רודולף שטיינר

שבע הרצאות שניתנו בדורנאך 1922

26.11.1922 – 22.12.1922

GA219

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה שביעית 22.12.1922

תהליכים פנימיים באורגניזם האנושי,

חישת החושים, נשימה, שינה, יקיצה וזיכרון

האדם חש בחושיו את העצמים שבעולם, אולם בתודעתו הרגילה אין הוא חש מה שמתחולל בתוך חושיו עצמם. אילו היה עליו לעשות זאת בחיי יום יום, כי אז לא היה יכול לחוש את העולם החיצון. על החושים להתעלם כמו מעצמם אם עליהם להביא לתודעתו של האדם את מה ששוכן מחוץ לחושים בעולם הסובב אותו בקרבתו על האדמה. אילו יכלה אוזננו או עיננו לדבר – אילו יכולנו על ידי כך להיות מודעים לתהליכים המתחוללים באיברים אלו, כי אז לא היינו יכולים לשמוע את כל הניתן לשמיעה מבחוץ ולא לראות מה שניתן לראיה מבחוץ. דבר זה הוא המאפשר לאדם להכיר את העולם הסובב אותו כל עוד הוא ישות ארצית, אך אין הוא לומד על ידי זה להכיר את עצמו. דבר זה מניח מראש שבמשך התהליך של רכישת ידע-עצמי עשוי האדם לדחות לזמן-מה כל מודעות של העולם החיצון, כך שלמשך אותו זמן לא נחווה דבר מהעולם החיצוני. במדע הרוחי קיימת השתדלות מתמדת לגלות שיטות שבאמצעותן יהיה עשוי האדם לרכוש ידע עצמי אמיתי ואתם יודעים היטב מן ההרצאות הרבות השונות שנתתי, שבמונח ידע עצמי אין אני מתכוון למשמעות הרגילה של התבוננות עצמית פנימית מהורהרת של העצמיות היומיומית; היות וכל מה שחווה האדם בזה היא אך ורק תמונת השתקפות של העולם החיצוני. אין הוא לומד דבר חדש; הוא אך ורק מגיע למידע, כמו היה זה בראי, מה חווה הוא בעולם הגשמי החיצוני. על הידע העצמי האמיתי להתנהל, כפי שאתם יודעים, באמצעות שיטות המשתיקות לא רק את העולם החיצוני הארצי, כי אם גם את תוכן הנפש היומיומי כפי שהוא קיים בתודעה הרגילה והמהווה בבואת ראי, גרידא, של העולם החיצון. אתם יודעים שבאמצעות שיטות המתוארות בספרי: כיצד קונים דעת העולמות העליונים? נגיע ראשית, למה שקרוי תודעה אימגינטיבית. מי שמתקדם עד לתודעה אימגינטיבית זו לפניו קודם כל, הכל מהעולם העל-חושי היכול להלביש עצמו בדימויים ובתמונות של תבנית זו של ידע עליון. וכאשר הוא רוכש את הכושר הפנימי לראיית עולם אימגינטיבי הריהו במצב בו הוא יכול לעקוב אחר המתחולל באיברי החישה האנושיים.

לא יהיה זה אפשרי לעקוב אחר מה שמתחולל באיברי החישה, אם דבר כלשהו ימשיך פעילותו בהם כמו בעת שהעולם החיצוני מוחש דרכם. כשרואה אני עצם מן העולם החיצון, שרויה עיני במנוחה. כששומע אני צליל כלשהו מן העולם החיצוני, שרויה אוזני במנוחה. משמעותו של דבר זה היא שהדבר אליו מודעת האוזן אינו הדבר המתחולל בפנימה של האוזן, אלא מה שמגיע מהעולם החיצוני אל האוזן. אולם, אילו היתה האוזן צריכה, למשל, להיות פעילה בהקשר עם העולם החיצוני, כל עוד מתהווה חישה חיצונית, כי אז לעולם לא היינו יכולים להתבונן בתהליך המתרחש באוזן עצמה, באי תלות בעולם החיצוני. אך כולכם יודעים שלהתרשמות של החושים יש תוצאה הנובעת מהתרשמות זו המתמשכת בחושים, בנבדל מן העובדה שהחושים מנהלים פעילות מתמדת אפילו כשאנו חושבים באורח אקטיבי בתודעתנו הרגילה.

יתכן לפרוש כליל מן העולם החיצון כל עוד הוא עולם של צבע, של צליל, של ריח וכן הלאה ולתת שימת לב אך ורק למה שמתרחש בפנים או למה שמתרחש בתיווכם של איברי החישה שלנו בעצמם. כשאנו מגיעים לנקודה זו, הרי שעשינו את הצעד הראשון לקראת רכישת ידע אמיתי אודות האדם. על מנת ליטול את הדוגמה הפשוטה ביותר, הבה ונאמר שברצוננו להבין כיצד כבתה ההתרשמות הבאה לעין מבחוץ. אדם, הרוכש לעצמו את הכושר לתודעה אימגינטיבית, מסוגל, היות ואין הוא חש דבר בעולם החיצוני, לעקוב אחר התעמעמות זו של התרשמות החושים. כלומר, הוא עוקב אחר תהליך בו מעורב אותו איבר חישה על אף שברגע זה אינו נמצא, למעשה, בקשר עם העולם החיצוני. או הבה ונאמר, מישהו יכול לתאר לעצמו בחיוּת משהו שזה עתה ראה בהיווכחו לדעת כיצד משתתף איבר הראיה בחשיבה חיה אודות הצבעים וכן הלאה. את אותו הדבר ניתן לעשות ביחס לכל החושים. למעשה, מודע אז אדם כזה לכך שמה שמתחולל בתוך החושים עצמם ניתן לחישה אך ורק על ידי תודעה אימגינטיבית. עולם של דימויים (אימגינציות) מופיע לפני נפשנו כמו על ידי קסם כשאנו חיים, לא בעולם החיצון, אלא בתוך החושים עצמם. ואז נוכחים אנו בדבר, שחושינו משתייכים, לאמיתו של דבר, לעולם שונה מהעולם אותו אנו חשים דרכם בהוויית הקיום הארצית שלנו.

אף אדם, הנמצא באמת ובתמים במצב זה על ידי שהוא רוכש ידע אימגינטיבי וביכולתו להתבונן בפעילותם של חושיו, אף אדם כזה לא יטיל ספק כלשהו ביום מן הימים, שהאדם, כישות בעלת חושים, משתייך לעולם העל-חושי.

בספר: מדע הנסתר בקוויו העיקריים קראתי לעולם, אותו לומד האדם להכיר בנתקו את שימת לבו מן העולם החיצון ובחיותו בפנים חושיו שלו, עולם המלאכים, הישויות העילאיות הניצבות בשלב אחד גבוה יותר מן האדם. מה מתרחש, למעשה, בחושינו? נוכל לתאר זאת אם אנו מסוגלים להתבונן בפעילות הפנימית של החושים כשאיננו חשים בהם. כשם שיכולים אנו לזכור חוויה שהתרחשה לפני שנים על אף שאין היא נוכחת עוד, כך, אם נוכל להתבונן בחושים בשעה שאין הם עסוקים בשום פעולה של חישה, יהיה לאל ידנו לרכוש מידע על מה שמתחולל בהם. לא ייתכן לקרוא לכך זכירה, כי דבר זה יוליך להשגה מוטעית; ואף על פי כן, בעת ובעונה אחת, יכולים אנו, במה שאנו חשים, להתבונן בתהליכים המוסבים על ידי העולם החיצון דרך הצבע, הצליל, הריח, הטעם, המישוש וכן הלאה.

בדרך זו אנו יכולים לחדור אל דבר, שהאדם אינו מודע לו בתנאים אחרים כלומר, אל פעילותם של חושיו, כשהעולם החיצון משדר אליו את רשמיו. וכאן נהיים אנו מודעים לכך שתהליך הנשימה – שאיפת האוויר פנימה, התפשטות האוויר באורגניזם האנושי, נשיפת האוויר החוצה – פועל בדרך ראויה לציון דרך כל האורגניזם. כאשר שואפים אנו את האוויר פנימה עובר האוויר ששאפנו אל ההסתעפויות הדקות ביותר של החושים וכאן באה במגע הנשימה הריתמית עם מה שקרוי במדע הרוחי – גופו האסטרלי של האדם. מה שמתרחש בחושים תלוי בגוף האסטרלי הבא במגע עם תהליך הנשימה הריתמי. וכך, כשאתם שומעים צליל הרי זה כך, הואיל ובאיבר השמיעה שלכם יכול הגוף האסטרלי לבוא במגע עם האוויר הרוטט. אין הוא יכול לעשות זאת בשום חלק אחר באורגניזם האנושי אלא בחושים לבדם. החושים מצויים באדם על מנת שהגוף האסטרלי יוכל לבוא במגע עם מה שמתהווה בגוף אנוש דרך הנשימה. ודבר זה קורה לא רק באיבר השמיעה כי אם גם בכל איבר חישה שהוא; למעשה, אף באיבר המגע או המישוש, המשתרע על פני כל האורגניזם, בא הגוף האסטרלי במגע עם הנשימה הריתמית, כלומר, עם פעולת האוויר באורגניזם שלנו.

כשאנו לומדים את הדברים הללו, אנו נוכחים לדעת מה הכרחי הדבר לתת את הדעת לכך שהאדם מהווה לא רק מבנה מוצק, כי אם כמעט 90% מים; והיות והאוויר סובב כל העת תהליכים בתהליכים הפנימיים של גופו הרי שמהווה הוא גם אורגניזם-אווירי. והאורגניזם האווירי, בחייו הנארגים בפנים, בא לידי מגע, באיברי החישה, עם גופו האסטרלי של האדם.

דבר זה מתרחש באופנים מגוונים ביותר באיברי החישה ובדיבור, ניתן לומר שפגישה זו היא הגורם העיקרי בכל התהליכים החושיים. לא ניתן להתבונן כיצד בא במגע גוף אסטרלי עם האוויר, אלא כשאנו נכנסים לעולם האימגינטיבי. בתודעה אימגינטיבית מוחשים תנאי-קיום אחרים בסביבותיה של האדמה בהם באים במגע כוחות אסטרליים עם האוויר. אולם בפנימנו כישויות אנוש, הדבר בעל החשיבות המירבית הוא שהגוף האסטרלי בא לידי מגע עם תהליך הנשימה דרך אורגניזם הגוף.

בזה אנו לומדים את פעילותם האורגת של הישויות העילאיות המשתייכות להיררכיית המלאכים. תמונה יחידה ואמיתית שיש לאל ידינו להציב בפנינו היא זו שבתהליך הבלתי מודע המתנהל בתוך חישת החושים, פועל ואורג עולם זה של ישויות עילאיות על-חושיות שכמו נכנסות ויוצאות דרך דלתות חושינו. כאשר אנו שומעים ורואים, אין תהליך זה מתחולל אך ורק דרך רצוננו השרירותי, כי אם משתייך הוא אף לעולם האובייקטיבי, ופועל בספירה בה אנו, בני האדם, איננו נוכחים אפילו, ובכל זאת, שבאמצעותה אנו, לאמיתו של דבר, בני אדם המחוננים בחושים. אתם רואים שכאשר נכנס גופנו האסטרלי בין היקיצה לשינה בספירת החושים שלנו למגע עם האוויר, שנעשה עתה לנשימה ריתמית ועל כן השתנה באופיו – לומדים אנו להכיר את הסביבה החיצונית ביותר של האדם. אולם לומדים אנו לדעת יותר מזה אודות האדם, אם יהיה לאל ידנו להגיע לשלב גבוה יותר של תודעה על-חושית הקרויה אינספירציה בספרים שהוזכרו לעיל.

בנקודה זו עלינו לחשוב כיצד נתון האדם למצבי חילופין בחיי היקיצה והשינה. גם חישת החושים נתונה לחילופין. לתחושות לא תהיה השפעה נאותה על תודעתנו אם לא היינו יכולים לעצור בהמשכיות תהליך מעורב זה. אתם יודעים מתוך ניסויים בעלי אופי חיצוני שהתמסרות ממושכת לחישת חוש מסוים פוגעת בתודעתו. עלינו להינתק שוב ושוב מהתרשמות חושים מסוימת, כלומר, עלינו לעבור לסירוגין ממצב התרשמות למצב בו אין לנו כל התרשמות. דבר זה, שתודעתנו תהיה נורמלית באשר להתרשמויות חושים, תלוי בהיותנו מסוגלים לנתק את החושים מן ההתרשמות הנחווית עליהם; על חישת החושים להיות נתונה תדיר למצבים המתחלפים תוך עת קצרה. חילופים אלה מתרחשים גם במרווחי זמן ארוכים יותר בחיינו, הלוא הם החילופים המתהווים אחת ל-24 שעות בין היקיצה לבין השינה.

אתם מודעים לדבר שכאשר עוברים אנו אל מצב השינה עוזבים גופנו האסטרלי והאגו את גופינו הפיסי והאתרי. מוסק מזה שבין לכתנו לישון לבין יקיצתנו מתהווים יחסים בין הגוף האסטרלי לבין העולם החיצון. בה בשעה שבין היקיצה לבין ההירדמות הוא מתייחס אך ורק למה שמתחולל בפנימו של גוף אנוש.

תארו לעצמכם שני מצבים אלה; או שני תהליכים אלה: הגוף האסטרלי בין יקיצה לבין הירדמות בהקשר למה שמתחולל בתוך הגופים הפיסי והאתרי, והגוף האסטרלי בין ההירדמות לבין היקיצה בהקשר לעולם החיצון ולא עוד עם הגופים הפיסי והאתרי של האדם עצמו.

ספירות החושים מהוות בנו כמעט עולם חיצון – אם רשאי אני להשתמש בדרך הבעה כזאת שעל אף היותה פרדוקסלית הן תבינו אותי. חישבו למשל על עין אנוש; דומה היא לישות עצמאית, וכמובן מתכוון אני לכך בדרך השוואה. אולם באמת ובתמים כמוה כישות עצמאית הממוקמת לה במערה קטנה שבגולגולת ומתמשכת הלאה לכיוון פנימה בעצמאות יחסית. העין עצמה, על אף שחדורה היא בחיים, דומה באורח בולט למנגנון הפיסי. התהליכים שבעין והתהליכים שבמנגנון הפיסי ניתנים לאיפיון באורח דומה הראוי לציון. הנפש, אכן, מכילה בה את התהליכים המתהווים בעין. ברם, כפי שאני אומר תכופות, איברי החישה או ספירות החושים דומים לגלים שהעולם החיצון כמו משגר לעומתנו, ובספירות החושים אנו נוטלים חלק רב יותר מאשר משתתפים אנו בו במישורים אחרים של האורגניזם שלנו.

כשמפנים אנו את תשומת לבנו לאיבר פנימי כלשהו כמו הכליות, למשל, איננו יכולים לומר שאנו נוטלים חלק במשהו חיצוני עקב התנסותנו בתהליכים של האיבר עצמו. אולם בהתנסותנו במה שמתרחש בחושים, אנו חווים בהתנסות, בעת ובעונה אחת, את העולם החיצון. אני מבקש מכם שלא להתייחס כלל וכלל לדברים שייתכן וידועים לכם מספרות העוסקת במבנה הפיסי של החושים וכיוצא בזה. אין אני מתייחס עתה לדבר מן הדברים האלה, אלא לעובדה הנוחה לגישה בכללותה להבנה אנושית רגילה, כלומר, שההליך המתחולל בחושים ניתן להשגה ביתר נכונות כמשהו המתפשט לעברנו מבחוץ ואשר בו נוטלים אנו חלק ולא כמשהו שמסבים אנו לו באורח פנימי דרך האורגניזם שלנו. ומכאן, והרי זו עובדה קיימת שבחושים נמצא, למעשה, גופנו האסטרלי בעולם החיצון. במיוחד כשמתמסרים אנו במתכוון לחישת העולם החיצון, על אף שאין הדבר כך באותה מידה לגבי כל החושים. הוא שרוי לחלוטין בעולם החיצון בעת השינה שלנו. אי לכך, מתוך נקודת מבט זו מהווה השינה מעין התווספות שבהתמסרות של החושים לעולם החיצון. כשעיניכם עצומות פורש גופכם האסטרלי יותר פנימה בראש; הוא משתייך אזי, יותר לכם, לעצמכם. כשאתם מביטים החוצה באורח נורמלי, נמשך הגוף האסטרלי לעין ונוטל חלק בעולם החיצון. אם יוצא הוא לגמרי מתוך האורגניזם שלכם כי אז הולכים אתם לישון. התמסרותם של החושים לעולם החיצון מהווה, למעשה, לא מה שמשוער בדרך כלל, אלא שביחס לתודעה – מהווה היא שלב בדרך להירדמות. בפעילות של חישת החושים נוטל האדם חלקו במידה מסוימת בעולם החיצון: בשינה משתתף הוא בזאת במלוא ההשתתפות. באמצעות ידע האינספירציה עשוי הוא להיות מודע למה שמתחולל בעולם, בו הוא מצוי בגופו האסטרלי בין השינה לבין היקיצה. בתודעה אינספירטיבית עשוי האדם להיות מודע למשהו נוסף, והוא רגע היקיצה. רגע היקיצה מהווה-כמו משהו בעל עוצמת-יתר, חי וברור יותר; ואף על פי כן יתכן להשוותו אל עצימת העיניים.

כשעומד אני לפני גוון, מרכז בהתמסרות את גופי האסטרלי לאותו חלק מן העין שהוא, כפי שאמרתי, כמעט בחוץ, כלומר – התהליך המזדמן על ידי גוון מן העולם החיצון מטיל את רושמו על עיני. בעוצמי את עיני, מושך אני את גופי האסטרלי חזרה לעצמי; בהקיצי – מושך אני את גופי האסטרלי חזרה מן העולם החיצון, מהקוסמוס. לעיתים תכופות, בפעמים אין ספור, במשך שעות היקיצה של היום. ביחס לעיניים או לאוזניים למשל, עושה אני זאת בגופי האסטרלי כשם שאני עושה זאת ביקיצה, אלא שאז מעורב כלל האורגניזם שלי כשלמות. ביקיצה מושך אני חזרה את כל גופי האסטרלי. כמובן, שתהליך זה של משיכה חזרה של הגוף האסטרלי מתרחש ללא מודעות. אולם כשרגע היקיצה הזה נעשה להתנסות מודעת לאדם המגיע לשלב של אינספירציה, נהיה הדבר ברור וגלוי מיד שכניסה זו של הגוף האסטרלי מתרחשת בעולם שונה לחלוטין מהעולם בו חיים אנו בתנאי קיום אחרים; ויתרה מזאת – לעיתים קרובות מאוד ניכר הדבר, מה קשה לגוף האסטרלי לחזור ולשוב אל הגוף הפיסי.

מכשולים קיימים שם. באמת יש לומר שאדם, המתחיל להיות מודע לתהליך זה של שיבתו של הגוף האסטרלי לגופים הפיסי והאתרי, מתנסה בסערות ובחבטות רוחיות. סערות רוחיות אלה עדות הן לצלילת הגוף האסטרלי מטה אל הגופים הפיסי והאתרי, אולם גופים אלה אינם כתיאורים הניתנים על ידי אנטומיסטים ופיזיולוגים, היות והם משתייכים גם לעולם הרוחי. הגוף הקרוי הגוף הפיסי והגוף האתרי הדומה קצת לענן, מושרשים בעולם רוחי. במהותו האמיתית מגלה עצמו הגוף הפיסי כדבר שונה לחלוטין ממה שהתדמית המטריאליסטית מגישה אל העין או אל המדע הרגיל.

חדירה זו של הגוף האסטרלי אל הגופים הפיסי והאתרי עשויה להופיע ברבגוניות אין קץ של שוני משניתן לתאר. הבה ונאמר: גחלת בוערת נוחתת במים בנתז-רחש. זוהי השוואה פשוטה ביותר, המופשטת ביותר עבור ההתנסות האמורה להתהוות באדם שזה עתה מתחיל להשיג ידע אודות תהליך זה. אולם לאחר מכן דבר זה מתממש באורח פנימי בהרבה אופנים וניתנת לו אחר כך משמעות רוחית מלאה וזה אשר לראשונה ניתן להשוואה בהופעתו לסופה זועמת, נהיה חדור מאוחר יותר בתנועות הרמוניות, המסבות להתרשמות שמשהו מדבר, אומר, או מודיע דבר. זה שמכריזים עליו כך מלביש עצמו בתחילה בתמונות זיכרון מן החיים הרגילים, אולם במהלך הזמן דבר זה משתנה, ובהדרגה מגיעים אנו לחוות עולם המצוי אף הוא מסביבנו. אולם בו אין חוויותינו יכולות להיקרא זיכרונות של תחושות רגילות בשל היותן בעלות אופי שונה לחלוטין ומפני שהן מראות לנו בעצם קיומן שזהו עולם שונה. ניתן לראות שהאדם, על גופו האסטרלי, מגיח מסביבתו אל הגופים הפיסי והאתרי באורח בו משתתף תהליך הנשימה כולו. הגוף האסטרלי הפעיל בחושים בא במגע עם ההסתעפויות הדקיקות של תהליך הנשימה וחודר אל המקצבים העדינים שבסיועם מגיע תהליך הנשימה לספירת החושים.

ברגע היקיצה עוזב הגוף האסטרלי את העולם החיצוני, נכנס לתוך הגופים הפיסי והאתרי ותופס עמדתו בתהליך הנשימה שנעזב לנפשו משך עת השינה. ברגע היקיצה נחפזת התודעה הרגילה למשמרת תחושת העולם החיצון ובמהירות מאחדת את ההתנסות בתהליך הנשימה עם התנסותו של האורגניזם כשלמות.

תודעה אינספירטיבית יכולה להפריד לפרקים זרימה זו של הגוף האסטרלי לאורך השבילים של מקצב הנשימה ולהיות מודעת להמשכו של התהליך באיברים. על אף שתהליך זה אינו מתנהל, כמובן, בכוחותיו הוא. לא רק ברגע יקיצה זה, כי אם בכל רגע, קשורה, כמובן, תנועת הנשימה באורגניזם האנושי, באורח פנימי, עם כל התהליכים האחרים באורגניזם. אולם בתודעה העליונה של אינספירציה ניתן להפריד בין השתיים. אנו עוקבים אחר הגוף האסטרלי בנועו לאורך השבילים של הנשימה הריתמית, ובהיכנסו אל הגוף הפיסי, וכך אנו לומדים לדעת דבר שאם לא כן היה נשאר לגמרי ללא מודעות. לאחר שהתנסינו בכל מצבי התודעה המלווים את הכניסה הזאת של הגוף האסטרלי – מצבי תחושה אובייקטיביים ולא סובייקטיביים – בא לידיעתנו שהאדם, בשל היותו לא רק ישות בעלת חושים כי אם גם ישות בעלת נשימה – שורשים לו בעולם שקראתי לו במדע הנסתר בקוויו העיקריים עולם של מלאכי-עליון. כשם שהישויות העילאיות של העולם העל-חושי הניצבות שלב אחד מעל האדם, פעילות בתהליכי החושים שלו, כך פעילות הישויות העילאות הניצבות שני שלבים מעליו, בתהליך הנשימה שלו. הן כמו עוברות הלוך ושוב בהירדמו ובהקיצו. דבר בעל חשיבות עצומה לחיי אנוש מראה את נוכחותו לפנינו כשמתבוננים אנו בתהליכים אלה.

אילו חיי העירות שלנו לא היו מופסקים על ידי השינה על אף שהיו מגיעים אלינו רשמים מן העולם החיצון, הם היו מתקיימים לזמן קצר בלבד. לא היינו יכולים לפתח כושר זכירה מתמשך. אתם יודעים מה חמקניות הן התמונות המופיעות בחושים כבבואות-זיכרון שלאחר מכן. תהליכים הפועלים יותר עמוק באורגניזם ממשיכים לפעול במשך זמן ארוך יותר; אולם בבואות הזיכרון לא תתמשכנה הלאה מעבר לימים אחדים אם לא נישן.

מהו המתרחש למעשה בשינה? כאן עלי להזכירכם דבר שאמרתי פה לא מזמן בתארי כיצד האדם, במשך שנתו, חי בגופו האסטרלי, בשנית ובסדר הפוך את מה שחווה בגופו הפיסי בעת העירות. הבה וניטול עת עירות סדירה ועת שינה סדירה, הדבר זהה גם לגבי עתים בלתי סדירות, אדם מתעורר בבוקר מסוים, מעסיק עצמו במשך היום. הולך לנוח בערב וישן במשך הלילה כשליש מן הזמן בו היה ער. בין היקיצה לבין לכתו לישון, יש לו סידרה של חוויות, חוויות של יום. במשך השינה הוא חי, למעשה, בסדר הפוך את מה שחווה במשך היום. חיי השינה זורמים לאחור במהירות רבה יותר, כך שנדרש רק שליש הזמן. מה מתרחש למעשה? אילו ניטל עלינו לחיות בהתאם לחוקים של העולם הגשמי, איני מתכוון עתה לגוף, כי הגוף ישן בהתאם לחוקים אלה כמצופה ממנו; ברם, אילו היתה שנתנו נשלטת, בתנאי קיום שמחוץ לגופים הפיסי והאתרי – בהיותנו באגו שלנו ובגופנו האסטרלי, על ידי אותם חוקים השולטים בחיי העירות שלנו במשך היום, כי אז היתה תנועה זו לאחור בלתי אפשרית, הואיל והיה עלינו להמשיך פשוט קדימה בזרם הזמן. אנו כפופים לחוקים שונים בתכלית בהיותנו בגופינו האסטרלי ובאגו שלנו ומחוץ לגופים הפיסי והאתרי.

חישבו עתה אודות הבא להלן: היום ה-22 לדצמבר; הבוקר, כשהתעוררותם משינה, נחשב לכם כבוקר של 22 בדצמבר. בעוד זמן מה תלכו לישון וכאשר תתעוררו בבוקר תבואנה אליכם חוויות שזרמו לאחור, חזרה אל הבוקר של היום, ה-22 בדצמבר, עוברים אתם דרך תהליך פנימי בו אתם חוזרים לאחור. כשתתעוררו מחר, בבוקרו של ה-23 בדצמבר, יישא אתכם תהליך זה לאחור אל הבוקר של ה-22 בדצמבר. מתעוררים אתם, ובו ברגע – היות וגופכם האסטרלי, במנוגד לחוקים שהיה מציית להם במשך שנתכם, נוחת עתה דרך גופכם לעולם הגשמי הרגיל – בו ברגע אתם נאלצים, בדביר חיי הנפש שלכם, לרוץ קדימה באגו שלכם ובגופכם האסטרלי אל הבוקר של ה-23 בדצמבר. אתם עוברים, למעשה תהליך זה בפנימיותכם.

ברצוני שתבינו במלוא המשמעות את הדבר שאני עומד לומר עתה. כשיש לכם גז כלשהו בכלי סגור, אתם יכולים לדחוס גז זה עד שצפיפותו גדלה. זהו תהליך שבמרחב, וניתן להשוותו, להשוותו בלבד כמובן, למה שזה עתה תיארתי לכם. אתם חוזרים בגופכם האסטרלי ובאגו שלכם אל הבוקר של ה-22 בדצמבר וכשמתעוררים אתם לאחר מכן, אתם נוחתים קדימה אל הבוקר של ה-23 בדצמבר. דוחקים אתם את נפשכם קדימה בזמן. ובאמצעות תהליך זה נעשית הוויית נפשכם, הגוף האסטרלי, כה מעובה בפנימו של הזמן עד כדי כך שנושאת היא את רשמיו של העולם החיצון לא רק למשך עת קצרה בלבד, אלא כזיכרון מתמשך. כשם שגז כלשהו המצטופף מתנסה בלחץ רב יותר ויש לו עוצמה פנימית רבה יותר, כך רוכש גופכם האסטרלי עוצמה רבה של זיכרון, של היזכרות, באמצעות התעבות פנימית זו בזמן.

דבר זה נותן לנו מושג מדבר-מה שלולא זאת היה חומק תמיד מתודעתנו. מסוגלים אנו לדמות שהזמן זורם הלאה בסדירות ושכל מה שמתחולל בזמן זורם עמו בסדירות אף הוא. באשר למרחב – יודעים אנו שכל מה שמתפשט במרחב ניתן לצופפו, כוח ההתפשטות שלו גדל, ומה שחי בזמן, כלומר, אלמנט הנפש, ניתן לעבותו גם כן. אני מדבר באורח ציורי, כמובן, ואז גדל כוחו הפנימי. ועבור האדם מהווה אחד מכוחות אלה את כוח ההיזכרות. אנו חבים, למעשה, כושר זה של זיכרון, של היזכרות, למה שמתחולל במשך שנתנו. מעת לכתנו לישון ועד יקיצתנו אנו נמצאים בעולמם של מלאכי-עליון. ובצוותא עם הישויות העילאיות של היררכיה זו אנו מטפחים כושר זכירה זה. כשם שמטפחים אנו את כושר חישת החושים ואת צירופיהן של חישות החושים בצוותא עם הישויות העילאיות של היררכית המלאכים, כך מטפחים אנו את כושר ההיזכרות המהווה כושר פנימי יותר, הקשור יותר עם מרכז הווייתנו, בצוותא עם עולמם של מלאכי-עליון. ידע אמיתי אודות האדם אינו קיים בתבנית מעורפלת ומסתורית שבהתבוננות פנימית מהורהרת. ידע פנימי אודות האדם, בצעד אחר צעד המוליך קדימה אל החיים הפנימיים, מנחה בעת ובעונה אחת לעולמות עליונים. דיברנו היום על שני צעדים אלה. כאשר מתבוננים אנו בספירת החושים, אנו בספירת המלאכים. כשמתבוננים אנו בספירת הזיכרון – נמצאים אנו בספירה של מלאכי-עליון. ידע עצמי הוא בעת ובעונה אחת גם ידע האלים, ידע הרוח. היות וכל ידע המנחה להווייתו הפנימית של האדם מנחה, לאמיתו של דבר, אל העולם הרוחי. וככל שתעמיק החדירה, כן תתנשא, אם להשתמש בפרדוקס, העלייה אל העולם של ישויות הרוח העילאיות. ידע עצמי, המיושם ברצינות, מהווה ידע היקום בשלמותו, ידע של התכולה הרוחית של היקום. ממה שנאמר אתם יכולים להבין מדוע היתה מגמתם של בני עמים מסוימים במזרח, בימי קדם, כאשר שאפו לרכוש ראיה רוחית אינסטינקטיבית באופייה, להפוך את תהליך הנשימה לתהליך מודע באמצעות תרגילי נשימה מיוחדים. למעשה, בהיות תהליך הנשימה תהליך מודע אנו נכנסים לעולם רוחי. איני רואה כל צורך בדבר לחזור היום שנית על דברי שהתאמנויות עתיקות יומין אלה אין לחזור אליהן, בהיות האדם המודרני בעל מבנה גוף שונה, אלא שיש להחליפן באחרות המובאות בבהירות בספרים שהוזכרו. ניתן לומר באמת ובתמים, לגבי שני סוגי הידע, ביחס לידע המבוסס על גלוי העיניים העתיק והמיסטי וביחס לידע המיוסד על ראיה רוחית מדוקדקת התואמת לעת המודרנית, התבוננות כנה בתהליכים המתחוללים בפנימו של האדם מוליכה בעת ובעונה אחת אל העולם הרוחי. ישנם אנשים האומרים שכל זה אינו רוחי, כי המטרה היא לחקור את החושים, את הנשימה. הם מכנים זאת ידע עצמי מטריאלי בהשוואה לניסוי מיסטי מעורפל. אך הניחו להם לנסות להתאמן בדבר פעם אחת. עד מהרה הם יכירו בדבר שידע אמיתי אודות תהליך החישה מגלה שתהליך זה הוא רוחי, ולראותו כתהליך חומרי תהיה זאת אשליה, גרידא. ואותו הדבר הוא בר-תוקף לגבי תהליך הנשימה. תהליך הנשימה מהווה תהליך מטריאליסטי אך ורק כשמתסכלים בו באורח חיצוני. בהיראותו מבפנים הריהו תהליך רוחי לפני ולפנים, המתנהל למעשה, בעולם המתנשא לגבהים יותר מן העולם אותו אנו חשים אנו בחושינו.