מאת אדריאנה קוליאס Adriana Koulias

אדריאנה קוליאס נולדה בברזיל ועברה לאוסטרליה בהיותה בת 9. היא בילתה זמן רב בנסיעות ופיתחה את אהבתה להיסטוריה. למדה סיעוד וגם היתה סופרת במשרה חלקית. למדה את תורתו של רודולף שטיינר בצורה עמוקה מאוד. לאחר לידת ילדיה היא החלה לכתוב ולפרסם את ספריה, שהפכו לרבי-מכר בינלאומיים, בהוצאה שהיא ייסדה. עד כה יצאו 4 ספרים פרי עטה המכילים סודות רבים מתוך האנתרופוסופיה השזורים בתוך הסיפורים. בשנת 2003 החלה להרצות בנושאים רוחניים אנתרופוסופיים, היסטוריה ופילוסופיה ברחבי העולם.

תרגום מאנגלית לעברית על-ידי בן-ציון פורת,

בהסכמת ובברכת המחברת.

תיקונים: דניאל זהבי

תאריך ומקום ההרצאה לא ידועים;

קישור לנוסח המקורי באנגלית באתר האינטרנט של המחברת: ראו כאן

יצא בהוצאת חירות בלקט: 

מורשת המסתורין של האנושות אנתרופוסופיה ועתיד העולם

בתקופה הזאת של השנה כאשר העולם מתכונן לחג הנוצרי הגדול, קרן אור עדינה ורגישה מנסה להיכנס לתודעתם של בני האדם; קול רך וענוג מבקש להישמע עמוק בליבנו. אלו הם האור של האימגינציה והקול של האינספירציה וביחד הם מנסים, מצד אחד, להראות לנו איך עמנואל האלוהי מתגלה במרומים, ומהצד שני, לשיר לנו על השלום אשר ימשול בקרב בני האדם על האדמה, אם יהיה להם הרצון הטוב לשמוע את המילים שלו. אבל איך יכול האור העדין של האימגינציה להיראות כאשר בכל מקום עינינו מותקפות על-ידי שלטי ניאון חצופים, אורות עץ חג-המולד חשמליים ופרסומות טלוויזיה? איך יכול הקול הרך של האינספירציה להישמע מעל לרעש המכוניות, מעל למוסיקה המושמעת ללא הרף במרכזי הקניות והרעש הרם של שיפוץ הבית כדי לאכסן את קרובי המשפחה?

רודולף שטיינר אומר לנו שהאתגר של האנושות המודרנית הוא להתגבר על מכשולי החיים החומריים ולהשיג אימגינציה ואינספירציה דרך התעלות רוחנית של הנפש, אשר מתרחשת כאשר העולם הפנימי של המחשבה, הרגש והרצון עובר השתנות. החוכמה ביחס להשתנות הנפש הייתה ידועה מאז ומתמיד במיסטריות. היא ירדה לאבולוציה האנושית מוקדם, כבר בתקופה האטלנטית, לתוך אוראקל השמש אשר המנחה שלו היה מאנו, מקודש השמש המוביל. היה ידוע שם שהנפש הזאת שהפכה לרוחנית ונקראה אם בתולה, הייתה המהות אשר, כאשר הופרתה על-ידי רוח הקודש, הייתה מסוגלת לעצב מרכז בתוך עצמה, איבר חדש של חשיבה רוחנית ותפישה שהיה מסוגל ללדת ראיה רוחנית חופשית והבנה רוחנית חופשית. נחוצה הייתה הכנה ממושכת לפני שהאנושות הייתה בשלה להתפתחות כזאת; רק נבחרים מעטים יכלו לשמר את הידע הזה. כאשר היה זה הזמן הנכון עבור החוכמה הזאת לעזוב את אוראקל השמש ולהיות מופצת ברחבי בעולם היא נישאה על-ידי שתי קבוצות. כל קבוצה אשר נשאה רק את מחצית הידע, נעה בכיוון שונה, קוטבי: האחת נעה דרך צרפת והצפון לרוסיה נושאת את ידע החניכה המתייחס יותר לאימגינציה; והקבוצה השנייה נעה דרך ספרד והדרום למזרח התיכון נושאת את ידע החניכה המתייחס יותר לאינספירציה.^[1] אלה נודעו בשם הזרם הצפוני והזרם הדרומי. זו הייתה משימתם של שני הזרמים המקוטבים הללו לפתח ולטפח את היכולות הללו באופן עצמאי, במרכזי מסתורין אזוטריים קטנים, כהכנה לזמן בעתיד כאשר כלל האנושות תצטרך לפתח את הסגולות הללו, על מנת להגיע לקשר עם ישות השמש הגדולה עמנואל אשר תתגשם לתוך האבולוציה של העולם.

אתם עשויים לשאול – מדוע שני זרמים נפרדים?

רודולף שטיינר אומר לנו שזהו חוק קוסמי ששלב גבוה יותר בהתפתחות האדם יכול להתרחש רק דרך התגברות על קוטביות.^[2] ניתן לראות את החוק הזה גם בהתפתחותו של היקום כלומר, בהתפתחות שבתאי, השמש, הירח והאדמה^[3], שבהם אירעה היפרדות כדי שבעתיד תוצאת ההתמזגות תהיה התפתחות גבוהה יותר: צדק-יופיטר (שלב גבוה יותר של הירח); נוגה-ונוס (שלב גבוה יותר של השמש); וולקן (שלב גבוה יותר של שבתאי-סטורן). זה מתקבל על הדעת שאותו החוק יחול גם על התפתחות נפש האדם באמצעות שני הזרמים דלעיל, אשר הייחודיות שלהם נתנה אפשרות למתקדשים לרומם את החוכמה הנחוצה לראיית הישות עמנואל באמצעות אימגינציה והבנתה באמצעות אינספירציה, משני כיוונים שונים לגמרי. שני הזרמים האלו מיוצגים בתנ"ך על-ידי האחים קין והבל.

הזרם הצפוני

הזרם הצפוני, אשר עבר דרך צרפת לרוסיה, היה ידוע בעת העתיקה כזרם קין. משמעות השם קין בעברית היא משהו נברא – או חנית. אנחנו יכולים לראות לפי השם את איכותו של הזרם הזה, המבקש לחדור לתוך העולם כמו חנית לתוך החומר, לייצר משהו שניתן להציע כקורבן לעולם הרוח; במילים אחרות, לצאת אל מחוץ לגוף הפיזי של החומר על-ידי התגברות על צעיף החושים החיצוניים.

רודולף שטיינר אומר לנו שהחניכים של הזרם הזה ביקשו להושיט יד כלפי מעלה אל העולם הרוחני דרך סגולת ה'זיכרון', צורה של היזכרות במה שהיה לפני הלידה.^[4] למה אני מתכוונת בכך? הם הצליחו לתפוש ביקום, בשמיים זרועי הכוכבים וגם במינרלים ובצמחים, זיכרון של המציאות שהם חוו בעולם הרוח לפני הלידה.^[5] החוכמה שנרכשה על-ידי התעלות, קשורה לששת האלוהים אשר על השמש. הזרם זה היה ידוע לכן בעת העתיקה כזרם השמש. הזרם הזה היה קשור יותר עם היוונים ועובדי האלילים. אפלטון שהיה נציג הזרם הזה, התעלה לשיאים עם הפילוסופיה שלו, או אהבת החוכמה, כדי לחוות את הצורות האב-טיפוסיות של היקום. נציג אחר של הזרם הזה היה חירם אביף ממטה נפתלי שהיה קשור לתובל קין. כבונהו של מקדש המלך שלמה משימתו הייתה להפוך או לעצב חומר עלי אדמות דרך אש ההתלהבות, למהות התואמת את הרוח.

רודולף שטיינר אומר לנו שהנציג האנושי הגדול של הזרם הזה היה זרתוסטרא.

בתקופה הפרסית זרתוסטרא היה מסוגל להסתכל באופן ברור וצלול מבעד לצעיף החושים על התגלות ההילה הפיזית של השמש, אשר שיקפה לו זיכרון של המציאות הרוחנית של ישות השמש הגדולה אהורה מאזדאו או אורמוז – המשיח הקוסמי. היכולת הזאת להסתכל באופן ברור וצלול נתנה גם את האפשרות לראות כיצד חוכמת השמש האלוהית משתקפת בטבע הפיזי, כלומר, בחומרים המינרליים ובעולם הצומח. שתי היכולות הללו 'לראות' על-ידי התגברות על מכשולי החושים, במונחים קוסמיים, קשורות לסגולת האימגינציה – ה'ראייה' של הרוח. זאת היא הכפילות הפרסית – היכולת 'לתאר לעצמה' ממעל ומלמטה, טוב ורע, אור וחושך, בשיווי משקל מושלם.^[6] זהו גם הייחוד של הזרם הזה שמנהיגיו ונציגיו הינם נושאי אינדיבידואלים רוחניים גבוהים שאינם מתגשמים בבשר אבל פועלים באותה האישיות על מנת להשיג את יעדיהם. המנהיגים האלה, נאמר לנו על ידי רודולף שטיינר, נדחקו מתוך ישותם העצמית, אם אפשר לומר כך, על-ידי האינדיבידואלים הגבוהים השוכנים בהם, וזה גרם להם להתאחד עם האש של המקרוקוסמוס – או החלל הרוחני.^[7]

הזרם הרוחני הזה התמשך לתוך התקופה המצרית-כשדית והמקודשים הגבוהים ביותר הוסמכו להיות אמגושים-קוסמים חכמים אשר היו מסוגלים לראות באמצעות כישוריהם האימגינטיביים עם 'ראיה על-חושית' גבוהה יותר, את 'כוכב זהב', כלומר, את אורו של המורה הרוחני שלהם זרתוסטרא כאשר הוא ירד לכיוון ההתגשמות שלו בבית-לחם.^[8] הם ידעו שלזרתוסטרא, הנציג הגדול ביותר של הזרם הזה, הייתה משימה נכבדה מאד – כישוע אשר בבשורה על-פי מתי הוא יכין את העטיפות הפיזיות והנפשיות עבור התגשמותו של עמנואל הקוסמי לתוך ההתפתחות הארצית.

אנחנו יכולים להציב בפני נפשותינו את התמונה העדינה של שלושת האמגושים, כאשר הם ניצבו בחרדת קודש בפני 'האור' המפואר של מורם זרתוסטרא המתגלם מחדש. מתנותיהם היו השתקפות של כל החוכמה אשר שלושת האנשים אלה אספו בעבר והיא הייתה מאירה בנפשם כמו 'זיכרון': מור תואם את המסתורין של הרצון; לבונה את המסתורין של הרגש; וזהב את מסתורין החשיבה.

עם חלוף הזמן, הידע הזה של האמגושים נסוג פנימה, התכווץ, והפך לעולם המחשבה 'היבש, הגיאומטרי-מתמטי' שהאדם המודרני שואב מנפשו.

הזרם הדרומי

הזרם הדרומי נשא את החוכמה הדרושה להבנת מסתורין עמנואל דרך ספרד למזרח התיכון. הזרם הזה היה ידוע בתור זרם הבל. מוצא השם הבל הוא השפה העברית ומשמעותו היא 'אדי הנשימה', הממחישים את הקשר של הזרם הזה עם 'אינספירציה' ועם יהוה שהנשים את האדם: "וַיִּיצֶר יְהוָה אֱלֹהִים אֶת-הָאָדָם, עָפָר מִן-הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו, נִשְׁמַת חַיִּים; וַיְהִי הָאָדָם, לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב', פסוק ז'), או את כוחות האגו. מהסיבה הזו הזרם הדרומי ידוע בתור זרם הירח. הזרם הזה התרכז בטבילה מיסטית של האגו לתוך נפש אדם, כלומר בחדירה דרך הצעיף של החוויות הפנימיות של הנפש, המיקרוקוסמוס, להבנת העולמות הרוחניים.

רודולף שטיינר אומר לנו שהחניכים של הזרם הזה הצליחו לרדת אל הנפש, לחוות את כוחות הרצון ודרכם, כוחות במעמקי האדמה. המתקדש של הזרם הזה הגיע לעולם הרוח מהצד השני, כלומר, מלמעלה למטה^[9] כמו במסעות המתוארים לעתים קרובות בספרות, כמו למשל המסע אל השאול של דנטה, המסע של פאוסט אל המכשפות, מסעו של אורפיאוס למצוא את אורידיקה – אלה הן רק דוגמאות ספורות. המתקדשים של הזרם הזה חדרו דרך המארג של הנפש כדי לחוות את אותו העולם הרוחני כמו הזרם הצפוני, אם כי מן הצד שני.

הסגולות הנחוצות עבור היכולת הזו להיכנס למעמקי הנפש פותחו בזמן שלאחר המוות.^[10] רודולף שטיינר אומר לנו שהכוחות עבור צמיחת הסגולות האלה הם סגולות צעירות: כלומר, הן בראשית התפתחותן האפשרית והן דומות לכוחות הצמיחה בילד. ובכך הן מחוברות לא עם הזיכרון של חוויות עבר, כמו האמגושים, אלא עם הנבואה או החזון של העתיד, ולכן הן קשורות לנביאים העבריים. תודעה כזאת מסוגלת להשתמש במה שהיא משיגה מהעולם הרוחני באמצעות טבילה לתוך מעמקי הנפש כדי להפוך את הרוח לתוכן מתאים לעולם החומר. הזרם הזה קשור לרצון והלב. המלך שלמה היה חבר בזרם הזה. היו ברשותו 'מימיה השלווים של החוכמה', אשר נתנו לו את ידיעת המידות והפרופורציות של המקדש השלם, אך לא את היכולת לבנות אותו. לשם כך הוא היה זקוק לחירם אביף ממטה נפתלי, מזרם קין. אריסטו היה מתקדש אחר של הזרם הזה.^[11] אריסטו היה אב-טיפוס של האנושות בעתיד, כי הוא היה יכול, דרך השקפה מדעית מדויקת, להיכנס לפרטים, אל מעמקי כוחות הנפש בבני אדם ובעלי חיים.^[12]

רודולף שטיינר אומר לנו שהמקודש הבולט ביותר של הזרם הזה היה גאוטמה בודהה. נתיב החניכה של גאוטמה בודהה הסתמך בעיקר על ההתפתחות האישית שלו. הוא היה הבודהיסטווה אשר נהיה בן תמותה, כלומר, הוא לא היה האדם החדור על-ידי ישות גבוהה (כמו במקרה של האמגושים), אלא שהוא היה התגשמות של ישות גבוהה.^[13]

התקדשותו של בודהה הייתה כרוכה בישיבה מתחת לעץ הבודהי, המהווה את התמונה הפנימית האסטרלית של מערכת העצבים,^[14] המוח והמוח הקטן.^[15] במדיטציה שנמשכה כמה ימים הוא חדר אל מה שהתקיים מתחת לגוף האסטרלי המטוהר שלו, לחיים הפנימיים של גופו (איבריו), של גופו האתרי. הגוף האתרי, או הגוף של הזמן, היה מוקרן לתוך העולם האסטרלי החיצוני וזה נתן לו את האפשרות לראות את התגשמויותיו בעבר. זוהי ירידה אל כוחות הרצון. הזרם הזה של בודהה היה, בנקודת מפנה הזמן, זרם הרועים, והוא מתואר בבשורת לוקס בקשר עם ישוע שבבשורה. נתיב האהבה והחמלה של בודהה הופך בשלב הזה לנתיב המצפון והרגש המוסריים, אשר נחווה על-ידי הרועים בשדה. חוק מוסרי פנימי מומחש על-ידי העם העברי ובמיוחד על-ידי אברהם אבינו אשר הייתה לו משימת ההכנה של העטיפה האנושית הפיזית עבור נושאו בעתיד של המשיח הקוסמי. המרכיב הפיזי, אשר רודולף שטיינר אומר לנו, קשור ישירות למסתורין החיים שלאחר המוות וחיי הרצון. הדבר בא לידי ביטוי בנפש כתודעה של מוסר או מצפון או, שוב, חוק מוסרי אשר מובן במונחים קוסמיים כאינספירציה – או נשימה פנימה של רוח. זאת הייתה האינספירציה אשר איפשרה לנביאים העבריים לשוב להתגשמויות קודמות כדי לחזק את עצמם בצורה כזו עד שהיו מסוגלים להסתכל לתוך העתיד – נבואה.^[16]

אנחנו יכולים לדמיין את התמונה העדינה של הרועים הישנים כאשר ראשיהם הקרובים לאדמה, חשים איך במעמקי נפש העולם עולה 'הרגשה' בהיענות לירידת עמנואל לכיוון האדמה. הם הפכו לאחד עם המקצבים של העולם הרוחני אשר ממנו הדהדה מקהלת מלאכים השרה את צליליה המלכותיים, המבשרים את לידתו של הילד מנצר נתן הכהן, ישוע אשר בבשורת לוקס. המקצבים והצלילים האלו ניתנו כאינספירציה לתוך נפשותיהם ובחדירתם למעמקיהם פנו אל כוחות הרצון המוסרי שלהם ישירות, הציעו להם להישמע מבלי להטיל ספק.

בחלוף הזמן, הידע הפנימי הזה של הרועים עבר החוצה והפך לתפיסה המודרנית החומרנית של עולם הטבע – מדעי הטבע.

רודולף שטיינר אומר לנו כי שני הזרמים הללו התאחדו להוויה אחת: ישוע בבשורת מתי וישוע בבשורת לוקס אשר התאחדו בישוע מנצרת.

האגו של זרתוסטרא עזב את הגוף של ישוע מנצר דוד המיוצג בבשורת מתי ונכנס לתוך הגוף הפיזי של ישוע שבבשורת לוקס, אשר שכנה בו נפש ישוע מנצר נתן הכהן. זה התרחש כאשר ישוע אשר בבשורת לוקס היה בן יותר מעשר שנים. האיחוד הזה של שני הזרמים האמגושים (אגו זרתוסטרא) והרועים (נפש נתן) סיפק כלי, 'גביע', עבור התגשמות האגו הקוסמי של עמנואל בעת הטבילה בירדן. זה היה האב-טיפוס למשימת העתיד של האנושות. האדם היחיד שיום אחד יאחד את הזרמים בישות אנושית אחת, כלומר, אימגינציה ואינספירציה יתעוררו באדם אחד כדי לאפשר הן לחזון והן להבנה של עמנואל להיעשות חוכמה בנפש.

רודולף שטיינר אומר לנו שמאז מיסטריית גולגולתא התחלפו המשימות השייכות לשני זרמים.^[17] המשמעות היא שהתנסות פנימית בעבר חייבת להתאחד עם התנסות חיצונית, וההתנסות החיצונית שבעבר חייבת להתאחד עם התנסות פנימית. נתיב החניכה הזה, אשר נמצא בהכנה במרכזי המיסטריות הסודיים מאז ימי אטלנטיס, הפך לנתיב אקזוטרי העומד לרשות כל בני האדם באמצעות העבודה של רודולף שטיינר ומדע הרוח.^[18]

אבל מהי חניכה?

רודולף שטיינר אומר לנו שהחניכה להתקדשות מושגת באמצעות הכנה, שמובילה לאימגינציה אבל מתחילה רק כאשר קיימת התעוררות של אינספירציה ולאחר מכן ממשיכה לאינטואיציה. שלבי החניכה הם:

הכנה: כוללת את הלימוד והתרגול של מדע הרוח כפי שהוא נמצא בספרים 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים' ו'כיצד קונים את דעת העולמות העליונים?' (הספרים יצאו לאור בעברית – המתר'). הלימוד והתרגול מהווים יסוד עבור תהליכי הבוננות-מדיטציה של האמגושים והרועים. מדיטציה היא שכחה מודעת של העולם הפיזי ותודעה פיזית באמצעות חשיבה חסרת-אנוכיות ותפישה לא אנוכית שמובילות לאימגינציה.

• אימגינציה: חלימה במודע, היזכרות בפעולה של הרוח בעבר. זה נחווה כתמונות צל של מציאות או ישות בעבר – מחשבות העבר של ישות – הכנה לאינספירציה.

• אינספירציה: תפישה מודעת של המציאות הנפשית של ישות (כללים ומקצבים) או לקיחת חלק יצירתי בנשימה-פנימה ובנשימה-החוצה הנוכחיות (מילה) של הישות, מה שמוביל לתקשורת והבנה דרך ההרמוניה של הנשימה והדם. זוהי הכנה לאינטואיציה.

• אינטואיציה: איחוד במודע עם הרצון של ישות, היעשות לאחד עם מה שחי בישות כיכולת בריאה בעתיד.^[19]

רודולף שטיינר אומר לנו שתוצאותיהן של מחשבה ותפישה רגילות הן תהליך מיתה. דם אדום, כלומר, דם מחומצן חייב להיכנס למוח ולחושים כדי שיתרחשו מחשבה ותפישה רגילות. התוצר של פעולת הגומלין הזו של דם ועצבים הוא דלדול של החמצן ויצירת פחמן דו-חמצני, כרעל שיש לפלוט. באמצעות מחשבה ותפישה רגילות האגו יודע את עצמו. אנחנו יכולים לקרוא לתהליך המיתה הזה תהליך אנוכי. כפי שראינו לעיל הבוננות-מדיטציה היא שכחה חסרת-אנוכיות של חשיבה ותפישה רגילות, וזהו חוסר-האנוכיות של האגו שגואל את תהליך הגסיסה הזה.

ישנם שני סוגים של בוננות-מדיטציה:

• כאשר יש התרכזות במחשבות ותמונות מסוימות בעת זמן ממושך.

• כאשר יש התרכזות בעולם החיצוני של הטבע.

בכל מקרה קיימת התמסרות ללא אנוכיות של תשומת הלב, כל החוויה הפנימית, מצד אחד לבנייה ו'האצה לרמת אנרגיה גבוהה יותר' רוחנית של חשיבה ופעילות דימוי נפשיות, ומהצד השני התבוננות בטבע, במחוות של עונות השנה, מזג האוויר, הטבע הרוחני של צמחים, מינרלים, של בני אדם ובעלי חיים.

בשני המקרים, החשיבה הנמרצת והתפישה החיה הזאת אינן יוצרות 'רעל' בדם, אלא משחררות את האדם מתהליך הגסיסה הזה.

אבל כיצד מדיטציה מאחדת אמגושים ורועים?

האמגושים הקדומים שהתעלו פעם מתוך נפשם לחוות תמונה של מה שהיה היזכרות במציאות של הרוח, חייבים בעידן המודרני שלנו לקחת את הידע הזה של הגבהים ולרדת עמו אל מעמקי הנפש – לתוך מחשבה מתבוננת-מדיטטיבית פנימית. 'האור' החיצוני של הידע הקוסמי, התמונה הקוסמית, חייבים עכשיו באמצעות מדיטציה, להתאחד באופן לא-אנוכי עם החמימות הפנימית של הלב והאש של הרצון, הקארמה האישית של בן-האדם. האיחוד הזה של 'אור' ו'חום' עושה כעת את האמגושים הקדומים לרועים חדשים, כלומר, האימגינציה אשר הושגה בעבר באמצעות תודעה קדומה או קהה יכולה עכשיו להתאחד עם חמימות לב ערה לחלוטין ולגרום לאינספירציה.

הרועים הקדמונים שירדו פעם למעמקי הנפש כדי לאחד את החשיבה עם הנשימה והדם ולחוות את פעולות העבר של הקארמה האישית, חייבים עכשיו לקחת את הידע הזה מתוך העצמי, כלומר הרועה חייב להתעלות באופן בלתי-אנוכי עם הידע שנצבר באמצעות דבקות 'חמה' פנימית של הלב ומוסריות פנימית, ולאחד אותו עם 'האור' של הידע המאפשר את תפישת התמונה של הקוסמוס, הרוח בטבע החיצוני. זה מאחד את מה שהושג בעבר, האינספירציה שנרכשה באמצעות תודעת המורשת הקדומה הקהה שהייתה קשורה לנשימה ולדם עם מה שנרכש כעת על-ידי נסיגה ערה לחלוטין וחסרת-אנוכיות מהנשימה והדם, חוויה מודעת של אימגינציה.

אבל בוננות-מדיטציה היא רק היבט אחד. היא מובילה להתפתחות נוספת של האמגושים והרועים. עם זאת כדי שיתרחש איחוד אמיתי, מדיטציה חייבת להיות מלווה על-ידי תרגילים רוחניים (ידע העולמות העליונים) אשר ביחד עם מדיטציה מביאים את מה שנחווה פעם על-ידי האמגושים והרועים במובן הקדום כפי שראינו, למצב מודע ומואר ומבוקר המתאים לאנושות, אשר יכול להוביל הן את האמגושים והן את הרועים מאימגינציה מודרנית לאינספירציה מודרנית.

תרגילים רוחניים ליצירת אפשרות התעוררות של:

• תודעת ה'חלום' באדם שקיימת 'בחיי התחושה' המתייחסת ל'זיכרון'. משמעות הדבר היא שהאימגינציה שהייתה פעם מורשת קדומים באמגושים הקדמונים (חזון באקסטזה) יכולה להיעשות למודעת באמצעות חשיבה ברועה החדש.

• תודעת ה'שינה' באדם, הדומה ל'חיי הרצון' ומתייחסת ל'קארמה' באדם. משמעות הדבר היא שהאינספירציה שהייתה פעם מורשת קדומים ברועה הישן (השתקעות המיסטית) יכולה כעת דרך תפישה חסרת-אנוכיות להיעשות למודעת באמגוש החדש.

חשיבה – מצב ערות – שליטה על מחשבות / פתיחות לרעיונות חדשים.

תחושה – מצב חלום – קבלה, גישה חיובית / שלוות נפש.

רצון – מצב שינה – שליטה על הרצון / איזון המטלות היום-יומיות.

אנחנו יכולים לראות איך מדיטציה ותרגילים רוחניים מאחדים ביחד את האמגושים והרועים, ישנים וחדשים, ובעשותם זאת הם מהווים נתיב להיעשות הגוף האסטרלי לרוחני (אם בתולה), אשר יוצר את התנאים החיוניים עבור ירידת רוח הקודש.

מהי משמעות הדבר?

רודולף שטיינר אומר לנו שה'רוח' הגבוהה שלנו היא רוח הקודש, אשר שוכנת בזמננו מחוץ לנו. אנו מעצבים את הרוח הזו לצורה המתאימה לישותנו באמצעות כול מחשבה המופצת עם הנשימה שאנחנו נושפים.^[20] משמעות הדבר היא שכול מה שהנפש השיגה בבוננות-מדיטציה ובאמצעות תרגילים רוחניים, כול זה מאפשר לאמגושים להיות רועים חדשים ולרועים להפוך לאמגושים חדשים – מה שיוצר את האם הבתולה, הנפש הרוחנית – ננשף ויכול לעצב את רוח הקודש החיצונית. הנשיפה הזו החוצה של הנפש הרוחנית אשר חיה בתוך האדם קשורה לרוח הקודש החיצונית באמצעות תהליך של אימגינציה. אימגינציה בתוכנו, המעצבת את הרוח מחוץ לנו, על פי רמת ההתפתחות של הנפש. עלינו לדמיין שאנו מעצבים מחוץ לנו את הצורה ואת הדמות (אימגינציה) של חרב, אשר תתאים לתוך מה שאנו יוצרים בתוכנו – הנדן של הנפש. במונחים רוחניים הנדן הזה הוא דם שנהיה אתרי, כלומר, ההיבט הרוחני של הדם. רוח הקודש המעוצבת הזאת, שהיא תוצר של אימגינציה מחוץ לנו, היא רק הצעד הראשון. בשלב הבא היא חייבת 'לקבל השראה' על-ידי הנפש. אבל הנפש צריכה להשליך את האימגינציות הללו כלומר, הנפש חייבת לאפשר לחרב להיכנס לתוך הנדן, כאשר שם היא כבר לא נראית.^[21] כאשר רוח הקודש המעוצבת הזאת 'מקבלת השראה' על-ידי הנפש, נכנסת לתוך ההיבט הרוחני של הדם, הנדן, דם שנהיה אתרי מטוהר מקארמה,^[22] הרוח זו הופכת כעת להיות אינדיבידואלית כרוח עצמות.

אימגינציה > עיצוב רוח הקודש באמצעות אוויר ננשף.

אינספירציה > הנשימה-פנימה של רוח המעוצבת בעזרת אימגינציה.

רוח העצמות הזו בדמם של בני אדם שנהיה אתרי יכולה כעת לעצב לב אתרי, זהו הגביע הקדוש או כלי דם שבו דם אנושי אשר נהיה אתרי יכול להתייחד עם הדם האתרי של עמנואל.

הכניסה של רוח הקודש שהפכה לאישית כרוח עצמות מעצבת אט אט את איבר הלב האתרי, שמש הלב אשר באמצעות אימגינציה יכולה לראות את האור של עמנואל ובאמצעות אינספירציה יכולה לשמוע את המילה שלו. כזה היה הידע שהופץ על-ידי אוראקל השמש הגדול באמצעות שני הזרמים בעולם, האמגושים והרועים, שהפכו לאחד בנקודה מפנה הזמן.

ככל שאנו מתקרבים לחג המולד הגדול, התודעה שלנו נמשכת מארץ-ישראל למה שמתואר עבורנו באופן בהיר כל-כך בשתי הבשורות של מתי ושל לוקס. הם מגיעים דרך המרחב והזמן להביא לנו הודעה חדשה: מתי מצביע לגבהים שבהם עמנואל האתרי גם עכשיו מתגלה בעולם האסטרלי והוא אומר לנו "אתם הרועים הקדומים שנהייתם האמגושים החדשים, אחדו את מה ששמעתם פעם במעמקי לבבותיכם ורצונכם עם הכוכב המתגלה בגבהים לנגד עיניכם! – האור שלו" ולוקס מייחל לדבר אתנו אודות המעמקים שבהם המילה של עמנואל מהדהדת בצלילים נשגבים בנפשם של בני אדם, הוא אומר לנו, "אתם האמגושים הקדומים תיהפכו להיות כמו רועים חדשים, אחדו את מה שראיתם פעם במרומים, כוכב הזהב שהודיע על האירוע הגדול באבולוציה בעולם עם חמימות לבבכם והרצון שלכם למה שמהדהד שם! – המילה שלו"

זהו הזמן שבו אנו חייבים לציין את חג המולד מחדש. אנו חייבים להיות מוכנים לביצוע תפקידנו: מציאת הקשר האישי שלנו לאמגושים ולרועים כדי שנוכל להתחיל לפתח בעצמנו את הסגולות האלה של תפישה והבנה.

המשמעות של לידת שני הילדים ישוע בבית לחם תהפוך אז לחוויית חיים, היא תחמם את לבבותינו ותאיר את ראשינו כך שהנפשות הבתולות שלנו יוכלו ללדת באמצעות רצון מודע ישוע מנצרת, כלי דם, איבר הלב, המסוגל לאחד את מהות הנפש שלנו עם המהות של עמנואל. אז כרועים וכאמגושים נראה כיצד עמנואל האלוהי מתגלה בגבהים השמיימיים, ונשמע את מקהלת המלאכים מהדהדת עם הבנה כיצד יהיה שלום עלי אדמות בקרב אנשי הרצון הטוב שבחרו לשמוע אותו.

כעת אנו יכולים להבין את ההיבט הזה של מדיטציית אבן יסוד טוב יותר:^[23]

במפנה הזמנים

נכנס אור רוח העולם

לתוך זרם ההוויה הארצי.

חשכת ליל

חדלה לשלוט.

אור יום קורן

זהר בנפשות בני-האדם.

אור אשר מחמם

את לבבות הרועים הדלים,

אור אשר מאיר

את ראשי המלכים החכמים.

אור אלוהי

שמש-עמנואל:

חמם נא

את ליבנו,

האר נא

את ראשנו,

כדי שטוב יצמח

ממה שאנחנו

מלב מייסדים

ומראשנו מבקשים

אל המטרה להוביל.

———————————————————————————————————-

1. סרגיי א. פרוקופייב, הספר 'הלוואי שבני האדם ישמעו את זה – המסתורין של כנס חג המולד', עמוד 315. ↑
2. סרגיי א. פרוקופייב, הספר 'המפגש עם הרוע', עמודים 112- 111 – במהדורה באנגלית. – יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
3. רודולף שטיינר, הספר 'מדע הנסתר בקוויו העיקריים', יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן, GA13. ↑
4. סרגיי א. פרוקופייב, הספר 'המפגש עם הרוע', עמוד 110; הרצאת רודולף שטיינר בסדרה 'החיפוש אחר איזיס החדשה, סופיה האלוהית', ההרצאה השלישית 'האמגושים והרועים: איזיס החדשה', דורנאך, העשרים-וחמישי בדצמבר 1920, 202GA.

   http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA202/English/MP1983/19201225p01.html ↑

5. ראה הערה 4 דלעיל- הרצאת רודולף שטיינר. ↑
6. ראה הערה 4 דלעיל- הרצאת רודולף שטיינר. ↑
7. סרגיי א. פרוקופייב, הספר 'הלוואי שבני האדם ישמעו את זה' – האב-טיפוס האזוטרי של המועצה המקורית. ↑
8. ראה הערה 4 דלעיל – הרצאת רודולף שטיינר. ↑
9. ראה הערה 4 דלעיל – הרצאת רודולף שטיינר. ↑
10. ראה הערה 4 דלעיל- הרצאת רודולף שטיינר. ↑
11. סרגיי א. פרוקופייב, סופיה השמימית והישות אנתרופוסופיה, עמודים .168-169 במהדורה האנגלית. יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
12. ראה הערה 4 דלעיל- הרצאת רודולף שטיינר. ↑
13. הרצאת רודולף שטיינר בסדרה 'המזרח באורו של המערב', ההרצאה התשיעית 'הבודהיסאטוות והכריסטוס', מינכן, השלושים-ואחד באוגוסט 1909, 113GA.

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA113/English/RSPC1940/EasWes_index.html ↑

14. הרצאת רודולף שטיינר השלישית בסדרה 'הבשורה על-פי יוחנן הקדוש' (מיקום ותאריך לא ידועים בוודאות – ניתנו הרצאות שונות בתאריכים שונים). יצא בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס. ↑
15. הרצאת רודולף שטיינר השתיים-עשרה בסדרה 'יסודות תורת הסוד', ברלין, השביעי באוקטובר 1907, a93.GA

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA093a/English/RSP1982/FndEso_index.html ↑

16. ראה הערה 4 דלעיל- הרצאת רודולף שטיינר. ↑
17. סדרה בת ארבע הרצאות שנתן רודולף שטיינר 'החיפוש אחר איזיס החדשה, סופיה האלוהית', דורנאך, מהעשרים-ושלישי עד לעשרים-ושישי בדצמבר 1920, 202GA.

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA202/English/MP1983/NewIsi_index.html ↑

18. ראה הערה 4 דלעיל- הרצאת רודולף שטיינר. ↑
19. מכתב לכול החברים מאת רודולף שטיינר, דורנאך, השמונה-עשרה במאי 1924, 26GA. יצא בעברית בשם: הישות החיה של האנתרופוסופיה וטיפוחה.

    http://wn.rsarchive.org/Books/GA026/English/ASGB1963/GA026_index.html ↑

20. הרצאת רודולף שטיינר בברלין, בשני באוקטובר, 1906. ↑
21. אנחנו יכולים להשוות את זה לעין – העין חייבת להיות חסרת אנוכיות, כלומר, היא חייבת לא לראות את עצמה אם היא רוצה לראות את העולם החיצון. ↑
22. זו הסיבה מדוע עלינו 'להרפות' מאימגינציות, עלינו לעורר בהן השראה כדי להתעלות לרמה של אינספירציה. ↑
23. נוסח המדיטציה נערך משלושה תרגומים לעברית על-ידי דניאל זהבי. ↑