רודולף שטיינר

דורנאך     13.1.1924

GA233a

מתרגם אלמוני

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

תקופת מיכאל אליה נכנס העולם מאז השליש האחרון של המאה ה-19, ושלתוכה ישויות אנוש תצטרכנה להיכנס בתודעה גוברת והולכת, תקופת מיכאל זו שונה מאוד מתקופות מיכאל קודמות. שכן באבולוציית האדמה של האנושות ישויות שונות בדרגת מלאך-עליון נכנסות בפרקי זמן שונים אל תוך חיי האדם. לכן, אחרי פרקי זמן נתונים, הנהגה מסוימת של העולם – כמו ההנהגה של גבריאל או אוריאל, רפאל או מיכאל – חוזרת על עצמה. בכל אופן, תקופתנו שונה במהותה מהתקופה הקודמת של מיכאל, לאור העובדה שהאדם עומד ביחס די שונה לעולם הרוח מאז השליש הראשון של המאה ה-15. יחס חדש זה לעולם הרוח גם קובע יחס מיוחד לישות המנהיגה את גורל האנושות, לה אנו רשאים לקרוא בשם העתיק – מיכאל.

ובכן, מיהו מיכאל? מיכאל הוא הישות אשר הכינה את תקופת התרבות עד לאירוע של מיסטריית גולגותא, אותה ישות שהיא המנהיגה של תקופת התרבות הנוכחית שלנו. כשם שמיכאל מאפיין את תקופתנו, כך הוא אפיין את כל תקופת התרבות אשר הכינה את הדרך למיסטריית גולגותא. הכוח מהעולמות העליונים אשר שלח את מיכאל למשימתו היה באותה עת יהווה.

באותה תקופה, מיכאל נקרא "שליחו של יהווה". בני אדם העדיפו לדבר על השליח שדרכו יהווה התגלה לאנושות כהתגלות חיצונית. אפילו בחוגים אינטימיים העדיפו לדבר על הנציג מאשר על יהווה עצמו. למעשה, באותה עת נתפס מיכאל כמנהיג הרוחני של התקופה, כשליחו של יהווה, כחבר בהיררכיות שמהם זרם האימפולס להבנת מאורע גולגותא.

במאות שלאחר מכן, ישויות אחרות בדרגת מלאך-עליון קיבלו את תפקיד הנהגת האבולוציה הרוחית של האנושות, אולם, הישות אשר הייתה המנהיגה בעת ההכנות לקראת מיסטריית גולגולתא, היא אותה ישות אשר כיום שוב מזרימה חיים על-חושיים אל תוך עולם החושים. אז הייתה תקופת מיכאל, וכיום מתחילה תקופה נוספת של מיכאל. אולם, כפי שכבר אמרנו, יש הבדל עצום בין שתי התקופות.

אם בעבר, האדם היה יכול להסתכל כלפי מעלה אל יהווה ביודעו שהוא הישות אשר שלחה את מיכאל שיכין את המעבר מתקופת יהווה אל תקופת כריסטוס, הרי שהיום כריסטוס הוא זה אשר שולח אלינו את מיכאל.

זוהי עובדה חדשה שעלינו להמיר לרגש. וכפי שבעבר האדם היה יכול לדבר על יהווה-מיכאל, מנהיג התקופה, כך יכולים אנו לדבר על כריסטוס-מיכאל. מיכאל התקדם לדרגה גבוהה יותר – מהיותו בעבר רוח-עם להיותו היום רוח-זמן, לאור העובדה שהיה שליחו של יהווה והפך להיות שליחו של כריסטוס. וכך כשאנו מדברים על הבנה נכונה של אימפולס מיכאל בתקופתנו, אנו מדברים על הבנה נכונה של אימפולס כריסטוס.

ושוב נשאל: מיהו מיכאל? מיכאל הוא ישות מיוחדת במינה. מיכאל הוא ישות אשר אינה מגלה דבר אם אנו לא מביאים לו משהו מעבודתנו הרוחנית השקדנית על פני האדמה. מיכאל הוא ישות חרישית – חרישית ושתקנית. הישויות האחרות בדרגת מלאך-עליון הן ישויות דברניות – במובן רוחי. אולם מיכאל הוא שתקן. הוא ישות שמדברת מעט מאוד. הוא ייתן לכל היותר, התוויות חסכניות, שכן מה שאנו למדים ממיכאל אינו באמת המילה, אלא המראה, הכוח, הכיוון של מבטו.

וזאת כי מיכאל מעסיק את עצמו בכל מה שבני האדם יוצרים מתוך הרוח. הוא חי עם התוצאות של כל מה שבני האדם יצרו. הישויות האחרות חיות יותר עם הגורמים. מיכאל חי עם התוצאות. מיכאל הוא הגיבור הרוחי האמיתי של החירות. הוא מאפשר לבני האדם לעשות, ואז הוא לוקח את הפירות ממעשיהם של בני האדם, קולט אותם ונושא אותם הלאה לעבר הקוסמוס, כדי להמשיך בקוסמוס את מה שבני האדם אינם מסוגלים עדיין לבצע בעצמם.

ישויות אחרות מהיררכיית המלאכים-העליונים נותנות לנו את התחושה שמהן נובעים האימפולסים לעשות דבר זה או אחר. בדרגה גבוהה או נמוכה יותר, האימפולסים נובעים מהן. מיכאל הוא הישות שממנה לא נובעים שום אימפולסים, שכן בתקופת ההנהגה הנוכחית שלו הדברים אמורים לנבוע מתוך חירות האדם. אולם, כשהאדם עושה דברים מתוך פעילות רוחית או חירות פנימית, בתודעה או שלא בתודעה, הוא מואר על ידי קרינת אור אסטרלי, ואז מיכאל נושא את המעשה הארצי האנושי אל תוך הקוסמוס. כדי שהלה ייעשה מעשה קוסמי. מיכאל דואג לתוצאות. הישויות האחרות דואגות יותר לסיבות.

אולם, מיכאל אינו רק ישות חרישית ושתקנית. מיכאל פוגש את האדם בשאט-נפש ברור מדברים רבים שבהם חיה הישות האנושית של ימינו על האדמה. לדוגמה, כל הידע העולה בחיי בני האדם, בעלי החיים או הצמחים אשר שם דגש על המאפיינים המולדים, על כל אשר מורש בפיזי, הידע הוא כזה שאנו מרגישים את מיכאל דוחה אותו בקביעות, מרחיק אותו במחאה. הוא מתכוון להראות שידע כזה אינו יכול לעזור כלל לאדם עבור העולם הרוחי. רק מה שהאדם מגלה בממלכות האדם, החי והצומח באופן בלתי-תלוי בטבע התורשתי, יכול להתקבל על ידי מיכאל. או אז, אנו ניתקל, לא בתגובה של שאט-נפש, אלא במבט של אישור, אשר אומר לנו שזוהי מחשבה שהובנה נכון לפי הנחייה קוסמית. שכן זה מה שלמדנו לחתור אליו בצורה הולכת וגוברת: לעשות מדיטציה, לגלות את האור האסטרלי, לגלות את סודות היקום, ואז לעמוד בפני מיכאל ולקבל את מבטו המאשר האומר לנו: זהו הדבר הנכון בפני ההנחייה הקוסמית.

כך הוא הדבר עם מיכאל. הוא גם דוחה בחומרה את כל האלמנטים המפרידים, כמו שפות אנוש, למשל. כל עוד אנו עוטפים את הידע שלנו בשפות אלה, ולא נושאים אותו כלפי מעלה אל תוך המחשבות, לא יהיה בידינו להתקרב אל מיכאל. לכן, כיום, בעולם הרוחי מתרחש מאבק משמעותי. מצד אחד, אימפולס מיכאל חדר את האבולוציה של האנושות. האימפולס של מיכאל נמצא, קיים. אולם, מצד שני, באבולוציה של האנושות יש כל כך הרבה שלא יקבלו את האימפולס של מיכאל, אלא ירצו לדחות אותו. מבין הדברים אשר רוצים לדחות את האימפולס של מיכאל כיום נמצאים הרגשות של לאומיות. הן התלקחו במהלך המאה ה-19 והתחזקו מאוד במאה ה-20. בגלל עיקרון הלאומיות דברים רבים נפגמו בזמנים האחרונים.

כל זה נמצא בהתנגדות עזה לעיקרון המיכאלי. כל זה מכיל כוחות אהרימניים אשר חותרים נגד פעימת כוח מיכאל בתוך חייו הארציים של האדם. ואז אנו רואים מאבק זה של הישויות האהרימניות אשר היו רוצות לשאת כלפי מעלה את מה שנובע מהאימפולסים המורשים של הלאומיות, אשר מיכאל דוחה ומתנגד להם בחומרה.

כיום, בכיוון זה מתרחש העימות הרוחי החי ביותר. שכן זהו מצב הענייניים לגבי חלק ניכר של האנושות. מחשבות אינן בנמצא כלל. בני אדם חושבים רק במילים, ולחשוב במילים אינה דרכו של מיכאל. אנו יכולים להתקרב אל מיכאל רק כאשר אנו עוברים ממילים אל התנסויות פנימיות אמיתיות של הרוח – כשאנו לא נאחזים במילים, אלא מגיעים להתנסויות פנימיות אמיתיות של הרוח.

זוהי התמצית של סוד ההתקדשות המודרנית: לצאת אל מעבר למילים אל התנסות חיה של הרוח. אין זה סותר רגש של יופי לשפה. בדיוק כאשר אנו כבר לא חושבים בשפה, אנו מתחילים לחוש אותה. היא מתחילה לזרום אל תוכנו ומחוצה לנו כאלמנט של רגש. זהו הדבר הראשון שאדם בן-ימינו חייב לשאוף אליו. יתכן שהוא לא יוכל להשיג זאת בדיבורו, אלא בכתב-ידו. שכן בהקשר לכתב-היד, יש לומר: אין ברשותם של בני אדם כיום כתב-יד, אלא שהם נמצאים ברשות כתב-היד. אנו כותבים באופן מכני. זהו דבר שכובל את האדם. הוא ישתחרר מכבלים אלה רק כאשר הוא יכתוב, יצייר או ישרטט – כאשר כל אות הופכת למשהו שצובעים או משרטטים. ואז לא קיים יותר מה שבדרך כלל נקרא 'כתב-יד'. האדם ישרטט את הצורה של האות. יחסו לאות הוא אובייקטיבי. הוא רואה אותה לפני – זהו הדבר העיקרי.

כשמזכירים את שמו של מיכאל מיד עולה התמונה של מיכאל נלחם בדרקון. אולם, מיכאל לא נלחם בדרקון בתקופות העבר שכן אז הדרקון עדיין לא היה דרקון. הוא יהפוך לדרקון רק אם אותם תפיסות ורעיונות  השייכים רק למדעי הטבע, ייעשה בהם שימוש לגיבוש תפיסת העולם של התקופה הבאה. שכן המפלצת אשר תרים ראשה בין בני האדם תיראה בבירור בתמונה של הדרקון שחייב להיות מוכרע על ידי מיכאל, שתקופתו החלה בזמננו.

זוהי אימגינציה חשובה – מיכאל נלחם בדרקון. להזרים חיי רוח אל תוך העולם החושי – מכאן ואילך זוהי משימתו של מיכאל. אנו משרתים את מיכאל בכך שאנו מתגברים על הדרקון שמנסה להרים ראש, להזדקף ולהגיע למלוא כוחו באמצעות אותם רעיונות שבתקופה הקודמת יצרו את המטריאליזם ואשר כעת מאיימים להאריך את חייהן אל תוך העתיד. זהו ניצחונו של מיכאל על הדרקון. זוהי התמונה הישנה, אשר בעבר הייתה לה משמעות אחרת ואשר היום עליה לקבל את המשמעות הנכונה לתקופתנו. בהיותנו מודעים לתפקיד שעלינו לקחת על עצמנו כבני אדם של תקופה חדשה, תפקידנו ישתלב אז בתמונה של מיכאל המכריע את הדרקון.

הבה ניקח תמונה זו ונעשה ממנה אימגינציה. הבה ננסה להבין את זמננו ביודענו שאנו נמצאים תחת ההשגחה הרוחית שהיא ההשגחה הרוחית האמיתית של תקופתנו, ואשר יכולה להיות ההשגחה הרוחית של כל נפש אדם החפצה בכנות וביושר באבולוציה של חיי רוח.