רודולף שטיינר

GA148

שלוש עשרה הרצאות שניתנו באוסלו, ברלין וקלן

בין 1 באוקטובר 1913 ל-10 בפברואר 1914

תרגום מאנגלית ועריכה לשונית: חייה חצב

תיקונים: דליה דיימל, דניאל זהבי

תודה גם לחברי ענף הלל קרית טבעון על הערותיהם ותיקוניהם

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה מספר 2

אוסלו, 2 באוקטובר 1913^[1]

אנו נסב את מחשבותינו היום לאירוע שידוע כפנטקוסט. בהרצאה הראשונה אמרתי שמחקר על-חושי עשוי בתחילה להיות מכוון לאירוע זה, משום שכאשר אנו מביטים אחורה לתוך העבר הוא מופיע כסוג של התעוררות, שנחווה ביום המונצח בחג השבועות הנוצרי – וויטסן, על ידי אלה שידועים באופן כללי כשליחים או כתלמידים של ישוע-כריסטוס. זה לא קל ליצור תמונות ברורות ומדויקות של כל התופעות הללו שללא ספק הינן מוזרות. אם אנו רוצים לחשוב באמת על הנושא, יהיה עלינו להעלות ממעמקי נפשותינו הרבה דברים שלמדנו בלימודים קודמים באנתרופוסופיה.

לשליחים נראה היה כאילו הם אנשים שהעירו אותם, אחרי שחיו תקופה ארוכה במצב תודעה בלתי רגיל. למען האמת לאמיתה זה היה סוג של התעוררות משינה עמוקה, שינה נפלאה מלאת חלומות – זכרו שאני מדבר על איך זה נחווה על ידי השליחים בעצמם – שינה מסוג כזה שבאותו הזמן האדם מבצע את כל ענייני החיים היומיומיים ומתנהג כמו אדם רגיל, כך שאנשים מסביבו אינם שמים לב לכך שהוא נמצא במצב תודעה שונה. הרגע הגיע שבו נראה לשליחים שהם חיו במשך זמן ארוך, במשך הרבה מאוד ימים, במין חלום שממנו הם נעורו בזמן זה של הפנטקוסט; ההתעוררות עצמה היתה חוויה מוזרה. השליחים הרגישו כאילו באמת ירד עליהם משהו מהקוסמוס שניתן לקרוא לו רק 'המהות של האהבה השוררת בכל'. הם הרגישו כאילו הם הוערו מהמרומים על ידי האהבה השוררת בכל והתעוררו ממצב של חלום שאליו נפלו. נראה להם שהם הוערו לחיים על ידי הכוח הראשוני של האהבה הנפוץ ומחמם את הקוסמוס, כאילו כוח ראשוני זה של אהבה ירד לתוך נפשו של כל אחד מהם. ולאחרים שיכלו לצפות בהם ולשמוע כיצד הם דיברו כעת, הם נראו לגמרי מוזרים. האחרים ידעו שהם היו אנשים שעד אז חיו בפשטות בלתי רגילה, למרות שכמה מהם התנהגו בצורה שבוודאות היתה קצת מוזרה במשך הימים האחרונים, כאילו היו אבודים בתוך חלום. זה היה ידוע. אך כיום זה נראה לאנשים כאילו גברים אלה עברו טרנספורמציה, כאילו נפשותיהם שלהם נעשו לחדשות; נראה היה שהם איבדו את כל צרות האופקים, כל האנוכיות בחיים, כדי לרכוש התרחבות של הלב, סבלנות חובקת כל והבנה עמוקה לכל דבר שהינו אנושי על פני האדמה. יותר מזה, הם הצליחו לבטא את עצמם באופן כזה שכל מי שנכח שם יכול היה להבין אותם. מורגש היה שהם יכלו להסתכל לתוך כל לב, יכלו לקרוא את הסודות הפנימיים והעמוקים ביותר של הנפש ובכך יכלו להביא נחמה לכל אינדיבידואל יחיד ולומר לו בדיוק מה הוא היה צריך. זה כמובן היה מדהים שכזה שינוי יכול היה להתרחש אצל מספר אנשים. אך אנשים אלה בעצמם, שחוו את הטרנספורמציה, שהעירה אותם רוח האהבה הקוסמית, הרגישו כעת בקרבם הבנה חדשה לדברים שבעבר לא היו מסוגלים להבין, למרות שדברים אלה הובאו כמובן אליהם בהקשרים אינטימיים בתוך נפשותיהם. כעת, ברגע זה, בקעה בנפשותיהם הבנה לגבי מה שהתרחש למעשה בגולגותא.

וכשאנו מביטים לעמקי נפשו של אחד מהשליחים האלה, לנפש של מי שנקרא פטרוס בבשורות האחרות, מתגלה לראיה העל-חושית שהתודעה הארצית הרגילה של פטרוס נעדרה לגמרי מהרגע שמצוין בשאר הבשורות כהכחשה. הוא מביט לאחור לסצנה של ההכחשה, כיצד הוא נשאל אם הוא מכיר את האיש הגלילי; ועכשיו הוא ידע שהוא הכחיש כל קשר כזה משום שהתודעה הרגילה שלו החלה לדעוך ומצב לא רגיל לקח את מקומה – סוג של מצב חלומי שמצביע על נסיגה לתוך עולם לגמרי שונה. החוויה של פטרוס היתה כמו זו של אדם שכאשר הוא מתעורר בבוקר הוא זוכר את האירועים האחרונים מהערב הקודם. כך זכר פטרוס את הסצינה הידועה כהכחשה, ההכחשה המשולשת לפני שהתרנגול קרא פעמיים. ואז כמו לילה שמתפשט, מצב ביניים חודר לתודעתו. אבל מצב ביניים זה היה מלא לא רק עם תמונות חלום, אלא עם תמונות המייצגות סוג של תודעה גבוהה, חוויה של דברים השייכים לעולם של רוח טהורה. וכל מה שקרה, בזמן שפטרוס היה כביכול שרוי בשינה עלה כמו חלום בראיה על-חושית לפני נפשו. מעל לכל הוא היה מסוגל כעת להביט באירוע, שבאמת ניתן לומר שהוא ישן בעת התרחשותו, משום שלהבנה מלאה של אירוע זה היתה נחוצה הפרייה על ידי האהבה הקוסמית השורה בכל. כעת הופיעו לפני עיניו של פטרוס תמונות מהמסתורין של גולגותא – התמונות שאנו, המתבוננים אחורה בתודעה על-חושית, יכולים לעורר שוב אם אנו יוצרים את התנאים הנחוצים.

בכנות, אדם מחליט לשים בתוך מילים, מה שנגלה לו כאשר הוא מתבונן לתודעתו של פטרוס ואחרים שנאספו יחד בחג השבועות, עם הרגשה שכמעט אין שווה לה. ההחלטה לדבר על דברים אלה יכולה להיעשות רק מתוך יראת כבוד קדושה. האדם כמעט נכבש על ידי התודעה של צעידה על האדמה הקדושה ביותר של חזון האנושות כאשר הוא מבטא במילים מה שמתגלה כאן לעיני הנפש. יחד עם זאת בגלל סיבות פנימיות מסוימות זה נראה הכרחי לדבר על דברים אלה בימינו, בזמן שמובן לגמרי שבימים שונים משלנו ושעדיין צריכים להגיע, הם ימצאו יותר הבנה מאשר זה אפשרי עכשיו. משום שכדי להבין הרבה דברים שיש לומר על אירוע זה, הנפש האנושית תצטרך להשתחרר מהרבה דברים שממלאים אותה בגלל תרבות זמננו באופן בלתי נמנע.

בתחילה עולה לפני המבט העל-חושי משהו שנראה כעלבון לרעיונות של המדע המודרני. אף על פי כן אני נאלץ לבטא במילים את מה שמופיע כאן לעיני הנפש – ואעשה כמיטב יכולתי. איני יכול למנוע ממה שצריך להיאמר למצוא את דרכו ללבבות ולנפשות שלא הוכנו כראוי ושכל העניין יהיה שנוי במחלוקת, שניתן להפריכה, בקרב השקפות מדעיות השולטות בהווה. המבט העל-חושי נופל בתחילה על תמונה שמייצגת התרחשות אמיתית. התרחשות שנרמזת בבשורות האחרות, אך היא חזיון מדהים במיוחד כאשר אתה רואה אותו מגיח מתוך אינספור תמונות שעולות לפני העין הרוחית. המבט העל-חושי למעשה רואה מין החשכה של האדמה. ואתה מרגיש שרגע משמעותי ביותר זה הינו תוצאה שכנראה קרתה מליקוי חמה כשהשמש הפיזית הוחשכה למשך מספר שעות מעל לארץ ישראל, מעל המקום של גולגותא. ואז יש לך את הרושם – שניתן לאשרו על פי הנלמד במדע הרוח – שכאשר ליקוי חמה אמיתי מטיל צל מעל הארץ, כל הסביבה של חיי האנושות נראית די שונה. אני לא אדבר עכשיו על החיזיון המופיע בזמן ליקוי חמה והשפעתו על כל היצירות של מלאכות וטכניקות אנושיות. כדי לשאת את החיזיון של הכוחות הדמונים, שבזמן ליקוי חמה בוקעים מתוך יצירות טכנולוגיה חסרות-אמנות, נחוץ כוח נפשי רב והבנה שכל זה היה צריך להתרחש. אני לא אחדור לעניין זה, אלא רק אפנה את תשומת לבכם לעובדה שחיזיון, שבזמנים אחרים ניתן להגיע אליו רק בעזרת מדיטציות מסובכות, נדלק במשך ליקוי חמה ומראה את כל חיי הצמחים, את כל חיי החיות, כל פרפר בצורה שונה. זוהי חוויה המביאה בעקבותיה שכנוע במובן העמוק ביותר על הקשר ההדוק שבין צורה מסוימת של חיים קוסמים-רוחניים, השייכת לשמש ובעלת גוף פיסי בשמש הגלויה לכל עין, לחיים על פני האדמה. וכאשר הקרינה הפיסית מוחשכת על ידי התערבות הירח, זה שונה מאשר בזמן שהשמש רק אינה זורחת בלילה. החיזיון של הארץ מסביבנו שונה לגמרי בזמן ליקוי חמה מאשר במשך לילה רגיל. במשך ליקוי חמה אתה מרגיש שהנפשות-הקבוצתיות של הצמחים והחיות נדלקות באור; כל הגופים הפיסיים של החיות והצמחים נראים כמוחשכים, בעוד הנפשות-הקבוצתיות קורנות.

כל זה מופיע באופן ברור מאוד כשהמבט של הרואה הרוחי מתבונן ברגע ההוא באבולוציית הארץ, כשהתרחש המסתורין של גולגותא. ואז באה חוויה שניתן לתארה באמירה: אתה לומד לקרוא מהי באמת המשמעות של תופעת טבע בלתי רגילה זו הנראית בקוסמוס. איני יכול להימנע מלומר – למרות כל החומרנות בת זמננו – אני נאלץ לקרוא בכתבים האוקולטים: בנקודה מיוחדת זו באבולוציית האדמה, אירוע טבעי לחלוטין קרה גם כן לפני וגם מאז שהתרחש האירוע של ליקוי החמה. ועלי לדבר על הרושם הישיר שהוא עשה. זה כמו פתיחת ספר וקריאת הכתוב בו… אתה מרגיש כשאירוע זה ניצב שם בפניך שמה שאתה צריך לקרוא יבלוט מהכתוב בעצמו. כתב קוסמי זה מאלץ אותך עם מין כורח לקרוא משהו שהאנושות חייבת להיוודע אליו. זה מופיע בפניך כמו מילה הכתובה בקוסמוס, כמו סמל קוסמי. וכשתפתח את נפשך לכך, מה יהיה הדבר שתקרא?

בהרצאה אתמול דיברתי על כיצד עד תקופת היוונים האנושות התפתחה עד לנקודה שבה התפתחות גבוהה מאוד של האינטלקט והנפש האנושית הושגה באפלטון ואריסטו. במובנים רבים הידע האינטלקטואלי שהושג על ידי אפלטון או אריסטו הוא ברמה שלא הושגה מאז כי האינטלקטואליות האנושית הגיעה שם לשיא מסוים. מאגר עצום של ידע נרכש. ואם אתה מדמיין ידע אינטלקטואלי זה שהאנושות רכשה, שבזמן המסתורין של גולגותא היה מופץ בכל הארצות על ידי מטיפים נודדים הרחק מעבר ליוון ואיטליה, אם אתה מדמיין כיצד ידע זה הופץ באופן שהיום הוא בלתי מובן – אז אפשרי לקבל את הרושם שנראה כמו קריאה בכתב אוקולטי זה בקוסמוס. וכאשר תודעה על-חושית הופעלה על כך, אתה מבין: כל הידע הזה, שנאסף וקובץ על ידי האנושות לפני הספירה הנוצרית מסומל על ידי הירח, שמנקודת מבט ארצית הוא נע דרך הקוסמוס. הירח הוא הסמל משום שבעבור כל הרמות הגבוהות של התודעה האנושית ידע זה פעל לא כמביא אור או פותר חידות, אלא דווקא כמביא החשיכה, בדיוק כמו שהירח מחשיך את השמש בזמן ליקוי חמה. זהו, אם כן, מה שאתה קורא בסמל האוקולטי של השמש המוחשכת על ידי הירח.

כרואה רוחי אתה מרגיש שהאזורים הגבוהים, שהם הרוחניים באמת בעולם, מעורפלים על ידי הידע של זמנים עברו, משום שהידע הציב את עצמו לפני תפיסה אמיתית בדיוק כמו שהירח ניצב לפני השמש בליקוי חמה. האירוע החיצוני שהתרחש בטבע מבטא את העובדה שהאנושות הגיעה לרמה שבה לידע שהגיע מהאנושות עצמה היתה תובנה מעורפלת לגבי עניינים גבוהים יותר. אתה מרגיש שהחְשכה זו של הנפש האנושית במהלך אבולוציית האדמה נכתבה בקוסמוס כסימן אוקולטי מובהק ועצום בתקופת המסתורין של גולגותא. כפי שאמרתי, מוח מודרני עלול להיעלב כאשר דברים כאלה נאמרים, משום שאנשים כבר לא מבינים את הדרך שבה פועלים הכוחות הרוחניים ביקום, כוחות הקשורים לכוחות שבנפש האנושית. איני מעוניין לדבר על ניסים בדרך הרגילה, של הליכה כנגד חוקי הטבע, אבל אני נאלץ לספר לכם כיצד עלינו להבין את ההחשכה הזו של השמש. עלינו רק לעמוד לפני החשכה זו של השמש כאילו שאנו קוראים מה הביא אירוע טבעי זה לכלל ביטוי: ידע הירח מטיל עלטה על המסר העליון של השמש.

אחרי שקראת כתב אוקולטי זה, מופיעה לפני התודעה העל-חושית התמונה של הרמת הצלב בגולגותא, של גופו של ישוע התלוי בין שני הגנבים. ואז אתה רואה בעיני רוחך את התמונה – אולי יורשה לי להוסיף שככל שאתה מתנגד לתמונה כן היא מופיעה לפניך ביתר תקיפות – של הגוף שנלקח מהצלב ומושם בתוך הקבר. ואז מופיע סמל אדיר שני, ושוב משהו נכתב בקוסמוס שצריך להיקרא ולהיות מובן, סמל למה שבאמת קרה בנקודה זו באבולוציה האנושית: אתה מסתכל בדמותו של ישוע המורדת מהצלב ומושמת בקבר, ובעודך מכוון את עיני רוחך לכך, פנימיות נפשך מטולטלת לגמרי על ידי רעידת אדמה שעברה אז באזור.

ניתן להניח שהקשר בין ההחשכה של השמש ורעידת האדמה יובנו יום אחד בבהירות רבה יותר במונחים מדעיים. תיאוריות כבר קיימות, אך הן חסרות את ההבנה, שקיים קשר בין ליקויי חמה, רעידות אדמה ואפילו לאש במכרות. רעידת האדמה בארץ ישראל היתה תוצאה של החשכת השמש. היא טלטלה את הקבר שבו הושכב גופו של ישוע והאבן שכיסתה את הקבר ניתקה ממנו. סדק נפער והגופה התקבלה לתוכו. רעדים נוספים גורמו לסדק להסגר שוב מעל הגופה. כאשר אנשים הגיעו לשם בבוקר הקבר היה ריק, משום שהאדמה קיבלה לתוכה את גופו המת של ישוע; רק האבן נותרה, מושלכת במרחק מה.

בואו נתייחס שוב לסדר הופעת התמונות. ישוע מת על הצלב בגולגותא. עלטה נפלה על פני האדמה. גופו המת של ישוע הושם בתוך קבר פתוח. רעד מטלטל את האדמה, וגופו המת של ישוע נלקח לתוך האדמה. הסדק, שנפער בגלל הרעד, נסגר. האבן מושלכת בכוח הצידה. אלה היו אירועים אמיתיים; איני יכול, אלא לתאר אותם. אנשים החפצים לגשת לעניינים אלה על בסיס המדע המודרני יכולים לחשוב מה שהם רוצים ולהציע כל מיני סיבות נגד העניין. עינו של הרואה הרוחי רואה את מה שתארתי. אם מישהו יאמר שזה בלתי אפשרי ששפת סימנים אדירה תעלה מתוך הקוסמוס כשהיא מציגה סמל המציין שמשהו חדש הגיע לאבולוציה האנושית; אם מישהו יאמר שכוחות עליונים אינם רושמים אירועים באדמה באופנים כמו החשכת השמש ורעידת אדמה, כל מה שאוכל לומר בתשובה יהיה: אני מכבד את אמונתך שדברים כאלה אינם יכולים להיות, אבל למרות כל זאת הם קרו!

אני יכול לדמיין בברור מישהו כמו ארנסט רנן, מחבר היצירה המוזרה בשם: 'חיי ישוע' אומר: "אנחנו לא מאמינים לדברים כאלה, משום שאנו מאמינים רק לדברים שניתן לשחזר בכל עת על ידי ניסוי". חשיבתו של רנן אינה עומדת למבחן, בכל אופן הוא לבֵטַח האמין בתקופת הקרח למרות שאיננו יכולים לשחזר אותה על ידי ניסוי. זה כמובן די קשה להחזיר את תקופת הקרח, אבל כל המדענים מאמינים שהיא קרתה. זה גם בלתי אפשרי שהסימן הקוסמי שהופיע עם האירוע בגולגותא יופיע אי פעם שוב. אבל הוא אכן הופיע אז.

אנו נוכל לחדור לאירוע זה על ידי נתיב הראיה העל-חושית שציינתי רק אם קודם לכן ניכנס לתוך נפשו של פטרוס או של אחד השליחים האחרים שהרגיש התעוררות על ידי האהבה הקוסמית השוררת בכל בחג השבועות. הסתכלות לתוך נפשותיהם מספקת מסלול של תנועה לראיית הצלב המורם בגולגותא, ההחשכה של האדמה והרעידות שבאו בעקבותיה. אין שום הכחשה לכך שעל פניו ההחשכה והרעידות היו תופעות טבעיות ונורמליות לחלוטין; אך בעבור כל בעל ראיה על-חושית אירועים אלה ניתן לקרוא בדרך שתארתי אותם, כסמלים עצומים בכתבים האוקולטים. זה חייב להיאמר בהדגשה – על ידי מי שיצר את התנאים הדרושים בנפשו.

בעבור פטרוס האירועים שתארתי התגבשו, כמובן, בתהליך של שינה ארוכה. תמונות בולטות משפע התמונות שעברו בנפשו המודעת היו למשל הצלב המורם בגולגותא, ההחשכה והרעידות. אלה היו הפירות הראשונים מההתעוררות על ידי האהבה הקוסמית השוררת בכל בחג השבועות. ברגע זה הוא ידע משהו שהוא באמת לא ידע קודם, במצב התודעה הרגיל שלו: שאירוע זה של גולגותא התרחש, ושהגוף ההוא שתלוי על הצלב היה האחד שלצידו הוא פסע לעיתים קרובות בחייו. עכשיו הוא ידע שישוע מת על הצלב ושמותו היה באמת לידה, הלידה של הרוח שכעת זרמה כאהבה חובקת כל לתוך נפשות השליחים בעת שהם נאספו בחג השבועות. כמו קרן של אהבה נצחית ואינסופית, הרוח שנולדה כשישוע מת על הצלב העירה את נפשו של פטרוס. אמת אדירה הגיעה אליו: המוות על הצלב היה רק לכאורה; במציאות, מוות זה, שקדמו לו ייסורים אינסופיים, היה הלידה בעבור כל האדמה, של הרוח שנכנסה לנפשו כמו קרן. עם מותו של ישוע, האהבה הקוסמית השוררת-בכל, שלפני כן היתה קיימת בכל מקום מחוץ לאדמה, נולדה לאדמה.

מילים אלה יכולות להיאמר בקלות בדרך מופשטת, אך אנו באמת צריכים לחדור לנפשו של פטרוס לרגע כדי לדעת מה הוא הרגיש בפעם הראשונה ברגע זה. כשישוע מת על הצלב משהו נולד לאדמה שלפני כן היה קיים רק בקוסמוס. המוות של ישוע מנצרת היה הלידה של האהבה הקוסמית השוררת-בכל בתוך הספירה של האדמה.

זהו הדבר הראשון שאנו יכולים לקרוא בבשורה החמישית. זה האירוע שאוזכר כירידה או זרימה של רוח הקודש בברית החדשה. מצב נפשם של השליחים בזמן ההוא היה כזה שהם רק יכלו להשתתף במותו של ישוע מנצרת במצב תודעה לא רגיל.

פטרוס ויוחנן וגם יעקב – היו צריכים להיזכר ברגע אחר בחיים. זה תואר גם בבשורות האחרות אבל רק הבשורה החמישית יכולה להראות את משמעותו המלאה. האינדיבידואל שעמו הם פסעו על פני האדמה לקח אותם להר הזיתים, לגת שמנים, ובקש מהם להתבונן ולהתפלל. בכל זאת הם נרדמו. כעת הם הבינו שאפילו אז נפשותיהם החלו להיכנס למצב שבהדרגה התפשט יותר ויותר. התודעה הרגילה הלכה לישון; הם נכנסו למצב של שינה שנמשך לאורך האירוע בגולגותא שממנו קרנו התמונות שניסיתי לתאר במילים הססניות. פטרוס, יוחנן ויעקב היו צריכים להבין כיצד הם נרדמו לתוך מצב של חלום. וכעת, בזמן שהם התבוננו בעבר, האירועים העצומים החלו להופיע. אירועים שקרו בקשר לגוף הארצי של האינדיבידואל שאיתו הם פסעו על פני האדמה. כמו שחלומות נשכחים עשויים לחזור לאט לנפש, כך הימים שחלפו חזרו למוחות ולנפשות השליחים. כל התקופה שהם חיו מהאירוע בגולגותא עד לחג השבועות אבד במעמקי נפשם, וכעת הם חשו שהיא היתה כתקופה של שינה עמוקה. במיוחד עשרת הימים מאז העליה לשמים [כפי שהיא נקראת] לחג השבועות, נראו להם כתקופה שבה הם ישנו שינה עמוקה. בהתבוננות אחורה, אל הזמן שבין המסתורין של גולגותא לעליה לשמים של הכריסטוס, החל ישוע לחזור שוב לראשם – יום אחר יום. הם חלקו את אותה החוויה, אך היא הגיעה לראשם עכשיו, והיא עשתה זאת באופן מאוד מוזר.

סלחו לי, אך עלי לתת הערה אישית בנקודה זו. אני חייב להודות שהייתי מאוד מופתע לראות כיצד עלו בנפשות השליחים האירועים שהם חוו בין המסתורין של גולגותא לעליה לשמים. זה ממש ראוי לציון כיצד זה קרה.

תמונה אחר תמונה עלו בנפשות השליחים. ותמונות אלה אמרו להם: כן, אתם הייתם יחד עם האיש שמת או שנולד על הצלב; אתם הכרתם אותו. כפי שאנו נזכרים בחלומות שלנו כאשר אנו מתעוררים בבוקר, בידיעה שבחלום שלנו היינו בחברת אדם זה או אחר, כך עלו הזיכרונות כמו חלומות בנפשות השליחים.

הדרך שבה האירועים האישיים חזרו למוחם היתה, בכל זאת, מאוד מוזרה. שוב ושוב הם שאלו את עצמם: "אבל מי היה זה שאיתו הלכנו?" שוב ושוב הם נכשלו בזיהויו. הם היו מודעים לקיומו כדמות רוחית; הם ידעו בביטחון שהם הסתובבו איתו במצב דמוי-השינה שלהם, אך הם לא זיהו אותו בצורה שבה הופיע לפניהם עכשיו אחרי שהם נעורו עם האהבה השוררת בכל. הם ראו את עצמם מהלכים עם זה שאנו קוראים לו כריסטוס אחרי המסתורין של גולגותא. הם גם ראו שהוא באמת נתן להם הנחיות לגבי ממלכת הרוח. והם החלו להבין שבמשך ארבעים ימים הם התהלכו עם הרוח שנולדה על הצלב, ושרוח זו של אהבה השוררת בכל, שנולדה לאדמה מהקוסמוס, היתה המורה שלהם. הם ידעו שבמצב התודעה הרגיל שלהם הם לא היו בשלים להבין את מה שלרוח זו היה לומר; שהם היו צריכים להפנים זאת בעזרת כוחות נפש לא מודעים; שהם פסעו לצידו של הכריסטוס כסהרורים ולא היו מסוגלים להפנים את מה שהיה לו לתת ביכולת הרגילה של הבנתם. במשך ארבעים ימים אלה הם הקשיבו לו ברמת תודעה שהיתה בלתי מוכרת להם, וזה קרה להם רק עכשיו, כשהם עברו דרך אירוע חג השבועות. המורה הרוחני שלהם לימד אותם סודות שהם היו מסוגלים להבין רק כי הוא העביר אותם למצב תודעה שונה. כעת הם הבינו שהם הילכו עם הכריסטוס העולה, אך יכלו להבין מה שקרה להם רק עכשיו. השאלה היא: כיצד הם הכירו בכך שזה היה באמת האחד שלפני המסתורין של גולגותא פסע עימם בגוף פיסי?

הבה נשער שתמונה מסוג זה עלתה לפני נפשו של אחד מהשליחים אחרי חג השבועות. הוא יראה כיצד הוא צעד עם הכריסטוס העולה שהיה המורה שלו. אבל הוא לא יזהה אותו. ואז תמונה נוספת עולה ומתמזגת עם הראשונה – תמונה רוחנית טהורה – שמייצגת משהו שהשליחים באמת ובתמים עברו עם ישוע-כריסטוס לפני המסתורין של גולגותא. בסצנה אחת הם הרגישו כאילו הם מקבלים הנחיות לגבי הסוד שברוח מישוע-כריסטוס. בכל זאת, הם לא זיהו אותו, אבל הרגישו שהם עומדים פנים מול פנים עם ישות רוחית שנותנת להם הנחיות. כדי לאפשר להם לזהות את הישות הזאת, הדמות הועברה, כשהיא ממשיכה להראות אותו הדבר, לתוך הסצנה של הסעודה האחרונה שהם חלקו עם ישוע-כריסטוס. באמת נסו לדמיין כיצד לשליח כזה תהיה חוויה על-חושית עם הכריסטוס העולה לפני עיני רוחו, כשברקע נראית תמונה של הסעודה האחרונה. רק אז יבין השליח שזה אותו האינדיבידואל, שעמו הוא פסע פעם בגוף פיזי, וכעת כמורה שלהם הוא קיבל צורה שונה לגמרי ממה שהוא אימץ אחרי המסתורין של גולגותא. זיכרונות ממצב התודעה שהיה כמו מצב שינה מתמזגים לגמרי עם תמונות זיכרון של דברים שקרו קודם לכך. זה היה כמו שתי תמונות שהונחו אחת על גבי השניה: באחת נראות חוויות שהיו להם אחרי המסתורין של גולגותא, ובשניה נראים אירועים, שהם הכירו בתקופה שבה תודעתם עדיין לא היתה מעומעמת עד לנקודה שבה הם כלל לא חוו מה שעובר עליהם, ואירועים אלה קורנים לתוך התמונה הראשונה. בדרך זו הבינו השליחים ששתי הישויות שייכות זו לזו: הכריסטוס העולה והאינדיבידואל שעמו הם הסתובבו בגוף פיסי עד לפני זמן קצר יחסית. הם אמרו לעצמם כעת: "לפני שהתעוררנו על ידי האהבה הקוסמית השוררת-בכל, זה היה כאילו ונלקחנו מתוך מצב התודעה הרגיל שלנו. והכריסטוס העולה היה עמנו. הוא קיבל אותנו, חסרי ההבנה, לתוך ממלכתו, צעד איתנו וגילה את סודות ממלכתו. כעת, אחרי המסתורין של חג השבועות, הגיעו הסודות הללו כמו משהו שנחווה בחלום".

הנה משהו שימלא אותנו בפליאה ויראת כבוד: כל תמונה המייצגת חוויה שהיתה לשליחים עם כריסטוס אחרי המסתורין של גולגותא תבוא תמיד יחד עם תמונה של אירוע שהם הכירו בדרך רגילה, יחד עם כריסטוס ישוע בגוף פיזי, במשך הזמן שמלפני המסתורין של גולגותא.

זו היתה ההקדמה למה שניתן לקרוא בבשורה החמישית. ולסיום דברי היום, הרשו לי להעיר כמה הערות אישיות – דברים שחייבים להיאמר בקשר לעובדות אלה. אני מרגיש שזוהי חובתי האוקולטית לומר דברים אלה עתה. מה שרציתי לומר הם הדברים הבאים: אני יודע בוודאות גדולה מדי שאנו חיים בתקופה שבה הרבה נמצא בהכנה בעבור העתיד המיידי של האנושות כאן על פני האדמה. ושבתוך החברה האנתרופוסופית שלנו, כפי שהיא הפכה להיות עכשיו, אנו צריכים להרגיש עצמנו כאנשים בעלי הבנה שמשהו צריך להיות מוכן בעבור עתיד הנפשות האנושיות. אני יודע שיבואו ימים בהם ניתן יהיה לדבר על דברים אלה בדרך שונה מאוד מאשר זה אפשרי כיום. כי כולנו הילדים של תקופתנו. בכל אופן, בעתיד הקרוב ניתן יהיה לדבר באופן מדויק יותר, וכמה מהדברים שניתן לגעת בהם רק בעדינות כעת ייראו בצורה הרבה יותר ברורה בכתב הרוחי של האבולוציה. זה עשוי להיראות בלתי סביר אבל ימים אלה בוא יבואו. אף על פי כן, ובמיוחד בגלל סיבה זו, זוהי חובתי לדבר במידה מסוימת על דברים אלה עכשיו, כדרך של הכנה. זה לא היה קל בשבילי לדבר על הנושא, אבל המחויבות שלי להכנה שצריכה להיעשות היא בעדיפות ראשונה. זוהי הסיבה שדיברתי אתכם על נושא מיוחד זה, ובפעם הראשונה בחיי.

אנא, קחו כל שיש לי לומר בהזדמנות זו כסוג של רמז. אין לי ספק שניתן יהיה לדבר על כך בצורה טובה ומדויקת יותר בעתיד. תוכלו להבין מדוע אני אומר שזה מאמץ בעבורי אם תרשו לי לא להימנע מהערה אישית. אני מודע לגמרי לכך שבמדע הרוח, שאליו אני מקדיש את עצמי, זה קשה באופן לא ישוער בהתחלה ודורש מאמצים רבים כדי לרכוש דברים מסוג זה מהכתבים הרוחיים. לא אתפלא אם למילה 'רמז', שהשתמשתי בה, תתייחסו כחשובה ומשמעותית הרבה יותר ממה שנחוץ לנו לרגע זה. ברגע זה איני יכול כמובן לומר בדיוק מה מכילים הכתבים הרוחיים משום שאני חווה כל מיני בעיות וקשיים כאשר אני מנסה להשיג דימויים הקשורים לסודות הנצרות מתוך הכתבים האקשיים. זה דורש מאמץ להשיג את הסמיכות הנחוצה של התמונות ולהמשיך לאחוז בהם. ואני מרגיש שזאת כנראה קרמה שמוטלת עלי החובה לומר מה שאני אומר כעת. אני בטוח שהיה נדרש ממני הרבה פחות מאמץ אם, כמו אנשים רבים בימינו, הייתי מקבל חינוך נוצרי אמיתי בנעורי המוקדמים. לא קיבלתי זאת. גדלתי בסביבה של חשיבה חופשית לגמרי, ולימודי הלכו גם כן באותו הכיוון. השכלתי הגבוהה היתה מדעית טהורה. לכן היום יש לי קצת בעיות במציאת הדברים שעליהם אני חייב לדבר.

אני עשוי לציין הערה אישית כזו משתי סיבות. ראשית משום שאנשים בעלי חוסר הבנה מוזר הפיצו את הסיפור המטופש והמגוחך שיש לי קשרים לכנסייה הקתולית רומאית.^[2] אף מילה מכך אינה אמת. וקל לראות את ההתרחשויות בתנועה, שבדרך כלל קוראת לעצמה תאוסופיה, משום שמשם יצאו והופצו הצהרות ושמועות מעליבות שכאלה. בכל אופן, אנו מחויבים לא לתת לזה לעבור בקלות, אלא להציג את האמת. ולכן אני מרגיש שמותר לציין את ההערה האישית הזו.

הסיבה השניה היא שבדיוק בגלל שלא הייתי קשור לנצרות בצעירותי אני הרבה פחות מוטֶה כלפיה. מאחר והגעתי לנצרות ולכריסטוס דרך הרוח, אני מאמין שאני יכול לטעון לחופשיות ממשוא פנים ודעות קדומות ולכן יש לי הזכות להציג הצהרות בנושא. בנקודת הזמן הנוכחית של היסטוריית העולם אנשים יכולים להרגיש שהם מסוגלים לתת יותר אמון בדבריו של מישהו, שקיבל חוכמה מדעית ולא היה קשור לנצרות, מאשר לדבריו של מישהו שהיה קשור אליה מאז ילדותו. וכן איני חושב שהנצרות תאבד משהו מהיותה מוצגת ברמה עמוקה יותר על ידי מישהו שמצא את דרכו אליה רק דרך הרוח. אם תיקחו את דברי ברצינות, תקבלו רמז על מה שחי בתוכי כעת כאשר אני מדבר על הסודות של הבשורה החמישית.

———————————————

1. מהמהדורה הגרמנית הרביעית של הרצאות אלה (1985) ואילך, המונח 'החשכת השמש' הוחלף ב'ליקוי חמה', משום שבהרצאות שבאו אחר-כך היה רודולף שטיינר מדבר תמיד על 'החשכת השמש' או 'החשכת האדמה', באומרו שהוא עדיין לא יודע אם זה היה ליקוי חמה או שהשמש הוסתרה על ידי עננים עצומים. ↑
2. בישיבה השנתית הכללית של החברה התיאוסופית שהתקיימה בדצמבר 1912 באדייר (Adyar) שבהודו הכריזה אני בזנט ש"רודולף שטיינר, המזכיר הכללי של האזור הגרמני שגדל במשפחה ישועית אינו מצליח להשתחרר מספיק מהשפעה ממיטת אסון זו כדי להרשות דיעה חופשית בתוך האזור שלו" דווח ב'התיאוסוף' (The Theosophist) לונדון, פברואר 1913. אז חש רודולף שטיינר שזה נחוץ לכתוב את סיפור חייו. ראה גם הרצאה שניתנה בברלין ב-4 בפברואר 1913 (GA 83/83) (תרגום אנגלי יצא לאור ב- Anthroposophical News Sheet שנת 1946 עמודים 13-22, לונדון ספריית RSH מובאה NSL 326). ↑