רודולף שטיינר

נאמרו לפני 16 הופעות של אוריתמיה בין השנים 1913-1924

GA277

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה, תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הרצאה שלישית

דורנאך  8.11.1919

(תוכנית לילדים בחופש)

ובכן, ילדים יקרים, אתם באתם מהבית כדי לראות את ההרים, השדות והדשאים היפהפיים שלנו ומצאתם חברים חדשים ואנשים אדיבים, שלקחו אתכם אל הבתים שלהם. קיבלו אותכם בלב חם בשוויץ המקסימה.

אתמול הראינו לכם מה עושים אנו כאן למעלה על הגבעה. היום נראה לכם דברים נוספים. יש כאן המון דברים לראות. אולי בעתיד תחשבו ותזכרו מה ראיתם כאן ואולי, ביום מהימים, גם תבינו את המילה 'אוריתמיה'. אני מקווה שהימים הללו, שאתם מבלים אצלנו, יהיו לכם לזיכרון יקר.

אתם יודעים שאלוהים נתן לאדם מתנה מיוחדת מאוד והיא: הדיבור שלו. בדרך כלל מדברים האנשים בפה שלהם, נכון? והנה – מה שראיתם כאן ונקרא אוריתמיה – גם הוא דיבור, שבו מדברת כל הישות האנושית. ביום מהימים כולכם תדעו מהו זה שלוֹ קוראים אנו: הנפש של האדם. עדיין אתם לא יודעים. אין אתם יכולים לדעת מהו זה בכם שביום מהימים תקראו לו: 'נפש'.

מה שראיתם כאן אתמול, התנועות שעשו כל האנשים ההם בזרועותיהם, התנועות שעשו יחד במעגל, וכל יתר הדברים שהם עשו – כל זה הוא דיבור, למרות שלא יכולתם לשמוע אותו. היה זה דיבור שיכולתם לראות. ומה שדיבר לא היה הפה של האנשים, אלא כל ישותם. היתה זאת הנפש בהם. אם, ביום מהימים תתפלאו לדעת: "האם משהו חי בתוכי?" תהיה התשובה: "כן, שם שוכנת הנפש שלכם". תזכרו אז, שאתמול והיום אתם גילתם איך מדברת הנפש של האדם דרכו, איך מדברת היא דרך זרועותיו ורגליו.

כעת אני מתכוון להסתכל מעבר לראשים שלכם ולומר מילים מספר אל המבוגרים שמאחוריכם אודות מה שעומדים אתם לראות בעוד דקות אחדות וביום מהימים תבינו.

ברצוני לומר, שהאוריתמיה שלנו – או מה שעלינו לכנות: ניסיוננו בזה – מהווה, למעשה, הארת תפיסת העולם של גיתה ותפיסתו את האמנות, אך לא כפי שחשבו עליה בזמנו של גיתה, אלא כפי שעלינו לחשוב עליה בשליש הראשון של המאה ה-20.

גיתה חדר לעומק לתוך הישות החיה של הטבע, יותר מכל בני דורו ומהדורות עד כה. אפילו בימינו אין מכירים עדיין את מעמקי תפיסת עולמו. אוריתמיה זו שלנו עשויה להראות כיצד ניתן ליישם את האידיאות שלו בתחום פעילות צר.

גיתה ראה צמח, צמח שלם, פשוט כעלה מורכב. עבורו היווה כל עלה משהו שבו ראתה העין העל-חושית שלו את הצמח השלם.

תפיסה זו עדיין לא התממשה במלואה ובתחום האמנות ניתן לקדם את התפתחותה. כאן מיישמים אותה בתחום ייחודי, מעשי.

למי שרואה באורח אינטואיטיבי מה מתחולל אצל הישות האנושית כולה כשהיא שומעת דיבור, ובמיוחד כאשר קוראים דברי-שירה בקול, באורח אמנותי – לאדם כזה קשורות בקשר אמיץ התנועות המבוצעות על ידי פיקת הגרון של האדם והאורגנים הסמוכים לה אל הישות האנושית כולה כקשר של העלה – בראייתו של גיתה – לצמח כולו, כלומר: הוא ראה את העלה כמטמורפוזה של הצמח כולו.

לנו מהווה כאן, מה שבא לידי ביטוי בדיבור האנושי דרך פיקת הגרון והאורגנים הסמוכים לה – מטמורפוזה של מה שהישות האנושית כולה מצפינה בה ומה שהיא רוצה בעצם להפעיל בתנועה בהאזינה. כשמישהו רואה בראיה על-חושית הוא יודע שאין זו תיאוריה גרידא כשנאמר לנו שדרך אברי הדיבור שלנו גורמים אנו לתנועת האוויר. לדיבור – תנועותיו הבלתי נראות שלו, שהוא נושא עמו לתוך האוויר. את זה מנסים אנו להראות באוריתמיה. דרך תנועותינו מנסים אנו להפוך את הישות האנושית לפיקת גרון ענקית, לעשות לבר-מחישה כל מה שאלמלא כן היה נשאר בלתי נראה לעין בדיבור, בלתי נראה משום שבדרך כלל מפנה אדם את תשומת לבו אך ורק למה ששומע הוא באוזניו.

לראות את הדיבור כבא מהישות האנושית כולה – את הדבר הזה ברצוננו לממש באוריתמיה שלנו. אין שום דבר שרירותי בזה.

אולם עדיין לא התממש הדבר באורח מושלם, אמנות האוריתמיה קיימת בשלב התחלתי בלבד. עד כה שרויה היא בראשית ניצניה. לכל הפנטומימה, לכל דבר שרירותי אין מקום באוריתמיה. כשם שלמוזיקה יש כללים, כשם שצליל אחד רודף את רעהו על פי חוק מוזיקלי, כשם שהמוזיקה מתוכננת על פי סולמות מז'וריים ומינוריים – לפי כללים מוזיקליים, כך ערוכה האוריתמיה על פי חוקים פנימיים. אם שני אנשים או שתי קבוצות של אנשים מגישים אותו קטע באוריתמיה בשני מקומות שונים, לא יוכל להיות הבדל רב יותר בשתי ההופעות הנבדלות מאשר עלול להיות כאשר שני פסנתרנים מנגנים את אותה הסונטה לבטהובן באורח פרשנות שונה. בשני המקרים קיימת מסגרת המושתתת על חוקים.

לכך אנו שואפים, כשאנו משתדלים ליצור קודם כל, משהו אמנותי, אך גם משהו פדגוגי ותרפויטי. במאמצינו האמנותיים עלינו להיות מופעלים על ידי העיקרון האמנותי הנרחב של גיתה, שהוא הביע כך: "היות והאדם ממוקם בפסגת הטבע, הוא רואה את עצמו כטבע מושלם ועל כן עליו להקים פסגה בתוך אנושיותו. הוא מתרומם אל פסגה חדשה זו בהחדירו לתוך עצמו כל שלמות ומעלה, בשאיפתו לבחירה, סדר, הרמוניה, משמעות ולבסוף הוא מגיע ליצור יצירות אמנות, שמקום נכבד להן לצד יתר מעשיו ופעולותיו."

כאן נעשית כל הישות האנושית ליצירת אמנות על ידי מימוש אותן תנועות אשר שוכנות חבויות בתוך כל הישות האנושית, כשם שהן שוכנות חבויות בתוך פיקת הגרון האנושית. עתה עליהן להתגלות.

הנוגה שמאיר את דיבורו של אדם, שנובע מחום הרגש בנפשו, הכוח אשר מעניק חיים לדיבורו של אדם הנובע מההתלהבות של אישיותו, כל מה שהמשורר מביא לידי ביטוי דרך חרוז ומקצב – כל אלה מתגלים על ידי תנועות אינדיבידואליות ותנועות של קבוצות במרחב. דבר זה נעשה על פי חוקים פנימיים. אין בזה אלמנט סובייקטיבי יותר מאשר בתוכנית אמנותית כששני אינדיבידואלים מגישים את אותו קטע מוזיקלי.

כמובן, שאל להן למילות הקדמה אלה לפלוש לתוך התוכנית האמנותית שלפנינו. למעשה מבוססת תוכנית אמנותית מהותית על העובדה שניתן להנות ממנה ישירות. ועם זאת יש להדגיש, במשמעות של גיתה, שלכל יצירת אמנות מקור על-חושי. דווקא ממקור זה, נראה לי, עלינו ליצור תבנית-אמנות חדשה כדי לצרף לכל מה שברצוננו לתרום לגיתהאנום.[1]

את האוריתמיה ילוו קריאה-בקול או מוזיקה. מה שנשמע באוזנינו יוגש בו-זמנית לעינינו דרך התבניות[2] של האוריתמיה.

כאן ברצוני להזכיר את אמנות הקריאה-בקול. עליה לחזור אל הסגנון הקודם, הטוב שלה. הבריות בימינו אינם שומעים כל עיקר אמנות קריאה ראויה לשמה. דבר זה הסתיים למעשה בשנות השבעים של המאה ה-19. גיתה היה האחד שהיה כה חדור עדיין על ידי אמנות דיבור זו, שבהכינו את השחקנים למחזהו 'איפיגניה' – הוא הניף שרביט כמו מנצח על מקהלה. זה היה מוצדק בהחלט, כי בדקלום ההדגשה איננה על התוכן המילולי, הפרוזאי, כפי שנוהגים כיום בנטיה חומרנית מסוימת, אלא בנתינת ביטוי לתכולה האמנותית, לאלמנטים הריתמיים, למבנה ולצורה האמנותיים. הדקלום והאוריתמיה מתנהלים במקביל זה לזה. הם מראים שזה בעצם טבעה של הישות האנושית להתנועע בתגובה לפעילות אמנותית.

זכרו ששילר, בהגותו בשיר, לא היה לו תחילה שום רעיון מודע במוחו ביחס לשיר, אלא הוא חווה לחן מעורפל, תכולה מוזיקלית בנפשו. הוא יצר הישר מההשראה המוזיקלית בנפשו. בתשתית השירים החשובים ביותר שלו מצויה התנועה הריתמית, הזרימה הפנימית, שרק מאוחר יותר הלביש לה תוכן מילולי.

גם אנו רוצים להשאיר את התוכן הפרוזאי של השיר ברקע ולהבליט את התכונות הפיוטיות באמת של הדקלומים המלווים את האוריתמיה. בוודאי נוכחתם לדעת שאנו ניצבים בשלב הראשון גרידא של האוריתמיה שלנו. בראש ובראשונה יש להצביע על כך שהפנטומימה, המימיקה והמחווה האישית ייעלמו כשההופעה שלנו תהיה מושלמת יותר. אנו בעצמנו ביקורתיים ביותר לגבינו. יודעים אנו שבאמנות האוריתמיה מצויים אנו עדיין בשלב של חוסר שלמות, אך אנו מאמינים שבמשמעות תפיסתו של גיתה, כשכל הישות האנושית תובא לידי ביטוי, חוקי טבע עליונים יותר יקרנו דרך מה שיוגש אל החושים החיצוניים. וכן מאמינים אנו שעל בסיס זה תוכל להתהוות אמנות חדשה, נשגבה יותר מכל צורת ריקוד בזמן שלנו. וכן, בניגוד לגימנסטיקה העכשווית, שיש לה בסיס פיזיולוגי גרידא והיא רק בונה את הגוף הפיזי החיצוני – יש לתנועות באוריתמיה מקור נפשי. קיים רטט נפשי, דיבור נפשי בכל האוריתמיה. ברצוננו להכניס גם אלמנט פדגוגי לתוך האמנות החדשה הזאת.

אני מאמין שקיימת אצלכם הבנה עבור מה שברצוננו להגיש לכם עתה בצורה בלתי מושלמת שכזאת. מקווים אנו, שאם בני דורנו יגיבו למאמצים אלה בהתעניינות קלה ביותר בלבד, כי אז יהיה לאל ידינו – ואולי לא אנו עצמנו, אלא הבאים אחרינו – לפתח אמנות אוריתמיה זו לשלמות שכזאת, שהיא תתייצב לצידן של האמנויות האחרות, הוותיקות ממנה, כשהיא מהווה אמנות חדשה שהכל מכירים.