתירה, כאשר אין לנו לא את הכוח ולא את הרצון לחשוף אותה. בכול פעם שאנו מסתבכים בסתירה שאין אנו מזהים אותה ככזו, אלא פשוט מתייחסים אליה כאל חלק טבעי של החיים, הדבר מאפשר ללוציפר ואהרימן לאחוז בנפשנו.

הבה ניטול סתירה מוזרה בה נתקלנו לאחרונה כאן. הנסיבות חייבו אותי להקריא קטע ממכתב מגברת שהצהירה שהמבוקש הוא “לא הלימוד ולא המורה, אלא האדם“. לכן הלימוד נתפס כמעין תוספת והערך העיקרי קשור לאדם. ואז מופיעה טענה נוספת – הניצבת בניגוד מוחלט (לקודמת)! האדם נדחה לחלוטין ונאמר שהלימוד חייב להיות מוכר כנכון. רק חישבו על כך: מצד אחד נטען שאין לבקש אחר הלימוד או המורה, אלא לחפש את האדם, ומצד שני: “אני שונאת את האדם ודוחה אותו. הוא מבטיח הבטחות ולא מקיימן – אבל הלימוד הוא טוב, אותו אני מקבלת.”

במה זה מסתכם בדיוק? בפועל זה מסתכם בדבר הבא: בזמן בו הייתי ביחסים מסוימים עם אינדיבידואל מסוים, הוא עצמו עניין אותי, והלימוד רק במידה מועטה. אז פניתי מהאינדיבידואל ושמתי דגש על מה שלא עניין אותי (קודם) כלל. אני כעת שמה את הדגש על מה שקודם הונח בצד. (קודם) לא הטמעתי את הלימוד ועכשיו אני אומרת שהלימוד טוב. אני מביעה תמיכה במשהו אשר קודם לכן סירבתי לקבלו! כאן יש לכם פשוטו כמשמעו דוגמה באשר לסתירות שניתן למצוא בעולם. האם אתם יכולים להעלות בדעתכם שהיכן שסתירות כאלו מתקיימות יכול להתקיים קשר פנימי אמיתי עם תנועתנו המדעית-רוחית? מובן מאליו שלא.

חשוב להיות מודע לסתירות כמו אלו, מאחר ואם אנו נכשלים ביכולתנו לשים לב לתופעות כאלו בקרבנו, לעולם לא נמצא את הנתיב הנכון להכרת עולם הרוח. אין צורך לומר, שדברים רבים יכולים לחמוק מאיתנו, אבל אנו חייבים להיות בעלי רצון לשים לב לסתירות כאלו. מצד שני, חייבים לזכור שסתירות מסוג זה מנוצלות מתוך כוונה לנער את האמת עד ליסודותיה. הניחו, למשל, שמישהו היה אומר: אדם מעביר הוראה אבל הוא עצמו מלא בסתירות, אפילו בנטיות לא מוסריות, הוא אכן נשלט על ידי כוחות הרוע. אבל הלימוד כשלעצמו טוב – בזה אכן יש להודות. טוב ויפה – אבל אם אותו אחד המייצג זאת ואת התנועה הקשורה בזאת מייסד את היחסים בינו לאחרים אך ורק באמצעות הלימוד, ואינו מעוניין להוות דבר נוסף מעבר לכך – אז גישה זו דורשת ממנו להיות משהו אחר! כול סוגי הדרישות נתבעות מהאדם, ולמרות שבשורה התחתונה הלימוד נדחה, נאמר כך: הלימוד עצמו טוב, אבל עם זאת האדם רע! בדרך זו, מישהו המרגיש עצמו כבלתי מסוגל לחלוטין לתפוס את הלימוד יכול לפעול כנגדו אצל הללו המאמינים בו. זוהי הדרך הטובה ביותר לחתור תחת הלימוד אותו אינו מסוגל להפריך, מאחר וכפי שציינתי אתמול, זה נמסר אז לידיהם של הכוחות הלוציפריים והאהרימניים.

נאמר לעיתים כה קרובות שעל הלימוד להוות לא רק תיאוריה אלא חיים ממשיים. אם זה הופך רק לתיאוריה, הורגים אותו, ושולחים אותו לידיו של אהרימן, האל של המוות. זוהי השיטה הטובה ביותר להבטיח שמה שנלמד יימסר לאהרימן וכך ייכרת מהעולם. יותר מכך, זוהי שיטה הדומה לזאת שהופעלה על ידי אינדיבידואלים מסוימים שניצבו מאחורי מר סינט, למשל. הם הפעילו עליו השראה כך שייטול כיוון מסוים בכדי לכוונו אל סברה מוטעית שהגיעה לשיאה בחילול עובדות אמיתיות. הירח הפיסי שמהווה שליח לשיתוקה של הספירה השמינית, הוצג כספירה השמינית עצמה. המציאות הקשורה לספירה השמינית טושטשה, נמחקה. ולאחר מכן ה. פ. בלבצקי תיקנה זאת בהצהירה שיהווה יצר את רק הספירה הנמוכה של חיי האדם, את הספירה של חושיו – שעה שהאמת היא שיהווה יצר שליח הפועל כנגד הספירה השמינית. לכן שיטה זו מורכבת מהפצת ערפל על החומר, ובכך לגרום להצגתו באור מוטעה. אם תבחנו דברים אלו בזהירות, תראו שמה שהתרחש בקרבנו מהווה במהותו דבר זהה, אלא שבקנה מידה קטן יותר. זהו ניסיון להוציא דיבה על האמת שבשמחה הייתה מגיעה אל העולם. מישהו מרגיש שאינו מסוגל להפריך את הלימוד ומפנה האשמות כנגד מי שמציגו. זה כמובן מראה שאדם כזה אינו מסוגל לתפוס את מהות הלימוד.

זוהי בעיה השווה בהחלט הקדשת תשומת לב מצד הניצבים ביושר בקרבנו, מאחר וחייבים לראות דברים אלו מנקודת תצפית גבוהה יותר. אני מזכיר דוגמאות אלו מאחר והן בהישג יד ומאחר והן מראות לנו להיכן תשומת ליבנו צריכה להיות מכוונת. בתנועתנו הדגש האפשרי החזק ביותר חייב – וזה נעשה מאז עסקתי בזה – להיות מושם על הגישה הנכונה המאומצת כלפי הראייה הרוחית האטביסטית, כך שלא תוכלנה להיווצר אשליות אודותיה. דוגמה למה שמומצא בכדי לסלף את מה שאנו עושים או רוצים לעשות, היא האמירה: שניתן לראות שתנועה זו מפנה עצמה לטיפוח הראיה הרוחית – ואז נעשו מאמצים לרמוז שכול אחד בתנועה מומרץ לפתח ראיה רוחית. דברים מסוג זה מפיצים ערפל מטשטש מעל התנועה. האמת היא הפוכה – למרות שזוהי עובדה שהראיה הרוחית חייבת להיות מפותחת – אמצעים טובים מושקעים בכדי לעורר שנאה כנגד התנועה.

נאמר: תנועה שבאה לידי קיום בתקופה המודרנית חייבת שלא לטפח את הראיה הרוחית האטביסטית, הישנה, אבל זה בדיוק מה שהתנועה המיוחדת הזאת עושה. באשר לנושא טיפוח הראיה הרוחית האטביסטית התנועה אומרת בדיוק את אותו הדבר, אבל כאן כיוון החץ התהפך ומגנים את התנועה. זה מתרחש למשל, בסביבתנו הקרובה, כאשר בדרשות ובנאומים נטען שהללו שהתאספו כאן בדורנאך מדורבנים, מעל לכול על ידִי, לפתח ראיה רוחית, ובאותה העת מתייחסים לכך כאל ראיה רוחית אטביסטית, חולנית.

אין צורך לומר, שלמי שנושא דברים אלו אין מושג מהו באמת אומר. הוא רק בובה. אבל אנו עצמנו חייבים להתבונן עמוק יותר אל תוך הקשרים, בהיותנו מודעים שאנו חיים בזמן בו אימפולסים כאלו יבטאו עצמם בחוזקה כנגדנו. ויהיה זה גרוטסקי במיוחד אם לימודינו עצמם ישמשו כנשק בכדי לסתור אותנו. אפילו דבר זה כבר קרה. באחת מהביקורות המתנגדות שיצאו לאור במהלך השבועות האחרונים, נוסחה התקפה באמצעות ציטוט מהמחזות של המיסטריות ומהספר מדע הנסתר. כך שכוחות שאינם מעוניינים ביציאת האמת לאור פועלים בכל מקום.

באשר לאמת עצמה אין לנו צורך לדאוג… האמת מפלסת דרכה בעולם כאשר היא שמה דגש רק על מה שהוא חיובי.

אבל ברגע בו הצהרות שפשוט אינן מתקרבות לאמת יוצאות אל העולם, אנו חייבים להיות מצוידים ומחומשים בכדי לדעת כיצד לשפוט אותן. אנו חייבים שלא לאמץ את העמדה בה אנו לומדים רק את מה שניתן למצוא בספרות. אנו חייבים לתרגם לחיים את עיקרון-החיים המוכל ב לימודינו. כלומר, אנו חייבים לשפוט את החיים לפי העקרונות של לימודינו. אנו חייבים שלא לחשוב אודות התקפה זו או אחרת מבחוץ כפי שהיינו חייבים לחשוב לו היינו מקבלים את לימודינו רק כתיאוריה. הצורך בויכוח אינו מתעורר עד שאנו מותקפים. אבל אז אנו חייבים להיות מודעים לכך שהלימוד שלנו מסולף בקלות רבה לכיוון הנגדי ולכן עלינו להשגיח ולהגן עליו. במיוחד אנו חייבים לעמוד על המשמר כנגד כול חד-צדדיות.

למשל, נימות קול חרישיות יכולות להישמע בהקשר לדברים מסוימים שנאמרו פה ושם – נימות קול חרישיות הנובעות מגישה הנוטה ביתר קלות לפנות בריצה אל הקיצוניות השנייה, ואז גם קל להפריכן. תוכלו לזכור שהיה זה הכרחי לומר הרבה בנושא הנוגע לאשליות אודות התגשמויות מיוחדות. לו היה הדבר נישא לקיצוניות המובילה לצחוק ובוז באשר לכול העניינים הללו, יכלו מתנגדינו לדרוש נאה ש: “אנשים אלו מלמדים משהו. אבל הניחו לאחד מהם לגעת בקצה אחד מהדברים הללו והוא מיד עובר ללעוג לו!”

אין לנו בסיס לדחות את התנסויות הראיה הרוחית – ברור שלא. חובתנו היחידה היא לפענח התנסויות כאלו כאשר הן משמשות לחיזוק גאווה אישית, או כמובן כאשר מהלך המאורעות החיצוניים מוכיח שהתנסויות אלו היו מוטעות. אנו חייבים שלא להתבטא בסתמיות ולשפוך כך את התינוק יחד עם המים. תנועתנו חייבת כמובן שלא להפוך עצמה לגוף בעל תיאוריה מדעית. אתם יכולים לראות שגם סכנה זו יכולה להתעורר בקלות.

מאמר שנשלח לנו בימים האחרונים נכתב בפיקחות רבה, מאחר ואין דרך מתקבלת על הדעת לתקוף את תנועתנו מאשר לומר: “האנשים הללו מתנהגים כאילו הם דוחים כול קשר בין עולם החושים ועולם הרוח!” זה נאמר למעשה במאמר. ובנספח, בצורה מוזרה למדי מועלת השאלה: “מדוע שאימו של האל לא תתגשם מחדש גם היא?” – כמובן, ניתן לשאול, מדוע שלא תתגשם שוב? לא קיימת סיבה מדוע אין זה יכול להיות כך. אבל בדבר אחד אתם יכולים להיות בטוחים: החיים האקזוטריים של אם האלוהים הזאת, בהתגשמות חוזרת כזאת, לא יהיו בעלי הצורה כמו זאת שדורשים שתהיה!

אמת, בעניינים אלו עוסקים בשאלה שהדגשתי שנים רבות ומצאתי להכרחי לכלול אותה בעבודתי הפילוסופית הבסיסית. אם תקראו פילוסופיות אחרות, תמצאו בתיאוריות ובצורת ההתבטאות שלהן, אפילו בכתבים מוקדמים, הרבה ממה שמופיע שוב בפילוסופיה של החירות שלי. אבל דבר אחד נכלל בה, לפחות בדרך בה הוא בוטא ונשזר כעיקרון אתי, כאימפולס מוסרי, כמשהו מקורי לחלוטין. בפעם הראשונה “טאקט מוסרי” הוצג כמשהו אשר לא ניתן לתופסו רק באמצעות כוח השיפוט, אלא באמצעות השכל (mind) השלם וחיי הרגש, כך שכאשר יש לטפל במשהו בעדינות, אדם אינו יכול לעבור לקיצוניות ולנסות לסלק טעות אחת בעזרת אחרת. זהו “טאקט מוסרי”. ניסיתי להגדיר זאת בצורה ברורה ככל האפשר בפילוסופיה של החירות. חייבים להדגיש באמת בזמן הנוכחי – מאחר ויש לנו כאן עסק עם חומר מטעה ביותר – שאנו חייבים להימנע מהסכנה של נפילה לקיצוניות נגדית.

אתמול הצבעתי על סכנות שונות אבל הרגשתי צורך להוסיף משהו היום בכדי להדגיש שאסור לנו ליפול לקיצוניות הנגדית. כול פעילותנו, מלוא טבעה של תנועתנו, חייבת להתבסס על הפיכת עולם הרוח לממשות, על התנסות והרגשת חיינו כמחוברים עם עולם הרוח.

אם אנו אוחזים בעיקרון זה בקדושה, אנו חייבים לסרב בנימוס להרשות לעניינים האישיים הישירים, לחיים הסובייקטיביים, לחדור פנימה. זה לא רומז שאין עלינו לנסות אף פעם לגלות האם אנו עצמנו מהווים התגשמות של מישהו. אבל פשוט להתחיל מאישיות אחת בחיפוש אחר האחרת, לא בא בחשבון. זוהי דרך קלה מידי. הדרך הנכונה היא להשתדל להגיע אל הנקודה בה אנו מתחילים לחשוף סודות מסוימים אודות חיינו שלנו. אז בוודאי נבצע התקדמות. בהקשר זה אנו ניצבים בנקודה בעלת משמעות רבה, כלומר חייבים לשים לב למימרה: אל תשפוך את התינוק עם המים!

בעת ובעונה אחת עלינו לפעול באינטנסיביות בכדי להימנע ממה שעלול להוות גורם הרסני לתנועתנו, דהיינו, שקיעה הדרגתית בערפיליות וחוסר בהירות. קיימים מספר דברים הדורשים טיפול קשוח. זהו עניין אחר. אבל אנו חייבים תמיד להיות מודעים לבסיס עליו אנו ניצבים – הבסיס של תנועה רוחית רצינית ומכובדת.

אלו הן מספר נקודות מבט היכולות לעזור לנו להתוודע לתנאים החיוניים לחייה של תנועתנו. כאשר נאמר שהמציאות החיצונית מהווה מאיה, אז גם מאיה זו חייבת להילמד ביסודיות. אין עלינו להדגיש מצד אחד את האמירה התיאורטית: “המציאות החיצונית מהווה מאיה”, ואז לפעול כאילו המציאות החיצונית עצמה היא בעלת חשיבות עליונה כאשר אנו פוגשים בה באופן מוחשי בעולם.

———————————————————-

1. בין היתר, ראה הרצאה רביעית בסדרה “מקרוקוסמוס ומיקרוקוסמוס“. יצא בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס. ↑
2. הקטע נלקח מספרו של גיתה ווילהלם מייסטר. יצא בעברית בהוצאת הקיבוץ המאוחד 1979, תרגם יצחק כפכפי. ↑
3. מודל “כיפת השמיים” המקובל באסטרונומיה המודרנית. המתרגם. ↑
4. יוהאן וולפגנג פון גֶתה 28 באוגוסט 1749 – 22 במרץ 1832, ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית, היה סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, הומניסט, פוליטיקאי, בונה חופשי ומדען גרמני. Johann Wolfgang von Goethe ↑
5. (גיתה מתכוון לארכיונים “הרוחיים”). ↑
6. גיאורג וילהלם פרידריך הגל Georg Wilhelm Friedrich Hegel 27 באוגוסט 1770 – 14 בנובמבר 1831, היה פילוסוף גרמני. ↑