רודולף שטיינר

מגרמנית: אלישע אבשלום

www.Tiltanbooks.com

תודה לאלישע אבשלום ולהוצאת תלתן על תרומת ההרצאה לארכיב!

סדרת ההרצאות יצאה לאור גם בתרגום מאנגלית בהוצאת כחותם – ראו כאן

GA316

מחזור ההרצאות של חג המולד

הרצאה שמינית

דורנאך, 9 בינואר 1924

תקציר

האוריינטציה של הרופא בהתאם לקארמה: רצון הקארמה ורצון הריפוי. מבוא לעיון המוביל לריפוי של האורגניזם האנושי כתוצאת כוחות קוסמיים בדוגמה של כוחות סטורן והירח. הנחיות להעמקה מדיטטיבית.

********

ידידי היקרים!

באופן טבעי יהיה זה אפשרי רק לציין כאן כמה אפוריזמים ממה שצריך יהיה במהלך הזמן לחדור בפירוט אל פרט זה או אחר, כאשר מה שהוצג לכם כאן ימצא את המשכו המתאים בקשר שלכם עם התנועה הרפואית של הגיתאנום.

יש להדגיש לפני כל דבר אחר, שאין לרפא כנגד הקארמה. העובדה שאי אפשר לרפא כנגד הקארמה חייבת להיות באופן מהותי השקפתו של הרופא. השקפת הרופא חייבת למעשה, כבר בשאלה הראשונית ביותר של הרצון לריפוי, לפנות לשני כיוונים. האחד הוא רצון הקארמה שלא ניתן לנצחו. לרצון הקארמה הזה זקוק הרופא בראש ובראשונה לשם עצמו, שהרי ראיתם, ידידי היקרים, כי הדברים שהוא משתמש בהם בעבור מטופליו מאבדים בדרך מסוימת את ההשפעה בשבילו עצמו. כמובן שאפשר להתמיר זאת חזרה להשפעה בעבורו, אך לצורך העניין יספיק לידע שלכם מה שאמרתי על כך. כמובן שגם הרופא נשאר כפוף לקארמה בכל הנוגע לבריאותו ומחלותיו. אולם דווקא כאשר מתקיימת השקפה זו שעליה דיברתי, כאשר הידע התרפויטי חודר כה עמוק לנפש האדם, כפי שאמרתי, ניתן אז לומר שתודעת הקארמה עוברת יותר ויותר להתגלות הטהורה של הקארמה. לקארמה יש שני צדדים. אתם חייבים לראות את הקארמה קודם כל באופן זה, שאת מה שעומד בפניכם כגורלכם שלכם תייחסו לפעם הבאה שלכם בחיים הארציים העוקבים. כאן הקארמה היא ביטוי למה שהביאו החיים הארציים הקודמים. אולם באופן ישיר חלה עליכם החובה לחשוב גם על קארמה בחיים ארציים שיבואו חמש או שש התגשמויות לאחר החיים הארציים הנוכחיים, שיהיו ההתגשמות החמישית או השישית מזו הנוכחית. אז יהפוך מה שקורה כעת לאירוע, אז תראו סוף סוף את התוצאה. אם תביאו מחשבה זו עד לסופה, יתבהר לכם שהקארמה היא גם דבר המתהווה, שההתרחשויות כעת מוסיפות לקארמה דבר זה או אחר. ניתן לומר שהקארמה פונה באופן מסוים לכאן או לשם באמצעות מעשינו. מי שמבין את הקארמה אינו יכול לעולם להיות פטאליסט.

הכיוון האחד הוא איפוא זה של הקארמה. הוא מביא יציבות וביטחון בחיים, הוא מביא עמדה מוצקה. הכיוון השני הוא זה, שהרצון לריפוי חייב להתקיים ללא תנאי. רצון זה אסור שייפגע לעולם. הוא חייב לפעול תרפויטית ללא מנוחה עד כדי כך, שאפשר לומר: יש לעשות הכל, אפילו כאשר סבורים שלא ניתן לרפא את החולה. עליכם להדחיק דעה זו ולעשות הכל להבראתו. אני מציין זאת רק באורח אפוריסטי.

החשוב ביותר כיום הוא שהיסוד העשוי להשפיע על התעוררות כוחות הנפש ללימוד הרפואה ייראה בהמשך באור אזוטרי. וכאן עליכם לחשוב על כך שלמעשה בעבור הרופא גם תוכן האזוטריקה חייב ליטול פעילות מיוחדת, צורה מיוחדת. הרופא לא ישאר פשוט בראיית הדברים כפי שמסתכלים עליהם בחיים הרגילים, וכפי שעושים זאת כיום גם במדע הרגיל. המדע אינו פונה לכוחות נפש מיוחדים, שאינם מצויים ברשותו של האדם בחיים הרגילים; אדרבא: הוא מעניק את כל הערך לאי-הפנייה לכוחות נפש כאלה. אולם עם ההשקפה הכללית לא מגיעים לכך שחומר כלשהו או תהליך יגלו את עולם כוחות הרפואה. כוחות הריפוי יתגלו מן הדברים רק אם ייכנסו אליהם עם כוחות נפש מסוימים שהתעוררו. בכם תלוי הדבר לעורר כוחות נפש אלו צעד אחר צעד, כדי שהדברים ידברו אליכם באופן בו הם מסוגלים לעזור לבני האדם דרככם, דרך עבודתכם כרופאים. אולם כאן אמורים הדברים בכך שמה שדיברתי כאן בימים אלו על השקפתו של הרופא, יעמיק עוד הרבה הרבה יותר בנפשכם.

ברצוני להציב קודם כל התבוננות פשוטה, כפי שעליה להיות מוצבת בלימוד הרפואה. כאן נראה העניין אפוריסטי, אך אם תקדישו לכך את הזמן הדרוש, הוא לא ייראה לכם אפוריסטי אלא יתפתח כמובן מאליו בפני נפשו של תלמיד הרפואה.

הסתכלו מה מתגלה לכם בצורת העצם של חיפוי הגולגולת. אנו יכולים לאייר פשוט את חיפוי הגולגולת באורח סכמטי. הסתכלו על מה שמתגלה מבחינה צורנית בחיפוי הגולגולת, והציבו אותו כניגוד למה שמתגלה לכם כשאתם מתבוננים בעצמות צינוריות – כוונתי לעצם הירך העליונה – אני מאייר אותה סכמטית. שני אלה אינם עומדים לבדם; לחיפוי הגולגולת ישנם כוחות פיסיים רבגוניים ביותר הרוחשים סביבו, וגם לעצמות הצינוריות יש כוחות רבגוניים הרוחשים סביבן, אולם כשאתם מסתכלים על עצם צינורית, היא לא תגלה לכם את ישותה אלא כשאתם רואים אותה בקשר עם היקום כולו. כעת חישבו על כך: כאן נמצאת עצם צינורית, כוחותיה הם כאלה שעוברים דרך כל אורכה, ולמעשה כאשר האדם מגיע לעמדתו הזקופה על האדמה, היא מכוונת להגיע לנקודת המרכז של האדמה. אך זה אינו הגורם המהותי בה. המהותי בה הוא שכוחות אלה משתלבים עם חיבור נקודת המרכז של האדמה עם הירח. אם כן, היסוד המתבטא בעצמות הצינוריות של עצם הירך העליונה או עצם השוק העליונה, כמו גם השרירים המקבילים להם בכיוון התנוחה שלהם, מתמזגים ומשתלבים עם הכוחות המחברים את האדמה עם הירח. תוכלו לדמות זאת כך: כאן לפניכם האדמה, ומן האדמה לוהטים כוחות מעלה אל הירח, ובכוחות אלה נארג כל הנמצא בתנוחה זו כאשר האדם עומד או הולך, למשל עצם השוק העליונה. לעומת זאת כל הנמצא במצב הדומה לחיפוי הגולגולת, מחובר לתנועת סטורן. בו שולטים הכוחות הסיבוביים של סטורן. ניתן לומר איפוא שהאדם נבנה מלמטה כלפי מעלה באמצעות הקשר של האדמה והירח, והוא נסגר באמצעות כוח התנופה הסיבובי של סטורן, אולם שני סוגי הכוחות מנוגדים זה לזה.

כשאתם מסתכלים על הכוחות הראשונים, אלה המכוונים בהתאם לקשר בין האדמה לירח, אזי בכוחות הללו נעוץ כל המעניק לאדם את צורתו הפלסטית, הבונה את האדם פלסטית. ניתן לומר שבכוחות אלה טמון בנאי נסתר, הבונה את האדם מבחינה פלסטית, בעוד שבכוחות האחרים טמון הרס מתמשך. כאן היסוד החומרי הבונה את האדם מתפורר חזרה לאבק. כשאתם קוצצים איפוא ציפורן, אתם משתלבים עם המספריים בכוחות סטורן. כשאתם אוכלים, נמצאים המרכיבים הללו – שהם תוצאת הכיוון העולה ומתרחק מן האדמה – בכיוון של הירח. כל הכוחות שעמדתם היא בכיוון של הירח הם כוחות בונים; כל הכוחות שעמדתם בכיוון סטורן מפוררים את האדם. בפעולה הדדית זו בין הריסה ובנייה פלסטית נמצאת נפש האדם, רוח האדם; בהם היא מתגלית.

חשוב להגיע לדרך התבוננות כזו. רואים אתם, ידידי היקרים, תמיד אמרו על עולם הרוח, ובצדק, שהוא נמצא מן העבר השני של סף מסוים, והאדם עומד בעבר הזה של הסף. כדי להגיע להכרה אמיתית, לתובנה אמיתית על מבנה העולם, חייב האדם לעבור סף זה. באופן כללי מסוכן לאדם לעבור סף זה ללא הכנה. שכן כאשר משלב האדם את ראיית-החושים הרגילה שלו עם מחשבות כמו אלו הנמצאות ברשותו בחיים הרגילים, ונושא אותן עמו אל עולם הרוח מצדו השני של הסף, אזי, עקב העובדה שהוא שופט את הדברים מעברו השני של הסף כפי שרואים אותם כאן ושופטים אותם כאן, הוא מעורר בפני העין הרוחית שלו אחיזת עיניים, אחיזת עיניים של ממש. לכן נמצאת על הסף אותה ישות רוחית שעליה למדנו, משום שאנו זקוקים למונחים שונים בתכלית בעוברנו את הסף, משום שזוהי אחיזת עיניים משתקת בעבור החיים אם אנו עוברים לעולם הרוח עם מושגינו הרגילים, שנלקחו מעולם החושים.

שומר הסף הוא המתרה בנו שעלינו ליצור לעצמנו תחילה את האידיאות להן אנו זקוקים בעולם הרוח. בדרך כלל אין מאמינים שהמושגים התקפים בעולם הרוח שונים מאד מן המושגים התקפים כאן בעולם הפיסי. בעולם הפיסי, למשל, החלק תמיד קטן מן השלם. כלל זה תקף כאקסיומה, אך אין זה כך בעולם הרוח; שם החלק תמיד גדול מן השלם. זאת ניתן ללמוד בדוגמא על האדם. אם נחשוב על כוח הנמצא בתוך האדם, למשל הכוח הבונה את גופו מחומר מינרלי, ואז נחשוב על מצבור כוחות שנמצא בחלק ממנו, אזי, כלפי הקוסמוס, מה שמעצב את האיבר – המהווה רק חלק מהאדם – גדול באופן מהותי מן האדם כולו. אינכם יכולים בנקל להמחיש לעצמכם את המשפט "החלק גדול מן השלם", משום שהתרגלתם לעולם החושים, אולם ביחס לעולם העל-חושי זה בהחלט כך. לכן חייבים להגיע לראיית האפשרות שבעולם הרוח החלק יכול להיות גדול מן השלם. כל המכניקה והפיסיקה שלנו אינן תקפות בעבור העולם העל-חושי, אלא דווקא ההפך מהן. כאן בעולם החושים הקו הישר הוא הדרך הקצרה ביותר בין שתי נקודות. בעולם הרוח זוהי הדרך הארוכה ביותר, משום שאם הולכים בכיוון הישר יש להתגבר על המכשולים הרבים ביותר. כל כיוון אחר הוא קצר מן הקו הישר. חייב להיות ברור שאם מבקש אדם להיכנס לעולם הרוח, הוא זקוק למושגים מנוגדים לדברים שהינם מושכלות יסוד בעולם הפיסי, כדי שלא יגיע לבלבול בהיכנסו לעולם הרוח. חלק מזה הוא אומץ. חייב אדם שיהיה לו האומץ לעבור את הסף הרוחי כדי לדלג מעל לתהום. כשעובר אדם את המכלול – הדילוג לעולם הרוח, המעבר על פני שומר הסף – ופוגש שם את הדברים הללו, אם אדם עובר זאת במודעות בנפש וברוח, בגוף האסטרלי ובאני, אזי הכל בסדר. אך אם אינו עובר זאת באופן טהור באני ובגוף האסטרלי, נוצרת אחיזת עיניים, וכשאחיזת עיניים זו מכה בו חזרה, התוצאה היא מחלה. ותמיד כשלאדם יש דבר-מה חולה יש לו בתוכו למעשה את שומר הסף, אלא שהוא נמצא בו במעין השתקפות דמונית.

אני מגיע כאן שוב אל היסוד הדמוני שעליו דיברתי כבר. ממה נובע הדבר? הוא נובע מכך שכאשר מסתכלים על האדם בראיה הרגילה, נראים כל חלקיו כשהם מעורבבים זה עם זה. מצד אחד נמצאים האני והגוף האסטרלי של האדם, מן הצד השני הגוף האתרי והגוף הפיסי. כל אלה פועלים בצבעוניות האחד במשנהו כאשר מסתכלים על האדם באופן זה. והדבר החשוב ביותר הוא קודם כל ללמוד להפריד את היסוד הנפשי באדם מאותם דברים באדם שהינם גופניים. כשהנפש נמצאת בגוף ואתם מסתכלים על האדם, מופיעה הנפש לא כפי שהינה במציאות. הנפש במציאות היא למעשה אור. ועליכם להגיע תמיד יותר ויותר לראיה כיצד הנפש האנושית, כשרואים אותה בנפרדות שלה מן הגוף, הינה אור. היא שייכת לדברים המקיפים אותנו כיסוד אתרי – היא שייכת לאור. הנפש האנושית שייכת לחלוטין לממלכת האור. רואים אותה נכונה כשרואים אותה בתוך האור.

הגוף, בניגוד לכך, שייך לכובד. הסברתי כיצד אפשר להתגבר על הכובד, כיצד המוח נעשה קל מאד מכפי שחווים אותו בחוץ. אולם הגופניות הפיסית, הנקלטת בידינו על ישותה, משתייכת לכובד. בדיוק כפי שניתן באמצעות אנליזה כימית להפיק מימן וחמצן ממים, כך אם ברצונכם לראות את האדם על פי ישותו עליכם לחלק אותו לנפש עם כוח האור שלה ולגוף עם עצמת הכובד שלו.

שתי ישויות אלו – הנפש עם כוח האור שלה והגוף עם עצמת הכובד שלו – נדחפות בצורה מבלבלת האחת לרעותה כשרואים אותן בעין הרגילה. מכיון שהן נדחפות ומתערבבות זו בזו בצורה מבלבלת, אי אפשר לראות על הגופניות, ועל האדם בכלל, על מה מתבססת המחלה. אם תכוונו את נפשכם לכך שתוכלו להסתכל על האדם באופן בו תתגלה מהותה של המחלה, ואם תגיעו בכך לאופן בו מהות המחלה עשויה להתגלות, יפציע בכם בהדרגה, בראותכם עופרת או כסף, אילו כוחות ריפוי נמצאים במתכות הללו. אך עליכם לקחת ברצינות עמוקה את החיים הרפואיים, ואת החיים המדיטטיביים עליכם לעצב בכוח כה רב בנפשכם, עד שבאמצעות חיים מדיטטיביים אלה תראו אחרת ותלמדו לתפוס את העולם אחרת. זוהי הסיבה שברצוני לחלוק אתכם כעת מדיטציה אשר, אם מבצעים אותה נכון, ידידי היקרים, אם מוסיפים אותה נכונה לאחרות, תוביל אתכם גם לכך שתגיעו ליחס לסובסטנציות מיוחדות, וסובסטנציות אלו עצמן ישמשו אתכם לאנשים בריאים וחולים. עליכם רק לראות את מה שאכתוב כעת על הלוח כהתעוררות בנפשכם של המודעות, שמה שאתם רואים בחיים הרגילים מבני האדם אינו המציאות; המציאות היא מה שאתם רואים כאשר נפשכם מתחַיָה עם התוכן הטמון במילים אלו; אז תראו את האמת של הישות האנושית [נפש וגוף] ביחסם האחד לשני.

מהדברים שאמרתי עד עתה תוכלו לתפוס את האדם באופן כללי ביחסו לקוסמוס. היום ברצוני לחרות בנפשכם את הדבר שמאפשר לכם ליטול לידכם פיסת זהב קטנה ולהתבונן בזהב זה באורח מדיטטיבי. אני ממסמר אותו על עלה דק, ואם אני מעמיק לראות אותו במבט זה, אראה גוון ירקרק. הוא נראה ירקרק. כשהוא נראה ירקרק באופן זה, לא רק באנלוגיה מבולבלת אלא כשאני ניגש למטיל זהב זה עם כוחות נפש עמוקים יותר, הוא מעורר את אותה חוויה פנימית שמעורר אחו ירוק, משטח צמחים ירוק של האדמה. אולם הודות לכך שאני משקיע עצמי באמת עם כוחות הנפש שלי במטיל הזהב הקטן, מתעורר גם כוח הנפש הנגדי. וכשכאן מונח לפני מטיל הזהב הירקרק הנוצץ, כשאני מסתכל עליו, מרכז בו את מבטי ואז מסיט את המבט ממנו והלאה, אני מקבל – בניגוד לטענת הפיסיקאי של הפיסיולוגיה – לא רק את השפעת הצבע המשלים, אלא שטמון כאן בצבע המשלים עולם שלם, הרושם של עולם שלם המנצנץ בתוך עצמו, המנצנץ סביבי כמו באור אדום-מט, כחול-אדמדם. ואני יודע באותו רגע שבפיסת הזהב הזעירה טמון העולם כולו. ופיסה זעירה זו של זהב שיש לי בידי, המנצנצת בירוק, היא למעשה ספֵירה שלמה; היא התעבתה לחתיכה זו של אטומים. לא יתכן שתהיה לי חתיכה קטנה של זהב בלא שהיא תהווה ספירה שלמה, בלא שתהיה נקודת קישור לספירה שלמה, כך שאני לומד במובן מסוים לחוות בכחול-אדמדם, בכחול-סגלגל, ספירה. וכשאתם לומדים לאחר מכן תכונות נוספות של הזהב, תחברו בצורה חיה תכונות נוספות אלו של הזהב עם מה שקיבלתם כך במעין ראיה נפשית. תראו למשל את התכונה המוכרת לכם, שהזהב אינו סובל קשר עם חמצן, תחוו זאת בדרך יסודית, בדרך עקרונית, משום שתאמרו לעצמכם: האדם חי הודות לחמצן; הוא חי הודות לכך שיש לו חמצן, הודות לעובדה שהוא מעבד כל הזמן את החמצן. בגוף האתרי – זאת ראיתם – הכל שונה; הוא נמצא בקרבה לכל מה שאינו מעוגן בגוף הפיסי. הזהב קרוב לגוף האתרי בכך שהוא אינו סובל חיבור לחמצן, כך שבאמצעות תכונה יחידה זו פועל הזהב בגוף האתרי באורח מרפא לכל מה שעשוי החמצן למשל לגרום בגוף הפיסי. לכן הזהב מהווה במידה מסוימת תרופה, המסוגלת לפעול בצורה הנכונה ממרכז האדם. באמצעות רושם מאיר כזה באור כחול-מט אדמדם תקבלו את האמת הפנימית של המשפט: הזהב הוא שמש; הוא לחלוטין שמש. פיסת זהב קטנה זו מראה לכם שביקום מהווה הזהב שמש, ושהזהב-השמש עומד בקירבה לגוף האתרי.

דרך התבוננויות כאלה תגיעו לאותן תכונות של סובסטנציה מסוימת אשר להן נזקקים לתראפיה. אולם תגיעו אליהן רק אם תקבלו ברצינות, לא כמילים חיצוניות אלא כדרישה פנימית מתמדת של הנפש:

ראה בנפשך

כוח הארה

הרגש בגופך

עצמת-כבידה.

זה חייב להיעשות לאימון אמיתי. אתם חייבים להיות מסוגלים לתרגל כאילו נפשכם זורמת באמת אל המרחק, אור זורם, כוח הארה, וכאילו היה גופכם יכול להפוך לדבר המחבר אתכם באמצעות כמיהת-הכבידה הפנימית שלכם עם פנימיות האדמה. ניגוד עצום זה עליכם לחוות באמת באורח פנימי, ואז ייפרדו נפשכם וגופכם, נפש וגוף, אשר חייבים להיפרד. ואז ממשיכים:

בכוח ההארה

קורן אני-הרוח

רק כך יהיה המכלול מובן לכם. שכן האני האנושי עולה כחוויה פנימית בנפש. לכן עליכם להבין גם את התמונה, שבנפש הקורנת החוצה ביקום צומח האני בקרינתו. לזאת יש להוסיף את הדבר הנוסף:

בעצמת הכבידה

מתעצמת רוח-אלוהים.

אנשי הזמן הקדום, ידידי היקרים, תמיד דיברו באמת לא רק כתמונה טריביאלית אלא כדבר המתאים לאמת עמוקה על כך שהאדם, הגוף האנושי, הינו מקדש של האלוהות. וכפי שנכון הוא שהאני שולט בנפש כאשר הנפש מודעת, כך נכון הוא שהאלוהות שולטת בגוף. אינכם רשאים לדבר על גופכם כשייך לכם, משום שהגוף אינו של האדם אלא של האלוהים. כך הוא הדבר: מתוך הכוחות האלוהיים צומח הגוף האנושי, אך לו עצמו שייכת רק הנפש הנמצאת בו, כך שעליכם לראות במכשיר הגופני שלכם באמת ובתמים מקדש אלוהים. חשוב מאד לדעת:

בכוח ההארה

(הנפש)

קורן אני-רוח

בעצמת הכבידה

מתעצמת רוח-אל

היא מתעצמת בגוף האנושי בדיוק כפי שהאני מתעצם בנפש האנושית.

אולם כעת בא הדבר החשוב:

אך אסור

לכוח ההארה

להיאחז

בעצמת הכבידה

כאשר ישן האדם, ברור לכם ללא ספק שגופניותו מופרדת מן האלמנט הנפשי שלו. כאן אין הנפש מתערבת בגוף. אך גם כשהאדם ער, למרות שהאני והגוף האסטרלי שוקעים אל הגוף הפיסי והגוף האתרי, חייבת להיווצר היפרדות פנימית של כוח ההארה ועצמת הכבידה. אסור שייווצר מצב בו מבחינה כימית ייווצר הרכב העשוי מכוח ההארה ועצמת הכבידה; אלה חייבים להיות נפרדים פנימית. מבחינה מכנית אסור להם להתערבב האחד עם משנהו או אף להתחבר פנימית. עליהם לפעול זה לצד זה באותו חלל, עצמת הכבידה של הגוף כלפי מטה, כוח ההארה של הנפש כלפי מעלה. לכן חשוב המשפט:

אך אסור

לכוח ההארה

להיאחז

בעצמת הכבידה

וגם לא

לעצמת הכבידה

לחדור

אל כוח ההארה.

זהו רק הניגוד. אם כן במציאות, ידידי היקרים, חייבת להיות הפרדה בין שני דברים שהכרת החושים החיצונית שלנו מערבבת ביניהם. כשאתם מסתכלים על האדם באופן חיצוני בהכרת החושים, הכל מעורב זה בזה. ולו היה האדם מה שרואה ממנו הראיה הרגילה, הוא היה תמיד חולה. האדם יכול להיות בריא, אולם הראיה שלנו, ראיית החושים שלנו על האדם, מראה לנו תמיד את המחלה. אנו רואים את האדם תמיד כשהוא חולה, אולם זוהי כמובן מאיה, אשליה. שכן בישותו האמיתית אסור לאדם לעולם להיות כפי שאנו רואים אותו. בישותו האמיתית אסור שיתערבבו כוח ההארה שלו ועצמת הכבידה. אלה חייבים להיות נפרדים האחד ממשנהו. זה חייב איפוא להיות שונה מן המים, בהם מימן וחמצן נכנסים לחיבור כימי זה עם זה, ולמעשה כל אחד מהם כשלעצמו נעלם. זאת עושה באדם רק ראיית החושים; היא המביאה למצב חסר-הטעם בהכניסה לעצמה דימויים כימיים ובראותה את האדם כאילו הוא מהווה חיבור של כוח ההארה ועצמת הכבידה. שני אלה נפרדים וחייבים להישאר נפרדים, כאילו היו המימן והחמצן במים נשארים נפרדים זה מזה על אף שהם נמצאים זה בזה.

שכן אם תופס כוח ההארה

את עצמת הכבידה

– דהיינו, אם כוח ההארה באמת נכנס אל עצמת הכבידה –

שכן אם תופס כוח ההארה

את עצמת הכבידה

ועצמת הכבידה חודרת

לכוח ההארה

מתחברים בשגיאה קוסמית

נפש וגוף

בהורסם את עצמם.

– ההרס הוא המחלה.

כפי שנאמר, עליכם ליטול דבר זה ברצינות גמורה, אך ברצינות כזו, שהדבר יבנה את גופכם, שתוכלו באמת לראות את האדם על פי כוח הארה ועצמת כבידה, ותהיה לכם ההרגשה שאם הם נאחזים האחד במשנהו הם מהווים אויבים זה לזה. במחלה הם נאחזים זה בזה. כאשר כוח ההארה נאחז בעצמת הכבידה נוצרות המחלות של הגוף; כשעצמת הכבידה חודרת לכוח ההארה נוצרות המחלות המכונות מחלות נפש. שהרי חישבו מה קורה כאן. חישבו על כך שבגוף חיה רוח האל. אם כוח ההארה נאחז בעצמת הכבידה הוא רוכש לעצמו אחיזה לא נכונה באל.

לחשוב על כל הדברים הללו עם האימפולס המוסרי הנחוץ, להרגיש אותם לעומק ואז, עם מה שהרגשתם כך, לעורר את הרצון – כך תלמדו לראות על אמיתותם את הדברים והתהליכים בעולם, ותגיעו לכך שכאשר נאחז כוח ההארה בעצמת הכבידה תוכלו לשחרר את כוח ההארה מעצמת הכבידה בעזרת גורם התומך בגוף האתרי מתוך הגוף האסטרלי, באמצעות סובסטנציה חיצונית כלשהי או תהליך באדם. אם אתם מרגישים לעומק בנפשכם דבר מעין זה בצורה הנכונה, תקבלו גם מבט אל האוריתמיה המרפאת. שכן האלמנט המרפא של האוריתמיה המרפאת הינו למעשה האלמנט המביא בחשבון בריפוי באופן מיוחד במינו את הכוחות הקוסמיים. כשאתם מבצעים אימונים של עיצורים באוריתמיה מרפאת, אתם נמצאים בכוחות הירח. כשאתם מפתחים כוחות ווקליים, הגאי תנועה של אוריתמיה מרפאת, אתם נמצאים בכוחות סטורן. ובאמצעות שני סוגי הכוחות הללו של האוריתמיה המרפאת מרגיש עצמו האדם ישירות בקוסמוס. הדבר מתרחש למשל כך: הבה נניח שניתן היה לקבוע – שהרי היסוד המהותי ברפואה הוא כמובן התראפיה, אך לא קיימת תראפיה אם אין לנו דיאגנוזה שאפשר להשתמש בה – הבה נניח איפוא שניתן לקבוע שאצל אדם מסוים יש לנו בניית צורות חזקה מדי. נניח שאלו צורות של מלח או פחמימות, שעליה אין הוא מסוגל להתגבר; יש לו בתוכו יותר מדי יצירת צורות. אם תתבוננו באמת בהשפעות העדינות יותר על האורגניזם – התסמינים יכולים להופיע כתסמינים קלים בלבד – כאן תוכל האוריתמיה של הגאי התנועות בדיבור, הפועלת כנגד יצירת הצורות, לבצע עבודה מספקת בהחלט, הבה נניח כעת שילד קטן מגלה נטיה קלה לגמגום. בוודאי שאיני רוצה לדבר בדרך שטחית על כך שהגמגום הוא כזה או אחר; עשויים להיות כאן כמובן נזקים רבגוניים ביותר. אולם בכל הנסיבות פועלים נזקים אלה בגמגום באופן כזה, שמתקיים כאן כוח מעצב דומיננטי, ולכן בגמגום יש לבצע תרגילי אוריתמיה מרפאת של הגאי התנועות, בסדר העוקב בו מתבצעים הגאי התנועות בדיבור באופן טבעי באדם, ולהביאם להתגלות האנושית הנכונה כשמשתמשים בהם בצורה הרגילה. כך באוריתמיה המרפאת של הגאי התנועות העוקבים הרגילים – אָה, אֶה, אִי, אוֹ, אוּ – אם יש לנו ההתמדה והאהבה הנחוצות, נשיג הרבה מאד.

אם תחשבו על כל זה, ידידי היקרים, תוכלו לומר לעצמכם שזה בדיוק חייב להיות חשוב לכם – שתראו את הבסיס האזוטרי שנתתי לכם לפני כמה ימים וכעת, כמעין מוסר של לימודי הרפואה. במונח "מוסר" אני מבין את הרגשת החיבור לחובה להביא את הנפש באמצעות כוחות מדיטטיביים כאלה אל הלך-הנפש המתמשך הנחוץ של עמידה מול העולם באופן הנכון. אם אתן לכם הרצאות במשך שנה אוכל לומר לכם הרבה מאד על פרטים שונים שתוכלו להעמיד לרשות הפרקטיקה הקונקרטית. אולם מאחר שבהרצאות אלו נוכל להביא הכל רק בראשי פרקים, ידידי היקרים, חשוב מאד לדבֵּר קודם כל על פיתוח הכוחות הרפואיים בישות האנושית, לתת לכם רמז רפואי זה. אם תיכנסו ללימודי הרפואה שלכם עם רמזים אזוטריים אלה, תיווכחו שיהיה זה שונה. כמובן שלימודים אלה יהיו אולי אפילו קשים יותר. אם אדם עמום-חשיבה בן זמננו – האנשים נעשים כיום בלימודי בית הספר עמומי-חשיבה, בבית הספר התיכון אפילו יותר, ואז הם מגיעים לאקדמיה – כשאדם עמום-חשיבה כזה מגיע ללימודי הרפואה, הוא יעבור עם כוח רצון ועקשנות את השנה הראשונה והשניה, אם, אולי כתוצאה מרקע חברתי כלשהו, ירגיש מחויבות מוסרית הנושפת בעורפו. אבל רופא הוא לא יהיה. הוא יהיה אדם שיישא רשמית תווית של רופא, אולם רופא הוא לא יהיה.

אם הדברים הללו יפעלו על כוחות הנפש שלכם, תקבלו כוחות נפש עדינים יותר. באופן בו נוגע מדע הרפואה כיום בפסיכולוגיה, בפיסיולוגיה ובמדע הפתולוגי, כמה דברים יגרמו לכם לכאב. יהיה זה כאילו במקום לחם יתנו לכם אבנים. אולם מתוך האבנים הללו עצמן תוכלו לשאוב דבר-מה. ומה שיינתן לכם שם לא יהיה בסופו של דבר חסר תכלית. תוכלו ללמוד משהו, גם אם הדרך לכך אינה קלה. הרי בסופו של דבר חייבים הדברים להיות כך; העולם מתנהל עדיין בעוצמה עם המטריאליזם שלו, ועלינו קודם כל לעמוד בעולם זה באופן מסוים, ואז לפלס את דרכנו מעולם זה שאליו הגענו.

לפיכך עליכם להיעשות לרופאים בדרך הנדרשת בעולם, ולהחדיר את לימודי הרפואה שלכם במה שביכולתכם לקבל כאן. לכן ברצוני לומר פעם נוספת: תהיה לכם, ידידי היקרים, ההזדמנות להתחבר איתנו בדרך הנכונה באופן שעליו דיברתי. עליכם לתת אמון מלא בדרך שבה מתנהלת הסקציה הרפואית בגיתאנום בידי ובידי הגב' ד"ר ווגמן. הרפואה שנחקרת כאן מסוגלת להראות לכם כיצד ניתן לחוות אותה – וסלחו לי על המילים הפרדוכסליות – בחיים האנושיים. תוכלו לקבל זאת, ולכן כאשר תהיו שוב בחוץ בעולם ויקרה לכם דבר זה או אחר, כתבו את משאלותיכם, את הצרכים של לבבכם, ותקבלו מענה שיתבצע בסבב חודשי לכל החברים. בדרך זו – שהיא היחידה המעשית – יוכלו לימודי הרפואה החיצוניים להיות מושרים במה שניתן כאן.

שהרי יש עדיין מעט מאד בני אדם – אלה יכולים להיות כמובן רק צעירים – המסוגלים להקים את הגשר בין מה שמבקשים לעשות כאן בדורנאך באופן רוחי, לבין הגורם השולט באורח מטריאליסטי בעולם. לעת עתה ישנם רק מעטים, ולמעשה רק אותם בני אדם העומדים בתוך תוכם של לימודיהם. מדוע? מה ששומעים בדורנאך בתחומים השונים, גם אם הוא נכון, נשמע הזוי. הרציתי פעם בחוג של סטודנטים על פרק מיוחד בתראפיה, ונכח שם גם פרופסור אחד. אכן, ידידי היקרים, יכולתי להסתכל על האיש שנכנס להרצאה, משום שהוא ביקש למצוא אישוש למה שהאמין בו – שהרציתי שם את הקשקושים הרגילים שמושמעים בידי דילטנטים ברפואה. שם יכולתי באמת ללמוד משהו על מטמורפוזה, משום שמצד אחד הוא גילה יותר ויותר חוסר רצון פנימי, אולם מצד שני הוא נדהם. הוא חייב היה לקבל שהדברים אינם קשקוש, אך לא יכול היה להודות בכך משום שהדבר סתר לגמרי את כל מה שראה כאמיתי ונכון במשך עשרות שנים. האין זאת, הדבר הקיצוני ביותר שניתן לצפות מאדון כזה – אחר כך דיברתי איתו וזה התברר – הוא שיאמר לעצמו: אני מעדיף להישאר מחוץ לכל זה. הוא לא יכול היה להגיע לאמירה כזו לו חשב שמדובר באמת בשטויות. אך לאיש צעיר חייבת להיות גישה שונה לגמרי. לאדם צעיר אין עדיין דעה קדומה ולכן הוא מסוגל עדיין לספוג דברים שיהיו לתועלת לאנושות, ואז, ידידי היקרים, נגיע לכך שבהדרגה – אולי מהר משסבורים – תיכנס הספיריטואליות של הגיתאנום אל הרפואה.

אך הדבר דורש קודם כל שהנושא יקודם במלוא הרצינות, באופן בו הגעתם אתם עצמכם אליו, כפי שאמרה ד"ר וגמן, כדי לקשור באמון מלא את החיבור עם מה שצריך להוות לימודי רפואה שחייבים לזרום אל הרפואה המטריאליסטית הכללית של ימינו. אתם יכולים לעשות הרבה לשם כך, אך תוכלו גם לעשות הרבה למען העולם ולמען האנושות החולה, אם תראו את מה ששמעתם כעת לא כדבר חולף אלא כנקודת מוצא להתחלה טובה מאד בשבילכם.

במובן זה, ידידי היקרים, ברצוננו להישאר מאוחדים, באורח כזה שכאן בגיתאנום בדורנאך תמצאו את נקודת המרכז שלכם, ותיצמדו לנקודת המרכז הזו, כך שנקודת מרכז זו תוכל לפעול באמצעותכם בעולם. דבר זה הייתי רוצה להעניק לכם כמעין תזכורת, ואז יהפוך הדבר לטובה, אז אפשר יהיה לחבר עוד כמה דברים למה שנאמר ונעשה כאן, שעליו יצרתם בדרך כה יפה אידיאל-רגש, אך עשוי להפוך לעיצוב של חיים, וכך, ידידי היקרים, נבצע אותו.