השפעות ההתפתחות האוקולטית של האדם על ה’אני’ והגופים שלו – 02

השפעות ההתפתחות האוקולטית של האדם על ה’אני’ והגופים שלו – 02

השפעות ההתפתחות האוקולטית של האדם על ה'אני' והגופים שלו

רודולף שטיינר

הרצאה 2     האג 21.3.1913     GA145

תרגמה מגרמנית ומאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל, יוסי פלג

תודה לחברי ענף הלל מקרית טבעון שעזרו לדייק את התרגום

לספר ראו כאן

  

הרצאה מס’ 2

החוויה הפנימית של מזונות/משקאות ממריצים

הקשר בין המזונות לפלנטות של מערכת השמש שלנו. אכילת בשר, צמחים, שומן, חלבון וסוכר. החוויה הפנימית של מזונות או משקאות ממריצים. החוויה של מחזור הדם והלב כהשתקפות של ההשפעה המקרוקוסמית של השמש על האדמה; תהליכי המוח כתמונת ראי של התנאים הקוסמיים של כל השמיים זרועי הכוכבים; העיכול כמשתייך לאדמה.

21 במרץ 1913

כמובן שהאנתרופוסוף יחווה הרבה יותר מקרוב את ההשפעות של האזוטריזם או של האנתרופוסופיה על הגוף האתרי, הגוף האסטרלי וה’אני’ מאשר את ההשפעות על הגוף הפיזי. אבל נוכל להניח תשתית יציבה עבור ההרצאות הבאות, שבהן נתבונן בגופים הרוחניים יותר של ישות האדם מנקודת מבט זו, אם נתייחס גם למה שאפשר לומר על השינויים החלים במעטפת הפיזית. יחד עם זאת, יש להדגיש שהשינויים שאני מתאר כאן אינם קשורים לשלבי החניכה הגבוהים ביותר, אלא יותר לשלבים ההתחלתיים של החיים האזוטריים או האנתרופוסופיים, ולכן יש להם חשיבות כללית מסוימת.

מההרצאה של אתמול הבנתם בוודאי שדרך ההשפעות שתיארתי, גופו הפיזי של האדם נעשה יותר חיוני ומלא בתנועה פנימית, כך שבמידה מסוימת הוא יכול להפוך לפחות נוח. האדם חש את הגוף הפיזי יותר מאשר כרגיל בחיים החיצוניים, האקזוטריים הרגילים. יהיה עלינו לדבר על ההבדל שבין מזון צמחי למזון בשרי גם בהקשר של המעטפות האחרות, אך מבחינת המבנה והארגון של הגוף הפיזי הבדל זה הוא גדול ביותר. כמובן, יש תמיד להדגיש שתפקידנו לא יכול להיות בעשיית תעמולה בעד סוג זה או אחר של תזונה, אלא אך ורק להציג את האמת בתחום זה, וככל שהנפש מתפתחת, העובדות שאותן נציג הופכות לעובדות של ניסיון אישי וחוויה אישית.

קודם כול, אנו יודעים מניסיון אישי שעקב אכילת בשר, הגוף הפיזי שלנו חייב לשאת מעמסה גדולה יותר מאשר במקרה של תזונה צמחונית. אתמול הדגשנו שבמהלך ההתפתחות, הגוף הפיזי כמו מצטמצם או מתכווץ ומתנתק מהגופים הרוחניים הגבוהים יותר. אם כעת הוא יצרוך מאכלי בשר, הוא יחוש מאכלי בשר אלה – כמו שתיארנו אתמול – כמשהו שנכנס לאורגניזם האנושי כחומר זר, או אם נשתמש בביטוי קיצוני יותר, כמעין מוט הננעץ בבשרו.

בהתפתחות אזוטרית או אנתרופוסופית אנו חשים את הכובד הארצי של המזון הבשרי יותר מאשר כרגיל, ומעל לכול אנו חווים את העובדה שמאכלי בשר מעוררים את החיים האינסטינקטיביים של הרצון. אכילת בשר מזינה את חיי הרצון, שברובם מתנהלים באופן בלתי מודע, בתשוקות ובתאוות. לכן, נכונה לחלוטין המסקנה המבוססת על הסתכלות חיצונית האומרת שלעמים מלחמתיים יש נטייה גדולה יותר לאכול בשר מאשר לעמים רודפי שלום. אבל עובדה זו לא אמורה לגרום לנו להאמין שתזונה צמחונית לוקחת מבני האדם את כל האומץ והמרץ. אנו נראה שכל מה שמאבד האדם מבחינת האינסטינקטים, התשוקות והרגשות התוקפניים דרך הימנעות ממאכלי בשר – כל זה מוצא לו פיצוי פנימי מתוך חיי הנפש. אנו נדון בכך מאוחר יותר כאשר נדבר על הגוף האסטרלי.

כל הדברים הללו קשורים למקומו של האדם ושל שאר ממלכות הטבע מול הקוסמוס, ואנו מקבלים בהדרגה – אם האדם עדיין לא השיג זאת דרך ראייה רוחית גבוהה – מעין הוכחה או אישור למה שמגלה האוקולטיסט בנוגע לקשרים בין חיי האדם לקוסמוס. אנו מקבלים מעין הוכחה לכך כאשר, דרך חוויה זו של התהליכים החיוניים והדינמיים יותר של הגוף הפיזי, אנו לומדים בעצמנו להכיר את טבעם ומהותם של חומרי האדמה המשמשים כמזון.

למשל, מעניין להשוות בין שלושה סוגים של מזון מבחינת משמעותם הקוסמית – החלב וכל מה שקשור אליו, עולם הצמחים וכל המזונות שניתן להכין מהם, ומאכלי הבשר. חלב, צמחים ובשר כמזון – אנו יכולים ללמוד להשוות ביניהם כאשר דרך התפתחות אזוטרית או אנתרופוסופית אנו נהיים רגישים יותר למה שאנו חווים במזונות אלה. אז יהיה לנו גם קל יותר לבחון את האישורים שמגיעים מהתבוננות רציונלית בעולם החיצוני.

דרך התבוננות אוקולטית בקוסמוס מגלים שהחלב קיים כחומר על האדמה, ולא בשום פלנטה אחרת במערכת השמש שלנו. מה שנוצר באופן דומה בתוך יצורים חיים על כוכבי לכת אחרים במערכת השמש שלנו ייראה שונה לחלוטין מהחלב הארצי. החלב שייך באופן ייחודי לאדמה. כאמירה כללית על החלב יש לומר: לכל היצורים החיים על כל פלנטה יש חלב ייחודי משלהם.

אם בוחנים את הצמחייה של האדמה ומשווים אותה באופן אוקולטי לצמחייה של כוכבי לכת אחרים, או למה שמקביל לצמחייה בכוכבי לכת אחרים, יהיה עלינו לומר: למרות שהצורות של ישות הצמחים על האדמה אכן שונות מאלה שעל פלנטות אחרות במערכת השמש שלנו, הישות הפנימית של הצמח על האדמה איננה רק ישות ארצית, אלא ישות השייכת למערכת השמש כולה. כלומר, הטבע של הצומח על האדמה שלנו קרוב לטבע של הצומח שעל פלנטות אחרות במערכת השמש שלנו. אם כן, בצמחים שלנו יש משהו שניתן למצוא גם על פלנטות אחרות במערכת השמש שלנו.

באשר לממלכת בעלי החיים – ואת זאת ניתן להסיק ממה שנאמר על החלב, וקל מאוד לאשר זאת מנקודת מבט אוקולטית – ממלכת בעלי החיים על האדמה שונה לחלוטין מכל ממלכה מקבילה שניתן למצוא על כוכבי לכת אחרים.

נתייחס כעת לחוויה שאותה חווים עם צריכת מזון חלבי. הראייה והחוויה של האוקולטיסט מראות שמשמעות החלב לגוף האדם – ואנו רוצים להתייחס רק לאדם – היא שהחלב הוא זה שמחבר את האדם אל האדמה, אל הפלנטה שלנו. החלב הוא זה שמחבר את האדם למין האנושי על האדמה, ודרכו האדם שייך למשפחת המין האנושי. הודות לכך שיצורים חיים מכינים מזון בשביל יצורים חיים במובן החייתי של הדבר, בני האדם כולם יוצרים שלם אחד גם מבחינת המערכת של הגוף הפיזי. ואנו יכולים לומר: כל מה שהאורגניזם האנושי מקבל באמצעות החלב מכין אותנו להשתייך לאנושות על האדמה, מחבר אותנו עם התנאים של האדמה, אבל איננו כובל אותנו באמת לאדמה. הוא הופך אותנו לאזרחים של האדמה, אך איננו מונע מאיתנו להיות אזרחים של מערכת השמש כולה.

למזון בשרי יש השפעה שונה. מקורו של המזון הבשרי נמצא בממלכה שהיא ארצית באופן מובהק. הוא לא נלקח ישירות, כמו החלב, מתהליכי החיים של האדם או של בעל החיים, אלא מאותו חלק של החומר החייתי שכבר הוכן עבור בעל החיים. המזון הבשרי כובל את האדם באופן מובהק לאדמה. הוא הופך אותו ליצור ארצי, כך שעלינו לומר: באותה המידה שבה האדם מחדיר לאורגניזם שלו את השפעות המזון הבשרי, הוא גם שולל מעצמו את הכוחות שבאמצעותם הוא יכול להשתחרר מהאדמה. דרך התזונה הבשרית הוא כובל את עצמו במידה רבה ביותר לכדור הארץ. בעוד שהחלב מאפשר לו להשתייך לאדמה כשלב מעבר בהתפתחותו, התזונה הבשרית דנה אותו, אלא אם כן משהו אחר מרומם אותו, לשהות קבע על האדמה, שהות שאליה הוא מסתגל באופן מלא. משמעות ההחלטה לצרוך מזון חלבי היא: ברצוני להישאר על האדמה כדי שאוכל למלא את משימתי על האדמה, אבל לא אקשור את עצמי באופן בלעדי לאדמה. משמעות הרצון לצרוך מזון בשרי היא: הקיום הארצי מושך אותי כל כך עד שאני מעדיף לוותר על כל השמיים ולהתמסר כל כולי לתנאים של הקיום הארצי. 

האופי של המזון מהצומח הוא כזה שהוא ממריץ באורגניזם את הכוחות המביאים את האדם למעין חיבור קוסמי עם כל המערכת הפלנטרית. מה שהאדם חייב להביא לידי מימוש כשהוא ממשיך לעבד את המזון הצמחי באורגניזם שלו ממריץ כוחות שקיימים במערכת השמש כולה, כך שהאדם במעטפת הפיזית שלו משתתף בכוחות של מערכת השמש כולה. כלומר, הוא איננו זר להם, הוא איננו מתנתק מהם. זהו משהו שהנפש המתפתחת בדרך האנתרופוסופית או האזוטרית יכולה באמת לחוות אותו בהדרגה בתוך עצמה. היא יכולה לחוות שדרך צריכת מזון מהצומח היא איננה מטמיעה משהו בעל כובד ארצי, אלא משהו המשתייך אל השמש, כלומר, היא מטמיעה בתוך עצמה משהו מהגוף המרכזי של כל מערכת הפלנטות. קלות האורגניזם הנובעת מתזונה צמחונית מרוממת את האדם מעל כוח הכובד הארצי, ובהדרגה מאפשרת לו לפתח באורגניזם האנושי יכולת קליטה וחוויה מסוימת של טעם, כאילו שבמובן מסוים הוא, האורגניזם שלו, ביחד עם הצמח מתענגים באמת מאור השמש שעושה עבודה כה רבה בתוך הצמח.

ממה שנאמר יכולתם להבין שבהתפתחות האוקולטית והאזוטרית חשוב מאוד שהאדם לא יכבול את עצמו לאדמה, שלא יכניס את הכובד הארצי לישותו על ידי אכילת בשר, אם הוא יכול להימנע מכך בהתאם לתנאים האינדיבידואליים והתורשתיים של חייו. בסופו של דבר, ההחלטה יכולה להתקבל, כמובן, רק בהתאם לנסיבות האישיות של האדם האינדיבידואלי.

אם האדם יוכל להימנע מאכילת בשר, זה יקל על כל ההתפתחות של חיי האדם. מצד שני, עלולים לעלות קשיים רציניים אם האדם יהפוך לצמחוני אדוק ויימנע מחלב ומכל מוצרי החלב. במקרה זה עלולות להופיע סכנות מסוימות בהתפתחות הרוחנית של הנפש מפני שדרך ההימנעות מחלב וממוצרי החלב האדם יכול לפתח בקלות אהבה למה שמרחיק אותו מהאדמה ועלול לאבד את החוטים המחברים אותו למשימותיו האנושיות על האדמה.

לכן יש להדגיש שבמובן מסוים יהיה טוב אם האדם השואף באופן רציני לאנתרופוסופיה לא יהפוך למתלהב רוחני פנאטי ויצור בגופו הפיזי קושי שינתק אותו מכל קשר למה שארצי ואנושי. כדי שלא נגזים ונהפוך לקיצוניים בשאיפתנו להתפתחות נפשית, כדי שלא נתרחק מרגשות אנושיים ומפעילויות אנושיות על האדמה, יהיה טוב אם בתור בני אדם “תיירים” על האדמה, נרשה לעצמנו במידה מסוימת להפוך לכבדים יותר דרך צריכת חלב ומוצריו. זאת יכולה להיות גם דרך התאמנות שיטתית עבור האדם, כדי שהוא לא יחיה כל הזמן רק בעולמות הרוח ולא יתנתק מהאדמה, אלא יבצע את משימותיו על האדמה. חלק מהתאמנות שיטתית יכול להיות שהאדם לא יצרוך רק מזון צמחוני, אלא ייהנה גם מחלב ומוצריו. בדרך זו, הוא יגרום לכך שהאורגניזם שלו, המעטפת הפיזית שלו, יהיה מחובר לאדמה ולאנושות מבלי להיות כבול לאדמה, מבלי להוסיף לעצמו את הכובד של קיומו הארצי, כפי שזה קורה דרך צריכת בשר.

אם כן, מעניין לראות מכל זווית כיצד קשורים דברים אלה לסודות הקוסמיים, וכיצד דרך ידע הסודות הללו יתאפשר לנו להתחקות אחר ההשפעה הממשית של חומרי המזון באורגניזם האנושי. כאנשים המתעניינים באמיתות אוקולטיות, חבריי היקרים, עליכם להיות יותר ויותר מודעים לכך שמה שקיים על האדמה – וגופנו הפיזי שייך גם כן לקיומנו על האדמה – תלוי לא רק בכוחות ובתנאים ארציים, אלא גם בכוחות ובתנאים של הקיום הקוסמי, הקיום העל-ארצי.

אבל זה קורה במגוון דרכים. למשל, אם נתבונן בחלבון (הפרוטאין) כפי שהוא נמצא לדוגמה בביצת התרנגולת, עלינו להבין שחלבון זה שמקורו בבעל החיים אינו אך ורק מה שהכימאי מוצא באנליזה שלו, אלא במבנה שלו הוא תוצאה של כוחות קוסמיים. בעיקרו של דבר, כוחות קוסמיים אלה פועלים על החלבון אך ורק לאחר שפעלו תחילה על האדמה עצמה, ובמיוחד על הירח המלווה את האדמה. לכן, ההשפעה הקוסמית על החלבון מן החי היא השפעה לא ישירה. כוחות הקוסמוס אינם פועלים ישירות על החלבון, אלא באופן בלתי ישיר; הם פועלים תחילה על האדמה, ובהמשך האדמה פועלת עם כוחותיה, שאותם היא מקבלת מהקוסמוס, על הרכב החלבון מן החי. לכל היותר מעורב בתהליך זה הירח, אבל רק כך שהוא מקבל תחילה את הכוחות מהקוסמוס, ורק אז פועל על החלבון מן החי עם הכוחות הללו. בעל ראייה רוחית יכול לראות שבתא הקטן ביותר של בעל החיים, ועל כן גם בחלבון, מצויים לא רק כוחות פיזיים וכימיים ארציים. התא הקטן ביותר, כמו למשל של ביצת התרנגולת, מורכב מכוחות שהאדמה מקבלת מהקוסמוס. אם כן, החומר שאנו קוראים לו חלבון קשור בעקיפין לקוסמוס, אבל החומר הזה מן החי, כפי שהוא קיים על האדמה, לעולם לא היה נוצר אילו האדמה לא הייתה קיימת. הוא לא היה יכול להיווצר ישירות מן הקוסמוס. הוא לגמרי תוצר של מה שהאדמה חייבת לקבל מהקוסמוס.

המצב שוב שונה במקרה של מה שמוכר כשומן, כחומר שומני של יצורים חיים ארציים, שגם הוא מהווה מרכיב במזון, במיוחד אצל אלה שאוכלים בשר. נדבר כעת על השומן מן החי. מה שאנו קוראים לו שומן, ולא משנה אם האדם אוכל אותו או אם הגוף שלו עצמו מייצר אותו, מורכב לפי חוקים קוסמיים שונים לחלוטין מאלה שבונים את החלבון. בעוד שבהיווצרות החלבון מעורבים כוחות קוסמיים שנובעים מישויות ההיררכיה של רוחות-הצורה, בייצור החומר השומני מעורבות בעיקר הישויות הגבוהות שאנו מכנים אותן רוחות-התנועה. חשוב לציין את הדברים האלה, כי רק בדרך זו ניתן לקבל מושג עד כמה מסובך הדבר הזה, שבעיני המדע החיצוני אמור להיות פשוט לגמרי. אף יצור חי לא היה יכול להיות חדור בחלבון מצד אחד או בשומן מצד שני, אילו רוחות הצורה ורוחות התנועה לא היו פועלות ביחד, אף אם בעקיפין, מהקוסמוס.

כך אנו יכולים להתחקות אחר ההשפעות הרוחיות של פעילות הישויות של ההיררכיות השונות אפילו עד לחומר שממנו מורכב גופנו הפיזי. לכן, כאשר הנפש עוברת התפתחות אנתרופוסופית, החוויה שאותה חוֹוה האדם ביחס לחלבון ולשומן שהוא נושא בגופו הפיזי, נעשית גם כן יותר מובדלת, מלאה יותר בתנועה פנימית. יש לאדם חוויות שונות ביחס למה שהוא נושא בגופו הפיזי כחלבון לעומת מה שהוא נושא כשומן. אצל האדם שחי בחיים חיצוניים רגילים, מה שהשומנים עושים ומה שהחלבונים עושים באורגניזם האנושי מתמזגים לחוויה אחת. אך ככל שהאורגניזם הפיזי נעשה יותר תנועתי, הנפש המתפתחת לומדת להבחין בין שתי תחושות שונות בגוף, ועם ההתפתחות האנתרופוסופית יש הבדל מובהק בין החוויות האלה. תחושה אחת ממלאת אותנו כך שאנו מרגישים: “זה בונה אותי ומעניק לי גובה” – אז אנו חשים את חומרי החלבון בתוכנו. כאשר אנו מרגישים: “זה הופך אותי לאדיש מול הבידוד הפנימי שלי, מעלה אותי במובן מסוים מעל צורתי הפיזית, הופך אותי לפלגמטי יותר ביחס לרגשותיי האנושיים הפנימיים”, או במילים אחרות, כשמופיעה אדישות מסוימת כלפי רגשותינו – אז התחושה השנייה הזאת נובעת מהחוויה של חומר שומני בגופנו הפיזי. כלומר, חווייתנו הפנימית נעשית הרבה יותר מורכבת גם ביחס לגופנו הפיזי.

אנו רואים זאת במיוחד כשמדובר בעמילנים או בסוכר. לסוכר תכונות מיוחדות במינן. מבחינת הטעם הוא שונה מאוד מחומרים אחרים. את השוני הזה ניתן לראות טוב מאוד בחיים הרגילים לא רק אצל ילדים, אלא לעיתים קרובות גם אצל אנשים יותר מבוגרים במשיכה שלהם למתוק; אבל בחיים הרגילים ההבדל נשאר בתחום הטעם בלבד. לעומת זאת, כאשר הנפש עוברת התפתחות, היא חווה את כל הסוכר שהיא סופגת לתוך הגוף, או שנמצא כבר בתוך הגוף, כמשהו שמעניק לה יציבות פנימית, תמיכה פנימית, ומחדיר בה מעין ‘אֶגוֹיות’ טבעית, מעין תחושת ‘אני’ טבעית. ומבחינה זו ניתן להלל את מעלותיו של הסוכר. במיוחד אלה שעוברים תהליך של התפתחות הנפש, לעיתים קרובות יכולים לשים לב לכך שהם זקוקים למעט סוכר, מפני שהתפתחות הנפש מוכרחה להתקדם באופן בלתי נמנע לחוסר אנוכיות. דרך התפתחות אנתרופוסופית נכונה הנפש עצמה נעשית לא אנוכית. כדי שהאדם – שדרך קיומו במעטפת פיזית יש לו משימה על האדמה – לא יאבד את הקשר בין אורגניזם-האני שלו לבין האדמה, רצוי שהוא ייצור איזון במישור הפיזי, שבו ה’אֶגוֹיות’, תחושת ה’אני’, פחות חשובה מאשר בספירת המוסר. דרך צריכת הסוכר נוצרת מעין ‘אֶגוֹיות’ תמימה, שדרכה יכול להיווצר איזון מול חוסר האנוכיות ההכרחית בספירה המוסרית והרוחנית. אחרת, האדם עלול להיכנע יותר מידי בקלות לפיתוי להפוך לא רק לחסר אנוכיות, אלא גם לחולמני ומתמסר לפנטזיות, ולאבד את כושר השיפוט הצלול ביחס לתנאים הארציים. הוספת כמות סוכר מסוימת למזון מאפשרת לאדם לעמוד עם שתי רגליו על האדמה על אף שאיפתו לעלות לעולמות הרוח, ולטפח פרספקטיבה בריאה לעניינים ארציים.

כפי שאתם רואים, הדברים האלה מורכבים, אבל כל דבר נעשה מורכב כשמתחילים לחדור אל הסודות האמיתיים של החיים. כך שלפעמים דווקא האדם שהתקדם בהתפתחותו הנפשית האנתרופוסופית זקוק לסוכר כדי לא לפתח חוסר אנוכיות מזויפת, כדי לא לאבד את אישיותו. ואז הוא חווה את טעם הסוכר כך שהוא יכול לומר: “מבלי שאנמיך את עצמי מבחינה מוסרית, אני מוסיף לעצמי משהו שמעניק לי יציבות מסוימת, תחושת ‘אני’ מסוימת, באופן לא רצוני, כמו דרך אינסטינקט עליון”. באופן כללי אנו יכולים לומר שאכילת סוכר מגבירה פיזית את מאפייני אישיותו של האדם. אנו יכולים לומר בביטחון מלא שלבני האדם שצורכים סוכר קל יותר לבטא כבר בגופם הפיזי את אופי האישיות שלהם מאשר לאלה שלא צורכים סוכר. אך כמובן יש לשמור על גבולות בריאים.

דברים אלה יכולים גם להביא אותנו להבנה של תופעות שניתן לצפות בהן גם באופן חיצוני. בארצות שבהן הנתונים הסטטיסטיים מראים שצריכת הסוכר נמוכה, לתושבים יש אישיות פחות מוגדרת מאשר בארצות שבהן צריכת הסוכר גבוהה. אם תבקרו בארצות שבהן יש לאנשים אינדיבידואליות-יתר, שבהן כל אדם מפגין אישיות אינדיבידואלית משלו, ולאחר מכן תגיעו לארצות שבהן האנשים בעלי אפיונים שמשותפים לעם או לגזע כולו ופחות מראים אינדיבידואליות בהופעתם הפיזית החיצונית, תיווכחו לדעת שבמקרה הראשון צריכת הסוכר באותן ארצות גבוהה, ובמקרה השני צריכת הסוכר נמוכה מאוד.

כדי להבין עוד יותר באופן ברור את החוויה לגבי חומרי מזון שונים, אנו יכולים להתבונן בחומרים שאפשר לקרוא להם מותרות, כמו הקפה והתה. את השפעתם הממריצה של התה והקפה אפשר לחוות גם בחיים החיצוניים הרגילים. אבל אדם שעובר התפתחות אנתרופוסופית חווה את השפעת הקפה והתה באופן הרבה יותר עוצמתי מאשר אדם רגיל. כפי שאמרתי קודם, אין זו תעמולה בעד או נגד הקפה, אלא פשוט הצגה של הדברים כפי שהם, ואני מבקש מכם לקבל אותם ברוח זו. כאמור, הקפה והתה פועלים כמעוררים כבר בחיים הרגילים של האדם, אך הנפש העוברת התפתחות אנתרופוסופית חווה את השפעתם המעוררת על האורגניזם באופן יותר חזק. אפשר לומר, למשל, שהקפה פועל כך שהאורגניזם האנושי מרים במובן מסוים את הגוף האתרי מתוך הגוף הפיזי, אבל באופן כזה שהאדם מרגיש את גופו הפיזי כתשתית איתנה בשביל הגוף האתרי. זוהי השפעתו הייחודית של הקפה. כשהאדם שותה קפה, הוא חש את הגוף הפיזי והגוף האתרי כנבדלים זה מזה במידה מסוימת. אבל בהשפעת הקפה, הגוף הפיזי, במיוחד מבחינת מאפייני הצורה של הגוף הפיזי, מקרין לתוך הגוף האתרי כמעין בסיס איתן למה שלאחר מכן נחווה דרך הגוף האתרי. אין לראות בזה עידוד לשתיית קפה; כי כל זה מתרחש על בסיס פיזי, והאדם יהפוך לישות לגמרי תלותית אם בהתפתחותו יסמוך יותר מידי על השימוש במזון זה או אחר. אני מציג כעת את רק העובדות הקשורות בהשפעתם של מאכלים ומשקאות אלה. יחד עם זאת, מאחר שהחשיבה הלוגית והעקבית תלויה במידה רבה במבנה ובצורה של הגוף הפיזי, הקפה, אשר מדגיש במובן מסוים את המבנה הפיזי, מקל באמצעים פיזיים על חשיבה ברצף לוגי, ומקדם את החשיבה העקבית המבוססת על עובדות. למרות ששתייה של כמויות גדולות של קפה עלולה לפגוע בבריאות, הקפה יכול להיות טוב במיוחד עבור האדם השואף לטפס לספירות גבוהות יותר של חיי הרוח. מידי פעם, ההשפעה הממריצה של הקפה תורמת לדיוק ולרצף הלוגי של החשיבה. אפשר לומר שזה טבעי לגמרי שאדם ייעזר בהשפעת הקפה אם, למשל, המקצוע שלו קשור בכתיבה והוא מתקשה למצוא את ההמשכיות הלוגית ממשפט אחד לשני. דבר זה נראה נכון וטבעי לגמרי אם יודעים כיצד להתבונן בדברים אלה ולחדור עד לסודות המסתתרים בהם. מאחר שאנחנו אזרחי האדמה, יש להדגיש שלפעמים אנו יכולים להיות זקוקים לקפה, לפי הנסיבות האישיות האינדיבידואליות של חיינו, ולמרות החסרונות של הקפה, הוא יכול לתרום רבות לחיזוק היציבות. שוב, אנו לא ממליצים על הקפה כאמצעי לפתח יציבות, אך יש לומר שאם, למשל, המחשבות של האדם נוטות להתפזר לכיוונים לא נכונים, לא יהיה זה דבר שלילי אם הוא יעזור לעצמו להתייצב מעט דרך שתיית קפה. 

המצב שונה במקרה של שתיית תה. לתה יש השפעה דומה, מעין הפרדה בין הישות הפיזית לישות האתרית של האדם. אבל במובן מסוים, התה מנטרל את המבנה של הגוף הפיזי, והגוף האתרי יכול להופיע יותר בטבעו הזורם. דרך שתיית תה החשיבה נעשית יותר מקוטעת, פחות מתאימה להיצמד לעובדות. התה ממריץ את הדמיון, אך לא תמיד בכיוון שנאמן לאמת או למציאות כפי שהיא. לכן אפשר להבין אם במפגשים חברתיים, שבהם הדגש הוא על הברקות שנונות, על הבזקים של רעיונות, התה פועל מצוין כממריץ. מצד שני, אפשר להבין גם שאם מגזימים בשתיית התה, נוצרת אצל האדם מעין אדישות כלפי הדרישות שיכולות לעלות דרך המבנה הבריא של גופו הפיזי הארצי. כלומר, שתיית התה יכולה להביא בקלות לפנטזיות חולמניות, לסוג של חוסר דאגה נונשלנטית, לא אכפתית, להתעלמות מהדרישות של החיים החיצוניים הבריאים. במקרה של הנפש העוברת התפתחות רוחנית, שתיית התה פחות מתאימה מאשר הקפה כי היא עלולה להוביל לְשַרְלָטָנוּת יותר בקלות מאשר שתיית הקפה. שתיית קפה תורמת ליציבות רבה יותר, בעוד ששתיית תה עלולה להוביל לנוכלות, על אף שמילה זו היא בוודאי קיצונית למדי. את כל הדברים האלה ניתן לחוות, כפי שאמרנו, הודות לכושר התנועה המתפתח במעטפת הפיזית כאשר האדם עובר התפתחות אנתרופוסופית.

הייתי רוצה להוסיף – ותוכלו להמשיך לעשות מדיטציה על דברים אלה או לנסות לחוות אותם בעצמכם – שאם  שתיית קפה תורמת למשהו כמו יציבות המעטפת הפיזית, ושתיית תה עלולה לגרום לשרלטנוּת, שתיית קקאו-שוקולד, למשל, מגבירה את החשיבה שחסר בה כל מעוף או כל שאיפה להתעלות.[1] כאשר הגוף הפיזי נעשה מלא יותר בתנועה, ניתן לחוש כחוויה ישירה שהשוקולד הוא המשקה האמיתי של הבורגנות. אפשר להמליץ על שתיית שוקולד במסיבות בורגניות ואפשר להבין היטב – וסילחו לי על מאמר מוסגר זה – מדוע שותים שוקולד, בייחוד בחוגים מסוימים, בכל מיני חגיגות משפחתיות, בטבילות, במסיבות ימי הולדת וכדומה. 

כאשר אנו בוחנים את החומרים האלה שאנשים צורכים גם לשם הנאה, זה נראה עוד יותר משמעותי, מפני שהחוויה שאנו חווים כבר משפיעה על מה שנקרא החיים החיצוניים הרגילים, אבל היא לא משפיעה רק כך שאנו נעשים מודעים לחומרים שהגוף בנוי מהם ומתחדש דרכם כל הזמן, אלא אנו שמים לב, כמו שכבר נאמר אתמול, גם להפרדה הפנימית, להתנתקות של האיברים זה מזה. דבר זה חשוב ומשמעותי מאוד.

וכאן עלינו להדגיש במיוחד שדרך התבוננות אוקולטית ניתן להבין את החוויה בקשר למעטפת הפיזית עם הלב הפיזי. עבור האוקולטיסט, הלב הפיזי של האדם הוא איבר מעניין ביותר, משמעותי ביותר. את הלב הפיזי של האדם ניתן להבין רק אם לוקחים בחשבון את כל יחסי הגומלין, כולל את היחס הרוחני שבין השמש לאדמה. כאשר לאחר התקופה של שבתאי הקדום השמש הקדומה הייתה במצב הפלנטרי שקדם לאדמה, כבר אז החלה ההכנה לקשר הקיים כיום בין שני גופים שמימיים אלה: השמש והאדמה. נוכל לתפוס באמת את הקשר שבין השמש לאדמה אם נבין איך האדמה, כפי שהיא בימינו, ניזונה מהשפעות השמש, כשהיא סופגת ומעבדת את השפעות השמש. מה שהאדמה סופגת לתוך החומר המוצק שלה ככוחות שמשיים, מה שהיא סופגת לתוך מעטפת האוויר והמים שלה, לתוך מצבי החום המשתנים, מה שהיא סופגת באור המקיף אותה, מה שהיא סופגת לתוך אותו רובד שכבר לא ניתן לראות אותו פיזית, לאותו חלק שיש לאדמה בהרמוניה של הספירות, מה שהאדמה סופגת ככוחות-חיים שאותם היא מקבלת ישירות מהשמש – כל זה קשור לכוחות הפנימיים שפועלים על לב האדם דרך מחזור הדם. למעשה כל הכוחות הללו פועלים על מחזור הדם, ומשם על הלב. התיאוריות המדעיות החיצוניות לגבי תהליך זה טועות לחלוטין. לפי תיאוריות אלה הלב פועל כמשאבה השואבת את הדם דרך הגוף, ולכן הלב נחשב כאיבר המווסת את מחזור הדם. אך ההיפך הגמור הוא הנכון. מחזור הדם הוא הגורם הראשוני, והלב מגיב דרך הפעימות שלו למה שמתחולל במחזור הדם. הדם הוא זה שמניע את הלב, ולא הלב הוא זה שמניע את הדם. אבל כל המערך הזה שמתרכז בפעולת הלב אינו אלא השתקפות אנושית מיקרוקוסמית של ההשפעות המקרוקוסמיות שהאדמה מקבלת קודם מהשמש. מה שהאדמה מקבלת מהשמש משתקף בקשר שבין הדם ללב.

המצב שונה לגבי המוח, למשל. אתמול הזכרתי חלק מההיבטים שקשורים במוח. למוח האנושי יש מעט מאוד קשר ישיר עם השפעות השמש על האדמה. אני מדגיש: קשר ישיר. אולם בעקיפין, כאיבר קליטה, כן יש לו קשר איתן, בכך שהוא קולט, למשל, את האור החיצוני, את הצבעים. אבל זוהי רק קליטה. באופן ישיר, במבנה שלו, בתנועתו הפנימית, בכל חייו הפנימיים, כמעט ואין למוח כל קשר עם ההשפעות של השמש על האדמה. יש לו הרבה יותר קשר עם כל מה שקורן מטה על האדמה ממה שנמצא מחוץ למערכת השמש שלנו. המוח קשור לתנאים הקוסמיים הקיימים בכל השמיים זרועי הכוכבים, אבל לא לתנאים הקרובים יותר הקיימים במערכת השמש שלנו. מה שנקרא חומר המוח עומד בקשר הדוק יותר עם הירח, אבל רק במידה שבה הירח לא תלוי בשמש, רק במידה שבה הירח שמר על עצמאותו מהשמש. אם כן, מה שמתרחש במוחנו תואם להשפעות שנמצאות מחוץ לכוחות שהשתקפותם האנושית המיקרוקוסמית נמצאת בליבנו. השמש חיה בלב האנושי; מה שנוכח בקוסמוס מעבר לשמש חי במוח האנושי.

מבחינת שני האיברים האלה האדם מהווה מיקרוקוסמוס. דרך לבו הוא מתמסר להשפעות של השמש על האדמה, והוא משקף השפעות אלה, אך דרך המוח יש לו חיים פנימיים הקשורים ישירות לקוסמוס שמעבר לשמש. זהו קשר מעניין ומשמעותי ביותר. המוח קשור למה שהשמש עושה על האדמה רק דרך קליטה חיצונית. אבל בהתפתחות האנתרופוסופית זה בדיוק התחום שמתגברים עליו. ההתפתחות האנתרופוסופית מתגברת על עולם החושים החיצוני.

לכן המוח משתחרר ומתפנה לחיים פנימיים שהם כה קוסמיים עד כי הם אינם מתאימים להשפעה הייחודית והצרה יותר של השמש עצמה. כשהאדם מתמסר במדיטציה לאימגינציות כלשהן, במוחו מתרחשים תהליכים שאינם קשורים בכלל למערכת השמש שלנו, אלא מקבילים לתהליכים מחוץ למערכת השמש שלנו. למעשה, הקשר בין הלב למוח הוא כמו הקשר בין השמש לשמיים זרועי הכוכבים. דבר זה מתגלה מבחינה מסוימת בחוויה של הנפש המתפתחת דרך העובדה שבזמן שהנפש מתכנסת פנימה ומתמסרת באופן רציני ובלעדי למחשבה אנתרופוסופית, הלב יוצר מעין קוטב נגדי, נכנס למעין התנגדות למה שניתן לכנות אותו המוח הכוכבי. התנגדות זו באה לידי ביטוי בעובדה שהאדם לומד להרגיש שליבו ומוחו נעים לכיוונים שונים זה מזה. עד כה הוא לא היה צריך לשים לב לכל אחד מהם לחוד כי הם התמזגו לחוויה אחת, אך כעת, אם הוא מתפתח בדרך של האנתרופוסופיה, עליו להתחיל לשים לב לכל אחד מהם בנפרד.

אנו מקבלים תמונה מיוחדת של מקום האדם בקוסמוס כאשר אנו מתבוננים במעטפת הפיזית שלו ולוקחים בחשבון איך האדם עומד כאן על האדמה. כל הפעולה של השמש על האדמה חיה באדם דרך לבו ומערכת הדם שלו. וכאשר הוא מתמסר בתוך תוכו לאותם דברים שבשבילם הוא זקוק למוחו הפיזי כמכשיר כאן על האדמה, אז חיים בתוכו תהליכים קוסמיים שמתרחשים מחוץ למערכת השמש שלנו. עלינו להבין שלאדם יש חוויה חדשה לחלוטין מבחינת לבו ומוחו. התחושות שלו נהיות באמת נבדלות, כך שהוא מתחיל לחוש את מהותם של התהליכים במוחו כמו את הנתיב הרגוע של הכוכבים בשמי הלילה, והוא חש בליבו את התנועתיות של מערכת השמש. מכל זה אתם יכולים לראות גם נתיב, אשר הופך להיות נתיב חשוב בדרגה גבוהה יותר של התקדשות, כי אתם רואים בו שערים הנפתחים ומובילים מהאדם אל הקוסמוס. אדם אשר דרך התפתחות גבוהה – כמתואר גם בהרצאות אקזוטריות – יוצא מתוך עצמו, מסתכל על גופו, ולומד לזהות את התהליכים של גופו הפיזי במלואם, למעשה לומד לזהות במחזור הדם עם פעילות הלב שלו את השתקפות הכוחות החבויים של מערכת השמש, והוא לומד לזהות את סודות הקוסמוס בתהליכי מוחו, שבהם הוא מתבונן אז מבחוץ, בראייה רוחית. 

הדברים שאני אומר כאן במשפט האחרון קשורים להערה שהשמעתי פעם בקופנהגן, הערה שאחר כך נכללה בספרי “ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל והאנושות”.[2] אפשר להסיק מזה שבמובן מסוים אפילו מבנה המוח הוא מעין השתקפות של מיקומם של הגופים השמימיים הנוכחים בלידת האדם, באותה נקודה על האדמה שבה הוא נולד. לפעמים כדאי לחזור ולגשת לדברים כאלה כל פעם מנקודת מבט אחרת, כי אז אפשר לקבל מושג על ההיקף של מדע הנסתר ועל צרוּת-האופקים של מבקרים מסוימים שמגיבים להערה כזו מנקודת מבט זו או אחרת.

אין ספק שכאשר מסבירים עובדות חשובות כאלה כמו ההשתקפות של עולם הכוכבים במוח האדם מנקודת מבט מסוימת, הדבר יכול להיראות שרירותי. אך כאשר מתבוננים בדברים מנקודות מבט נוספות, כל התוצאות תומכות זו בזו. הְֶיוּ מודעים לזרמים של מדע הנסתר שמתמזגים, ומהתמזגות זו תוכלו להרגיש יותר ויותר שהגעתם להוכחה מלאה, הכוללת הוכחה רציונלית חיצונית לדברים שמנקודת מבט אחת בלבד יכולים להיראות כנועזים מידי או מוטלים בספק.

אך מכל זה ניתן לראות גם את העדינות של מבנה האדם כולו. אם תחשבו על כך שדרך המזון האדם כובל את עצמו לגמרי לאדמה, ושהוא משתחרר מהאדמה רק דרך חומרים מסוימים, דרך מזון צמחוני, ואם תחשבו על כך שהאדם חייב להפוך את עצמו לאזרח האדמה דרך מזונו, אתם תבינו כעת את המבנה המשולש של האדם בהקשר של גופו הפיזי. דרך המוח, האדם משתייך לכל השמיים זרועי הכוכבים. דרך לבו וכל מה שקשור ללבו, האדם משתייך לשמש, ודרך מערכת העיכול וכל מה שקשור בה הוא, במובן אחר, ישות ארצית. גם את זה ניתן לחוות כאשר המעטפת החיצונית של האדם נעשית תנועתית יותר.  

דרך מה שבא אליו מן האדמה בלבד, האדם יכול לחטוא במידה רבה מאוד נגד מה שמשתקף בו דרך הכוחות הטהורים של הקוסמוס. למשל, על ידי כך שהוא גורם להפרעות דרך המזון שלו, החוקים הארציים שפועלים בעיכול וממשיכים לפעול כחוקי-שמש בפעילות הלב, וכחוקים קוסמיים מחוץ למערכת השמש בפעילות המוח, האדם עלול לחטוא באופן עמוק נגד הפעילויות הקוסמיות שבמוח; ואת זאת יכולה לחוות הנפש ההולכת ומתפתחת בדרך האנתרופוסופית במיוחד ברגע היקיצה. במשך השינה קורה גם שפעולת העיכול מתפשטת אל המוח, מתיזה לתוך המוח. כאשר האדם ער, כוחות החשיבה פועלים על המוח; אז הפעילות המעכלת של המוח נסוגה. כשהחשיבה נעצרת ודוממת במהלך השינה, פעילות העיכול משפיעה על התודעה, וברגע שבו האדם מתעורר וחש הד מפעילות זו, החוויה יכולה להיות ברומטר אמיתי, במיוחד עבור הנפש המתפתחת, שמראה עד כמה המזון שלו בריא או לא. אם האדם אכל משהו לא נכון, הוא חש כאילו שמתוך האורגניזם שלו מגיעות למוחו תחושות כמו הירדמות, כאילו שמוקדים קטנים במוח מורדמים. את כל זה חווה באופן עדין ביותר הנפש המתפתחת בדרך אנתרופוסופית. רגע היקיצה הוא בעל חשיבות עצומה בקליטה של מצבי הבריאות של הגוף הפיזי שתלויים בעיכול. בתחושות יותר ויותר עדינות הממוקמות בתוך הראש, האדם קולט האם בעיכול שלו הוא פועל נגד החוקים הקוסמיים שמחוץ למערכת השמש או הוא נמצא בהרמוניה איתם. אפשר לראות כאן את מערכת היחסים הנפלאה בין המעטפת הפיזית לקוסמוס כולו, ואיך רגע ההתעוררות משמש כברומטר המראה לאדם אם דרך העיכול שלו הוא מפר את התנאים הקוסמיים או פועל בהרמוניה איתם.  

מחשבות אלה יובילו אותנו בהדרגה לשינויים המתרחשים בגופו האתרי והאסטרלי של האדם, דרך התפתחות אזוטרית או אנתרופוסופית.

———————————————————————————————-

[1]     Philister Philistrosität – שטיינר משתמש הרבה פעמים בשם ובתואר הזה, גם באנגלית תורגם ל-Philistine –  – אדם חסר תרבות, בור, לא מעוניין בדברים נעלים. [הערת המתרגמת לעברית]

[2] ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל והאנושות – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *