אורי בן דוד

פורסם לראשונה במגזין אדם עולם

קשה לי מאוד לכתוב בימים קשים וכואבים כל כך המאתגרים אותנו באופן שאיני יכול לתאר במילים. ובו זמנית, נראה לי חיוני ומהותי לנסות ולהמשיך ליצור בכל דרך שתעורר מעט תקווה אמיתית, השראה לעשייה ורצון לעצב מציאות חיים טובה יותר.

אכן, אנו חיים בתקופה מאתגרת במגוון רחב של תחומי חיים, בעולם בכלל ובישראל בפרט, ואם נרחיק במבטנו מאה שנים לאחור, אל שטיינר ורעיו שהתמודדו עם אתגרים רוחניים ותרבותיים, חברתיים וכלכליים רבים, ובהם ההשלכות האיומות של מלחמת העולם הראשונה, שריפת הגתהאנום ועוד – נוכל לראות את נקודות הדמיון בין הזמנים. יחד עם זאת, ייתכן שכיום ישנם בידינו כלים מעשיים רבים שלא עמדו בידיהם של שטיינר ושותפיו – כלים שעשויים לסייע לנו ליצור את אותה התחדשות לה ייחלו ולקראתה פעלו כבר אז.

ב”מחקר מתוך פעולה” שהתפרסם בכרך מדע הרוח 2020 – אדם עולם, הבאתי שלוש שאלות רלבנטיות בעיניי, עבור אנשים הצועדים בדרך האנתרופוסופיה:

א. מהי דרך האנתרופוסופיה?

ב. כיצד היא באה לידי ביטוי בזמננו?

ג. מהי המשימה העיקרית שבפניה ניצבים אנשים הצועדים בדרך זו בתקופה זו?

התשובות המוצעות התבהרו אט אט במהלך חיי, מתוך עשייה שוטפת במגוון עשיר של מרחבי יצירה. הן נובעות מתוך הביוגרפיה של ישות האנתרופוסופיה – מהלך ביוגרפי שלו זיקה אינטימית ומעשית לנתיב חייהם של רודולף שטיינר ושותפיו לעיצוב דרך חיים זאת.

תשובה אפשרית, אותה הבאתי שם, רואה בצעידה בנתיב החיים “להיות אדם בקהילה”, את דרך האנתרופוסופיה בזמננו – את השביל המתאים לכלל בני האדם הרוצים להגשים שליחות אנושית אינדיווידואלית מתוך השתלבות ביצירה קהילתית-חברתית משמעותית.

בהמשך ישיר לכך, אמשיך ואתאר כיווני פעולה ותשובות אפשריות לשאלות שהציגה העורכת בפני כותבי המגזין לקראת הגיליון הנוכחי. וכך היא כתבה לנו: כשאני שואלת אנשים על הדרך הרוחנית שלהם הם לרוב עונים: “זאת עבודה יומיומית, סיזיפית”. אבל תכלס, מה אתם עושים? ספרו לנו על זה! שתפו בתהליך, בדרך, בתוצאות. האם ידע רוחני אכן מצליח לתמוך בכם ובכן? איך אתם מיישמים אותו בחיי היומיום? איך מקרקעים תמיכה מתוך עולמות הרוח לתוך הגוף והאדמה? במילים אחרות: איזה כלים יש בידינו, מתוך הרוח והפרקטיקה האנתרופוסופית, להתמודד עם אתגרי הזמן? איך כל גוף הידע והעשייה שאנחנו מחוברות ומחוברים אליו יכול לסייע לנו לצלוח בשלום את הסף הנוכחי?

ולשאלות אלו הייתי מוסיף אחת נוספת: האם יש מקום להתחדשות של דרך האימון והתרגול האנתרופוסופית בזמננו? ואם כן, מהי?

רודולף שטיינר – רפורמטור בכל נימי נפשו

התבוננות אמנותית בנתיב חייו של שטיינר ובמהלך התהוותה של דרך האנתרופוסופיה, עשויה לעורר את תשומת לבנו למאפיין יסודי ומהותי באופן התנהלותו ויצירתו של שטיינר לאורך חייו: גישה טרנספורמטיבית מתמדת – הן בנוגע להתפתחותו הביוגרפית הנפשית-רוחית, הן באשר לאופייה של הדרך הרוחנית שאותה ייסד, שבה צעד ושאותה לימד באופן מקורי ומגוון.

מתוך תכני ספרו הראשון שאותו כתב בגיל 25, קווי יסוד לתאוריה של ההכרה על פי השקפתו של גתה^[1] מתהווה “זרע אימפולס חירות היצירה האנושית” – זרע המכיל גם איכויות ייחודיות שהטביע בו הפילוסוף והאמן שילר. בספר אסתטיקה של העתיד^[2] יצא לאור שנתיים לאחר מכן, מפורטת תרומה ייחודית זו של שילר לאימפולס חירות היצירה בעבודתו הרוחנית של שטיינר. אימפולס זה מוביל את שטיינר לפרסם בשנת 1894 את הפילוסופיה של החירות^[3] שתכניה – בדומה לתכני “קווי יסוד” מהווים יסוד ממשי ומעשי לאימון ולתרגול עבור אותם אנשים המבקשים לצעוד בנתיבי המדע הגתאני והפילוסופיה של החירות.

כעשור מאוחר יותר, אחרי שהצטרף לחברה התאוסופית כיו”ר החברה הגרמנית, מוציא שטיינר לאור באמצעות מאמרים בכתב העת לוציפר גנוזיס – מאמרים שיקובצו בהמשך לספר תכנים המתארים נתיב רוזנקרויצרי מחודש, תחת הכותרת כיצד קונים דעת עולמות עליונים?.^[4] נתיב זה לקניית דעת בעולמות העליונים מכיל את אימפולס המדע הגתאני והפילוסופיה של החירות, והוא פונה קודם כל אל הרגש האנושי הבריא, הפתוח, ללא דעות קדומות. באותה תקופה יוצא לאור גם הספר גוף נפש רוח^[5] המביא תמונת אדם ועולם על-חושית – פרי מחקר מדעי רוחי הנשען על יסודות תכני המדע הגתאני, הפילוסופיה של החירות ועל כשרים על-חושיים בהירים ויציבים שניתן לטפח דרך אימון ותרגול של תכני “כיצד קונים”.

ובשנת 1910 מוציא שטיינר לאור את תכני ספרו הנועז מדע הנסתר בקוויו העיקריים,^[6] בו ניתן למצוא שילוב ומיזוג מחודש של תכני הספרים שהוזכרו עד עתה, בשפה מדעית-רוחית שהתאימה למהלך ההתפתחות הביוגרפית של שטיינר, של דרך האנתרופוסופיה וזאת – בהתאמה לרוח התקופה, רוח אותם ימים.

את שבע השנים עד שנת 1917 ניתן לאפיין כשנות התחדשות האימפולס האמנותי בחייו של שטיינר ובביוגרפיה האנתרופוסופית; ומשם ועד פרידתו ממרחב היצירה הארצי ב-30 למרץ 1925 – כתקופת ייסוד “היוזמות המעשיות והארציות” ובהן – ייסוד ביה”ס ולדורף הראשון בשטוטגרט, יוזמות בתחומי הרפואה והאמנות, החינוך המרפא והחקלאות, האימפולס החברתי שבמרכזו רעיון המבנה החברתי המשולש, ייסודה מחדש של החברה האנתרופוסופית, בית הספר החופשי למדע הרוח ועוד.

מבט ראשוני על מהלך ביוגרפי זה בחייו ויצירתו של שטיינר ובנתיב האנתרופוסופיה, עשוי לעורר את השאלות הבאות: באיזו מידה של רצינות הצלחנו להפנים לאורך השנים את תכני מהלך יצירתו של שטיינר – היצירה הגתאנית, הפילוסופית והמדע-רוחית, האמנותית ו”המייסדת יוזמות” – במגוון רחב ועשיר של תחומי חיים? ומה באשר לדרך האימון והתרגול האנתרופוסופית? האם – בדומה לתהליכי ההתחדשות שעבר נתיב זה במהלך חייו של שטיינר – לא הבשיל הזמן להתחדשותו, באופן שיכיל את המרכיבים העשירים, המגוונים ואף הקוטביים שנוצרו ועוצבו במהלך 100 שנים אלו?

לפני מספר חודשים התקיימו ברחבי העולם אירועים חגיגיים ומשמעותיים לציון 100 שנים לייסודה מחדש של החברה האנתרופוסופית – 99 שנים מאז פרידתו של שטיינר ממרחב היצירה הארצי. שאלות אלו נראות לי רלוונטיות מאוד בזמננו וכולי תקווה שהן תעוררנה רצון לקיים שיח מעשיר ופורה בין אותם אנשים הצועדים בדרך חיים זאת.

לכתוב מחדש את “כיצד קונים”?

בספר האנתרופוסופיה במאה ה-20, דו”ח אישי,^[7] בפרק שכותרתו “מבט לעתיד האנושות”, כותב ברנרד ליווכוד: “אנתרופוסופים רבים ניסו במהלך המאה העשרים לבצע את התרגילים שניתנו על ידי ר. שטיינר בספרו: “כיצד קונים דעת של העולמות העליונים?” אך רבים מהם הגיעו לבסוף להכרה, אם היו כנים עם עצמם, כי נכשלו במאמציהם”.

וכאן שואל העיתונאי – המראיין שערך את הספר, יל ואן דר מוילן, את ליווכוד: “האם פירוש הדבר שתוכן ספר זה אינו הולם עוד את תקופתנו?” על שאלה זאת משיב ליווכוד: “בשנת 1920 ביקש שטיינר ממריה רשל, ראש סקציית הצעירים בגתאנום לשכתב ספר זה ועוד ספרים אחרים שכתב, כדי שיתאימו לצעירים באותו זמן. כבר אז נוכח שטיינר לדעת ולראות, שבצורתו הנוכחית אין הספר הזה מדבר אל לב הדור הצעיר. לא התוכן שלו מיושן, אלא צורתו וסגנונו. לדאבוננו, גברת רשל לא עמדה במשימה עקב קשיים אישיים”.

ברוח משאלת לבו של שטיינר ערכתי מחדש במהלך העשור האחרון את מבנה הספר כיצד קונים דעת עולמות עליונים? ושילבתי תכנים נוספים שנראו לי רלוונטיים לאנשים הצועדים בנתיב זה. קיוויתי שמהלך עריכה זה יהפוך את תכניו החיוניים עד מאוד בעיניי לנגישים עבור יותר אנשים וכן – תואמים לשינויים מהותיים שהתרחשו במהלך מאה השנים האחרונות במרחב היצירה האנתרופוסופי וברחבי העולם. במקביל, ניסיתי לעצב נתיב אימון ותרגול ברוח האנתרופוסופיה שבו יש התייחסות מעשית לאימפולס חינוך ולדורף, לאימפולס הקהילתי (שבא לידי ביטוי בין השאר בסדרת ההרצאות של שטיינר “בניית קהילה אנתרופוסופית” – שיצאה לאור בספר תחת הכותרת להתעורר בקהילה בהוצאת חירות) ולתחומים נוספים.

תהליך יצירה אינטנסיבי זה הוביל אותי אט אט לתובנה הרגשית והמעשית, שתכני האימון והתרגול בדרך האנתרופוסופיה ישובו ויהיו מכוונים (בדומה לכיוון כלי נגינה) כאשר נקודת המוצא תהיה אנושית-ביוגרפית. ובנימה הומוריסטית משהו – במקום להתחיל בצעידה בנתיב חירות היצירה האנושית או בדרך לקניית דעת בעולמות העליונים, לעשות זאת מתוך השאלה “כיצד קונים דעת העולם החברתי?”

כמובן שאנשים מגיעים לנתיב האנתרופוסופיה באופנים שונים ומגוונים מאוד. ואולם, בין השאר בהשראת אימפולס ייסודה מחדש של החברה האנתרופוסופית לפני 100 שנה, נדרשת התחדשות של ממש באופייה של דרך האימון והתרגול האנתרופוסופית. התחדשות זאת יוצרת מעצם טבעה בהירות באשר לאופן ביצוע התרגילים ובעיקר בהקשר למטרתם העיקרית – תמיכה לצועדים בדרך החיים להיות אדם בקהילה, בנתיב לעיצוב יצירת חיים חברתית ייחודית בהשראת האנתרופוסופיה. כך מתאפשר מפגש בריא ופורה ברוח זמננו עם האתגרים הכבירים שבפניהם אנו עומדים.

עתה, יתוארו באופן תמציתי מוטיבים היוצרים ומעצבים את תהליך התחדשות דרך האנתרופוסופיה בזמננו. וזאת, בתקווה שתמצאנה הזדמנויות נוספות לתאר ולאפיין מוטיבים רלוונטיים נוספים שאליהם לא ניתן יהיה להתייחס במסגרת מאמר זה.

כעץ שתול על פלגי מים

במעמקי לבו של כל אדם מפעמת כמיהה להשתלב ביצירת הוויית חיים קהילתית, ולהיות שותף בעיצובם של מרחבי תרבות אנושית, שבהם יוכל להגשים את שליחותו הייחודית ולממש את האידיאל הקהילתי “ואהבת לרעך כמוך”. מעצם טבע בריאתו, מתוך המהות האנושית שטבועה ברוחו, במרקם חייו הנפשיים ובמבנה גופו, עשוי להתעורר בו הרצון לממש את כמיהתו “להיות אדם בקהילה”.

מקור ההשראה, קרקע הצמיחה ונקודת המוצא לדרך חיים זאת היא היצירה הביוגרפית, יצירת חייו של האדם, המתרחשת במגוון מרחבי הפעילות שבהם הוא פועל ויוצר. כמו עץ הנטוע בקרקע טובה ופורייה, משריש בה את שורשיו, ומתוך חיבור אמיץ, בריא ומזין זה צומח, מתפתח ומעניק פירות — כך גם האדם משריש שורשים במרחבי חייו, צומח ומתפתח, מניב פירות יצירה אנושית, בהתאם לכישוריו, ליכולות שטיפח, לאופיו ולנסיבות חייו.

המשמעות המעשית של צעידה בדרך החיים “להיות אדם בקהילה” — היא טיפוח היכולת להשתלב במרקם קהילתי, באופן המאפשר לאדם לסייע לחבריו להגשים את “ניגון חייהם הייחודי”, שמאפשר להם, בתורם, לסייע לו “לשיר את שירת חייו המקורית”.

היצירה הביוגרפית – יצירת חייו של האדם הינה כאמור מקור ההשראה, קרקע הצמיחה ונקודת המוצא לצעידה בדרך החיים “להיות אדם בקהילה”, והיצירה הביוגרפית האנושית הארצית – יצירת חייו של האדם על פני האדמה מתחילה עם ההיריון. לאור זאת ניתן לראות בשלב ההיריון את תחילתה של הצעידה בנתיב ההתהוות האנושית במרחב היצירה הארצית.

בהקשר זה יש לראות את אימפולס אמנות החינוך והאמנות החברתית כאבן היסוד לתהליך חינוך והתחנכות של כלל האנושות מתוך ובהשראת תמונת האדם והעולם האנתרופוסופית.

כיצד קונים דעת העולמות העליונים? נפתח במשפט: “בכל אדם רדומים כשרים שבאמצעותם הוא יכול לקנות דעת בעולמות העליונים”.

כאשר כתב שטיינר משפט פתיחה זה לא היה עדיין בעולמנו אימפולס אמנות חינוך השואב את השראתו מתמונת אדם ועולם אנתרופוסופית – אימפולס שנועד להכשיר את הזרעים הנפשיים-רוחניים לטיפוח תודעת האינטואיציה (התקדשות) בשבעון הראשון, בו צומח ומתפתח הגוף הפיזי בזיקה לכוחות הרצון; האינספירציה (הארה) בשבעון השני, בזיקה לגוף האתרי ולכוח הרגש; והאימגינציה (חשיבה תמונתית) בשבעון השלישי, בזיקה לגוף האסטרלי ולכוח החשיבה. אופן טיפוח כשרים על-חושיים אלו באופן בריא ופורה מתואר בספר עצמו.

בפתח ההרצאה הראשונה למורים לקראת ייסוד בית ספר ולדורף הראשון בשטוטגרט אפיין שטיינר אירוע מכונן זה כ”צעד חגיגי להכוונת גורל העולם”. בעצם, באותה נשימה ניתן היה לאפיין צעד זה גם כצעד חגיגי להכוונת גורלה של דרך האימון והתרגול האנתרופוסופית – נתיב המתחיל בתהליך אמנותי חינוכי בהשראת תמונת האדם והעולם האנתרופוסופית וממשיך בתהליך “חינוך עצמי” (התחנכות) במרחבי יצירה קהילתיים.

ואכן, במעמקי לבו של כל אדם מפעמת כמיהה להשתלב ולהיות שותף ביצירת הוויית חיים קהילתית – להיות אדם בקהילה, אך זו מקוטבת לכמיהה להתהוות כישות אינדיווידואלית חופשית.

אמנות החינוך, שממשיכה בעשייה אמנותית חברתית, נועדה לסייע לאדם לממש כמיהה מקוטבת-משלימה זאת בין מרכז להיקף, אדם וקהילה, אדם ועולם.

אימון ותרגול לעיצוב יצירת חיים חברתית ייחודית

בפתח העשור השלישי לחיי האדם, בתחילת השבעון הרביעי מקבל על עצמו האדם אט אט אחריות לעיצוב יצירת חייו הייחודית. במסגרת מאמר זה ניתן לאפיין באופן תמציתי כמה פעילויות אימון ותרגול העשויות לסייע לו בכך. פעילות אימון ותרגול זו תלווה אותנו לאורך נתיב חיינו ותסייע לנו לעצב יצירת חיים חברתית ייחודית.

1. טיפוח “תודעת יצירה ביוגרפית”: לעצב את יצירת חיינו מתוך חוויית זמן ממשית.

“תודעת יצירה ביוגרפית” מתהווה כאשר אנו מטפחים באופן יציב וקבוע הרגשת המשכיות מפעולה לפעולה, תחושה ברורה שאנו עושים “דבר אחר דבר”; “דבר מתוך דבר” ולא “דבר לצד דבר” (אלא במקרים שבהם סיטואציית חיים חריגה מחייבת זאת). עלינו למנוע ממחשבות, אסוציאציות מכל סוג שהוא או כל תוכן שאינו רלוונטי לפעילותנו בהווה להיכנס אל תוך תודעת יצירה זו; להיכנס למרווח שבין הפעולות. תרגול זה עשוי לסייע לנו בתהליך עיצוב יצירת חיינו “בהתאם למידותינו”.

על פי רוב אנו מצליחים לגייס נוכחות כאשר המציאות מחייבת אותנו לבצע עבודה או פעילויות שדורשות מאתנו להתרכז ולהפנות תשומת לב ממשית לדבר. אולם כאשר אנו מסיימים פעילות זו ולא פעם גם במהלכה, נמצא עצמנו נודדים ומרחפים למחוזות שונים – שבים ומתמסרים לרשמים חושיים חולפים שלא בחרנו להתרשם מהם או למחשבות, אסוציאציות ותמונות המופיעות וחולפות בתודעתנו.

בשונה מאדם הפועל בין השאר מתוך תחושת מחויבות מסוימת, אמביציה להצלחה או מניע אחר – כאן, בנתיב האמנות החברתית, המניע אמור להיות ביוגרפי-אמנותי שהאדם מודע לו ובוחר בו, כי רק בדרך זו הוא מרגיש חופשי.

צעד אחר צעד מעמיקים ומרחיבים אנו את נוכחותנו האנושית במרחבי הוויית הזמן, אותה אנו חווים כאמור כממשות. טיפוח התנסות יוצרת זאת במהלך הזמן עשויה להאט את מקצב פעילותנו, לשנות את האופן שבו אנו מעצבים ויוצרים במרחבים השונים. ואולם לא מדובר בשינוי הפוגע במעשיות – להיפך, פעילותנו עשויה להיות עתה יסודית יותר, בריאה ופורייה יותר עבורנו ועבור בני האדם והסביבה שבה אנו חיים, פועלים ויוצרים.

2. “כיוון והתכוונות” בין חזון למציאות, בין מציאות לחזון – יצירת תמונת עתיד שתדריך אותנו במהלך היום, מרגע לרגע.

ניתן להשוות את פעילות ה”כיוון וההתכוונות” לפעילותו של מנצח תזמורת, היודע לפרטי פרטים כיצד להוביל ביצוע של יצירה מוזיקלית במשך השעה הקרובה, ובהשראת תמונה חיה זו הוא מתקדם בביצועה מרגע לרגע, מתוך המהלך הריתמי של התפתחותה.

הפעילות היא פשוטה אך לא קל להתמיד בה יום יום. בסוף היום, לפני השינה, אנו יוצרים ומעצבים בעיני רוחנו את תמונת הפעילות הצפויה להתרחש במהלך היום הקרוב, תוך ירידה לפרטים היכן שנדרש, כולל בהתייחס להרגשתנו בהקשרה. בסוף יום הפעילות נתבונן באירועים שעברנו במהלכו, בהתייחס ל”תמונת העתיד” שעימה יצאנו לדרך. התבוננות זאת מאפשרת לנו לראות היכן התכוננו נכון לקראת הבא לקראתנו, היכן לא הערכנו נכונה את העשוי להתרחש והיכן הצלחנו לחרוג מהתוכנית ולמשל, להתפנות לשיחה חיונית עם אדם במצוקה או עם בן משפחה שרצה להיות במחיצתנו – במועד שתוכנן דווקא לפעילות אחרת.

שני מצבי קיצון אינם בריאים ואינם פוריים לאורך זמן. האחד – כאשר איננו יוצרים “תמונת עתיד” של המציאות ומאפשרים לנסיבות החיים להניע אותנו כרצונם. והשני – הצמדות אובססיבית לדימוי שיצרנו, מבלי להיות קשובים ופתוחים למה שהחיים עצמם מביאים. עלינו ללמוד לפעול ולטפח “יכולת אלתור אינטואיטיבית” בין שני מצבי קיצון אלו, בדומה לנגני ג’אז המאלתרים אחרי שנים רבות של התנסות אמנותית-מוזיקלית.

3. “חוט שני” – פעילות חשיבה יוצרת.

מהלך יצירת חיינו מתרחש תודות לפעילות חשיבה יוצרת שאותה אנו יוזמים, כאשר לדוגמה אנו מכינים רשימת קניות לסופרמרקט, כאשר אנו כותבים רשימת נושאים ופעילויות לביצוע במהלך היום או כאשר אנו ניגשים לתכנון ולביצוע של מיזם מקצועי על כל הכרוך בכך.

בפעילות חשיבה יוצרת זו, שהינה מהלך יזום המתרחש בהוויית זמן ממשית, אנו עושים שימוש במושגים ורעיונות (אידאות), שמעצם טבעם ומהותם מקיימים זיקה ממשית אל האובייקטים “הקרויים על שמם”. כדי שפעילות החשיבה היוצרת באמצעות אותם מושגים ואידאות תהיה פורייה, עלינו להרחיב את ניסיון חיינו המעשי. התמצאות ממשית בחומרים שמהם מורכבים חיינו הינה חיונית ממש!

כאשר אנו רוצים “להלחין את יצירת חיינו” ולבצעה עם שותפים, עלינו לטפח בתוכנו את ההרגשה, שעצם מהלך עיצוב פעולותינו ביום הבא לדוגמה, הינו מעשה יצירה של ממש, מעשה הלחנה “יש מאין”, שאותו נבצע אחר כך.

לאן נעלמה פעילות החשיבה החיה?

“כאשר אני חושב, חש אני את עצמי מאוחד עם הזרם המקיים את היקום.”

ר. שטיינר, הכשרת החשיבה לשימוש מעשי.

מה קרה לאימפולס פעילות החשיבה החיה והיוצרת – למוניזם הדינמי שייסד שטיינר בתחילת שנות התשעים של המאה ה-19, שבא לידי ביטוי ומשתקף בתכני הפילוסופיה של החירות? שטיינר ראה ביסודות המדעיים-רוחניים והפילוסופיים, האמנותיים והרליגיוזיים שאותם עיצב מתוך נתיב חייו ומתוך רוח התקופה שבה פעל ויצר, מקור השראה פעיל, מעיין חיים ממשי וכלי מעשי עבור בני אדם הרוצים להיות שותפים פעילים במהלך יצירתה המחודשת של התרבות האנושית בזמננו.

בהקדמה למהדורה הראשונה של הספר הפילוסופיה של החירות^[8] בשנת 1894, שתוקנה מעט בהוצאה של שנת 1918, כותב שטיינר:

“בספר זה, המטרה היא פילוסופית. המדע עצמו ייעשה לחי באופן אורגני. המדעים הנפרדים הם בבחינת שלבים מוקדמים לידע שאנו מנסים לרכוש כאן.

יחס דומה מתקיים באמנויות. המלחין עובד על יסוד תיאוריית ההלחנה. תיאוריה זו היא אוסף של כללים שיש לדעת אם רוצים להלחין. בהלחנה הופכים כללי ההלחנה למשרתי החיים, למשרתי המציאות.

בדיוק במובן הזה, פילוסופיה היא אמנות. כל הפילוסופים האמיתיים היו אמנים בתחום המושגים. בעבורם, רעיונות אנוש היו החומר האמנותי, והמתודה המדעית הייתה הטכניקה האמנותית. כך זוכה החשיבה המופשטת בחיים אינדיבידואליים ממשיים. הרעיונות (האידיאות) הופכים לכוחות חיים רבי עוצמה. אזי אין לנו רק ידע על הדברים, אלא הפכנו את הידע לאורגניזם ממשי השולט בעצמו. מודעותנו הממשית, הפעילה, התעלתה מעל לקבלה סבילה גרידא של אמיתות.”

שטיינר מפנה את תשומת לבנו לדמיון שבין האופן שבו לומד המלחין את חוקי ההלחנה, את התיאוריה של המוזיקה שהיא אוסף כללים שיש לדעת אותם ולהתנסות בהם באימון ותרגול, לבין האופן שבו לימוד פילוסופיה כאמנות, דרך אימון ותרגול, עשוי לאפשר לנו “להלחין ולבצע את יצירת חיינו”.

בפרספקטיבה של כ-140 שנה שחלפו מאז יצא לאור ספר זה, ניתן לומר שהוא לא הפך ל”אימפולס להלחנת יצירות חיים וביצוען” כמעשה אמנות פילוסופי – מדעי רוחי, אמנותי, רליגיוזי. מדוע זה כך?

בתוספת למהדורה של שנת 1918, בהתייחסות לתכני הפרק השמיני הפותח את החלק השני של הפילוסופיה של החירות שכותרתו “יסודות החיים”, כותב שטיינר:

“אין עוד פעולה נפשית אנושית שקל כל כך לא להבין כמו החשיבה. רגישה ורצייה ממלאות את הנפש בחום כשאנו מחיים בתוכה את מצבן המקורי. החשיבה מותירה אותנו בנקל קרים בזמן שאנו נזכרים בה. חיי הנפש נראים אז כאילו יבשו.

אבל זהו רק הצל המתגלה בחוזקה של הווייתה האמיתית החמה, החדורה אור והמעמיקה חדור לתופעות העולם. לחדירה זו גורם כוח, הזורם דרך פעילות החשיבה עצמה, והוא כוח האהבה בצורתו הרוחנית.

אין כאן סיבה לטעון כי מי שרואה כך את האהבה בחשיבה הפעילה, משליך אל החשיבה רגש, כלומר אהבה. כי למעשה, טענה כזו אינה אלא הוכחה למה שנאמר כאן. מי שפונה אל מהות החשיבה, מוצא בה הן רגש והן רצון, ואת אלה בעמקי הווייתם. מי שפונה מן החשיבה והלאה, לעבר רגש ורצון “בלבד”, מאבד את הווייתם האמיתית.”^[9]

דברים אלו של שטיינר ממחישים את הצורך, שלא לומר ההכרח, בכניסה לדרך האנתרופוסופיה מתוך התנסות בפעילות חשיבה אנושית יוצרת, שהינה ביטוי לפעילות האני, חשיבה שעשויה לחולל את יצירת חייו הייחודית של האדם מתוך אהבה, כפי שאופיינה כאן. בהקשר לטיפוח פעילות חשיבה יוצרת, להתנסות חיה במאפייני המוניזם הדינמי, חשוב לציין את פועלם הייחודי של שני יוצרים חשובים, גאורג גלצר וגאורג קולווינד – שיחד עם ממשיכי דרכם תורמים תרומה של ממש לחידוש הזיקה החיה למקור חיים ויצירה זה.

שטיינר העניק לספרו הפילוסופיה של החירות את כותרת המשנה: “המאפיינים העיקריים של השקפת עולם מודרנית — תוצאות של התבוננות נפשית לפי שיטה מדעית”, ואכן, מדובר בהשקפת עולם הממשיכה להיות רלוונטית מאוד בזמננו — השקפת עולם שבבסיסה כאמור אימפולס חירות היצירה האנושית.

אני מקווה שיחד עם שותפים לצעידה בדרך החיים “להיות אדם בקהילה” בהשראת האנתרופוסופיה, נצליח בזמן הקרוב להמשיג ולהנכיח באופן בהיר ומעשי נתיב אימון ותרגול ברוח הדברים שמופיעים במאמר וכך – להעניק תנופת אימון ותרגול למהלך התחדשות פני החברה בישראל – מהלך שבו עשוי להיות מקום חיוני ומהותי עד מאוד לקהילות הישראליות הצומחות מתוך אימפולס חינוך ולדורף, בהשראת האנתרופוסופיה.

אחרית דבר – קול קורא

אני רוצה לחזור לשאלת העורכת, איתה התחלתי: “השאלה במילים אחרות היא, איזה כלים יש בידינו מתוך הרוח והפרקטיקה האנתרופוסופית, להתמודד עם אתגרי הזמן? איך כל גוף הידע והעשייה שאנחנו מחוברות ומחוברים אליו כאן דרך האנתרופוסופיה (ולא רק) יכול לסייע לנו לצלוח בשלום את הסף הנוכחי?”

אני מבקש להציע כאן כיוון מעשי אפשרי בהשראת שאלות נוקבות אלו, החותמות את רצף השאלות שהוצגו בפנינו. וזו הצעתי להתמודדות עם אתגרי הזמן ובהם – יצירת מציאות שתאפשר לצלוח “בשלום” את הסף הנוכחי בישראל, בסביבתה הקרובה וברחבי בעולם.

הצעתי היא לראות בייסוד אימפולס חינוך ולדורף בישראל במהלך כ-35 השנים האחרונות צעד צנוע וחיוני המאפשר עתה, מתוך מפגש עם אתגרי הזמן, לצעוד צעד נוסף ולייסד באופן מודע פורום קהילות ישראליות הצומחות מתוך אימפולס חינוך ולדורף, במרחב התרבותי הישראלי.

פורום קהילות זה, שמטבע הדברים יפעל בקשר עם פורום חינוך ולדורף ופורומים נוספים הפועלים בזיקה למרחבי יצירה נוספים, עשוי להוביל במהלך השנים הקרובות להקמת תנועת קהילות ישראליות, שאליה תוכל להצטרף כל קהילה שתראה בחזון הקהילתי המדובר כאן מקור השראה וכוח חיים ממשי להתחדשות תרבותית, פוליטית ולאומית בישראל.

מקור השראה מעשי למהלך כזה עשויים להוות תכני הספר שיח ישראלי – יוזמה להתחדשות תרבותית, פוליטית ולאומית בישראל,^[10] שאני נמנה על כותביו. ספר זה מציע כיווני פעולה מעשיים בהקשר לאפשרות ייסודו של אימפולס קהילתי שכזה. אשמח להיות בקשר עם כל אדם הרוצה להיות שותף בשיח חי סביב שאלות נוקבות ורלוונטיות עד מאוד אלו.

—————————————————————–

1. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
2. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
3. יצא לאור בעברית בהוצאת ניצת השחר. ↑
4. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
5. יצא לאור בעברית בהוצאת מיכאל. ↑
6. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
7. יצא לאור בעברית בהוצאת הומני, היום בהוצאת חירות. ↑
8. הוצאת ניצת השחר, תרגום צבי מדר. ↑
9. הפילוסופיה של החירות, עמ’ 109. העמקה בתכנים אלו ניתן למצוא במאמרי “לחולל יצירת חיינו”, שהתפרסם בגיליון נובמבר-דצמבר 2019 של אדם עולם. ↑
10. יצא לאור בהוצאת חירות. ↑