מאת: רודולף שטיינר

2-12.6.1912  137 GA

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שניה – 4/6/1912

ידידיי היקרים –

אם יהיה ברצוננו להתבונן כעת באדם משלוש נקודות הראות – האוקולטית, התאוסופית והפילוסופית – על התאוסופית והפילוסופית, יהיה נחוץ לדבר תחילה מנקודת הראות האוקולטית. וניטיב לעשות אם נתחיל בנתינת תיאור ישות אנוש זו או אחרת – שבמשך תולדות האבולוציה של האנושות עלה בידה לנשא עצמה לחיזוי העולם האוקולטי.

כפי שאמרנו בהרצאה הפותחת, הרי שכמובן שלא היו יותר מאשר מתי מעט שנמצאו בשלים ליטול חלק במה שהתחולל במיסטריות ובאתרי לימוד וחינוך אוקולטיים. על כן יהיה עלינו לדבר על התפתחות המעטים הללו.

כך יתבהר לכם מהרצאות רבות אחרות שנתתי שניצבים אנו עתה בנקודת זמן שדרך התפשטותו של הידע התאוסופי יצטרכו אנשים רבים יותר ויותר ליטול חלק בחיים האוקולטיים, במקום המעטים שעשו זאת בעבר. כך שהדברים בהם נתבונן היום נוגעים בכל אדם המתעניין בתאוסופיה ומכיר בכך שהידע האוקולטי, כלומר, הידע של האספקטים הנסתרים של הווית הקיום, אל לו להישאר סודי עוד – עליו להתפשט יותר ויותר בחופפות לדרישותיה של אנושות המתפתחת ללא הרף.

אדם, שיצא לקנות לו ידע אוקולטי, חייב היה קודם כל להפנות את מבטו הצידה מן העולם החיצוני, ולמקדו בכוחותיה של נפשו. הואיל והוא היה צריך להישאר בעת ובעונה אחת איש פעילות בעולם החיצוני מהווה היתה התפתחותו האוקולטית ענינו שלו, עניין הנוגע לעצמו בלבד. בעולם הוא ממשיך להיות אדם בין שאר בני האדם, על כל החובות שהחיים מציבים מולו. עובדה זו מצאה ביטויה המרשים בעצם הצעד הראשון שעליו היה לעשות למען פיתוח כוחות הנפש שלו. כי את הדבר הראשון שהתלמיד צריך היה לעשותו ניתן לתאר במילים הבאות: עליו היה להשלים עם הקארמה שלו באשר לכל הקשור ברצונו. ההשלמה עם הקארמה או הגורל – היה הדבר הראשון שנדרש מן האדם שעבר התפתחות אוקולטית.

אל נא תדמו לעצמכם שהשלמה כזאת לגבי הקארמה של האדם דורשת יצירת תיאוריה מקיפה אודות הקארמה. הכוונה כאן היא יותר בקשר לסוג מיוחד במינו של קידום ואימון חיי הרגישה. חישבו מה פני הדברים באשר לאדם המתחיל לצעוד בנתיב ההתפתחות האוקולטית. לפני פרק הזמן בו מתחיל הוא לצעוד בדרך זו חי הוא בעולם כאדם בין בני אדם. הוא רוכש עמדה מסוימת בחיים, נעשה אדון למספר מחשבות המאפשרות לו להוציא אל הפועל באורח משביע רצון פעילויות חיצוניות שמקצועו דורש. הוא אף מגיע להכרת נחיצותם של חובות או התחייבויות שהנוהג והחברה מטילים עליו. ניתן להניח מעצם ההתחלה שכל אדם שאין בו התייחסות למה שהעולם דורש ממנו – כל אדם, כלומר, שאינו רוצה למלא בנאמנות את התחייבויותיו כלפי העולם הסובב אותו – אף פעם לא יהיה בו דחף לעבור התפתחות אוקולטית. למעשה ובדרך כלל הללו שניתן לקרוא להם להתפתחות אוקולטית היו בני אדם שהוכיחו יכולת רבה בעמדות שבהם הציבו אותם החיים ואשר אף חפצו להיות ראויים מכל הבחינות להתחייבויות שהוטלו עליהם על ידי הנוהג והחברה.

הכישרונות והכישורים אותם מראה האדם בעמדתו בחיים, מעגל החובות שהוא מכיר בהם כמוטלות עליו – אלה הם הדברים עצמם המרכיבים את הקארמה במובן החיובי. כאן באה לידי ביטוי הקארמה של האדם. והדרישה הראשונה, שנדרשה מן האדם שהיה מוכן לצעוד אל מחוץ לתחום עמדתו בחיים כפי שהיתה ולהיכנס למחקר העולם הרוחי, שלא יסטה בשום פנים ואופן מן הקארמה שלו, אלא יחזיק בה בשלמותה. משמעותו של דבר היא, שהוא הבטיח – הן לעצמו והן להללו שסייעו בידו לחדור אל העולם האוקולטי, שלא ישתמש לגבי עמדתו החיצונית בחיים מכל מה שירכוש בשדה המחקר הרוחי. רצונו ופעולתו צריכים להיות מנווטים כך שהאחרים המתבוננים בו לא יבחינו בשום הבדל ושוני בכל התנהגותו בחייו מאז החל לצעוד בנתיב המחקר האוקולטי. הכוח שהוענק לו במחקר האוקולטי – לא יורשה לעולם להתערב בחיים החיצוניים שבמישור הפיסי. דבר זה הוא המשתמע מן המילים: "השלמה עם הקארמה". התלמיד מוותר על כל היתרונות שעשויים להירכש באמצעים אוקולטיים עבור עמדתו בחיים.

לאמיתו של דבר, ניווכח בכך שצעידה נכונה וסדירה בנתיב מובילה תכופות לשיפור ניכר במעמדו החיצוני של התלמיד בחיים. לדבר זה אין כל קשר להתחייבות שצריך אדם ליטול על עצמו תוך שיקול דעת בהתחילו לצעוד בנתיב האוקולטי: "אל לך לנסות לעשות שימוש איזשהו בהתפתחותך האוקולטית כדי לרכוש עמדת יתרון על פני הללו העומדים לידך בחיים, חייב אתה לנווט את חייך בחפיפה לאותם כללים עצמם שלפיהם פעלת עד כה". כזה היה הצו שהוטל תדיר על הללו שעברו התפתחות אוקולטית. היה זה הוויתור הראשון שנקראו לעשותו – לוותר על כל שימוש למען מטרה אנוכית – באמצעים שנרכשו בחיים האוקולטיים. מה שנאמר זה עתה מתכוון שייטלוהו בדקדקנות יתרה ופשוטו במשמעו; טלו את המילים כהווייתן, לא יותר ולא פחות. אתם תראו שמתייחסות הן לעמדתו של התלמיד במעשיו או להתחייבויותיו בעולם החיצוני בשל הקארמה הרובצת עליו.

מעצם ההתחלה מסוקל רצונו האנוכי של האדם במודעות ובשיקול דעת מכל שאיפה אוקולטית. גורם זה לבדו מסב לשינוי בכל הלך נפשו ובאופיו של התלמיד. אם תהרהרו בדבר למשך זמן מה הרי שתיווכחו לדעת שכך צריך להיות. עד כה היווה מעגל החובות שרבץ עליו במעמדו החיצוני בחיים עולמו האחד והיחיד בו חי ולו מסור היה. עתה נוטל הוא על עצמו את ההתחייבות להמשיך להיות בעולם זה לפי אותם החוקים לפיהם חי עד כה, ובד בבד להחזיק ברשותו כוחות שיהיה לאל ידו להקדישם למשהו שונה לחלוטין. פירושו של דבר הוא שמחיצה מוקמת באשר לו בין שני אזורים שבתחום שניהם פעיל הוא. עולם נפקח עתה לפניו שלפני כן לא הקדיש לו מחשבה. זוהי עובדה בעלת חשיבות יוצאת מגדר הרגיל. כי באמת ובתמים מתחיל עתה אדם בפרק חדש בחייו כשמישורי התעניינות רעננים פוקדים אותו לפתע פתאום ומכריזים על קיומם בעוצמה ובעקשנות.

זהו אשר קרה בעצם תחילתה של ההתפתחות האוקולטית. כל תחושתו והתעניינותו של האדם דרשו הכרה בעולם חדש; עולם שלפני כן לא היה לו בו לא חלק ולא נחלה. התחייבה השגחה קפדנית על התלמיד ובייחוד במיסטריות ובמדרשות עתיקות יומין יותר בהתפתחות האוקולטית – פן יובא לדיסהרמוניה לגבי מעגל חייו החיצוניים. נדרש ממנו למלא בקפידה את חובתו במשמעותה הנרחבת ביותר בהתייחס לדרישות שדרש מאתו מקצועו או בשל קשריו למדינה או לצורה קהילתית אחרת. הללו שהראו שמץ אי רצון לעשות כך או מרי כנגד חובות החיים החיצוניים לא הורשו להיכנס לאתרי ההוראה האוקולטית. מספר אני כאן עובדות כפשוטן. למדו את תולדות ההתפתחות האוקולטית ותוכלו להיווכח בדבר שהללו, שבחיים החיצוניים הוכיחו עצמם כמורדים בכיוון זה או אחר כנגד כל סדרי החיים שבתחומיהם חיו – לא היו חברים בשום מדרשה מיסטרית או במקום של הוראה אוקולטית.

הדבר השני שנדרש מן התלמיד קשה היה יותר לביצוע. התבוננו במקרהו של אדם שנתן לעצמו ולמוריו את ההבטחה עליה דיברנו. היה עליו להכריז "לא אניח לשום דבר הבא אלי כתוצאה ממחקר אוקולטי להיכנס אל רצוני כפי שמתבטא הוא במישור הפיסי". נוטל היה עמו לספירת המחקר האוקולטי את כל כוחות נפשו כשהרצון יוצא מכלל זה – הרצון ננצר בהתאם להבטחתו. אך כל כושר אחר שברשותו במישור הפיסי – לעיצוב חוות דעת, לדימוי, לדמיון, לזיכרון, לרגשות – כל כוחות הנפש וכושרותיה בהם פעיל היה לפני כן על המישור הפיסי – עדיין ניתן להשתמש בהם באופן אקטיבי באותו מישור.

טלו את האינטלקט או את ההבנה. אותו הכושר בנפש שמאפשר לנו להבחין בין דברים ולעצב חוות דעת על עובדות החיים. לא היינו יכולים להסתדר בלעדיו בחיים הרגילים. צריכים אנו להשתמש בו בכל הזדמנות. ועתה הבה נניח שאנו נעשים חברים בחברה או במדרשה אוקולטית. מגיעים אנו לתוצאות מסוימות במחקר אוקולטי; רוכשים אנו ידע אודות מעשינו בעמדתנו החיצונית בחיים. לא נורשה להשתמש בידע זה לגבי רצוננו. אך שום דבר לא יעצור בעדנו לקרוא לעזרתם של כל האמצעים העליונים שברשותנו מן המחקר האוקולטי כדי לערוך סקר אינטליגנטי על הדברים והאנשים בהם נפגשים אנו על המישור הפיסי. וכך ייתכן ולא נורשה שהתוצאות מן המחקר האוקולטי תזרומנה אל פעילותנו או אל החלטות רצוננו, אך רשאים אנו להניח למחקר אוקולטי שיעניק מהשפעתו על אורח יצירת מחשבותינו ומסקנותינו לגבי ממלכות הטבע וכלפי בני דורנו – ובעצם על כל הנתיב בו ניצבים אנו בעולם הרגיל באינטלקט שלנו.

תיווכחו בדבר שנדרשת כאן משמעת עצמית חמורה. מה קל יותר עבור אדם הפוגש בבני אדם זולתו והצריך לקחת חלק פעיל בחייהם מאשר ליישם את מה שיודע הוא? – נשער למשל שמסוגל הוא, בסיוע האינטלקט שלו, להשיג בחוש שיש לו עסק עם אדם נחות ממנו מבחינה מסוימת. ואין קל מזה שיפעל בהתאם. יהיה זה הדבר הטבעי והנראה לעין לעשותו.

האוקולטיזם אינו רשאי ליטול קוו זה. באמצעות מה שמעניק לו המחקר האוקולטי יכול הוא, לאמיתו של דבר, לפרוש כנפיים באשר להבנתו ולרכוש ראיה פנימית בהירה יותר מאשר מסוגל היה לפני כן לגבי אופייו של בן דורו, אולי יכול הוא להכיר בדבר שהוא אדם נחות ממנו באורח מוסרי, יכול הוא אף לכונן בהתאם את מה שעושה הוא לאדם זה כי הוא לא נטל על עצמו שום התחייבות בהתייחס לבן דורו, אלא אך ורק בהתייחס למעמדו שלו בחיים. שום חובה אינה מונעת בעדו מלהשתמש ברצונו בהתייחס למה שהוא עושה לזולתו. מה שעושה הוא לטובתו – בדבר זה מצוי הוא בהתחייבות להשלים עם הקארמה שלו ולא להשתמש בידע המגיע אליו כשהוא מיישם את פעילות האינטלקט שלו המחוזק על ידי המחקר הרוחי.

הבה ונציב לפנינו מקרה אקטואלי של אדם המצוי בשלב אודותיו אנו מדברים. אילו לא היה נעשה לאוקולטיסט כי אז פוגש היה אולי את האדם השני ולא מכיר בו כנחות מבחינה מוסרית – וכתוצאה יניח לעצמו להיות מושפע על ידו. אכן יכולים לקרות דברים כאלה בעולם, ואמנם קורים הם, כפי שתהיו כולכם נכונים להודות. עלול אדם לטעות ולחשוב על אדם שהנה טוב הוא ממנו ולאחר מכן לגלות שהוטעה.

לאוקולטיזם יתרון כאן. יכול הוא להכיר את נחיתותו המוסרית של האדם הנדון, אך מצוי הוא בהתחייבות – שימו לב למילים – מצוי הוא בהתחייבות לעת עתה שלא להשתמש בידע האוקולטי הזה ברצונו – כלומר – לא להשתמש בו עבור מעמדו שלו בחיים. עליו לדעת שהשני, איש נחות הוא מבחינה מוסרית ובעת ובעונה אחת להתנהג ממש כמלפני כן; עליו להשלים תוך סובלנות עם כל דרכיו של השני כמו מעולם לא קנה ידע אוקולטי אודותיו.

כאן לפניכם הדגמה מרשימה של התאפקות עצמית נוקשה שעל המתחיל באוקולטיות להתאמן בה. הוא חייב להציב קו אבחנה חד בין מה שיכול הוא לדעת ללא מחקר אוקולטי ולבין מה שבא אליו דרך המחקר האוקולטי ושעשוי להעניק לו יתרון בלתי הוגן בחיים. אדם, שהמזל כה האיר לו פנים – בהיותו מחונן בכשרים טבעיים או בתנאי חיים מסייעים במיוחד עד כדי להכיר מבלי היותו אוקולטיסט את נחיתותו המוסרית של האדם השני – נוטה לראות באוקולטיסט כסיל, כי מוותר הוא על יתרון שעשוי לזרום אליו מן הידע. ודבר זה מתרחש לעתים תכופות. אנשים אחרים באמצעות כישורים טובים או באמצעים אחרים, עשויים לתפוס את מה שגם האוקולטיסט תופס, אלא שאינו פועל בו, בהיותו בהתחייבות להימנע מלפעול. תדיר תמצאו דבר זה בהתרחשו. כשם שאף תיווכחו לדעת, שקורה שאדם זה או אחר, שהתחייב בהבטחה זו אינו עומד בה. אך דבר זה מהווה עניינו שלו!

אם נרצה בכך, רשאים אנו לראות באוקולטיסט כסיל, הואיל והניח למישהו זולתו להשיגו ביתרון, אך אל לנו להרשות לדבר זה שיוליכנו להסיק מסקנה שאין ברשותו האמצעים לחדור לאופיים של בני אדם.

או אז לפנינו שלב שני זה: בוותרנו על השימוש ברצון לטובת מטרותינו האנוכיות, מיישמים אנו את השגתנו בעולם הגשמי החיצוני. מורי הנסתר מימי קדם הניחו לתלמידיהם להישאר בשלב זה במשך זמן די רב. במשך זמן ניכר צריכים היו התלמידים לעבור בעולם בלומדם להתבונן – ביתר עמקות, בחדירה הולכת וגדלה ובראיה פנימית למהותם של הדברים – ולא רק בבני דורם, אלא אף ביתר ממלכות הטבע ועם זאת ובמשך כל הזמן ממשיכים היו לצעוד בנתיב החיים הרגילים בדיוק כמלפני כן. פירושו של דבר הוא, שצריכים היו לתרגל משמעת עצמית חמורה מאוד כי חייבים היו ללמוד שלא להציב לעולם לשירותה של האגוצנטריות את היתרונות ששכלם ורוחם הציעו להם. אך לא היה זה הכל; החוויה כולה קידמה אותם גם בכיוון אחר.

כאשר בא הרצון מאחור – לאחר שהאינטלקט דיבר דברו – והוסיף את הפעילות המהווה תוצאה עוקבת טבעית של מה שאמר האינטלקט – כי אז אין אינטלקט זה מתערב במידה כה מרובה כבהיותו בשימוש לכשעצמו, בבידוד מוחלט מספירת הרצון. אם מוציא אדם את עצמו כישות רצון ואגואיזם מספירה שאליה נכנס הוא על ידי יישום האינטלקט וההשגה שלו בכל העולם הסובב, הוא נעשה מסוגל באורח הולך וגדל לעקוב אחר שינויים דקים מן הדקים. כושר שיפוטו ואבחנתו הולכים ומתעצמים בקביעות.

התלמיד מגיע עתה לשלב שני בהתפתחות האוקולטית. השלב שרשאים אנו לקרוא לו: "טיפוח ההשגה ללא תלות ברצון" והוא נכון להמשיך אל השלב הבא.

לאחר שיישם את השגתו למשך זמן רב וברוב שקיקה וראיה חודרת – חייב התלמיד להתחיל לוותר על השימוש בהשגה זו. שלב זה קשה הוא מאוד. על התלמיד להשיג ולשפוט כפי שנהג לפני שנעשה לאוקולטיסט. בהתייחס לעצמים של המישור הפיסי החיצוני חייב הוא להשתמש בכושר ההשגה והשיפוט שהיה ברשותו קודם לכן. כל מה שרוכש היה בנתיב האוקולטי בדרך של הבנה מעמיקה – ודבר זה הסב לו טוּב בלתי יתואר, שמשמעותו התקדמות וודאית לרוחו – את כל זה חייב הוא לגדור עתה מחוץ לפעילותו הרוחית. רשאי הוא וזה בלבד – לעסוק בעניינים של ידע שגרתי לחלוטין. את זה אשר שאף אחריו בשקיקה שכזאת ובמלוא המרץ במשך עת ארוכה – כלומר, חיזוק הבנתו – עליו להניח בצד. עליו לעקור כל זאת מנפשו ככל שנוגע בזה שימוש מודע, ולומר לעצמו: כשצועד אני ומקיים חיי על המישור הפיסי עליי לחשוב ולעצב חוות דעת, ולהבחין כפי שנהגתי לפני התפתחותי האוקולטית בהשתמשי באותה דרגת פיקחות גרידא אליה הגעתי אז. על התלמיד כמו להכריח עצמו לחזור ולהיות באותה דרגת בורות בה היה לפני שהתחדדה השגתו. ומה יארע להשגה שזונח הוא עתה? – אל לו להשתמש בה עתה. הוא השתמש בה למשך זמן כה רב אך אינו רשאי להשתמש בה עוד. מה ייעשה בכל מקרה בתוצאות של כושר שיפוטנו והבנתנו כשאנו נמנעים להשתמש בהן במישרין? – עוברות הן אל הזיכרון. זהו השלב הבא. על כל הידע שנרכש על ידי חידוד כושר האינטלקט להיעשות לזיכרון. אל לו לתלמיד להתקדם הלאה בטיפוח האינטלקט שלו. עליו אף להימנע מלהשתמש באינטלקט המחוזק שלו, אל לו לחפוץ להשיג באינטלקט שלו כל ידע נוסף אודות יחסי העולם. את מה שרכש עד כה באמצעות הבנתו המחוזקת – עליו לבקש אחריו בזיכרונו. על הדבר לעלות בזיכרון שוב ושוב. עליו להשתדל להסב לכך שהידע שרכש יהיה במחשבות שהיו לו לפני 10 או 20 שנה – מחשבות שאין הוא חושב עוד אלא נזכר בלבד.

במדרשות אוקולטיות בימי קדם כמדרשת פיתגורס ובמדרשות המיסטריה הרבות שבאסיה הקטנה היתה בחירת התלמידים קפדנית מאוד. רק הללו נחשבו לראויים שניתן לסמוך עליהם שישמרו את הנדר שלא להרשות לתוצאות טיפוח האינטלקט שלהם לזרום אל רצונם האנוכי. אימְנו אותם לפני כן במשך עת ארוכה בטיפוח האינטלקט. בכל הדרכים האפשרויות הראו להם קודם כל כיצד יש להבחין בין דברים ואחר כך לצרפם ולקשר ביניהם שוב, והם פיתחו חוש אבחנה דק יותר משניתן להשיגו בחיים הרגילים. חשיבות גדולה ביותר יוחסה בבתי ספר שניהולם כדת וכדין בימי קדם ובימי הביניים לטיפוח זה, במשך פרקי זמן ארוכים, של כושר השיפוט.

ולאחר מכן צריך היה התלמיד לעשות וויתור שני, וויתור נוסף. עליו היה לנדור לעצמו ולהתחייב למורהו שיחדל לשפוט את הדברים שרואה הוא על המישור הפיסי, שיחדל להשתמש ביחס אליהם בכושר שיפוט שרכש בד בבד עם השגתו. כך שאינו רשאי להתייחס בגישה ביקורתית ללימודי הידע שנמסרו לו. כל מה שרשאי הוא לעשות הוא להשוות בין מה שקולט הוא ממורהו לבין מה שרכש קודם לכן – הוא עצמו, באמצעות כושר השיפוט שלו. הוא אינו רשאי למתוח ביקורת כלשהי. אין עליו להיות בלתי אם מאזין המשווה בין מה שהוא שומע כעת לבין מה שרכש הוא בעצמו באינטלקט המחודד שלו. כזאת היא הדרישה מן השלב הבא בהתפתחות האוקולטית שניתן לקרוא לו: "הרחקת הכושר המחודד של האינטלקט ותחימת חיי הנפש הפנימיים לזיכרון". דימוי ודמיון הורשו עדיין לתפקד; הללו עשויים לשחזר את הרעיונות ואת חוות הדעת בסימבולים ובתמונות אימגינטיביות.

הזיכרון והדמיון – שני כוחות הנפש הללו הגיעו לנחלתם ומסוגלים היו לגלות את מלוא השפעתם. כי עתה ניצבו לבדד בהיותם זכות טהורה מיתר חיי הנפש, תחת היותם מושפעים ללא הפוגות ונתונים תחת עצותיו של שיפוט האינטלקט.

בד בבד נטל התלמיד שלב נוסף בהתפתחותו האוקולטית. את הזמן שהיה עליו לעבור בשלב זה עובר היה בדרך כלל בקליטת תקשורות בצורת רעיונות מן האמיתות המוכרות של האוקולטיזם, במידה שהללו הפכו להיות תאוסופיה. התלמידים ניצבו שם בכוחות אותם רכשו קודם לכן, בתרגול כושר השיפוט שלהם, בזכירתם את מה שלמדו לפני כן ובו-זמנית פוקחים היו את עצמם להשפעת מה שנמסר להם מפי מוריהם.

אין ספק שאורך הזמן שעבר בשלב התפתחות זה שונה היה מאוד במדרשות המיסטריה השונות וזה בהתאם למה שנחשב כנחוץ עבור הדרישות הכלליות של התפתחות אנוש למסור יותר או פחות מן הסודות האוקולטיים להללו שעוברים היו התפתחות אוקולטית על מנת להכשירם להיעשות מנהיגים באנושות. ברוב המקרים נמשך שלב התפתחות זה זמן ניכר.

המשימה הבאה אליה חייב היה לפנות תלמיד הנסתר היתה לרכז את כל כוחו במאמץ לכבות ולסלק מתוך התודעה אף את הזיכרונות ואת ציורי הדמיון הסימבוליים וכן את המחשבות – יש להדגיש זאת – שרכש מקודם במאמציו שלו. באמת היתה זו משימה בעלת קושי מיוחד במינו ואם נדבר ישר לעניין הרי שלא ניתן לדמות כיצד עלה בידו של התלמיד ליטול על עצמו משימה אשר כזאת.

תיטיבו לדמות לעצמכם שתלמיד יכול היה להתגבר על משימה כזאת – כלומר, ליצוק שכחה גמורה על כל מה שרכש בכוחותיו שלו – כאשר תיקחו בחשבון שתלמידים כאלה למדו כבר לרסן ולעצור את רצונותיהם, וכבר תרגלו במשמעת החמורה שתיארנו לעיל. הואיל וכשבמקום להניח לרצון לפעול בחופשיות – חייבים היו להחזיקו במגבלות חמורות, רוכשים היו על ידי כך כוחות רזרביים עצומים ברצון. כך היה פשוטו כמשמעו. כי האדם הולך ומתחזק בנפשו כשבדרך זו הוא מתחייב להגביל את רצונו כלפי חוץ ואינו מניח לשום תוצאות שהן מן ההתפתחות הרוחית לזרום אליו. הדבר הזה עושה אותו חזק כל כך עד כי נעשה הוא לבסוף מסוגל ליטול את ההחלטה הכבירה לדחוק ולמחוק מן התודעה את כל אשר רוכש היה בהתאמנותו האוקולטית ועד עתה שומר היה אותו בזיכרון. כשם שמוחק אדם מחשבה שאינו יכול להשתמש בה בחיים כן חייב היה כל זה להימחות. כזאת היתה הדרישה ללא תנאי.

אל לכם לתאר לעצמכם שהללו, שהיו תלמידי הנסתר במשמעות זו הפכו לנוהים בעיוורון אחר מוריהם בקבלם עקב הסמכות של הללו את כל מה שנמסר להם. כלל וכלל לא כך היה. הללו המאמינים בנקל בסמכות מהווים בדרך כלל את אלה שבאורח קליל משתמשים מיידית באינטליגנציה השגרתית בהחלט שלהם כדי למתוח ביקורת על מה שהם שומעים. אך הללו שקודם כל מחדדים היו את כושר השיפוט שלהם ולאחר מכן – בנוצרם בזיכרון בלבד את מה שרכשו על ידו – אפשרו להוראה האוקולטית לפעול עליהם בתיווכם של הזיכרון והדמיון – הללו לבטח לא יהיו מאמינים בנקל בסמכות. תחת זאת קלטו את מה שההוראה האוקולטית מוסרת באותו אורח בו אנו קולטים את מה שהטבע דובר אלינו. כזאת תהיה גישתו של תלמיד הנסתר להוראה הניתנת לו עתה לאחר שעובר הוא בשלבים הקודמים.

המורים עצמם הקפידו על כך שמילותיהם תפעלנה אכן באורח בו פועל הטבע; ולכן לא היה צורך לכפות על תלמידיהם שתהיינה ברשותם דעת או מחשבה זו או אחרת. למעשה כך היה, שהתלמידים, לאחר שהתנסו בפיתוח כושרות ההבנה והאבחנה שלהם, פגשו את מילות מוריהם כפי שאנו פוגשים את זריחת החמה או ים סוער או תופעת טבע אחרת כלשהי, בה מתבוננים אנו בשקיקה כדי לדעת את כל מה שיש לדעת אודותיה – ואיננו מתקרבים אליה בביקורתיות כי כך לעולם לא נוכל להתוודע אליה באמת ובתמים. הללו הניגשים אליה בסימפטיה או באנטיפתיה ידעו פחות מכל את הכוח והעוצמה הפנימיים של תופעה בטבע. באותה הדרך עצמה בה מתבונן אדם בטבע כהווייתו כך מתבונן היה עתה תלמיד הנסתר במה שנמסר לו בהוראה האוקולטית.

כשהמשיכו התלמידים בהתנסות זו למשך זמן מה בהניחם לזיכרון ולדמיון בלבד להיות פעילים בקרבם בהשתמשם בהשגה שלהם לעבודתם בחיים בלבד – הגיעה העת בה היה עליהם להיכנס לפרק זמן של שלווה ורגיעה. עליהם היה לשכוח את כושרותיהם ולחסל את הישגיהם. כי יכולים היו להגיע לשלוות נפש פנימית מוחלטת רק כאשר ימחו כליל מתודעתם אף את הזיכרונות ואת האימגינציות שרכשו תוך התאמנותם האוקולטית.

על הנפש להתרוקן; ובהתרוקנה, כשמסולקים להם הרצון האגואיסטי וההשגה האגואיסטית, הזיכרון האגואיסטי והדמיון האגואיסטי – כולם כולם – או אז נפקח לפני הנפש עולם חדש בתכלית. ראשית חייבת להתהוות התרוקנות זו על מנת שהעולם החדש יוכל לפלס כניסתו אל הנפש.

עליכם להכיר בעובדה שאכן ובאמת היה זה עולם חדש שחודר אל הנפש המרוקנת, עולם חדש לחלוטין! אל נא תהיו מופתעים אם לעולם זה תכונות וקווי אופי מוזרים. למה מתכוונים אנו במוזרות? – קוראים אנו לדבר 'מוזר' כשמגלים אנו שנוגד הוא את ניסיוננו הקודם. הביטו סביבכם בעולם כיום והתבוננו באיזו תכיפות קורה הדבר שכאשר מובע גילוי דעת מבטלים אותו בני האדם מייד ולאלתר. איזה נימוק נותנים הם? – הם אומרים: גילוי דעת זה מהווה סתירה. מתכוונים הם לומר, שלפי כושר השיפוט שיכולים היו לרכוש, מוצאים הם גילוי דעת זה בהוותו סתירה לכל דבר זולתו שמכירים הם. ואז קופצים הם אל המסקנה שהנה השיגו נקודת יתרון על פני האיש שהציג את גילוי הדעת אך ורק מפני שיכולים הם להצביע על סתירה בו.

זוהי עובדה שכאשר מתחיל אדם לדבר בגילוי על דברים – תהיה תדיר התוצאה שאנשים מצביעים על סתירות ומכריזים שמה שנאמר בהכרח שגוי הוא כי מכיל הוא סתירות. צריכים אנו להכיר בדבר שבנתיב הזה נפגוש אכן בניגודים – כי מתקרבים אנו למשהו שלא ייתכן בו שום דמיון לעולם שהיה שלנו עד כה; עלינו יהיה להרגיל עצמנו, תוך השלמה, לניגודים גמורים ומוחלטים כשעולם חדש זה מתקרב אלינו, כי ניתן לתארו אך ורק ברעיונות שבהכרח צריכים להופיע אלינו בקוטביות. וחייב הדבר להיות כך; העולם החדש לא יהיה עולם חדש אם יימצא בהרמוניה שלמה עם העולם הישן ולעולם לא יסתור אותו בדרך כלשהי!

אל נא נופתע שכאשר נבוא לתאר את העולם אליו נכנס האדם בהגיעו לרגיעת הנפש, שבאה לאחר שלב השכחה, ניתן יהיה לציין את קו האופי הראשון במילים אשר מנקודת הראות של העולם אליו מורגלים אנו, מהוות קוטביות מוחלטת.

ישנם שלושה דברים שהאדם מגלה בבואו אל השלב אותו תארנו זה עתה, שלושה דברים שניתן לאפיינם אך ורק בשימוש בביטויים המהווים לכשעצמם קוטביות כשמתבוננים בהם מנקודת ראותו של ידע העולם לגבי העולם החיצוני. את שלושת הדברים הללו לומד אדם לדעת בהיכנסו באורח של ממש אל מה שקוראים אנו לו העולם העל-חושי.

הראשון הוא: האור הבלתי גלוי. הביטו סביבכם בעולם! האינכם יכולים לראות אור בכל מקום? – מעצם טבעו של האור הוא להיראות ולהיות גלוי. ועם זאת – הדבר הראשון שלומד אדם לדעת בעולם העל-חושי מהווה האור שאיננו גלוי ואיננו מתגלה, האור שאפל הוא ואינו נוגה.

הדבר השני שלומד אדם לדעת בעולם העל-חושי מהווה את המילה הבלתי מדוברת. בעולם הרגיל מילה שאיננה מובעת אינה מילה. לפנינו שוב סתירה מוחלטת במונחים באומרנו שהדבר השני שהאדם לומד לדעת בעולם העל-חושי מהווה את המילה הבלתי מדוברת.

הדבר השלישי הוא התודעה ללא אובייקט ידוע. הרהרו בדבר שכשמפתחים אתם תודעה, כשיודעים אתם – צריך להיות לכם תמיד אובייקט לידע. אך התודעה אותה מגלים אנו כדבר השלישי לפוגשו בכניסה לעולם העל-חושי מהווה תודעה ללא אובייקט.

אלה שלושת הדברים בהם נפגש אדם, התלמיד, בעוברו את ההכנה אותה תארנו – בהיכנסו הישר לספירת האוקולטיזם. אלה הם שלושת הדברים האוקולטיים הראשוניים הממשיים אותם לומד הוא לדעת:

האור הבלתי מתגלה

המילה הבלתי מדוברת

התודעה ללא דעת אובייקט

זהו רגע בעל חשיבות עצומה ביותר לתלמיד הנסתר כשמסוגל הוא ללמוד להצמיד משהו מהתהוותו הפנימית אל שלוש האידיאות של האור הבלתי מתגלה, המילה הבלתי מדוברת והתודעה ללא דעת אובייקט. או אז נעשה הוא בו ברגע לאוקולטיסט, תלמיד הנסתר המתחיל באמת ובתמים לצעוד בנתיב הידע האוקולטי.