רודולף שטיינר

18 מכתבים ומחשבות מנחות אל החברים

20.01.1924 – 10.08.1924

GA26 דורנאך

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות – ראו כאן

מכתב 14      25.5.1924

מהו הלך הרוח שצריך לשרור בפגישות החוגים

בצורה בה למדנו להתבונן באדם באורח שדובר בו במכתבנו הקודם תוכר כעובדה הנוכחות וההשפעה של הנפש והרוח בקרב ישותו הפיסית והאתרית של האדם. כשיתבהר שאת אשר קולטים החושים מהאדם, מהווה תמונה, תתקיים הנכונות להבין שמשהו נוסף פעיל בתוך התמונה לצד הנכלל בסובסטנציה החומרית שלה. בהכירנו את האדם כ'תמונה' אנו ניגשים אליו בהלך נפש שונה לחלוטין מאשר היינו ניגשים אליו אילו נטלנו בחשבון את טבעו ואת הרכבו החומרי בלבד.

קיים כוח מעורר בגישת נפש ורגש זו. דרך ההכרה מלאת החיים, בשוני הפנימי ברגש הזה, נעשה האדם מודע לכך שמתעוררים בו כוחות נפש הרדומים בו בחיים הרגילים. הרבה תלוי בכך אם אדם, בעצם קליטת האנתרופוסופיה, תופס כבר שכושרות להשגת ידע נמצאים רדומים בנפש אנוש, והם שונים מאלו שלגביהם היה מודע לפני בואו לאנתרופוסופיה.

כשהוא יודע שלפניו תמונה, הוא ממקד את תשומת לבו אל מה שאינו ניתן לקליטת החושים. התוצאה היא, שכשם שבחיי הקליטה החיצונית הוא מושפע על ידי מה שניתן לקליטת החושים כך הוא מושפע עתה על ידי משהו שאינו ניתן לקליטת החושים.

אילו חברים בחברה האנתרופוסופית, המגישים הרצאות בפגישות החוגים, היו נותנים את מלוא דעתם לדברים כאלה, כי אז היו מקבלים לימודי האנתרופוסופיה אווירה אנתרופוסופית אמיתית.

אווירה זו, המתהווה על ידי העובדות כהווייתן, תהווה האמצעי העיקרי ליצירת הרוח שחייבת לשרור בפגישות החוגים. אלו הנוטלים חלק ירגישו בכך שהאנתרופוסופיה איננה מכילה מסרים תיאורטיים בלבד על אודות העולמות הרוחיים, אלא מהווה היא עצמה דבר בעל עוצמה וממשות המוליך לחוויית הרוחי.

על החברים הפעילים לבחון היטב, בכל דרך חיובית אפשרית, כיצד בעבודה האנתרופוסופית ניתן להשיג חוויה זו של החיים הרוחיים.

רק על ידי כך ניתן לסייע לאלו הנוטלים את האנתרופוסופיה, מבלי שיוכלו הם בעצמם לערוך מחקרים רוחיים במישרין, להתגבר על התחושה שהם רק מניחים לעצמם שיסופר להם תיאורטית את מה שיכולים לחוותו אחרים, מתקדמים יותר. אם ניתנים מסרים באורח נכון אודות הנחווה בעולם הרוחי כי אז יכולים אלו המאזינים להם ליטול חלק בחוויות אלה.

אם תתקיים בפגישות החוגים רוח זו של נטילת חלק הדדית בחוויות רוחיות, כי אז יסולק כל מה שנערם ומוקם כתחושה בלתי מוצדקת לגבי סמכות. מתנגדי האנתרופוסופיה טוענים ללא הרף שהאנתרופוסופים מטיפים לצייתנות ולסמכות במה שנמסר להם. אילו בחברה האנתרופוסופית שורה היתה רוח נאותה כי אז טענה זו היתה מאבדת את משמעותה. כי הללו הבאים לפגישותינו לא היו מקבלים את הרושם שהדברים הם כך מפני שמישהו אמר כך. הם היו לומדים את העובדה ששום הסכמה כללית אינה כופה עצמה על אף אדם, אלא בוקעת ועולה מן החוויה עצמה.

כשאדם פוגש אדם חביב וידידותי, אין הוא חודר בראייתו לתוך אופיו בשל סמכות כלשהי, אלא היות והנפש מרגישה מיד בהשפעת הנטייה האדיבה שבו. כך יוכל אדם להתוודע לאמת של האנתרופוסופיה על ידי הדרך שבה נמסרת היא, על ידי אופייה האמיתי.

על מנת שהאנתרופוסופיה תוכל לפעול באורח זה, חייבים ראשי החוגים לעשות את אשר נחוץ לעשותו. עליהם לשמור על חיוניותה של הרוח שהיתה כה בולטת בכנס חג המולד, אך לא על ידי קריאה להרגשה שהעניינים בהם דנים הם סודיים ומסתוריים, כי לא זה העיקר בטבעה האזוטרי של פגישה אנתרופוסופית. האזוטריות תלויה בהעמקה שנזכרה לעיל במסירת האמיתות. בהעמקה זו חייב אדם לראות משהו מן האימפולס שרצה כנס חג המולד להחדיר אל החברה האנתרופוסופית. כוונה קבועה ומתמדת לשמור על חיוניותו ואחדותו ההרמונית של רצוננו עם הכנס ההוא תאפשר לנצנוצי אותם ימים להרעיף ברכותיהם באורח גדל ומתעצם על התנועה האנתרופוסופית.