בריאות וחולי  שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום – 03

בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום – 03

בריאות וחולי שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום - 3

 

רודולף שטיינר

דורנאך שוויץ, 1922-1923 GA348

תרגמו מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דמייל

לספר המלא הכולל הקדמה של מריה שטיינר: ראו כאן

הרצאה 3 29.11.1922

עיצוב אוזן האדם. נשר, אריה, שור ואדם

נשאלה שאלה אודות הציור שמופיע על הדף הראשון של כתב העת האוסטרי – אנתרופוסופיה, המראה את ראשיהם של נשר, אריה, שור ואדם.

ד”ר שטיינר: רבותי, חושבני שנסכם תחילה את ההסבר שלנו ביחס לישות האנושית ובפעם הבאה נבחן את האספקטים של האדם שארבעת סימבולים אלה: הנשר, האריה, השור והאדם מייצגים. לפני שנוכל לומר משהו אודותיהם נצטרך לבנות תשתית ואת הדבר הזה אשתדל לעשות לפני סיום הרצאתנו היום. ארבעת יצורים אלה, הכוללים את האדם נובעים מידע קדום ביחס לישות האנושית. לא ניתן להסבירם כפי שהיו עושים המצרים הקדמונים למשל. כיום יש להסבירם באופן שונה. גם אז פרשו אותם נכונה, כמובן, אך בימינו יש להתחיל מהנחות שונות במידת מה.

ברצוני להסב כעת את תשומת לבכם מחדש לאורח שבו מתפתחת הישות האנושית מהשלב העוברי ואילך. הייתי רוצה שתתבוננו שוב בשלב הראשוני ביותר, בפרק הזמן המוקדם ביותר. ההפריה התקיימה והעובר מתפתח ברחם האם. בתחילה מהווה הוא תא מיקרוסקופי בלבד המכיל סובסטנציה חלבונית. גרעין זה, תא יחיד זה, הביצה המופרית, מסמן למעשה את תחילת חייו הפיזיים של האדם.

נתבונן בתהליכים שחלים מיד. מה עושה ביצה מזערית זו הממוקמת בתוך גוף האם? היא מתחלקת. התא האחד נעשה לשניים וכל אחד מתאים אלה מתחלק מצדו, ביוצרו ככה מספר תאים הולך ורב כמו הראשון. ובסופו של דבר עשוי כל גופנו תאים כאלה. אין הם נשארים עגולים לגמרי אלא מקבלים כל מיני צורות ודפוסים.

כעת עלינו לקחת בחשבון דבר מה שהזכרתי לפני כן, והוא העובדה שכל היקום פועל על תא מזערי זה בגוף האם. היום, כמובן, אין פוגשים בדרך כלל עניינים כאלה בהבנה הדרושה, ברם, בכל זאת, אמת הדבר שכל הקוסמוס פועל על תא זה. כלל וכלל אין זה אותו הדבר אם הביצה מתחלקת כשהירח, הבה ונאמר, ניצב בחזית השמש או הרחק ממנה. כל שמי הכוכבים מרעיפים השפעתם על תא זה שפנימו מעצב עצמו בהתאם.

אמרתי לפני כן, שבמהלך החודשים הראשונים מתפתח רק ראש העובר. הראש התפתח כבר במידה כזאת ושאר הגוף מהווה למעשה תוספת בלבד. ישנם גדמים קטנים – הידיים, ובליטות קטנות אחרות – הרגלים. במשך התפתחותה תשנה הישות האנושית את נספחיה הפעוטים לכפות ידיים, זרועות ורגליים.

כיצד נגרם דבר זה? כיצד הוא מתרחש? הסיבה נעוצה בעובדה שבשלבי העובר המוקדמים רבה יותר השפעת שמי הכוכבים. כשהעובר מתפתח וגדל במהלך חודשים אלה ברחם האם הוא נעשה כפוף, במידה הולכת וגוברת, לגרביטציה של האדמה. כאשר עולם הכוכבים פועל על האדם הדגש הוא תמיד על הראש. זוהי הגרביטציה אשר, בבוא הזמן, חושפת את שאר החלקים. ככל שנלך יותר לאחור, כאשר בוחנים אנו את החודש הראשון או השני של ההריון, כך נמצא יותר תאים אלה החשופים להשפעת הכוכבים. כשמופיעים ומתפתחים בהדרגה יותר ויותר תאים, מיליונים, הם נעשים כפופים יותר ויותר לכוחות האדמה.

כאן מצויה ראיה משכנעת, שהישות האנושית ערוכה באורח נפלא. ברצוני להבהיר זאת על ידי בחינת אחד מאיברי החישה. יכולתי באותה מידה ליטול את דוגמת העין, אולם היום אדבר על האוזן. רואים אתם שאחד מתאים אלה מתפתח לאוזן. האוזן ממוקמת באחד החללים של עצמות הגולגולת, ואם תבחנו אותה כראוי תגלו שמהווה היא מבנה ראוי לציון. אני אסביר את מבנה האוזן כך שיהיה לכם שמץ מושג לגביה. אתם תראו כיצד תא כזה מעצב עצמו כשרוי בחלקו בהשפעת הכוכבים ובחלקו בהשפעת האדמה. האוזן מעוצבת באורח מופלא שכזה כדי שהאדם יוכל אכן להשתמש בה.

הבה ונתחיל מבחוץ פנימה. ראשית, יכול כל אחד מכם לאחוז באוזן החיצונה שלכם, באפרכסת. אנו שרטטנו אותה כפי שנראית היא מהצד [1]. היא כוללת את הסחוס והיא מכוסה בעור. היא נועדה לקבל ולקלוט את הכמות המכסימלית של קול/צליל. אילו היה לנו שם חור בלבד, האוזן היתה צדה צליל מועט הרבה יותר. אתם יכולים למשש את המעבר לתוך אוזנכם. הוא נכנס לתוך פנים זה הקרוי בשם: מבוא האוזן החיצונה, פנים מערך עצמות הראש. מעבָר זה או תעלה זו סגורים מבפנים על ידי קרום התוף. אכן מצוי עור דק ועדין המחובר לתעלה זו שאפשר לדמותו לעור של תוף. האוזן סגורה מבפנים על ידי עור התוף.

אמשיך כשאני משרטט את התעלה שאפשר לראות בשלד. אלה הם עצמות הגולגולת. הנה העצמות המתחברות עם הלסת. בפנים מצוי חלל שלתוכו מוליכה תעלה זו הסגורה על ידי עור התוף. מאחורי האוזן החיצונה, האפרכסת, מצוי חלל, שכעת אספר לכם אודותיו. לא רק תעלה זו, מעבר חיצון זה, שיכולים אתם לשים את אצבעכם הקטנה לתוכו, מובילים לתוך חלל הראש, אלא גם תעלה שניה מוליכה לתוך חלל זה מהפה. ובמילים אחרות, שני מעברים מוליכים לתוך חלל זה: האחד מהחלק החיצון שמגיע כלפי פנים אל עור התוף, והשני מהפה והוא נכנס מאחורי עור התוף, והוא קרוי בשם חצוצרת אוסטאכיוס, אלא שלא השם חשוב כאן.

ועתה אנו מגיעים ובאים אל דבר בעל מראה מוזר, אל שבלול ממש – שבלול האוזן. הוא כולל שני חלקים. הנה הקרום, וכאן מצוי חלל המבוא. וכאן חלל נוסף, חלל התוף. כל זה מלא בנוזל, נוזל חי, שאפיינתי לכם בהרצאה אחרת. בתוך כל הנוזל הזה מצוי משהו עשוי מעור ונראה כמו שבלול. בתוך שבלול זה הקרוי שבלול האוזן, מצויות נימים קטנות לאין ספור המהוות את הקרום הבסיסי. דבר זה מעניין מאוד. אילו יכולתם לחדור לעור התוף ולהסתכל מעבר לו כי אז הייתם מוצאים שבלול רך זה המכוסה מבפנים בציציות קטנטנות ובולטות הדומות לשערות.

מה מצוי למעשה בתוך השבלול? כשניגש אדם לבעיה באורח מדעי כן, מבחין הוא שזוהי למעשה פיסת מעיים קטנה שהתמקמה איכשהו בתוך האוזן. כשם שיש לנו מעיים בתוך הבטן שלנו כך יש לנו פיסה זעירה של עור דמוי מעי בתוך האוזן שלנו. מבנה האוזן הוא כזה שמכיל הוא מעי פעוט, כשם שבחלק אחר מגופנו יש לנו מעי גדול יותר. צינור השבלול המוקף בנוזל חי הקרוי בשם אנדולימפה מלא בנוזל אחר הקרוי פרילימפה. כל זה מעניין באורח יוצא מגדר הרגיל. השבלול סגור כאן על ידי קרום דק שצורתו כחלון סגלגל וכאן שוב, על ידי קרום קט שני הנראה כמו חלון עגול. כשם שיכולים אנו להלום בתוף ולגרום לכך שירטוט, כך גלי הקול המגיעים משני הצדדים גורמים לקרום פעוט זה, לחלון הסגלגל הזה לנוע. החלון הסגלגל מהווה קרום הממוקם באמצע השבלול והוא סוגר את פנים השבלול הקטן הממולא בנוזל הסמיך יותר במידת מה – בפרילימפה. הנוזל מבחוץ צלול יותר. מתחת לחלון הסגלגל מצוי קרום קטן נוסף הקרוי החלון העגול. וכאן מתקרבים אנו כעת למשהו נפלא. שתי עצמות דקיקות ועדינות ישובות על קרום החלון הסגלגל. הן נראות כמו משוורת וקרויות בשם רכובה. ובכן, הרכובה ישובה על הקרום הקט ובולטת באופן כזה עד כי היא דומה לזרוע עליונה ולזרוע תחתונה על הקרום. ציירו לעצמכם זרוע עליונה ותחתונה של הרכובה, וכאן, באורח די מוזר, עצם עצמאית נוספת – הסדן. שתי העצמות הראשונות של הרכובה קשורות יחדיו על ידי חיבור. הסדן הוא חופשי. כל העצמות הדקיקות הללו מצויות באוזן, ומשום שהמדע החומרני מסתכל בכל דבר באופן שטחי הוא קורא לעצם היושבת צמוד לעור התוף בשם פטיש ולפיסת העצם באמצע: סדן ולשלישית: הרכובה. או: קורנס האוזן, סדן ורכיבה.

המדע הרגיל אינו יודע למעשה מה הן עצמות אלה. מה שמצוי כאן בשתי זרועות הרכובה שונה אך במעט מזרוע כפופה במרפק. ראו שפרק המרפק דומה לפרק הרכובה מעל לקרום (ממברנה) והנה מעין כף יד שעליה יושבת עצם חופשית. בכף ידינו אין לנו עצם כזאת אך אפשר להשוותה לכיפת הברך שלנו. וכך נוכל לומר בצדק שהיא דומה אף לרגל, לכף רגל, ואז זו תהיה הירך וזו הברך [ציור 3]. כאן ניצבת כף הרגל על הממברנה והנה כיפת הברך.

מעניין ביותר שבחלל האוזן יש לנו ראשית כל מעין מעי ואחר כך יד ממשית, זרוע או כף רגל. מהי מטרת כל זה? ובכן תארו לעצמכם שצליל חובט בתוף והכל שם מתחיל לרטוט. מבלי להיות מדוע לכך קובע האדם בתוך האוזן איזה סוג ריטוט הוא זה. ועתה, חשבו על מה שאני מתאר להלן, דבר שייתכן והתנסיתם בו אי-פעם. אתם ניצבים באיזשהו מקום ברחוב כשמשהו מתפוצץ מאחוריכם. אתם חשים את ההתפוצצות בפְנים ואולי תחושו עצמכם חולים עד לעומק קיבתכם מההלם. אולם הלם עדין זה, שמרטט דרך ה”מעיים” של השבלול מורגש על ידי הנוזל אשר בפְנים שמעביר את הריטוטים הנמסרים על ידי מגע “כף היד” בתוף, הבה ונאמר.

ציור 3

ועתה ברצוני להצביע על משהו נוסף. מהי מטרת חצוצרת אוסטכיוס המובילה מהפה אל האוזן הפנימית? אילו עברו הצלילים הישר לתוך האוזן מהאפרכסת לא היינו זקוקים לזו, אך כדי להבין את דיבור הזולת עלינו ללמוד תחילה לדבר בעצמנו. כשמאזינים אנו לזולת וכשברצוננו להבינו עוברים הצלילים שלמדנו לדבר דרך חצוצרת אוסטכיוס. כשאדם זולתנו מדבר אלינו נכנסים הצלילים דרך האפרכסת ומרטיטים את הנוזל. משום שהאוויר עובר לתוך האוזן מבחוץ והיות ויודעים אנו כיצד לגרום לאוויר זה שיהיה נע בדיבורנו – אנו יכולים להבין את זולתנו. באוזן נפגש האלמנט של דיבורנו שלנו, עם האלמנט של מה שאומר זולתנו. שם נפגשים השניים.

תראו, כאשר אני אומר ‘בית’ אני מורגל לריטוטים מסוימים שמתחוללים בחצוצרת אוסטכיוס שלי ובאומרי ‘אבקה’ חווה אני ריטוטים אחרים. אנו מודע לריטוטים אלה. כאשר אני שומע את המילה ‘בית’ בא הריטוט מבחוץ ומשום שאני מורגל לזהות ריטוט זה באומרי את המילה בעצמי והיות וההבנה שלי והריטוט מבחוץ פוגשים זה את זה באוזן יש לאל ידי להכיר את משמעותה. החצוצרה שמובילה מהפה לתוך האוזן היתה בה בלומדי לדבר בהיותי ילד. למדנו להבין את הזולת בד בבד עם לומדנו לדבר. דברים אלה מעניינים ביותר.

למעשה כך הם פני הדברים. תארו לעצמכם שלא היה קיים באוזן דבר אלא מה שזה עתה שרטטי לכם. ואז הייתם יכולים להבין לפחות את דברי זולתכם וכן להאזין לקטע מוסיקלי, אך לא הייתם יכולים לזכור את מה ששמעתם. לא היה לכם זיכרון לדיבור ולצליל אם באוזן לא היו יותר מחלקים אלה. מצוי מבנה מדהים נוסף באוזן שמאפשר לכם לזכור את מה שאתם שומעים. אלה הן שלוש קשתות חלולות שנראות כך [ציור 3]. השניה אנכית לראשונה והשלישית אנכית לשניה. וכך אנכיות הן זו לזו בשלושה ממדים. הללו הקרויות התעלות העגולות למחצה חלולות ואף מלאות בנוזל חי ועדין. הדבר הראוי לציון כאן הוא שגבישים קטנים ללא ספור נוצרים ממנו ללא הרף. בשומעכם את המילה ‘בית’ למשל או את הצליל דו, נוצרים שם כתוצאה מכך גבישים דקיקים. אם שומעים אתם מילה שונה – ‘אדם’ למשל, נוצרים שם גבישים שונים במידת מה. בשלוש תעלות קטנות אלה מתהווים גבישים מזעריים וגבישים קטנטנים אלה מאפשרים לנו לא רק להבין אלא גם לנצור בזיכרוננו את מה שתפסנו והבנו. כי מה עושה האדם באורח בלתי מודע?

תארו לעצמכם ששמעתם מישהו שאומר: “חמישה פרנקים” ורוצים אתם לזכור את אשר נאמר וכך רושמים אתם זאת בעיפרון בפנקס שלכם. למה שכתבתם בעיפרון בפנקסכם אין שום קשר לחמשת הפרנקים מלבד כאמצעי לזכור אותם, כך נחקק מה ששומע מי לתוך תעלות עדינות אלה שבהן גבישים מזעריים אלה שלמעשה דומים לאותיות, ואינטליגנציה תת-מודעת בנו קוראת אותן מידי היותנו זקוקים להיזכר במשהו. וכך נוכל אכן לומר, שהזיכרון לקול ולצליל ממוקם בתוך שלוש תעלות עגולות למחצה אלה. כאן, היכן שממוקמת זרוע זו מצויה ההבנה, האינטליגנציה. וכאן, בתוך השבלול מצוי חלק מרגישת האדם – אנו מרגישים בצלילים בחלק זה מן המבוך. בנוזל שבתוך קליפת השבלול הקטן. שם מרגישים אנו בצלילים. כאשר אנו מדברים ויוצרים את הצלילים עצמם עובר הרצון שלנו דרך חצוצרת אוסטכיוס. כל מערך הנפש האנושית נכלל באוזן. בחצוצרת אוסטכיוס שוכן הרצון. כאן בשבלול מצוי הרגש, והאינטליגנציה מצויה בעצמות-השמע, אותן עצמות קטנות שנראות כמו זרוע או ירך. הזיכרון שוכן בתעלות העגולות למחצה. כדי שהאדם ייעשה מודע לתהליך שלם עובר עצב מפה [ציור 3] דרך חלל זה ומתפשט לכל עבר וחודר לכל מקום. דרך עצב-שמע זה מובאים כל התהליכים הללו לתודעה במוחנו.

אתם רואים, רבותי, שזהו דבר ראוי לציון למדי. כאן בגולגולת שלנו יש לנו חלל. נכנסים לחלל האוזן הפנימית במעבר שדרך האפרכסת, מבוא האוזן החיצוני והתוף. כל מה שתארתי לכם נכלל כאן. ראשית מושיטים אנו את ‘כף היד’ שלנו ונוגעים בצלילים, שמגיעים ובאים, כדי להבינם. לאחר מכן אנו מעבירים תחושה זו אל הנוזל החי שבשבלול, שבו אנו מרגישים בצליל. עם רצוננו אנו חודרים לחצוצרת אוסטכיוס והודות לאותיות הגבישיות המזעריות שנוצרות בתעלות העגולות-למחצה אנו יכולים להיזכר במה שנאמר או הושר או בכל דבר אחר המגיע אלינו כקול או צליל.

כך נוכל לומר, שבתוך האוזן אנו נושאים משהו בדומה לישות אנושית פעוטה, הואיל ולישות אנושית זו יש רצון, הבנה, רגש וזיכרון. בחלל קטן זה אנו נושאים עמנו אדם זעיר. למעשה אנו מכילים ישויות אנוש מזעריות רבות כאלה, הישות האנושית הענקית מהווה למעשה סך הכל של ישויות אנוש קטנות רבות. אחר כך אראה לכם שגם העין מהווה אדם מיניאטורי שכזה וגם החוטם מהווה ישות אנוש זעירה. כל ‘האנשים הפעוטים’ הללו המרכיבים את כלל הישות האנושית מוחזקים יחדיו על ידי מערכת העצבים.

בני אדם מיניאטוריים אלה נוצרים כשהאדם עדיין עובָר בגוף האם. כל אשר נוצר ומתפתח שם שרוי עדיין בהשפעת הכוכבים. אחרי הכל אין תצורות מופלאות אלה – התעלות שיוצרות את הגבישים, עצמות-השמע הקטנות – יכולות להתהוות על ידי הגרביטציה וכוחות האדמה. הן ערוכות ברחם האם על ידי כוחות שיורדים מהכוכבים. השבלול וחצוצרת אוסטכיוס מהווים חלקים ששייכים לאדם כישות אדמה והם מתפתחים מאוחר יותר. הם מוצבים על ידי כוחות שמקורם מהאדמה, מהגרביטציה שנותנת לנו את המבנה שלנו ואשר מאפשרת לילד לעמוד זקוף זמן רב לאחר שנולד.

אתם רואים שאם יודע מי תחילה שכל הישות האנושית מקורה בתא מזערי אחד וכיצד הופך תא אחד בטרנספורמציה לעין בה בשעה שתא שני נעשה לאוזן ושלישי לחוטם – כי אז הוא מבין כיצד מורכב האדם בהדרגה. למעשה מצויות עשר קבוצות תאים שמשתנות בטרנספורמציה ולא אחד בלבד אך אנו רשאים לדמות לעצמנו שבהתחלה קיים תא אחד בלבד. ועל כן, בראשית, קיים תא אחד בלבד. זה יוצר שני, שבהיותו ממוקם במקום שונה במידת מה, הוא שרוי בהשפעה שונה ומתפתח לאוזן. אחר מתפתח לחוטם ושלישי לעין וכן הלאה. אף אחד מהללו אינו מתפתח מאיזושהי השפעה של האדמה. כוחות האדמה יכולים ליצור אך ורק את אותם החלקים שעגולים הם על פי רוב, כשם שבבטן מכוננת האדמה את מערכת המעיים. כל שאר הדברים נוצרים בהשפעת הכוכבים.

אנו יודעים כיום אודות דברים אלה היות ויש לנו מיקרוסקופים. אחרי הכל עצמות-השמע הן מזעריות. ראוי לציון הדבר שעניינים אלה היו ידועים גם לבני אדם בימי קדם, על אף שמקור הידע שלהם היה שונה לגמרי מזה של ימינו. למשל, לפני 3000 שנה עוסקים היו גם המצרים הקדמונים בידע מערך גופו של האדם והם ידעו בדרכם שלהם מה מופלאים התפקודים הפנימיים של האוזן האנושית. הם אמרו לעצמם שלאדם יש אוזניים, עיניים ושאר איברים השייכים לראש. אם ברצוננו להסבירם עלינו לשאול כיצד האוזן, למשל, עוצבה באורח שונה כל כך מיתר האיברים. הקדמונים אמרו שאותם איברים המהווים חלק מהראש התפתחו בראש ובראשונה ממה שירד אל האדמה מלמעלה. הם אמרו: “למעלה באוויר מתפתח ומתבגר הנשר. חייב אדם לשאת מבטו כלפי מעלה לאותו איזור אם ברצונו לראות את הכוחות שמעצבים את האיברים בראש האנושי.” וכך שרטטו קדמוניים אלה נשר במקום הראש כשהיו מתארים את הישות האנושית.

כאשר מתבוננים אנו בלב או בריאות, אנו מוצאים שנראים הם שונים לגמרי מהאוזן או מהעין. כאשר אנו מסתכלים בריאות אין אנו יכולים לפנות אל הכוכבים, וכן אין אנו יכולים לעשות כן במקרהו של הלב. כוח הכוכבים פועל בעוצמה בלב אך לא נוכל להקיש על מקור מערך הלב מהכוכבים בלבד. המצרים הקדמונים ידעו זאת. הם ידעו שאיברים אלה אינם יכולים להיות קשורים לכוכבים באותה מידה כאיברי הראש. הם הגו באספקטים אלה ושאלו את עצמם איזה מערך של בעל חיים מדגיש את האיברים שדומים ללב האדם ולריאות שלו. הנפש מפתחת במיוחד את אותם איברים שלאדם בראשו. הקדמונים חשבו שהחיה שפיתחה בראש ובראשונה את הלב, שכולה לב ועל כן היא האמיצה ביותר זוהי האריה. ועל כן כינו את אותו חלק באדם שמכיל את הלב והריאות בשם: ‘אריה’. לראש אמרו: ‘נשר’ ולחלק האמצעי אריה. הם נוכחו לדעת שמעי-האדם מהווים איברים מסוג שונה. לאריה מעיים קצרות למדי. התפתחותן קוצצה. המעי הזעיר שבאוזן האדם נוצר בעדינות מרבית. אולם מעיו של האדם לא נוצרו כל עיקר בעדינות רבה כל כך. בהסתכלות במעיים תוכלו להשוות את המבנה שלהן אך ורק עם טבע אותן חיות השרויות בהשפעתם בעיקר. האריה שרוי בהשפעת הלב והנשר בהשפעת שלטון הכוחות העליונים. כאשר תתבוננו בפרות לאחר שהלעיטו עצמן תוכלו לחוש כיצד הן וכמותן נשלטות על ידי מעיהן. כאשר הן מעכלות הן חוות תחושת בריאות ושמחה ועל כן כינו הקדמונים את אותו חלק באדם שמהווה את מערכת העיכול ‘שור’. דבר זה נותן לנו את שלושת מרכיבי הטבע האנושי: נשר-הראש, אריה-חזה, שור-בטן.

כמובן שהקדמונים ידעו, כאשר בחנו את הראש, שלא היה זה נשר של ממש, והחלק האמצעי – לא היה אריה והתחתון לא היה שור. הם ידעו ואמרו שאם לא היתה קיימת השפעה אחרת היינו הולכים כשמשהו כמו נשר במקום הראש שלנו מעלינו, אריה באיזור החזה שלנו ושור מלמטה. היינו פוסעים כך. ברם, משהו נוסף נכנס כאן והוא משנה בטרנספורמציה את המצוי למעלה ומעצבו לראש אנוש, וכן ביחס לשאר החלקים. הגורם כאן הוא האדם עצמו. האדם מלכד בו את שלושת האספקטים האלה.

ראוי לציון כיצד הביעו קדמונים אלה, בסימבולים כאלה, אמיתות מסוימות שאנו חוזרים ומתוודעים אליהן כיום. כמובן שהם יכלו לעצב דימויים אלה בקלות רבה יותר מאיתנו היות ולמרות שאנו כאנשים מודרניים יכולים ללמוד דברים רבים אין המחשבות שאנו רוכשים בדרך כלל בבית הספר נוגעות בלבבותינו עמוק מדי. שונה לחלוטין היה הדבר אצל קדמונים אלה. הם נתפסו על ידי ההרגשה שנובעת מהמחשבות ועל כן חלמו עליהן. אנשים אלה חלמו חלומות אמיתיים. כל הישות האנושית הופיעה אליהם כדימוי ומהמצח שלה ראו נשר מסתכל, מהלב – אריה ומהבטן – שור. הם צרפו את כל זה לדימוי נפלא של הישות האנושית כולה. אפשר אכן לומר שלפני זמן רב יצרו האנשים את תפיסתם אודות הישות האנושית מהאלמנטים של אדם, שור, נשר ואריה.

ציור 4

השקפה זו המשיכה להתקיים בתיאור של הבשורות [אוונגליונים]. לעיתים קרובות יצאו מנקודת ראות זו. אומרים שבבשורה של מתי מאופיינת באורח מהותי אנושיותו של ישוע ועל כן נקרא המחבר שלו: ‘אדם’. ובאשר ליוחנן – הרי שהוא תאר את ישוע כאילו ריחף או עופף על פני האדמה. למעשה מתאר יוחנן את שמתרחש באיזור הראש. הוא הנו ה’נשר’. כאשר בוחנים את הבשורה של מרקוס ניווכח שהוא מציג את ישוע כלוחם, כגיבור בן חיל ומכאן ה’אריה’. מרקוס כותב כאחד שמציג בראש ובראשונה אותם איברים של האדם הממוקמים בחזה. וכיצד כותב לוקס? לוקס מוצג כרופא, כאדם שמטרתו העיקרית היא הריפוי ועל כן אפשר להכיר בבשורה שלו את גורם הריפוי. הריפוי מתבצע על ידי החדרת כוחות ריפוי לתוך איברי העיכול ומכאן, שלוקס מתאר את ישוע כזה שמביא יסוד ריפוי לתוך טבעו הנמוך של האדם. לוקס הוא ה’שור’. וכך אפשר לצייר את ארבעת הבשורות:

מתי – אדם, מרקוס – אריה, לוקס – שור, יוחנן – נשר.

ובהתייחס לכתב העת שמתאר את ארבע הדמויות ששאלתם אודותן – מטרתו להביא משהו בעל ערך שאפשר למוסרו מרוח אנושית אחת לרעותה. וכך, כצורך, יש לתאר בו את הישות האנושית כהווייתה. בהצגת ציור זה מתואר הנשר למעלה, לאחריו האריה והשור כשהאדם חובק את כולם. דבר זה נעשה כדי להראות שלכתב העת עניין רציני באדם. זוהי מטרתו. לא מצוי רב מהיסוד האנושי בדברים שהעיתונים מדפיסים בימים אלה. כאן מוסבת תשומת הלב לעובדה שעיתון או כתב עת זה יכול לתת לאדם את ההזדמנות לביטוי עצמי מלא. מה שאומר הוא בל יהיה: בל יהיה טיפשי – הנשר. בל יהיה פחדן – האריה. כל אל יאבד עצמו במעופי מחשבה דמיוניים, אלא יתייצב ביציבות על האדמה ויהי מעשי – השור. התוצאה הסופית צריכה להיות: אדם ועליה לדבר אל האדם. את הדבר הזה היינו רוצים לראות כשהוא מתרחש והוא: שכל דבר שעובר מאדם לרעהו יתנהל על מישור אנושי.

ובכן, עמד לרשותי זמן, ככלות הכל, להגיע אל שאלתכם לאחר עיון באותם נושאים שבהם התחלתי. אני מקווה שתשובתי היתה מקיפה ומובנת. האם תיאור האוזן עניין אותכם? יש לדעת עניינים אלה. יש להתוודע אל מה שמכילים האיברים השונים שאותם נושא האדם בתוך גופו.

שאלה: האם נותר זמן לומר משהו על ‘פרחי הלוטוס’ המוזכרים לעיתים?

תשובת ד”ר שטיינר: אני אגיע לכך כשאאפיין לכם את האיברים השונים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *