הנישואים המיסטיים, החתונה האלכימית, והחיפוש אחר האהוב/ה הנצחי/ת. הדינמיקה של זכר ונקבה בחניכה והצל שלה בזמננו – 02

הנישואים המיסטיים, החתונה האלכימית, והחיפוש אחר האהוב/ה הנצחי/ת. הדינמיקה של זכר ונקבה בחניכה והצל שלה בזמננו – 02

הנישואים המיסטיים,

החתונה האלכימית,

והחיפוש אחר האהוב/ה הנצחי/ת.

הדינמיקה של זכר ונקבה בחניכה והצל שלה בזמננו.

אדריאנה קוליאס Adriana Koulias –

הרצאה שנייה שניתנה בסידני, אוסטרליה, 28 באוקטובר 2014.

תרגום מאנגלית לעברית על-ידי דניאל זהבי ובן ציון פורת

בהסכמת ובברכת המחברת, 2014-5.

כל הזכויות שמורות © להוצאת חירות

2015

www.daniel-zahavi.co.il

קישור לנוסח המקורי של ההרצאה באנגלית:

http://media.wix.com/ugd/93123f_8d222f69b0254f2390fabc488b8496f8.pdf

הרצאה 2

הנישואין האלכימיים

הנפש מתאחדת עם העולם – מערב.

לפני שבועיים חקרנו את הנישואין המיסטיים, החניכה העתיקה שמטרתה הייתה האיחוד הפנימי של הרוח עם נפשו של האדם. ראשית חקרנו את תקופת התרבות המצרית כבסיס לעבודתנו הלילה. ראינו איך פרח-הכהונה, החניך המועמד להתקדשות, הובל על-ידי כוהן לאהובתו הנצחית או לגוף האתרי שלו. הכומר, נציג מרקורי/הרמס, הוביל את פרח הכהונה לקהות חושים היפנוטית כך שהוא היה יכול להיכנס, באמצעות גופו האתרי, לתחום שדרכו נע לפני הלידה – ‘התקופה הקודמת ללידה’ המשתרעת משעת חצות עד לזמן שלפני הלידה.

כאן הוא מגיע לעצמי הגבוה יותר שלו, לטבעו העליון, או לתחום האלים העליונים – אוזיריס.

“זהו ביטוי טכני לעובדה שהאדם לומד לדעת את טבעו ‘העליון’ על ידי חדירתו לגופו האתרי. הביטוי האדם ה’שמיימי’ או ה’רוחני’ היה גם כן בשימוש כי הובן שהתכונות האלה נוצרו ועוצבו מעולם הרוח אשר דרכו האדם עבר במהלך התקופה שבין מותו אחרון ללידתו הנוכחית.”[1]

פרח-הכהונה היה אמור להיות ‘אישון’ בעין העולם כאשר הוא היה יכול לחוות את הגוף האתרי של חייו הקודמים, מגיע אליו מבחוץ מתוך האפלה.[2] זה היה חיבור עם חוויותיו שלאחר המוות והאלים התחתונים איזיס.

“האדם חי כיום בזמן שהוא מוצא, כאילו בצורה יותר ויותר צפופה, את מה שניצב מולו כשריד האחרון של חייו בעבר; ככול שזה מתעצב באופן יותר ויותר ברור, הדמיון לגוף האתרי האחרון שלו גדל עד שלבסוף הוא מכיר את צורת גופו האתרי כפי שהיה ברגע מותו האחרון. וכעת, לאחר שהצורה הזאת התעבתה עוד יותר, תפסה יותר ויותר את צורת האדם, הוא ניצב פנים אל פנים עם המוות האחרון שלו. באותו הרגע, ליודע הסוד, אין יותר ספק שהתגשמות מחדש היא אכן אמת, כי הוא שב למעשה למותו האחרון. כך הגענו לידיעה מה האדם מוצא כשריד של חייו הארציים האחרונים. במדע הרוח זה היה נקרא תמיד האדם ‘הנמוך’ או ה’ארצי’. התלמיד קישר עכשיו את האדם ה’עליון’ עם האדם ה’נמוך’; הוא עקב אחרי ה’נמוך’ עד לנקודה שבה הוא הגיע לחייו האחרונים על האדמה.”[3]

כדי לחבר את האלים העליונים והאלים התחתונים בנפשו התקיימו הנישואין המיסטיים. המיסתורין של אור והמסתורין של חושך:

“דרגת קמפיס Kamephis)) יוצגה ככל הנראה בפולחן-המסתורין על ידי הכוהן הגדול אשר ניהל את הדרגה שנקראה ‘מיסתורין אפל’ או ‘פולחן שחור’. זה היה פולחן שבוצע רק עבור אלו שהוערכו כראויים לכך, לאחר תקופת מבחן ממושכת בדרגות נמוכות, משהו בעל אופי הרבה יותר קדוש, באופן ברור, מההדרכה במיסטריות שבוצעו באור.

הייתי מציין, לכן, שיש לנו כאן התייחסות למוסד האזוטרי ביותר של מסורת איזיס, אשר בטבע המדויק יותר שלה נדון אחר כך; מספיק כרגע לקשר את זה עם נושאים או רשמים מסוימים שהיו צפויים להופיע באפלה.”[4]

‘היציאה אל האור מהחושך’ הזאת הייתה ההתנסות של חניכי המיסטריות, גם הנשים וגם הגברים בדרכם שלהם.

כאשר אנו חוקרים את החזרה התמציתית הגבוהה יותר של מצרים בזמננו והתגשמות הנישואין המיסטיים במה שנקרא הנישואין האלכימיים, אנחנו יכולים לראות את הופעתן של השלמות מסוימות. אנו רואים שהאלכימיה העתיקה של נפש החניך, שהופעלה על ידי הכוהן במיסטריה אשר היה נציגו של תות/הרמס/מרקורי מוצאת את הסיכום הגבוה יותר שלה באלכימאי, אשר ככוהן של עצמו הוא מבקש לעבוד על נפשו באמצעות החוקים ההרמטיים ‘כמו בעליונים, כך בתחתונים’, בדרך מנוגדת – הגעה מלמטה למעלה – כדי ליצור התגלות חדשה גבוהה יותר ביעילות באמצעות חיבור נפשו/איזיס עם כריסטוס/אוזיריס.

זאת היא החתונה האלכימית והמשימה של האלכימאי הייתה ועדיין היא, לעבוד על הנפש שלו או שלה כדי להשפיע על השינויים הנחוצים לקיום החתונה הזאת. לכן ניתן לומר שהאלכימאים המוקדמים לא היו שייכים לזרם הבל או הזרם הנשי, זרם הכוהנים הפסיבי, אלא לזרם קין, הזרם של הפעילות, הזרם המבקש לשנות את התמרת הנפש לזהב, כך שהוא יכול לחדור דרך מארג הטבע – לרוחה של תרופת הפלא המרפאת הכול (panacea), הממיס/המרפא האוניברסלי.

וזה לא מפתיע אם כך, שאנו מוצאים את המתקדש המוביל של צורת החניכה הזאת, זרם תובל קין, לזרוס יוחנן, כאלכימאי בחייו המאוחרים יותר – כריסטיאן רוזנקרויץ.

המסע של הצורה החדשה הזו של חניכה מתועד בספר הנישואין האלכימיים של כריסטיאן רוזנקרויץ[5] אשר נכתב ככול הנראה על-ידי ולנטין אנדריאה. כעת ברצוני להפנות את תשומת לבכם לסיום הנישואין האלכימיים, היכן שכריסטיאן רוזנקרויץ מתבקש לכתוב אודות מה שלמד מניסיונו במהלך 7 ימים. מה שהוא כותב זאת חידה בפני עצמה. הוא כותב:

הידע הגבוה ביותר הוא הבנת לא-כלום.

בתום ההרצאה אולי נבין את החידה הזאת טוב יותר, או ליתר דיוק נבין – שום דבר!

הספר הנישואין האלכימיים של כריסטיאן רוזנקרויץ יצא לאור בשנת 1616 אבל למען האמת זהו נתיב חניכה מודרני, נתיב שבו פעל גתה ונתיב שהתפתח עוד יותר על ידי רודולף שטיינר.

רודולף שטיינר אומר לנו שלזרוס יוחנן הוכנס בסוד ישירות על ידי כריסטוס בנקודת מפנה הזמן. בדקנו בשבוע שעבר איך באמצעות ה’נישואין המיסטיים’ של נפשו עם כריסטוס, הוא היה מסוגל לקחת פנימה את הפלרומה ((pleroma של סופיה למרגלות הצלב, כלומר, לקחת את הגוף האסטרלי של ישוע, ‘אמא’ שלו (סופיה) והכלה (מרים בבשורת לוקס) ביחד לתוך נפשו. זאת הייתה גאולה של טקסי החניכה של העת העתיקה כי היא הפגישה את הנפש לא עם אל בעולם רוחני, אלא עם הכריסטוס אשר ירד לאדמה למות מוות ארצי.

בנישואין האלכימיים של כריסטיאן רוזנקרויץ אנו מוצאים שוב את לזרוס יוחנן, עובר כעת חניכה אחרת, בפעם הזאת חתונה אלכימית – הנישואין של הרוח עם כריסטוס דרך נתיב אחר, בדרך אשר אינה מבטלת את המיסטיקה, אלא מרוממת ומאצילה אותה, ומעלה אותה לרמה גבוהה יותר. לאלכימיה יש את המשימה לחדור לסודות הקיימים, לא רק מאחורי הדמויות והתמונות החושיות הפנימיות, אלא גם מאחורי המארג החושי של עולם.

• בנישואין המיסטיים יש ירידה לנפש כדי למצוא את האהובה הנצחית – איזיס – על מנת לאחדה עם אוזיריס – תחתונים עם עליונים, לידת הראייה האתרית הקדומה של הרוח – הורוס/בן האלמנה.

• בנישואין האלכימיים הנפש המוטבלת עולה למצוא את האהובה הנצחית בעולם – סופיה הבתולה – על מנת לאחד אותה עם כריסטוס – לידת הראייה האתרית המודעת החדשה.

בתקופה המצרית חניך המיסטריות שיעבד את רצונו/רצונה למורה או לגורו. זה נעשה כך כדי שלא יוכלו להתרחש טעויות או אי הבנות.

באופן שיש בו סתירה פנימית, אלכימאי רוזנקרויצרי צריך למצוא את דרכו/דרכה לחניכה באמצעות טעויות ואי הבנות.

מהסיבה זו, מכנה דניס קולצ’ק את כריסטיאן רוזנקרויץ החניך של אי-הבנה.

אבל מה זה אומר?

הרעיון המרכזי של החניכה הזאת הוא זה: חניך הסוד איננו מבין, והוא מושם ללעג עקב חוסר ההבנה או חוסר הידע שלו, אבל זהו חוסר ההבנה שלו, שלמעשה מוביל אותו לחניכת הסוד – ולחוכמה. בכל פעם שכריסטיאן רוזנקרויץ מבין שהוא לא מבין משהו, הוא עובר לרמה חדשה של הבנה.[6]

סתירה מעניינת!

אי-הבנות מתרחשות באמצעות שיפוטיות. לכל אורך הנישואין האלכימיים, כריסטיאן רוזנקרויץ מתמודד עם שיפוטים. למען האמת העולם המודרני משגשג על שיפוטים ודעות. זהו עולם שבו ‘האישיות’ מרגישה שיש לה ‘זכות’ להביע באופן חופשי או להשמיע את דעותיה ושיפוטיה. אבל שיפוטים ודעות הינם תוצר של השכל, אשר בשל תלותו בתמונות פיסיות ומושגים, יכול לראות באמת רק צד אחד של האמת, ולכן הוא לכוד במה שניתן לכנות ‘שקר’, חצי אמת.

אלו שרוצים למצוא את האמת, מי שרוצים להיות יודעי ח”ן, חייבים להיות מוכנים להתגבר על דעותיהם ושיפוטיהם – להניחם בצד, אם אפשר לומר כך, ולהשאיר אותם בסף של העולמות הפיזיים והרוחניים, ואדם כזה הוא כריסטיאן רוזנקרויץ בנישואין האלכימיים.

ברגע שאנחנו פותחים את הספר הזה אנחנו ניצבים בפני מספר מיסטי.

המספר הוא 7 כי הספר מחולק ל – 7 ימים.

המספר 7 במיסטריות קשור לגוף האתרי ויש לו קשר עם 7 כוכבי לכת, 7 איברים פיזיים, 7 צבעי הקשת, 7 מתכות וכן הלאה. הקשר הזה למספר 7 נמצא גם באפוקליפסה היכן שהמתקדש נכנס לתחום של זמן רוחני ולכול מה שקיים ככוח החיים הבסיסי מאחורי כל רצף דברים ומקצב. מהסיבה הזו יש 7 תהליכים אלכימיים: פירוק, בעירה, הפרדה, צירוף, תסיסה, זיקוק, קרישה – המקבילים לכוכבי הלכת (עולמות).

הסמל הזה מייצג את העבודה הזאת מצד אחר בראשי תיבות הישן .V.I.T.R.I.O.L אשר עושה שימוש באות הראשונה של כל מילה במתכון הבא:Terra, Rectificando, Invenies, Occultum, Lapidem ,Visita, Interiora. משמעות תרגום הדברים הללו היא, ביקור בפנים האדמה ועל-ידי תיקון או שינוי מציאת האבן הנסתרת. חומצה גופרתית (Vitriol), או אזות Azoth)), במהותם מתארים תהליכים יסודיים המשמשים להתמרת נפשות ומתכות.

עבור האלכימאי זה היה סמל של מציאות. האלכימאי ראה כיצד על-ידי עבודה עם מתכות וחומרים יש ביכולתו לבצע שינויים כלפי חוץ שיש להם תואם פנימי.

במילים אחרות, הישויות היסודיות של המינרלים, המתכות והחומרים שהוא נתקל בהן בניסויים שלו, היו גם בתוכו כתוצרי לוואי של כל תפיסה חושית, ואם הוא יכול לעבוד עמהן כלפי פנים, הן היו יכולות להיגאל, להיות משוחררות מחבלי הקסם, ובכך לסייע לו לייצר את שינוים הנחוצים בנפשו, כך שהוא היה יכול לגלות את הסוד שהן נשאו לתוכו – הרפואה האוניברסלית – הרוח החיה מאחורי כל הדברים.

בגוף הפיזי המספר 7 קשור גם לקצב הלב וריאות, הקצב המחבר את הנפש פנימית עם העולם החיצוני (מרקורי) ולכן הוא בלתי נפרד, מהחתונה בין התודעה של הנפש ומהותה של הרוח בעולם. שוב, לקצב הזה אנו יכולים לקרוא הרמס/מרקורי, ומטה מרקורי השזור עם הנחשים השחורים והכסופים או הלבנים שלו, מצביע על משימתו של מרקורי באיזון הכפילות: מה שמת באלכימאי ומה שחי – התמונות המתות של העולם והאבטיפוסים הרוחניים אשר חיים מאחוריהם.

פאראצלסוס קרא לאבטיפוסים החיים האלה ארקואיאוס ((Arquaeous, החוכמה אשר מאחורי כל הדברים, ובתורת הנסתר החוכמה הזאת נראית כגבוהה יותר מאשר ידע, דעה, או שיפוט, כי היא תמיד מבוססת על ניסיון – האלכימאי הינו פעיל.

מהי חוכמה?

אריסטו אמר פעם שאדם חכם הוא זה שיכול לארח מחשבה בלי להאמין בה. שמאפשר לה לחיות באופן עצמאי בנפש ללא שיפוט או דעה.

סופיה האלוהית היא החוכמה של היקום משום שהיא מסוגלת לאסוף ולהביא להרמוניה את שיח האלים – האינטליגנציה הקוסמית של כריסטוס – בלי לשפוט זאת! שיפוט ודעה הורגים שיחה! ושיחה על-פי גתה הינה יקרה מפז, כי מה שנולד מתוכה, במובן האלכימי, הוא זהב רוחני הנרכש באופן חופשי – כלומר, זהב שמגיע מנישואין אלכימיים של החלק של הנפש שהוא חכם, עם ישות השמש,[7] כריסטוס.

החוכמה באה מענווה. ענווה היא אותו החלק של הנפש שאיננו מבין כדי להבין עד כמה הוא לא יודע.

בעולמנו יש לנו כיום שני קיטובים, לפי דניס קלוצ’ק, המונעים מהאדם להיות צנוע ולכן חכם. אחד מהם הוא הספקנות: אני יודע מה שאני יודע וכל דבר אחר, כלומר, כל דבר שאני לא יודע, הינו חסר ערך לידיעה. זהו סוג של התכווצות לעצמיות.

הקיטוב השני הוא גאווה נפוחה: אני יודע כל מה שיש לדעת ועוד הרבה יותר, אני יודע מה שאינך יודע, ואני מתכוון לספר לך מה שאתה לא יודע, כך שתוכל לדעת כמה הרבה אני יודע! זהו סוג של התפשטות.

הכפילות של פנימי וחיצוני בתחום של השכל.

אנו רואים את שני אלה כיום בעולם הכלכלה: תקופת שפל/מיתון – אשמור את מה שהוא שלי לעצמי, תודה.

ואינפלציה/התנפחות – יהיה לי מה שהוא שלי וגם מה שהוא שלך, תודה!

מה היא התרופה?

ענווה היא השליח-המבשר (כספית-מרקורי) שיכול לחיות בתווך, בתחום של האי-ודאות, הממלכה של ‘אני לא מבין’. כי ספקנות והתנפחות חייבות לחיות בוודאויות – גם אם הוודאויות האלה שתיהן הינן אשליות.

ענווה או ידיעה, כמה אדם אינו יודע, מונעות ממנו מלשפוט אחרים ומיצירת אי-הבנות; זה יוצר סובלנות כאשר אנחנו מבינים שלא כהלכה. באימון חניכה, זאת היא התודעה שתופסת את ההבדל בין רעיון של האדם והאידיאל של האדם: כלומר, כמה מוגבל האדם בהבאת הרעיון שחי בשכל ביחד עם האידיאל הרוחני המבותר שלו – החיים והמתים – שני הנחשים על מטה מרקורי.

אפשר לומר שמידת הענווה באדם וחוסר יכולתו או יכולתה לשפוט אדם אחר נראים על ידי ישויות גבוהות יותר כפוטנציאל לחניכה. עבורן זהו סימן בעולם הרוח, כי זה מקרין תודעה מסוימת אשר מזמנת תודעה מהצד השני.

זה מעיד אם ​​אדם מסוגל או לא להשתתף בנישואין. כי אדם צריך ענווה או ידיעה מה שהוא לא יודע – ידע עצמי – אם יש בדעתו לקחת את הצעד הראשון לקראת הבאת הגוף האתרי והגוף האסטרלי ביחד, כי בלי הידע הזה הוא יכול בקלות להיות נפוח מגאווה מצד האחד או ספקן מהצד השני.

כדי להביא לחיים תודעה חדשה באמצעות פעולה משותפת של שני גורמים או יותר הנותנת תוצאה חזקה יותר מאשר הצירוף של פעולות כל הגורמים בנפרד (סינרגיה),[8] הנפש חייבת להיות כבר לאחר רכישת מידה של חוכמה באמצעות ענווה וכך זה עבור כריסטיאן רוזנקרויץ כי בלילה שלפני חג הפסחא, מבקרת אתו ישות מלאכית אשר מביאה לו הזמנה לחתונה.

אבל ההזמנה מזהירה שאלו שרוצים להיות נוכחים בחתונה כבר הצטרכו להתבונן היטב לתוך נפשם על-מנת לוודא שהינם מספיק חכמים כדי ללכת – אנשים נפוחים מלאי ידע ארצי ימצאו את עצמם בצרות, שכן הידע הארצי הינו חסר ערך בעולם הרוח – אלא רק חוכמה שנרכשה בענווה וחוסר ההבנה!

כריסטיאן רוזנקרויץ שופט את עצמו מיד כבלתי-ראוי להזמנה והוא מהסס כך שהוא הולך לישון – במצב תודעה שונה הוא נכנס באופן מיסטי לתוך התת-מודע שלו, אשר אותו הוא רואה כבור-כלא מלא באנשים הנדחקים כדי לעלות החוצה.

זה, אומר לנו רודולף שטיינר, חייב להיות הצעד הראשון, להיכנס לתוך העצמי כמיסטיקן, אבל לא לעצור שם, להשתמש בידע העצמי הזה כדי לעלות גבוה יותר.

בבור-הכלא, משתלשל למטה מדי פעם חבל (על ידי בן בהוראת אמו)[9] ואחד או יותר מהאנשים האלה תופס אותו ונאחז בו ועולה למעלה. כריסטיאן רוזנקרויץ הוא אחד מהם, אבל הוא פוצע את עצמו, הוא נפצע בראשו. המשגיחה אומרת לו לשמור על הפצעים האלה למענה.

מהי משמעות הדבר?

משמעות הדבר היא שכל בני האדם הרוצים להיכנס לתודעה חדשה דרך הנישואין האלכימיים, יכולים לעשות זאת רק על ידי גרימת ‘פצע’. הפצע זה הוא התוצאה של החניכה, אשר היא התפתחות אבולוציונית רוחנית קודם זמנה וטעויותיו ואי ההבנות של החניך, הנחשבות כנחוצות בגלל אי-שלמותו הגורמת לקארמה לעצמו – הקארמה של חניכה. זאת היא הסיבה שכל החניכים סובלים!

כאשר כריסטיאן רוזנקרויץ מתעורר הוא רואה את החלום כסימן לכך שהוא צריך ללכת לחתונה ועכשיו מתחיל המסע דרך תודעתו, המסופר בשאר הספר. הוא ממשיך למרות ‘הפצע’ או אי-שלמותו ובאמצעות גורלו הוא עוקב אחר הנתיב הקארמתי הנכון לטירה.

במיסטריות טירה, בית, מערה, בקתה מתאימים תמיד לראש האנושי. וזה בראש, בחלק האתרי של הראש, שהנישואין האלכימיים מתקיימים.

לאחר שעבר את כל השערים והשומרים השונים של הסף הוא מגיע מאוחר למשתה, והוא מושם ללעג על ידי האורחים הנפוחים במלוא חשיבותם העצמית. בקרבם הוא מופיע כטיפש ומרגיש לא מובן. כאן אנו רואים את התמונה של השוטה הקדוש, אשר, לא בשונה מפרסיפל חייב לעבור השפלה כדי למצוא הבנה.

בין התרחשויות אחרות ‘בתולה’ (סופיה) קוראת עכשיו לאלה שחושבים שמגיע להם להישאר בחתונה לצעוד קדימה ולאלו שחושבים שאינם צריכים להיות שם לזוז הצדה.

הנפוחים נלקחים לישון בחדרים מפוארים ונוחים בזמן שכריסטיאן רוזנקרויץ ואלו שמאמינים בעצמם כבלתי-ראויים נכבלים ונעזבים לישון על הרצפה בחשכה.

בבוקר מי שהערכתם העצמית הייתה גבוהה יישקלו למדידת חוכמתם. וכאן כריסטיאן רוזנקרויץ מושם ללעג שוב על ידי הבתולה ומרגיש שהוא לא מבין והוא בוכה כי הוא לא מבין והוא אומר זאת, אבל זאת היא התודעה של חוסר ההבנה הזה שהיא הסימן של חוכמתו וזה מתברר כאשר כל ‘הנפוחים’ נשקלים על מאזניים ונמצאים קלים – כלומר, לידע שלהם אין משקל כלשהו בעולם הרוח. אבל כאשר כריסטיאן רוזנקרויץ, לעומת זאת נשקל ונמצא כבד כי הוא חכם, הוא נראה כ‘האחד!’ אז הוא יכול לעזור לאחד הקיסרים הנפוחים האלה, באמצעות חמלתו, על ידי הקניית חלק מחכמתו אליו ולכן, מתן אפשרות להישארות השליט בחתונה.

הוא ממשיך אז להתנסות בדרך שבה הנפש גואלת את התהליך המיסטי ומביאה לעולם תהליך אלכימי חדש, אשר כרוך במספר התנסויות המובנות רק לעתים רחוקות: הוא רואה בתולה עירומה ונפצע באצבעו על-ידי קופידון, הוא נוכח, כאשר מותזים ראשי 6 – מלכות ו – 6 מלכים ועוד, ראשו של העורף גם הוא נכרת ומבושל והתבשיל ‘שיקוי החיים’ ממיס את הגופות של 6 המלכים והמלכות! התוצר הסופי עם זאת, הוא נישואי המלך והמלכה החדשים – ‘תינוקות’ פילוסופיים אשר הוזנו בדמה של הציפור האלכימית.

כל זה מצביע על השינויים ההכרחיים ליצירה של הראייה האתרית החדשה, אשר יכולה להתקיים זו לצד זו עם ראיית העולם הרגילה: תודעה אלוהית ואנושית. כמיילד של התהליך הזה כריסטיאן רוזנקרויץ הופך ל’אביר האבן המוזהבת’. לאחר מכן הוא מקבל מדליית זהב שבה יש שני צדדים:

אמנות היא הכוהנת של טבע.

טבע היא בתו של זמן.

הבה ונסתכל על התהליך האלכימי.

כפי שהזכרנו לפני שבועיים, התמונות של העולם נכנסות תמיד לתוכנו ובאמצעותן אנו יוצרים מחשבות. לדברי רודולף שטיינר, בחשיבה הרגילה כל המחשבות שלנו מבוססות על מושגים (תמונות פנימיות) שנוצרו מהחוויות שיש לנו דרך איברי החישה שלנו.

המחשבות הרגילות שלנו נגזרות ממושגים חומריים או גשמיים והן תהליך של בעירה – היווצרות מלח – עקב הפעולה ההדדית של נשימה ודם, חמצן ודו-תחמוצת הפחמן, מוות ויכולת לחיים.

אפשר להעלות על הדעת שחמצן קשור לחיים, אבל לאלכימאי החמצן הנדרש על ידי חשיבה רגילה קשור לתהליך הגסיסה. תהליך המיתה הזה ממוסס את התואמים הרוחניים של כל מה שאנחנו רואים – הצבע המשלים ובבואות-הגרר הנמוגים – ומפריד את האידיאלי מהאידיאה, מותיר אותנו עם ייצוג של העולם הפיזי בלבד, תמונה מתה, המשוקפת אלינו על ידי המוח הפיזי שלנו.

אבל הפירוק הזה של בבואות-גרר וצבעים-משלימים מוצא אל הפועל על ידי מיכאל למען חירותנו. הוא ממוסס את התמונות באמצעות הברזל המיכאלי שלו שנכנס לתוך הדם האדום שלנו כדי לשמור על טוהר האופק הרוחני של נפשנו – במילים אחרות, כדי למנוע מהרוח של הדברים שאנו רואים מלשכנע אותנו ובכך מאפשר לנו לחשוב מחשבות חופשיות. הפירוק הזה של התמונות וההבדלה, הוא התנסות פסיבית משום שהוא נעשה עבורנו.

אבל הרוח של כל מה שאנחנו רואים ממשיכה לחיות בתוכנו, בתת-מודע שלנו. אלה הן ישויות טבע יסודיות (אלמנטלים), ובגלל שלישויות הטבע הפשוטות הללו אין אגו, הן יכולות להיתפס על-ידי אהרימן ולוציפר, כך שהן הופכות ללוציפריות או אהרימניות. זה מה שיוצר את הקריש (coagula) הידוע כשומר הסף. זאת דמות של כל מה שלא נגאל בנו, והיא מתוארת בנישואין האלכימיים בדרכים שונות. הראשון בדימויים הוא הצינוק – בור-הכלא, התת-המודע, המלא ביצורים המטפסים בזחילה ומנסים לצאת ידי תפיסה והיאחזות ב’חבל’. החבל, אפשר לומר, הוא סגולת הזיכרון בגוף האתרי שלנו (לא בשונה מהחוט של אריאדנה) שמשיב את התמונות האלה בחזרה לתודעתנו, כך שנוכל לזכור – אך רק מעטים מאלה הופכים למחשבות מודעות והשאר נושרים. פרח-הכהונה של האלכימיה, כמו המיסטיקן, חייב להיכנס למקום שבו האבטיפוסים של כל הדברים שאנו רואים גורמים את עצמם בנו בכוח רצונם, כדי לתפוס לא את תמונות הראי בזיכרון אלא את הרוח שמאחוריהן – ‘הדבר עצמו בישותו האמיתית’.

בבואת-הגרר והצבע המשלים הן באמת הראיות לכך שנכנסה בנו ישות ויצרה רושם בנפשנו. אלה הם השרידים התורשתיים הבסיסיים של מצבי זיכרון מן העבר כפי שראינו לפני שבועיים, ומצביעים על כך שאנחנו תמיד ‘נוגעים’ בעולם הרוח שלא במודע. דרך נפש התחושה, לוציפר מבקש להונות אותנו עם היצורים האלה, כדי לפתות אותנו לחיות במצבי העבר, אבל אם אנחנו מרוקנים את מוחנו מהם ומשתמשים בהם רק כדי למצוא הגוף האתרי שלנו. אנחנו בדרך לגאולת השפעות של לוציפר ולביטול הנפילה. בבואות-הגרר והצבעים המשלימים האלה, אפשר לומר, הנם כיום החוט של אריאדנה המודרני שלנו.

אבל השימוש ביכולת הקדומה הזאת של ‘זיכרון’, גם אם רק כדי למצוא את הגוף האתרי, כרוך בפצע כפי שציינתי קודם, כי אנחנו משתמשים בעבר כדי להגיע למצבים של העתיד. זהו הפצע שכריסטיאן רוזנקרויץ סובל בראשו. עלינו לשאת את הפצע כך שנוכל לגאול אותו באמצעות חוכמה (בשם סופיה – אמא) וכך לשחרר את התמונות שלא נפדו, הנמצאות עדיין בתת-מודע שלנו (ישויות). אנחנו חייבים לקחת את הפצע שלנו, הידע היכן התמונות הללו נוצרות, ולהמשיך במסע שלנו לנישואין אלכימיים גם אם זה אומר שאנחנו עושים משהו בטרם עת וגורמים לקארמה.[10]

למידה היכן נמצא הגוף האתרי באמצעות בבואות-גרר וצבעים משלימים (זיכרון) נקראת ‘בניית הבקתה’, על פי רודולף שטיינר. אנו מוצאים את המקום שבו אנחנו יכולים להרגיש בו בטוחים, כי אנחנו מכירים אותו ביסודיות. זהו מקום אשר שייך גם לנו (הגוף האתרי) וגם לעולם האתרי.

כאשר אנו נכנסים לטירה או הבקתה, הגוף האתרי של ראשינו, אנחנו יכולים להתחיל בתהליך של חיסול רשמים חיצוניים, פירוקם ועצימת העיניים וכניסה לנפש כמו מיסטיקן.

בנישואין האלכימיים כריסטיאן רוזנקרויץ נכנס לנפשו ורואה את האהובה הנצחית, ונוס העירומה, במילים אחרות, הוא חודר למטה לתוך הגוף האתרי שלו (הכליות)[11] לפני שהוא מתעורר – ונוס, עדיין ישנה.

המיסטיקנים ביקשו להיכנס מתחת לרמה של חשיבה לגוף האתרי במצב שינה חלומי, אבל על האלכימאי להיות מודע לחלוטין. בגלל שכריסטיאן רוזנקרויץ הינו סקרן (השכל) ומבקש להיכנס לפני שהוא מוכן לכך, הוא יוצר קארמה נוספת, אשר מתווספת לפצעו. [12] כאשר הוא חוזר לאדמה, הוא לא מספר לקופידון את האמת אודות העבירה שביצע והוא נפצע שוב באצבעו – עוד קארמה. אבל אפשר לומר שעד שלא מסוגלים לעורר את הגוף האתרי, לא ניתן להימנע מלשקר – במובן שעדיין לא רואים את כל האמת. לכן כריסטיאן רוזנקרויץ לא נענש לבסוף על חטאו.

אנחנו יכולים לראות את הקשר הזה של ונוס עם הגוף האתרי והכוכב-המחומש[13] בחמשת הצירופים התחתונים של ונוס.

כך, לאלכימאי, ריקון של התודעה צריך להתבצע רק על מנת לאפשר את הפוטנציאל למשהו חדש להופיע, תמונות חדשות שאינן מבוססות על תמונות זיכרון. תודעה ריקה יוצרת כור היתוך מודע שבו יכול להתחיל תהליך יצירה נשי – ציור עם הגוף האסטרלי, אפשר לומר, על הלוח האתרי. כאשר האלכימאי משיג זאת, התוצאה היא הפיכת חיי התחושה באמצעות חשיבה – ראייה רוחנית היא חשיבה אמיתית. זאת הראייה של מה שחושב בנו.

כיצד האלכימאי משיג את הראייה הזאת של מה שחושב?

האלכימאי צריך לדעת איך להביא לכור ההיתוך הזה את הנתיב החיצוני והפנימי, השמש והירח, זכר ונקבה, למעלה ולמטה, המעגל והמרובע, לתוך בן אדם אחד, הרמאפרודיט אלכימי. בתרשים לעיל, אנו מבחינים שמרקורי הנמצא בראש מאזן את צדק ושבתאי מצד אחד, ואת מאדים ונוגה בצד השני. המושג רביס (Rebis) מגיע מלטינית – res bina, כלומר חומר כפול. לאלכימאי זהו התוצר הסופי של ‘העבודה הגדולה’ האלכימית. לאחר שהתנסה דרך ריקבון וטיהור, הפרדת איכויות מנוגדות, איכויות אלה מאוחדות שוב במה שלפעמים מתואר כהרמאפרודיט האלוהי, פיוס של רוח וחומר, ישות בעלת איכויות גם זכריות וגם נקביות כפי שצוין על ידי שני הראשים בתוך גוף אחד.

זהו צירוף.

האלכימאי חייב ללמוד לחיות בחוסר הוודאות של כפילות, בשוויון נפש מושלם, אוחז בסתירות, ירח שמש, חיצוני פנימי, נקבה זכר, מעל מתחת, כאילו הם היו שני צדדים של מדליית זהב אחת. יכולת זו היא חיזוק למה שעושה האלכימאי הלאה; הוא/היא חייב להביא שתי תמונות שאף פעם לא מתרחשות ביחד בעולם החיצוני, יחדיו בתוככי הנפש.

“כעת הבה ונראה איך דרך הידע הזאת הגיעה לידי קיום. האם אמרנו לעצמנו: ניקח את הנתיב החיצוני ונחפש את היסודות של דברים? במידה מסוימת, כן. אנחנו יוצאים לעולם החיצוני, אבל אנחנו לא מחפשים את הבסיס של הדברים, או מולקולות ואטומים; אנחנו לא מתייחסים למה שהעולם החיצוני מציב לפנינו באופן ישיר, אבל אנחנו שומרים משהו מזה. הצלב השחור לא היה יכול להתעורר בנפש אם לא היה עץ בעולם; הנפש לא הייתה יכולה לדמיין וורד אדום אם לא קיבלה כבר רושם של אחד כזה מהעולם שסביבה. לפיכך אנחנו לא יכולים לומר, כפי שהמיסטיקן עושה, שכבר מחקנו כל דבר חיצוני והפנינו את תשומת ליבנו הלאה לחלוטין מהעולם החיצוני. אנחנו משלימים עם העולם החיצוני ולוקחים ממנו משהו שאותו רק הוא יכול לתת, אבל אנחנו לא לוקחים את זה כפי שזה מגיע, כי צלב הוורד לא נמצא בטבע.”[14]

ניקח שתי תמונות כדוגמאות. התמונה הראשונה היא צלב שחור עם וורדים שצמחו מתוך העץ המת. התמונה השנייה היא הצלב הלבן עם וורדים ירוקים צומחים מתוך החיים הקורנים שלו. אלו הן דוגמאות טובות במיוחד, כי הן תמונות משלימות.[15]

התמונות האלה אינן קיימות בעולם האמיתי ולכן אנחנו חייבים להשתמש במתנתו של אהרימן, היכולת שלנו לשקר בחשיבתנו[16] כדי ליצור חירות – זה משהו אשר אינו קיים בעולם הטבע כפי שהוא נתפס על ידי החושים הרגילים.

אפשר לומר, לעומת זאת, שהצלב השחור עם הוורדים האדומים מייצג את הגאולה של החיים הפנימיים או ביטוי פיזי אתרי – הדם הפנימי אדום/הכחול בשחור ב’קדרות’ (nigredo)[17] או מוות של חוסר הכרה פנימית; בעוד שהצלב הלבן עם הוורדים הירוקים מייצג את הגאולה של החיים החיצוניים או האור הפיזי שיוצר את האתר הכחול/ירוק שאנו תופסים בתודעה הרגילה שלנו.

אתר פנימי – אדום/כחול.

אתר חיצוני – ירוק/כחול.

כאשר אנו יוצרים תמונות כאלה ומאפשרים להן להתקיים בנו אנו מבינים שהן לא מובילות אותנו לא לחיים החיצוניים ולא לחיים הפנימיים אלא שהן באמת פועלות בנו באופן יצירתי ככוח, התמונות האלה בונות ‘כוח רצון’ – הן בונות את האור הפנימי – כוחו של הגוף האתרי.

כיצד?

השכל צריך להיות חדור רצון במודע, לאחד מושגים חדשים בתוך-תוכו, כדי ליצור סמל. זה מאיר את הבנת הרצון ומרפה את החשיבה מכבליה למוח הפיזי. צורת החשיבה היצירתית הזאת היא לכן איננה קבלה פסיבית של עולם התמונות החיצוני (הבל) ולא הריגה פעילה או הפרדה של המציאות מתמונות העולם (קין) ליצירת מחשבות רגילות. בבניית התמונה הסמלית הגוף האתרי הופך ללוח שעליו הגוף האסטרלי משרטט. התקיימו נישואין פנימיים והפעילות הנפשית הפנימית היא מה שנקרא במדע הרוח, תפיסה אימגינטיבית או אימגינציה. הגוף האתרי נתפס ונראה באמצעות סוג חדש של חשיבה.

“כל מה שמתפתח דרך פעילות החשיבה זהו איבר הראייה העל-חושית הראשון של האדם – בהמשך אתאר זאת בהרחבה. ראשית יש לנו את הגוף הפיזי של האדם שיכול להיות נתפס על ידי איברי התחושה הרגילים שלנו, וזה מציע התנגדות במפגש עם איברי המגע הרגילים. אז יש לנו את האיבר העל-חושי הראשון – אנחנו יכולים לכנותו הגוף האתרי או גוף הכוחות המעצבים. הוא חייב להיקרא כמשהו, אבל השם אינו מהותי. בעתיד אקרא לו הגוף האתרי או גוף הכוחות המעצבים. כאן יש לנו את האיבר העל-חושי הראשון שלנו, בר-תפיסה לכוח גבוה יותר של מגע, אשר אליו החשיבה השתנתה, בדיוק כפי שדברים פיזיים נתפסים על-ידי חוש המגע הפיזי. החשיבה הופכת למגע על-חושי, ודרך המגע העל-חושי הזה הגוף האתרי או גוף הכוחות המעצבים יכול, בחוש הגבוה יותר, להיתפס ולהיראות. זהו הצעד הראשון האמיתי, כפי שהוא, לעולם העל-חושי.”[18]

וגם –

“על ידי שמירת קשר עם העולם האמיתי ועשיית חשיבתנו לפעילה, אנחנו מגיעים לשלב של חיים בעולם מבחינה רוחנית בדרך כזאת שהחשיבה מתפתחת למגע. באופן טבעי זהו מגע שאין לו דבר עם כיסאות או שולחנות; אבל אנחנו לומדים לגעת בעולם הרוח, ליצור עמו קשר, להיכנס לקשר חי אתו. זה בדיוק באמצעות חשיבה פעילה שאנחנו לומדים להבדיל בין דמיונות שווא מיסטיים של השאה עצמית וההתנסות במציאות רוחית.”[19]

חשיבה צריכה להשתנות לצורה גבוהה יותר של חישה או תחושה.

אבל מה שנרכש בשלב הזה חובה כעת לאפשר לו למות פעם נוספת באמצעות הרצון שלנו – או האש, כך שהוא יכול ‘לתסוס’. תהליך התסיסה הוא צורה של פירוק והרכבה מחדש, צורה של עיכול – פירוק באותו הסדר רק בכיוון הפוך בחזרה ללא כלום. אנחנו מאפשרים לסמל לתסוס – להיעלם לתוך החשיכה – ואנחנו ממתינים לתהליך הסתגלות עצמי חדש, לתיקון להתחיל.

“התודעה הריקה הזאת, שמגיעה לכול אחד על סף השינה, צריכה להתחולל עכשיו מתוך רצון. אבל בעת שכל הרשמים במודע, אפילו אלה שמתוך השראה-עצמית, חייבים להישמד, זה חשוב ביותר לתלמיד להישאר ער. חייב להיות לו הכוח, הפעילות הפנימית, להישמר ער כאשר אין יותר קבלת רשמים מבחוץ, או חוויות כלשהן. נוצרת כך תודעה ריקה, אבל תודעה ריקה אשר מודעים לה באופן מלא.”[20]

שחרור ומתן אפשרות לצאת נותנים אפשרות להיכנס! כדברי דניס קלוצ’ק.

“עכשיו עלינו לרכז את תשומת הלב שלנו בפעילות הזאת, במה שהיה על הנפש לעשות בכדי לזמן את דמות הצלב השחור כסמל של מה שיש להתגבר עליו באדם. כאשר אנחנו מעמיקים כך את עצמנו באופן מיסטי בחוויית הנפש במהלך הפעילות הזאת, אנחנו מגיעים לאינספירציה, או תפיסה השראתית. ההתעוררות של הסגולה החדשה הזאת לא רק שמביאה להופעתו של ניצוץ קטן בפנימיות שלנו: אנחנו רואים אותו מאיר ככוח תפיסה רב-עוצמה, ובאמצעותו אנחנו מתנסים במשהו שמגלה את עצמו כקשור באופן הדוק לפנימיות שלנו ובכל זאת בלתי תלוי בה לחלוטין. כי ראינו איך פעילות הנפש שלנו איננה אך ורק תהליך פנימי אלא מימשה את עצמה במשהו חיצוני. כך יש לנו ידע של ישותנו הפנימית, כשאריות של מיסטיקה, שהוא גם ידע של העולם חיצוני.”[21]

מה שמתגלה מהאפלה ה’אפשרית’ הזאת ‘החושך האלכימי (nigredo)’, הוא אותו ניצוץ פנימי המשוחרר כעת באמצעות פעילות הנפש שלנו. זאת היא אינספירציה – כלומר, היכולת לראות בתוך-תוכנו את מה שהובא לנפש באמצעות התמונות של העולם – מה שדעך בתוכנו וכעת קם לתחייה באמצעות הרצון שלנו – הרוח.

ושוב: “ההתעוררות של הסגולה החדשה הזאת לא רק שמביאה להופעת של ניצוץ קטן בפנימיות שלנו: אנחנו רואים אותו מאיר ככוח תפיסה רב-עוצמה, ובאמצעותו אנחנו מתנסים במשהו שמגלה את עצמו כקשור באופן הדוק לפנימיות שלנו ובכל זאת הוא בלתי תלוי בה לחלוטין. כי ראינו איך פעילות הנפש שלנו איננה אך ורק תהליך פנימי אלא מימשה את עצמה במשהו חיצוני. כך יש לנו ידע של ישותנו הפנימית, כשאריות של מיסטיקה, שהוא גם ידע של העולם חיצוני.”[22]

הרוח המודעת הזאת אשר היא האגו שלנו, מאירה את הגוף האתרי ובמיוחד את הדם – כך שתודעה של הנפש השלמה נולדת – ונוס מתעוררת ואנו מוצאים את האהובה הנצחית שלנו!

כאשר אנו דוחקים החוצה את הגוף האתרי המשוחרר הזה המלא ‘אני’ (ונוס) אנחנו מתחילים כעת לראות את הרוח בעולם, האני שלנו מתאחד עם האני של העולם – כך נפש התודעה הופכת לאינטואיטיבית. על ידי איחוד הרוח בעולם עם האני והדם, אנו מתחילים תהליך של זיקוק. במילים אחרות, הגוף האתרי החי בהיבט האתרי של עולם הצומח, מואר עכשיו על-ידי השמש של הרוח, שמובילה לאתריזציה של הדם – סוג גבוה יותר של פוטוסינתזה (הטמעת פחמן – המתר’).

זה מוביל, במקביל להתרכזות של טוהר – לתהליך של הקרישה.

האיחוד הזה של מעל ומתחת, חיצוני פנימי, נקבה וזכר, הבל וקין הוא הנישואין האלכימיים שבמובן הקוסמי מתרחשים בתחום של הבתולה ובמובן המיקרוקוסמי מתרחשים במוח האנושי, באותו החלק של מוח האדם שמחבר את הדם שעבר אתריזציה – המהות הרוחנית הנעלה מהדם אנושי. זהו סם החיים שהוא אהבה, האהבה הפעילה או הרצון הטוב שעולה עד לבלוטת האצטרובל לספק את האמברוזיה שתאכיל את האלים לטובת העולם.

בדרך כלל בלוטת האצטרובל יוצרת במוח חול עם כל תפיסה רגילה שהופכת למחשבה באמצעות הזיכרון. מלח. אבל המלח נגאל דרך העבודה של אלכימאי אשר באמצעות תפיסה חדשה, מחשבה וזיכרון, משנה את המלח לריכוז מטוהר או קרישה, יהלום או מה שנקרא האבן של החכמים – מעיין הנעורים הנצחיים – הגביע הקדוש, אזות ((Azoth.

רודולף שטיינר אומר את הדברים הללו על שני הזרמים במוח – בלוטת האצטרובל ובלוטת יותרת המוח:

“כך יש לנו במוח, בכל פעם שתמונת-זיכרון שואפת לעצב את עצמה, שני זרמים-אתריים, אחד בא מלמטה ואחד בא מלמעלה, המתנגדים זה לזה במתח האפשרי הגדול ביותר, בדיוק כפי ששני זרמים חשמליים מתנגדים זה לזה. אם הובא איזון בין שני הזרמים האלה, אז מושג הפך להיות תמונת-זיכרון והכליל את עצמו בגוף-האתרי.

זרמים על-חושיים כאלה באורגניזם האנושי מביאים את עצמם תמיד לידי ביטוי גם על ידי יצירת איבר תחושה פיזי עבור עצמם – איבר, שאנחנו צריכים ראשית להסתכל עליו כביטוי פיזי. כך יש לנו בתוכנו איבר, הממוקם במרכז המוח, שהוא ביטוי של התחושה הפיזית של מה ששואף לתפוס צורה של תמונת-זיכרון; ומנגד לו ממוקם איבר אחר במוח. שני האיברים האלה במוח האדם הם הביטוי הפיזי של שני זרמים בגוף האתרי של האדם; ניתן לומר שהם, משהו כמו הסימן המוחלט של העובדה שיש זרמים כאלה בגוף האתרי … אחד מהם הוא בלוטת האצטרובל; האחר, ידוע בשם בלוטת יותרת המוח: ‘קצה העצם ((Epiphysis’ ו’בלוטת יותר המוח (hypophysis)’ בהתאמה.”[23]

כעת אנו יכולים להבין את הסרקזם (,Vitriol חומצה גופרתית – המתר’) האנכרוניסטי.

Visita, Interiora, Terra, Rectificando, Invenies, Occultum, Lapidem. בקר בתוך האדמה (בעולם התחתון, ההיבט האתרי של המוח האנושי) ועל ידי תיקון או שינוי תוכל למצוא את האבן הנסתרת.

לידתה של ישות חדשה, איבר תפיסה חדש, מתרחשת באמצעות פעילות הגומלין המסתורית של שני האיברים האלה ביחס לצורה חדשה של זיכרון/היווצרות תמונה/חשיבה.

“אנחנו מאפשרים לבסיס האלוהי-רוחני של העולמות החיצוניים והפנימיים למשול בנו, ורק אז אנחנו יכולים לקוות שנהיה ‘בנתיב השמיים’. משמעות הדבר היא שנגיע לתחום רוחני שאינו צבוע לא על-ידי עולמנו הפנימי ולא על-ידי העולם החיצוני – ממלכה שיש לה את אותה הקרקע כעולם האינסופי של הכוכבים הזורח עלינו, כמו האטמוספירה העוטפת את האדמה, כמו התכסית הצמחית-הירוקה, כפי שנהרות זורמים לים; כאשר אותו מרכיב אלוהי-רוחני חי בחשיבתנו, תחושתנו ורצוננו ומחלחל לעולמותינו הפנימיים והחיצוניים.”[24]

בנישואין האלכימיים זה מודגם על ידי הרתחתו של ראשו של המורי שערף את ראשי המלכות ומלכים. וזה קשור לאוקטבה או הצורה גבוהה יותר של תהליך יצירת המלח והקשר שלו לפחמן ולאבן הפילוסופים – האבן של החכם – ספגיריק (sparygic)[25] נוצרה מהעבודה הגדולה. זאת העבודה עם הטבע, כלומר, אמנות נישואי הרוח בטבע האתרי עם הגוף האתרי, גוף הזמן של האדם. אולי כעת אנחנו מבינים את זה טוב יותר:

אמנות (החתונה אלכימית) היא הכוהנת של הטבע.

טבע היא בתו של זמן (הרוח).

הנישואין האלו הם שמולידים את תודעת הרוח החדשה (באמצעות פועלן של ישויות הטבע-היסודיות, האלמנטליות) בנפש האנושית, התודעה האתרית של כריסטוס. כריסטוס הוא הילד הורוס, בנה של האלמנה ולידתו ככריסטוס היא סיכום של המיסטריות המצריות ברמה גבוהה יותר כי עכשיו ילד הרוח, הכריסטוס שבנו, נולד בתודעה מוחלטת.

ניתן לומר שההתנסות ההכרתית החדשה הזאת היא של ‘לא-כלום’ – הלא-כלום הוא העולם הרוחני-האלוהי, שהשכל מאמין שאינו קיים. פאוסט מספר למפיסטופלס שבלא-כלום שלו הוא ימצא את הכול שלו, וזה גם מה שכריסטיאן רוזנקרויץ כותב בספרו בסוף מסעו:

הידע הגבוה ביותר הוא הבנת ‘לא-כלום’.

כל אי-הבנותיו הובילו את כריסטיאן רוזנקרויץ להבנה עד כמה הוא לא מבין ובדרך הזו הוא מסוגל להגיע להבנה הגבוהה ביותר מכל, כלומר, הבנה של ‘לא-כלום’, שזה במונחים אלכימיים ‘הכול בכול’.

אלכימיה מודרנית מעשית, הנישואין האלכימיים, היא גאולת המיסטיקה. זאת במובן מסוים הדרך שבה המערב יכול להביא משהו למזרח. זאת היא ההצלה של המזרח, או הנשי, במובן זה.

המשימה של רודולף שטיינר הייתה להביא לאלכימיה השקפת עולם מדעית רוחנית.

מהם הצללים של החניכה האלכימית?

אנחנו רואים אותם באופן שיש בו סתירה פנימית בפעולת-הגומלין של הנפש האנושית לא עם הרוח בטבע אלא עם הרוחות של התת-טבע – לוציפריות, אהרימניות ואזוריות.

אנו יכולים לראות צל של יצירת הדמות הנשית בעולם היום. אנחנו מופגזים על ידי זרם של תמונות שאינן מחוברות לעולם הטבע, אלא יותר לעולם של התת-טבע באמצעות מחשבים, קולנוע, טלפונים וכו’ לבן האדם אין ברירה אלא להכניס את התמונות הפסיביות, המתות האלה לא במודע, כי יש יותר מדי מהן. הן מביאות איתן את ישויות התת-טבע שקיימות מאחוריהן – ישויות לוציפריות אהרימניות. התחבולה היא אימון בראיה רוחית כתרופה אלכימית – כי על ידי העשייה הזאת נמצאת הרפואה האוניברסלית – הרוח.

יש צללים של פלישת האלכימיה התת-טבעית הזאת בכל תחומי חיים: חקלאות, מדע הגרעין, רפואה, מזון, כימיה וכלכלה.

החיפוש אחר האהוב אף הוא הפך לממוחשב – טלפונים יכולים להיות בעלי ממשק נשי או גברי – סירי ((Siri יכול להיות עכשיו זכר או נקבה!

לסיום, זה יכול להועיל להבנתנו לקשר את הרצאתי זו עם ההרצאה שלי על מיתוס איזיס החדש של רודולף שטיינר. כי מיתוס איזיס החדש אשר ניתן לזמננו, הוא ההתנסות האמיתית של הסיכום של מיתוס איזיס הישן בדרך גבוהה יותר. כך, איזיס מתעוררת בנפשנו באמצעות ישויות הטבע-היסודיות המאירות את הכריסטוס.[26]

ומכיוון שבאלכימיה כל שיחה צריכה להיות בצורה חידות או שאלות אותיר אתכם עם אחת מהנישואין האלכימיים:

“למי יש את השמחה הגדולה יותר, זה שמתבונן במה שהוא אוהב, או זה שרק חושב עליו?”

“זה שמתבונן בו,” אמרה הבתולה.

“לא,” עניתי.

מדוע הנכם חושבים שכריסטיאן רוזנקרויץ ענה בלא?

לילה טוב!

—————

  1. הרצאת רודולף שטיינר החמישית בסדרה: מאקרוקוסמוס ומיקרוקוסמוס: ‘המיסטריות המצריות של איזיס ואוזיריס’; ניתנה בוינה, בעשרים וחמישי במרס 1910, 119GA. הסדרה יצאה לאור בעברית בהוצאת מיקרוקוסמוס.

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA119/English/RSP1968/MacMic_index.html

  2. האישון של העיניים של העולם (האני מתאחד עם האני של העולם)

    http://www.sacred-texts.com/gno/th3/th328.htm

  3. ראה הערה מס’ 26 לעיל.
  4. ראה הערה מס’ 27 לעיל.
  5. .The Chymical Wedding of Christian Rosenkreutz

    http://hermetic.com/norton/pdf/Chymical_Wedding.pdf

  6. הרצאותיו של דניס קלוצ’ק (Dennis Kloceks) על הנישואין האלכימיים.

    https://www.youtube.com/watch?v=3lLMCYZADKA

  7. הכוחות של השמש, מוגשמים, נמצאים בזהב ארצי.
  8. יחסי הגומלין או שיתוף הפעולה של שניים או יותר ארגונים, חומרים, או סוכנים אחרים כדי לייצר השפעה משולבת הגדולה מסכום התוצאות הנפרדות שלהם. אפשר לדמיין כאן את הסינרגיה הקיימת בתזמורת, ששילוב ההשפעה המוסיקלית גדול מסכום ההשפעות של כלי נגינה.
  9. אנו רואים כאן התייחסות לחניכת בן האלמנה.
  10. מתקדשים הם אלה שחווים תנאים עתידיים קודם זמנם. בקסם הלבן זהו קורבן של עצמי בשירותם של אחרים ובמאגיה השחורה הקרבה של אחרים משמשת למען עצמי.
  11. ציינו בשבוע שעבר שהתפישה העל-חושית המיסטית הייתה קשורה לכניסה לעולם הרוח דרך איברים.
  12. קארמה של חניכה.
  13. תיאור של האדמה: ונוס 08:13 קרובה לתהודה. עם האדמה הניצבת נייחת במרכזה של המסגרת שאינה מסתובבת, הצירופים הרצופים הנחותים של ונוס במהלך יותר משמונה שנות אדמה רושמים צורת כוכב מחומש (המשקף את ההבדל בין המספרים ביחס). הכוכב המחומש (Pentagram) קשור לגוף האתרי. (תודה לג’ון ברנוול -John Barnwell עבור זה!)
  14. הרצאתו של רודולף שטיינר: ‘מהו מיסטיציזם’, הרצאה שלישית מתוך הסדרה ‘מטמורפוזות של הנפש – נתיבי התנסות’ ,ברלין, העשירי בפברואר 1910. 59.GA

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA059/English/RSP1983/MetSo2_index.html

  15. תרגיל זה מרודולף שטיינר:

    “ערב,

    3-4 דקות: אני נכנס לעולם הרוח.

    ואז 10 דקות: דמיין צלב מפוחם עם 7 וורדים ורודים סגולים.

    כאילו מתוך הצלב השחור

    הוורדים האדומים, אז מתוך החושך של העולם

    צלילות של חייו של כריסטוס.

    בוקר, 15 דקות: התבוננות לאחור על היום הקודם. אז לדמיין צלב לבן- בוהק כאור השמש, עם 7 וורדים ירוקים.

    אז כמו החיים הירוקים

    באור השמש הלבן,

    כך חייו של כריסטוס במהלך האבולוציה של האדם.”

    רודולף שטיינר.

  16. זה קשור לשקר של כריסטיאן רוזנקרויץ אודות ראיית ונוס וממחיש את הקארמה של חניכה.
  17. באלכימיה, nigredo, או שחור, אומר ריקבון או פירוק. האלכימאים האמינו שכצעד ראשון במסלול לאבן החכמים כל מרכיבי האלכימיה היו צריכים להיות נקיים ומבושלים במידה רבה מאד לחומר שחור אחיד;

    http://en.wikipedia.org/wiki/Nigredo

  18. הרצאת רודולף שטיינר: ‘צעדים ראשונים לקראת ידע אימגינטיבי’, הרצאה ראשונה בסדרה ‘האבולוציה של התודעה’, פנמינוואר, וויילס (Penmaenmawr, Wales, בתשעה-עשר באוגוסט 1923, 227GA.

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA227/English/RSP1966/EvoCon_index.html

  19. שם.
  20. שם.
  21. הרצאת רודולף שטיינר: ‘מהו מיסטיציזם’, הרצאה שלישית מתוך הסדרה ‘מטמורפוזות של הנפש – נתיבי התנסות’, ברלין, עשירי בפברואר 1910. 59.GA

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA059/English/RSP1983/MetSo2_index.html

  22. שם.
  23. הרצאת רודולף שטיינר: ‘המערכת הקוסמית הפנימית של האדם’, הרצאה רביעית בסדרה ‘פיסיולוגיה אוקולטית’, פראג, עשרים-ושלישי במרס 1911, 128.GA יצא בעברית בהוצאת תלתן.

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA128/English/RSPC1951/OccPhy_index.html

  24. הרצאת רודולף שטיינר: ‘מהו מיסטיציזם’, הרצאה שלישית מתוך הסדרה ‘מטמורפוזות של הנפש – נתיבי התנסות’, ברלין, עשירי בפברואר 1910. 59.GA

    http://wn.rsarchive.org/Lectures/GA059/English/RSP1983/MetSo2_index.html

  25. Sparygic הוא “תרופה” שהופקה באמצעות זיקוק, תסיסה ומיצוי מרכיבי מינרלים מהאפר של הצמח. אפשר לראות איך זה מתרגם לגוף האתרי והקשר שלה לטבע והעולם האתרי.
  26. הרצאותיה של אדריאנה קוליאס ‘מיכאל ומיסטרית איזיס החדשה’, דורנאך, העשרים-ושלישי והעשרים-ורביעי בפברואר 2013. בקרוב בעברית באתר דניאל זהבי. http://media.wix.com/ugd/93123f_f77e79beb4184af9b024d149b3972a78.pdf

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *