רודולף שטיינר

הרצאה 1    האג 20.3.1913    GA145

תרגום מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג

תודה לענף הלל בקרית טבעון על תרומתו לשיפור התרגום

לספר ראו כאן

הרצאה מס' 1

שינויים במעטים של האדם בהשפעת האזוטריזם

האיברים של הגוף הפיזי נעשים עצמאיים ופחות תלויים זה בזה, דינמיים יותר, בזמן שכמערכת שלמה הם נחווים כפחות דינמיים.

20 מרץ 1913

חבריי היקרים, הייתי רוצה לדבר איתכם היום על נושא שיכול להיות חשוב לרבים בימינו; הוא חשוב לכל אלה שמשתדלים בדרך זו או אחרת להתייחס למדע הרוח לא רק כתיאוריה, אלא מתאמצים להפנים אותו בליבם ובנפשם, כדי שהוא יהפוך לתוכן אמיתי של חייהם; כדי שהוא יהיה דבר שיזרום לכל קיומם כבני אדם של ימינו.

לא רק לאזוטריסט האמיתי, אלא לכל מי שברצונו להחדיר מחשבות אנתרופוסופיות לכוחות הנפש שלו, יהיה חשוב ללמוד משהו על השינויים שאותם חווה ישות האדם כולה כאשר האדם מתאמן בתרגילים שתיארתי בספרי "כיצד קונים דעת העולמות העליונים?"[1] או סיכמתי בקיצור בחלקו השני של ספרי "מדע הנסתר בקוויו העיקריים",[2] או כאשר הוא פשוט מאמץ לעצמו בכל לבו ונפשו מחשבות אנתרופוסופיות.

כאשר עוסקים באנתרופוסופיה ברצינות, בין אם מטפחים אותה באורח אזוטרי או אקזוטרי, היא יוצרת שינויים מסוימים בכל האורגניזם של האדם. אפשר להעז ולומר בביטחון מלא שאתה הופך לבן אדם אחר דרך האנתרופוסופיה, שכל מבנה ישותך עובר טרנספורמציה. הן הגוף הפיזי והגוף האתרי, והן הגוף האסטרלי וה'אני' עצמו של האדם עוברים טרנספורמציה מסוימת עקב כך שהאדם ספג את האנתרופוסופיה לתוך ישותו הפנימית. אנו נדון כאן על שורת השינויים שאותם עוברות המעטפות של האדם בהשפעת האזוטריזם, או בהשפעת הלימוד הרציני של האנתרופוסופיה.

קשה במיוחד לדבר על השינויים בגוף האנושי הפיזי מהסיבה הפשוטה שעל אף ששינויים אלה בגוף הפיזי בתחילת החיים האזוטריים או האנתרופוסופיים חשובים ומשמעותיים למדי, לעיתים קרובות במובן מסוים קשה להבחין בהם והם נראים זניחים וחסרי משמעות. בגוף הפיזי מתחוללים שינויים חשובים ומשמעותיים, אך מבחינה חיצונית לא ניתן להבחין בהם דרך שום סוג של ידע חיצוני. זאת מהסיבה הפשוטה שהגוף הפיזי הוא הגוף שעליו יש לאדם הכי פחות שליטה מבפנים, ומפני שיופיעו מייד סכנות אם התרגילים האזוטריים והפרקטיקה האנתרופוסופית יבוצעו כך שהגוף הפיזי יעבור שינויים כה גדולים שהאדם לא יהיה מסוגל לשלוט בהם במלואם. השינויים בגוף הפיזי חייבים להישאר בין גבולות מסוימים, אבל חשוב שהאדם יידע משהו עליהם כדי שיוכל להבין אותם.

כדי לתאר בקצרה את השינויים שהגוף הפיזי עובר במצבים שזה עתה הזכרנו, עלינו לומר: קודם כול, הגוף הפיזי של האדם נעשה יותר קל תנועה ומלא חיים. מה הכוונה ב"יותר קל תנועה?" בחיים הרגילים של האדם קיימת תקשורת בין האיברים השונים של הגוף הפיזי, כך שהאיברים האינדיבידואלים של הגוף הפיזי קשורים זה לזה באופן מסוים. ההשפעות של האיברים האינדיבידואליים חודרות זו לזו. כאשר האדם מרשה לעבודה האזוטרית או לאנתרופוסופיה להשפיע עליו באופן עמוק, האיברים האינדיבידואליים נעשים עצמאיים יותר, תלויים פחות זה בזה. כל האיברים האינדיבידואליים נעשים פחות תלויים זה בזה. במובן מסוים, החיים של הגוף הפיזי בתור שלם נחלשים, והחיים האינדיבידואלים של האיברים מתחזקים. אפילו אם המידה שבה נחלשים החיים הכלליים ומתחזקים החיים של האיברים היא מזערית ביותר, עלינו לומר: בהשפעת האזוטריות והאנתרופוסופיה, הלב, המוח, חוט השדרה, כל האיברים נעשים עצמאיים יותר, מלאי חיים יותר ופחות תלויים זה בזה, ורוכשים יותר תנועתיות פנימית. אילו הייתי רוצה להשתמש בשפה מלומדת, היה עלי לומר: האיברים עוברים ממצב של איזון יציב למצב של איזון פחות יציב. ראוי להיות מודע לעובדה זו כי כאשר האדם חש משהו מהשינוי הזה במצב האיזון של איבריו, הוא נוטה לשייך אותו לכך שהוא נהיה חולה. הוא אינו רגיל לחוש בצורה כזאת את התנועתיות או המוביליות ואת אי-התלות של איבריו. אנחנו מודעים לאיברים שלנו רק כשהם מתפקדים באופן שונה מהמצב הנורמלי. כעת האדם חש, אם כי תחושה זו איננה עוצמתית בהתחלה, שהאיברים שלו הולכים ונהיים בלתי תלויים זה בזה, והוא יכול לפרש זאת כחולי. אם כן, אתם מבינים שעלינו להיות זהירים, במיוחד כאשר מדובר בגוף הפיזי של האדם. כמובן, אותה התופעה יכולה להיות במקרה אחד סימפטום של מחלה, ובמקרה אחר רק תופעת לוואי לחיים פנימיים אנתרופוסופיים. לכן יש לבחון כל מקרה לגופו. אך חייבים לומר שמה שקורה כאן, דרך החיים האנתרופוסופיים, הוא משהו שהוא בהחלט חלק מהמהלך התקין של התפתחות האנושות. בתקופות אבולוציה קדומות, היו האיברים השונים תלויים עוד יותר זה בזה מאשר היום בחיים החיצוניים, ובעתיד יהיו יותר ויותר אוטונומיים. כשם שאדם העוסק באנתרופוסופיה חייב תמיד לחזות שלבי התפתחות מאוחרים יותר שיגיעו לאנושות כולה רק בעתיד בתחומים השונים של החיים ושל הידע, כך עליו להשלים עם שלב התפתחות זה, שבו איבריו נעשים פחות תלויים זה בזה. שינוי זה יכול לבוא לידי ביטוי בצורה שקטה ועדינה באיברים השונים ובמערכות השונות שלהם.

אתן לכם דוגמה אופיינית. לכולכם מוכרת התופעה שכאשר האדם נשאר במקום אחד במהלך חייו, וגם העיסוק שלו אינו מאפשר לו נסיעות רבות, הוא מכה שורשים במובן מסוים, הוא נהייה קשור לסביבתו ולא רוצה לעזוב אותה. אם תצאו מחוץ לעיר, תגלו שתושבי הכפרים קשורים הרבה יותר לאדמה ולאקלים של סביבתם מאשר תושבי העיר של ימינו, שמבקרים לעיתים קרובות באזורים כפריים. ואם מסיבה כלשהי תושבי הכפרים חייבים לעבור לאיזור אחר או לאקלים שונה, קשה להם להסתגל. כמיהתם לאדמה שהיו קשורים אליה ממשיכה לחיות בנפשם בצורת געגוע עמוק שאינו עוזב את נפשם, געגוע שלעיתים קרובות הם אינם מסוגלים להתגבר עליו. אני אומר זאת כדי לציין שהאדם – ואת הדבר הזה יכולים לראות לעיתים קרובות גם כאשר הוא מגיע לאיזור אחר – חייב להתאים את כל האורגניזם שלו לאיזור מסוים, לאקלים מסוים. בחיים הרגילים, הסתגלות זו מתרחשת באורגניזם האנושי כולו. הכול מושפע באופן מסוים כאשר אנו עוברים מאיזור של מישור אל ההרים או כאשר אנו עוברים רחוק מהבית. אצל האזוטריסט או אצל העוסקים באופן רציני באנתרופוסופיה, אפשר לשים לב שלא כל האורגניזם מושפע מהמעבר, אבל מערכת הדם ומחזור הדם כמו נפרדים משאר האורגניזם, וכשהאדם עובר מאיזור אחד למשנהו, יש לכך השפעה גדולה בעיקר על מחזור הדם. כל מי שמפתח רגישות מסוימת לדברים אלה יכול לשים לב לשינוי בפעימת הדם, בדופק שלו כאשר הוא פשוט נוסע ממקום אחד למשנהו. בעוד שאצל האדם, שאינו חדור באזוטריזם או בחיים אנתרופוסופיים, ההסתגלות ההכרחית למקום החדש משפיעה בעיקר על מערכת העצבים, אצל אלה שנכנסים לאזוטריזם או לחיים אנתרופוסופיים רציניים, מערכת העצבים מושפעת מעט מאוד. עקב החיים הפנימיים האנתרופוסופיים, הקשר בין מערכת העצבים ומערכת הדם נהיה פחות הדוק. מערכת הדם נהיית מבחינה מסוימת רגישה יותר להשפעות האקלים והמקום, בעוד שמערכת העצבים נעשית עצמאית יותר.

אם תרצו לקבל הוכחות למה שתיארתי, תוכלו לחפש במקום שבו ניתן למצוא אותן באופן הטבעי ביותר, כלומר, כשאתם מוצאים את עצמכם במצב דומה, כשאתם בעצמכם עוברים למקום אחר. נסו לשים לב לעצמכם ותמצאו אישור לעובדה אוקולטית זו. חשוב ביותר לזכור אותה ולקחת אותה בחשבון מהסיבה הפשוטה שתופעה זו מתפתחת והופכת בהדרגה ליכולת חישה מוגדרת מאוד. אדם שהפך בליבו לאנתרופוסוף, יוכל לקלוט מהו האופי של עיר זרה שהוא נמצא בה לפי מערכת הדם שלו. הוא לא זקוק להתעמק בדברים נוספים; הוא יכול להבחין כבר לפי דמו איזה הבדלים גדולים יש בין האיזורים השונים של האדמה. מצד שני, מערכת העצבים נפרדת בצורה שונה מהאורגניזם כולו. כל מי שלומד אנתרופוסופיה בדרך הנכונה ישים לב לכך שבהדרגה הוא נהיה מודע להבדל בין ארבע עונות השנה, שהוא קולט את ההבדל בין הקיץ לחורף, למשל, באופן שונה לחלוטין משאר האנשים הרגילים של ימינו. על פי רוב, האדם הרגיל חש בגופו הפיזי רק את הבדלי הטמפרטורה. מי שהפנים את האנתרופוסופיה כתוכן של נפשו חש לא רק את ההבדלים בטמפרטורות, אלא בנוסף על כך יש לו חוויה מיוחדת במערכת העצבים שלו, כך שלמשל קל לו יותר לתפוס מחשבות מסוימות שקשורות למוח הפיזי בקיץ מאשר בחורף. זה לא אומר שאי אפשר לחשוב מחשבה זו או אחרת בחורף, אבל אפשר לחוות בצורה ברורה שהן זורמות יותר בקלות בקיץ מאשר בחורף. אפשר לשים לב גם לכך שבחורף ניתן לטפח יותר בקלות מחשבות מופשטות, בעוד שבקיץ יותר קל להפוך את המחשבות למוחשיות, תמונתיות, חיות. הסיבה לכך היא שמערכת העצבים, המכשיר המיועד למישור הפיזי, רוטטת ביותר עדינות ובהרמוניה עם שינוי העונות, ופחות תלויה באורגניזם כולו מאשר בדרך כלל.

אך אחד השינויים העמוקים שמתחוללים בגוף הפיזי הוא שהאדם מתחיל להרגיש יותר חזק את גופו הפיזי, והדבר יכול לבוא לידי ביטוי בצורות קשות. במידה מסוימת הגוף נעשה רגיש יותר לחיי הנפש, ויותר קשה לשאת אותו. קשה מאוד להסביר זאת בצורה ברורה. דמיינו כוס מים שבהם נמס מלח, כך שנוצר נוזל עכור. נדמיין שבמצבו הרגיל של האדם גופו האתרי, גופו האסטרלי וה'אני' שלו הם הנוזל הזה, והגוף הפיזי הוא כמו המלח שנמס בהם. וכעת ניתן לנוזל להתקרר בכוס. המלח יתקשה בהדרגה ויהיה כבד יותר ככל שהוא נעשה עצמאי יותר. באותו אופן הגוף הפיזי מתקשה ונפרד מכל המערך של ארבעת המרכיבים של הישות האנושית. הוא מתכווץ, אם כי זה קורה במידה מועטה בלבד. יש להבין את הדבר פשוטו כמשמעו. הגוף הפיזי מתכווץ במידה מסוימת, אך אין לדמיין זאת כתופעה שמתרחשת במידה מוגזמת, ואין צורך לחשוש שעקב התפתחות אנתרופוסופית האדם ייעשה מקומט ביותר. הצטמקות זו היא תהליך של התקשות פנימית. אך כתוצאה מכך קשה יותר לשאת את הגוף הפיזי מאשר לפני כן. האדם חש אותו כפחות קל תנועה. מצד שני, את הגופים האחרים יותר קל להניע. כך שהאדם מרגיש משהו שהוא לא הרגיש קודם לכן, כשהוא היה בריא לגמרי. הוא מרגיש שמשהו שהיה לו נוח לקרוא לו "אני" נעשה כבד יותר, והוא מתחיל להרגיש אותו בכל האורגניזם שלו. האדם מתחיל להרגיש במיוחד את כל אותם איברים בגופו הפיזי שבמידה מסוימת מנהלים קיום עצמאי. כאן אנו נוגעים בשאלה שניתן להבין אותה במלואה אך ורק בהקשר זה, השאלה של אכילת בשר. אין ברצוני כמובן להטיף בעד אף כיוון, אלא רק להציג את העובדות.

מאחר שאנו עוסקים בגוף הפיזי, עלינו לתאר את טבעו ומהותו של המזון הבשרי, של המזון הצמחי ושל המזון בכלל. חלק מדיון על השפעות החיים האנתרופוסופיים על המעטפות של האדם קשור לנושא המזון, שאפשר להגדיר אותו כמשהו שמשלים ומחדש את הגוף הפיזי מבחוץ, דרך החומרים החיצוניים שהגוף הפיזי סופג לתוכו.

את זיקת האדם למזונו ניתן להבין נכון אם נחשוב על זיקת האדם ליתר ממלכות הטבע, ומעל לכול לממלכת הצמחים. ממלכת הצמחים, כממלכה חיה, מביאה חומרים אנאורגאניים, חומרים חסרי חיים, לדרגה מסוימת של ארגון. כדי שיוכל להתפתח צמח חי, חומרים חסרי חיים חייבים לעבור עיבוד באופן מסוים – כמו במעבדה חיה – עד שיעלו לרמה מסוימת של ארגון. בצמח יש לנו ישות חיה, שמעלה את החומרים הטבעיים חסרי החיים לדרגה מסוימת של ארגון. כאורגניזם פיזי, האדם בנוי כך שהוא יכול להמשיך הלאה את תהליך הארגון מהנקודה שאליה הגיע הצמח, כך שהאורגניזם האנושי העליון נוצר כשהאדם ממשיך לארגן את מה שהצמח כבר אירגן עד לשלב מסוים. הדברים מסודרים בדיוק כך, שכאשר האדם קוטף תפוח עץ או עלה ואוכל אותו, מתרחש באמת המשך מושלם של התהליך. זה ההמשך המושלם ביותר. אילו כל התנאים היו כאלה שאפשר היה לעשות תמיד את הדבר הטבעי ביותר, היינו יכולים לומר: הדבר הטבעי ביותר הוא שהאדם פשוט ימשיך את תהליך הארגון מהנקודה שבה הפסיק הצמח. כלומר, האדם ייקח את איברי הצמח, כפי שהם נמצאים בחוץ בטבע, ומנקודה זו ימשיך לארגן אותם בתוכו. זה היה מהווה קו ארגון ישיר שאינו נשבר באף מקום; מחומר חסר חיים עד לצמח, עד לשלב ארגון מסוים, ומשם אל האורגניזם האנושי.

כעת ניקח את הקצה השני: האדם אוכל בשר של בעלי חיים. בבעל החיים אנו פוגשים ישות חיה אשר ממשיכה את תהליך הארגון עד לשלב שמעבר לנקודה שאליה הגיע הצמח. לכן על בעל החיים אפשר לומר שהוא ממשיך את תהליך הארגון שאותו התחיל הצמח. נניח שהאדם אוכל חיה, במובן מסוים יקרה הדבר הבא: האדם לא יצטרך עוד להשתמש בכוחות הפנימיים שהיו נחוצים לו אילו היה אוכל מזון צמחי. אילו הוא היה נאלץ לארגן את המזון מהנקודה שבה הפסיק הצמח, היה עליו להשתמש בכמות מסוימת של כוחות. כוחות אלה אינם מנוצלים כאשר הוא אוכל את החיה, כי החיה כבר העלתה את ארגון הצמח לנקודה גבוהה יותר, והאדם צריך להמשיך רק משלב זה. לכן אנו יכולים לומר שהאדם איננו ממשיך את תהליך הארגון מהנקודה שבה הוא היה יכול לעשות זאת, אלא נותן לחיה לעשות במקומו חלק מן העבודה שהיה עליו לעשות אותה אילו היה אוכל צמח. בריאותו של אורגניזם איננה קשורה בכך שהוא יעשה כמה שאפשר פחות, אלא בכך שהוא יפעיל את כל כוחותיו. מבחינת הכוחות שהיו מפתחים פעילות אורגנית, אילו האדם היה אוכל רק צמחים, כאשר הוא אוכל בשר הוא מתנהג כמו מישהו שקושר את זרועו השמאלית כדי שלא יוכל להשתמש בה. כאשר הוא אוכל חיות, הוא כובל את הכוחות שהוא היה מפעיל אילו היה אוכל מזון צמחי בלבד. אם כן, הוא דן כוחות מסוימים שקיימים בתוכו לחוסר פעילות. כל מה שהיה יכול להיות פעיל באורגניזם האנושי, אבל נידון לחוסר פעילות, מתקשה ומשתתק. כשאדם אוכל בשר חיה הוא ממית, או לפחות משתק חלק מהאורגניזם שלו. ואת החלק הזה של האורגניזם שלו, שמתקשה בתוכו, הוא נושא עמו במשך כל חייו כגוף זר. בחיים הרגילים האדם לא מרגיש גוף זר זה. אך כאשר האורגניזם שלו נעשה בעל יכולת תנועה פנימית גדולה יותר, ומערכות האיברים נעשות יותר עצמאיות ופחות תלויות זו בזו, כפי שקורה בחיים האנתרופוסופיים, גופו הפיזי, שכאמור כבר ממילא חש לא בנוח, מתחיל להרגיש עוד יותר לא בנוח מפני שכעת יש בו גוף זר.

כפי שכבר אמרתי, אין ברצוני לנהל מסע שכנוע, אלא רק להציג את האמת. אנו נלמד על השפעות נוספות של המזון הבשרי, ובהזדמנות זו נצטרך לדון בנושא ביתר פירוט. אם כן, התקדמות בחיים פנימיים אנתרופוסופיים יוצרת בהדרגה מעין סלידה ממזון בשרי. אין צורך לאסור על אנתרופוסופים לאכול מזון בשרי. החיים האינסטינקטיביים שמתקדמים באופן בריא מגנים על עצמם מפני אכילת בשר, והאדם מפסיק לרצות לאכול בשר. זהו מצב הרבה יותר טוב מאשר להפוך לצמחוני למען עיקרון מופשט כלשהו. המצב הטוב ביותר הוא כאשר האנתרופוסופיה גורמת לאדם לפתח מעין סלידה ותיעוב ממזון בשרי. מבחינת התפתחותו העליונה של האדם, אין ערך רב להימנעות מבשר מנימוקים אחרים.

אם כן, אנו יכולים לומר שמזון בשרי יוצר אצל האדם משהו שהופך למעמסה עבור הגוף הפיזי, וניתן לחוש את המעמסה הזו. אלה הן העובדות האוקולטיות מנקודת מבט אחת.

כעת ניגש לנושא מנקודת מבט שונה. אזכיר כדוגמה את האלכוהול. גם היחס בין האדם לאלכוהול משתנה כאשר האדם חדור באופן חי ועמוק באנתרופוסופיה. האלכוהול מהווה משהו מיוחד מאוד בממלכות הטבע. מסתבר שהוא לא רק יוצר מעמסה באורגניזם האנושי, אלא הוא יוצר בו כוח נגדי עוצמתי. כשאנו מתבוננים בצמחים, אנו מגלים שהם מגיעים בארגון שלהם עד לנקודה מסוימת. הגפן יוצאת דופן כי היא מתפתחת מעבר לנקודה זו. כל כוח ההנבטה, ששאר הצמחים שומרים אותו עבור הזרע בלבד, ואינם מזרימים לתוך שאר הצמח, במקרה של הגפן זורם בדרך מסוימת גם לתוך הפרי; כך שדרך התהליך הידוע כתסיסה, דרך הטרנספורמציה של הכוח שזורם לתוך הענבים ומגיע לידי פעילות מקסימלית כבר בפרי עצמו, נוצר משהו שיש לו בתוך הצמח כוח, שמבחינה אוקולטית ניתן להשוותו לכוח של ה'אני' של האדם על הדם. במילים אחרות, מה שנוצר בהפקת היין, מה שנוצר תמיד בהפקת האלכוהול, משמעותו שבממלכת טבע אחרת נוצר מה שהאדם חייב ליצור כאשר הוא פועל על דמו מתוך ה'אני' שלו.

אנו יודעים שקיימת זיקה פנימית עמוקה בין ה'אני' לדם. מבחינה חיצונית, הדבר מתבטא דרך העובדה שכאשר האדם חווה בושה ב'אני', עולה סומק על פניו, וכאשר האדם חש פחד ב'אני', פניו מחווירות. מבחינה אוקולטית, השפעה זו של ה'אני' על הדם, השפעה שקיימת גם במקומות אחרים, דומה מאוד להשפעה הנוצרת כאשר תהליך הצמח מתהפך וחוזר לאחור, כך שמה שנמצא בתוך הפרי של הגפן או מה שבא מהצמח בכלל הופך לאלכוהול. כפי שנאמר – אם אנו מדברים מבחינה אוקולטית ולא כימית – על ה'אני' לייצר בדם תהליך דומה מאוד לתהליך המתהווה בתוך העינב על ידי היפוך התהליך המארגן, פשוט על ידי עשייה כימית של תהליך הארגון, תוך כדי ייצור האלכוהול. התוצאה מכך היא שדרך האלכוהול אנו מכניסים לאורגניזם שלנו משהו המשפיע מהכיוון השני בדיוק כמו שה'אני' משפיע על הדם. כלומר, דרך האלכוהול אנו מכניסים לתוכנו 'אני' מנוגד, 'אני' הלוחם ישירות נגד מעשיו של ה'אני' הרוחי שלנו.

מהכיוון השני, הדם מושפע מהאלכוהול בדיוק כמו שהוא מושפע מה'אני'. כשאנו שותים אלכוהול, שהוא יריבו של ה'אני', אנו מעוררים מלחמה פנימית, ולמעשה דנים לחוסר אונים את כל מה שנובע מה'אני'. זוהי העובדה האוקולטית. מי שנמנע מאלכוהול מבטיח לעצמו את היכולת החופשית לפעול על דמו מתוך ה'אני' שלו; מי ששותה אלכוהול מתנהג כמו אדם שרוצה להרוס קיר והולם בצידו האחד, אך בו בזמן בצידו השני של הקיר מציב אנשים ההולמים כנגדו. באותו אופן מבטלת שתיית האלכוהול את פעילות ה'אני' על הדם.

לכן, אדם הרואה את האנתרופוסופיה כחלק מהותי מחייו חווה את פעילות האלכוהול בדמו כהתקפה ישירה נגד ה'אני' שלו, ועל כן מובן מאליו שהתפתחות רוחנית אמיתית יכולה להתרחש בקלות רק אם האדם נמנע מליצור קונפליקט זה. מדוגמה זו אנו רואים כיצד משהו שנוכח בכל מקרה נעשה מוחשי עבור האזוטריסט או האנתרופוסוף דרך השינוי באיזון שחל בגופו הפיזי.

מערכות האיברים והאיברים האינדיבידואליים של הגוף הפיזי נעשים עצמאיים גם מבחינות רבות אחרות. חוט השדרה והמוח נעשים הרבה פחות תלויים זה בזה. מחר נוסיף לדבר על נושא התזונה, על הפיזיולוגיה האוקולטית של התזונה. אבל עכשיו אני רוצה להמשיך לדבר על הנושא של עצמאות האיברים. חוסר תלות זה בין חוט השדרה למוח בא לידי ביטוי בעובדה שכאשר הנפש חדורה עמוק באנתרופוסופיה, האדם מתחיל לחוש בהדרגה בגופו הפיזי כאילו שהאורגניזם הפיזי נהייה עצמאי יותר. דבר זה עלול להביא למצבים מאוד לא נוחים. לכן כל כך חשוב לדעת דברים אלה. יכול לקרות, למשל, שאדם שבדרך כלל שולט בעצמו פתאום ימצא את עצמו אומר מילים שלא הייתה לו שום כוונה לומר אותן. הוא הולך ברחוב ולפתע שם לב שאמר מילה או אולי ביטוי אהוב עליו, שהוא לא היה אומר אלמלא היה מתרחש בו התהליך שבו חוט השדרה נעשה פחות תלוי במוח. דברים שלגביהם הוא היה מרסן את עצמו הופכים כעת לתופעות רפלקס עקב העצמאות של חוט השדרה מהמוח.

גם במוח עצמו חלקים מסוימים נעשים פחות תלויים בחלקים אחרים: למשל, החלקים הפנימיים של המוח כבר אינם תלויים בחלקים החיצוניים המקיפים אותם, בזמן שבחיים הרגילים החלקים הפנימיים והחיצוניים פועלים ביחד. דבר זה מתבטא בעובדה שלאזוטריסט או לאנתרופוסוף האמיתי החשיבה המופשטת נעשית קשה יותר מאשר קודם, ובהדרגה עולה התנגדות מצד המוח. כעת קל לו יותר לחשוב בצורה ציורית, לדמיין בצורה אימגינטיבית, מאשר לחשוב מחשבות מופשטות.

זוהי תופעה שאנתרופוסופים נלהבים ישימו לב אליה מהר מאוד. הם מעדיפים לעסוק רק בפעילות אנתרופוסופית. הם אוהבים לקרוא אנתרופוסופיה ולהגות רק בנושאים אנתרופוסופיים, לא רק מפני שהם אנתרופוסופים נלהבים, אלא מפני שיותר קל להם לחשוב על רעיונות רוחניים אלה. במישור הפיזי, רעיונות אלה תופסים את החלקים המרכזיים של המוח, בעוד שהחשיבה המופשטת תופסת את החלקים החיצוניים של המוח. מכאן הסלידה של חלק מהאנתרופוסופים, הנלהבים מידי, מחשיבה מופשטת ומדע מופשט. ומכאן גם שאנתרופוסופים מסוימים שמים לב בעצב מסוים שלמרות שפעם היו מצליחים לחשוב היטב במונחים מופשטים, כעת דווקא חשיבה מופשטת זו מתחילה להיות קשה יותר עבורם.

אם כן, האיברים השונים נעשים פעילים ועצמאיים יותר, ואף חלקים מסוימים מהאיברים עצמם נעשים פעילים ועצמאיים יותר. אפשר להבין מכל זה שמשהו חדש חייב להתהוות אצל האדם העובר טרנספורמציה זו. לפני כן היה זה טבע רב-חסד אשר הביא את איבריו של האדם לקשר הרמוני ביניהם, ללא כל התערבות מצד האדם. כעת האיברים נעשים עצמאיים יותר, פחות תלויים זה בזה. כעת על האדם לפתח כוח פנימי כדי להביא שוב להרמוניה בין האיברים השונים ובין החלקים השונים של האיברים. הרמוניה זו מושגת דרך שימת דגש, בכל פרקטיקה אנתרופוסופית נכונה, על כל מה שמחזק את השליטה של האדם על איבריו, שהולכים ונעשים עצמאיים. לכן יש תפקיד כה חשוב בספרות שלנו למשהו שאנשים מתארים פשוט במילים: "אוי, אבל זה נורא קשה!" כאשר נאמר שהספר "גוף נפש רוח" הוא קשה מידי למתחילים, לעיתים קרובות היה עלי לומר: "הוא לא יכול להיות קל יותר. אילו היה קל יותר, אנשים היו באמת מפנימים אמיתות אנתרופוסופיות מסוימות, אמיתות שהיו גורמים גם הן לכך שהחלקים האינדיבידואליים של המוח היו נעשים עצמאיים. ספר זה בנוי על מבנה חשיבה מסודר, כדי לאלץ את חלקו האחר של המוח להיות פעיל ללא הרף במקום להישאר מאחור."

התכונה המיוחדת של תנועה כמו שלנו, אשר מושתתת על בסיס אוקולטי, היא שהיא מחייבת אותנו לא רק לשים לב למה שנכון מבחינה מופשטת ולהציג זאת בכל דרך שנרצה. עלינו להציג זאת בצורה בריאה ולדאוג בכנות לכך שאיננו מציגים את הדברים לשם פּוֹפּוּלָרִיּוּת באופן שעלול לגרום לנזק. באנתרופוסופיה לא מדובר רק במסירת אמיתות מסוימות בספרים ובהרצאות, אלא חשוב מאוד האופן שבו הן נכתבות ונמסרות. ומוטב יהיה אם אלה שברצונם לשאת תנועה כזאת לא ירשו לעצמם לחרוג מעיקרון זה למען הפופולריות. באנתרופוסופיה, יותר מאשר בכל תחום אחר, חשוב לדבוק באמת הטהורה והכנה. ודווקא כאשר דנים בנושא כמו השינוי בגופים של האדם עקב החיים האנתרופוסופיים, אפשר לראות עד כמה הכרחי להביא את האנתרופוסופיה לעולם בדרך הנכונה.

עלי לציין שלהרצאות האלה יש להתייחס כאל שלם אחד, וספקות שעלולים להתעורר בקשר למה שנאמר בהרצאה ראשונה זו יקבלו תשובה מאוחר יותר.

——————————————————————-

[1]   יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל.

[2]   יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן.