דברי הקדמה לאוריתמיה – 09

דברי הקדמה לאוריתמיה – 09

דברי הקדמה לאוריתמיה

רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

לספר המלא המכיל גם הקדמה מאת: קָארִי וַן אוּרְדְט – ראו כאן

הרצאה תשיעית

האג 2.11.1922

יש לי העונג להציג בפניכם במילים אחדות את ההופעה שלנו באוריתמיה, אך תסלחו לי על שאינני דובר בלשון ארץ זו. אני מקווה שאתם סולחים לי על כך והרשו לי להשתמש בשפה שבה אני רגיל לדבר.

האוריתמיה, שעומדים אתם לראות, תבוצע על ידי אינדיבידואלים וקבוצות, התנועות שהם יעשו אינן תנועות במובן הרגיל של המילה, גם אין הן מימיקה או פנטומימה או איזו שהיא אמנות תנועה אחרת. אלה הן תנועות המציגות דיבור מהותי הנראה לעין. אינני אומר זאת כדי להסביר את התוכן האמנותי של ההופעה. על האמנות לדבר בעד עצמה דרך התרשמות בלתי אמצעית. כל הסבר על יצירת אמנות הוא בלתי אמנותי עצמו!

האוריתמיה שלנו נובעת ממקורות אמנותיים, שכיום אין הם מוכרים עדיין והיא משתמשת בתבנית אמנותית שגם היא עדיין בלתי ידועה. הבה ואומר כמה מילים בנידון: בדיבור ובשיר הרגילים של האדם עניין לנו במשהו המתפתח בהתמדה, על פי חוקים מסוימים, מתוך האורגנים של האדם לדיבור ולשיר. יש לנו רצון אנושי שמקורו בגרעין העמוק ביותר של הישות האנושית, וכן מחשבה, שנמזגת מתוך מערך העצבים, באורח מורכב ביותר, לתוך אורגני הדיבור. שני אלמנטים אלה זורמים יחדיו בדיבור. ואלמנט שלישי, הרגש, מאחד את מה שהמחשבה מצד אחד והרצון, מצד שני, רוצים להביא לידי הבעה.

והנה – זה ובעצם אלמנט המחשבה בדיבור, שיוצר את רוב המכשולים למשורר, לפייטן האמיתי. המחשבות מהוות אלמנט בלתי אמנותי. אולם, את המחשבה ניתן ללמוד וכל מה שעומדים הנכם לראות באמנות התנועה האוריתמית מתבסס כולו על לימוד קפדני על ידי מחישה חושית על-חושית – אם אהיה רשאי להשתמש במטבע לשון זה מאת גיתה. אפשר להתבונן, למשל, בתנועות שמבצעים פיקת הגרון והאורגנים הסמוכים לה ברגע שבו נמסרים לאוויר מילה או צליל-שירה. אדם מגיע בהדרגה אל ההתגלות, שאפילו הדיבור הרגיל נובע למעשה על ידי טרנספורמציה של מחוות – לא התנועות היומיומיות, שבדרך כלל מלווים אנו באמצעותן את שיחותינו, אלא מחוות אשר שוכנות בפנימנו כשאנו מדברים ואשר אינן באות לראיה חיצונית-פיזית כלל. המוח האנושי מהווה אורגן מורכב שכזה, שקשה ביותר לראות מה מתרחש כשמישהו מדבר או שר. למעשה – עבור כל תנועת-דיבור עבור כל עיצור, מתהווים מחוות ספציפיות שנעצרות ועוברות טרנספורמציה. על ידי תחבולה מורכבת של מערך העצבים, הופכת כל מחווה ספציפית לתמונה, והשתקפות של המחווה מופקדת, ניתן לומר, אצל האוויר הרוטט בתנודות, ובדיבור או בשירה זורמת היא אל מחוץ לאורגניזם האנושי. כך הדבר: המחווה אשר נעצרת כשמישהו מדבר או שר ולאחר מכן נמסרת על ידי כוח אנושי מסתורי לאוויר, לזרם האוויר – זהו עצם הדבר אשר מופק ומתגלה על ידי אמנות האוריתמיה. עבור כל עיצור ותנועת-דיבור, המבנה השלם של מילה, של משפט יופיעו כעת בפניכם בתנועות שמבצעים על הבמה אוריתמיסטים אינדיבידואלים וקבוצות של אוריתמיסטים.

אלה הן הזרועות וכפות הידיים במיוחד, המרכיב בעל כושר הביטוי הרב ביותר של הגוף האנושי, המדבר אליכם בדיבור-נראה-לעין זה. אל נא ינסה אדם לקשר מחוות בודדות שהאוריתמיסט מבצע למילים בודדות, לתכולה הנפשית של מילים בודדות. במוזיקה, למשל, מאזין אדם לאופן שבו עוקבים הצלילים איש אחר רעהו כדי ליצור מלודיה. כך גם באוריתמיה יש לבקש אחר רצף של תנועות. אפשר לומר שאנו מדברים על לחן של תנועות. אין מצפים ממישהו שיפרש מחוות בודדות. לרצף תנועות, לעומת זאת, יהיה הכוח – ברגע שהוא נראה ונהנים ממנו מבחינה אמנותית – לעורר את הרושם, את הלך הרוח שהמשורר או המלחין רוצים ליצור.

במשך זמן מה פועלים אנו ליצירת קשר בין תמונת הבמה השלמה והאוריתמיה בהצגתה על הבמה. אנו משתדלים לפתח את תאורת הבמה באופן כזה שכל תמונת הבמה תהיה, ניתן לומר, מעין המשך האוריתמיה עצמה. אין זה עניין של מומנטים בודדים של אפקטים נבדלים של התאורה אלא של רצף-תאורה הרמוני, מלודי.

האוריתמיה יכולה ללוות קטע מוזיקלי בשיר נראה, בשירה נראית לעין כמו אדם אשר שר בצלילים, והיא מסוגלת להסב למה שהמשורר מבטא בלשון אמנותית – שיהיה נראה לעין.

יש לכך חשיבות מירבית, שכאשר מלווה אוריתמיה פואמה – יבטאו גם הקריאה בקול וגם הדקלום את מה שמובע בדיבור הנראה לעין – הינו: האוריתמיה. ביצירתו של משורר אמיתי – במבנה של לשונו, באופן יצירת המשפטים, באורח שבו הוא משתמש במשקלים ובכל האלמנטים האמנותיים של השפה – שם כבר חבויה לה האוריתמיה. היות וכאן הקריאה-בקול והדקלום שלנו יקבילו תמיד לתכולה הפיוטית – אתם תיווכחו לדעת שאנו מעריכים פחות את תכולת הפרוזה של פואמה ויותר את האמנות המהותית של השפה, את האיכות המלודית, את האלמנט האימגינטיבי-ציורי שמשורר אמיתי משלב ביצירתו. בפרק זמן כלשהו בעתיד – שיהיה אמנותי יותר מאשר פרק הזמן הנוכחי – יחזרו לאמנות הנאה של קריאה-בקול ודקלום, וידגישו את האלמנטים המוזיקליים, הפיסוליים, רבי הגוון בשירה, במקום להצביע על תוכן הפרוזה כפי שנוהגים בדרך כלל בימינו. כאן חייבים הקריאה-בקול והדקלום להתפעם בהרמוניה בהלך רוח מקביל למה שמתרחש באורח נראה לעין על הבמה.

כך, ידידיי היקרים, מבצעים אנו ברמת סגנון גבוהה יותר מכפי שניתן לעשות באמנות הרגילה של מימיקה. במיוחד היום אתם תכירו בדבר, היות ועומדים אתם לראות אוריתמיה ובד בבד על הבמה תראו תמונה מתוך החלק השני של פאוסט: “הדאגה וארבע הנשים הקשישות”. אתם תראו את פאוסט כשהוא מוצג בטבעיות גמורה, היות ובהיותו אדם מתואר הנהו בדרך כלל בחיי נפש נורמליים. את הדבר הזה אפשר לתאר על ידי משחק בימתי רגיל. אך הנה ניצבות מול פאוסט ארבע נשים קשישות ומרת דאגה והן מגלמות בעצם כוחות על-חושיים, ישויות על-חושיות. מסבים להן להיראות פיזית ועל ידי כך מתגלה הזיקה, שיכולה להיות לנפש אנושית אינדיבידואלית אל העולם העל-חושי, העולם הרוחי. במקרה כזה, כשמשהו הנצפה רוחית, הנחווה רוחית, עומד להיות מוצג על הבמה, משהו שאינו פיזי, שאינו ארצי – שם יכולה האוריתמיה להיות מועילה במיוחד. בתמונת פאוסט זו, שאנו מראים היום אתם תראו את פאוסט המוצג בסגנון הרגיל של הבמה, ואת מה שמביאות ארבע הנשים הקשישות ובייחוד מרת דאגה אל פאוסט – כל זאת תראו בהצגת האוריתמיה בלווי קריאה-בקול אך ורק עבור האוריתמיה.

אנו יכולים לומר שבמיוחד כשנדרש סגנון מורכב יותר עבור משהו על הבמה, שעובר את הנטורליזם הרגיל – ניתן לחוות זאת באמנות האוריתמיה באופייה המהותי.

היום, כתמיד עלי לבקשכם להיות סובלניים! אנו מהווים שופטים מחמירים לעצמנו ואנו יודעים שהאוריתמיה שלנו עדיין בראשית התפתחותה. בהמשך היא תהיה מושלמת יותר. בה בשעה שאנו עצמנו משולבים עדיין בתחילתה, יודעים אנו שאין גבולות לאפשריות התפתחותה, כי לא כלים חיצוניים ברשותה, אלא הישות האנושית משמשת לה כמדיום אמנותי. בישות האנושית מכונסים כל הסודות, כל החוקים של הקוסמוס. היא מהווה מיקרוקוסמוס. בגלותנו את הישות האנושית דרך הדיבור הנראה של אוריתמיה, בהפיקנו ממנה את מה שמניע את נפשה, את מה שמעורר את רוח-אנוש – מפיקים אנו באמת מהישות האנושית כולה את כל הסודות הקוסמיים במיניאטורה. גיתה אמר פעם על האמנות: “היות והאדם ניצב בפסגת הטבע – הוא רואה את עצמו כטבע מושלם, שחייב לשוב ולהעפיל אל הפסגה. הוא שואף למרומים על ידי החדירו לעצמו את כל השלמויות והמעלות בכנסו סביבו בחירה, סדר, הרמוניה ומשמעות ולבסוף מתעלה ליצור יצירות אמנות.”

באופן דומה, ניתן לומר, שבאוריתמיה הסדר, ההרמוניה, האמצעים והמשמעות נלקחים לא רק מהעולם הסובב אלא מהאדם עצמו, היות וכל סודות העולם כלולים בו בהיותו מיקרוקוסמוס. הקוסמוס יכול לספר לנו את סודותיו הכמוסים ביותר דרך תנועות אנוש אלה. באמצעותן יכולה הנפש לגלות את עצמה באורח טהור ביותר, עמוק ביותר, אינטימי ביותר. מעצם הסיבה שהאוריתמיה משתמשת בישות האנושית בתור המדיום שלה, אפשר לקוות, שלמרות שכיום מהווה האוריתמיה דבר בלתי רגיל, הרי שבשנים הבאות היא תעורר התעניינות הולכת וגדלה ועם התפתחותה היא תיעשה למושלמת יותר כך שביום מן הימים יינתן לה מקום נכבד בין אחיותיה, האמנויות הוותיקות, והיא תזכה בהכרה מלאה כאמנות צעירה בזכותה היא.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *