האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה
מאת: רודולף שטיינר
2-12.6.1912 137 GA
תרגום מאנגלית: עלי אלון
עריכה ותיקונים: דניאל זהבי
תיקונים: דליה דיימל
הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן
הרצאה רביעית – 6/6/1912
ידידיי היקרים –
עתה עלינו להתבונן בריכוז בחוויה השלישית בעולם העל-חושי – בתודעה השוררת שם. אך לפני שנוכל לעשות כך, עלינו להתוודע תחילה למשהו שברשותו של כל אדם, אך לא כל אחד מטריח עצמו להתבונן בו, כלומר, התודעה הרגילה של עולם זה, התודעה המתרכזת בעובדה שהאדם נעשה מודע לאגו שלו, נעשה מודע לעצמו כלישות בעלת קיום עצמי, שיש לה ידע אודות העצמים והיצורים שמסביבה.
תודעה זו מהווה אלמנט בחיינו אותו עלינו לבחון בשימת לב ובדקדקנות מיוחדת כשמתבוננים באוקולטיות. כי נכון הדבר לומר, שתודעה זו, לה עשויים אנו לקרוא תודעת אגו, מהווה עבור האוקולטיסט אותו אלמנט בחייו המצוי בסכנה מירבית לאבדו בעוברו אל העולמות העל-חושיים. אדם, שברצונו לחדור לעולמות על-חושיים חייב לתרגל זהירות קיצונית בשל כך, כי אובדן תודעת האגו שלו, חדלונה ודחיקתה מסוכנים הם כפי שהם נחוצים! כאן, רואים אתם, באים אנו שוב אל סתירה, אך כבר אמרתי לכם שלא מן הנמנע שתמצאנה סתירות בספירה זו.
אם תהרהרו קמעא על תודעת האגו, תיווכחו בכך שמהווה היא אכן תשתית קיומכם בעצמכם; מעצם העובדה שברשותכם תודעת אגו מצויים אתם בתכולה העצמית של נפשכם. כשאינכם משתמשים בחושיכם, מלבד כשישנים אתם, חייבים אתם להיות תמיד יחדיו כמו עם עצמכם בתודעתכם. התודעה אך שוקעת באפלה בהירדמכם. והנה, אין זה דורש מחשבה רבה לתפוס שמה שרגילים אנו לקרוא לו אלוה או תשתית העולמות האחת והבלתי נחלקת לא יתכן לראות בה מרכיב מעצב של תודעה זו, כי האדם מאבד תודעה זו מדי ערב בלכתו לישון ומוצא שוב את תכולתה מדי בוקר. כל אשר לו בה בהירדמו לעת ערב – נשאר והוא יכול בהקיצו ליטול שוב את נימי חייו הפנימיים לאחר שהשמיטם בהירדמו. הכל נשאר כמו שהיה. אלא שלאדם אין שום ידע אודות עצמו בהיותו ישן. תשתית העולם האלוהית האחת המחזיקה בכל, חייבת אף להחזיק בתודעתו של האדם לעת שנתו. חייבת היא להשגיח על הוויתו של האדם בהיותו ער ובהיותו ישן.
מכאן ברור יהיה שהאדם צריך לחשוב על התשתית האלוהית של העולמות כמצויה מחוץ לתודעה הארצית שבפנימה ניצב הוא עצמו. וכמסקנה מכך לא יוכל אדם באמצעות תודעתו שיהיה ברשותו ידע איזה שהוא אודות העולמות. משמעותו של דבר זה מטבעו מאז ומתמיד היא שהיות ובתודעה הארצית הרגילה אין האדם יכול להתקרב במאמציו שלו למהויות המשתייכות לתשתית העולמות – על המהויות הללו לבוא אליו באמצעות הקרוי 'התגלות'. התגלויות, ובמיוחד התגלויות דת, הוענקו לאדם תדיר בשל הסיבה הפשוטה שאין הוא יכול למוצאן בתוך תודעתו כל עוד מהווה זו תודעה ארצית. אם ברצונו לייסד יחסי זיקה עם תשתית העולמות, אם ברצונו לדווח לעצמו על טבעה ועל הוויתה של התשתית והיסוד האורגינליים של הווית הקיום – עליו לקבל התגלות. והתגלות היתה באה שוב ושוב במהלך האבולוציה של האנושות. בהסתכלנו לאחור אל התקופות הקדם-נוצריות הקדומות מוצאים אנו מורי דת דגולים ורבים כגון אלה למשל הקרויים בלשון בודהה – בודהיסטוות; בני עמים אחרים הכירו אותם בשמות אחרים. מורים דגולים אלה באו בין בני האדם ומסרו להם את מה שבני האדם לא היו מסוגלים לגלות באמצעות התודעה הארצית שלהם.
עלולה כאן להישאל השאלה: כיצד השיגו מורי דת אלה ידע אודות הדברים שמצויים מאחורי תודעת אנוש? יודעים אתם היטב, שמאז ומתמיד קיים בעולם מושג הקרוי בפינו התקדשות וכל מורי הדת הדגולים צריכים היו לבחור בין השניים: לעבור התקדשות, כלומר, להעפיל ביסודיות למענם-הם בנתיב אוקולטי או לקלוט לימודי ידע ממתקדשים שהעפילו בנתיב האוקולטי והגיעו להבנה מקיפה של האלוהי, אך לא בתודעתם הארצית, אלא בתודעה שעוברת מעבר לתודעה הארצית.
זה היה מקור הדתות שבימי קדם. כל התקשרויות וההתגלויות שקלטו בני האדם בזמנים קדם-נוצריים ממורי אנושות דגולים – תשתית נביעתן אצל מייסדי דת כאלה – מתקדשים שחוו הם עצמם בתנאי קיום על-גשמיים את מה שמסרו לאנושות. וכתוצאה נמצאת תמיד זיקתו של האדם הדתי לאלוהיו כך שהוגה הוא באלוהיו כבישות עילאית שמחוץ לעולמו, ישות עילאית השוכנת מעבר ושממנה יש לאל ידו לקבל – באמצעים מיוחדים – התגלות.
עד אשר יינשא האדם את עצמו להתקדשות חייב הוא כצורך להחזיק בגישה זו. חייב הוא לחוש עצמו בהתייצבו כאן על האדמה בסוקרו בתודעתו את מהויות האדמה ובקולטו ממייסדי-דת את ידע המהויות המצויות מחוץ לעולם החושים ומחוץ לעולם ההשגה ובמשפט אחד – מחוץ לעולם תודעת אנוש. כך הדבר באשר לכל הדתות ומבחינה מסוימת כך הדבר עד היום. יודעים אנו למשל, שבהתייחס לבודהיזם ניתן להתחקות לאחור אל המייסד הדגול בודהה וכשמדברים על יסוד הבודהיזם, מודגש תדיר שהבודהה הגיע להתקדשות ולראיה רוחית בהימצאו תחת עץ הבודהי – המהווה אך אורח הבעה מיוחד במינו לבטא את העובדה שבשנת חייו ה-29 היה לאל ידו להתבונן בעולם הרוחי ולגלות את מה שראה ולמד.
מהו זה בדיוק שמתגלה אינו בעל חשיבות רבה מאוד עבורנו. שונה הדבר בהתאם לצרכיו של האדם ולכושר הקליטה שלו. טלו למשל את יוון העתיקה. בה במידה שקלטה יוון העתיקה את האידיאות הדתיות שלה דרך לימודי הידע של פיתגורס נמצא כאן שוב את המודעות בדבר שפיתגורס עובר היה התקדשות וכתוצאה מכך יכול היה להוריד מטה מעולמות רוחיים ולשתול בתודעת אנוש את מה שראה בהיותו נאות ונחוץ לבני האדם שהיו כאן עלי אדמה בעת ההיא.
כזאת היא זיקתו של האדם הדתי אל העולם הרוחי; ואיננו יכולים לדמות זאת לעצמנו באורח שונה. האדם והעולם האלוהי ניצבים זה מול זה. אם באותו עולם צופה אדם בריבוי ישויות עילאיות או במהות אחת, אם נלמד פוליתיאיזם או מונותיאיזם – איננו מענייננו כאן. הנקודה היא, שהאדם מוצא עצמו בהתייצבו מול עולם אלוהי שחייב להתגלות אליו. זוהי אף הסיבה מדוע העמידה התיאולוגיה את העניינים כך שלא יוקצה מקום ברעיונות הדתיים לידע אותו רוכש האדם בעצמו. ידע כזה ניתן להשיג אך ורק כשעוברים התפתחות פנימית ובהעפלה אל העולמות הרוחיים. דבר זה מהווה היה חדירה לאזורים שהתיאולוגיה – ולא הדת כמו שהיא – שהתיאולוגיה מתאמצת ביותר לחסום בעדם מהיות להם השפעה על התפיסות הדתיות של האנושות. ומכאן הזהירות הננקטת בתיאולוגיה להתריע בפני האדם על מציאותם של שני נתיבים מסולפים שיש להימנע מלצעוד בהם. האחד הוא הנתיב המוליך לתאוסופיה, בו מבקש האדם לפתח עצמו בהתרוממות אל אלוהיו, כשחייב הוא להתייצב מול אלוהיו כאדם בלבד, והשני – כך אומרים התיאולוגים – מהווה השביל למיסטיקה – על אף שהתיאולוגים עצמם עורכים ולא לעיתים רחוקות תפניות קטנות אל האזורים הן של התאוסופיה והן של המיסטיקה. אולם אנשים דתיים, אנשים שדתיים הם באמת ובתמים – יש להבדילם הן מהתאוסופים והן מן המיסטיקנים. כי אף המיסטיקאי שונה לגמרי מן האדם הדתי. האדם הדתי מהווה בעיקרו אדם הניצב כאן על האדמה ומייסד זיקה אל אלוהים המצוי מחוץ לתודעתו.
והנה – כפי שיודעים אתם – מצויים דברים נוספים בנפשו של אדם מלבד הללו בהם נגענו היום. קיימים בנפש האדם חיי מחשבה המשתמשים בכליו של המוח. כשלאדם תודעתו הרגילה – אף מוח לו כמובן ועולם המחשבות שלו. התודעה אינה יכולה להתקיים בלעדיהם. כשאדם משתמש בכלי המוח דרך המחשבות והחוויות שברשותו, תפקודם הוא במה שרשאים אנו לקרוא לו תודעת אנוש. באורח עקבי יש לדתות מחשבות המשתמשות בכלי המוח על מנת שאדם שמייסד דת יכול להלביש את ההתגלויות האלוהיות בדפוסי מחשבה אותם יבינו בני האדם בהשתמשם בכליו של המוח. הדת יכולה לדבר אל מוחו של האדם יותר, או יותר אל לבבו. אם נשווה בין הדתות השונות שבעולם, ניווכח לדעת שכמה מהן דוברות אל בינתו יותר, לאותם החוויות של האדם הקשורות במוח. בה בשעה שהאחרות דוברות לעומת זאת, אל האידיאות ואל רגשות הלב, בפנותן לחיי הרגש והתחושה הפנימית. ניתן לראות את ההבדל בדתות השונות. לכל הדתות מאפיין זה במשותף – שהאדם מחזיק בתודעת האגו שלו בשלמותה. האדם נשאר בתודעתו. כאן על האדמה פועלת תודעת האגו; ועליה מבחוץ פועל המשתייך לטבע העולם העל-חושי האלוהי.
כל זה משתנה בהיעשות אדם למיסטיקאי. כי כאשר נעשה האדם למיסטיקאי נזרק לכל הרוחות כל דבר הקשור לתודעה ארצית רגילה, הננצר בקפדנות רבה כל כך בדת, כל עוד מהווה זו דת באמת ובתמים – כלומר – שאדם עומד על רגליו וניצב פנים אל פנים במלוא התודעה מול העולם האלוהי – דבר זה מתמוטט במיסטיקה. מיסטיקנים – הן קדם-נוצריים והן נוצריים השתדלו כמיטב יכולתם לנתץ את התודעה האנושית. מגמתם היתה תמיד ליטול את הנתיב העולה אל העולמות העל-חושיים, כלומר – לצאת הישר מתודעת אנוש ארצית רגילה ולעבור מעליה.
זהו המאפיין את המיסטיקה. מטרתה – להתרומם מעל לתודעה הרגילה ולפלס דרך למצב כזה בו שוררת שכחה עצמית. ולאחר מכן – אם המיסטיקאי יכול כה להרחיק לכת – עוברת השכחה העצמית לכיליון עצמי, לשימת קץ לעצמיות. לכל המצבים המיסטיים המהותיים, להתפרצויות האקסטטיות, לכולם מטרה זו לנגד פניהם – לסלק את מגבלותיה של התודעה הארצית ולהגיח מאחוריה לתודעה עליונה יותר.
קשה ליצור מושג אודות טבעה של המיסטיקה כי זו מראה עצמה בהרבה צורות שונות. ניטיב לעשות אם נתבונן בנקודה זו בכמה דוגמאות אינדיבידואליות. נתאר לעצמנו שמיסטיקאי, לפי מה שזה עתה הסברתי לכם, חש עצמו חייב לדחוק את תודעת האגו הרגילה שלו, לנתץ אותה ולהגיח מעבר לה. כמובן שנותרים עמו שאר חוויות הנפש, החוויות שברשותו של אדם כשמשתמש הוא במוחו ובלבו. המיסטיקאי משתדל לכבות את תודעתו, אך בד בבד אין הוא חייב לכבות את חוויות מוחו ולבו. נפתח כאן נתיב, כפי שרואים אתם, לגוונים רבים ושונים של סוגי מיסטיקה. הבה ונסקור אלו מסגרות שונות באות בחשבון.
למיסטיקאי יכולות להיות חוויות מוח ולב כשהתודעה כבויה. ואז יכולים אנו לומר לגביו שהוא יוצא מעצמו תוך כדי אקסטזה, אך שיודעים אנו ממחשבותיו ומרגשותיו שעדיין מצוי ברשותו מה שלא מחק מן הקשור בחשיבה וברגש שבשימוש המוח והלב. כדי לגלות מיסטיקנים שניתן לשבצם באמת בקטגוריה זו עלינו להרחיק לכת די לאחור בהיסטוריה. נוכל למוצאם בין הללו שלאחר ייסוד הנצרות השתדלו להעפיל אל העצמיות האלוהית בסיוע הפילוסופיה של אפלטון – הניאו-אפלטוניסטים כגון: ימבליחוס ופלוטינוס. לסיווג זה משתייך גם סקטוס אריג'נה ואם אין מדקדקים יותר מדי בהגדרה ומקבלים מיסטיקאי שבו מתגברות חוויות המוח על חוויות הלב, כי אז נוכל לכלול כאן אף את מאסטר אקהארט. הללו יהוו אם כן סוג א'. מיסטיקנים שעודם מתנסים בחוויות מוח ולב.
סוג שני של מיסטיקנים הוא המיסטיקאי שלא רק חוסם בעד תודעתו לבדה, אלא מוסיף לכך גם את חוויות מוחו בנוטלו אך ורק את הרעיונות והמושגים הנרכשים בשימוש כלי הלב. בדרך כלל נוכחים אנו לדעת שמיסטיקנים ממערך זה אין להם אהדה לדבר שיש לחשוב עליו. בחפצם לסלק את המחשבה והתודעה. מה שעשוי הלב לבצע – בכל זה בלבד ירשו לעצמם להשתמש להתפתחותם. מיסטיקנים כאלה על אף שהשתדלותם נסבה בהשתלטות על התודעה האנושית ביציאה אל מעבר לה באקסטזה – מחזיקים למרות זאת בזיקה אל חבריהם, מעצם העובדה שמבססים הם את יחסיהם עם העולם הסובב על חוויות הלב.
דמו לעצמכם מיסטיקאי מן הסוג הזה, בעל אקסטזה, שבחפצו ובמגמתו לצאת מחוץ לעצמו, האוהב להיות במצב בו מצוי הוא בחירות גמורה מעצמו! מיסטיקאי כזה ידחה מכל וכל כל דבר שתמסרו לו הדורש ממנו להשתמש במוחו. הוא יתעלם מזה כליל. בין אם מה שיש לכם לומר נוגע בעולמות העליונים ובין אם בעולם הטבע החיצוני – אין בכך שום הבדל לגביו; בכל מקרה ישיב שאין צורך לדעת את כל זה.
מיסטיקאי הקשור באורח זה אל הסובב אותו דרך הלב לבדו עשוי להוות שירות טוב לאנושות. אך הואיל ומכל חוויותיה של הנפש האנושית מניח הוא לחוויות הלב לבדן לדבר – הוא לא יראה באידיאות המורכבות הנרכשות בנתיב האוקולטיות כקלות-גישה. כדי לקלוט את הללו צריך אדם לעסוק ולו מעט בחשיבה!
היה מיסטיקאי מסוג זה שכאשר נשאל אם אין ברצונו שיהיה ברשותו ספר תהילים – כי מעולם לא קרא בכתבים הקדושים – השיב: "בהשתמש אדם פעם אחת בספר תהילים – ירצה עד מהרה ספר גדול יותר ואין לומר מה ירצה לאחר מכן בהתחילו לבקש אחר ידע בצורת מחשבות". אותו המיסטיקאי לא רצה במחשבות אפילו לגבי הטבע. רגיל היה לומר: "האדם לא יוכל לדעת דבר שאין הוא יודע כבר". באמירה זו מניח הוא ממנו והלאה את כל הידע. זה היה מיסטיקאי ולוֹ חוויות לב בלבד, המשתייך לקטגוריה השניה שלנו – לסוג ב'.
והנה – במקרהו של מיסטיקאי כזה תיווכחו לדעת שקיים מעין חיסכון בכוחות הנפש שלו. באותה מידה בה אין הוא משתמש בבינתו ובכושר חשיבתו – כך כמו-נחסכים כוחות נפשו. אף את התודעה מוציא הוא מכלל שימוש. לכל זה תוצאה מעניינת. כי בהיותו במצבי האקסטזה שלו כשהתודעה הארצית האנושית חסומה, או אז – עקב השיגו עדיין מסביבו את כל אשר יכול הוא לראות בעיניו ולשמוע באוזניו וכן הלאה ועם זאת אין ברצונו להבין את מלוא ההיקף של סביבתו – כשאין הוא חושב שיש צורך כלשהו לעשות כך – למיסטיקאי כזה יהיו כוחות עצומים לחסוך שיאפשרו לו לחוש פי כמה וכמה בטבע הסובב.
בתור מיסטיקאי אין אדם שיוכל לגונן על עצמו לגמרי מתיאולוגיה; אך הטבע סובב את כל המיסטיקנים. מיסטיקאי מסוג זה יתנכר אף לכל ידע אודות הטבע. בדרך זו חוסך הוא את הכוחות שאלמלא כן משתמש היה בהם בהשתקעות במחשבה אודות הטבע. דוחה הוא מעליו כליל לימוד מחקרי הטבע, אך באשר לכוחות הלב בהם משתמש הוא – הם עשויים להתפתח בעוצמה הולכת וגוברת. הוא יחוש דרך כליו של הלב את כל מה שיכולה לומר לו ישות הווית הטבע והוא יחוש זאת בעוצמה רבה יותר מאשר אדם המנצל את כוחות נפשו עבור האינטלקט שלו ומודעותו העצמית. ומכאן שנצפה למצוא במיסטיקאי מן הסוג הזה רגישה לטבע שהיא חיובית מאוד וממשית מאוד. מיסטיקאי כזה הלביש בזמנים עברו את הרגש לטבע במילים הבאות שאקרא כאן באוזניכם – כדי שתהיו עשויים לדעת ולראות כיצד נעשים החיים עצמם עבור מיסטיקאי מן הסוג הזה – לרגש אל הטבע.
"אל אלוהים הטוב המרומם הכל יכול
לך התהילה התפארת הכבוד הברכות כולן
ישתבח ויתהלל נא אדוני אלוהים עם כל ברואיו
ומכולם על אחינו השמש המביא לנו את היום
והמעניק לנו את האור
מה נאה הוא ונגיהתו בהוד ובהדר רבים
אתה משתמע ממנו – ה' אלוהים.
יתהלל נא אלוהי בשל אחותנו הלבנה.
ובשל הכוכבים שהצבת באור ובאהבה בשמי שכינה.
יתהלל נא אלוהי בשביל אחינו הרוח
ובשביל האוויר והעננים וכל מזג –
בהם תקיים את החיים וכל הברואים –
יתהלל נא אלוהי עבור אחותנו המים –
ששרות רב להם בשבילנו האנשים –
בהיותם ענווים ויקרים ונקיים.
יתהלל נא אלוהי בשביל אחינו האש –
שעל ידו תעניק לנו אור בחשכה.
והוא – בהיר ונעים וכביר – רב עזוז.
יתהלל נא אלוהי בשל אמנו האדמה
התומכת בנו ושומרת עלינו –
המצמיחה פירות שונים, ופרחים מגוונים
ודשא עשב…"
כאן לפנינו, כפי שרואים אתם, יציאה מוחלטת של הנפש מתודעה עצמית. מעין התרגשות של שכרון הלב. הכל רגש. השירה רוויה במשהו שהעין אינה יכולה לתפוס (כי המחבר מיסטיקאי הוא) אך הנפש יכולה להרגיש. תנו דעתכם לכך שזהו מה שמרגישה הנפש שאיננה יכולה עדיין להרחיק לכת עד כדי להיכנס לחוויית האלוהי שבטבע. כשאף דבר זה מרכיב בחווייתה של הנפש כי אז עשויה לעלות אותה תחושה לטבע המתבטאת באורח מופלא כל כך על ידי גיתה בפאוסט שלו:
נתת לי את כל, הו רוח נעלה
את כל אשר בקשתי.
לא חינם הפנית לי בלהב את פניך.
את הוד הטבע למלכות נתת לי
און לרגישו ולהנות ממנו.
לא רק לבוא ולהשתומם לוּ תרשה לי,
להתבונן אל עומק לבבו,
כהתבונן על לב ידידי אף תזכני.
את מערכות היצור החי כה על פני תעביר,
ודעת את אחרי תורני בדמי הסבך,
ברוח, אויר ובנבכי מים.[1]
כאן לפנינו הד מאותו רגש ורזיו הנה נפתרו. כשמתבוננים אנו בדמותו של פאוסט יכולים אנו לראות כיצד נעשית חוויה זו לחלק מחיי נפשו.
נשוב עתה אל שיר התהילה שצוטט לעיל. זהו שיר תהילה של מיסטיקאי שבו מצל אספקט אחד ויחיד זה מחוויית אנוש על כל השאר, ניצב הוא בזיקה אינטימית שכזאת אל הטבע עד כי השמש אחיו הוא והלבנה אחותו. אף למים קורא הוא אחות ולאש אח, והאדמה עצמה אמו. כך מרגיש הוא את הרוחי שבטבע. כאן לפניכם מיסטיקאי היוצא הישר מעבר לתודעת אנוש רגילה, אך בעת ובעונה אחת מחזיק בכל אותן חוויות נפש הנרכשות דרך המהות שבלב. מהווה הוא מיסטיקאי שכולכם מכירים היטב – פרנציסקוס מאסיסי.
בפרנציסקוס הקדוש מאסיסי לפנינו דוגמא מפליאה של מיסטיקאי שאודותיו עשויים אנו להיות בטוחים בהחלט שבאשר להתגשמות הזאת דחה מעליו כל תיאולוגיה וכל ידע יהיה אשר יהיה אף בקשר למהויות על-חושיות. לעומת זאת נוכחים אנו לדעת שבשל סיבה זו עצמה יכול היה לחיות באינטימיות יוצאת מגדר הרגיל עם רוח הטבע. זה היווה אכן קו בולט בחייו.
בפרנציסקוס הקדוש מאסיסי לפנינו לא רק פנתיאיזם מעורפל של הרוח ששמץ מהתגנדרות שורה בו תדיר; אין הוא אך שר בהתרוממות הרוח על רוח אוניברסלית השוכנת בטבע; שר הוא אודות רגשות חיוביים הממלאים את נפשו בפוגשו ביצורי הטבע, רגשות אבהיים, רגשות אח ואחות.
עלינו לעבור עתה אל הסוג השלישי של מיסטיקנים, סוג ג'. ישנם מיסטיקנים הנערכים לחוויית האקסטזה – כלומר לאובדן התודעה העצמית או האפלתה. בתנאים מסוימים חוסם הדבר גם בעד חוויות נפש המשתמשות בלב ומצד שני מחזיקים במחשבות או בחוויות שמן המוח. תכופות אנשים כאלה אין מגדירים אותם כלל בלשון הרגילה כמיסטיקנים. כי בדרך כלל מצפים ממיסטיקאי שחוויותיו תהיינה מלוות ברגשות. קל לראות מדוע כך הדבר. חישבו על אדם שגרש מחוויות הנפש שלו את כל תודעתו העצמית, האישית. פירושו של דבר שנעדרת בו עצם המהות שבני האדם מוצאים למעניינת אצל זולתם – כלומר – האישית. אנשים מעוניינים זה בזה בשל אישיותם. והנה – ביחס לחוויות הלב מה רב בהם עדיין מן האישי – למשל אצל פרנציסקוס הקדוש מאסיסי. מפעילים הם השפעה עזה כזאת על האנושי שבנו עד כי נותרים אנו ערים בתודעתנו ומלווים אדם כזה בהתעניינות, אם כי איננו עושים זאת מתוך נכונות באשר לרצוננו. והדבר אף די נכון בהתייחס לחיים הרגילים ובמיוחד בימינו אנו; איננו יכולים כולנו להיות כמו פרנציסקוס הקדוש מאסיסי! האוניברסליות של הלב כפי שנתגלתה בפרנציסקוס הקדוש, השפעה עצומה לה על האנשים אף כאשר האלמנט האישי המהותי מתעמעם ומואפל. דחיקת התודעה והדעכתה מוליכה מצד אחד במיסטיקאי כפרנציסקוס הקדוש – כפי שיודעים אתם – למעין קיצוניות בחיים ומצד שני עוצר הדבר בעד האנשים לחקותו, אף כאשר גוברת התעניינותם. כי בדרך כלל אין האנשים מעוניינים כלל לצאת מתודעתם. יראים הם פן יאבדו את הקרקע מתחת לרגליהם.
אך עתה – התבוננו מה עלול לקרות למיסטיקאי החוסם בעד כל תודעה אישית ונוסף על כך בעד כל חוויות הלב. מיסטיקאי כזה לא ייתן דבר לבני האדם אלא מחשבות ותו לא, מחשבות ואידיאות המשתמשות במוח לבדו. אף אדם לא יוכל להמשיך בקלות את חייו במצב כזה. עשוי אדם להיות פרנציסקוס הקדוש כאוות נפשו כי חוויות הלב יכולות לסייע לאנושות כולה. אך מיסטיקאי הדוחק לא רק בעד תודעת האגו האישית שלו, אלא אף בעד חוויות הלב ושוכן במחשבות גרידא – מחשבות הכרוכות במוח – ימצא זאת לנחוץ לתחום מסירותו לנתיב זה לרגעים ייחודיים מחייו. כי החיים קוראים לאדם תדיר אחורה לאלמנט האישי על האדמה וכל מי ששוכן במחשבות לבדן ומשתמש במוחו גרידא לא יוכל להוציא אל הפועל שום פעילות ארצית רגילה. הוא יוכל להעסיק עצמו בדרך זו למשך פרקי זמן קצרים בלבד. איש לא יוכל להשתמש במוחו באורח בלעדי למשך יותר מדקות אחדות מדי פעם; ובאשר לאנשים הסובבים אותו ויחסו אליהם – הם פשוט יישאו רגליהם ויברחו ממנו! כי המעניין את האנשים יותר מכל – אלה הן חוויות אישיות. ואת אלה דוחק הוא. ועל חוויות הלב הפועלות בעוצמה רבה כל כך על האנשים – מוותר הוא. התוצאה תהיה – שהאנשים יתחמקו ממנו כליל. לא יהיה להם כל חשק להתקרב אליו.
הפילוסוף הגל מהווה מיסטיקאי מסוג זה במשמעות האמיתית של המילה. מה שמוסר הוא בפילוסופיה שלו נוטה במודגש להרחיק כל נקודת ראות אישית ונוסף על כך את כל חוויות הלב. נערכת היא להוות השתקעות בלעדית במחשבה ולכן אנו רשאים ליטול את הגל כדוגמא מצוינת של מיסטיקאי שלו חוויות מוח בלבד. אדם כזה מוביל אותנו למרומי האתר הזכים ביותר של המחשבה. בה בשעה שבחיים הרגילים מורגל אדם שתהיינה ברשותו אך ורק אותן מחשבות המושרשות ומושתתות בהתעניינות אישית ובתודעה עצמית – אלה הן אותן המחשבות האסורות על פילוסוף מיסטיקאי מן הסוג הזה. והוא אף מרחיק את המהות העושה מן הרוחי מושך ונחפץ, והוא – משחקו ההדדי עם חוויותיו של הלב. הוא מתמסר בקבלת דין נאצלת לצעוד בנתיב התנסויות המוח ובאלה בלבד. מכל אשר עשויה לחוות בו נפש אנוש נשארות לו מחשבות גרידא.
זהו עצם הדבר עצמו שלגביו אנשים רבים כל כך מתלוננים על הגל; לא קיים שום דבר שידלה את חוויות הלב. הכל מוצב רובו ככולו בתמונות מחשבה. רוב בני האדם חשים כמו ננטשו בבדידות במוצאם את אשר אוהבים הם בלבבם בהתגבשו למחשבה צוננת. ותודעת העצמיות בה מושרשת האישיות ושבאמצעותה עומד האדם ביציבות בחיים הארציים – אצל הגל מצויה היא כמחשבה גרידא. כמובן שמקדיש הוא שימת לב לאגו כי עבורו זוהי מחשבה לגבי חוויה חשובה במיוחד. את הדבר הזה עושה הוא. אך היא נותרת כלא יותר מאשר תמונת מחשבה, כי אין לו את האישיות האנושית המשלהבת באותה תכונה שוקקת חיים ומישירה, הנובעת מתודעה עצמית.
עדיין לפנינו סוג אפשרי נוסף, של מיסטיקנים. יהא זה מיסטיקאי החוסם בעד כל השלוש: מודעות ארצית, חוויות לב וחוויות מוח. לפנינו איפוא סוג ד': מיסטיקנים המוחקים מן הנפש את כל החוויות הארציות. תוכלו לתאר לעצמכם היטב שדבר זה קשה, קשה לביצוע באורח יוצא מגדר הרגיל. באשר לאוקולטיסט זהו עניין מובן מאליו; נכנס לכך יותר עמוק בהרצאות הבאות. האוקולטיסט מעפיל למצבים בהם מדְמים הוא את כל הקשור במוח. וכן את כל הקשור בלב כל עוד הרכבם מכוחות ארציים וכל עוד משתמשים הם בתודעה. אוקולטיסט מן המניין המעפיל אל העולמות העליונים יראה בצעד זה דבר ברור. אך בנקודה זו מתחיל האוקולטיסט לשכון ולהתנסות בעולם העל-חושי ובמשך הזמן בו גדור הוא מכל דבר שקשר לו בעולם הסובב את האדם עלי אדמה – מצוי מסביבו העולם העליון.
צועד הוא ממהות אחת לשנייה. מיסטיקאי, לעומת זאת, החוסם בעד כל שלוש חוויות אלה המשתמשות בכלים ארציים לא ייכנס לשום דבר שיוכל למלא את תודעתו. כמובן שאין הוא צועד למאומה, כי מחוץ לתודעה מצוי כפי שיודעים אנו – העולם העל-חושי, הרוחי-אלוהי. אך אין הוא נכנס לעולם זה כפי שנכנס האוקולטיסט – אליו מתגלים אז המילה הבלתי מדוברת והאור העל-חושי; לא ולא; דוחק הוא בעד תודעתו, דוחק הוא בכל הכוחות המצויים בקרבו ואף חש בסופו של דבר לאחר דחיקת כל החוויות האנושיות הללו בתחושת היותו מלוכד בדבר-מה, בהיותו בפנים דבר מה.
או אז מתחילה עבורו התנסות בה ההתרשמות – לאחר כיבוי כל תודעה וכל חוויות ארציות – של התלכדות עם משהו המוחש ונתפס על ידי מעין שכרון – המיסטיקאי מלכד עצמו עם זה בהתרוממות הרוח ובאקסטזה, אך אין הוא יכול לדווח על כך כי אין זה נחווה בשום דרך מוגדרת – אין לו שום התרשמויות ממשיות עליהן יוכל לספר.
אנו נראה, כשנמשיך לדבר הלאה על אוקולטיות, לאיזה מצב של ייאוש עלול להיכנס אדם העוקר מן השורש את כל שלושת סוגי ההתנסות – חוויות לב, מוח ותודעה בחפצו להיעשות למיסטיקאי שיתנסה בקרוי התלכדות מיסטית, אך בהיותו באקסטזה דומה הוא לאדם ישן המלוכד עם האלוהי בשינה ואין לו שמץ מושג לגביו, אף לא תחושה שנתלכד עם האלוהי. אם בחפצו של המיסטיקאי להחזיק בדרגה כלשהי בתחושה חיה את התלכדותו עם האלוהי חייב הוא למחות בזו אחר זו חוויות אישיות נבדלות אלה.
והנה – לפנינו דוגמת מיסטיקאי כזה, אישיות שאכן פסעה בנתיב הזה ובכתביה אף הרחיקה לכת להמליץ עליו לאחרים. ראשית פוסעת היתה בכל כוחותיה על מנת להשתלט על תודעה עצמית אישית, לדחוק בה ולכבותה כליל. פעילים נותרו בה עדיין כוחות הלב והאינטלקט. הצעד הבא היה כיבוש כוח ההבנה, ולבסוף – התגברות על כוחות הלב. העובדה שכוחות הלב נותרו עמה זמן מירבי מתייחסת לכוח ולעוצמה האינטנסיביים שבהם התנסתה בכניסה לעולם השוכן מעבר לתודעה. שלושת הדברים נכבשו בסדר זה. ראשית התודעה. שנית – חוויות המוח ולבסוף חוויות הלב.
אופייני הדבר שהאחת שהגיעה לניצחון זה בסדר ובסדירות ראויים לציון היתה אשה. כפי שיודעים אתם נחוץ להתבונן בדברים אלה באובייקטיביות מירבית, ובדברי אל תאוסופים לא צריך לקנן בי חשש שלא יבינו אותי כשורה אם אומר שנתיב זה בא בקלות יתר אל אשה. כי כפי שניווכח לדעת ולהבין מהקשרים אחרים גם כן – שזהו יחודו של טבע האשה שפחות קשה לה להשתלט על עצמה – כלומר, לכבוש את כל חוויות נפשה. האשה – שבהתנסותה במיסטיקאיות צעדה בנתיב אותו תארנו – בכבותה ובחסלה אחת אחר השניה את החוויות הקשורות במוח ובלב ולאחר מכן התנסתה בהתלכדות עם הרוח האלוהית – שדמתה לנישואין – לחיבוק – היתה תרזה הקדושה.
אם תלמדו את חייה של תרזה הקדושה לאור התבוננויותינו היום – נכונים תהיו להסכים שייתכן שאך ורק במקרים יוצאים מגדר הרגיל מאד – שמיסטיקאי עובר בנתיב זה עד תומו. על פי רוב יקרה שחוויות הנפש השונות לא תישלטנה בזכות ובעוצמה כאלה כפי שהיה באשר לתרזה הקדושה – כך שחלק מהן יוותר. דבר זה נותן לנו בעצם שלושה סוגים נוספים של מיסטיקנים. לפנינו הללו המתכוננים להשתלט על כל חוויות הנפש אך שבהם נותרות בלתי כבויות החוויות הכרוכות במוח. מיסטיקנים כאלה מהווים על פי רוב אנשים שניתן להגדירם כפקחים וכמעשיים במשמעותה הטובה ביותר של המילה. היודעים היטב את דרכם שלהם בחיים הואיל ומשתמשים הם במוחם היטב ואשר כדוחקם במידה מרובה את האלמנט האישי – מתקבלים הם על ידי זולתם באהדה עקב אופיים הבלתי אישי.
ולאחר מכן ישנם מיסטיקנים שגם הם משתדלים להתגבר על כל חוויות הנפש שלהם אך יש להם הצלחה חלקית רק באשר לאלה של הלב. תנו דעתכם היטב להבדל שבין מיסטיקאי שמן הסוג הזה לבין מיסטיקאי בדומה לפרנציסקוס הקדוש מאסיסי. פרנציסקוס הקדוש מאסיסי לא עשה כל ניסיון להתגבר על חוויות הלב; אדרבא – מחזיק היה בהן במלואן; והתוצאה היתה שהחזיק בהן בבריאות שלמה. זהו אשר כה גדול ונאצל לגבי פרנציסקוס מאסיסי. מרחיב היה את לבו כדי שיעטוף את נפשו. איני מדבר אודות מיסטיקנים מסוג זה שאינם משתדלים להשתלט על חוויות הלב; מדבר אני על מיסטיקנים העושים מאמצים כבירים ונאבקים בכל כוחם בכיוון זה אך ללא הצלחה.
במקרה של מיסטיקנים אלה אין אנו מוצאים אותו אורח מופלא של התלכדות עם העל-חושי והרוחי אותו פוגשים אנו אצל תרזה הקדושה. בשאוף מיסטיקאי להשתחרר מכל אשר אישי הוא ואנושי וארצי ועדיין מחזיק הוא אף על פי כן במידה ניכרת בחוויות הקשורות בלב, או אז מתערב משהו שיש בו הרבה מטבע מגבלות אנוש בשאיפתו. ומאד ייתכן שהתלכדות זו, חיבוק זה, של האלוהי והרוחי הופכים דומים מאוד לרגשות ולאינסטינקטים של אהבה אנושית בחיים הרגילים.
מיסטיקנים מסוג זה, והם רבים במספרם, אוהבים הבה ונאמר את אלוהיהם ואת עולמם האלוהי כאדם שאוהב בחיי אנוש. בתולדות הקדושים וברשימות הנזירים והנזירות תדפדפו ותגלו מספר רב מאוד של מיסטיקנים מן הסוג הזה. "מאוהבים" הם במדונה ברגשות עזים אנושיים לגמרי. מהווה היא בשבילם תמורה לאישה אנושית. וכן תמצאו נזירות המאוהבות בכריסטוס כבחתנן. מצויות בהן למענו כל הרגשות של אהבה אנושית ארצית. הגענו כאן לפרק שמעניין הוא מאוד מנקודת ראות פסיכולוגית – מעניין יותר אולי מאשר מושך – אודות מיסטיקאי דת ששאפו אחר מה שתיארנו אולם לא היו מסוגלים להגיע עדיין לשם כי טבע אנוש החזיק בהם מאחור. מוצאים אנו מיסטיקנים כמו הילדגארד הקדושה למשל, שלהם אימפולסים טובים ונאים אך שברשותם אף מידה ניכרת של אינסטינקטים ותשוקות ארציים רגילים ודבר זה נותן אותותיו בתחושותיהם ובהשגותיהם המיסטיות. מגיעים הם לחוויה הדומה מאוד לחוויה ארוטית, מגיעים הם למעין ארוטיקה מיסטית כפי שתיווכחו לדעת אם תלמדו את תולדות המיסטיקנים, שכך לבם דובר על "כלת נפשם" או על אהבתם עזת הרגש ל"ישוע חתנן" וכן הלאה.
נהיה נכונים יותר ללכת לקראת מיסטיקנים מן הסוג הזה אילו נוצרים היו בהם מידה הגונה למדי מתודעתם האנושית הרגילה ומסוגלים כמו-להתייצב בצד אישיותם האנושית ולהסתכל בחווייתם המיסטית, כי בעשותם כך ובראותם שבעצם לא קצרו הצלחה ועדיין נותר בהם משהו אנושי מאוד – חודר תכופות שמץ הומור ואירוניה לתודעתם. דבר זה מעניק חותם אישי לכל הדבר ואיננו מראים חוסר אהדה לגביהם כל כך; אף מתחילים אנו לחוש התעניינות אוהדת לגבי ההשתלטות שלא הגיעו עדיה בחוויות הלב. אך אם לא כן הדבר כי אז יש בו מן הדחייה; מן הדבר כולו נודפות העמדת פנים ויוהרה, כי המיסטיקאי נערך לפצות עצמו על הכישלון להתגבר על השוכן באימפולסים ובאינסטינקטים האנושיים הרגילים – בדרך עקיפין – באמצעות חיי פרישות.
אך אם מצוי קו זה של הומור ושל אירוניה, אם מצויים ברשותו של האיש הנדון רגעים בהם משתמש הוא בתודעתו האנושית הרגילה, כשהוא פונה אל עצמו ואומר לעצמו את האמת מנקודת ראות אנושית רגילה, כשהוא משבץ באורח זה בין רגעיו המיסטיים רגעים בהם אומר הוא לעצמו את האמת הקשה והישרה – כי אז יכולים אנו לחוש אהדה מסוימת כלפיו – כפי שעושים אנו למשל בלומדנו מיסטיקאית כזאת כ-מכתילדה ממגדבורג.
כי קיים הבדל זה בין מכתילדה ממגדבורג לבין מיסטיקנים אחרים הדומים לה מבחינות אחרות. וכאשר אף היא מגלה רגש-ארוטי עז-מבע לאלוהי ולרוחי ומדברת על אהובה האלוהי באותם מונחים בהם מדברים בני האדם על אהבת אנוש – מביעה היא את עצמה תמיד בשמץ הומור. אין היא משתמשת בלשון גבוהה, אלא מדברת באורח כזה שיכולים אנו לחשוף תדיר שמץ של אירוניה במילותיה. השוני מודגש למדי בין מיסטיקאי כזה כ-הילדגארד, שלא עלה בידה להשתלט על תודעתה האישית האנושית לבין מכתילדה ממגדבורג החשה עצמה בהתרגשות עזת מבע בהתקרבה אל גבול האלוהי. אך המביעה עצמה באמת כנה ואינה מכנה את זה המכיל בו עדיין תשוקת לב ארוטית בשם המיוחד – "התרוממות רוח דתית" כי אם קוראת לו בפשטות רבה "אהבה דתית" ומדברת כל העת על אהובה, על חתנה האלוהי.
כפי שאתם רואים קיימים כל מיני גוונים של מיסטיקנים! ואף כעת לא עשינו רבות, אלא אך נגענו במיסטיקה היוונית העתיקה שתיאור אודותיה תמצאו בספרי: 'הכריסטיאניות כעובדה מיסטית'[2] יהיה עלינו לדבר על כך מאוחר יותר. דבר אחד יהיה עליכם ללמוד מסוגי המיסטיקנים שבחנו היום; והוא, שהשתדלותם של כל המיסטיקנים היא לפלס דרכם מעבר לתודעת האגו האישית הרגילה, לחסל תודעה זו, אך למעשה, אם האדם אינו עומד אז לאבד את הקרקע מתחת לרגליו חייבת לעלות תודעה שניה. מטבעה של המיסטיקה להגיע אל גבול הרוחי, לחוויית האלוהי והרוחי כבמעין נישואין, אך לא להיכנס לעולם של האלוהי והרוחי.
המיסטיקאי שולל מעצמו את התודעה הדורשת עצמים חיצוניים. מאמציו הם להיפטר כליל מתודעה זו. אך אם ברצונו של אדם לחוות במודעות את המילה הבלתי מדוברת ואת האור הבלתי מתגלה, ברור שעליו לחוותם בתודעה חדשה ושונה.
במילים אחרות: אם ברצונו של המיסטיקאי להיעשות לאוקולטיסט, עליו לא רק ליטול על עצמו את השאיפה השוללת, אלא שחייב הוא למקד שימת לבו אף לפיתוח תודעה חדשה ועליונה יותר, כלומר – תודעה שללא אובייקט לידע. נמשיך ונדבר מחר על תודעה עליונה יותר זו שאליה צריך האוקולטיסט להיכנס.
—————————————–