רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגמו מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

הרצאה 2 24.10.1922

על המחלות בפרקי החיים השונים

הובעה משאלה שאומר משהו ביחס לאיברים הפנימיים של האדם ובזה התחלתי בפעם הקודמת. אפשר לתאר דברים כאלה בצורה רחבה ובעצם ניתן לתאר אותם אך ורק כאשר חודרים לעניינים מההתחלה. אמרתי לכם שייתכן ויקרה באורח מסוים לאדם, כדוגמת וויליאם וינדום (הוזכר בהרצאה הקודמת) שמת באמצע נאומו שבו תאר במילים שלו את מצבו הוא. אמרתי גם דברים מסוימים ביחס למהלך חיי האדם, כך שמוצאים אנו שבפרק החיים הראשון, כשהאדם תינוק, בשנות הילדות הראשונות, מקרי המוות הם הרבים ביותר. בעת ההיא בני האדם מתים יותר מיתר הגילים. והואיל ומוות זה הולך ופוחת עם השנים השלישית, הרביעית והחמישית, אנו יכולים לומר, שאפשרות המיתה המרבית קיימת עד להתחלפות השיניים, כלומר, בערך בסביבות השנה השביעית.

מהתחלפות השיניים ועד לגיל ההתבגרות שרוי האדם בבריאות מרבית. הדבר הוא כך כל עוד אנו עצמנו לא גורמים בבית הספר לילדים לחלות, אם אין אנו גורמים להתנוונותם על ידי מקומות ישיבה בלתי הולמים וכדומה, או כשאין אנו מונעים פגיעה על ידי מחלות פנימיות כתוצאה מאוויר גרוע. אם ניזהר אזי נוכל לחשב שבמהלך פרק הזמן הקרוי גיל חובת לימוד, במהלך בית הספר העממי, נגיע בדרך כלל עם הילדים למצב בריאות מירבית. מה שמתרחש אז במקרה של מחלה, על פי רוב נגרם מבחוץ. הסכנה הגדולה שהאדם ישוב ויחלה מעצמו מתחילה למעשה רק בגיל חמש עשרה, שש עשרה שנים. אז מתהוות מחלות שונות לחלוטין מהללו שמתהוות בגיל הילדות. ראו שכך הדבר שאצל ילדים קטנים למדי, וכבר דיברתי אליכם על כך בפרטים, אנו מוצאים שעל נקלה מזדהם הדם. הדם נעשה מזוהם. זה עלול להגיע לידי גילויי צהבת. בעת ההיא נוצר לעיתים קרובות אצל הילד עיכול בלתי תקין בצורת שלשול. וכן מקבלים הילדים מורסות קטנות לבנות במקומות שונים בגוף, מוּגְליות, כפי שמכנים אותן, וכיו"ב. וכן מקבלים הילדים עוד סוג של מחלה, זו הקרויה התכווצות, עווית ילדים. כיום מופיעה בעוצמה מיוחדת מחלת ילדים הקרויה בשם: שיתוק ילדים. וזו אף מופיעה בגיל ילדות מאוחר יותר. היא מהווה מחלה הרסנית במיוחד. הילדים מגיעים לחוסר יכולת להניע את רגליהם למשל. מחלה זו הולכת ומתעצמת היום. בוודאי קראתם שהודיעו מתורינגיה, שהיה צורך לסגור בתי ספר עקב הופעתה של מגיפת שיתוק הילדים.

מכל זה, וכן מדברים רבים אחרים, ניתן לראות שלמחלות הילדים אופי מיוחד למדיי. מחלות הילדים נראות אחרות מהמחלות שבהן לוקה האדם בפרקי חיים מאוחרים יותר. ראו את מחלות הילדים כגון: שנית וחצבת. החצבת מהווה למעשה, מחלה שהאדם עלול ללקות בה אף מאוחר יותר, ובהכרח נשאל את עצמנו מדוע לוקים בה הילדים לעיתים קרובות? אפשר להבין דברים אלה אך ורק כאשר יודעים כיצד פועלים למעשה הכוחות בגוף האנושי. אם נתבונן בילד כעובר לפני היוולדו, נאמר אפילו כשמלאו לו חודש, חודשיים, שלושה חודשים – נראה שלמעשה שונה הוא לגמרי מהאדם שלאחר מכן. בחודש הראשון וכן בחודש השני מהווה הילד ראש בלבד. האיברים האחרים מהווים אך נספחים לראש. כל מה שיהווה מאוחר יותר גפיים, כלומר, ידיים ורגליים, דומה לגדמים קטנים ואזורי הבטן והחזה העיקריים אינם מתפקדים ופעילים עדיין. אם ניטול את עובר האדם, זה ייראה בעצם כך: כאן מצוי מעין שק שבתוכו מצוי העובר ולתוך השק הזה יוצאים מגוף האם כלי דם. כלי דם אלה נכנסים לתוך הילד וממלאים אותו. את הדם מקבל הילד מהאם וכן את מצרכי המזון. בשאר כלולים חומרים נספחים שנושרים אחר כך. כל זה נושר. הראש של העובר ביחס לגוף הוא גדל ממדים. זהו הראש [ציור 1] השאר הינם נספחים. הללו אינם פעילים עדיין. כאן יהיו אחר כך הלב ומנגנון העיכול. מחזור הדם מטופל מבחוץ, ממחזור הדם של האם. כידיים וכרגליים מצויים גדמים פעוטים, הללו יתפתחו מאוחר יותר בלבד ועל כן אפשר לומר: כל זה הוא ראש והשאר אלה הם אורגנים חסרי משמעות בינתיים היות וכל מה שמהווה את מצרכי המזון ואת קליטת האוויר מטופל אצל הילד מצד האם. בחודשים הראשונים אצל האם מהווה הילד כולו ראש.

ציור 1

הבריות תמהות על כך שמחלות הרוח, כפי שהבריות מכנות מחלות אלה – מהוות תדיר מחלות גופניות שמתבטאות בכך שהגוף אינו מתפקד כראוי. הרוח אינה חולה לעולם וגם הנפש אינה חולה. מחלת רוח מהווה תמיד משהו גופני והבריות תמהות שמישהו נעשה לחולה רוח, עקב תורשה. כאשר סובלים ההורים, ובייחוד האם, משחפת או אם חולי אחר כלשהו לה – נאמר, למשל, שסובלת היא מהסתיידות עורקים – מחלה זו מופיעה במידה פחותה בגיל צעיר – אך מופיעה היא אצל אנשים רבים, כשההורים סובלים משחפת, מהסתיידות עורקים, הילדים לא יסבלו ממחלות אלה, אלא עלולים הם להיות לחולי רוח ועל כך תמהות הבריות.

היש להתפלא על כך רבותי? – מה שעשוי אדם לקבל בתורשה יגיע לראש בתחילה. ועל כן – כאשר האם חולה בשחפת אין לתמוה על כך שאין זה עובר אל הריאות של העובר, הללו אינן פעילות עדיין. אלא אל הראש כך שזה בא לביטויו בראש. על כן אין להתפלא על כך שמה שעובר בתורשה מהווה חולי אחר לגמרי מזה שיש להורים המורישים.

כאשר חולים ההורים באיזושהי מחלת מין עלולים הילדים ללקות במחלת עיניים. אין לתמוה על כך. מה הטעם לתמוה על כך – כשההורים חולים במחלת מין והילד מעצב ומשכלל את הראש חושפות העיניים בצורה מירבית את מה שיש להורים. עיניים אלה מצויות בסביבה ששרויה במחלת מין! על דברים אלה אין הבריות צריכות לתמוה כל עיקר.

כעת נולד הילד. וגם את הדבר הבא יודע כל אחד מכם: בהיוולד הילד עדיין הראש הוא המשוכלל ביותר. רק בפרק זמן מאוחר יותר יתפתח שאר גופו של הילד. הראש משוכלל מרבית ואינו גדל בעוצמה כה רבה כשאר האיברים. הוא גדל ומתפתח הרבה פחות וכאן ניתן לראות כיצד פועלים למעשה האיברים הפנימיים של האדם. על כך אין המדע החומרני יכול לעצב לעצמו שום מושג נכון. לחלוטין אינו יכול משום שאין הוא מסכים עם העובדה שאצל הילד נובעת כל הגדילה מהראש. הכל מווסת מהראש. משום שרק ראש לו. אף מאוחר יותר כך הדבר שמה שמתנהל בגוף האדם מווסת ומבוקר מהראש. מהראש מווסת הכל באורגניזם האנושי: הקיבה, פעילויות המעיים, מחזור הדם – הכל מווסת מהראש.

תארו לעצמכם שהנה נולד ילד ומשום מה יש לו מחזור דם אטי. גם זה עלול לקרות. עלול לקרות שעקב תורשה יש לילד מחזור דם אטי מידי. כשלילד מחזור דם אטי מידי הרי שהלב – לב זה עדיין חייב להתפתח. תארו זאת לעצמכם – הנה העורקים והדם זורם בהם לאט מדי [ציור 2]. זה יהיה הלב אך הלב מעוצב מהראש. הראש יכול להיות לגמרי בסדר אך מחזור הדם אטי מדי. וכך עשוי לקרות שלב זה יהיה מעוצב כשורה, אך זרימת הדם תהיה אטית מדי ולא תזרום כשורה לתוך הלב. דבר זה נפוץ ביותר אצל ילדים בהיותם תינוקות, שהראש בסדר גמור, אך לא קיימת זרימת דם תקינה. זה עלול לקרות פשוט עקב כך שילד זה שרוי באוויר-דחוס כך שאין הוא יכול לנשום כהלכה וזרימת הדם מתעכבת. או כשאין הוא מקבל תזונה נכונה ואז אין הדם יכול לעבור בגוף באורח תקין. מחזור הדם עלול להתעכב. הראש בסדר גמור וברצונו להנחות את הלב באורח נכון אך מחזור הדם מתעכב. ומפני שזרימת הדם אצל הילד מתעכבת נשארים חומרים בגוף. במקום שהחומרים יתנהלו באורח תקין מהלב אל הכליות והחוצה נשארים הם בגוף, בדם פנימה. עקב זה שהחומרים שצריכים היו להיפלט החוצה נשארים בדם פנימה – הדם מזדהם.

ציור 2

אתם רואים שסכנה זו אינה כה חריפה בגיל שמונה או תשע, נאמר, כפי שחריפה היא בגיל הילדות המוקדמת ביותר. ומדוע? ובכן, כאשר הילד מקבל את השיניים השניות יש בזה כבר משום הוכחה שגופו חזק למעשה שאלמלא כן לא היה מקבל את השיניים השניות באורח תקין. ומדוע? הנה תראו – השיניים הללו בוקעות ועולות מהגוף כולו. מה שמצוי כאן בתוך שן אחת עולה מהגוף כולו. אין זה משהו שמצוי אך ורק בלסת. בבקיעת השיניים השניות פעיל הגוף כולו. אך ורק בשיניים השניות. בשיניים הראשונות עדיין לא. השיניים הראשונות שמקבל הילד, הללו הקרויות שיני חלב, מהוות משהו שונה לחלוטין מהשניות. את השיניים הראשונות מקבל הילד בתורשה עקב זה שגם לאמו ולאביו יש שיניים. הללו ייהדפו החוצה במהלך שבע השנים הראשונות ורק אז יקבל הילד לראשונה את שיניו הוא, את השיניים השניות, שאותן חייב לייצר הגוף עצמו.

כאשר תתבוננו בילד בן 9 או 10 תראו שכבר יש לו את גופו השני. את הראשון שקיבל בתורשה השליך ממנו והלאה. למעשה מקבל הילד את גופו שלו בסביבות שנתו השביעית. כל פרק הזמן עד לשנה השביעית מתגלה שהילד נולד כה חזק עד כי יש לאל ידו לשאת את האוויר ואת התזונה. כאשר מתגלה שמסוגל הוא לקבל את השיניים השניות שלו אין הסכנה כה גדולה כי כבר בנה את גופו שלו ואפילו שיניו כבר מצויות אצלו. הסכנה חריפה ביותר בגיל הילדות המוקדמת ביותר. התינוק חייב לעשות הכל. לנשום, לאכול, לעשות את מה שעשה קודם לכן בחסות גוף האם. לכל חייב הוא להסתגל. הראש פועל תדיר היטב בשלב הראשון. רק מאוחר יותר עלול הוא להיות גרוע. כאשר מתבגרים הראש כבר אינו כשורה. או אז הוא חייב לחשוב, לבוא במשא ומתן על העולם החיצוני. אז הוא חייב להסתגל תחילה, אז אף הוא מתעכב תכופות! ברם, בשנים הראשונות ביותר עדיין אין הילד זקוק למיומנות לעבודה, עדיין אינו צריך ללכת לבית הספר ואינו חייב ללמוד. הראש עובד רק על הגוף שלו. לשם כך הוא טוב ביותר. בגיל הרך ביותר שרוי גוף הילד בכל רע משום שאז יש צורך להסתגל לעולם. המדע החיצוני אינו מספר את העובדות כמוני שמספר לכם אותם בדיוק נמרץ. המדע החיצוני מספר אותן באופן דומה. אולם הוא אינו מבין בעצם את כל התהליך. כל המדע החיצוני הזה ניצב בפני העובדות כלפני תעלומה בראותו שהאדם חשוף בשנותיו המקודמות ביותר למחלות קשות ביותר. אולם הסיבה נעוצה בכך שמדע חיצוני זה סבור שמהות זו שאותה מכנים בשם נפש ורוח, איננה חוקית.

לאמיתו של דבר כאשר שרוי הילד בגוף האם וגם בהיוולדו, קשורה המהות הרוחית נפשית לראש. פועלים שם כוחות שלא ניתן לראותם. כוחות אלה, כוחות נפשיים רוחיים אלה פועלים על הילד. אתם עשויים לומר: "זוהי תפיסה שיכולים לקבל או לא". אולם אם תפיסתכם כזאת היא שיכולים לקבל או לא כי אז טועים אתם כמו מי שאומר: "זוהי חתיכת ברזל" [משרטט]. בא אחר ואומר: "באמצעותה של זו אפרז את סוסי." אך הראשון אומר לו: "ברנש כמוך כסיל יהיה אם ירצה לפרזל עם זה את סוסו! זהו מגנט ויש בו כוח בפנימו. במגנט זה משתמשים למשהו אחר לחלוטין מאשר לפרזול סוסים!" האחד יודע שזוהי פרסת סוס והשני יודע שזהו מגנט שבו מצוי כוח בלתי נראה לעין שאין אתם יכולים לראותו. וכך הדבר ביחס למי שאומר מטעם המדע החומרני: "ובכן, הראש הוא חתיכת בשר." זה בדיוק כמו ההוא שאומר: "זוהי פרסת סוס!" אולם זו אינה פרסת סוס וכך ראש הילד אינו חתיכת בשר בלבד. בפנים פועלים כוחות בלתי נראים לעין אשר בונים את כל האורגניזם האנושי בדומה לפַסל. הם בונים אותו מחדש במהלך שבע השנים הראשונות. האדם מכיל הרבה יותר ממה שמקבל הוא בתורשה כצורה וכתבנית. הכוחות שבהם בונה הוא לגמרי מחדש, הם כוחות רוחיים נפשיים שנביעתם מהראש ואותם מביא האדם ממקום שונה לחלוטין מאשר מההורים. אילו היה מביא אותם מההורים הרי שאם מישהו הוא גאון גם ילדיו היו. האם ראיתם שגם הילדים נעשים לגאונים? – או אם הילדים גאונים הם – האם ראיתם שגם ההורים היו גאונים? כמובן שלא כך הדבר! טלו למשל את גיתה שבוודאי היה גאון: אביו היה בור ועם הארץ ואמו לבטח לא היתה גאונית, זו היתה אישה חמודה וטובה שיכלה לספר סיפורים נאים ובנו היה טיפש וכלל לא גאון. את אשר נפשי ורוחי הנו, איננו יכולים לרשת, את זה אנו מביאים עמנו מעולם שונה לגמרי וזה מתלכד עם התורשה, עם מה שמקבל האדם בתורשה. לאדם הווית קיום לצד זו שבה שהה בגוף האם, הווית קיום שעוד לפני כן היתה כאדם רוחי נפשי.

אתם רואים שמה שבני האדם מתכחשים לו כיום קשור למה שאמרה הכנסייה הקתולית במהלך כל ימי הביניים: אסור ליחס לאדם הווית קיום רוחית נפשית לפני הלידה. וזאת משום שהכנסייה הקתולית סבורה היתה שהנפש נבראה עם הלידה על ידי אל שהכנסייה שיערה את קיומו, ואת מה שהכנסייה הקתולית הכריזה כאיסור במהלך כל ימי הביניים – כלומר, שלאדם קדם קיום, כפי שכינו זאת בימים ההם: פרה אקזיסטנס – כלומר, קדם קיום ארצי, קיום מלפני הקיום הארצי – באיסור זה דוגל כיום גם המדע החומרני וחש עצמו פיקח נורא. הבריות אינן יודעות כלל כיצד חונכו לתפיסה כזאת והריהן סבורות שכאשר תפיסה זו להן הן פיקחות במיוחד.

לאמיתו של דבר העובדה היא שהאדם, כשם שיש לו הווית קיום פיזית מהוריו, הורי הוריו וכן הלאה, כך יש לו קיום רוחי נפשי שאותו הוא מביא עמו. קיום זה פועל בפנימו. זוהי המהות הרוחית נפשית ומי שאינו תופס שמהות רוחית נפשית זו מצויה היתה כאן לפני הגוף גם לא יתפוס שהמהות הרוחית נפשית נשארת כאן לאחר המוות. לכל היותר רק יאמין בכך. ידע ביחס לאלמוות נפש האדם ניתן לרכוש רק אם יודעים גם שהיא מצויה כאן גם לפני כן. אם עומדים על כך שהנפש מתהווה עם בריאתו של הגוף, אז, כמובן, שהבורא האלוהי ישמח לתת לנפש להיעלם עם היעלמו של הגוף. אולם אם זוהי הנפש שבונה את הגוף, אז לבטח היא נותרת ללא השפעה כשהגוף מת. כך יכולים אתם לומר לעצמכם: "מתוך כל הדברים שבהם אנו יכולים להתבונן כיאות נובע בטבעיות מוחלטת קיום הנפש האנושית. וכיצד תמות אם היא זו אשר בונה את בן התמותה הזה?!" חייבים לצאת לעולם שונה לחלוטין כדי להשתכנע שהנפש עשויה למות. ועל כך ברצוננו לדבר בהרצאה מאוחרת יותר ולומר שאף שם אין היא יכולה למות. עם הגוף אין היא יכולה למות משום שהיא עצמה בונה את הגוף.

זה עתה התוודענו לכוחות כאלה שמצויים כשהמהות הרוחית נפשית פועלת מהראש והגוף אינו כשורה. יכול לקרות גם משהו אחר. יכול לקרות שמהלך הדם אטי מדי ומתהווה עיכוב, שאודותיו דברתי ושבגללו הדם מזדהם.

ייתכן ויקרה משהו שונה לחלוטין. יכול לקרות שהילד יקבל מזון ויהיה חלש מדי לקלוט מזון זה מהמעיים לתוך הדם. אין המזון עובר את דפנות המעיים. הגוף חלש מדי. מה קורה אז? בראש וראשונה לוקה הילד בשלשול. כמובן שמה שאינו נקלט חייב להיפלט החוצה, אולם בעצם הוא נשאר בגוף. מה שמצוי בפנים חייב להיקלט אך אם במקום זאת הוא נפלט ללא הרף החוצה מתהווה שלשול. דבר זה קשור למשהו אחר. כמובן שהילד לוקה בשלשול, בשלשול חזק שאולי גם מבחיל. לעיתים קרובות זהו אך השלב הראשון. אך אם הילד אינו יכול לעכל את חומרי המזון למשך זמן רב, אין האיברים הפנימיים יכולים להיבנות, משום ששום חומר אינו עובר פנימה. דומה הדבר כמו הייתם עובדים למשל, על איזה שהוא פסל ולא היה לכם שום חומר שממנו הייתם יכולים ליצור. או אז הייתם "מנפנפים ידיים באוויר". כך "מנפנף" הראש כשהילד למשל אינו קולט שום חומר שממנו יוכל ליצור את האיברים. הוא רוצה לעצב את הלב, לעצב את הקיבה, אך "מנפנף הוא באוויר" משום שהראש אינו מקבל שום חומר, משום שחומר זה נפלט דרך השלשול.

מלומד מטריאליסט לא יוכל בעצם לתפוס שום דבר מזה. כאן הוא אומר לעצמו: "אני בודק ילד זה שחלה בשלשול. הבה ואתן לו אמצעי כלשהו כדי שלא יהיה לו עוד שלשול. התוצאה מכך תהיה שחומרי המזון יצטברו במעיים משום שאין הם יכולים להיקלט והילד יקבל בטן נפוחה, אך לא יותר מזה. ממשיכים לבדוק ומגלים שהלב הופך לשק ריק או שהריאות לא תהיינה אלא שק ריק, הם היו רוצים להיבנות אך החומר לכך אינו קיים. במקום ריאות אין מוצאים אלא שק ריק.

מי שמציץ בריאות ואינו מוצא אלא שק ריק חייב לדעת שלתוך ריאות אלה נכנסים אותם כוחות שנביעתם מהראש. הללו עוברים דרך הריאות. כעת רוצים כוחות הראש משהו שעליו יוכלו לעבוד. הם אוחזים במשהו שאין לו עבורם שום אחיזה. כך הדבר: כאשר אני מטלטל כיסא, אזי אני אוחז בו, אך כאשר אני "מנפנף" באוויר ואין אני נוטל את הכיסא, אני מאבד את האחיזה ואתם רואים אך זאת שאני "מנפנף בזרועותיי באוויר" ככסיל. אך אם הראש "מתנפנף" לתוך הריאה ואינו מקבל שום נקודת אחיזה כי אז מתהווה עווית [משרטט] בריאה ובה כוחות ראש ש"מתנפנפים" בחוסר מעש בחלל הריאות.

אם ברצונו של מישהו להסביר בתבונה את מהות העווית עליו לדעת שהראש אינו לוקה בשום עווית. את מהות השלשולים אפשר להסביר גם באופן מטריאליסטי אך את מהות העוויתות אי אפשר להסביר באורח מטריאליסטי.

אם כן, מראה דבר זה שדווקא אצל הילד מצויה פעילות רוחית נפשית מרבית. זו חדלה אחר כך. והואיל ומצויה פעילות רוחית כה רבה אצל הילד אזי חלק קטן למדי נבחר ממה שאוכל הילד עד שנתו השישית, שביעית, ומכל זה תיווצרנה כעת השיניים השניות שלו. תארו לעצמכם אם אתם עצמכם צריכים הייתם לעשות זאת! ראשית הייתם צריכים להיות כה נבונים עד כי הייתם יכולים לדעת את הרכב החומצות, המלחים ותחמוצת הפחמן במצרכי המזון. את זה אפשר ללמוד אך בדוחק, אפשר לדעת זאת רק על ידי כך שבוחנים את השיניים מבחינה כימית, כשלומדים תחילה מהשיניים עצמן. ואף אדם אינו יכול כמובן לומר כיצד תיעשינה שיניים אלה. כי השיניים המלאכותיות שעושים אינן שיניים כלל, אין הן שיניים חיות. ובכן, מכל מה שאוכל הילד עד מלאות לו שבע שנים, מופיעות השיניים השניות שלבנייתן נדרשים חלקיקים זעירים בלבד ממזונו.

ברם, אין רק לדעת אילו חומרים מצויים בפנים, יש אף לדעת מה עושים חומרים אלה בקיבה כדי שייבחר החומר הנכון או מה עושים חלקיקים זעירים אלה – שהייתם בוררים – בשנה השניה ובשנה השלישית. וכיצד תחזיקו אותם די זמן במחזור הדם על מנת שיתלוו אחר כך אל הילד בחודרם לפנימו, ודווקא במלאות לו שש, שבע או שמונה שנים כך שמזה תתהווינה השיניים? כל זה חייב להיעשות והוא נעשה על ידי המהות הרוחית נפשית של הילד שאינו מודע לה, אך הדבר נעשה. אני מאמין שאינכם חשים עצמכם נעלבים באומרי שאין אתם מסוגלים לעשות זאת בעצמכם. באומרי: גדלו בעצמכם שערה אחת והרי אינכם מסוגלים לגדל שערה זו! אך הילד מסוגל על ידי כך שמעביר הוא את החומרים הדרושים עד למקום שבו הם נקלטים על ידי שורשי השערות. את החומרים שמביאים עמם אור, היות והשערות גדלות מהאור, הן בוקעות ועולות מהאור.

כל זה מתחיל, אם כן, אצל הילד. ראו שאודות כל זה אין המדע של ימינו רוצה לדבר. הוא גורם לחוסר בהירות אצל הבריות ביחס לדברים אלה. אין הוא ידוע שום דבר אודות זה ואינו רוצה לדבר על כך שמהות רוחית נפשית זו פועלת בפנים. שמהות רוחית נפשית זו אינה באה בתורשה, ושמהות רוחית נפשית זו מגיעה ובאה מעולם רוחי.

דברתי אליכם על השיער, למשל. ראו שהאדם, במהלך חייו הרגילים, אינו שעיר בדרך כלל. השיער נותר אצלו במקומות מסוימים בלבד ומלבדם אין הוא שעיר. אולם פעם היה האדם על האדמה שעיר. הוא הִשיר את השערות. הוא היה אדם שעיר לגמרי. בזמנים קדומים למדי היו בני האדם מכוסים שיער, מכוסים לגמרי בשערות. הם השירו את השערות. וכיצד השיר האדם את השערות? אין אני נותן לכם בנידון שום תיאוריה כי תיאוריות יכול להמציא כל אחד. אני מצביע לפניכם על העובדות, כי הנה יצורים אחרים כאשר משוטטים הם בטבע הם שעירים וכאשר תבייתו אותם ישירו את שערם, ואלה הם החזירים. הביטו בהם כשהם במצב בר-פראי, שם מגדלים הם שיער וכאשר מבייתים אותם, כאשר חיים הם בתנאי חיים כאלה שבהם לא חיו במקורם – משירים הם את השערות. גם האדם לא חי במקורו בתנאי חיים כאלה כפי שחי האדם כיום. האדם כיום אף הוא מעין חיה מבויתת. דבר היות לו שערות, דבר קבלו שערות בהשפעת האור והחום – את זה מגלה הילד כיום כבר בחודשים הראשונים. כל עוד ראש הנהו הרי שכל ראש הילד, כל העובר מכוסה שיער. בגוף האם הילד שעיר בחודשים הראשונים! אחר כך הוא משיר את השערות, הן מסתלקות. שם הוא שעיר משום שכפי שהסברתי לכם שלצמחים בשלב הראשון עדיין האור והחום מהשנה הקודמת, כך מקבל הילד הזה אור וחום מהאם, קולט את האור הזה, ורק מאוחר יותר משיר את השערות. גם כאן יכולים אתם לראות כיצד פועלת המהות הרוחית-נפשית בגוף.

כבר אמרתי לכם, שבמהלך גיל בית הספר האדם מטבעו בריא ביותר. כך הדבר. ומדוע? – כך הדבר אמנם משום שרק אותם בני אדם נשארים אשר מפתחים כוחות שמסוגלים לפתח את השיניים השניות, כי אלה הם כוחות רבי עוצמה. אנו מפעילים כאן בתוכנו כוחות עזים למדי. את הכוחות הללו יש לרכוש תוך הסתגלות רבת עוצמה במהלך גיל הילדות. את כל זה עושה הראש בפיתוח רב עוצמה ביותר בשנות הילדות הראשונות.

ובאמת כך הדבר, שיש לומר כמובן, שאין האדם יודע שום דבר על כך, שראש זה חייב להתאמץ. עליו להיות אמן כביר למדי והגוף מגלה לו כל הזמן התנגדות. וכנגדה חייב הראש להיאבק כל הזמן. אין זה עוזר לו כלל. בשבע השנים הראשונות לא יוכל לקבל שום דבר שיהוה עבורו סיוע נאות. עליו להשתמש בכוח רב עוצמה שכזה. ועקב התאמצות זאת, התאמצות עזה זו, באות כל אותן מחלות שאודותיהן סיפרתי לכם.

תארו כעת לעצמכם שמחזור הדם אינו כשורה, אך לא בגלל זה שלא מועבר דם בכמות מספקת אלא שמועבר דם רב מדי. גם זה עלול לקרות. קורה לפעמים שההורים אינם כה נבונים כמו האורגניזם. ההורים סבורים תכופות שיש לדחוס בילד כמות מזון מרובה ביותר, שזה דבר טוב ביותר עבורו. והנה – אף אחד לא יוכל לטעון כנגד זה, היות ובאמת קשה בדרך כלל לדעת מתי שבע הילד, מתי די מזון לו. על פי רוב הוא יודע זאת בחוכמתו שקיימת בפנימו, מהאינסטינקט שלו. אם קיבל הילד חלב רב מדי משום שהאם מייצרת חלב רב מדי, מקבל הילד אינסטינקט הססן ואוכל כמות רבה מדי ומשום שדחס לקרבו כמות רבה מדי לא יוכל הראש לפעול כראוי והוא יהיה אטי מדי מכדי להחדיר פנימה כמות מרובה זו. ואז חייב יהיה להתגונן בפנים על ידי השליכו אותה החוצה, על ידי סילוקה. אולם אם זאת כבר חדרה לדם, חדרה מהמעיים לדם והוא לא יוכל להיפטר מהעודף באופן טבעי, לסלק את השאריות, או לנהל כיאות את העיכול, משום ששאריות אלה כבר חדרו לדם. ומה יעשה? עליו לסלקן דרך העור. וכך מתהוות חצבת או שנית! חצבת ושנית מהוות מחלות שונות לחלוטין משלשול או מעווית. השלשול והעווית מהוות מחלות שבהן לוקה הילד כאשר הוא קולט לפנימו מזון מועט מדי ועל כן אך "מנפנף" הוא ("פועל על ריק") בפנים. אך אם יחדור פנימה רב מדי, חייב זה להיות מושלך החוצה ואז נוצרים דברים כאלה שייזרקו החוצה דרך הריאות, אם הוא אוכל הרבה מדי. דיפתריה, דלקת הריאות – הללו מתהוות עקב כך שהגוף מסייע לעצמו בהיפטרו גם דרך העור ממה שאחרת לא היה יכול לסלק. כאשר מבינים את מהות האדם מבינים איך מתנהלים אצלו העניינים. טבעי הדבר לגמרי שהילד עלול ללקות במחלות אלה.

הוא עלול ללקות גם במחלות אחרות. תארו לעצמכם שקורה וילדים חלשים מדי להבקיע את השיניים השניות. את השיניים הראשונות קיבלו בירושה. לשם כך לא נדרש מהם מאמץ, אולם חלשים הם מדי להבקיע את השיניים השניות וכעת נכנסים הכוחות, שאינם מופעלים כאן, לתוך הריאות והילד לוקה בדלקת ריאות. גם זה עלול לקרות. הגוף האנושי מהווה דבר מורכב מאוד. כאשר לוקה ילד בדלקת ריאות אין להתבונן אך ורק מה קורה אצל הילד בריאות. אלא מה קורה אצלו בקיבה וכיו"ב. יש לבדוק במחלה כזאת את כל הגוף האנושי ולא רק חלק אחד שבו מופיעה המחלה.

במלאות לילד שבע שנים מתרחב מנגנון הנשימה שלו עד כדי כך שלא עוד חייב כל הגוף מהראש ואילך לטפל בנשימה. אצל הילד הפעוט חייב הראש לווסת ללא הרף את מנגנון הנשימה. כשם שעליו לשכלל את השיניים כך עליו לפתח את אברי הנשימה. בגיל שבע-שמונה שנים הילד הוא כה מפותח עד כי הם תקינים. כעת יכול הילד עדיין לנשום כשורה. חשוב ביותר להתבונן בדבר: אם הילד קיבל כבר את השיניים השניות שלו באורח תקין, את הריאות השניות שלו, את הסמפונות השניות שלו – הכל הולך ונבנה מחדש. אין הוא נושם עוד באורגניזם החלש שקיבל בתורשה. הוא נושם באורגניזם השני שנבנה מחדש. על ידי כך משתנה מצבו לחלוטין. כעת יש לו סיוע. כך הדבר. שונה הדבר לחלוטין אם יש לו מנגנון נשימה מאת אב חלש או אם חלשה ושאותו הוא חייב לנווט מהראש שהוא חלש או שיש לו בתור ילד מנגנון נשימה שני שנבנה מחדש כיאות, כפי שדרוש לו, משום שהראש בנה אותו כמו שצריך. ומשום שמנגנון נשימה שני זה – אצל ילדים שלמעשה כבר הגיעו לגיל זה בה בשעה שהאחרים שבקו חיים לפני כן – מצב בריאותם שפיר מירבית בין השנים השביעית והארבע עשרה – היות ואצל הילדים מנגנון הנשימה הוא זה שיהיה בריא לגמרי. בפרק חיים שני זה זהו נכס, שמנגנון הנשימה בריא ביותר.

בהיכנס הבגרות המינית לתוקפה היא גוזלת לעצמה משהו מסובסטנציית המזון. לפני כן אין זה קורה. כשהילד אינו בוגר עדיין מבחינה מינית אזי אין הבגרות המינית גוזלת דבר לעצמה מהמזון. כעת חל בהכרח סוג עיכול שונה לחלוטין. את הדבר הזה תוכלו להבין בקלות משום שכעת מתרחש משהו שונה לחלוטין, היות ואמצעי המזון מופנים לכיוון אחר לגמרי. אורח נשימה חדש זה גורם לכך שמגיל ההתבגרות ואילך למעשה מנגנון העיכול יצטרך לפעול בכיוון חדש כך שמהקיבה ומהמעיים יתהווה בהכרח לחץ נגדי נאות.

כך מוגן הילד מירבית בפרק זמן זה מהשנה השביעית ועד הארבע עשרה והואיל ובשנים הראשונות חייבת להתקיים פעילות רבת עוצמה ביותר מהראש על האורגניזם חייב הוא להסתגל לכך. בפרק הזמן מהשנה השביעית ועד ה-14, כלומר, בתקופת בית הספר העממי, הילד בריא ביותר. מנגנון נשימה שני זה איננו נפגם ויש לאל ידו להעביר את החמצן כשורה. מצד אחד פועל הוא באמנות לכיוון הראש כלפי מעלה ומצד שני הוא פועל באמנות על העיכול. וכאן משתבשים הדברים בהכרח בסיפורים שמספרים לילדים בבית הספר. וכעת אנו מגיעים להתבגרות. הביטו בילד. עד לגיל ההתבגרות יש לילד, לאחר שבנה את האורגניזם שלו, את הכוחות הבריאים ביותר שיש לו לאדם. לראשונה הוא נוטל על עצמו להסתער על האורגניזם שלו ולחדשו. אם נותר הוא בחיים הוא לא השחית אותו כלל וכעת הוא מגיע לגיל ההתבגרות. הביטו בילד וראו שמחמת העיכול נפגם כל האורגניזם. הקול אינו נשאר כמו שהיה. הקול מעמיק. התפתחות הקול מראה שהעיכול פועל כלפי מעלה ועד למנגנון הנשימה. בפעם השניה שעליו לעצב את האורגניזם שלו מקלקל העיכול את השורה. דבר זה בא לידי ביטוי בהתפתחות הקול. כאן חייב הוא לקבוע מיתרים חדשים, לשנות את הטון, כאן חוזרות המחלות ומסתערות. אתם רואים שרק כשמתבוננים כך באדם מוענקת היכולת להתמקד בשאלה כגון זו שהעלה בפעם הקודמת אחד האדונים, היות ולפני כן לא היו מקבלים מכך ולא כלום. לפני כן אי אפשר היה להגות כלל בשאלות כאלה. מה יאמר מי לעצמו אם ידע שזה פשוט הראש שחייב לפעול מירבית בשבע השנים הראשונות של החיים?

כמובן שהדברים מעוצבים כבר בגוף האם, אך הראש שמעוצב בגוף האם אינו מעוצב רק ממנו. הוא מעוצב מכל הקוסמוס. הסובסטנציה של האם בונה את התשתית בלבד שהיא עצמה יכולה לבנות. אולם ראש האדם המעוצב מכל הקוסמוס, מהווה אף השתקפות, הוא תמונת הקוסמוס ועל כן הוא עגול מלמעלה הואיל ומשקף הוא את הקוסמוס. כאן במוח הגולגולת שלפעמים אפופה אצל האדם בטיפשות רבה, כאן בפנים פועל כל עולם הכוכבים. כאן פועל באמת כל עולם הכוכבים. אין זה סתם דימיון שווא. זוהי אפילו אמת, כמו הבא להלן, וכבר אמרתי לכם זאת פעם: תארו לעצמכם שהיתה כאן מחט של מגנט שאותה אין אתם יכולים להביא לידי רגיעה כרצונכם. היא ניצבת תמיד מצפון לדרום. לא יעלה על דעתו של שום אדם לומר שבתוך המחט של המגנט מצויים כוחות שמציבים את המחט הזאת מצפון לדרום אלא הכל אומרים: האדמה עצמה מהווה מגנט ומחט המגנט מכוונת עצמה לפי האדמה. את זה תופס כל אדם. רק בעניין מה שמתפתח בתוך גוף האם פנימה כסילים הם בני האדם עד כדי כך שהם אומרים: זה נובע מההפריה. כה פקחי הדבר כאילו היו אומרים: דבר התייצב המחט המגנטית תמיד מצפון לדרום נובע מכוחות שמצויים בתוכה. דבר היות ראש זה השתקפות הקוסמוס כולו מצביע על כך שכל הקוסמוס פועל על ראש האדם. ואת הכוחות שבהם פועל הראש מצידו על הילד מקבל האדם מהקוסמוס. כאשר נבנות הריאות שלו מקבל הראש את הכוח לבנייתן מהקוסמוס. כשהכליות נבנות, למשל, מקבל האדם את הכוחות לכך ממרחבי הקוסמוס מחוץ לגוף, מיופיטר למשל. אין בזה שום דמיון שווא. אפשר לבחון זאת כפי שבוחנים עניינים שונים בפיסיקה, וכך נושא האדם בראשו פנימה בהיוולדו את כוחות הקוסמוס כולו. כמובן שזה נשמע כטירוף כשאומרים שהירח או השמש או יופיטר פועלים על איזשהו איבר אנושי. ואם מתיישבות הבריות ומפענחות הורוסקופ משום שמאמינות הן שהירח, השמש ויופיטר וכן הלאה פועלים ומשפיעים – האין זה טירוף? אולם הראש מעוצב מכל הקוסמוס והכוחות שנוטל הראש מכל הקוסמוס – הללו פועלים על האדם בשבע שנות חייו הראשונות. בשבע השנים השניות מסתגל האדם במידה רבה יותר לאטמוספרה של האדמה, כך שהוא יוצא מתוך הקוסמוס. הוא מהווה אדם-אוויר בה בשעה שקודם לכן היווה אדם-כוכבים.

לאחר מכן, חומרי העיכול ממלאים תפקיד מיוחד כל כך אצל האדם עד כי הם משנים אפילו את קולו – מהי המשמעות של זה? ובכן, אין זה אלא מה שמפיקים אנו מהאדמה. את מה שמפיקים אנו מהאדמה חייבים אנו לעבד. הראיתי לכם שדבר זה צריך להיעשות ותחילה במעיים וכיו"ב. ויגיע לשיאו בפרק הזמן שבו האדם מתבגר. אז יהיה תלוי בעיקרו של דבר באדמה. כגברים מקבלים אנו תחילה את הקול מהאוויר. התעממות הקול בהדרגה נובעת מכך שמאוחר יותר פועלים ומשפיעים כלפי פנים סובסטנציות האדמה וחומריה. תחילה אנו באים אל העולם כאנשי-כוכבים באפשרנו לכוחות לפעול מהראש, לכוחות שהבאנו לכאן מעולם הכוכבים. לאחר מכן נעשים אנו לאנשי-אוויר ורק עם ההתבגרות אנו נעשים לאנשי-אדמה. רק אז אנו נוטלים חלק נאות באדמה. רק מאוחר יותר ניטול חלק בדברים שכובלים אותנו לאדמה. כך אתם רואים שהאדם מועבר מהקוסמוס לכיוון האדמה.

כאשר אנו כה מתעקשים, כפי שנוהגים לעשות תכופות המטריאליסטים שמדמיינים לעצמם ביחס לכך שהאדם גדל לו סתם כך, הנה ניתן לראות שהאדם גדל ומפתח לכיוון האדמה. בהיותו די קשיש מתפתח הוא לכיוון הפוך ובמיוחד לעת זקנה. מה קורה למשל בגיל הזקנה? הכוחות שברשותנו בגיל זקנה מצויים אצלנו גם בגיל הנעורים. הם מעצבים את מבנה עצמותינו ועושים אותו קשה מאוד. אולם החלקים האחרים נשארים רכים. אך כאשר עוברים בגיל הזקנה הכוחות המצויים בעצמות לגוף, מתקשים תחילה העורקים ואז קורה מה שאנו מכנים בשם הסתיידות העורקים. גם המוח עלול ללקות בכך. המוח חייב ליטול תמיד קמעא ממה שמתהווה עם ההסתיידות. ראו, אם לא יהיה לילד מעט חול סידי בראש שיתפזר ויתפשט לעברים על ידי הבלוטה הפינאלית – כשאין לו מעט גיר בראש יישאר כסיל והנפש לא תוכל להיחלץ לעזרתו משום שמעוצבת היא בתוך הגיר. כשמאוחר יותר, בגיל הזקנה, מצטבר גיר רב מדי נוצרת ההסתיידות וגם כאן אין הנפש יכולה להיחלץ לעזרה משום שההסתיידות חריפה מדי. ואז נוצר שיתוק או משהו דומה, או שעלולים לסבול מתשישות-זיקנה משום שהמוח אינו יכול כבר לתפקד כהלכה ולא עוד יהיה בר שימוש, וכך מתהווה הסתיידות ביתר הגוף. או אז חוזרים ונוטלים את הכוחות מהאדמה ועל כן אפשר לראות כיצד מתפתח האדם לתוך כוחות האדמה עד להתבגרותו וכיצד חוזר הוא ומתפתח מתוך האדמה, כיצד מתעבים העניינים יותר ויותר ועקב כך אין הנפש יכולה כבר להיחלץ לעזרה.

כך רואים אתם למעשה שניתן ללמוד מה מקבל האדם מהקוסמוס, הוא עצמו נושא זאת לכאן. אל נא נתמכר לתפיסה שמתוך אמונה טפלה שגורסת שעל ריאותיו של אדם בן שלושים וחמש פועל כוכב אחד! הריאות נתהוו בהתאם לכוחות שהגיעו ובאו מהכוכב ותחילה לראשו של הילד. כאשר מתבוננים בדברים באורח מדעי נאות כי אז מתקיים אפילו מדע רוחי. והוא אכן קיים וניתן ללומדו כפי שלומדים מדעים אחרים. וכעת קורה לפעמים שהבריות "מקטרות" על זמנים קודמים. עדיין הם יודעים משהו אודותם! כמובן שאין אנו יכולים להחזיר על מכונם זמנים עברו. הם היו מיועדים לבני האדם שהיו אז והזדקקו להם, אך לא עוד לנו. ברם, אם יהיו שוב בני אדם שיידעו משהו אודות העולם (משהו שאני יודע) שלא יהיו סבורים שראש האדם נוצר ככדור קטן בלבד בגוף האם, ומלבד זאת לא יידעו דבר אודותיו, אם יהיו כאלה – כי אז יהיו אף מדינאים טובים. הואיל ומי שאינו יודע את העניינים, שאינו יודע אודות האדם – לא יוכל להיות מדינאי כלל, הוא אף אינו יודע מה צריכים בני האדם לעשות. ועל כן כה חשוב הדבר ששוב יהיו בני אדם שיידעו משהו אודות העולם. יש לשאוף לכך ללא תנאי. בתי הספר חייבים ללמד שוב את האדם ערך מהו. כיום יש ערך רב לדבר כשיכולים לבנות מכונות. המדע הרוחי אינו אומר דבר כנגד זה משום שיש לזה ערך רב. ברם, אין מלמדים איך להסתדר עם בני אדם אלא מלמדים מדע חברה מופשט, איזשהו, שהומצא משום שאין מכירים את האדם. ראשית יש ללמוד כפי שעושים אנו כאן. אך את מה שאני אומר לכם כאן – אין מלמדים לצערנו. היזכרו בתקופת בית הספר שלכם. היכן למדו משהו כזה? ובכן זהו מה שחסר כיום לאדם. מה שלומד כיום אדם הריהו בשבילו בדיוק כאילו הייתם מניחים אבנים בקיבתו. את זה יכול לסבול לכל היותר אווז, אבל לא אדם. אם תשימו אבנים בקיבתו של אדם תשחיתו את מנגנון העיכול שלו. אם תלמדו את האדם מה שמלמדים כיום תשחיתו את ראשו בעיקר. אם לא אזדקק לזרועי – תיחלש זו ואם לא אשתמש כראוי בראשי ייחלש הראש. אולם הראש קיבל כבר גם לעת היותו עובר בגוף האם כוחות מאת הכוכבים. אם לא תספרו לילד שום סיפורים והוא לא יוכל לקבל שום מחשבות מאת הכוכבים הוא יישאר חלש ממש כמו שרירים שאינם בשימוש. אם אין מקנים לילד דבר מהעולם יישאר הראש חלש בהכרח. הנזק העיקרי של המצב הנוכחי הוא – ואל נא תעלבו מדברים – שלבני אדם ראשים חלשים ואין הם מבינים איש את רעהו, מתפרדים לכיתות-כיתות ואינם מבינים זה את זה. דומה הדבר כאילו הייתי רוצה לעשות אדם לאתלט והייתי מניח לשרירי זרועותיו להיות רפויים לגמרי. כך הדבר ביחס לבני האדם – אם אלמד אותם ואניח לראשם להיות חלש כי אז דווקא את מה שעליהם יהיה לדעת לא יידעו. כך הדבר. בהיות הילדים נכונים בחוכמתם הבלתי מודעת שבאמצעותה בונים הם את גופם ומקבלים את השיניים השניות שלהם, יש בכך חשיבות מיוחדת אם נספק להם כעת באורח מודע משהו שקודם לכן השתמשו בו ללא מודעות. או אז ייעשו לבני אדם ראויים, לבני אדם כאלה שאינם חושבים במהופך כפי שחושבים בימינו אלא בני אדם שהוגים באורח נכון במדע רוחי בריא. אם יכוונו בני האדם את כל המחשבות החברתיות אלי כליון כי אז לא תהיינה לנו כל מחשבות נכונות ביחס למה שיש לעשות, ואם נשתמש במדע רוחי נכון עשויים לחול שיפורים רבים בהקשר לזה.