רודולף שטיינר

כמה תוצאות של מחקר רוחי-מדעי בהיסטוריה ובהתפתחות האנושית.

קופנהגן 5-8.6.1911

GA15

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

הערות מקדימות למחזור ההרצאות

לספר ראו כאן

קופנהגן 5 ביוני 1911

השליחות של ההתגלות החדשה של הרוח

בימים הבאים תהא לי הזדמנות לדבר כאן אודות נושא תאוסופי חשוב לי, כלומר, ההדרכה הרוחית של האינדיבידואל ושל האנושות. מכיוון שידידינו כאן ביקשוני, אקדים היום את סדרת ההרצאות במספר הערות שיכולות לשרת כסוג של מבוא לנושא.

התיאוסופים צריכים כאופי את מה שאנו יכולים לכנות כמיהה טבועה לידע-עצמי במובן הרחב ביותר. אפילו אנשים שרק הכירו קצת את התאוסופיה יכולים לחוש שידע-עצמי שכזה יוליד הערכה והבנה מקיפה לכל הרגשה וחשיבה אנושית כמו גם לכל הישויות האחרות. הערכה והבנה זאת צריכה להיות חלק הכרחי וחיוני של כל תנועתנו התאוסופית.+

לעיתים קרובות אנשים אינם מבינים בבהירות שבתנועה התאוסופית הגרמנית שלנו, מה שמאיר את דרכנו הוא הסמל שאתם מכירים של הצלב עם הוורדים. קל לטפח אי-הבנה אודות התנועה הרוחית התאוסופית שלנו המבקשת לחיות בתוך חיי הרוח של ימינו – כלומר, בתוך לבבותינו ורגשותיהם, בתוך רצונותינו ומעשיהם – תחת הסמל של צלב הוורדים. קל לאנשים לא להבין את תנועתנו. לאנשים רבים, אפילו לאלו בעלי הכוונות הטובות, קשה להבין שתנועתנו הרוחית, הפועלת תחת הסמל של צלב הוורדים, מקבלת השראה בכל עקרונותיה – בכל רגשותיה ורגישותה – להבנה וסובלנות לכל מאבק אנושי ולכל שאיפה. למרות שסובלנות זו היא תכונה טבועה בתנועה הרוזנקרויצרית, היא עלולה שלא להיראות במבט ראשון כי מונחת היא במעמקיה. אם כן, תמצאו שאנשים המבלבלים סובלנות עם קבלה חד-צדדית של דעותיהם, עקרונותיהם ושיטותיהם עשויים במיוחד שלא להבין את תנועתנו.

קל מאוד לדמיין סובלנות זו; ועדיין קשה מאוד להשיגה. אחרי הכל, אנו מוצאים שקל להאמין שאנשים שאינם מסכימים עימנו הם מתנגדינו או אויבינו. באופן דומה, אנו יכולים לטעות בקלות ולחשוב שדעותינו הן האמת הכללית המקובלת. כדי שהתאוסופיה תפרח ותהיה פורייה עבור חיי הרוח של העתיד אנו צריכים לפגוש אחד את השני על בסיס כללי. נפשותינו צריכות להתמלא בהבנה עמוקה לא רק של אלו החולקים את אמונותינו, אלא גם לאלו אשר נאלצים בגלל נסיבות התנסויותיהם ושביל חייהם, לתמוך באופוזיציה למעשינו. המוסר הישן, הדועך והולך, לימד אותנו לאהוב ולהיות סובלניים כלפי אלו החולקים את מחשבותינו ורגשותינו. אך התאוסופיה עם האמת שלה, תקרין יותר ויותר סובלנות ולמרחק רב בהרבה לתוך לבבות האנשים. סובלנות עמוקה יותר זו, תאפשר לנו לפגוש אחרים בהבנה ובאומץ ולחיות בהרמוניה עימם, אפילו כאשר מחשבותיהם ורגשותיהם שונים לחלוטין מאלו שלנו.

זה נוגע בנושא חשוב. במה אנשים פוגשים לראשונה כאשר הם פונים אל התנועה התאוסופית? מה הם נאלצים להכיר תחילה? באופן נורמלי, התובנה הכללית שבה פוגשים האנשים תחילה כאשר הם מתקרבים לתאוסופיה היא הרעיון של התגשמות חוזרת וקארמה – הרעיון של המשכיות פעולתם של גורמים וסיבות ממחזור חיים אחד לבא אחריו. כמובן, זו אינה דוגמה עבורנו. באמת, עלולות להיות לנו דעות שונות אודות תובנה בסיסית זו. ועדיין, האמונה בהתגשמות חוזרת וקארמה כופה עצמה עלינו ישר מתחילת היכרותנו עם התאוסופיה. זו דרך ארוכה מהיום שבו אנו נהיים משוכנעים באמיתות אלו ועד לרגע שבו אנו מתחילים, בדרך כל שהיא, לראות את כל חיינו לאור אמיתות אלו. זה לוקח זמן רב עד שהאמונה נהיית חייה במלואה בנפשנו.

לדוגמה, אנו עשויים לפגוש אדם הלועג לנו ואפילו תוקף אותנו. אם השקענו את עצמנו בתורה של התגשמות חוזרת וקארמה במשך זמן רב, נשתומם מי אמר את המילים הפוגעות התוקפניות ששמענו באוזנינו. מי הערים עלינו לעג – או אפילו מי הרים יד להכותנו? ואז נבין שאנו עצמנו עשינו זאת. היד שהתרוממה להכות רק הופיעה כשייכת לאדם אחר. בסופו של דבר, אנו גרמנו לאחֵר להרים את ידו כנגדנו באמצעות קארמת העבר שלנו.

זוהי רק פיסה קטנה מהשביל הארוך מהשכנוע המופשט, התיאורטי בקארמה עד לנקודה שבה אנו יכולים לראות את כל חיינו לאורו של רעיון זה. רק אז אנו באמת מרגישים טוב בתוכנו ולא עוד חווים זאת רק כעצמי העליון שלנו, אשר מלמד אותנו שניצוצות קטנים בתוכנו חולקים באלוהות. במקום זאת, אנו לומדים להיות מודעים לעצמי עליון זה בדרך כזו, שרגשות של אחריות אין סופית ממלאים אותנו. אנו מרגישים אחריות לא רק לפעולותינו, אלא גם לסבלנו, כי הסבל שאנו סובלים עכשיו הוא אחרי הכל רק תוצאה הכרחית של מעשינו בעבר רחוק מאוד.

הבה ונחווה רגשות אלו נמזגים לתוך נפשנו כדם חם של חיי רוח של תרבות חדשה. הבה ונחוש כיצד מושגים חדשים של אחריות ואהבה צצים ונאחזים בנפשנו באמצעות התאוסופיה. הבה ונכיר בכך שאין זו פראזה ריקה לטעון שהתנועה התאוסופית צמחה בזמננו משום שבני האדם זקוקים לאימפולסים מוסריים, אינטלקטואליים ורוחניים חדשים. הבה ונהיה מודעים לכך שהתגלות רוחית חדשה עומדת למזוג עצמה לתוך ליבנו ואמונותינו באמצעות התאוסופיה, לא באופן שרירותי, אלא משום שהאימפולסים המוסריים החדשים והמושגים החדשים של אחריות – ובאמת, גורלה של האנושות – דורשים התגלות רוחית שכזו. ואז נוכל לדעת בדרך חיה, ישירה בעלת משמעות הגיונית וברורה עבור העולם שאותן נפשות הנוכחות כאן כעת חיו שוב ושוב על האדמה בעבר. עלינו לשאול מהי משמעות זו – מדוע אנו מתגשמים שוב ושוב?

אנו מוצאים משמעות זו כאשר אנו לומדים באמצעות התאוסופיה שבכל פעם שאנו רואים את כל נפלאות העולם הזה בעיניים חדשות בגוף חדש, אנו זוכים בהצצה בהתגלויות האלוהיות המצועפות על ידי עולם החושים. או, באוזנינו שנוצרו מחדש, אנו יכולים להאזין להתגלויות האלוהיות בעולם הצליל. כך, אנו לומדים שבכל התגשמות חדשה אנו יכולים וצריכים לחוות משהו חדש על האדמה. אנו מבינים שכמה אנשים נועדו על ידי הקארמה להכריז באורח נבואי על מה שכל האנושות תקבל בהדרגה, צעד אחר צעד, כמשמעות התקופה.

מה שאנשים בחברה התאוסופית – ובתנועה התאוסופית ככלל – יודעים, זה משום שהתגלויות אלו מעולם הרוח צריכות לזרום לתוך כל האספקטים של התרבות האנושית. הנפשות החיות בעולם זה כעת בגופיהם הפיזיים מרגישות משיכה לתאוסופיה כי הן יודעות שיסוד חדש זה צריך להתווסף למה שבני האדם כבר השיגו עבור עצמם מעולם הרוח בעבר. עלינו לזכור שבכל תקופה כל המשמעות של המיסטריה של היקום צריכה להיות מובנת מחדש. כך, בכל תקופה אנו צריכים לפגוש מחדש את מה שמתגלה לנו מתוך העולמות הרוחיים.

תקופתנו היא מיוחדת; גם אם אנשים לעיתים קרובות מאפיינים בחוסר זהירות כל תקופה כתקופת מעבר, מונח זה שלעיתים קרובות אינו אלא פראזה ריקה – משמש במובנו האמיתי בזמננו. באמת, עולה השחר על תקופה שבה נצטרך להיות עדים להתפתחויות חדשות רבות באבולוציית האדמה. יהא עלינו לחשוב בדרך חדשה אודות דברים רבים. למעשה, אנשים רבים עדיין תופסים דברים חדשים רבים בסגנון ישן ובמובן ישן, ומוצאים שזה בלתי אפשרי לתפוס את החדש בדרך חדשה. המושגים הישנים שלנו לעיתים קרובות מפגרים הרבה מאחורי ההתגלויות החדשות.

הרשו לי להצביע רק על דוגמה אחת כזאת. לעיתים קרובות מדגישים – ובצדק – שהחשיבה האנושית עשתה התקדמות עצומה בארבע המאות האחרונות משום שהשכילה לפענח את המבנה הפיזי של היקום. כמובן, זה נכון להבליט את ההישגים הכבירים של קופרניקוס, קפלר, גלילאו, ברונו, ואחרים. אף על פי כן, זה הוביל לטיעון שנשמע פיקחי למדי ונשמע בערך כך. הרעיונות של קופרניקוס הוליכו אותנו מעבר לאדמה לתוך החלל. בתהליך זה, מה שסבר ג'ורדנו ברונו נהיה לאמת: אדמתנו אינה אלא גוף שמיימי קטן בקרב אין ספור אחרים. ולמרות זאת, כך ממשיך הטיעון, אנו אמורים להאמין שהדרמה הגדולה ביותר, המאורע המרכזי של האבולוציה, התרחש על אדמה זו וחייו של כריסטוס ישוע הם במרכז האבולוציה. מדוע מאורע בעל חשיבות כה גדולה עבור היקום כולו התרחש על כוכב לכת קטן זה, האדמה, אשר – כפי שלמדנו – אינה אלא כוכב לכת זעיר בקרב אחרים לאין מספר?

טיעון זה נראה מתקבל על הדעת – עד כדי כך שלאינטלקט שלנו הוא נראה פקחי ואינטליגנטי. טיעון זה אינו מתחשב בעומק של התפיסה הרוחית, המתגלה בעובדה הפשוטה שנקודת ההתחלה של הכריסטיאניות, תחילתו של האירוע הגדול ביותר על האדמה, התקיים לא בארמון מלכות ולא בשום מקום זוהר אחר, אלא באבוס של רועים עניים. בבירור, תפיסה רוחית לא הסתפקה במיקום מאורע כביר זה על האדמה, אלא גם דחקה אותו לפינה מרוחקת שלה. אם כן, אין פלא שתפיסה זו מדהימה אותנו כמוזרה ומשונה ליד הטענה שפשוט איננו יכולים להמשיך "ולהחזיק בדרמה הגדולה ביותר באבולוציית העולם המתרחשת בתיאטרון פרובינציאלי." (באמת שהשתמשו במילים אלו). זה בטבעה של הכריסטיאניות שהדרמה הגדולה ביקום יכלה להתרחש בתיאטרון פרובינציאלי כמו בכל מקום אחר.

אפשר לראות מכל זה כמה קשה עבורנו להגיב למאורעות עם תפיסה אמיתית, נכונה. עלינו ללמוד הרבה לפני שנבין מהם המחשבות הנכונות והרגשות הנכונים אודות האבולוציה האנושית. זמנים סוערים עומדים בפנינו – גם בהווה וגם בעתיד הקרוב. הרבה מהישן נוצל ונשחק, והחדש נמזג לתוך האנושות מעולם הרוח. אנשים המכירים את האבולוציה האנושית, מנבאים – לא משום שהם רוצים אלא משום שההיסטוריה מאלצת אותם – שכל חיי הנפש שלנו ישתנו במשך המאות הבאות וששינוי זה יתחיל עם התנועה התאוסופית בעלת ההבנה הנכונה של עצמה. אבל התנועה התאוסופית צריכה למלא את תפקידה בשינוי זה בענווה ובהבנה אמיתית של מה שעתיד להתרחש עבור האנושות במאות הבאות.

רק בהדרגה ולאורך זמן אנשים למדו להבין את מבנה היקום עם האינטלקט שלהם כמו קופרניקוס, ברונו, קפלר וגלילאו. רק במאות האחרונות אנשים למדו לפרש את העולם באורח אינטלקטואלי – בזמנים קדומים, הם השיגו ידע בדרך שונה מאוד. באותו אופן, תובנות רוחיות חדשות יתפסו את מקומו של הידע האינטלקטואלי של ימינו. אפילו עכשיו נפשות אנושיות בגופיהן כמהות כבר להתבונן בעולם לא רק באופן אינטלקטואלי. אם המטריאליזם לא היה עושה כה הרבה כדי לדכא אימפולסים רוחיים אלה, נפשות שכאלה, שאנו יכולים למעשה לחוש בהן את להט הכמיהה לתכנים רוחיים, היו מופיעות במספרים גדולים יותר. אימפולסים רוחיים אלו יכולים לעשות עצמם מוחשים יותר בחוזקה באנשים שרק מחכים להזדמנות להתבונן ביקום ובקיום בדרך שונה מזו שעשו עד עכשיו.

אנשים מיוחדים, שהוענק להם מה שאנו קוראים בדרך כלל 'חסד', יכולים לעיתים קרובות לראות בעיני רוחם את מה שיהיה לחזיון כללי לכל האנושות מאות שנים מאוחר יותר. כפי שהצבעתי לעיתים תכופות, החוויה של האימפולס של מאורע כריסטוס שפאולוס, אינדיבידואל מלא חסד, חווה על הדרך לדמשק, תהא בסופו של דבר לרכוש משותף של כל בני האדם. כפי שפאולוס ידע באמצעות התגלות רוחית מי היה כריסטוס ומה עשה, כך כל האנשים יקבלו בסופו של דבר ידע זה, חזון זה. אנו נמצאים על סיפה של תקופה שבה אנשים רבים יחוו התחדשות של מאורע הכריסטוס של פאולוס. זהו חלק מהותי של האבולוציה של אדמתנו שאנשים רבים יחוו בעצמם את החזון הרוחי, את העין הרוחית, שנפתחה עבור פאולוס על הדרך לדמשק. עין רוחית זו מביטה לתוך עולם הרוח, מביאה לנו את האמת אודות כריסטוס, אשר פאולוס לא האמין בה כאשר שמע עליה בירושלים. ההתרחשות של מאורע זה היא הכרח היסטורי. זהו מה שנקרא הביאה השניה של כריסטוס במאה העשרים. כריסטוס יוכר כאינדיבידואליות. אנשים יבינו שכריסטוס גילה עצמו בהתמדה כשהתקרב קרוב מתמיד למישור הפיזי – מהרגע שבו הופיע בפני משה, כמו השתקפות, בשיח הבוער ועד לזמן שבו הוא חי במשך שלוש שנים בגוף אנושי. משיראו זאת, אנשים יבינו שכריסטוס נמצא במרכז האבולוציה הארצית.

לגוף יש רק מרכז אחד של גרביטציה; למאזניים יש רק נקודת תליה אחת. אם תתמוך את מוט המאזניים ביותר מנקודה אחת, תתערב בהשפעות של חוק הגרביטציה. גוף צריך רק מרכז אחד של גרביטציה. ולכן, בקשר לנקודה המרכזית או המכריעה של האבולוציה, האוקולטיזם, מזמנים קדומים ועד היום הכיר בכך שהאבולוציה התקדמה לקראת נקודה אחת, כלומר, מיסטריית גולגותא, ושהאבולוציה האנושית החלה את עלייתה בנקודה זו. עדיין קשה מאוד להבין מה שמאורע הכריסטוס, מיסטריית גולגותא, מהווה באמת עבור ההדרכה הרוחית של האנושות. להבין זאת נכונה, עלינו להשקיט את כל הרגשות והדעות מתחום זה או אחר בתוכנו. עלינו להיות כה חסרי פניות ואובייקטיביים כלפי שיטות החינוך הכריסטיאניות, ששררו במשך מאות רבות במערב, כמו גם ביחס לשיטות דתיות אחרות של חינוך. רק אז אנו יכולים באמת לדעת את המרכז הרוחי של אבולוציית האדמה. אף על פי כן, במאות הבאות אלו שיכריזו על נקודת מרכז רוחית לאבולוציה האנושית בהתלהבות הרבה ביותר ייראו 'ככריסטיאנים רעים' – או אפילו כבלתי ראויים כלל להיקרא כריסטיאנים.

אנשים רבים ימצאו אפילו את הרעיון שכריסטוס יכול להתגשם בגוף אנושי רק פעם אחת, ורק לזמן קצר – לשלוש שנים – כקשה להבנה. אנשים שלמדו להכיר ביתר פירוט את מה שהתאוסופיה הרוזנקרויצרית אומרת על כך יודעים שגופו הפיזי של ישוע מנצרת היה צריך להיות מורכב מאוד כדי להסתגל לאינדיבידואליות רבת העוצמה של כריסטוס. כפי שאנו יודעים, אדם אחד לא היה מספיק לכך, ולכן שני אנשים היו צריכים להיוולד. הבשורה של מתי מספרת את סיפורו של אחד מהם, הבשורה של לוקס עוקבת אחר חייו של השני. אנו יודעים גם, שהאינדיבידואליות שהתגשמה לתוך הילד ישוע שאנו פוגשים בבשורה של מתי השלימה הישגים כבירים בהתפתחותה בחיים ארציים מוקדמים יותר. בגיל 12, כדי לפתח יכולות נוספות, אינדיבידואליות זו של ישוע-מתי עזבה את גופה כדי לשכון בגוף ארצי אחר – זה של ישוע-לוקס – עד לשנתו השלושים. כך, כל דבר שהאנושות חוותה אי-פעם שהיה אצילי וגדול, כמו גם כל דבר שהיה צנוע וענו, פעל יחדיו על האישיות של ישוע מנצרת כדי לאפשר לגופו לקבל לתוכו את הישות שאנו מכנים כריסטוס. נצטרך לפתח הבנה עמוקה כדי לתפוס את מה שהאוקולטיסטים מתכוונים כאשר הם אומרים שיתכן רק מאורע אחד על גולגותא – כפי שבמכניקה לגוף יש רק מרכז אחד של גרביטציה.

תקופה העומדת בפני מאורעות נפש גדולים, כמו זו שסקרנו כאן בקצרה, מתאימה במיוחד להוביל אותנו לחיפוש אחר נפשנו. באמת, חיפוש אחר נפשנו וליבנו שלנו זהו עכשיו אחד ממשימות רבות של כל תאוסוף אמיתי בתנועה התאוסופית. אנו צריכים לחפש את לבנו ונפשנו שלנו – בחזרה בתוכנו – לעזור לנו להבין שדרוש קורבן כדי לעקוב אחר השביל להבנת אמת יחידה זו שהאוקולטיזם בכל הזמנים מדבר עליה במפורש.

זמנים שכאלו שבהם האור הקורן של האמת ומתנות האהבה החמות נמזגות חוצה על האנושות, מביאים גם מאורעות המאשרים את האמת שבפתגם "אורות חזקים מטילים צללים עמוקים". הצללים העמוקים השחורים הנכנסים ביחד עם המתנות שזה עתה דיברנו בהן כוללים פוטנציאל לטעות. הנטייה של הלב האנושי לטעות קשורה באופן בלתי נפרד עם מתנות החכמה הגדולות הזורמות לתוך האבולוציה האנושית. אם כן, בל נשלה את עצמנו, ונאמין שהנפש האנושית הטועה תהיה עלולה לשגות פחות בזמנים שיבואו מאשר בזמנים שחלפו. נהפוך הוא, נפשותינו יינטו אפילו יותר לטעות בעתיד מאשר בעבר. אוקולטיסטים ניבאו זאת מאז שחר הזמנים. בזמנים שיבואו של הארה, שאני יכול רק לרמוז עליהם כאן, הפוטנציאל הזעיר ביותר לטעות כמו גם הסטיות הגדולות ביותר מדרך הישר יכולות למצוא להם מהלכים. לכן, נחוץ ביותר שנפגוש נכוחה פוטנציאל זה לטעות, ונבין שמשום שעלינו לצפות לדברים גדולים, טעות יכולה בקלות לזחול לתוך לבנו האנושי החלש.

ביחס להדרכה הרוחית של האנושות, עלינו ללמוד את השיעור הבא מפוטנציאל זה לטעות ומן האזהרה ארוכת השנים של האוקולטיסטים: עלינו לתרגל את הסובלנות הגדולה שדיברנו בה בהתחלה, ועלינו לוותר על ההרגל להאמין באופן עיוור בסמכות. אמונה עיוורת שכזו בסמכות עלולה להיות פיתוי רב עוצמה ועלולה להוליך לטעות. במקום זה עלינו לשמור את לבנו פתוח לכל דבר שרוצה לזרום מתוך העולמות הרוחיים לתוך האנושות בדרך חדשה. ובהתאם לכך, כדי להיות תאוסופים טובים, עלינו להבין שאם אנו שואפים לטפח בתנועתנו את האור שיזרום לתוך האבולוציה האנושית, עלינו להישמר בפני כל הטעויות שיכולות להתגנב פנימה עם האור.

הבה ונחוש את מלוא הכובד של אחריות זו ונפתח את לבנו לרווחה לראות שמעולם לא היתה תנועה על פלנטת אדמה זו שטיפחה לבבות פתוחים ואוהבים שכאלה. הבה ניווכח שמוטב לעמוד כנגד אלו המאמינים שדעתם היא האחת והיחידה הנכונה, מאשר להילחם בהם. יש דרך ארוכה מקיצוניות אחת לשנייה. אף על פי כן, אלו המקבלים את התנועה התאוסופית באופן רוחי יוכלו לחיות עם משהו שעובר דרך כל ההיסטוריה כמשפט מפתח, כמוטו עבור כל רוחיות – ובצדק כך.

גם אם רב האור, הפוטנציאל לטעות הוא גדול, עלולים להיות לכם ספקות ופליאות כיצד אנו, בני אדם חלשים, יכולים למצוא דרכנו במבוכה זו, כיצד נבחין בין אמת לטעות? כאשר מחשבות שכאלו עולות בכם, תמצאו עידוד וכוח במוטו: האמת היא זו המובילה אל האימפולסים הנעלים והאציליים ביותר עבור האבולוציה האנושית, האמת צריכה להיות יקרה לנו יותר מעצמנו. אם היחס שלנו לאמת מודרך על ידי מילים אלו ועדיין אנו עושים שגיאות בחיים אלו, האמת תהיה חזקה דיה למשוך אותנו לעצמה בהתגשמות הבאה. שגיאות כנות שאנו עושים בהתגשמות זו יפוצו וימצאו גאולה בהתגשמות הבאה. מוטב לשגות ביושר ובכנות מאשר לדבוק בדוגמות בחוסר כנות. אחרי הכל, שבילנו יואר על ידי ההבטחה שהאמת תנצח בסופו של דבר, לא בזכות רצוננו, אלא בזכות הכוח האלוהי הטבוע בה.

אם הנסיבות שלנו בהתגשמות זו דוחפות אותנו לטעות במקום לאמת, ואם אנו חלשים מדי מלציית כאשר האמת מושכת אותנו לכיוונה, אז יהיה טוב אם מה שאנו מאמינים בו יעלם. כי אז אין לו, ולא צריך להיות לו, הכוח לחיות. אם אנו חותרים בכנות אל האמת, האמת תהיה לאימפולס המנצח בעולם. ואם מה שיש לנו עכשיו הוא חלק מהאמת, הוא ינצח, לא בזכות מה שאנו יכולים לעשות למענו, אלא בזכות הכוח הטבוע בו. אם מה שיש לנו הוא טעות, אז הבה ונהיה די חזקים לומר שטעות זו צריכה להיעלם.

אם ניקח זאת כמוטו המדריך שלנו, נמצא את נקודת המבט המאפשרת לנו להבין, שתחת כל נסיבות שהן, נוכל למצוא את מה שאנו צריכים, כלומר, ביטחון, אם ביטחון זה ממלא אותנו באמת, אז האמת תשרור, למרות שכל מתנגדיה ילחמו בה.

תחושה זו יכולה לחיות בנפש של כל תאוסוף. ואם עלינו למזוג לאחרים את מה שזורם אלינו מטה מעולם הרוח, ומעורר רגשות בלבבות אנושיים הנותנים לנו ביטחון וכוח עבור החיים, אז השליחות של ההתגלות הרוחית החדשה תוגשם – ההתגלות שבאה לאנושות באמצעות מה שאנו מכנים תאוסופיה להדריך נפשות אנוש בהדרגה לעתיד רוחי יותר.

—————————————————————————————

+ למען הדיוק ההיסטורי וכדי לשמור על הנימה המקורית, לא הוספנו 'אנתרופוסופיה' במקום שבו אמר רודולף שטיינר 'תאוסופיה' או 'התנועה האנתרופוסופית' במקום שבו אמר 'התנועה התאוסופית'. אף על פי כן, ההמשכיות שבין התאוסופיה והאנתרופוסופיה של רודולף שטיינר צריכה תמיד להישמר במחשבתנו.