הבניין בדורנאך
רודולף שטיינר
סדרה שנייה הרצאה רביעית
תרגום מאנגלית לעברית: בן ציון פורת ז"ל
תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל
24 באוקטובר 1914 בדורנאך GA287
לספר ראו כאן
בשתי ההרצאות האחרונות נעשה מאמץ לבאר את רצף העמודים בבניין כדי לתת את אחת מהפרשנויות האפשריות הרבות שהבניין נותן מעצמו באופן טבעי.
זה אפשרי למי שנכנס לבניין ממערב, להרגיש כביכול, ממש בלב של האנושות, מכיוון שהכוחות הפועלים בקהילות התרבותיות השונות מקבלים ביטוי בצורות כותרות העמודים, והיחסים ההדדיים של התרבויות האירופיות היחידות בקורות הראשיות (אַרְכִיטְרָב).
יתכן שחלק מכם העלה בדעתו שלא הוזכרו כל העמים האירופאים. כמובן שאי אפשר להציג נושא על כל היבטיו בכל הזדמנות, שכן זהו עניין של ציון העקרונות הכרוכים בכך, ולא של יצירת הצהרות דוגמטיות.
ברעיונות המרכזיים (motif) היחידים של כותרות העמודים ניתן ביטוי אומנותי לדחפים הפועלים בנפשות השייכות לתרבויות אירופאיות – בתושבי חצי האי האיטלקי, או ליתר דיוק חצאי האיים הדרום-מערביים, של מרכז אירופה ומזרח אירופה.
הנושא הוצג כך מכיוון שאופיין של התרבויות האלה מאפשר להן לבוא לידי ביטוי על-ידי עיצוב יחיד, רעיון מרכזי יחיד. לכן העיצוב והקהילה התרבותית הנוגעת בדבר קשורים.
ממערב למזרח, העמוד השני מבטא את התרבות של חצאי האיים בדרום-מערב אירופה; העמוד השלישי של תרבות צרפת; הרביעי של תרבות האומה הבריטית, וכן הלאה.
אבל יש גם עמים אירופאיים אחרים. אני לא יכול לטפל בכולם אבל אדבר שוב על העקרונות הבסיסיים. ניתן לומר שהתרבויות שכבר התייחסנו אליהן הן התרבויות הפשוטות יותר, מוזר ככל שזה ייראה; הן פשוטות יותר בכל מקרה ככל שזה נוגע לחוקר הנסתר. מבחינת חוקר הנסתר, התרבויות הדניות, השבדיות והנורווגיות, למשל, מסובכות הרבה יותר מאלה שכבר הוזכרו, שכן דברים רבים אשר למתבונן במישור הפיזי עשויים להיראות פשוטים יותר, עבור חוקר הנסתר הם מסובכים יותר. לכן, אם אנו מדברים על התרבות הדנית, ייתכן שתתעורר השאלה: כיצד עלינו לגשת לעיצובים במקרה הזה?
בכניסה מהמערב אנחנו צריכים להתבונן, ראשית, בכותרת של העמוד השלישי, ואז גם בזו של החמישי, לראות את העמוד השלישי, כביכול, דרך החמישי.
ברור שיש כאן משהו יותר מסובך, שכן יש להתחשב בשתי כותרות.
כעת ניקח את שבדיה. שם עלינו לראות את כותרת העמוד השני מהמערב דרך הכותרת של העמוד החמישי.
ועכשיו, נורבגיה. עלינו לקחת את כותרת העמוד הרביעי מהמערב ולהביט בה דרך זו של החמישי.
זה יהיה עניין של הנחת דבר על דבר של כותרות העמודים האלה ואז יהיה לנו אותו הביטוי של תחושה בקשר עם התרבויות של דנמרק, שוודיה ונורווגיה כפי שיש לנו לתרבויות האיטלקית-ספרדית, הצרפתית, הבריטית והמזרח אירופאית כאשר אנחנו מסתכלים על כותרות העמודים התואמות.
באמת, הכל כלול ברעיונות המרכזיים האלה של כותרות העמודים. כעת, לאחר שהוסבר העיקרון, יתכן ומעניין מאוד ללמוד לדוגמה כיצד הוא חל על התרבויות של הולנד, שוויץ וכן הלאה. אבל אני משאיר את זה ללימודי תורת הנסתר שלכם.
כך שאתם רואים, כאשר אנחנו מדברים על הבניין שלנו אנחנו באמת לא מדברים על שום דבר שרירותי, על שום דבר שצורותיו ותכניו האמנותיים האחרים נוצרו בצורה כזו שאפשר להתקבע בהן ולחשוב עליהן כפי שחייבים לחשוב על הצורות של הרעיונות המרכזיים של ציור שהופקו בתקופה הנוכחית. כפי שכבר אמרתי, כל מה שקלטנו ממדע הרוח במהלך השנים, והרבה מעבר לכך, בא לידי ביטוי בבניין הזה – אבל הפנייה היא לתחושה תפיסתית ולא להגות אינטלקטואלית, תיאורטית. ניתן יהיה לדבר על הבניין הזה בלי לסיים לעולם. אבל שוב אני משאיר ללבכם לעבד את ההתוויות שנתתי לכם, כי מטרת הבניין היא להביא לבבות ונפשות לתנועה כאשר בבחינת הצורות והיחסים שביניהן, אנשים אינם מפרשים אותם אינטלקטואלית או סמלית אלא מאפשרים ללב ולשכל ולנפש לדבר כאשר הם בתוך הבניין ומחוץ לו.
את מה שיש לי לומר עכשיו ניתן להסביר על-ידי לקיחת רעיון מרכזי מסוים של ארבעה עמודים שמחובקים למעלה על-ידי כיפת-צריח או כיפת-גג. להתייחס לרעיון מרכזי כזה כעצמאי לחלוטין זאת תהיה השקפה מצומצמת מדי. אין משהו בעולם שהוא עצמאי לחלוטין – לא פריחה, לא חיה, לא ישות אנושית. ולכן גם לא רעיון מרכזי כמו זה, שכן חלק מעצם מהותו הוא שכוחות נוכחים לגמרי בנפרד מן ההיבטים הגיאומטריים. יש ארבעה עמודים אשר נראים מחובקים על-ידי כיפה. אבל ההיבט הגיאומטרי הזה הוא רק חלק מהשלם. מה ששייך לרעיון המרכזי בנוסף על כך הוא מערך כוחות שנמצאים בכל מבנה היקום ומאפשרים לעמודים לתמוך בכיפה. הכיפה נשענת על העמודים, העמודים ניצבים על האדמה; כוח הכובד נכנס לפעולה.
איור 1
אם אנחנו מרגישים באמת את הרעיון המרכזי הזה, אנו לא חשים את ההיבט הגיאומטרי בלבד, אלא גם את האחר, שקראתי לו לעיתים קרובות היסוד הפעיל, או יסוד של כוח – השיבוץ לתוך התצורה של הכוחות של היקום כולו, ובמיוחד של האדמה.
אם כן, לרעיון המרכזי הזה יש את המוזרות של היותו סימטרי בכל נקודה בהיקפו. זה סימטרי בכל כיוון של החלל, לפחות בכל מה שקשור לכיפה. כך שאנחנו יכולים לומר: על גוף האדמה יש רעיון מרכזי הנמתח כלפי השמיים ובהיקף שלו הוא סימטרי.
הדבר החשוב הוא שתהיה הרגשה אמנותית לרעיון מרכזי כזה. אם ננסה להרגיש את הרעיון המרכזי הזה בצורה הנכונה – זה כמובן עניין של השתקעות באמת באופי של הצורות עצמן – נגיע למימוש: הרעיון המרכזי הזה שעולה כלפי מעלה מן האדמה ולפחות בחלקו העליון סימטרי לכל כיוון, נראה שהוא מכריח אותנו לרדת לתוך עצמנו, לחוות את התחושה שלנו כלפי פנים.
אם אתם רוצים להתקדם בתורת הנסתר, זה חיוני לנטוש את החד-צדדיות של גישה מופשטת, שכלתנית, ולאמץ גישה שמקורה בחוויה ממשית. מהסיבה הזאת יש לבטא דברים רבים, לא במונחים שכליים, אלא במונחים של התנסות.
לאדם בן ימינו קשה במיוחד לקבל צורות של חוויה באותו האופן שהוא מקבל צורות של אינטלקט. אני אגיד לכם למה אני מתכוון בצורה של חוויה. אני לא יכול לעשות יותר מאשר להצביע על כך, אבל כל אחד שעושה את המאמץ לעבור את זה כחוויה ממשית של עצמו יכול להבין זאת. איך אפשר לפתח תחושה לרעיון מרכזי כזה ומה שהוא מבטא? ניתן לעשות זאת בדרך הבאה. בבוקר, כאשר אתם קמים מהמיטה כדי להתחיל את יום העבודה, אתם יכולים לומר לעצמכם במודע: "עברתי עכשיו ממצב השכיבה לתוך המצב של עמידה או הליכה."
זאת חוויה ממשית – אחת מאלה אשר מעטים הם האנשים שעושים בעצמם במודע, אך זו חוויה לעבור ממצב השכיבה לתנוחה של עמידה והליכה. כאשר שוכבים, כוח הכובד פועל על אדם כמו על שק, נניח שק קמח. כוח הכובד פועל גם במובן העמוק יותר, שכן כאשר אתם שוכבים אתם תמיד שוכבים על אזור כלשהו בגוף והאזור הזה לוחץ על מה שלמטה ממנו. כך שתמיד מופעל לחץ על האזור של הגוף שעליו אתם שוכבים. נכון, אינכם מודעים ללחץ הזה בדרך הרגילה, אבל למרות זאת הוא שם; זה קשור לחוויית התחושה שלכם של כוח הכובד וזה פועל לתוך גופכם האסטרלי.
כאשר אדם מתחיל להיות מודע לחוויית הלחץ הזאת הוא מתוודע בעת ובעונה אחת לרוחות היסודות של האדמה. זה כאן שהוא מסוגל להיות מודע אליהם היטב, שכן כאשר הוא עומד או הולך אזור הלחץ היחיד הוא זה של סוליות כפות הרגליים.
כאשר אתם קמים אחרי ששכבתם, אתם עוזבים את תחום הלחץ; אתם מעמידים את עצמכם כנגד כוח הכובד; אתם מחדירים את הציר של גופכם לשדה של כוח הכובד, כבר לא נכנעים לו כמו שק קמח; אתם נכנסים באופן פעיל לתחום של כוח הכובד. זאת חוויה ממש שונה באופייה מחוויה-מחשבתית כלשהי של המוח שחושב בהפשטות.
בהרצאות שערכתי בנושא "קריאה ושמיעה של הנסתר"[1] דיברתי על שלושה מוחות. ברגע שאדם מתחיל לחוות דברים במוחו האמצעי, הוא חווה אותם בדרך חיה; התחושה מתחילה להיות חוויה של המוח האמצעי.
טוב מאוד, אם כן, כאשר כבר עשינו את עצמנו מודעים לחוויית העמידה הזקופה, יש לנו את החוויה של תחושת העולם, ואנחנו יודעים בפעם הראשונה איזו תחושה היא באמת. זה יכול להיות מושג גם בדרכים רבות אחרות, אבל אנחנו באמת מתחילים להבין מהי התחושה כאשר אנו הופכים את פעולת העמידה לחוויה מודעת.
אם היא מובאת לתודעה במשמעותה האמיתית, החוויה הזאת תביא אותנו להבנת הצורה שכאן (ראו תרשים). אנחנו אומרים לעצמנו: הצורה הזו שונה מכפי שאני בעצמי, בכך שהיא לא יכולה לעמוד, אלא חייבת להישאר תמיד במצב שכיבה. כדי לבצע את ההתנסות שלי היא תצטרך להסתובב דרך 90 מעלות למישור האנכי. הכיפה הזאת נמתחת כלפי השמיים. כאשר אדם עומד זקוף, יש לו תחושה של העולם, דחף המתיחה הזה כלפי מעלה פועל במיוחד דרך הידיים שלו. ואם היה שוכב והיה מסוגל להרגיש את מה שמעליו, הוא היה מרגיש בידיו משהו מהטבע של כיפה המתקמרת מעליו. מה שמתבטא ברעיון המרכזי האדריכלי הזה כלול בתחום התחושה.
איור 2
אם האדם היה מסוגל לשכב כבול לאדמה, מגיע באופן רוחני ליקום עם ידיו, הוא היה מרגיש את עולם הרוח שמעליו כאילו שהוא נמצא בתוך כיפה גדולה, סימטרית בכל כיוון.
מבחינה מסוימת ליוונים הייתה חוויה דומה. התרבות היוונית, שנבעה בעיקר מהנפש האינטלקטואלית, הייתה באחד ההיבטים שלה תרבות שנולדה מאיחוד שליו בין אדם לאדמה; בעודו מאוחד בשלווה עם האדמה, האדם הרגיש את השמים שמעליו. יכולה להופיע כאן סתירה, אבל כאשר אנחנו מוצאים את דרכנו לתוך תורת הנסתר עלינו להתמודד עם סתירות לכאורה כאלה ולהבין אותן.
בעידן שלנו אין לנו את הדחפים שפעלו בחיים הפנימיים של היוונים, וגם אין לנו בתוכנו את מה שמתחיל עכשיו לראשונה בהתפתחות של האנושות ויבוא לידי ביטוי בבניין שלנו.
איור 3
אדם אשר קם מתוך מנוחה חייב לא רק לבצע את המעבר לתנוחת העמידה, אלא עליו להתחיל גם לנוע, להתקדם. כמו בתחום ההרגשה עליו להכיר גם את תחום הרצון. זה יכול לבוא לידי ביטוי באמנות רק על-ידי הפיכת מה שהיה סימטרי מכל הצדדים (הכיפה) למשהו שהוא סימטרי ביחס לציר אחד בלבד. לכן אנחנו יכולים לומר שכאשר הרעיון המרכזי של הכיפה הופך לרעיון מרכזי אשר יש בו רק ציר סימטריה אחד, כבר ביטאנו בבניין לא רק את מה שחווה האדם שעובר ממנוחה לתוך התחום של התחושה, אלא גם על-די האדם שמתקדם מהרגשה לתוך רצון, לתוך התקדמות, תנועה קדימה. הרעיון המרכזי של הרצון הוא רעיון מרכזי שמוביל קדימה והלאה. מכאן שהתנסותו של מי שמביט בקורות הראשיות וכותרות העמודים חייבת להוביל אותו הלאה; זאת חייבת להיות חוויה של התקדמות. הדבר צוין בשתי ההרצאות הקודמות.
איור 4
כעת הרצון הוא התחום בישות האדם אשר קשור עם חוויות תת-מודעות. זהו היסוד, אשר במקרה של אדם כפי שהוא כיום, אשר ברובו מכוון על-ידי האלים. באופן טבעי, לכן גם על-ידי לוציפר ואהרימן. מכאן שיכול להיות גם רצון רע. אף על פי כן, הרצון נישא קדימה על-ידי האלים, ורק במקרים הנדירים ביותר האדם יכול לדעת מה קורה ברצון שלו. מה שהאדם מבטא באופן לגמרי לא רצוני כאשר הוא מדבר, שייך למה שמותנה בטבע-הרצון שלו ואליו הרצון שלו מעורר. אפשר אפילו לומר שזה כמו שזה צריך להיות. מלכתחילה אין זה הכרחי שהאדם יהיה בהכרה מלאה כאשר הוא נותן את עצמו לטבע הראשוני והבסיסי של הרצון שלו, כאשר הוא מאפשר לדחפים של האלים להיות פעילים ברצונו. הדחפים של הרצון הם הבסיסיים מכולם. מכאן שהאדם מסוגל להתקדם ברצף התגשמויותיו מלאום ללאום. זה בא לידי ביטוי בבניין שלנו דרך ההתקדמות בסדרת העמודים.
האדם מסוגל להתקדם מלאום ללאום, מעם לעם, בכל התגשמות הוא נולד לתוך עם אחר. הוא חווה את מה שמתקדם מהתחום של הרצון שלו כמגיע במובן מסוים מהאלים. מלכתחילה הוא גם לא יכול לשנות הרבה את מה ששייך לתחום הזה של הרצון. אדם שנולד במקום מסוים על האדמה איננו יכול לשנות את העובדה שהוא נולד במקום כלשהו המיוצג בצורה זו או אחרת של צורות העמודים. שכן הוא נמצא בעמדה במקום המסוים הזה בתהליך האבולוציוני דרך היסודות התת-מודעים של חיי רצונו.
האופן שבו בני האומות השונות חושבים אחד על השני, האופן שבו הם הדדית – נאמר – מעריכים זה את זה, קשור בעיקרון למה שעולה כמו עשן מתוך תת-השכבה של תחום הרצון; זה לא נובע ממשהו אחר מאשר הדחפים של הרצון.
ממה שנאמר נבין שזה אפשרי עבורנו להעלות את עצמנו מעל לדחפי הרצון האלה. אבל אז עלינו לפנות באופן טבעי לכיוון אחר. הכיוון של דחפי הרצון הוא זה< — : זהו כיוון ההתקדמות. כיוון הדחפים של הרגש, לעומת זאת, הוא מלמטה ומעלה. האדם יכול להרים את עצמו ממה שמתקדם לחלוטין מדחפי הרצון. הוא יכול לעשות זאת באמצעות התבוננות במה שמתבטא ברעיונות המרכזיים של העמודים והקורות הראשיות.
האם כל האופק הנפשי שלנו אינו מורחב על-ידי המחשבות האלה והאם מדע הרוח איננו אמצעי להשגת האופק הנפשי הרחב יותר הזה? תחשבו רק על כל מה שהיה ניתן לעשות כדי לאפשר לאנשים מכל קהילת תרבות להשיג הבנה הדדית זה עם זה, אם מה שהוצג בשתי ההרצאות האחרונות היה הופך לתחושה חיה, ידע חי. כיצד חבר בקהילת תרבות היה יכול לשנוא ולהתעלל בחבר אחר אם הבין את הדברים שדובר עליהם בהרצאות האלה? המגבלות של מה שנובע מתחום הרצון בקהילת תרבות אחת מתרחבות לתוך ההרמוניה שנוצרת על-ידי כל הקהילות הללו ביחד כאשר אנחנו יודעים איזו משימה כל אחת צריכה למלא.
אנחנו מתחילים להרגיש את הקהילות הבודדות כאשר אנחנו מרגישים את איברי הנפש שלנו. גם לזה היה צריך להינתן ביטוי אמנותי במבנה הבניין שלנו, בכיוון מלמטה כלפי למעלה. ומה שמצוין כעיקרון תיאורטי, מוסרי, ביעד המוצהר הראשון של התנועה שלנו (האחווה האוניברסלית של העמים) ניתן לו ביטוי ממשי בצורות של הבניין, כאשר הצורות האלה נבחנות בהתבוננות בזרימתן מלמטה כלפי מעלה, בתוך כמו גם מחוץ לבניין.
כעת השלם כלול תמיד בחלק, כך שיש לנו לא רק את הכיוון של דחפי הרצון< — , ואת הכיוון של דחפי-הרגש (למעלה), אלא גם משהו אחר. יש לנו משהו אחר גם באמצעות העובדה שיש סגירה, סיום, מלמעלה.
בהתייחסותי לרעיון המרכזי הזה דיברתי עד כה על הכוח התומך, עם הכיוון כלפי מעלה. אבל אני יכול לדבר גם על הסגירה שלמעלה, על החיפוי, על התקרה שבפנים. ניתן אולי לתאר את הרעיונות המרכזיים כמתקדמים, עולים ותוחמים.
אתם יכולים גם לדמיין את מטה מרקורי. אם אתם נושאים אותו קדימה, הוא מתקדם; אם אתם מרימים אותו, הוא עולה; אם אתם לוחצים על הספירלות ביחד למעלה, מאפשרים להן להיות קשיחות בפני עצמן יש לכם את הסגירה מלמעלה. הסגירה הזו מייצגת את תחום-המחשבה, בדיוק כפי שההתקדמות מייצגת את תחום הרצון, והעלייה של הטבע של הרגש.
תחושה אמיתית של כל האבולוציה של האנושות תתפתח אצל מי שקולט את מה שנמצא ברעיונות המרכזיים של העמודים והקורות הראשיות שלנו בזרימתם מלמטה למעלה. אלו הם רעיונות מרכזיים המבטאים את עקרונות ההבנה ההדדית בין בני התרבויות והמבנים החברתיים-כלכליים המפותחים על האדמה.
כדי לעבור מתחום הרצון לתחום התחושה יש צורך להתעלות מעל למצב של הבידוד, של הנבדלות; למעשה יש צורך להשתתף במה שמתבטא בתנועה הזו מלמטה ומעלה. יסוד מסוים שיהפוך להיות יותר ויותר חיוני בעידן המודרני, יוכנס אז לחיי הרגש, לסימפטיות ואנטיפטיות של האיברים של התחומים השונים של התרבות.
הלא מודע הוא גורם חזק עוד יותר ממה שיש לאדם בתודעתו בפועל. דחפי הרצון שייכים ללא מודע; דחפי התחושה מודעים יותר, אך עדיין לא מודעים בחלקם. דחפי המחשבה שייכים לתחום התודעה, שכן אדם מודע למה שהוא חושב עליו. הוא מודע לכך, אבל רק כאשר הוא חושב באמת, כאשר הוא חי במחשבות. אלא שהוא לא תמיד עושה זאת; כאשר הוא מדבר, הוא מביא לעיתים קרובות יותר את הדחפים של תחומי הרגש והרצון.
זאת תכונה מוזרה של האדם שהוא יכול לדבר אך בהחלט לא נותן תמיד ביטוי למחשבות; מה שנראה מחשבה במה שהוא אומר זה לעיתים קרובות מאיה – לא יותר מאשר פריקת הנטל של תחומי הרצון או הרגש שלו. לחשוב במובן האמיתי זהו משהו אחר, משהו גדול יותר. למרות העובדה שזאת זכותו המיוחדת של האדם שיהיו לו דחפי-חשיבה, בכל זאת זהו אחד הדברים הקשים ביותר למלא את הדחפים הללו עם מחשבות אמיתיות. אף על פי שזה מספיק לקיום יחסים יום-יומיים, אם מישהו רוצה לחשוב מחשבות נאותות על הדחפים הגדולים הפועלים בהתפתחות האנושות, הוא בוודאי לא יישאר שבע רצון עם מה שמקורו ברגש, ועוד פחות מזה עם מה שמקורו ברצון. חשיבה צריכה להיות מוארת על-ידי משהו עוד יותר גבוה; זה לא מספיק רק לאפשר לרצף תחומי התרבות לפעול על הנפש; יש משהו שפועל עוד יותר עמוק בתחומי התרבות האלה. זה יכול להתבטא רק בהשפעה שנוצרת מכיפת-הגג, כיפת-הצריח.
כך מי שיעבור בבניין ממערב למזרח יהיה לו בטור של העמודים הביטוי של רצון; וככל שהוא מתוודע למה שזורם מלמטה כלפי מעלה, הוא ירגיש את טבען של כמה תרבויות אירופאיות, וגם הרבה מאוד בנוסף על כך.
מה יבוא אליו מהכיפה? סודות ההתפתחות של כל האנושות הארצית. לכן, כאשר הוא מרים את מבטו אל כיפת-הגג או כיפת-הצריח, הוא יראה מצד אחד את התיאור של האינספירציה ההודית הקדומה: כיצד זרם לאנושות דרך הרישים הקדומים מה שנועד להגיע מתחומים רוחניים לתרבות ההודית העתיקה. מה שהיה צריך לבוא לאנושות בימים ההם בהתאם לדמותה של התקופה ההודית העתיקה, יצויר בחלק אחד של הכיפה. כיצד זרתוסטרא נתן לתרבות הפרסית הקדומה את חותמה – אור השמש שנאבק כפי שהוא עם החושך – זה ייראה במקום השני בכיפה. ואז איך התרבות המצרית-כשדית יוצאת בהדרגה אל המישור הפיזי אך עדיין חדורה על-ידי מציאויות אסטרולוגיות, רוחניות – זה יימצא באזור שלישי בכיפה. במקום רביעי תוצג היוונית, כאילו ניצבת על פי תהום. זאת היא התרבות שנולדה מתוך הנפש האינטלקטואלית או הנפש השכלית. מהו האדם, מובלט, כיצד הוא מתמודד עם ההכרחיות של הצורך לפתור את חידת הספינקס, כיצד, באמצעות הפתרון שלה, הוא מטיח את הספינקס למטה לתהום – כלומר, למטה לתוך הישות שלו – זה יוצג באזור רביעי של הכיפה. כיצד הכוחות והעוצמות הנצחיים, האלוהיים, פועלים לתוך ההתפתחות הזו של האדם, יבוא לידי ביטוי היות שמה שטמון עמוק יותר באבולוציה של האנושות מהדחפים הפוסט-אטלנטיים, כלומר הדחפים של התקופות האטלנטית והלמורית, יוצג בנקודות של המצפן: האבולוציה האטלנטית בדרום, האבולוציה של למוריה בצד הצפוני של הכיפה.
ולבסוף, תוצג התוצאה של ההתפתחות הלמורית והאטלנטית: כלומר, העידן שלנו. משתמע בתוכה הוא אותו הדחף באבולוציה עולמית שמתבטא ב "J A O". זה יפגוש את מבטו של מי שמסתכל ממערב למזרח לעבר הכיפה הקטנה יותר. "J A O" לא מיוצג באופן סמלי, אבל מבוטא ברעיון המרכזי. מי שמביט ממזרח למערב יראה את זה שמדבר מתוך המעמקים של הקוסמוס לתוך ההתפתחות של תרבות, בדיוק כמו ש "J A O" מדבר מבפנים לתוך התפתחות הנפש.
אבל כל מה שתיארתי ניתן לאדם לתפיסה רק אם הוא מתגבר על הכיפה המקומרת שמעל מוחו; אם הוא משחרר את הגוף האתרי של ראשו ומסתכל מבפנים כלפי חוץ, אז מה שתיארתי מגיע אליו כאימגינציה אדירה.
הדברים האלה הם מציאויות, הם נראים באמת כאשר הגוף האתרי משתחרר מהיסוד הפיזי שלו. אז האדם רואה את מה שמציג את עצמו כלפי פנים למוח האתרי שהתרחב לקוסמוס. כל ההתפתחות הארצית של האדם מיוצגת כאן (ראו שרטוטים עבור הציורים בכיפה הגדולה).
מחשבות אודות המציאות של התפתחות האנושות יהיו אפשריות רק כאשר אנחנו חודרים לתוך הסודות אשר יצוירו בציורים בפנים הכיפה שלנו. באותו האופן שבו אנחנו יכולים להגיע לתחום של הרגש – כלומר, תחושה בלתי משוחדת נטולת סימפטיות ואנטיפתיות – כאשר אנו חווים את מה שמבוטא מלמטה כלפי מעלה ברעיונות המרכזיים של העמודים והקורות הראשיות, כך דרך הרעיונות המרכזיים הללו (הציורים) אנחנו יכולים לחדור אל מה שהוא מציאות חיה בהתפתחות האנושית בכל שעה ובכל רגע. רק כאשר אנחנו יודעים מה עובד באופן פעיל בנפש האדם בכל רגע, אנו יכולים לדעת מה התפתח במהלך מיליוני שנים. שכן כל מה שהיה בתרבויות האטלנטיות והלמוריות חי בכל נפש – אחרת שום נפש לא תהיה כפי שהיא כעת. נפש אנושית יכולה להיות מובנת בכל מעמקיה בחשיבה רק אם היא מובנת כתוצר של כל התהליך של ההתפתחות העולמית.
וכך הבניין שלנו מבטא – אם אוכל להשתמש במילה "מבטא" – רצון, רגש, חשיבה, אבל בהתפתחותם, את מה שהם צריכים להיות בישות האנושית החותרת להשיג מידה של התפתחות עצמית.
לכן לא הצורות כפי שהן וגם הדברים שנעשים כאן, אינם תוצאה של פעולה שרירותית, אלא הכל יוצא מעצם הליבה של מה שאנחנו גם מנסים לתפוס במדע הרוח.
כאשר אנחנו מנסים לתאר את הסודות של הטבע האנושי, עד כמה לעיתים קרובות אנחנו לא צריכים להתייחס לרצון, רגש וחשיבה? תארנו אותם בבניין שלנו ושם, בדיוק כמו בטבע העצמי של האדם, רצון, תחושה וחשיבה קשורים זה בזה באופן מסתורי. אם אנחנו הולכים ממערב למזרח בבניין הזה, אנו נעים כמו שתחום הרצון של האדם נע; אם אנחנו מכוונים את מבטנו מלמטה כלפי מעלה עם התבוננות בצורות של העמודים והכותרות הראשיות, אנחנו שוקעים אל תוך תחום-הרגש של הטבע האנושי; אם במה שמתקמר מעל הבניין בציור של הכיפות אנחנו לומדים את מה שאנו חווים בתוך הבניין, אז אנו חוקרים את הסודות של תחום החשיבה האנושית.
בהפקה כמו בניין כזה, הכל תואם צורך פנימי מסוים, הכל נוצר כפי שהוא חייב להיות באופן בלתי נמנע. וזהו חלק מהמשמעות של בניין מהסוג הזה.
מה גורם לנו להבין שאימגינציה, אינספירציה או אינטואיציה מסוימות מכילות מציאות אובייקטיבית? אנחנו מבינים זאת באמצעות העובדה שכאשר יש לנו את האימגינציה, האינספירציה או האינטואיציה, יש לנו את החוויה האמיתית שזה לא משהו שהופיע מתוך עצמנו אלא יש לו את מקומו בהרמוניה של כל הקוסמוס. מעתה ואילך לתוך העתיד, האנושות צריכה להיות בעלת מושג של אמנות אשר המאפיין המהותי שלו הוא מה שמורגש כהכרח פנימי. עלינו לחוש שיצירה אמנותית באמת אינה נובעת מעצמנו, אלא שהאלים יוצרים אותה דרכנו, מכיוון שזה רצונם שהיא תהיה בעולם.
אנחנו עשויים להיות משוכנעים שההתקדמות האמיתית של הטבע האנושי תהיה תלויה ברגשות ורעיונות כאלה שצוברים הכרה רחבה יותר ויותר ותופסים את מקומם של הנוכחיים.
אני מתכוון באומרי זאת שכל מי שעובד על הבניין הזה או קשור אליו בכל דרך שהיא, צריך להרגיש מעל לכל שמדובר בעניין שלו להשוות בין מה שהיא הכוונה כאן, מה שמתבטא בבניין הזה, עם מה ששולט כיום בעולם.
השוואה כזו יכולה להצמיח את השאלה הנרגשת; מה נתן אפשרות לכריסטיאניות בצורתה המוקדמת ביותר להתקיים? דיברתי על כך לא פעם, שכן כל הדחפים הללו בחיי התרבות התעוררו באותו האופן: כלומר, באמצעות העובדה שבמקרה של דחף תרבות אמיתי, ראשוני, אלו שהיו הראשונים לבוא עימו בברית, היו מספיק חזקים בנפשם כדי לאפשר לדחף הזה לשלוט בהם לחלוטין.
מה היה נהיה מהכריסטיאניות אם בנפשם של הכריסטיאנים הראשונים הדחפים הכריסטיאניים לא היו רבי-עוצמה? בעולם הרומאי שמעליהם, באור הגשמי של היום, שררה תרבות אחרת; אנחנו יודעים שהכריסטיאניות התפתחה בחושך, למטה בתאים הקטנים בקטקומבות, ואז עלתה מעל לפני השטח. לא נותר דבר מהתרבות הרומית הזו – מה שהתפתח למטה בקטקומבות עלה וכבש את העולם.
זה קרה מכיוון שהכריסטיאניות הפכה לחלק מהלבבות והנפשות של האנשים שם למטה בקטקומבות. כיום המצב איננו זהה – אם היה כך, היינו צריכים לחפור קטקומבות בתוך גבעת דורנאך הזאת כך שאף אחד לא יראה משהו ממה שאנחנו עושים. איננו צריכים לרוקן את הגבעה, איננו צריכים לשמור שום דבר בהסתר, איננו צריכים להכין את התרבות החדשה מתחת לאדמה בזמן שמה שמתרחש כעת על-פני השטח נע במסלולו. אולם מבחינה רוחנית המצב זהה. כמה ממה שאנחנו רוצים לחרוט בלבנו ובנפשנו ניתן למצוא בתרבות של ימינו? באותה המידה כמו שהיה בראשית הכריסטיאניות ברומא!
למרות שאנחנו לא סוגדים פיזית בקטקומבות, מבחינה רוחנית אנו נמצאים בקטקומבות, והרגשתנו נכונה אם אנחנו מבינים שזהו אכן מצבנו. התחושה שלנו ביחס לבניין נכונה רק אם אנחנו אומרים לעצמנו: שם, באור השמש, נוצצת כיפת הבניין שלנו עם גג הצפחה האפור המבהיק מעל האזור הכפרי. אנחנו נמצאים תחת הכיפה המתקמרת הזו, מעל לכל, מבחינה רוחנית מתחתיו.
באמצעות המילים האלה רציתי שוב להצביע על הגישה שצריכה להיות של אלו אשר מבינים את הדחף העמוק ביותר של מדע הרוח כלפי מה שיש למצוא בעולם החיצוני. הו, אותם כריסטיאנים קדומים – הם שמעו את המילה שמהדהדת דרך נפשם, ליבם, המילה שבאה ממיסטריית גולגולתא, והם לא נכנעו לפיתוי של מה שהתרחש מעל הקטקומבות!
יהי רצון שזה יהיה אותו הדבר היום – רוחנית – בתוך התנועה שלנו! קושי מסוים טמון במילה "רוחנית". הקושי מתבטא בעובדה שאם מתייחסים למצב בפועל, אפשר לעיתים להתפתות – אני אומר, אפשר להתפתות, לא חייבים – לייחל לכך שהייתה עדיין קיימת כיום הכפייה הנוראה להעמקה פנימית שתהיה שם אם ייאסר עלינו בכל האמצעים של התרבות הנוכחית לבנות על הגבעה של דורנאך, כדי שנצטרך ממש להיכנס למערות ולשהות שם בהסתר. בהיותנו מתעמתים עם אפשרות כזאת עלינו להבין ביתר שאת כיצד הדחפים שלנו, שאמורים להיות אלו של מדע הרוח, חייבים להיות שונים מההמולה הגועשת למעלה.
אלו הם דברים שיכולים לבוא לידי ביטוי רק על-ידי הקבלות כמו שהכנסתי עכשיו לתוך מילים. אתם יכולים להרגיש משהו מהכוונה – וכלולה בהקבלות האלה כוונה רבה יותר ממה שנראה – אם אתם חודרים קצת לתמצית של המילים האלה.
מי ייתן ותחושו את כל מה שהתכוונתי להעביר בהרצאה של היום ובמילים המסכמות האלה.
———————————————————————————————
- הספר יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑