רודולף שטיינר

סדרה של ארבע-עשרה הרצאות

מינכן: 22 במאי עד 6- ביוני 1907

99 GA

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דליה דיימל

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

עולם האלמנטים ועולם השמיים.

חיי העירות, שינה ומוות

הרצאה מספר 3      26.5.1907

נלמד עכשיו את האדם במצב של חיי העירות בעולם הפיסי, במצב של שינה ובמה שמכונה מוות. כל אחד מכיר מתוך חוויותיו שלו, את מצב העירות.

כאשר האדם שוקע בשינה, גופו האסטרלי והאגו, ביחד עם מה שעוּבד בגוף האסטרלי ע"י האגו, עוזבים את הגוף הפיסי והגוף האתרי. כאשר אתה מתבונן באדם הישן בראיה רוחית, גוף פיסי וגוף אתרי מונחים שם במיטה. שני מרכיבים אלה נשארים מחוברים כאשר הגוף האסטרלי יוצא החוצה ביחד עם המרכיבים הגבוהים. בעזרת ראיה רוחית אנו יכולים לראות כיצד כאשר השינה מתחילה, הגוף האסטרלי מוצף אור ויוצא מחוץ לשני הגופים האחרים. כדי לתאר את המצב הזה ביתר דיוק עלינו לומר שהגוף האסטרלי של אדם מודרני מופיע כמכיל הרבה זרמים וניצוצות של אור. הוא עשוי שתי ספירלות השזורות זו בזו. כל ספירלה עשויה כעין שש דמויות, אחת שרויה בגוף הפיסי, והאחרת נמתחת הרחק לתוך הקוסמוס כמו שובל של כוכב שביט. שני השובלים של הגוף האסטרלי נעשים במהרה בלתי נראים בקצותיהם כך שכל התופעה מקבלת צורה של ביצה. כאשר האדם מתעורר, השובל חדל להשתרע לכוון הקוסמוס והכול חוזר שוב לתוך הגופים האתרי והפיסי.

חלימה היא מצב ביניים בין עירות לשינה. שינה מלאה בחלומות היא מצב שבו הגוף האסטרלי מאבד כל קשר לגוף הפיסי אבל עדיין קשור עם הגוף האתרי. שדה הראיה של האדם מתמלא אז בתמונות שאנו קוראים להן חלומות. זהו באמת מצב ביניים משום שהגוף האסטרלי ניתק עצמו לחלוטין מהגוף הפיסי, אבל נשאר קשור, בדרך מסוימת, עם הגוף האתרי.

האדם, כאשר הוא ישן, חי בגופו האסטרלי מחוץ לגופיו האתרי והפיסי. לעובדה שהוא מוכרח לשקוע בשינה יש משמעות עמוקה עבור כל המבנה שלו. אל תדמיינו לעצמכם שהגוף האסטרלי הוא בלתי פעיל ואין לו עבודה לעשות במשך הלילה כאשר הוא נמצא מחוץ לגופים הפיסי והאתרי. במשך היום, כאשר הגוף האסטרלי נמצא בתוך הגופים הפיסי והאתרי, הוא נתון להשפעות הבאות אליו מן העולם החיצון, רשמים שהאדם מקבל כתוצאה של התפקודים של הגוף האסטרלי שלו עצמו, דרך חושיו, דרך הפעילות שלו בעולם הפיסי. רגשות וחוויות, כל דבר שעובד עליו מבחוץ ממשיך הלאה לתוך הגוף האסטרלי. זה מהווה את החלק הממשי של רגישה וחשיבה באדם, והגוף הפיסי, ביחד עם הגוף האתרי, הוא רק ממסר, מכשיר. חשיבה ורצון נמצאים בגוף האסטרלי. כאשר האדם פעיל בעולם החיצון במשך היום, הגוף האסטרלי מקבל רשמים כל הזמן. אבל הבה נזכור מצד שני שהגוף האסטרלי הוא הבנאי של הגופים האתרי והפיסי. כפי שהגוף הפיסי עם כל האיברים שלו התקשה מתוך הגוף האתרי, כך כל מה שזורם ופעיל בגוף האתרי נולד בתוך הגוף האסטרלי.

ומתוך מה נולד הגוף האסטרלי עצמו? הוא נולד מתוך האורגניזם האסטרלי האוניברסלי אשר אורג דרך כל הקוסמוס. אם תרצו לראות זאת בדרך של דימוי, היחס של החלק הקטן של חומר אסטרלי הנמצא בגופכם האסטרלי אל האוקיינוס האסטרלי הכביר שבו כל בני האדם, חיות, צמחים, מינרלים וכוכבי הלכת גם נכללים ומתוכו הם נבראים. אם ברצונכם לתפוס את היחס של הגוף האסטרלי האנושי לאוקיינוס האסטרלי הכביר, חישבו על טיפה אחת של נוזל בכוס. הטיפה שואבת את קיומה בשלמות מתוך הנוזל שבכוס. בדומה לכך מה שיש לגוף האסטרלי היה פעם חבוק בתוך האוקיינוס האסטרלי של הקוסמוס. הוא נפרד מתוך האוקיינוס הזה ועבר לתוך גוף אתרי וגוף פיסי. הוא נהיה לישות נבדלת, כמו טיפת הנוזל שנטפה מן הכוס.

כל עוד הגוף האסטרלי נמצא בתוך האוקיינוס האסטרלי הוא מקבל את החוקים ואת הרשמים מתוך מקור קוסמי זה. הוא חי את חייו בתוך גוף אסטרלי קוסמי זה. אחרי שהוא נפרד הוא נחשף, במשך תודעת העירות של האדם, לרשמים המתקבלים מן העולם הפיסי. כך שהגוף האסטרלי נתון לשתי השפעות, זו הבאה מהגוף האסטרלי הקוסמי וזו הבאה מבחוץ כתוצאה של הפעילות הנכפת עליו ע"י העולם הפיסי. כאשר האדם יגיע למטרה של אבולוציית האדמה שלו, שתי ההשפעות הללו יתמזגו לתוך הרמוניה. היום שתי ההשפעות הללו אינן חיות בהרמוניה.

כעת, הגוף האסטרלי הוא הבנאי של הגוף האתרי ובאופן עקיף – משום שהגוף האתרי הוא בתורו הבנאי של הגוף הפיסי – גם של הגוף הפיסי. כל דבר שהגוף האסטרלי בנה נדבך אחרי נדבך במשך הזמנים, נברא מתוך האוקיינוס האסטרלי הקוסמי. משום שרק חוקים הרמוניים והגיוניים באים מן האוקיינוס האסטרלי, העבודה שנעשתה ע"י הגוף האסטרלי בבניית הגופים האתרי והפיסי היא בראשיתה הרמונית ושקולה, אבל כתוצאה של ההשפעות שהגיעו אל הגוף האסטרלי מבחוץ, מהעולם הפיסי, נפגמה ההרמוניה הראשונית, ואז צצו כל אותן הפרעות של הגוף הפיסי הנפוצות במין האנושי כיום.

אם הגוף האסטרלי יישאר כל הזמן בתוך האדם, ההשפעה החזקה של העולם הפיסי תהרוס במהרה את ההרמוניה שהובאה ע"י הגוף האסטרלי מהאוקיינוס הקוסמי. במהרה יהיה האדם סחוט ממחלות ועייפות. במשך השינה הגוף האסטרלי מתנתק מהרשמים של העולם הפיסי שאינם מכילים דבר המביא הרמוניה ועובר לתוך ההרמוניה הקוסמית שממנה נברא. וכך, בבוקר הוא מביא עימו את האפקט המתמשך של ההתרעננות וההתחדשות שחווה במשך הלילה. כל לילה הגוף האסטרלי מחדֵש את ההרמוניה שלו עם האוקיינוס האסטרלי הקוסמי ומגלה עצמו לרואה הרוחי כפעיל ביותר. הרואה הרוחי מגלה קשרים בין האוקיינוס האסטרלי לבין השובל דמוי השביט ומבחין כיצד חלק זה של הגוף האסטרלי עובד על הרחקת התשישות שנגרמה ע"י העולם של חוסר ההרמוניה. הפעילות הזאת של הגוף האסטרלי מבטאת עצמה בתחושה של מרץ ורעננות בבוקר אחרי ששהה במשך הלילה בתוך ההרמוניה הקוסמית הגדולה. על הגוף האסטרלי כמובן להתאים עצמו שוב לעולם הפיסי, לכן התחושה החזקה ביותר של מרץ אינה מופיעה אלא לאחר כמה שעות מהיקיצה, כאשר הגוף האסטרלי חדר שוב לתוך הגוף הפיסי.

כעת נפנה אל המוות, אחיה של השינה ונלמד על מצבו של האדם לאחר המוות. ההבדל בין אדם מת לבין אדם ישן הוא שבמוות הגוף האתרי עובר הלאה יחד עם הגוף האסטרלי והגוף הפיסי לבדו נשאר מאחור בעולם הפיסי. מלידה ועד מוות הגוף האתרי לעולם אינו עוזב את הגוף הפיסי מלבד במצבים מסוימים של התקדשות.

פרק הזמן שבא מיד לאחר המוות הוא בעל חשיבות רבה לאדם. הוא נמשך שעות רבות, אפילו ימים, שבמשכם כל האינקרנציה שזה עתה הסתיימה, עוברת לפני נפשו של המת כתמונה כבירה של זיכרונות. זה קורה לכל אדם אחר המוות. התכונה האופיינית לתמונה הזו שכל עוד היא נשארת בצורה שבה היא מופיעה מיד לאחר המוות, כל החוויות האישיות של האדם במשך חייו, נמחקות. לחוויות שלנו חוברים תמיד רגשות של תענוג או כאב, התרוממות רוח או צער, במילים אחרות חיינו החיצוניים תמיד מחוברים עם חיים פנימיים.

השמחות והייסורים הקשורים עם התמונות של חיי העבר אינם נוכחים בתמונת הזיכרון המופיעה מיידית לאחר המוות. האדם מביט בתמונת זיכרון זו כפי שהוא מביט בציור. אפילו אם ציור זה מתאר אדם שחייו מלאים צער וכאב, עדיין אנו מביטים בו באופן אובייקטיבי למדי. אנו יכולים כמובן להבחין בצער שלו, אבל איננו חווים אותו באופן ישיר. כך הוא הדבר עם תמונת זכרון זו שלאחר המוות. התמונה מתרחבת אל החלל ובזמן קצר ביותר האדם רואה את כל פרטי מאורעות חייו. היפרדות של הגוף הפיסי מן הגוף האתרי במשך החיים יכולה להתרחש רק אצל המתקדש, אבל ישנם רגעים מסוימים כאשר הגוף האתרי משתחרר לפתע מן הגוף הפיסי. זה קורה כאשר לאדם יש חוויה מפחידה ביותר, נפילה נוראה או סכנת טביעה. ההלם גורם למין השתחררות של הגוף האתרי מהגוף הפיסי וכתוצאה בא רגע כזה שכל החיים שעברו עומדים לפני הנפש כתמונת זכרון.

בדומה לחוויה שלאחר המוות, היפרדות חלקית של הגוף האתרי מתרחשת גם כאשר אחד האיברים "נרדם" כפי שנהוג לומר. אם היד למשל נרדמת, הרואה הרוחי יכול לראות את החלק האתרי של היד בולט כמו כפפה. חלק של המוח האתרי גם כן בולט כאשר האדם במצב של היפנוזה. בגלל שהגוף האתרי ארוג בגוף הפיסי בתצורה של חודי סיכה זעירים, מופיעה לכן בגוף הפיסי התחושה הידועה היטב של דקירות זעירות באיבר שנרדם.

אחרי שחולף הזמן שבמשכו הגוף האתרי ביחד עם הגוף האסטרלי יצאו מתוך הגוף הפיסי לאחר המוות, בא הרגע כאשר הגוף האסטרלי עם המרכיבים הגבוהים יותר, עוזב את הגוף האתרי. תמונת הזכרון מתפוגגת, אבל משהו ממנה נשאר, היא אינה הולכת לאיבוד כולה. מה שמכונה אתר – או חומר החיים מתפזר באתר הקוסמי, אבל מין תמצית נשארת שלעולם אינה הולכת לאיבוד דרך מסעותיו הבאים של האדם. הוא נושא תמצית זו עימו לתוך כל ההתגשמויות העתידיות שלו כמין תמצית מתמונת הזכרון, אפילו שאינו זוכר אותה. מתוך תמצית זו נוצר מה שמכונה, כמציאות ממשית, "גוף הסיבה". אחרי כל התגשמות דף חדש נוסף לספר החיים. ההתרבות של תמצית החיים אם החיים שעברו היו פוריים, גורמים לחיים הבאים להתפתח בדרך הנכונה. זה מה שגורם לחיים להיות עשירים או עניים בכישרונות בתכונות וכיוצא בזה.

כדי להבין את החיים של הגוף האסטרלי אחרי שנפרד מהגוף האתרי, אנו צריכים לתאר מצבים הקיימים בחיים הפיסיים. בחיים הפיסיים הגוף האסטרלי הוא זה ששמח, סובל, מספק את תשוקותיו דחפיו ומשאלותיו, דרך האיברים של הגוף הפיסי. לאחר המוות המכשירים הפיסיים הללו אינם עומדים יותר לשימושו. אנין הטעם אינו יכול יותר לספק את תשוקתו לאוכל מובחר, משום שהלשון חלפה לה ביחד עם הגוף הפיסי. אבל התשוקה הקשורה לגוף האסטרלי נשארת באדם ומכאן עולה ה"צימאון הבוער" של תקופת הקמלוקה ( KAMA – תשוקה, משאלה; LOCA – זה "מקום" אבל במציאות זה מצב ולא מקום). אדם שבמשך חייו לומד להתעלות מעל לגוף הפיסי, מקצר את השהייה שלו בקמלוקה.

להנות מיופי או הרמוניה של דברים משמעו צמיחה והתפתחות, משום שזה מוביל אותנו מעבר לעולם החומרי. הנאה מאמנות חומרנית מגבירה את הקשיים של מצב הקמלוקה. הנאה מאמנות רוחנית מקלה אותם. כל הנאה אצילית, רוחנית, מקצרת את תקופת הקמלוקה. כבר במשך החיים הארציים עלינו לנתק עצמנו מכל תענוג ותשוקה אשר יכולים לבוא לידי סיפוק רק בעזרת מכשיר פיסי. תקופת הקמלוקה הוא הזמן של השתחררות מתענוגות ודחפים חומריים. היא נמשכת בערך שליש מתקופת חיינו הארציים. יש משהו מיוחד אודות החוויות שאנו עוברים בקמלוקה. האדם מתחיל למעשה לחיות לאחור דרך חייו שזה עתה תמו. מיד לאחר המוות היתה תמונת הזכרון הגדולה שחסרו בה אלמנטים של שמחה וסבל. בקמלוקה האדם חי שוב דרך כל השמחה וכל הסבל בדרך כזו שהוא חייב לחוות בעצמו את כל השמחה וכל הסבל שהוא גרם לאחרים. לכל זה אין קשר לחוק הקרמה.

המסע לאחור מתחיל עם האירוע האחרון שלפני המוות ומתקדם במהירות משולשת עד הלידה. כאשר במסע לאחור זה של היזכרות, האדם מגיע ללידה, החלק של הגוף האסטרלי ששונה ע"י האגו מתחבר עם גוף הסיבות, והחלק שלא שונה נופל הצידה כמו צל, כמו רוח רפאים. זוהי הגוויה האסטרלית של האדם. הוא הניח בצד את הגוויה הפיסית, הגוויה האתרית ועכשיו את הגוויה האסטרלית. הוא חי עכשיו דרך מצבים חדשים, אלו של הדוואכאן. דוואכאן סביב סביב לנו, בדיוק כמו העולם האסטרלי.

כאשר החיים נחווים לאחור עד לילדות המוקדמת; כאשר שלוש הגוויות כבר הונחו הצידה, האדם מגיע למצב שצוין בדרך מסתורית בברית החדשה במילים: "עד שלא תהיו כילדים קטנים לא תוכלו להיכנס למלכות השמיים". (דוואכאן, העולם הרוחי – זוהי מלכות השמיים במשמעות נוצרית).

העולם של הדוואכאן צריך עכשיו להיחקר. זהו עולם רב פנים ומורכב כמו עולמנו הפיסי. כפי שיש אזורים מוצקים, יבשות, בעולם הפיסי ומים מקיפים את האדמה המוצקה, עם אוויר מעל ומעל האוויר מצב מעודן יותר, כך יש מורכבות דומה בדוואכאן, בעולם הרוחי. באנלוגיה על האדמה, התופעות שנמצא בדוואכאן קיבלו שמות דומים.

בתחילה יש אזור שאפשר להשוותו לאזורים פיסיים מוצקים, זהו אזור היבשה של הדוואכאן. מה שהוא פיסי כאן על האדמה, באזור זה של הדוואכאן יהיה ישויות רוחיות בצפיפות רבה. חישבו לדוגמא על אדם פיסי; עבור מבט דוואכאני הוא נראה כך: מה שקולטים החושים הפיסיים, נעלם, ואור קורן למעלה באזור הקרוב שמסביב לאדם הפיסי, במקום שבדרך כלל יש בו חלל ריק. באמצע, היכן שהגוף הפיסי נמצא יש חלל, צל ריק, כעין תשליל (נגטיב). חיות ובני אדם מופיעים כאן כתשליל של תמונה, דם נראה ירוק – הצבע המשלים של אדום. כל הצורות שהן פיסיות בעולמנו, נוכחות באבות הטיפוס (Archetypes) של הדוואכאן.

אזור שני – לא נפרד אבל כמו דרגה שניה – זהו האזור האוקיאני של הדוואכאן. אין אלה מים, זהו חומר מיוחד שבזרמים ריתמיים ממלא את העולם של הדוואכאן בצבע שאפשר להשוותו לפריחה רעננה של אפרסקים באביב. אלה הם חיים זורמים והם ממלאים את כל הדוואכאן. מה שנמצא בקרב בני אדם וחיות אינדיבידואליים כאן למטה, נוכח בדוואכאן כמין אלמנט מימי. נוכל לדמיין את זה אם נחשוב על החלחול של הדם בתוך האורגניזם האנושי. האזור השלישי בדוואכאן יכול להיות מאופיין בצורה הטובה ביותר אם נאמר שמה שחי כאן, בעולם הפיסי בתוך ישויות בדרך של רגשות, או שמחה וסבל, תענוג וכאב וכדומה נוכח בדוואכאן כגילוי חיצוני.

לדוגמא: דמיינו לעצמכם קרב הנערך כאן על האדמה. תותחים, כלי נשק וכדומה – כל זה על המישור הפיסי; אבל בקרב בני האדם על המישור הפיסי יש רגשות הדדיים של נקמה, כאב, תשוקות. שני צבאות פוגשים זה את זה, מלאים בלהט וחימה מנוגדים. חישבו על כל זה מתורגם לגילויים חיצוניים ותקבלו תמונה כיצד זה מופיע על המישור הדוואכאני; כל מה שקורה כאן בשדה הקרב מופיע בדוואכאן כמו התפרצות של סערה נוראה. זוהי האטמוספירה, האוויר הסובב של הדוואכאן. כפי שהאדמה שלנו מוקפת ע"י אוויר, כך כל הרגשות שפורצים החוצה כאן, אם הם באים לידי ביטוי פיסי או לא, מפוזרים בדוואכאן כמו אטמוספירה.

האזור הרביעי בדוואכאן מכיל את הצורות של אבות הטיפוס, אבות הטיפוס שהם היסוד לכל ההישגים האמיתיים והמקוריים על האדמה. אם נבחן מקרוב את ההתרחשויות של העולם הפיסי, נמצא שהרוב הגדול של התהליכים הפנימיים מעוררים ומומרצים מבחוץ. פרח או חיה מעניקים לנו שמחה. ללא הפרח או החיה לא נחווה שמחה זו. אבל ישנם גם תהליכים שאינם מומרצים מבחוץ. רעיון חדש, עבודה של אמנות, מכונה חדשה – כל הדברים הללו מביאים לעולם משהו שלא היה בו לפני כן. יצירות מקוריות באות לידי קיום בכל התחומים הללו. אם יצירות חדשות לא היו נוצרות בעולם, האנושות לא היתה מתקדמת. יצירות מקוריות הניתנות לעולם ע"י אמנים ומגלים גדולים נעלות רק במשמעות של דרגה מכל פעולה מקורית אמיתית אחרת – אפילו הבלתי משמעותית ביותר. הנקודה היא שמשהו מקורי עולה בישות הפנימית.

אבות טיפוס קיימים בדוואכאן אפילו עבור פעולות מקוריות בלתי חשובות ביותר. כל הדברים הללו תבניתם הוכנה מראש בעולם ההוא. כל הישג של האדם נוכח מראש במצב נבטי אפילו לפני שנברא.

כך אנו מוצאים בדוואכאן ארבעה אזורים שהדימויים ההפוכים שלהם על פני האדמה הם: אדמה, מים, אוויר ואש. ישנו האזור היבשתי, הקרום המוצק בדוואכאן – במשמעות רוחית כמובן. האזור האוקיאני המקביל לאזורי המים אצלנו. האזור האטמוספרי, זרם התשוקות וכיוצא בזה – יופי, אבל גם רעש והמולה נמצאים שם. ולבסוף העולם החודר כל של אבות הטיפוס.

כל דבר שכרוך ביוזמה של הרצון ורעיונות מקוריים, אשר מאוחר יותר האפקט שלהם מגיע לעולם הפיסי ע"י ישויות החוזרות לשם – כל זה חייב להתחיות קודם ע"י הנפש בעולם ההוא, כדי שכוחות רעננים יתאספו עבור חיים חדשים.