האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה – 03

האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה – 03

האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה

 

מאת: רודולף שטיינר

2-12.6.1912

137 GA

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה וציור הכריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שלישית – 5/6/1912

ידידיי היקרים –

אתמול סופר כיצד תלמיד הנסתר, בעוברו דרך ההכנה עליה דיברנו, פוגש בהתנסויות שלא ניתן לתארן אלא במילים הסותרות לכאורה זו את זו. אין זה דבר קל לעצב מחשבות בהירות לגבי שלוש התנסויות אלה. החשיבה בחיים הרגילים והמחקרים המתנהלים בנתיבי הידע הרגילים ובמדע הטבע במיוחד, קשורים היטב לגוף הפיסי. אמנם הגוף הפיסי אינו מהווה את המהות הפעילה ממש במחקר אנוש, אך מהווה הוא את הכלי בו חייב וצריך האדם להשתמש כשברצונו לרכוש ידע אודות העצמים החיצוניים בסביבתו. הידע היומיומי ויותר במיוחד הידע המדעי אינו ניתן לרכישה בשום דרך אחרת אלא באמצעות הגוף ובמיוחד דרך המוח.

כשעובר תלמיד הנסתר את ההתנסויות עליהן דיברנו אתמול – מגיע הוא לנקודה בה יכול הוא לחשוב מבלי להשתמש במוחו. למטריאליסט בימינו תיראה וודאי אבסורדית אמירה כזאת. אך הדבר נכון. האוקולטיסט עצמו בטוח בדבר מניסיונו הפנימי. כל הידע והמחשבה לגבי עצמים חיצוניים שניתן להשיגו במהלכו של המדע הרגיל חיוור הוא וחסר-חיים לעומת הצורות והתמונות שמטופחות על ידי הנפש בהיותה ללא תלות במוח הפיסי.

הואיל ומדבר אני אל תאוסופים – רשאי אני לקצר כאן ולומר מיידית שאדם, שעולה בידיו להשתחרר מן הכלי שניתן לו עם גופו הפיסי – משתמש בגופיו האתרי והאסטרלי ובמערך האגו שלו, כלומר, הוא משתמש בגופים אחרים של ישותו אליהם מתוודעים אנו בתאוסופיה.

מה שבוקע ועולה עתה בנפש – עוצמתו רבה יותר וחי הוא באורח פנימי הרבה יותר מהמחשבות אותן רגילים אנו לעצב אודות עצמים חיצוניים. יותר מכך, דבר זה מעניק לנו את התחושה של היותנו מוקפים מכל צד ועבר על-ידי כמו מהות דקיקה שניתן להגדירה אך ורק באומרנו שדומה היא לאור זורם. אל תחשבו על האור המועבר דרך העין – כלומר, דרך מכשיר גופני חיצוני – אלא תדמו תחת זאת שסובסטנציה זו הסובבת אותנו כמו ים מתנחשל – התחושה והחוויה כלפיה הן פנימיות. אין היא מתגלה בנגיהה כלשהי אך חווים אנו אותה באורח פנימי ועוצמת החוויה היא כזאת כדי שתסיר כל תחושה שעשויה להיות ברשותנו אלמלא-כן של שהיה בחלל ריק.

האדם המוצא עצמו בחלל ריק בתוך אלמנט זה ממש – לבטח לא יאמר ששרוי הוא בחלל ריק, כי לדבר זה אפקט מפתיע לגביו שאינו דומה לדבר שנתנסה בו עד כה. הוא חש כמו עומד דבר זה לקרוע אותו לגזרים ולפזר אותו, או נוכל לנסח זאת כך – כמו עומד הוא להתפוגג ולהתמוטט, או כמו מאבד הוא את הקרקע מתחת לרגליו, כאילו כל התמיכה החומרית החיצונית מתמוטטת מתחתיו. זוהי ההתנסות הראשונה שאליה חייב להתוודע כל השואף אחר הנסתר.

והנה, אם התלמיד חלש למדי מטבעו ואיננו מורגל לחשוב רבות בחיים כי אז ייכנס בנקודה זו לקשיים. ואכן, כמעט ולא יוכל למצוא את הדרך הלאה אם אין הוא לומד בחיים לחשוב. זוהי הסיבה להבנה עליה דיברנו אתמול, לתרגול ארוך ולפיתוח אינטלקט מרומם וכוח שיפוט. לא זה שרוכשים אנו באמצעות הללו במשמעותם החיצונית שכה רבה חשיבותו, אלא המשמעת בה מתנסים אנו בלמידתנו לחשוב בשקיקה ובבהירות יתר. משמעת זו באה עתה לעזרתנו בהיכנסנו – בתור שואפים אחר האוקולטיות, לאלמנט של אור זורם; כי לא המחשבות עצמן אפקטיביות כאן, אלא העוצמות שרוכשים אנו לאימון עצמי באמצעות המחשבות. עוצמות אלה ממשיכות לפעול, והנה מסביבנו משהו נוסף זולת אור חבוי זורם; דמויות מתחילות לבקוע ולעלות – דמויות אודותיהן יודעים אנו שאין הן באות מחישת העצמים החיצוניים ומקורן באלמנט בו שוהים אנו עצמנו.

אם מגיעים אנו לנקודה זו – אין אנו אובדים באור הזורם, אלא חווים אותו בדמויות שהן שוקקות חיים הרבה יותר מאשר הדמויות הנראות על ידי איזה שהוא חולם או איש חזיונות. ועם זאת לא מצוי בהם כל שמץ מטבע ההשגות החיצוניות. התכונות אותן חשים אנו בעצמים חיצוניים באמצעות החושים – נעדרות לחלוטין; אולם מוצאים אנו בדמויות אלה במידה הולכת ורבה את מה שהיינו חווים אלמלא כן בעצבנו לעצמנו מחשבות. ועם זאת – המחשבות הבאות אלינו עתה אינן מחשבות גרידא, אלא דמויות בעלות הוויה ועוצמה וביטחון עצמי.

זוהי החוויה הראשונה לשואף אחר האוקולטיות והיא ממשיכה ומתחזקת ומתעצמת במהלך חייו האוקולטיים. בתחילה היא חיוורת, בתחילה עלינו להיות מרוצים בחוויה פעוטה ומותחמת. או אז מוענק לנו עוד, בהדרגה לומדים אנו עוד ועוד. עד שמגיעים אנו לבסוף לחוות עולם שמכירים אנו בו בהיותו מאחורי עולם החושים. עובדה ראויה לציון מתבהרת לנו בנקודה זו. הכוחות שביכולתם לאפשר לנו את התחושה הזאת לא ניתן למוצאם בשום מקום בתחום היקפם של חיי האדמה וכן אין הם כפופים לחוקים ארציים. בד בבד נוכחים אנו לדעת שיכולתנו לחשיבה אודות ענייניהם של החיים הרגילים ובקשר למדע הטבע מתפתחת בנו לעומת זאת על ידי כוחות המשתייכים אכן בעליל לאדמה.

כפי שאתם יודעים – עבר האדם לפני הגיעו לצורתו ולדמותו הנוכחית – טרנספורמציות רבות. משך זמן זה של שינוי והתפתחות פועלים היו עליו כוחותיה של האדמה. בהדרגה, לאט לאט, קיבלו המוח ואיברי החישה את צורתם הנוכחית. אילו עמדנו להסביר את האוזן או אף את המוח כפי שהם היום, כי אז חייבים היינו לומר שבתחילת אבולוציית האדמה היו שונים לחלוטין כל הדברים הללו. במהלך אבולוציית האדמה פעלו עליהם כוחות האדמה והעניקו להם את צורתם הנוכחית. הן כשחושבים אנו על ענייני היומיום והן כשמוציאים אנו אל הפועל מחקרים בשיטת מדע הטבע מיישמים אנו את מה שחבים המוח ואיברי החישה לכוחות האדמה. הפעילות שמפתחים בחשיבה שכזאת אינה מכילה דבר שלא נתרם על ידי כוחות האדמה. הישות האנושית הרגילה הרואה את הדברים שמסביבה והוגה בהם, אף המדען החוקר ועובד במעבדה שלו – אינם משתמשים בדבר במוחם או באיברי החישה שלהם שאינו נובע מכוחות האדמה.

התפתחות זו של מוחנו המאפשרת לנו על ידי פעילותה בו ליצור את הגופים העליונים של טבענו ולשכון באור הרוחי הזורם, מקורה אינו בתנאי הקיום של האדמה כי מהווה היא נביעה מכוחות שפועלים היו על האדם לפני שהאדמה נהייתה לאדמה. זוכרים אתם שלפני שהאדמה נהייתה לאדמה עברה היא תנאי קיום הידועים כירח קדום, שמש קדומה ושבתאי קדום. הכוחות המסבים לאדם שיהיה מסוגל להשיג מהותם של דברים דרך חושיו ולהחדיר השגותיו במחשבה – אינם נובעים מאותם מצבים קדומים של האדמה. אך כל דבר שמשחרר אותנו מפעילותם של החושים ומן החשיבה המדעית-טבעית ומאפשרת לנו ליצור גופים עילאיים בתוכנו – כמו לפתוח את המוח עד קצה תחום אפשרויותיו ולהדוף את הגופים האתרי והאסטרלי ואת האגו עד שיוכלו הללו לשכון באור הזורם – את כל זה נושאים אנו בקרבנו כירושה מעידני שבתאי, שמש וירח הקדומים.

זה מגיע אלינו מעידני אבולוציה קדם-ארציים ולא ניתן למוצאו בכל היקף הווית הקיום הארצית.

כשיגיע המדע אל הנקודה (והוא אכן יגיע על אף שהדבר יארוך עת ארוכה) כשיגיע לנקודה של הבנת מנגנון החושים ומנגנון המוח – הוא יהיה גאה מאד על המבצע. אולם אפילו אז מסוגל יהיה אך לתפוס את החשיבה ואת המחקר שניתן להסבירם מתוך תנאי הקיום הארציים ולכן ברי-תוקף הם לגבי תנאי הקיום הארציים גרידא. האדם לעולם לא יוכל – כל עוד יתחום עצמו לכוחות האדמה בלבד – להסביר את המוח כולו וכן לא את המנגנון ואת ההיערכות של איברי החישה; כי על מנת לתת הסבר מלא לגבי פעילויות המוח והחושים וכיצד הגיעו לכך שתהיה להם צורתם הנוכחית – חייבים אנו להתבונן אל הקרוי תנאי האדמה של שבתאי הקדום, השמש הקדומה והירח הקדום. הכוחות הפעילים באדם כשאינו משתמש בחושיו ובמוחו – כלומר, הכוחות שירש משבתאי, מהשמש ומהירח הקדומים מודממים בו ומוצפנים על ידי פעילות האדמה וכוחותיה על מוחו ועל חושיו.

בהיכנסנו לאור הזורם אין אנו חשים כמו חושבים אנו את מה שמוצאים שם כי כאשר הוגים אנו מחשבה יש לנו הרושם שחושבים אנו אותה כעת; בה בשעה שמה שחווים אנו באור הזורם כלל אינו נותן לנו את התחושה שחושבים אנו זאת כעת. חשוב בצורה מירבית לתת את הדעת לנקודה זו. לרואה הרוחי הנכנס למצב זה – הדמויות אודותיהם דיברתי אינן דומות למחשבות אותן חושב הוא כעת, אלא למחשבות שניצבות בזיכרון, כמחשבות שעשוי אדם להעלות בזיכרון.

עתה תבינו מדוע עלינו להתנכר לאינטלקט שלנו ולהמריץ ולחזק את כוח הזיכרון שלנו. מתוך עולם רוחי נרחב זה של אור בוקעות ועולות דמויות שניתן להשיג מהותן אך ורק באורח בו מבינים אנו זיכרונות. אם כוח הזיכרון שלנו אינו עובר חיזוק תחמוקנה דמויות אלה מאיתנו ולא נתפוס דבר. יהיה זה כמו מאומה אין מסביבנו אלא ים זורם של אור פנימי. דבר היותנו מסוגלים להשיג מהותן של דמויות מחשבה השוחות בים של אור פנימי – הרי זה הודות לעובדה שביכולתנו להשיג אך לא באינטלקט, אלא בכוח מחוזק של זיכרון; כי את הדמויות הללו ניתן להשיג אך ורק באמצעות כושר הזיכרון.

ואין זה הכל. הנתפס על ידי כושר הזיכרון מאפשר לנו להתבונן לאחור לתנאי קיום שמכבר הימים של האבולוציה, של הירח, השמש ושבתאי הקדומים; אך הדמויות שמשיגים אנו מהותן באורח זה ושהן כתמונות זיכרון, אינן הדבר היחיד. למעשה – מרשימות הן בהתרשמות חיוורת בעוצמתה מאשר דבר אחר, דבר אודותיו יכולים אנו לומר – על אף שיודעים אנו בוודאות שאין הוא מהווה אלא ים מתנחשל של אור – שמעניק הוא לנו כאב והנאה, שמתחיל הוא אפילו לדקור ולצרוב בנו ולעומת זאת להשפיע עלינו רוב אושר.

מה מגלה כאן האוקולטיזם? – בים האור המתנחשל מגיע הוא להשגת דמויות מוזרות, את הללו יכול הוא לתפוס עם ההשגה. אין הן מתהוות בתחילה עקב כושר הזיכרון בלבד. הן נעשות כה-רבות-עוצמה עד כי ההבנה עשויה לתפוס מהותן. כיצד מרשימות הן אותו? מה ממקד שימת לבו לגביהן? לאמיתו של דבר אין האוקולטיסט שם לב למשהו מיוחד בדמויות אלה, אלא אם התעניין לפני כן במחשבות מהפילוסופיה או אז מכיר הוא בכך שהמחשבות של הפילוסופים מהוות למעשה תמונות צלליות של מה שמשיג הוא עתה בעין הרוח, בים האור המתנחשל.

אכן, בא הרגע בו יכולים אנו ללמוד לבסוף מהי בעצם הפילוסופיה, כל הפילוסופיה בעולם אינה אלא מחשבות ורעיונות הדומים לבבואות הנזרקות אל חיינו הגשמיים, תמונות שמקורן בחיים העל-חושיים שהרואה הרוחי יכול לצפות בדרך שתיארנו. הפילוסוף עצמו אינו רואה מה מצוי מאחורי תמונותיו. אין הוא יודע מהו זה אותו דולה הוא כך למודעות פיסית. ברשותו התמונות בלבד. אך האוקולטיסט יכול להצביע לעבר מקורן, יכול הוא להצביע למקורן של המחשבות הערכיות של כל הפילוסופים שמאז ומעולם נטלו חלק בתולדות האדם. הפילוסוף רואה אך ורק את הצללית שבמחשבה. האוקולטיסט רואה את האור הממשי והחי שמאחור. כיצד יתכן הדבר?

הסיבה היא, שבמוחנו ניתן לנו עדיין משהו מן הכוחות הקדם-ארציים, כוחות הבאים משלבי האבולוציה של שבתאי, שמש וירח הקדומים. בדברנו באורח-דיבור כללי שותקו בנו כוחות אלה במידה מרובה, אך במוחנו נותר שריד זעיר לפחות ממה שמסוגל לו המוח בשל כוחות אלה. הכוחות הפועלים במוחו של פילוסוף אינם כוחות ארציים. מהווים הם השתקפות עמומה וחיוורת של כוחות קדם-ארציים. הפילוסוף לגמרי בלתי מודע הוא לגבי העובדה אך במוחו מצויה נביעה מעידנים קדם-ארציים והשימוש שעושה הוא במוחו תלוי בפעילותה של נביעה זאת. זו לא היתה יכולה לפעול כלל אם מאורע מיוחד במינו לא היה נוטל מהלכו במהלך אבולוציית האדמה, מאורע שהפילוסוף מן הזמנים המודרניים לבטח איננו נכון לקבלו. אילו היתה האדמה פשוט התגשמותה החוזרת של מה שהיה מצוי בשבתאי, בשמש וירח הקדומים – כי אז לא היתה יכולה להתהוות מהות כזאת כהשתקעות – מעין חשיבה הגותית שמוצאים אנו בדרגה מצטיינת כזאת בפילוסופיה. ויודעים אתם שהפילוסופיה נמצאת באמת ובתמים בכל ישות אנושית כפרט; כל אדם מתפלסף קמעא. הפילוסופיה אפשרית אך ורק על האדמה הואיל ואי-סדירות חמקה פנימה בהתהוות התגשמותה החוזרת של האדמה. חלק ניכר מן הכוחות הבוראים שגרמו להתהוותה של האדמה הופנו לכיוון אחר, כוחות אלה לא המשיכו לפעול כשאר, ועתה יש להם השפעה רוחית על האדם הדומה להשפעתו הפיסית של אור הירח על האדמה.

האפקט של אור הירח, כפי שיודעים אתם, נובע מן העובדה שהירח זורק לאחור את אור השמש. אור ירח מהווה אור שמש משתקף. והנה, העובדה היא שהאדם מסוגל להעביר את תמונת הזיכרון הבלעדית של הראיה הרוחית, וכמו לזרוק אותה כלפי מעלה אל הווית הקיום הפיסית הנראית שם כפילוסופיה – עובדה זו תלויה בכוח רוחי מיוחד במינו הפועל באורח פלסטי לפנים המוח האנושי בתתו לו צורתו ובעצבו אותו. בספרי התנ”ך הקשורים למשה קרוי כוח רוחי זה יהוה או יהווה. מהווה הוא אור משתקף של הרוח, כשם שמהיבט פיסי מהווה אור הירח אור שמש משתקף.

מבחינת מוחו לא ניתן להסביר את האדם מתוך הנביעה שהביא עמו מתנאי קיום קדם ארציים. נוכל להבין את המוח האנושי רק אז כשנדע שכשם שאורה הפיסי של השמש נזרק על האדמה על ידי הירח (בזמן בו אור השמש עצמו אינו מאיר על אותו חלק מן האדמה) כך האדם, ככל ששוכן הוא במוחו, קולט אור רוחי הנזרק לאחור מעבר לאדמה.

כל השראה שמקבל אדם, שלא מכוחותיו שלו, אלא מעבר לעצמו – מסייעת בידו להתנשא אל ידע העולם שניתן להגדירו כפילוסופי. השגה פילוסופית מקיפה של העולם מהווה זו הגורמת לאדם לבקש בכל הדברים השונים שבעולם מקור אחד שלא ניתן לחלקו. זהו המאפיין את הפילוסופיה. אין לכך חשיבות אם קורא אדם לתשתית זו של העולם אלוהים או רוח העולם; הכמיהה שחש הוא לכנס יחדיו ולשייך אותו לתשתית אחת ויחידה – התהוותה הודות להשפעות העולם הרוחי הפעילות במוחו. ברגע שנעשה הוא לרואה רוחי ומשחרר את גופו האתרי – נוכח הוא לדעת שלא רק שעלה בידו להפעיל כעת את מה שקיבל משלבים קודמים יותר באבולוציה, אלא שבמוחו פועלות השפעות שניתן להשוותן להשפעות אור הירח, במשמעות אותה הסברנו כבר.

כפילוסוף לא מצויה ברשותו של האדם המהות אותה רואה הרואה הרוחי ככוח יוגי ואשר מתמזגת בכוחות שנביעתם בעידנים קודמים יותר. ברשותו תמונות המחשבה כשאין הוא יודע שמאחריהם ניצבים הכוחות שהיו פעילים בתנאי הקיום הקדם ארציים ואשר קרויים כוחות יהווה. את הדבר הזה אין הוא יודע. רואה הוא אך ורק את הבבואות הצלליות של המחשבה שנוצרו למענו על ידי פעילותו של גופו האתרי על האור הזורם. כי כאשר נעשה האור הזורם פעיל במוחו נוצרות שם בבואות מחשבה צלליות ואת הללו קוראים אנו בשם פילוסופיה. הפילוסוף עצמו אינו יודע מאומה על התהליך.

ברצוני שתתנו דעתכם לכך – זה יהיה לכם לתועלת מאוחר יותר – שכפילוסוף מהווה האדם רואה רוחי בלתי מודע לכך ומשמעותו של דבר ששוכן הוא בתמונות צלליות של מצבי ראיה רוחית מבלי שהוא עצמו יידע שמץ ממשהו לגבי ראיה רוחית. הווה הוא בתמונות צלליות אלה. הוא מבצע בהן את כל אשר עשוי פילוסוף לבצע ולבסוף מגיע לנקודה בה יכול הוא לקשר ולצרף את הרעיונות ואת המושגים הפילוסופיים אותם הוא מפתח ביחסו אותם כולם לישות עליונה או להוויה עילאית אחת ויחידה. כי זהו המאפיין הבלתי משתנה של הפילוסופיה. לא ניתן למצוא בתחום תמונות מחשבה אלה את ישותו העילאית של כריסטוס. בעבודה בכל היושר והכנות במהות הפילוסופיה מוצאים אנו תשתית אחת ויחידה של העולם אך לעולם איננו מוצאים את כריסטוס. אם יזדמן לכם מושג כריסטוס בפילוסופיה תוכלו להיות בטוחים למדי ששאול הוא ממסורת, מיובא הוא באורח בלתי עקבי על אף שאולי ללא מודעות לגמרי. אם הפילוסוף נשאר בפילוסופיה שלו, כי אז ייתכן ולא ימצא דבר אלא את אלוהי העולמות הניטרלי. לעולם אין הוא יכול למצוא את כריסטוס. שום פילוסופיה עקיבה אינה יכולה להכיל בה את מושג כריסטוס. בלתי אפשרי הדבר. הבה ונבהיר את הדברים בנקודה זו. יעביר עיניו סביב כל אדם המשתוקק לכך ושמזדמן לו לעשות זאת בין הפילוסופים, כדי לראות אם יכולים הללו למצוא את כריסטוס בפילוסופיות שלהם. טלו למשל שיטת פילוסופיה כה מפותחת ונרחבת כזו של הגל. תיווכחו לדעת שהגל אינו יכול להתקרב אל כריסטוס בתחומי שיטת הפילוסופיה. עליו להביאו כמו מן העולם שמבחוץ; הפילוסופיה שלו אינה נותנת לו את כריסטוס.

לעת עתה יהיה די בזה עבור תיאור ההתהוות הראשונה בה עובר השואף לראיה רוחית, התנסות אותה לומד הוא להגדיר כ”אור בלתי גלוי”.

בעדנה ובאטיות ובתחילה באופן בלתי מוחשי כמעט – יורדת עליו החוויה השניה. ישנם אכן רואים רוחיים רבים שהחוויה הראשונה פוקדת אותם למשך עת ארוכה ואשר כמעט ואינם מבינים מהותה של החוויה השניה. את אפקט התקרבותה ניתן לתאר כדלהלן: בה בשעה שהאור הזורם מהווה דבר המסב לנו לתחושה שאנו מתפזרים בו, גורם לנו לחוש כמו נפוצים אנו כלפי חוץ בחלל – הרי שבחוויה השניה שניתן לקרוא לה חווית המילה הבלתי מדוברת, תחושתנו היא כמו מגיע אלינו משהו מכל כיוון בעת ובעונה אחת.

באותה דרגה שבחוויה הראשונה חשים אנו את עצמנו כנפוצים על פני העולם כולו – כך התרשמותנו עתה היא של משהו הבא לקראתנו, המתקרב אלינו מכל העברים, בה בשעה שאנו עצמנו כמו עומדים להתפוגג. עבור אדם בעל התנסות זו ושעדיין איננו מתמצא בה – מלווה חוש התמוססות זה באימה עזה מאוד. משהו עט עלינו מכל הסובב אותנו. דומה הדבר כמו מתקרבים אלינו שולי העולם או מעטהו. את משמעות הדבר בשבילנו איננו יכולים לבטא בשום דרך אחרת, אלא באומרנו שדומה הדבר כמו פונים היו אלינו בשפה שקשה מאוד להבינה, שפה שמעולם לא דיברו בה על האדמה. שום מילה הנובעת מפיקת גרון אין להשוותה לדיבור אותו חווים אנו עתה. אך ורק על ידי סינון חשיבתנו המרחיק מן המילה המדוברת כל דבר שזיקה לו לצליל חיצוני יהיה לאל ידנו ליצור שמץ מושג לגבי ההתפעמות הקוסמית האדירה הפוקדת עתה אותנו מכל העברים. בתחילה התרשמותה עלינו חלשה; אך לאחר מכן, כשכוח הלמידה האוקולטית גדל והמשמעת העצמית האוקולטית מתעצמת – מתחזקת יותר ויותר תפיסה זו של עולם רוחי.

בחזותנו עתה בראיה רוחית כיצד מתקרב אלינו מכל העברים מעטה רחב ידיים זה של העולם – שאינו דומה כל עיקר למעטה חיצוני והוא עט עלינו כהתפעמות אדירה של צלילים – יש לנו תחושה מוזרה ומיוחדת במינה; ועוּבדת הימצאה בנו – אות בו לכך שמצויים אנו בנתיב הנכון. מוצאים אנו את עצמנו חושבים: “באמת ובתמים הרי זוהי עצמיותי האמיתית המתקרבת אלי; הנה היא לראשונה, עצמיותי האמיתית שלי! רק לכאורה עטוף אני בעורי בחיותי כאן בגוף הפיסי. לאמיתו של דבר ממלאת ישותי את העולם; וזוהי ישותי שלי שבאה עתה לפגשני בעוברי אל המצב האוקולטי. היא באה לקראתי מכל העברים”. כך נוטלת מהלכה חוויה אוקולטית – ראשית, בהתפשטותם של החיים הרוחיים ולאחר מכן בהתרכזותם מחדש. ואת זו האחרונה – קושרים אנו במחשבה מוגדרת. היות ובא אלינו הדבר כמו מילים בהתפעמות רוחית ובמלוא המשמעות העמוקה, אנו מעצבים את המושג של המילה הבלתי מדוברת של הלשון הבלתי מדוברת.

וכעת עלינו לצעוד צעד אחד קדימה. כי הנה כשם שלאדם ירושה מתנאי קיום קדם-ארציים המסייעת בנתינת צורה למוחו ובעיצובו – כך ברשותו אף כוחות שנותרו מתנאי קיום קדם-ארציים הפועלים שלא במוחו, אלא בלבבו. הלב מהווה איבר מורכב מאוד; וכשם שבמוח פועלים לא רק כוחות ארציים, אלא אף כוחות קדם-ארציים (על אף שבלימוד ובמחקר חיצוניים משתמשים אנו, כפי שראינו, בארציים גרידא) כך אף בלב מוצאים אנו פעילות כוחות קדם ארציים. כל מה שזקוק לו האדם להשגת אוויר ותזונה ארציים כל מה שדרוש לו לשמירה על מערך גופו ולסעדו בחיים – כל זה מוענק לו בכוחות ארציים. אך כדי שהאדם יהיה מסוגל להשיג בחוש את מה שכינינו אותו במונח – המילה הבלתי מדוברת – הרי שלא רק ממוחו צריכים להיות כמו-נהדפים כלפי חוץ גופים עליונים יותר של ישותו, אלא גם מלבבו.

עשוי לקרות שבמשך זמן רב מסוגל יהיה אדם להשיג בחוש כרואה רוחי את האור הרוחי אם יהדוף ממוחו והלאה את הגופים העליונים יותר של גופו. אם נשארים גופים עליונים אלה מלוכדים עדיין ביציבות עם הלב כפי שהם בחיים הרגילים, כי אז לפנינו רואה רוחי המסוגל להשיג בחוש את האור הזורם (כי דבר זה יכול הוא לעשות בסיוע אותם כוחות בנפש המשתחררים מן המוח) אך אינו יכול לתפוס את המילה הבלתי מדוברת. כי נוכל להתחיל לשמוע את המילה המדוברת רק אז כשהגופים העליונים, העל-חושיים משתחררים אף מן הלב. יכולת הלב להסב לכך שיהיה לאל ידו של אדם לגלות חיי נפש שאינם קשורים לכליו של הלב משתייכת למערך לב עילאי יותר. חיי הנפש הרגילים שלנו על המישור הפיסי מלוכדים עם איבר הלב.

ביכולתם של בני האדם לשחרר את הגופים העליונים יותר מן הלב הפיסי. מגיעים הם לחוויות בחיי נפש הקשורות למערך גבוה יותר מאשר הלב הפיסי בעל הדם והשרירים. כשלומד התלמיד לחוות בנפשו כוחות של הלב שהם עליונים יותר מן הללו הקשורים בלב הפיסי – כי אז יהיה לאל ידו באמת ובתמים להגיע אל המילה הבלתי מדוברת. היא מתוודעת אליו. היא באה אליו מכל עבר. וכך, בה בשעה שהשגת האור העל-חושי תלויה בשחרור ישותו העליונה יותר של האדם מן המוח הפיסי – תלויה השגת המילה הבלתי מדוברת בשחרור הגופים העליונים יותר מן הלב הפיסי.

כשם שישנם אנשים שמבלי שהם עצמם מודעים לעובדה קיים בהם משהו מן הכוחות הקדם-ארציים שנתנו צורה ועיצבו את המוח, כך ישנם אף אנשים שקיים בהם משהו מן הכוחות הקדם-ארציים שנתנו צורה ועיצבו את הלב. והם רבים יותר במספרם מאשר משוער בדרך כלל. אילו לא היו מצויים כיום הללו, שלא רק שקיימות היו נביעות קדומות אלה ברשותם, אלא שפועלות היו עליהם (נראה מאוחר יותר כיצד נסב הדבר הזה) כי אז לא היו קיימים תאוסופים. כי אז אתם כולכם לא הייתם יושבים כאן היום. הסיבה מדוע יושבים אתם כאן היא פשוט זו, שבפרק זמן כלשהו בחייכם בהגיע ספר תאוסופי לידכם או שנמסרה לכם בהרצאה איזו שהיא אמת מן התאוסופיה – מודעים הייתם מייד לדבר מאותה נביעה קדומה אותה נושאים אתם בפנימכם ואשר מכילה בה כוחות שפעלו לעצב את לבבכם לפני שהאדמה נוצרה. העובדה שמה שהגיע אליכם דרך התאוסופיה הרשים אתכם עמוקות – משמעותה שהדבר יצר בכם חוויה הדומה לחווייתו של הפילוסוף בתמונות הצלליות שלו. אתם חוויתם את הצלליות של מה שעשויה היתה ראיה רוחית של הלב, שכל כולה בלתי ידועה לכם, לקלוט דרך המילים שדוברו. באותו רגע שמעתם דרך המילים, ומה ששמעתם היווה דבר מופלא למדי; שאם לא כן לא הייתם נעשים לתאוסופים. בשבילכם היווה העולם החיצוני הד גרידא המגיע אליכם מבחוץ, של מה שחוקר היה בעצמו הלב-החוזה באמצעות כוחות קדם-ארציים. הד של המגיע מספירת האוקולטיות, וכבר דוֹבר היה אליכם בצלליות אותן עשויים הייתם אתם בעצמכם לחוות. דרך המילה החיצונית האזנתם כשהמילה הפנימית דיברה. במילה המדוברת קלטתם את הד המילה שאינה יכולה להיות מדוברת. דרך הלשון האנושית האזנתם למדובר מן העולמות האלוהיים בלשון האלים.

הללו החשים עצמם היום שנמשכים הם בכנות וביושר לתאוסופיה, תכופות אינם יודעים שדרגת ראיה רוחית פעילה כבר בהם, כי אז דומה הדבר לגביהם כביחס לפילוסופים שרואים את הצלליות של מוחם שהוא רואה רוחי, אך ללא מודעותם לכך ואינם יודעים את טבען האמיתי של המחשבות בהן חיים הם. המוח רגיש הרבה יותר לכוחות הארציים ובשל כך נעשה בנקל יותר לאיבר ארצי; ועל כן בני אדם החוקרים בזמננו את חוקי האדמה ומעסיקים את מוחם בידע חיצוני – מחזקים בזה את המרכיבים הארציים של מוחם עד כי המוח העל-ארצי משותק מבפנים לחלוטין. אך הלב רגיש הרבה פחות להשפעת הכוחות הארציים; בשל כך קל יותר למצוא נתיב גישה לנפשות אנוש דרך מה שהתאוסופיה מורידה מטה לבני האדם מאשר דרך הפילוסופיה כפי שהיא. רק כאשר ירחיקו בני האדם את העניינים החומריים של החיים מלחסום ולעצור בעד מה שעשוי בדרך זו לדבר אל לבבותיהם – פקוחים יהיו תדיר ובמיוחד בזמננו שלנו – לאמיתות התאוסופיה. אמיתות התאוסופיה ניתנות להבנת כל אדם מלבד הללו שנעשו שקועים עמוק מידי – הן אם להלכה והן למעשה – בעניינים חומרניים חיצוניים בצורה זו או אחרת. אנשים המניחים לעצמם להילכד ולהסתבך בעניינים אלה עד כי אין להם כל תחושה לשום דבר שמעבר להם – הללו לבדם לא עולה בידם להקיף מהותה של התאוסופיה. ערפל מתפשט בכסותו ובהסתירו את מה שחייב להתגלות בלב מהשפעת התאוסופיה.

וכך, על מנת להבין פילוסופיה חייב להימצא בנו דבר הפתוח לדמויות המוזרות והמיוחדות במינן אודותיהן דיברנו לפני כן ודבר זה מעלה צלליות מדמויות אלה; חייבים אנו לאמן את מוחנו לחשוב מחשבות שבהן יוכלו להשתקף הכוחות העל-פיסיים. וכפי שיודעים אתם היטב מתרחש דבר זה לעתים רחוקות בלבד. על מנת להבין תאוסופיה איננו זקוקים להכנה כזאת.

כדי לתפוס את האמת שעשויה לנבוע ממחקר אוקולטי כשהחוקר משחרר מהלב והמוח את הכוחות העליונים יותר, את הגופים הרוחיים של ישותו – כל הנדרש לכך הוא שלא נרשה לתשומת לבנו שתהיה מוסחת על ידי החיים החיצוניים. לאדם הפשוט ביותר ישנם כוחות שדי בהם להבנת התאוסופיה. אין צורך בחינוך מדעי. כל אדם – בתנאי, שאינו פוגש בהן בחוות דעת מסויגות מראש – עשוי להבין אמיתות תאוסופיות מסוימות. כי אמיתות תאוסופיות אלה מהוות עובדות ממחקר אוקולטי המשתקף כבצלליות בהתנסויות הרגילות של החיים. באות הן מן המילה הבלתי מדוברת ה”נשמעת” – בדיבור מטפורי – כשהאדם משחרר מן הלב הפיסי את הגופים העליונים יותר של ישותו, כשיהיה לאל ידו לשכון לא רק במוח על-פיסי, אלא אף באיבר לב על-פיסי.

לבטא במונחים של מושגים מדעיים ובשפה הגיונית מהוקצעת את מה שעשוי לחקור הלב העל-פיסי – לשם כך נחוץ כמובן שיהיה אדם מיודע כבר למושגים מדעיים. בתאוסופיה לא קיים צורך כזה. את האמיתות התאוסופיות החשובות ביותר ניתן, לאמיתו של דבר, להלביש במושגים פשוטים; אתם בעצמכם יודעים מה מועט נחוץ להבנה נאותה לגבי האמיתות היסודיות של התאוסופיה. רב מאד ממה שאומרים אנו תכופות בהרצאות אינו נאמר במגמה לשכנע אנשים פשוטי שכל; הללו יכולים בקלות ובמהירות להיות יחד עמנו. כך יהיה לרוב כשהלב והנפש בריאים. כל מי שלא דבק במחלה שמעניינים חומרניים יהיה עמנו. מה שנדרש בזמננו הוא, שהתאוסופיה תוכל להתגונן בפני ההתקפות הבלתי הוגנות של מדע הסבור שצודק הוא. חייבים אנו לשים את האמיתות התאוסופיות הפשוטות שקל לבססן, לפני העולם באורח כזה שהן יוכיחו אמינותן בחשוב אדם בפיקחות, בצלילות ובאורח נכון. (אנא שימו לב, תנאי זה הוא הכרחי). ואז יתברר היטב, לחשיבה ערוכה היטב ללא דעות קדומות, שלא קיימת שום אמת הסותרת את התאוסופיה. חשיבה כזאת לא רק שנדירה היא מאוד, אלא שקשה – באורח יוצא מגדר הרגיל – להגיע אליה. מושגיו המסויגים מראש של המדע החיצוני נפוצים עד להדהים כיום בהכריזם שאכן אין הם נשענים על סמכות אישית, אלא על סמכות חיצונית בלתי פגיעה, שיסודותיה אינם יציבים ולא בטוחים.

יכולים אנו תכופות להיווכח בכך שהללו הסבורים שברשותם ידע מקיף בענף מסוים במדע, או אף הללו שהתוודעו בדרך פופולרית לכמה ממסקנותיו, רואים בכך דבר מובן מאליו, שחשיבתם די מתקדמת היא עד כדי כך שיהיה לאל ידם להפנים ראייתם לזיקה שבין התאוסופיה למדע. ובעצם, מצויה ראיה פנימית זו למהותם של הדברים מחוץ להישג ידם. חשיבה צלולה וערוכה היטב אינה נפוצה כלל בזמננו כפי שמשערים. ישנם מדעים כיום שניתן לצעוד בהם בחשיבה בלתי סדירה לגמרי, בחשיבה שמתפתחת בתחומיו המצומצמים של מדע מסויג כלשהו ואינה יכולה לעבור מעליהם.

היום יוכל להימצא אדם בעולם הספרות, יכול להיות סופר ולהוציא ספרים מבלי שייפתח במיוחד את חשיבותו! כי בדרך כלל אין האנשים בוחנים ורואים אם קיימת מאחורי המחווה לכאורה פרי של כושר שכלי ורוחני – שיטת מחשבה תקינה ונאותה. האנשים אינם חוקרים בזה כיום כי פשוט לא מצויים בידיהם שום אמצעי מעקב ועם זאת אין זה דורש הרבה להיות מסוגל להעריך מחשבה; לאנשים רבים היכולת, כמעין אינסטינקט, והכרות מועטת עם מחקר אוקולטי ועם כוחות אוקולטיים תחזק אותם.

הרשו לי בסיכום לספר מקרה אחד שכוונתו לשמש הבהרה לחוויות מוזרות שעלולות לקרות לאדם – אם אותו אדם רגיש קמעא לדברים כאלה. זוהי התנסות בלתי חשובה אך היא מבהירה את הנקודה שלי.

מטייל הייתי אתמול לאורכו של רחוב מסוים. מבטי נח במקריות גמורה בנקודה מסוימת של חלון-ראווה בחנות ספרים. תכף ומיד כאילו נעקצתי – אכן כאילו צרעה או דבורה עקצוני! באורח רוחני הרגשתי כך. סקרן הייתי לדעת את הסיבה. תחילה, לא יכולתי למצוא דבר בשמשת החלון של החנות שיכול היה לעוקצני כך. כשהסתכלתי בשימת לב ראיתי ספר שהיה מונח שם שעליו נרשמו מילות שירה שבכוונתן היה – כך נראה הדבר – להראות את כיוון המחשבה שבספר, כשהמחבר מתכוון להגדיר באמירה זו את גישת נפשו שלו. אך למה צריך דבר זה לעקוץ אותי? מייד תראו זאת. אלה הן המילים: “אומר אני לך: ברנש המהסס ומחשב חשבונות דומה לבהמה, רוח רע יוליכנה תועה בשממה וסביב סביב ירק אחו נוסט.”[1] ומתחת כתוב היה: (פאוסט לגיתה). אך מי אומר זאת בפאוסט? – מפיסטופלס אומר זאת! אלה אינן מילים לבחירה כשברצונכם לצטט את גיתה. אלה הן המילים ששם הוא בפיו של מפיסטופלס. ואם מצוטטות הן וכנראה בחופפות כנה למשמעותן – מוכיח דבר זה על חשיבה מעוותת. מאן דהוא רוצה היה לצטט את גיתה, אך נימוקים פנימיים כופים עליו לצטט את מפיסטופלס – כלומר את השטן. דבר זה מוכיח לי שמשהו אינו כשורה באשר לחשיבתו. העקיצה שהתנסיתי בה נבעה מן החשיבה שלא במקומה ולא נכונה.

————————————

  1. תרגום יעקב כהן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *