הקדמה מאת
H. Raske and H. Wiesberger
לספר:
הטבע של הצבע
מאת רודולף שטיינר
תרגם מאנגלית: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
ההרצאות שנשא רודולף שטיינר בשנת 1921 היו הפרי שהניב מאמץ בן כ-40 שנה של עיסוק החותר להבין את הטבע של הצבע. ואכן ניתן לזהות קשר קרוב לעולם הצבע העובר כחוט השני דרך כל עבודת חייו של רודולף שטיינר. עובדה זו מתחדדת במיוחד כאשר נבין שנקודת ההתחלה של עבודת חיים זו היתה תיאוריית הצבעים של גיתה.[1]
בהיות רודולף שטיינר בן 21 בלבד, היה כבר בעל ידע מבוסס היטב בתיאוריית הצבעים של גיתה וגם בפיזיקה רגילה, ולכן Karl Julius Schroer – המורה והחבר שלו, שנודע כמלומד ומומחה בכתבי גיתה – מצא לנכון להציע להוצאת קירשנר (Kurschner) לבחור ברודולף שטיינר כעורך הכתבים המדעיים של גיתה במהדורה החדשה שעמדה להתפרסם בשנות השמונים של המאה ה-18. הכרך הראשון 'הכתבים המורפולוגיים' הופיע ב- 1884, ומייד עם פרסומו זיהו המומחים בני זמנו שרודולף שטיינר הבין היטב את החשיבות המרכזית של גיתה ביחס למדע האורגני. במבוא הראה שטיינר, שגיתה מצא את העיקרון הבסיסי של המדע האורגני: "התהליכים באירועי הכוכבים נצפו הרבה לפני קפלר וקופרניקוס, אך הם חשפו את החוקים. ממלכת הטבע האורגני נצפתה הרבה לפני גיתה, אך הוא חשף את החוקים, גיתה הוא קפלר וקופרניקוס של העולם האורגני".
מספר שנים לאחר מכן הוזמן רודולף שטיינר להשתתף בהוצאה של עבודות גיתה שעמדו להתפרסם בווימאר. הוא עבר לווימאר והתגורר שם מ-1890 עד 1897.
בתום שנתיים מאז הגיע לווימאר מוינה, בדיוק כשמלאו 100 שנים לראשית מחקריו של גיתה על הצבעים, הופיע הכרך של 'תיאורית הצבעים' של גיתה בעריכת רודולף שטיינר בהוצאת קירשנר. הכרך כלל מבוא עיקרי וכ-600 הערות ארוכות וקצרות. במבוא כתב רודולף שטיינר:
"במאמצי לא ניסיתי, כמובן, להסביר את כל הפרטים של תיאורית הצבעים של גיתה, רציתי להשיג את העיקרון, ומאידך, לא הצבתי לי כאן מטרה להתקדם מהעקרונות שלו לכל סוגי תיאוריות הצבעים שכבר היו ידועות בימי גיתה. מטרה כזו ניתן להשיג רק אם יעמוד לרשותי ביום מן הימים הפנאי לכתוב תיאוריה גיתהנית של צבעים, שתעשה צדק להתקדמות המודרנית של מדעי הטבע. אהיה מוקיר תודה אם זו תהיה אחת ממטרות החיים".
רודולף שטיינר לא זכה לכתוב תיאורית צבעים כזו, אך במקום זה הוא הביא בהרצאותיו ובסקיצות שלו שפע של הצעות אשר אם מצרפים אותן יחד הן יכולות לשמש בסיס לעבודה מודרנית כוללת על צבעים – ואולי אף מעבר לכל תוכנית שהיתה לו לגבי הספר.
ב-1897, אחרי פרסום הכרך 'החומר להיסטוריה של תיאוריית הצבעים' בהוצאת קירשנר, הגיעה לסיומה התקופה בה שהה רודולף שטיינר בווימאר. החל מ-1902 הוא המשיך להתקדם מהצבע בעולם הפיזיקלי לצבע בעולם הנפש והרוח. עם תחילת פרסום האנתרופוסופיה, שבה הוא מסביר את התפתחות מדע-הרוח, בספריו 'גוף נפש רוח' (תיאוסופיה) ו'כיצד קונים דעת העולמות העליונים', הוא החל למעשה לתאר את צבעי ההילה כפי שהם נראים – בראייה רוחית – כזורחים עם האור העצמי שלהם.
מספר שנים מאוחר יותר, הגיע הצעד הממשי הראשון של מציאת דרכים חדשות לציור שיעשו צדק לתיאור האמנותי של מסתורי הרוח. בדרמת המסתורין הראשונה 'שער ההתקדשות' (1910), מצייר האמן תומאסיוס (Johannes Thomasius) בגישה הנותנת ל'צורות' להופיע כ'עבודה של הצבעים'. מאוחר יותר חזר רודולף שטיינר שוב ושוב לביטוי של הצורך, ולאפשרות הגדולה הטמונה בציור מתוך הצבעים, מתוך האיכויות הטבועות בצבעים. ברבות הימים הוא צייר בעצמו בדרך זו את ציורו הראשון עבור הכוננית של תומאסיוס במחזה המסתורין השני 'מבחן הנפש'. הצייר במחזה אומר לגבי ציור זה:
"אזי באדום-האתרי העדין של עולמות הרוח
ניסיתי לעבות את הבלתי-נראה
בחושי כיצד הצבעים מטפחים כמיהה
לראות את עצמם בנפשות ההופכות לרוח".[2]
בזמן העבודה על ההפקה הראשונה של מחזה זה, שואל השחקן המגלם את תומאסיוס, את רודולף שטיינר, לגבי המשמעות של תמונה שכזו. במקום לרשום סקיצות, כפי שנהג לעשות עד כה, הוא נטל את מברשתו ויצר בצבעי טמפרה יצירה אמנותית שהצביעה על התחלת סגנון חדש; הצורה צריכה לעלות מתוך העבודה של הצבעים.
בהרצאות שנשא רודולף שטיינר בינואר 1920 יש נגיעה ראשונית במחשבות שהולידו את בניין הגיתהאנום הראשון, וכן לכוונותיו בציור בקפלה הקטנה. שלוש ההרצאות על הטבע של הצבע, המופיעות בהמשך, היו תגובה לבקשות שאר הציירים שעבדו בגיתהאנום באותו זמן.
רודולף שטיינר המשיך לפתח את התיאוריות של גיתה המצביעות על מקור אחד למדע ולאמנות, והראה למאזיניו איך להתבונן בצבעים, לא רק בדרך המעלה את התיאוריה, אלא גם בתוכניות מעשיות החודרות לתוך ממלכת האמנות. דרך זו של ידיעה הביאה לכך שמחשבות גיתה על מטמורפוזות אפשרו לו לפתח סגנון אמנותי חדש שבא לידי ביטוי בעליית הצורות והצבעים של הגיתהאנום הראשון וכמו כן באוריתמיה – מחשבות שרודולף שטיינר החשיב כגדולות ביותר ובלתי רגילות בחשיבותן בחיים האינטלקטואליים בזמנו. הוא פיתח וקידם אותן בצורה מעמיקה, במיוחד באוריתמיה, אמנות חדשה של תנועה, שבה כל רמז הוא מואר או חשוך, וכל מצב רוח בנפש או במוזיקה מורגש כצבעוני, שם נולדה התנסות של החוקים והדקויות במטמורפוזה של הצבע.[3]
שלוש הרצאות אלו על הטבע של הצבע חודרות, בעזרת תהליך המטמורפוזה, ישר להצעות ברורות של טכניקות ציור, שבהן מוצג ההבדל בין צבעי דימוי וזוהר – שניהם מושגים חדשים לגמרי בתיאורית הצבעים. גילוי השונה באיכויות של הצבעים בממלכת המינרל, הצומח החי והאדם, וכן המטמורפוזה של צבעי זוהר לדימוי ודימוי לזוהר, נתנו לצייר את הבסיס לפיתוח טכניקות ציור שבהן מהלך הצבעים מתאים לממלכות הטבע.
שלוש ההרצאות עוסקות גם בשאלה החשובה המחפשת מענה ל'מדוע מופיע צבע בחומר?' גיתה לא עסק בזה ממש בתיאוריית הצבעים שלו "מתוך כנות אינטלקטואלית מסוימת בגלל שהוא הבין שבעזרת האמצעים שברשותו הוא לא יכול להגיע ללב הבעיה, כיצד הצבע מחובר לחומר מוצק?" רודולף שטיינר הרגיש ששאלה זו באמת נותרה ללא מענה גם על ידי "הידע המקובל באותו זמן" הוא אמר שזוהי שאלה "השייכת ברמה הגבוהה ביותר לאמנות ולציור".
רודולף שטיינר הדגים כיצד המחקר הרוחני האנתרופוסופי כיום, יכול לענות על שאלות אלה היות והוא מזהה את החיבור בין קיום-ארצי והכוחות הקוסמיים של הבריאה, ויכול להראות איך כוחות הכוכבים השונים, כמו כוחם של השמש והירח גורמים להופעת הצבעים הארציים.
————————————————————————————————————–
- יוהן וולפגנג פון גיתה – 1749-1832. סופר, משורר, מחזאי, הוגה דעות, פוליטיקאי, ומדען גרמני. ממייצגי התרבות הגדולים של ההיסטוריה העולמית. בעברית יצא ספר מחקר בנושא תיאורית הצבעים של גיתה, מאת: תומר רוזן גרייס,הוצאת הרדוף: מבט אל תורת הצבעים של גיתה. ↑
- ארבעת מחזות המיסתורין תורגמו לעברית ויצאו לאור בהוצאת סופיה. ↑
- ראו את הספר: דברי הקדמה לאוריתמיה – מאת רודולף שטיינר, הוצאת חירות. ↑