רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

לספר המלא המכיל גם הקדמה מאת: קָארִי וַן אוּרְדְט – ראו כאן

הרצאה שמינית

דורנאך 17.9.1922

האם רשאי אני לומר מילים אחדות כדי להציג בפניכם את התוכנית הצנועה של האוריתמיה שלנו? כמובן שאין להסביר את מה שמוגש כאמנות. דבר זה מהווה התחלה בלתי אמנותית! על האמנות לממש את האפקט שלה על ידי מחישה בלתי אמצעית ודבר זה נכון במיוחד לגבי האוריתמיה. היות והאוריתמיה בוקעת ועולה בתור אמנות חדשה ממקורות אמנותיים חדשים, שהיום הם עדיין בלתי ידועים, והיות ומשתמשת היא במדיום אמנותי שגם הוא בלתי מוכר עדיין – רשאי אהיה אולי לדבר בקצרה על דברים אלה.

את מה שעומדים אתם לראות עתה על הבמה – בהחלט אין לראותו כריקוד או כמימיקה או כפנטומימה. זהו דיבור נראה לעין. יכול אדם לראות באמת ובתמים במחישה חושית על-חושית, בשימוש באורח הדיבור של גיתה, שכאשר שר אדם או מדבר – מבקש כל האורגניזם שלו אורח ביטוי מיוחד ומרוכז דרך פיקת הגרון שלו והאורגנים הסמוכים לה. השירה, כלומר, המוזיקה שנובעת מהישות האנושית וכן הדיבור – יש להם טבע כזה שהם מפעילים את כל ישותה. מה שמתחולל ביתר האורגניזם שלה אך נרמז על ידי דיבורה ועובר מטמורפוזה באורח מיוחד באורגנים הספציפיים שלה לשירה ולדיבור.

יכול אדם לצפות מה מצוי מאחורי הדיבור האנושי. הוא רואה נטיות לתנועה, נטיות לצורה. והנה – ניתן לשאת ולהעביר את אלה אל הישות האנושית כולה – כשזו משתנה באורח מתאים כדי שהן תיראינה – כשאנו איננו רואים את התנועות של האורגנים המיוחדים לדיבור אלא שומעים אותם כשהם מועברים בטרנספורמציה לתוך תנועות האוויר. מה ששומעים בדרך כלל בשיר או בדיבור – רואים בתנועות האוריתמיה. משום כך מהווה מחוות אוריתמיה משהו שונה לחלוטין מתנועת ריקוד או מימיקה או פנטומימה. כשם שמועטת האפשרות שמישהו ישתמש באיזה שהוא צליל דיבור מקרי כדי להביע חווית-נפש מסוימת, כך מועטת האפשרות שישתמשו באיזושהי מחוות אוריתמיה אקראית כדי לבטא זאת. עבור ישות אנושית שתבטא את עצמה על ידי אוריתמיה קיימות תנועות מסוימות שעליה להשתמש בהן בזיקה אל צלילים מסוימים, אל הדגשות מסוימות של מילים, אל תצורות מילים וכן הלאה. כן, אל יצפה אדם להקדיש את צפייתו במחוות הבודדות, אלא, כשם שכאשר שומע אדם לחן הוא מאזין לרצף הצלילים, כך כאן עליו להתבונן ברצף התנועות – בין אם אוריתמיסט יחיד מביע את הרצף או קבוצות של אוריתמיסטים מתנועעים לפי כוריאוגרפיה אוריתמית.

אפשר לחשוב על האוריתמיה כעל פסל נע. למי שיש רגש לדברים כאלה יכול לומר, שכאשר ניצבים אנו לפני פסל בדממתו, לפנינו תיאור חי של דממת אנוש, דממת-נפש. לעומת זאת מה שבא כאן לידי ביטוי כשהישות האנושית בתנועה – זוהי הנפש האנושית המתעוררת. משתמשים במחוות ששייכות באותו אופן ספציפי לחוויות נפש אנוש כשם שצלילי הדיבור שייכים להן. ולכן אולי אפשר לאפיין אמנות זו כפסל בתנועה.

ברצוננו למצוא בהדרגה את הדרך לגיבוש כל אירועי הבמה כך שיהוו ביטוי מלוכד לאוריתמיה. הללו מכם, המצויים כאן לעיתים קרובות, שמו לב, בטוחני בכך, לפעילותנו כאן בחודשים אחרונים אלה לשפר את תאורת הבמה, לא על ידי תוספת, סתם כך, של רצפי-אורות, אלא על ידי למידה ליצור רצפי-גוון המתקשרים בדייקנות לאוריתמיה שהם מלווים. גם כאן אין למקד את תשומת הלב לאפקטים רגעיים-בודדים, אלא להתקדמות האורות מתנועת אוריתמיה אחת לרעותה, או אולי לעצירות שהתאורה מפעילה בלוותה את קטעי האוריתמיה השונים.

האוריתמיה יכולה אף להצביע על הדרך חזרה להבנה אמנותית יותר של הקריאה-בקול ושל הדקלום מאשר מצויה כיום בתקופה בלתי אמנותית זו. מחוץ לכמה אינדיבידואלים המכירים בדבר שיש לשאוף למשהו שונה – הרי שהאנשים בימינו עדיין קוראים ומדקלמים באופן כזה, שרק תוכן הפרוזה של שיר מובא לידי ביטוי. הם טוענים שהם מדגישים את הפרוזה בדרך זו או אחרת כפי שרגש עמוק מכתיב להם. אולם משורר אמיתי אינו מודאג תחילה בנפשו כל עיקר מהתוכן הפרוזאי, הוא מתנהל בעקבות זמן חמקמק או איזשהו אלמנט מוזיקלי הרמוני, או עובד על פי מבנה הלשון. משורר אמיתי – אם מהווה הוא אמן – לפני שהוא פונה אל התוכן הפרוזאי של השיר שלו, חייב להקשיב לצורך הפנימי, אל משהו שמתנועע ושוזר, אל משהו חי למדי, המתגלגל כלפי חוץ ושב ומתגלגל הצידה, אולי שוקע לעומק או מגיע כלפי מעלה לשלב אחר שבו יהיה לאל ידו, בסופו של דבר, לכנס את מה שנוצר ולתת לו מילים לפי מחשבה זו או אחרת. לתבנית האמנותית המהותית אין בהתחלה שום זיקה למחשבה הפרוזאית שצריכה לבוא לידי ביטוי. למשל, בשני בתי שיר בני ארבע שורות כל אחד או בני שלוש שורות כל אחד. יש לנו כאן עניין, הבה ונסביר, בהתקדמות בשתי השורות הראשונות של שני בתי השיר בני ארבע שורות כל אחד. כשחוזרים בסוף שוב על שתי שורות ראשונות אלה וכך בקשר לצורה השניה. זהו סוג של עיצוב ויצירה שבו חי אדם כשהוא יוצר סונטה – סונטה איטלקית – מתוך רגש אמנותי אמיתי ומתוך דמיון אמנותי. כך הדבר, שמשהו שוכן תמיד מתחת, כמו אצל שילר, למשל, שבשירה הלירית הנפלאה ביותר שלו מעולם לא התעניין תחילה בתוכן הפרוזאי, אלא רק חרז אותו אחר כך במוצאו לבסוף את נימת הלחן כשזו מתנגנת במעורפל בפנימו. אצל גיתה היה זה יותר רגש בלתי ברור. גיתה – יותר מאשר שילר, חי ברגשות בלתי ברורים. דברים כאלה חייבים בהחלט להגיע לידי ביטוי בקריאה-בקול ובדקלום אשר מלווים את האוריתמיה. לא יוכל אדם לדקלם או לקרוא-בקול באורח פרוזאי בליווי האוריתמיה!

יהיה גם שיר נראה לעין בתוכנית כשאת האוריתמיה מלווה מוזיקה המנוגנת על ידי כלים בודדים או על ידי קבוצת כלים. אנו לקחנו על עצמנו להציג בפניכם את שניהם: אוריתמיה עם מוזיקה ואוריתמיה עם קריאה-בקול. כשמישהו קורא בקול עבור האוריתמיה, עליו לשים לב למבנה של השפה ולאלמנט המוזיקלי. במובן זה על אמנות הקריאה והדקלום לחזור אל מה שהיתה במאות שנים אמנותיות יותר מאשר זו הנוכחית. מה שמנסים אנו לפתח כאן לאמנות של ממש עלול להיחשב כיום למוזר, כשביום מן הימים תחזור התקופה שלנו לרמה אמנותית של ממש תובן אמנותנו היטב.

ברם, עלי לומר, כתמיד, שאנו עצמנו שופטינו הקפדניים ביותר. יודעים אנו היטב את מה צריכים אנו לשפר ולשכלל, ואנו מבקשים מהקהל שלנו סובלנות ונדיבות-לב! האוריתמיה עדיין בחיתוליה, אולם אנו יודעים היטב מה מרובה תהיה התקדמותה.

ברצוני להזכיר כעת, שבחלק השני של התוכנית נציג תמונה מתוך החלק השני של פאוסט מאת גיתה, כשארבע הנשים הקשישות ובמיוחד מרת דאגה, נמצאות על הבמה. יש לומר שהסגנון של האוריתמיה עומד ברמה גבוהה יותר מזה שהבמה רגילה לו. כל מחוות אוריתמיה, כל תנועת אוריתמיה חייבות להתרומם לרמה גבוהה יותר של סגנון אמנות. היות ונובעת היא מהאורגניזם האנושי כולו. על כן מתאימה האוריתמיה במיוחד לתאר משהו בדרמה – לא בפיוט לירי – משהו בדרמה שעולה ומגיע לתוך העולם העל-חושי. קיימות תמונות רבות בפאוסט מאת גיתה כשהנפש האנושית באה לידי זיקה עם העל-חושי, כמו בתמונה זו, שבה מופיעות ארבע הנשים הקשישות. את פאוסט חייבים, כמובן, לתאר כאדם פיזי על ידי אמנות הבמה הנטורליסטית הרגילה. אולם מה שמתרחש בנפשו, מה צופה הוא באמצעות זיקתו אל העולם העל-חושי, את מה שמגיע דרך גיתה לייצוג דרמטי בארבע הנשים הקשישות (כי אין זו אלגוריה, גרידא) – את זה ניתן לתרגם באורח טוב במיוחד לשפת האוריתמיה.

כך יתלכדו סגנון הבמה הרגיל והסגנון האוריתמי. אולי תראו שחלקים מסוימים מפאוסט, תמונות מסוימות ובייחוד בכרך השני, בשפתם המיוחדת יותר, משיגים את משמעותם הנאותה על הבמה כשהצגתם איננה נטורליסטית, אלא ניצבת היא על רמה אמנותית גבוהה דרך האוריתמיה.

ישנם צדדים נוספים לאוריתמיה. האחד הוא האוריתמיה התרפויטית, שבה עוברות התנועות האמנותיות, שמיד תראו – טרנספורמציה. כל האוריתמיה זורמת אל מחוץ לאורגניזם האנושי הבריא כשהיא מביאה אותו לידי תנועה כזאת כפי שאורגניזם בריא דורש. בתנועות האוריתמיה ניתן להשתמש באופן תרפויטי – כפי שניתן כבר לראות בקליניקה שלנו בארלשהיים, ובמקומות אחרים.

אלמנט שלישי מהווה האוריתמיה החינוכית. מערכת הלימודים בבית ספר יכולה לכלול בה אוריתמיה לצד הגימנסטיקה, בתור – ניתן לומר: גימנסטיקה חדורה בנפש. בבית הספר ולדורף בשטוטגרט השתכנענו כבר שמהילד הצעיר ביותר ועד הבוגר ביותר פועלת האוריתמיה בעוצמה על הרצון באורח כזה שהילדים מוצאים את דרכם אל הדיבור האוריתמי באותה קלות שהם רגילים לפלס להם דרך אל הדיבור הרגיל. "בגימנסטיקה חדורת נפש" במיוחד אפשר לראות איזה אלמנט חשוב מהווה האוריתמיה לחינוך. ניתן לראות את הגוף, הנפש והרוח של הילד המתפתחים בצורה בריאה על ידי השימוש בה. באוריתמיה משתמשים בישות האנושית החיה בתור מדיום. גיתה אמר שהאדם מוצא את עצמו ניצב פנים אל פנים מול הטבע והוא נוטל ממנו: אמצעים, הרמוניה, סדר ומשמעות ומתעלה על ידי השימוש בהם ליצור יצירת אמנות. מן הראוי לומר שהאדם, בתור מיקרוקוסמוס מחזיק בפנימו את כל סודות העולם. אם מתגלים סודות אלה לראיה דרך אמנות האוריתמיה, כי אז היות והאדם עצמו הוא הכלי ולא דבר חיצוני, ניתן לגלות דרכו את סודות תבנית-אנוש. האדם עשוי להיות השתקפות סודות העולם הגדול יותר – המקרוקוסמוס כולו.

מעצם הסיבה שהאוריתמיה מעלה מהאדם: הרמוניה, סדר, אמצעי ומשמעות ומגלה אותם באמצעותו, אפשר לומר, שבה בשעה שהאוריתמיה כיום עדיין בראשיתה, היא תפלס לה דרך להתפתחות נרחבת ותוכל ליטול מקומה, כאמנות רבת ערך, ביום מן הימים, בין האמנויות הוותיקות.