רודולף שטיינר

GA202  דורנאך

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר בהוצאת חירות ראו כאן

הרצאה מספר 1    23.12.1920    

הרצאת חג-המולד

לפחות עבור הכריסטיאנים מונצחת הכריסטיאניות בשלושה פסטיבלים שנתיים שנותנים לחיי-האדמה את משמעותם ומהם קורן הכוח החזק ביותר של חיי-האדמה.

משלושת הפסטיבלים האלה חג-המולד מציב את הדרישה הגדולה ביותר ברגש שלנו, וחותר להפוך רגש זה לפנימי. הדרישה העיקרית של חג-הפסחא היא בקשר למה שאנו מכנים הבנה אנושית, השגה אנושית. וחג השבועות (Whitsuntide) בקשר למה שמכונה הרצון האנושי.

ביסודו של דבר אנו תופסים את מה שמכיל מיסתורין חג-המולד רק דרך העמקת הרגש המציג לפנינו את ישותנו האנושית המלאה, את ערכנו וכבודנו כאדם. רק כאשר נוכל להרגיש בצורה הנכונה ועם פנימיות מספקת את מה שהאדם הוא בקוסמוס כולו, נוכל אז בצדק להעריך את הלך-הרוח של חג-המולד. רק כאשר נוכל להגיע להבנה מלאה של הפלא הזה הכלול במיסתורין חג-הפסחא – הפלא של תחיית המתים – נוכל להעריך נכונה את מיסתורין חג-הפסחא; רק כאשר נתפוס משהו מפסטיבל חג השבועות המסייע לפתח את אימפולסי הרצון שלנו, נתפוס באור הנכון את מה שחג-השבועות צריך להיות.

ישוע-כריסטוס קשור לעיקרון האב של העולם, וזה מיוצג עבורנו על ידי חג-המולד. ישוע-כריסטוס קשור למה שאנו מכנים עיקרון הבן, וזה מיוצג על ידי מיסתורין הפסחא. היחס בין כריסטוס לבין מה שמשתזר וטווה את העולם כרוח מיוצג לפנינו במיסתורין חג-שבועות.

אנו רואים את הטבע סביבנו, ואנו גם רואים כי האדם נכנס לתוך הקיום הפיזי שלו באמצעות הכוחות של טבע זה. אנחנו יודעים דרך מחקר מדע הרוח שלנו שאנו מתייחסים לטבע לא רק אם אנו רק שמים לב לתכונותיו הפיזיות החיצוניות. אנו יודעים כי כוחות אלוהיים מחלחלים דרכו ואנחנו נהיה מודעים למוצאנו מהטבע במובן האמיתי של המילה רק כאשר נתפוס את האלמנט האלוהי אשר טווה ועובד בתוכו. בזה אנו רואים את עיקרון האב של הטבע. כל מה שחודר לטבע כאלוהי הוא עיקרון האב, במובן של הדתות הישנות ובמובן של הכריסטיאניות כאשר היא מובנת נכון, בין אם בפרחי השדה שאנו רואים וכיצד הם גדלים, או בין אם בהתגלגלות הרעם והֶבזק הברק; או אם אנו צופים בשמש בדרכה לאורך השמיים או בהביטנו בכוכבים הזוהרים; או, שוב, בהקשיבנו לנחלים ולנהרות הנחפזים בזרימתם – כאשר אנו נעשים מודעים למה שנחשף בצורה כה מיסתורית בהתגלות חיצונית זו של הטבע כמקור של כל "התהוות", אזי באותו זמן אנו נעשים מודעים למה שממקם אותנו בעולם זה כאנשים דרך המיסתורין של הלידה הפיזית.

אך בדיוק במיסתורין זה של הלידה הפיזית תמיד נשאר משהו בלתי מוסבר בנוגע לטבעו של האדם כל עוד אנחנו לא מביאים אותו בקשר עם מה שאפשר להתנסות בו באופן פנימי בהיזכרות במיסתורין חג-המולד – בהיזכרות בילדוּת שנכנסה לתוך האנושות עם שני הילדים ישוע.

מה מספרת לנו נוכחותם של הילדים ישוע? היא מספרת לנו לא פחות מזה שכדי להיות אנושי לחלוטין אין זה מספיק להיוולד בלבד, כלומר, רק להיות כאן בעולם באמצעות אותם כוחות, כמו כוחות הלידה הפיזית, המביאים לידי קיום את כל היצורים כולל האדם. מיסתורין חג-המולד הקדוש מספר לנו, בהתבוננות על ילדותו של ישוע, כי האדם האמיתי בתוכנו אינו יכול רק להיוולד, כי אם עליו, בתוך החלק הפנימי ביותר של הנפש, להיוולד מחדש; כי האדם חייב במהלך חייו לחוות משהו בתוך נפשו אשר הוא לבדו עושה אותו לאדם במלוא מובן המילה. ומה שהוא צריך לחוות יכול להגיע רק כאשר הוא מובא לקשר עם הילדוּת שחדרה לאבולוציית האדמה בזמן חג-המולד.

עלינו לומר לעצמנו כשאנו מסתכלים על ישוע הילד: "רק בזכות העובדה שישות זו ירדה להיות בין בני האדם במהלך האבולוציה האנושית שזה נהיה לראשונה אפשרי בעבור האדם, במלוא מובן המילה, להיות באמת אדם, כלומר, לחבר את מה שהוא מקבל באמצעות הלידה עם מה שהוא יכול לחוות מעל ומעבר לה כתוצאה מרגש של התמסרות אוהבת כלפי הישות שירדה מן הגבהים הרוחניים כדי שהיא תוכל, דרך הקרבה גדולה, לאחד את עצמה עם הקיום האנושי.

עבור אנשים רבים מהמאות הכריסטיאניות הראשונות זו היתה התנסות גדולה להסתכל על הכניסה של ישות כריסטוס לאבולוציית האדמה. זה היה בעבורם כעדות למקור הכפול של האדם – הפיזי והרוחני. זוהי לידה שדרכה עבר ישוע – אותו ילד קטן שנולד על האדמה, שהכריסטיאני מסתכל עליו כשהוא חושב על ישוע בלילה הקדוש של העולם. עם זאת, הוא אומר לעצמו: "מה שנולד כאן הוא משהו שונה משאר האנושות, הוא הישות שבאמצעותה יכולים שאר בני האדם לקבל את מה שהם לא יכולים לקבל דרך לידה פיזית". הרגש שלנו מעמיק כאשר אנו מבינים במובן הנכון ועם האהבה הנכונה את מה שמצוין במילים: "אנחנו חייבים להיוולד פעמיים; בפעם הראשונה דרך כוחות הטבע, ובפעם השנייה להיוולד מחדש באמצעות הכוחות של ישוע כריסטוס.

זוהי ההתאחדות שלנו עם ישוע כריסטוס; דרכה ישוע כריסטוס נתן לנו בראשונה את התודעה המלאה של הערך האנושי ואופי האנושיות שלנו. אם אנו מסוגלים, או שיש לנו את הרצון, ליצור שיפוט לגבי מהלך ההתפתחות במשך המאות, אז עלינו לשאול את השאלה: "האם לרגש זה על לידתו של ישוע כריסטוס תמיד היה עומק זה?" כשאנו מסתכלים מסביב על העולם, ידידיי היקרים, אין אנו יכולים לומר כי אותו רגש פנימי כלפי המיסתורין של חג-המולד נחווה היום, כפי שהיה נחווה אפילו לפני חמש או שש מאות שנים באירופה.

חישבו על עץ חג-המולד – כמה הוא יפה, ובאיזו דרך חיננית הוא פונה אל הלב. אבל עץ חג-המולד הוא לא משהו עתיק, הוא בקושי בן מאתיים שנה – הוא התאזרח יחסית מהר בתוך מדינות אירופה, אבל זה רק בזמן האחרון שהוא מעטר את חג-המולד. מה הוא באמת מייצג? אני יכול לומר שהוא מייצג את הצד היפה, החביב והאהוד יותר של מה שבדרך אחרת, דרך פחות אוהדת ופחות הוגנת, מופיע לפני הנפש בהתפתחות האנושית המודרנית. אנחנו יכולים לחפש עמוק מאוד ולגלות את הדחפים שמהם באמת נולד עץ חג-המולד בימינו, ואנו מוצאים רגשות מסתוריים וסודיים שמהם הגיע עץ חג-המולד, אבל הכיוון של הרגשות הסודיים האלה הוא לראות את עץ חג-המולד כסמל של עץ גן-עדן. מה זה מסמל? זה מעיד על כך שהרגשות שאנשים חוו פעם כשהם כיוונו את מבטם אל העריסה ואל המיסתורין של לידתו של ישוע כריסטוס בתחילת תקופתנו אינם שם יותר, רגשות כאלה הפכו לגבינו יותר ויותר מוזרים. משמעות הדבר היא כי עבור האנושות המודרנית, היוולדות חוזרת זו בתוך הנפש במובן מסוים אבדה והאנושות המודרנית משתוקקת להביט אחורה מעץ חג-המולד המייצג את הצלב, למקור של האנושות באדמה אשר אינה יודעת עדיין שום דבר אודות כריסטוס, אל נקודת המוצא הטבעית של הקיום האנושי – מכריסטוס בחזרה לגן-עדן, מפסטיבל חג-המולד ביום ה-25 לפסטיבל אדם וחוה ביום ה-24 בדצמבר. זה הפך למשהו יפה, שכן מקור האנושות בגן-העדן הוא גם יפה, אבל זוהי הסחת-הדעת מן המיסתורין האמיתי של הלידה של ישוע כריסטוס. התייחסות זו לעץ חג-המולד שמרה על כל העומק והפנימיות של הרגש והיא מנחמת את האנשים בעלי הרצון הטוב, כאשר הם מסתכלים על עץ חג-המולד מתוך הפנימיות של הלב האנושי; זה מנחם אותם לגבי היבט אחר אשר בזמנים המודרניים הוביל אנשים מן המיסתורין של כריסטוס לכוחות הטבעיים הראשוניים של הלידה באבולוציה האנושית.

ישוע כריסטוס הופיע בין אנשים שעבדו את יהוה או יהווה, כי יהוה אלוהים מחובר לכל מה שהוא קיום טבעי, החי ברעם ובברקים, בתנועה של העננים והכוכבים, במעיינות ובזרמים העזים, בצמיחה של הצמחים, בבעלי חיים ובבני האדם. יהוה הוא האלוהים אשר לעולם אינו יכול, אם האדם מחובר אליו בלבד, לתת לאדם את שלמותו, שכן הוא מעניק לאדם את התודעה של לידתו הטבעית, תוך שילוב של אלמנט רוחני שאינו רק טבעי. אך הוא לא נותן לאדם את התודעה לגבי תחייתו,אותה עליו להשיג דרך משהו שלא יכול להינתן לו במשמעות של הכוחות הפיזיים הטבעיים. ובכן, אנו רואים איך האנושות המודרנית מובלת משם ומוסטת על ידי ישוע כריסטוס לאי-הבחנה בין מעמד, לאום או גזע, לתמונה של אנושות אחת בלבד. אנו רואים כיצד המחשבות והרגשות של האנושות המודרנית הובלו הצידה למה שכבר התגברו עליו דרך לידתו של ישוע כריסטוס; אל מה שנמצא בבסיס מוצא האדם דרך כוחות הטבע ואשר קשור להבחנה בין בני אדם לכיתות, לאומות ולגזעים. ואם זה היה יהוה אחד שהיהודים סגדו לו כאשר כריסטוס הגיע, אז האומות המודרניות חזרו להרבה יהוה. כי מה שסוגדים היום – גם אם אינו מתואר עוד על ידי השם העתיק – הכוחות שאליהם בני האדם סוגדים כאשר הם מתחלקים לעמים ונלחמים אחד בשני כאומות – הם ריבוי יהוה. אנו רואים את האומות נלחמות זו בזו במלחמות עקובות מדם – כל אחד ברגעים מסוימים קורא בשמו של כריסטוס – במציאות, עם זאת, זה לא כריסטוס שהאומות קוראות לו, אלא רק יהוה, לא יהוה אחד אבל יהוה. האנשים פשוט חזרו אליו ושכחו איזה צעד גדול נלקח כאשר עיקרון יהוה נתן מקום לעיקרון כריסטוס.

עץ חג-המולד מוביל אותנו בצורה יפה בחזרה למקורו של האדם. בדרך מכוערת ושנואה, מובילים אותנו חזרה אחורה עקרונות יהווה הלאומיים. במציאות הוא רק יהוה, שאליו מתייחסים לעיתים קרובות ככריסטוס, באמצעות שקר לא מודע, וכך שמו של כריסטוס מנוצל לרעה. השימוש בשמו של כריסטוס בזמן הנוכחי הוא נורא, ואנחנו לא נרכוש את עומק הרגש האמיתי הדרוש היום כדי לחוות שוב בצדק את המיסתורין הכריסטיאני, אלא אם כן אנו רואים בבירור כי חייבים לחפש את הדרך לרגש זה ביחס לישוע כריסטוס. אנו זקוקים להבנה חדשה של מה שנמסר באופן מסורתי לגבי לידתו של ישוע כריסטוס.

ידידיי היקרים, היו אלו שני סוגים של אנשים שבכל זאת היו הנציגים של האנושות האחת שלנו, שפניהם הוכרז ישוע כריסטוס בחג-המולד. תחילה הוא הוכרז בפני הרועים הפשוטים חסרי-ההשכלה בשדה, שלא קלטו דבר מן התרבות, אלא היו אנשים פשוטים, הן באינטלקט והן בלב, ואחר-כך הוא הוכרז גם בפני החכמים מן המזרח, כלומר מארץ החוכמה. להם הוא הוכרז דרך הפסגה הגבוהה ביותר של חוכמתם, דרך יכולתם לקרוא את הכוכבים. כך הוכרז ישוע כריסטוס בפני לב הרועים הפשוטים ובפני החוכמה הגבוהה ביותר של שלושת המאגים מהמזרח. והדבר החשוב ביותר הוא ההכרזה הכפולה והמנוגדת על ישוע כריסטוס; מצד אחד לרועים פשוטים, ומצד שני לחכמי העולם.

ואיך הוכרז ישוע כריסטוס לרועים הפשוטים מהשדה? עם עיני הנפש הם ראו את האור של המלאך, הראיה העל-חושית שלהם התעוררה. הם שמעו את המילים העמוקות שסימלו עבורם את המשמעות העתידית של חיי האדמה: "האלוהי מתגלה במרומים ושלום יהיה על פני האדמה בין בני האדם שיכולים להיות עם רצון טוב." מתוך מעמקי הנפש עלו בלילה הקדוש היכולות שדרכם  הרועים הפשוטים והעניים, מבלעדי כל חוכמה, חוו ברגש את מה שהתגלה לעולם. מתוך השלמות של חוכמה זאת שהיתה יכולה להגיע אפילו אל המיסתורין של גולגתא, מתוך התצפית הטובה ביותר על מהלך הכוכבים, הגיעה תגלית זאת על אותה ההתגלות אל חכמי המזרח, אל המאגים. במקרה אחד הוא נקרא בתוך הלב האנושי, הלב של הרועים הפשוטים והעניים, והוא חדר לנקודה העמוקה ביותר בלב האדם. שם הם נהיו רואים רוחיים והלב גילה להם דרך כוח הראיה העל-חושית על בואו של מושיע האנושות. האחרים נשאו את מבטם אל מרחבי השמיים, הם ידעו את המיסתורין של מרחבי החלל ואת האבולוציה של הזמן; הם השיגו חוכמה שבאמצעותה יכלו לחוות ולפתור את המיסתורין של המרחב והזמן. מיסתורין חג-המולד התגלה להם. תשומת לבנו מופנית לעובדה כי מה שחי בנפש הפנימית ביותר של בני האדם ומה שחי במרחב הזורם של החלל הם מאותו המקור. ושניהם, כפי שהתפתחו עד למיסתורין של גולגתא, כבר היו במצב של שקיעה. הראיה העל-חושית שהגיעה מהלב האנושי המתעורר, זה של הרועים, שנאמר לנו שההכרזה הגיעה אליהם, עדיין חזקה דיה כדי לתפוס את הקול שהכריז: "האלוהי מתגלה במרומים ושלום יהיה על פני האדמה בין בני האדם שיכולים להיות עם רצון טוב." ניתן לומר כי השרידים האחרונים של הראיה העל-חושית הזאת באמצעות אדיקות פנימית עדיין נכחו אצל הרועים שהקארמה שלהם, או הגורל שלהם, הובילו אותם ביחד למקום שבו נולד כריסטוס. ומאותה חוכמה בראשיתית קדושה, שראשיתה בתקופה הפוסט-אטלנטית בקֵרֶב ההודים המקוריים, ואז בעיקר בקֵרֶב הפרסים, ושוב נשתלה בקֵרֶב הכשדים, היו עדיין שרידים אחרונים בקֵרֶב אלה כמו שלושת המאגים מן המזרח. מתוך חוכמה קדושה קדומה זו, שהבינה את עולם החלל והזמן – מתוך חוכמה זו, באמצעות נציגיה שהעלו את עצמם לנקודה הגבוהה ביותר, נחשף שוב מיסתורין חג-המולד.

אולם עבורנו, בעידן התרבות החמישי, שתי הדרכים נמצאות בשקיעה. עבור האנושות באופן כללי, מה שהוביל לראייה על-חושית אצל הרועים העניים, כמו גם מה שהוביל את המאגים מן המזרח לחדור למיסתורין של המרחב והזמן, כבר לא פעיל יותר. עלינו למצוא את הישות האנושית, את האדם התלוי בעצמו. כבני אדם עלינו לעבור דרך הישות שננטשה על ידי אלוהים כדי שנעזבים ובודדים נמצא חופש. אבל עלינו למצוא את דרכנו חזרה לאיחוד עם מה שהיה מצד אחד החוכמה הגבוהה ביותר של המאגים מהמזרח, ומצד שני הוכרז בפני הרועים באמצעות תובנה מעמיקה של הלב.

ידידיי היקרים, כל הכוחות מתפתחים הלאה. לְמה הפך מה שהמאגים מהמזרח הבינו דרך התפתחות האינטלקט שלהם, שעדיין היה עם ראיה על-חושית? מה קרה לאסטרולוגיה שלהם? לאסטרונומיה שלהם? אנחנו לא יכולים להבין את האבולוציה האנושית אם לא נסתכל על דברים כאלה. היום זה הפך למתמטיקה וגיאומטריה מסוג ריק ואפור. כיום אנו רואים את הצורות המופשטות הנלמדות בבתי ספר כגיאומטריה ומתמטיקה. זהו השריד האחרון של האור הקוסמי הזוהר והחי שנשלט על ידי אותה חוכמה עתיקה שהובילה את שלושת המאגים מהמזרח לכריסטוס. החוכמה החיצונית הפכה את התיאוריות הפנימיות של המרחב והזמן. ובעוד המאגים מהמזרח, באמצעות הבנתם את מיסתורי החלל, הצליחו דרך החזון לחשב ש"בלילה הזה המושיע ייוולד", האסטרונומיה שלנו, שהיא הממשיכה של אסטרולוגיה זו, יכולה רק לחשב את זמני ליקויי השמש והירח ודברים דומים. ובעוד הרועים העניים מהשדה, מתוך פנימיות לבם, הועלו לזה שבהחלט עמד בקשר הדוק איתם, כלומר, לחזון של מיסתורין חג-המולד ולשמיעת ההכרזה השמיימית, נותרה לאנושות של ימינו רק התפיסה של הטבע החיצוני. תפיסה זו של הטבע החיצוני באמצעות החושים מייצגת את השינוי האחרון של פשטות הרועים, בדיוק כמו שהחישוב העתידי שלנו לגבי ליקויי השמש והירח הוא היורש האחרון של חוכמת המאגים.

הרועים מהשדה היו מצוידים במשהו. הם היו מצוידים בעומק של הלב, עם הרגש העמוק שבו. דרך ראיה על-חושית הם הגיעו אל החזון של מיסתורין חג-המולד. בני זמננו מצוידים בטלסקופ ובמיקרוסקופ. אבל שום טלסקופ או מיקרוסקופ לא יובילו לפתרון החידה העמוקה ביותר של האדם כפי שעשה זאת לבם של הרועים העניים. אף ראיית נולד, באמצעות חישוב של ליקויי השמש והירח וכן הלאה, לא תוביל את האדם להבנת המסלול ההכרחי של העולם כפי שעשתה חוכמת הכוכבים של המאגים מהמזרח. איך כל ההבדלים האנושיים זורמים יחדיו לתוך רגש אנושי אחד כאשר אנו מבינים שמה שהרועים מהשדה, ללא חוכמה, חוו דרך אדיקות ליבם, זהה למה שהמריץ את המאגים מהמזרח כחוכמה הגבוהה ביותר! באופן מופלא, שתי העובדות ממוקמות זו לצד זו במסורת הכריסטיאנית.

למעשה איבדנו את שתי הדרכים שבהן הבנה של לידת ישוע גילתה את עצמה לאדם. חזרנו מן העריסה והלילה הקדוש אל עץ גן-העדן. חזרנו אחורה מכריסטוס אשר שייך לכל האנושות לאלים הלאומיים שהם פשוט הרב מאוד יהוה ולא כריסטוס, כי כפי שאמיתי שזה החושף את עצמו בטבע העמוק ביותר של האדם הוא דבר משותף לכל האנשים, כך אמיתי הוא זה המשותף לכל האנשים, אשר מתגלה דרך כל המרחב של מיסתורין המרחב והזמן.

ידידיי היקרים, יש משהו במעמקי לב האדם שאינו מדבר על שום דבר אחר מאשר על האנושי הטהור הממיס את כל ההבדלים. רק בתוך מעמקים אלה אנו מוצאים את כריסטוס, וקיימת חוכמה אשר מרחיקה הרבה מעבר לכל מה שניתן לגלות בתחומים בודדים של קיום העולם, חוכמה המסוגלת לתפוס את העולם באחדותו, אפילו בחלל ובזמן. ושוב זוהי חוכמת-הכוכבים שהובילה לכריסטוס, אותה עלינו לרכוש שוב בצורה חדשה, שתוביל מצד אחד את הרועים מהשדה, ומצד שני את המאגים מהמזרח, למצוא דרך חדשה לכריסטוס. במילים אחרות, אנו צריכים להעמיק את תפיסת הטבע החיצונית שלנו דרך מה שהלב יכול לפתח כתפיסה רוחנית של הטבע. עלינו ללמוד שוב מתוך האדיקות של הלב האנושי לגשת לכל מה שמשתמשים בו בזמנים המודרניים: מיקרוסקופ, טלסקופ, מצלמות רנטגן ומכשירים שכאלה. ואחר כך שלא ידברו אלינו כך שנישאר אדישים: צמיחת הצומח, הנחל הזורם, האביב המתרונן, הברקים והרעם מן העננים. שידברו אלינו מפרחי השדה, מברק ורעם העננים, מן הכוכבים הזוהרים והשמש הקורנת, שיזרמו אל עינינו ואל לבנו, אל כל תצפיותינו בטבע, מילים שלא מכריזות דבר מלבד זה: "האלוהי מתגלה במרומים ושלום יהיה על פני האדמה בין בני האדם שיכולים להיות עם רצון טוב." חייב לבוא הזמן כאשר תצפיותינו בטבע ישתחררו מן השיטה היבשה, הפרוזאית, הלא אנושית, הנמצאת במעבדות ובמרפאות של ימינו. הזמן חייב לבוא כאשר תצפיות הטבע שלנו יהיו חייבות לקרון על ידי חיים כאלה, כך שהחיים אשר כבר לא יכולים להתקיים כפי שהם התקיימו עבור הרועים של בית לחם בכל זאת יוכלו לדבר איתנו דרך הקולות של הצמחים ובעלי החיים, הכוכבים, המעיינות והנהרות. כי כל הטבע מבטא את מה שנאמר על ידי המלאך: "האלוהי מתגלה במרומים ושלום יהיה על פני האדמה בין בני האדם שיכולים להיות עם רצון טוב."

מה שהשיגו המאגים דרך תצפית חיצונית על הכוכבים עלינו להשיג על ידי התעוררות של חיינו הפנימיים. ושוב, בדיוק כפי שעלינו להקשיב החוצה אל הטבע ולשמוע את שירת המלאכים כפי שזה היה מן הטבע החיצוני, כך עלינו להיות מסוגלים באמצעות האימגינציה, האינספירציה והאינטואיציה להביא אסטרונומיה, כפתרון של חידת העולם, מתוך טבעו הפנימי של האדם. זה חייב להיות רוחני, מדע רוח שנוצר מתוך ההוויה הפנימית של האדם. אנחנו חייבים למצוא את מה שהוא באמת הטבע האמיתי של האדם. והטבע האמיתי של האדם חייב לדבר איתנו על "התהוות" העולם באמצעות המיסתורין של שבתאי, שמש, ירח, אדמה, יופיטר, ונוס ווולקן. אנחנו חייבים להרגיש את ההתעוררות של כל הקוסמוס בתוכנו. כל מה שאדם יכול לחוות כתובנה על המיסתורין העמוק ביותר של העולם התהפך מאז המיסתורין של גולגתא.

יש דרך עתיקה להציג את ספירות השמיים, אשר כבר היתה ידועה למאגים הפרסים. הם נשאו את מבטם אל השמיים וראו בעיניהם הפיזיות את הקונסטלציה של גלגל המזלות הנקראת בתולה, ובאמצעות חזון רוחני הם הקרינו לתוך הקונסטלציה של בתולה, אשר פיזית היא מורגשת רק בקונסטלציה של תאומים. חוכמה זו נשמרה. על ידי חוכמה זו האדם יכול לתפוס ולחוות את ההתאמה בין הקונסטלציה של בתולה לבין הקונסטלציה העומדת בזווית ישרה אליה, הניצבת אליה, תאומים. זה היה מיוצג בצורה כזאת כך שבמקום הקונסטלציה של בתולה, היתה מתוארת הבתולה לא רק עם השִׁבּוֹלֶת, אלא גם עם הילד. אבל הילד הזה בעצם מייצג את התאומים. זהו נציג של שני הילדים ישוע. זו במיוחד היתה התפיסה האסטרולוגית בתקופת הפרסים הקדומים.

ואז הגיע זמן אחר, הזמן של ההתפתחות המצרית-כלדית. אז זו היתה הקונסטלציה של אריה שנראתה למעלה באותה הדרך שהפרסים ראו את הקונסטלציה של בתולה. אבל עכשיו, בניצב לאריה עמד השור, ושם עלתה הדת של מיטראס, הסגידה לשור, כי לתוך הקונסטלציה של אריה הוקרנה דמותו של השור.

אז הגיע הזמן שבו הסרטן מילא את תפקידו בתקופה היוונית-לטינית כמו הבתולה בקרב הפרסים, והקונסטלציה של טלה נראתה בעמדת הניצב בתוך הקונסטלציה של הסרטן. לאחר מכן הגיע היפוך והדברים פנו לנתיב אחר. עד לזמן היווני-לטיני, עד למיסתורין של גולגתא, היתה האסטרונומיה דבר שאפשר היה להשיגו כמדע חיצוני, וההבנה האנושית היתה בעלת אופי כזה, שבהביטה אל החלל ואל המיסתורין של עולם הכוכבים, התגלו הסודות של המרחב והזמן; גם בהתנסות בחיים הפנימיים של האדם דרך אדיקות הלב, אפשר היה לראות חזון של המיסתורין הפנימי. בתקופה היוונית-לטינית התהפכו היחסים האלה. מה שניתן היה בעבר לחוות בצורה פנימית היה חייב יותר ויותר להחוות על ידי התבוננות בטבע החיצוני.

ידידיי היקרים, באשר לגילויי הטבע, עלינו להיות אדוקים ככל שהרועים היו אדוקים בלבם. בדיוק כפי שהם הגיעו אל חזון רוחני בעולמם הפנימי, אנחנו חייבים להגיע אל חזון רוחני בטבע. ומצד שני עלינו למצוא את הדרך של הסרטן. עלינו להגיע אל האסטרונומיה מבחינה פנימית, כך שעל ידי הכוחות הפנימיים של החזון אולי נתעורר למסלול העולם המוביל דרך תקופות שבתאי, שמש, ירח, אדמה, יופיטר, ונוס ווולקן.

אסטרונומיה, מתוך המקום שבו הייתה בעבר, היא אסטרונומיה חיצונית – אדיקות בהתבוננות בטבע היתה בעבר מסוג האדיקות של הרועים מהשדה. אם נוכל להעמיק את מה שהיום הוא כל כך לא רוחני בהתבוננות שלנו בטבע, ואם מצד שני נוכל להפוך ליצירתי את מה שהיום אנו מתנסים בו רק בתמונות מתמטיות וגיאומטריות, אם נוכל להעלות את המתמטיקה שוב דרך חוויה פנימית לאותה תהילה אשר היתה לאסטרונומיה העתיקה, אם נוכל להעמיק את תצפיותינו בטבע לעומקי הלב ולאדיקות של רועי השדה, אם נוכל לחוות את מה שהמאגים חוו מהכוכבים, אם בהכוונת מבטנו אל הטבע החיצוני נוכל להיות אדוקים כמו רועי השדה, אז, מתוך אדיקות בהתבוננות חיצונית בטבע ובאמצעות רדיפה אוהבת של אירועי העולם עם לבנו, נמצא שוב את הדרך למיסתורין של חג-המולד בדיוק כמו שהרועים מהשדה מצאו דרך האדיקות הפנימית והמאגים מהמזרח דרך החוכמה החיצונית שגילו את דרכם אל העריסה.

עלינו למצוא שוב את הדרך למיסתורין של חג-המולד. עלינו להיות אדוקים לגבי הטבע כמו שהרועים היו בלבם; אנו חייבים בחזון הפנימי שלנו להיות חכמים כמו שהיו המאגים בתצפיות שלהם בחלל על הכוכבים וכוכבי-הלכת. עלינו לפתח מבפנים את מה שהמאגים פיתחו כלפי חוץ.  עלינו, במגע שלנו עם העולם החיצוני, לפתח את מה שהרועים הפשוטים מהשדה פיתחו בלבם; אז נמצא את הדרך, הדרך הנכונה, לחוויה מעמיקה של כריסטוס, להבנה אוהבת של כריסטוס; אז נמצא את הדרך למיסתורין של חג-המולד. אז נוכל, עם המחשבות הנכונות ועם הרגשות הנכונים, למקם את העריסה ליד עץ גן-העדן המקורי, אשר לא רק מדבר אלינו על הדרך בה נכנס האדם לעולם דרך כוחות-הטבע, אלא על איך הוא יכול להיות מודע למלוא האנושיות שלו על ידי לידה מחדש.

מי שמדבר היום על המיסתורין של חג-המולד חייב לתבוע זאת מהאנושות העתידית. אנחנו חיים בזמנים רציניים ועלינו לראות בבירור שאנחנו צריכים שוב להיות בני אדם במובן האמיתי. עוד לא הגענו אל פנימיותה של חכמת המאגים ולא אל האדיקות אשר זרמה מן הרועים אל העולם החיצוני. השאלה החברתית המעמתת את האנושות היא דחופה ביותר. בשנים האחרונות נוצרו דברים מפחידים, והבעיה החברתית הופכת למאיימת יותר ויותר. רק מי שישנים בנפשם יכולים להתעלם מהעובדה שאירופה, ביחס לתרבותה, מאיימת להָפךְ לגל-חורבות. שום דבר לא יכול להעלות אותה מהמצב הכאוטי שלה, אלא אם בני אדם באמת ימצאו זאת כאפשרי מחדש לפתח אנושיות אמיתית בחייהם המשותפים. הם לא יוכלו לעשות זאת, אלא אם כן הרגש שלהם יעמיק וייעשה פנימי על ידי תצפית בטבע, שבו הם יהיו אדוקים כמו הרועים מהשדה, כאשר באמצעות כוחותיהם הפנימיים הם יקבלו את התגלות המלאך של אלוהים מעל ושלום על האדמה מתחת. רק עם כוחות אלה ניתן להתנהל בחיים החברתיים. זה יקרה כאשר סודות המרחב והזמן יהיו כה מובנים באופן פנימי, שאנשים יבינו את טבעו של עולם הרוח כאחדות בדיוק כפי שהשמש האחת נראית על ידי הסינים, האמריקאים והאירופאים. זה יהיה מגוחך אם הסינים ידרשו שמש לעצמם, הרוסים עוד שמש, האירופאים עוד אחת, הצרפתים עוד אחת והאנגלים עוד אחת.

כשם שהשמש היא אחדות, כך ישות-השמש הנושאת את האנושות היא אחדות. אם נתבונן במרחבי החלל נמצא שם את האתגר לאיחוד האנושות. הרוחני, הנמצא פתוח למבטנו, אינו מדבר על שוני בין האנושות או על מחלוקות, וכך גם לא מה שמדבר במעמקי הווייתנו. הקול שהרועים מהשדה היו מסוגלים לשמוע על ידי כוח לבם, הכריז כי האלוהות התגלתה במרחבי העולם הרחב, וכי על ידי קבלת האלוהי בתוך נפשם יכול להיות שלום בין אנשים בעלי רצון טוב. זה חייב להיות מוכרז שוב בפני האנושות המודרנית מכל ההיקף של הטבע. סודות הכוכבים אמרו למאגים מן המזרח כי כאן על פני האדמה ישוע כריסטוס נולד. זה חייב להיות מוכרז בפני האנושות המודרנית מתוך מה שיכול להתחיל להתגלות במקומות העמוקים ביותר של הלב האנושי.

ידידיי היקרים, אנחנו צריכים דרך חדשה. פעם נוספת אנו שומעים את הקול: "שנֵה את לבך ואת תודעתך, הסתכל בדרך חדשה על מהלך העולם". כאשר אנו מביטים באופן נכון על העולם ומתחשבים בנתיב של האנושות שאליה אנו עצמנו משתייכים, אז אנו מגלים את הדרך אל המיסתורין אשר יכול היה להתגלות לרועים, כמו גם לחכמים הנאורים, וזה יתגלה ללִבנו ולהתבוננות החיצונית שלנו על העולם. כאשר העמקנו במידה מספקת את התפיסה הפנימית והחיצונית שלנו על העולם, כאשר אנו מסוגלים לעשות זאת ולמצוא את חוכמת המאגים הפנימית שמובילה אותנו בדיוק כפי שחוכמת-המאגים החיצונית הובילה את חכמי המזרח, כפי שהחוכמה החיצונית מובילה אותנו לאדיקות שבאמצעותה הובלו גם הרועים מהשדה, אז, עם ההרגשה הפנימית הנכונה, נוכל שוב להבין מה טמון במיסתורין זה, כלומר, שלכולם, ללא הבחנה – כמו שבעבר הוא הופיע בין האנשים ונלקח הרחק מן האנושות, נמצא בבדידות – עבור כולם, נולד זה אשר לאחר מכן הפך לכריסטוס.

עלינו למצוא שוב את מיסתורין חג-המולד של ישוע, ועלינו למצוא אותו על ידי טיפוח כל מה שבתוכנו, אשר עליו דיברנו היום. עלינו למצוא את אור חג-המולד בתוך עצמנו כפי שהרועים מצאו את האור של המלאך בשדה, וכמו המאגים של המזרח, כך עלינו למצוא את הכוכב דרך הכוח של מה שהוא מדע רוח אמיתי. אז תיפתח לנו הדרך היחידה לתוכן של מיסתורין חג-המולד. אנו נזהה אותו שוב והוא יזכיר לנו את תחייתה של האנושות.

כן, ידידיי היקרים, בשביל זה עלינו לעבוד – כדי שמיסתורין חג-המולד ייוולד שוב בקרב בני האדם. אז נבין נכון את מיסתורין לידתו מחדש של האדם. זה מה שנמסר לנו באופן ייחודי. שכן בבשורה שאינה מוכרת על ידי הכנסייה, נאמר כי ישוע-הילד דיבר אל אמו מיד לאחר לידתו במילים מוגדרות. אנו בהחלט מתקרבים בדרך האמיתית לילד בעריסה היום, כאשר אנו שומעים נכון את המילים שהוא מבקש לדבר אלינו: "עוררו את אור חג-המולד בתוככם, ואור חג-המולד יופיע גם לכם ולאלו שאיתכם בעולם בחוץ."

אם נתבונן לתוך הסודות הפנימיים העמוקים ביותר של האדם, גם שם נמצא את אותה דרישה.