תמצית תוכן העניינים:

שינויים במעטפות של האדם בהשפעת האזוטריזם. האיברים של הגוף הפיזי נעשים עצמאיים ופחות תלויים זה בזה, דינמיים יותר, בזמן שכמערכת שלמה הם נחווים כפחות דינמיים. החוויה הפנימית של מזונות/משקאות ממריצים. הקשר בין המזונות לפלנטות של מערכת השמש שלנו. אכילת בשר, צמחים, שומן, חלבון וסוכר. החוויה הפנימית של מזונות או משקאות ממריצים. החוויה של מחזור הדם והלב כהשתקפות של ההשפעה המקרוקוסמית של השמש על האדמה; תהליכי המוח כתמונת ראי של התנאים הקוסמיים של כל השמיים זרועי הכוכבים; העיכול כמשתייך לאדמה.

 האבולוציה של חושיי האדם. המודעות לישות האתרית דרך תודעה חלומית של מערכת השרירים, של מערכת העצמות, כמו צל של איברי החישה האינדיבידואליים, שחודרים לתוך האדם כעולמות ייחודיים. האדם נעשה מודע לאתר החום כמקרין דרך המרחב וחודר לתוכו, ולאתר האור, לאתר הכימי, ולאתר החיים כארגון אתרי ה"מתברג" לתוכו. איבר השמיעה של היום הוא המעורר של זיכרון קוסמי; הדבר נכון לגבי חוש השפה עוד יותר מאשר לגבי חוש הטון. הפיכת הזיכרון להתבוננות בתמונות שמרוחקות מבחינת הזמן. רגישות האדם לטמפרמנט שלו.

 שינויים בחוויה של הגוף האתרי. התפתחות חוש זמן בגוף האתרי. האדם חווה את האתר החיצוני כישות חיה. הבדלים בחוויה הפנימית של הגוף האתרי. הפעולה של הישויות אמשספנד (Amshaspands) על הגוף האתרי של המוח האנושי בתקופת הירח הקדום נחווית בתמונה של הארכיטיפ האתרי: במוח הפיזי. האדם נושא עימו את הזמן הזורם: עבר רחוק. בחלק האמצעי של הגוף האתרי: זרימה עם הזמן, חוויה בין הלך נפש פלגמטי לסנגויני, בעוד שהריכוז בגוף האתרי של הראש קשור בהלך נפש מלנכולי. חלק שלישי של הגוף האתרי נחווה כנעלם לתוך האדמה, מתרחב; חלק רביעי כרושם של צורה חיצונית, צורת ביצה, שנהיית צבעונית. השפעת הישויות הרוחיות במהלך השנה ובמהלך שעות היום מביאה להבדלים חדשים בחוויית הגוף האתרי. הדחקה של התפיסה החושית, וחשיבה מופשטת בהתפתחות האזוטרית. חוכמה אלוהית זורמת לתוך החשיבה האנושית ההולכת ונעלמת. זרם הפוך מגיע לגוף האתרי מהעתיד. התנאי המקדים לכך הוא פיתוח שלווה.

 האבולוציה של החושים של האדם. הטרנספורמציה של החשיבה, הרגש והרצון. הטרנספורמציה של החשיבה הבריאה להתבוננות בריאה. פיתוח מושג פנימי של זמן. הפיקחות מפנה את המקום לחוכמה: המחשבות חושבות את עצמן באדם; הן שורפות את מה שהאדם עצמו פיתח כמחשבה. הרגש והרצון נהיים קשורים יותר. צורך גדול יותר בהנאה בקשר לדברים רוחניים מופיע כאנוכיות עדינה יותר והאדם מתגבר עליו בהדרגה; להרגיש לא אנוכי הופך להיות חובה רוחנית. התחושה היא שהרצון והרגש עולים מתוך האדם, בעוד שמתנות החוכמה מתחברות לעולם כולו. סימפתיה ואנטיפתיה כלפי הפעילות הפנימית של הרגש והרצון. במפגש בין הרגש העולה מבפנים לבין החוכמה הזורמת מלמעלה, האדם חווה את העולם האתרי. בתגובה שהחוכמה פוגשת כאשר היא זורמת לתוכנו, אנו חווים את הארכאי.

 אגדת גן העדן והסָגָה של הגביע הקדוש. הבה נשער שחל רגע של ראייה רוחית: מביטים לאחור מה'אני' והגוף האסטרלי אל הגוף הפיזי והאתרי. הרושם הוא הרגשה של עצב ללא גבול. איברי הגוף הפיזי המוטבע בתוך הגוף האתרי המלא בתנועה מופיעים כמו שרידים מנוונים של ישויות חיות נשגבות מהעבר. באימגינציה, איברים אלה גדלים והופכים למה שהיו פעם. מערכת העצבים, גם היא תוצר של התנוונות, מתמוססת ומתפרקת למספר ישויות דמויות צמחים. ההתבוננות העצמית גורמת לדחף לדעת מדוע הכול התנוון: אתה בעצמך הכנסת בו את זרע המוות עם ישותך. אימגינציה של גן העדן. את המציאויות הנעות של הגוף האתרי אנו רואים באירועים של זמן. אנו מופרדים מהגוף האתרי על ידי תהום של האתר הכללי של העולם, כשאנו נמצאים בצד השני של התהום, ואז אנו חווים מעין התקרבות אל הגוף האתרי שלנו ומתבוננים בתוכו: מופיעה ישות סגורה בין קירות בנויים מסלעים. הגולגולת שלנו היא כמו טירה, שלתוכה זורמים הכוחות האתריים של סיבי העצבים כמו חרב שחישלנו בעצמנו והכוחות האתריים של הדם כמו חנית עקובה מדם. אך החלק האצילי יותר של המוח יכול להזין את עצמו רק מהמיזוג של הרשמים החושיים היפים ביותר עם החומרים המינרליים האציליים ביותר, וכל השאר נדחה על ידי הגוף האתרי. כשכל זה הופך לתמונות, התוצאה היא האגדה של הגביע הקדוש.

 אסטרליות וה'אנ' (האגואיות). אמפורטס ופרסיפל. הגוף האסטרלי נעשה עצמאי. האגואיזם כתכונה של הגוף האסטרלי דורש הרחבת תחומי העניין שלו. כך שיכללו את כל האדמה (אגדת גן העדן), התנתקות מאינטרסים אישיים (אמפורטס), רצון פנימי להבין את מה ששייך לאנושות כולה (פרסיפל). האפשרות להשפיע על הגוף האסטרלי המשוחרר דרך טקסים או דרך הגוף האסטרלי המשוחרר של אישיות חזקה יותר. איסוף של האינטרסים של האנושות לנקודה של ה'אני' בעידן שלנו של נפש התודעה. ההכנה לכך נעשתה על ידי אוגוסטין. להתמודד עם ה'אני', האגואיות של האסטרליות. שלוש הדמויות של פאוסט והקשר ביניהן ב"פאוסט" של גתה.

 שומר הסף. קין והבל. החוויה של בדידות קרה כמו קרח כמשקל-נגד מול השליטה של האגואיזם בגוף האסטרלי. כשהגוף האסטרלי מתרחב לאינטרסים של העולם, ככל שמתקרבת האימגינציה של גן העדן, מגיע גם הזמן של המפגש עם שומר הסף. האדם קשור לכוחות המגנטיים שמושכים אותו מָטָה לתוך התחום האישי, אם הוא עדיין לא הפך את האינטרסים של העולם לאינטרסים שלו. זה מונע ממנו לעבור את שומר הסף. האיחוד עם האימגינציה של גן העדן יוצר את האיבר שדרכו רואים ישויות אחרות: קודם כול, ישות שתראה דומה לאדם עצמו. תיאור של חוויות נוספות: הישות החיצונית כשומרת של הישות הפנימית. האדם מקבל מושג לגבי היחס בין הגופים ל'אני'. האימגינציה של הסיפור של קין והבל: השתקפות של הקרבה גדולה. האדם כפי שהוא היום על האדמה הוא ההיפוך של מה שהוא היה פעם. מתוך הרגש המעומעם של התשוקה של הגוף האסטרלי ביחסי הגומלין שלו עם ה'אני' נוצר הידע האנושי על האדמה: הוא אינסטינקט ההרס שנעשה מעומעם. הרעיון שאותו מחדירים עמוק לישות של האחר הוא הנשק הקהה של קין. בדרך זו עובר לתוך האבולוציה מה שהפך פתאום את כיוונו. רק באופן זה האדם נהיה בשל לעלות להכרה שיש להציב את האינטרסים של האחר מעל האינטרסים שלו עצמו: נקודת ההתחלה שממנה הוא מרומם את עצמו להיררכיות הגבוהות יותר.

 קֶנְטָאוּר וסְפִינְקְס. לוציפר ואהרימן. כריסטוס באתרי. קליטה דרך ראייה רוחית של הצורה האנושית הפְּרֵהִיסְטוֹרְית בתודעת שינה ערה (האימגינציה של גן העדן). רושם דמוי צל של קנטאור, ולאחר מכן של ספינקס, היבטים שונים של המשך כלפי מטה של צורת האדם, שמזכיר ישות של חיה. רושם של ממשותו של לוציפר, הרוח של היופי והאגואיות (העצמיות), בחוויה הפנימית של הלילה. בראייה של היום רושם של אהרימן, זה שמפתה אותנו להנאה מבחוץ, אבל גם מעורר בנו פחד. במקום שבו האדם חולם על אטומים של חומר, שם נמצא אהרימן באמת. האינטלקטואליזם, השכלתנות, מתנגדת למודעות לרוח. בידע המסורתי של המאה ה-16 דמותו של מפיסטו מייצג את מפתה האנושות. בכל מהלך החיים הערים, האדם מלווה על ידי אהרימן-מפיסטו; כתמונה נגדית, ברגע של ראייה רוחית, מופיע הרושם: לוציפר, המלווה של הלילה. האימפולס שמגן מפני אהרימן-מפיסטו ניתן בהופעתו של כריסטוס בגוף פיזי. האדם מצויד נגד ההשפעה הלוציפרית העתידית דרך הופעתו של כריסטוס בגוף אתרי. הידע של שלושת האימפולסים הקובעים את האבולוציה של האנושות מוביל להתפתחות נכונה של ה'אני' והגוף האסטרלי.

תמונת העולם של הגוף האתרי. שינויים באדם מבחינת הראייה הרוחית החיצונית. מה שנחווה פנימית כתהליך שבו הגוף הפיזי נעשה יותר מלא בתנועה, נראה מבחוץ כפיצול, כנבדלות וכצמיחה. האימגינציות תופסות את מקום החומר הפיזי; שנים-עשר חלקים של תמונת עולם שדרכם ההיררכיות מדברות בהתפתחות האוקולטית. הגוף האתרי מספר את ההיסטוריה של העולם. הגוף האסטרלי הולך ונעשה ביטוי לערך הפנימי של האדם בקוסמוס. ה'אני' האנושי מתחלק, שולח החוצה את תוכן תודעתו, ממקם אותו בישות של ההיררכיות. תמונת השמש בשביל הגוף האסטרלי ותמונת הפלנטות סביב השמש בשביל הריבוי של ה'אני'.  טרנספורמציה של נפש התודעה לנפש האימגינציה, של הנפש השכלית לנפש האינספירציה ושל נפש התחושה לנפש האינטואיציה.