רודולף שטיינר

9 הרצאות שניתנו בברלין 1912-1911 GA133

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

תיקונים ועריכה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

כוחות יצירת-צורה. העיקרון של התקדמות באבולוציה. רצינות השעה

20.6.1912 הרצאה תשיעית

למדנו בהרצאה הקודמת את העקרונות והכוחות בישות האדם השייכים במיוחד לקיום-האדמה. במציאות, כוחות מסוימים הפעילים בטבע האדם הם ירושה מהתגשמויות קודמות של האדמה: מתקופת שבתאי הקדום, תקופת השמש הקדומה ותקופת הירח הקדום. ירושות אלו מעידנים קדומים של אבולוציה נכללות בגוף הפיזי, בגוף האתרי ובגוף האסטרלי של ישות האדם הארצי. אבל אלו הכוחות הנגזרים למעשה מהאדמה, העושים את הגוף הפיזי לכלי התודעה של הצורה הנוכחית של האדם. הגוף האתרי קיבל, במיוחד מהאדמה, את האיכויות שבאמצעותן הוא נהיה לנושא הזיכרון, הכלי של ההיזכרות. הגוף האסטרלי עצמו התפתח במשך תקופת אבולוציית הירח הקדום – הגוף הפלנטרי הקודם של האדמה – והאדמה הוסיפה את הכוחות שסיפקו את פעולת הקארמה האנושית. אבל קיימת פעילות של משהו אחר, הביטוי של האישיות האנושית, משהו שקשור במיוחד עם ה"אני" באדם אשר נרכש רק במשך האבולוציה הארצית. תודעה ערה, זיכרון והיזכרות, פעולת הקארמה – אלו היו העקרונות הפעילים שהוספו לגופים הפיזי, האתרי והאסטרלי בכך שהאדם נהיה מחונן ב"אני". אנו אומרים שהכוחות של ה"אני" נשלחו החוצה לקראת עולם הרוח החיצוני ושכוחות אלו, שלא כמו אלו שבאו בירושה עם הקארמה, או בזיכרון, לא נשארו קשורים עם האדם באופן שאין לשנותו. הזיכרונות של האדם וההיזכרויות שלו נשארו חלק ממנו. לתודעה שלו, לבטח, יש משמעות רק עבורו, עבור ישויות אחרות יש צורות אחרות של תודעה. והקארמה קשורה עם האדם במידה כה רבה שהיא צריכה לפעול במשך ההתגשמויות הארציות כדי לכוון ולפצות על מעשיו. אבל "צורות" או "כוחות" המביאים למחשבות או לרגשות – מנתקים את עצמם מן ה"אני" האמיתי של האדם, ובמובן מסוים רוכשים קיום בלתי תלוי, מציאות בלתי תלויה. שלא כמו הכוחות האחרים, הם אינם נשארים קשורים עימו.

כעת, מבחינת הצורות או הכוחות הנגזרים מן ה"אני" של האדם, צריך לעשות הבדל חד. ה"אני" האנושי או האגו יכול להציג אנוכיות או חוסר אנוכיות בחיים הפנימיים. על פי ההתגלות של אנוכיות או חוסר אנוכיות ורחמים, ה"כוחות" או ה"צורות" פועלים באופן קצת שונה. הכוחות של מחשבות אנוכיות נהיים לכוחות מפריעים, אפילו לכוחות של הרס. הם עוברים לתוך עולם הרוח למעשה ככוחות הרס. מצד שני, כל הכוחות של מחשבות בלתי אנוכיות נכנסים לתוך חיי הרוח של אבולוציית האדמה, לא ככוחות הרס, אלא ככוחות בונים. בכך הכוחות הללו של מחשבות לא אנוכיות מנתקים עצמם מן ה"אני" של האדם, הם משאירים מאחור עקבות בתוכו. במיוחד זה נכון לכוחות שגרמו למחשבות ולרגשות חסרות אנוכיות, שאיך שהן נעות הלאה מן ה"אני", הן משאירות עקבות מאחור באדם – עקבות הניתנות להבחנה. ככל שה"אני" שולח החוצה כוחות הנולדים ממחשבות ורגשות בלתי אנוכיים, כך האדם מפתח יותר אינדיבידואליות של צורה, תנועה, של ביטויי הפנים וכן הלאה – בקיצור, הכוח שנורש בישותו שלו. הכוחות של האנוכיות, מחשבות ורגשות של חיפוש-עצמי, פועלים בתוכו בדרך כזו שיש בו רק מעט כוח לתת ביטוי לאינדיבידואליות שלו. אנו צריכים לשאול: מהו העיקרון המונח בהבדל בין האינדיבידואל היוצר את האדם במהלך האבולוציה של האנושות?

כל דבר שנותן "צורה" על האדמה נגזר מרוחות הצורה. השם "רוחות הצורה" ניתן למעשה לישויות אלו מההיררכיות הגבוהות בגלל שלכל דבר שיש צורה, דמות, חיים – כל דבר שלוקח בפנימו דמות ומפתח צורה חיצונית, קיבל את הדחף המהותי לכך מ"רוחות הצורה". כעת כל הישויות הללו של ההיררכיות הגבוהות יותר מעורבות בתהליך קבוע של אבולוציה. בתקופתנו הנוכחית, רוחות הצורה נעות לדרגה גבוהה יותר של "רוחות התנועה". "רוחות האישיות" או "ארכאי" לזה של "רוחות הצורה". "מלאכי-עליון" לזה של "רוחות האישיות". כשרוחות הצורה נעות כלפי מעלה הן לא פועלות יותר, במובן ראשוני, "כרוחות צורה", אלא רוחות האישיות מקבלות על עצמן את התפקידים של רוחות הצורה. זה יעזור לכם להבין שמשהו מוגדר למדי יבוא דרך המחצית השניה של תקופת אבולוציית האדמה שאליה עברנו כעת. בתחילת אבולוציית האדמה, רוחות הצורה חתמו את העיקרון של הצורה לתוך האדם. זה בא לידי ביטוי בצורות האדם השונות. בדיוק כמו שהגזעים השונים פיתחו את האיכויות האופייניות שלהם, ובני אדם אינדיבידואליים לקחו את התכונות המאפיינות של גזעים שונים, כך הקבוצות השונות של האנושות ככלל על פני כל האדמה קיבלו את חותמם מרוחות הצורה. מה שרוחות הצורה חתמו בתוך בני האדם עבר לפני זמן רב לתוך תהליכי התורשה. זמן רב עבר מאז שזה נהיה לתורשה, היורדת מדור לדור. במובן מסוים רוחות הצורה השאירו לאדם חופש גדול יותר כשהן עצמן נעו לתוך קטגוריה גבוהה יותר ויצאו מהתפקיד של יצירת-צורות שלקחו על עצמן בהתחלת אבולוציית האדמה. עד כמה שהישויות של ההיררכיות נוגעות בכך, האדם נמצא קרוב יותר ויותר "להתקרבותו לגיל ההתבגרות". אבל ביחס לזה אנו צריכים להיות ברורים – הישויות הרוחיות, נעות מעלה כפי שהן לשלבים גבוהים יותר, והן מתפתחות בעצמן, ומתכוננות לשלב הפלנטרי הבא של האדמה, כדי שבמשך קיום יופיטר הן יעניקו לישויות, שפעם השתייכו לאדמה, צורות שיהיו מתאימות. לקראת סוף התקופה הפלנטרית זה תמיד קורה שהישות בעלת החשיבות המרכזית – ועל האדמה זהו האדם – נותר חופשי, כך שהאיכויות שהוענקו לו במקורו יעברו יותר בחופשיות לידיו שלו. במהלך אבולוציית האדמה בעתיד כוחות הצורה, הצורות שנולדו מהמחשבות והרגשות יקבלו חשיבות יותר ויותר גדולה. ובה במידה שהן מסורות לזולתן, שהן תולדה של חוכמה הדואגת לאחרים, אהבה הדואגת לאחרים, כוחות אלו יפעלו על עיצוב התפתחותו של האדם. כי את התוכנית או הדוֹגמה של התהליך האבולוציוני צריך לציין בדרך הבאה: ככל שאנו הולכים לאחור לתוך העבר אנו מוצאים יותר שהצורה החיצונית של הילד מזכירה את זו של אבותיו. וככל שאנו הולכים לתוך העתיד, כך האדם, בצורתו החיצונית, נהיה לביטוי של האינדיבידואליות שלו שעוברת מהתגשמות אחת לאחרת. זה אומר שבאותה משפחה (אפילו כעת זה לעיתים קרובות המקרה ומי שיש לו עיניים לדברים כאלה לא ידחה זאת) יש פחות ופחות דמיון בין הפנים של הילדים לבין חלקים אחרים של הדמות האנושית, כי הסיבה היא שהצורות אינן מהוות יותר את הביטוי של משפחה או גזע, אלא יותר ויותר את הביטוי של האינדיבידואליות. כל אחד עם ידע של מדע הרוח, אם הוא באמת מתבונן בבני אדם החיים על פני האדמה, יכול אפילו היום לקבל, לצד התכונות הנורשות של גזע או משפחה, יותר ויותר בחוזקה תווי פנים או פנים, ראש, וצורות גופניות אחרות. הוא יכול לקבל את ההבדל המדהים בצורה ובדמות בקרב חברים באותה משפחה. במובן זה, כמובן, אנו נמצאים בתקופת מעבר. אבל התקופה הפוסט-אטלנטית השישית נמצאת בהכנה, ביחד עם האופי שבעדיפות עליונה, כלומר, שלא כמו המצבים שהתקבלו בתקופות קדומות יותר של תרבות, סימנים חיצוניים של גזע יהיו הרבה פחות קנה המידה. בתקופה השישית קנה המידה על פני האדמה כולה יהיה המידה שבה האינדיבידואליות הטביעה רושם על כל ישותה, דרך הכוחות שנשארו מאחור שגרמו למחשבות ולרגשות מסורות לאחרים – במיוחד אלו שמקורן בחוכמה.

זה הפוך לכל עיקרון של מדע רוח אמיתי לומר שכמו שהיה גזע מוביל בכל אחת מתקופות התרבות של העבר, כך גם בעתיד יהיה גזע אחר שכזה הנבדל בתכונותיו הפיזיות. התרבות ההודית העתיקה נולדה והמשיכה על ידי גזע מוביל. כך גם היתה התרבות של פרס העתיקה, התרבות המצרית-כלדית והתקופה היוונית-לטינית. אבל כבר היום זה ברור שתרבות, במקום שתיוולד על ידי גזע אחד מיוחד, מתפשטת על פני כל הגזעים. וזה על ידי מדע הרוח שתרבות, תרבות רוחית, צריכה להינשא אל האדמה כולה, ללא הבדל בין גזע לדם. זה כבר ברור לעין שאחרי תקופתנו תבוא תקופה בעלת אופי שונה למדי, תקופה אשר על פני כל האדמה תהיה ברורה וגלויה המידה שבה אדם יבטא את ישותו הפנימית בצורתו החיצונית. זו תהיה סתירה מוחלטת של כל עיקרון של מדע הרוח לדבר היום על גבולות יבשתיים, או על גבולות של כל טריטוריה מסוימת, בקשר לבני אדם השייכים לתקופת התרבות השישית – כי הם, בעתיד, יתפשטו על פני האדמה כולה. רק מי שנקודת המבט שלו היא לא זו של מדע הרוח, שיש לו כמה דבורים משונות בכובעו, שסוג של גלגל מסתובב בהתפתחותו הרוחית הגורם לכל דבר לחזור על עצמו כמו שאביב, קיץ, סתיו וחורף חוזרים על עצמם במהלך השנה – רק אחד שכזה יכול לומר את האמירה שמה שהיה נחוץ עבור הבריאה של הגזעים בזמנים קדומים יחזור על עצמו בפשטות בתקופה השישית. אמירה שכזו יכולה להוות ניגוד גמור למדע רוח אמיתי, ותחצה את כל הידע על ההתקדמות הממשית והאמיתית של האנושות. הכוח הפנימי של הנפש נהיה יותר ויותר ברור וגלוי ככל שהאבולוציה נעה קדימה. הישן אינו חוזר על עצמו בצורה שונה במקצת, אלא התקדמות ממשית מתרחשת באבולוציה של האנושות.

אם על התיאוסופיה לשמור אמון עם עקרונותיה הישנים והטובים – שהראשון בהם הוא לעודד תרבות ללא הבדל של גזע, צבע וכיו"ב, היא לא תטפח תקוות חסרות יסוד לתרבות הנובעת מגזע אחד מסוים. הקשר העמוק יותר של תיאוסופיה עם המהלך הממשי של האבולוציה מכיל בדיוק את זה: שניתן להבין את התהליך הפועל באבולוציית העולם כאשר חשיבה ורגישה מובאות לידי הרמוניה עם ידע תיאוסופי, והאימפולסים ההכרחיים של הרצון נהיים יעילים בעולם. כדי להבין כיצד הכוח של הנפש יהיה יותר ויותר ברור וגלוי באנושות, רק נחוץ להביא נקודה אחת בבהירות, ואז נבין כיצד האדם התפתח כאינדיבידואל. (עסקנו בנקודה זו שהתפתחה היום, שוב ושוב במשך שנים רבות).^[1]

בתחילת אבולוציית האדמה, האדם היה חלק מנפש קבוצתית – כפי שזה מתבטא בגזע, דם משפחה וכן הלאה – במידה גדולה בהרבה מאשר מאוחר יותר. כשהאבולוציה נמשכה הוא נהיה יותר ויותר אינדיבידואלי, הוא פיתח את האינדיבידואליות שלו. אנו שמענו איזה חלק חשוב נטלו כוחות מסוימים בהתפתחות של האינדיבידואליות במשך אבולוציית האדמה: תודעה שתלויה בגוף הפיזי. זיכרון וזכירה שתלויים בגוף האתרי. וקארמה, היכן שהאדם יכול להתקדם בצורה אמיתית, בכך שהפגמים והכשלים שבו אינם נשארים והוא יכול להתגבר עליהם כשהוא עובר מהתגשמות אחת לאחרת. אבל "הצורות" או "הכוחות" הנוצרים על ידי המחשבות והרגשות, גם אם הם מנותקים ממנו ומובילים לקיום בלתי תלוי, הם מאוחדים עימו בקירבה, בכך שהם משאירים סימנים אחריהם. סימנים אלה הנשלחים החוצה על ידי ה"אני", תורמים להגדרה של האינדיבידואליות והאדם מגוון עצמו בהדרגה באיכויות השייכות לנפש הקבוצתית. המגמה שתהיה יותר ויותר כללית על פני האדמה, האופי היסודי, הבסיסי של תקופת התרבות השישית היא שאין דרך להתקרב לנפש קבוצתית חדשה, אלא להשאיר בצד את התכונות של הנפש הקבוצתית. העובדה שקשורה בצורה אינטימית לזה היא שההדרכה הרוחית של בני האדם תהיה יותר ויותר עניין אינדיבידואלי לכל אחד. יהיה להם הרבה יותר חופש פנימי במובן זה.

כל מי שמבין את המגמה של הספר הקטן ההדרכה הרוחנית של האינדיבידואל ושל האנושות^[2] יבין שהגזע האנושי אכן נע בכיוון זה. זוהי עובדה שבזמנים עתיקים האדם חי תחת מנהיגים ומורים חיצוניים, ובימים הללו, ההנהגה נהיית בהדרגה לעניין פנימי. בדיוק כפי שהצורה החיצונית נהייתה לביטוי של האינדיבידואליות, כך השביל לעולמות הרוחיים שנלקח על ידי בני האדם נהיה יותר ויותר לעניינם הפרטי. זוהי חובתם של אלו שיש להם ראיה פנימית לתוך אותות הזמנים לעמוד על כך שבני האדם לא נשארו ללא שינוי בשלב מוקדם של התפתחות, שהכוחות שפעם השתמשו בהם, אי אפשר לחזור עליהם באותו אופן, פשוט בגלל שבני האדם נעו קדימה בהתפתחותם. בתקופה שתבוא, הנפשות של בני האדם יהיו יותר ויותר בוגרות, ומסוגלות להבחין ולקבל דברים אלה שאותם מלמד היום מדע הרוח.

"מיסטריית גולגולתא", כמאורע כריסטוס המרכזי, היתה התרחשות חיצונית, המושכת תשומת לב לתוך העולם הפיזי. מאורע כריסטוס עתידי יהיה לעניין פנימי, בה במידה ונפש האדם נהייתה מואצת מכוח מאורע הכריסטוס הראשון, כך בימים שיבואו, הדרך לכריסטוס תימצא ברוח, מתוך חיי הנפש.

בכל מקום שבו אתם מתבוננים במדע הרוח כפי שהוא מופיע כאן, אתם תמיד תמצאו – אפילו במקרה של פרטים מאוד מיוחדים – שהוא תואם לכוחות ההיגיון והשיפוט שלכם, בתנאי שאתם עושים מאמץ אמיתי ליישם כוח חופשי זה של שיפוט. בכך האדם האינדיבידואלי נהיה כל הזמן יותר נגיש להשפעות מעולם הרוח והסמכות של המנהיגות החיצונית מאבדת את משקלה בהדרגה. זה מאוד חשוב להבין שהחוכמה העתיקה קיימת וצריכה להיות מובנת, שהבנה שלה יכולה לגדול בהתמדה אם נפשות בני האדם פתוחות לעולמות הרוחיים ואם הן שואפות לתפוס חוכמה זו בכוחות ההיגיון שלהן. זוהי המהות של אבולוציה מתקדמת. לא משנה כמה מיוחדים הנושאים יהיו, אסור לנו אף פעם לשלול את כוח המשיכה של השכל והשיפוט האינדיבידואלי. זה דבר שונה מאוד להצביע על איש צעיר ולהכריז שיש מאחוריו התגשמות זו או אחרת! אם הייתי אומר לכם דברים שכאלה אני מבטיח לכם כבר מההתחלה לא להאמין בהם בפשטות במילה שלי – אבל לעולם אינני צריך לחלום על קביעת טענות שכאלו באופן סמכותי, מהסיבה הפשוטה שאתם פשוט לא יכולים לשכנע את עצמכם באופן אובייקטיבי באמיתותן. כאשר נאמר שכמה אינדיבידואלים היו נוכחים באליהו, יוחנן המטביל, רפאל ונובאליס – כולם כבר מתו – אתם יכולים לגלות בעצמם אם יש קרקע הגיונית ומבוססת עבור אמירה שכזו על ידי לימוד חייהם. ושום סוג אחר של בקשה לא צריכה להיאמר: זהו הכבוד השייך לכל נפש אינדיבידואלית התובעת שמבחן שכזה צריך להיות בתוך תחום האפשרויות. יש כמובן אנשים עצלים שאומרים: "אנו צריכים 'להאמין' לך כאשר אתה מדבר על כמה אינדיבידואלים שחיו באליהו, יוחנן המטביל, רפאל ונובאליס…" לא! הם לא חייבים להאמין בזאת… אבל הם יכולים לפחות לנסות למצוא הוכחה בחיים השונים של מה, שלכל הדעות, רק יכול להימצא על ידי מחקר רוחי. עדות זו אפשר למצוא, וזוהי עצלות טהורה כאשר אנשים אומרים שאם מישהו מדבר על ההתגשמויות של אדם שמת מזמן, זה צריך להילקח כסמכות כמו שמוכרז המקרה של התגשמויות איש צעיר מסוים החי כיום. זה עניין שונה מאוד! מבחינה זו על התיאוסופים לפעול בצורה עמוקה כדי לשים הכל במבחן של ההיגיון ולא לנוח מסופקים עם התירוץ הזול שאי אפשר להוכיח את הדברים. אפשר להוכיח אותם, אם יש נכונות לעשות כך. את זה צריך להדגיש כל הזמן.

תהליך מסוים של שיווי משקל פעיל בעולם בעוד ההתפתחות של האינדיבידואליות מתקדמת, ומצד שני משהו אחר נהיה יותר ויותר אוניברסלי, כלומר, הידע האובייקטיבי שצריך להירכש על ידי האדם. אובייקטיביות של ידע, אחידות של ידע אינה סותרת את עיקרון האינדיבידואליות. מתמטיקה בעצמה היא הדגמה לעובדה זו. וכך זהו המבחן של האוקולטיזם – כאשר מדברים על אוקולטיזם שמבחנו בזמן הנוכחי הוא לספק חוכמה אובייקטיבית וידע של היקום. גם אם, מטבע הדברים, האידיאל לא מייד נראה בגלל שלא לכל אינדיבידואל יש מספיק זמן והזדמנות לבחון עובדות מיוחדות, זה נכון שגם אם הדברים יכולים למעשה להתגלות רק דרך מחקר רוחי, כל אינדיבידואל יכול להבינם ולקבל אישור לכך. זה לא הכרחי להאמין בהם. מה שדרוש זה לשקף דברים עם שיפוט והיגיון. בואו וניקח מקרה ברור, ונזכור שמה שנאמר על כך מתאים בכל מקום.

שערו שמישהו אומר: "המין האנושי התפתח. התקדמות היא מציאות אבולוציונית. התקדמות זו מגלה עצמה בעובדה שהאדם נהיה אינדיבידואל חזק יותר בטבעו ובישותו. זה נובע מכך שהיכן שבזמנים עתיקים, מנהיגות היתה הסמכות לבני אדם, בזמנים שיבואו סוג זה של מנהיגות יוחלף על ידי חוכמה וידע אובייקטיביים. המנהיגות האישית תיסוג ותהיה רק מכשיר ואמצעי להבאת חוכמה אובייקטיבית לאדם. נקודת המבט האידיאלית היא זו שהמורה האוקולטי אינו שונה ממורה למתמטיקה, אשר כפי שניתן לראות יש לו תפקיד. אבל מתמטיקה אינה מתקבלת רק בגלל האוטוריטה של המורה למתמטיקה. כל אינדיבידואל מקבל מתמטיקה בגלל שבהדרגה הוא רוכש ידע והבנה של הדברים החיוניים. מכאן יבוא יותר ויותר היסוד של החוכמה ושל הידע במקום היסוד של האישיות"… שערו שאמירה שכזו תעמוד בפני אחרת, האומרת: "העולם מסתובב הלאה כמו גלגל. בימים עתיקים היה מורה גדול לאנושות, וכעת מורה חדש צריך לבוא…" כשעומדים בפני אמירה כזו, זה בלתי אפשרי לקבל את העיקרון הנוח שאפשר להאמין בזה או באחר. אם כן, זה עניין להחלטה: איזה מן השניים מתקבל על הדעת? יש ברירה בין החלטה ששום התקדמות אינה מיוחסת לאנושות וכל מה שנחשב הוא החזרה הנצחית, או האם האנושות באמת מתקדמת ולאבולוציה יש משמעות ומטרה. אלו המסרבים להכיר בכל משמעות באבולוציה יכולים לדבר, אם הם רוצים, על החזרה הנצחית של תקופות של זמן. אבל אלו המוצאים משמעות ומטרה בקיום האדמה כפי שהוא מובא לאור על ידי מחקר רוחי, לא ידברו על חזרה נצחית של משהו – אשר למעשה אינו מתרחש.

זה חשוב להבין שהיכולות של האדם התפתחו ובהתפתחות זו – אם נסתכל על דוגמה אחת – מעורב הדבר הבא: במיסטריות העתיקות כל אדם היה חייב לקבל עליו חוקים מסוימים ודרכי פעולה המכוונים לאישיותו. כך הוא נהיה "מתקדש". הוא עבר דרך "דרגות שונות של התקדשות." בתוך ודרך מיסטריית גולגולתא דרגות אלה של התקדשות נהיות למאורע עולמי-היסטורי, נהיות ברורות וגלויות עבור כל האנושות. מה שהיה בזמנים קדומים מאמץ של מרכז מסוים זה או אחר של התקדשות, נהיה למאורע היסטורי-עולמי, שעבר לתוך מאמץ משותף של האנושות, ונהיה נגיש לכל אינדיבידואליות מתקדמת. בספרי הכריסטיאניות כעובדה מיסטית,^[3] מתוארת מיסטריית גולגולתא כשיא, ובמובן מסוים, הסוף של המיסטריות העתיקות, בגלל שהיא הביאה את כל הדתות העתיקות לתוך אחדות אחת גדולה. אוקולטיזם מגלה יותר בבהירות כיצד הזרמים השונים של תרבות הופכים בהדרגה לאחד. אבל כשהם נפגשים, הם צריכים להיות מזוהים ומוכרים. הניתוח עצמו של המחקר הרוחי מגלה כיצד הפרי של חיפוש זה נמצא בהרמוניה עם מה שכל אחד יכול לקבל עבור עצמו, מהתבוננותו שלו על המתרחש במישור הפיזי.

לשם התחלה בואו וניקח דוגמה מאוד מרחיקת-לכת, שעליה אתם יכולים לומר היטב: "שם הוא אומר לנו משהו שבאמת אי אפשר להעמיד אותו במבחן ההיגיון, אפילו אי אפשר להתקרב אליו בהיגיון." אתם תאמרו זאת נכונה כשתעמידו זאת בפניכם לראשונה.

בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים^[4] מתואר כיצד, בזמן מסוים, שמש, ירח ואדמה היו מאוחדים בקיום פלנטרי אחד. ואז השמש נפרדה ובשלב מאוחר יותר כוכב חמה ונוגה נפרדו. יותר מאוחר מאדים נפרד מהשמש. ככל שאנו הולכים רחוק יותר אחורה בזמן, כך תהליכים שכאלה נהיים לתהליכים רוחיים והשאלה שהיא מרכזית להבנה היא באמת זו: מי היו הישויות שנפרדו אז? בעלת חשיבות ראשונית ביחס לאדמה היתה ישות הכריסטוס, ישות השמש הגדולה אשר דרך מיסטריית גולגולתא התאחדה לאחר מכן שוב עם האדמה. לפי כך כל אבות הכריסטיאניות הובאו לסוג של שיא בכריסטיאניות עצמה. ביחד עם מיסטריית גולגולתא זרם כוח קוסמי כביר לתוך אבולוציית האדמה. אפשר לעלות על הדעת את הטענה שאם הכריסטוס בא פעם אחת ורק פעם אחת, זה מהווה חוסר צדק לנפשות שחיו לפני בואו. אם מטריאליסט היה צריך להשתמש בטיעון שכזה, אפשר היה להבין זאת, אבל לבטח אי אפשר להבין זאת אם זה בא מתיאוסוף. כי הוא יודע שהנפשות שחיות היום חיו גם בזמנים קודמים, לפני מיסטריית גולגולתא. בואו של הכריסטוס הוא בעל משמעות שווה עבור הנפשות של התקופות הקדם-כריסטיאניות, משום שכולן התגשמו שוב בזמנים שבאו אחרי מיסטריית גולגולתא. נקודה זו צריכה להיות מובנת על ידי תיאוסופים ושבמובן מסוים הבודהה חורג מהכללים. אנו צריכים להגיע לנקודת-המבט של הבודהיסט האמיתי האומר שהאינדיבידואליות בבודהה היתה זו של "בודהיסטווה" שנולד כבנו של המלך סודהודנא, ועלה בשנתו ה-29 לדרגה של בודהה, ובכך השיג גובה שממנו אינו צריך לחזור יותר לגוף של בשר. אם כן, זו היתה ההתגשמות הסופית של האינדיבידואליות של בודהיסטווה שלא יתגשם יותר בתקופה שבאה אחרי ייסוד הכריסטיאניות. ההרצאות בכריסטיאנה^[5] מושכות תשומת לב לעובדה שמתפתחת שליחות מיוחדת מאוד ביקום לאינדיבידואליות כה נשגבת כמו הבודהה. האינדיבידואליות שנהייתה לבודהה נשלחה מהקהל של כריסטוס על השמש אל "האנשים של נוגה" לפני שהם הגיעו אל האדמה (ראה גם את התיאור במדע הנסתר). אם כן, האינדיבידואליות של בודהה נשלחה על ידי כריסטוס מהשמש לנוגה, במסגרת שליחותו. אינדיבידואליות זו הגיעה לאדמה עם "האנשים של נוגה" והם השיגו שלב כה מתקדם של התפתחות דרך התקופה האטלנטית ולתוך התקופה הפוסט-אטלנטית שהוא היה יכול להשיג את דרגת הבודהה לפני בואו של הכריסטוס. הוא היה באמת "כריסטיאני" לפני הזמן של הכריסטוס. אנו גם יודעים שמאוחר יותר הוא גילה את עצמו בגוף האסטרלי של הילד ישוע, בבשורה של לוקס הקדוש – מכיוון שלא היה צריך יותר לחזור בגוף של בשר. מאוחד כמו שהוא עם זרם הכריסטוס, התפתח בו מבחן שונה עבור הזמנים שיבואו. (מבחן זה תואר בהרחבה בהרצאות בכריסטיאנה). הבודהה אינו צריך יותר להתגשם שוב בגוף של בשר. נפל בחלקו להגשים מעשה מסוים על מאדים – מעשה שאינו זהה עם מיסטריית גולגולתא אבל נחשב כמקביל – כלומר, הגאולה של אנשי מאדים. אין כאן, כמובן, שאלה של צליבה כמו במיסטריית גולגולתא, כי כפי שקוראים במדע הנסתר, האנשים של מאדים בנויים באופן שונה מבני אדם על האדמה. דברים אלה, כמובן, הם תוצאה של הסתכלות אוקולטית ויכולים להתגלות רק דרך מחקר רוחי.

כעת בואו ונחשוב על עובדה זו: הבודהה היה שליח של הכריסטוס והוא חי על נוגה. כעת חישבו על הייחוד של חיי בודהה, על אופיו היסודי, והתקדמותו כפי שעשיתי בעצמי. תחילה, בא אלי הידע האוקולטי: בודהה נע מנוגה למאדים כדי להגשים מעשה של גאולה עבור הישויות של מאדים. וכעת קחו את החיים של בודהה, והביטו כמה בולט השוני מהחיים של כל המייסדים האחרים של דת בתקופה ההיא. הלימוד של כל האחרים נוטה לכיוון של הסתרת דוקטרינת הראינקרנציה [התגשמויות חוזרות]. בודהה לימד ראינקרנציה והקים קהילה המבוססת ביסודו של דבר על יראת שמיים ומעשים טובים, על סוג של ריחוק מהעולם. שאלו את עצמכם מדוע יש ישויות שעבורן איכות זו היא בסיסית וחיונית – ישויות שהגאולה שלהן מעוצבת על ידי כל מה שהבודהה חי דרכו ועשה אותו לשלו? אם זה היה כעת אפשרי לומר יותר אודות ההרכב של ישויות המאדים, הייתם רואים שחיי-בודהה היו סוג של הכנה לשליחות גבוהה יותר. ההתרחשות בקיום-האדמה היא כסוג של שיא וסיום ואין לו המשך ישיר. אתם יכולים להשוות הרבה מחיי-בודהה עם הרמזים שניתנים על ידי האוקולטיזם ואז תוכלו ליצור כמה שיפוטים אמיתיים על עניינים עם הקשרים קוסמיים המגיעים רחוק. אתם תמצאו הסכמה והתנהגות מתאימה דרך הרמזים שניתנו כדי לגלות אותם וללמוד אותם בעזרת כל החומר שעומד לרשותכם. הקשר של בודהה עם נוגה היה ידוע גם לה. פ. בלבצקי. היא כתבה בדוקטרינה הסודית': "בודהה = כוכב חמה" – "כוכב חמה" בגלל שבזמנים קדומים השמות עבור נוגה וכוכב חמה היו מבולבלים והפוכים. (נוגה וכוכב – ונוס ומרקורי) "בודהה = נוגה" תהיה הצורה הנכונה. הידע שיש לאוקולטיסט היום כבר נרמז בדוקטרינה הסודית של ה. פ. בלבצקי – אבל יש להבין אותו נכון.

דברים אלה קשורים עם כל התהליך של התקדמות האבולוציה. האבולוציה של האדם צריכה להילמד בקשר עם היקום כולו. האדם צריך לחשוב על המיקרוקוסמוס עם המקרוקוסמוס. העובדה שישויות מתווכות למעשה בין כוכבי לכת שונים היא כולה בקו עם האיחוד של קיום קוסמי, כך שישות כמו הבודהה יכולה למעשה להיחשב כמתווכת בין כוכבי לכת. זהו עיקרון טוב של שיפוט על הדברים האלה כשהוא מתבסס ומכבד את ההתקדמות האנושית כמציאות, הכרה של "אבולוציה" לא כמילת מפתח, אלא כאמת.

כיצד אנו יכולים להיכשל מלהבין שאבולוציה היא מציאות? גתה הראה בצורה כה יפה שבכל צמח, עלה ירוק, עלה כותרת, גביע גבעול ועלי יש אחדות וגם התקדמות שאפשר לראות בבירור – מהעלה הירוק לעלה הכותרת ולפרי. התקדמות בחיים הרוחיים היא עדיין נתפסת בבירור. זה יהיה רעיון מופשט לומר שהשביל של המיסטיקן זהה בכל מקום, בקרב כל האנשים ובכל הגילים. אם מישהו מסתפק בשכנוע זול זה יהיה קל למדי לומר לאנשים שהחוויה המיסטית של היוגי לעולם אינה שונה מזו של קדוש כריסטיאני. אבל אמירה שכזו לא תהיה מבוססת על ידע העובדות – אפילו לא העובדות החיצוניות. הניסיונות של היוגי ואלו של המיסטיקן הכריסטיאני כמו תרזה הקדושה, לדוגמה, שונים ביסודם ובעיקרם! האם יש איזשהו מובן של אמת רוחית בהשוואת ניסיונו של היוגי ההודי עם החוויות שחדורות לפני ולפנים עם עיקרון הכריסטוס – או עם העיקרון של ישוע במקרה של תרזה הקדושה? זה נכון כפי שיש הבדל בין עלי הכותרת האדומים של הורד והעלה הירוק והגבעול, כך זה נכון שיש הבדל בין החוויות הצצות באימון של היוגה ואלו של תקופה מאוחרת יותר. יש הבדל יסודי וגם התקדמות. אפילו אם הרבה שגיאות מתרחשות, אפשר לראות שההתקדמות נמשכת ומתגברת על השגיאות.

זה אפשרי עבור כל אחד להציב למבחן ההיגיון כל אחד מעקרונות אלו – וזה דבר חיוני. כי תיאוסופיה צריכה להינתן תחת ההנחה שהיא מדברת לנפש הפנימית ביותר, וללב הפנימי ביותר, אבל שזה גם מובן ונספג. זה גם נרמז שבני אדם, אם הם יהיו חייבים להמתין באותה דרך כפי שהיה הכרחי בזמנים העתיקים לבואם של מורי העולם, לעולם לא יגיעו לתקופה הבאה. שום אוקולטיזם אמיתי לא ידבר על מין עיקרון מופשט של חזרה משום שזו סתירה ישירה למה שלמעשה מתרחש. כאשר אבולוציית העולם מתקדמת, תהיה חשיבות גדולה יותר ויותר לגורם של שיפוט ובדיקה בלתי תלויים. זוהי אחת מהסיבות מדוע זה כה קשה בתקופה הנוכחית לדבר באמת על אינדיבידואליות שהיא כה בלתי מובנת, אפילו בקרב אוקולטיסטים – אני מתכוון לאינדיבידואליות הידועה ככריסטיאן רוזנקרויץ. אלו שיש להם קשר אמיתי עימו לעולם לא יסרבו לעיקרון המתואר כאן. אבל הכרה של עיקרון האבולוציה – אשר מגלה עצמו מאוד בבהירות בערך הסגולי של האדם – הוא קשה והדרגתי. כריסטיאן רוזנקרויץ שאותו אנו מכירים הוא האדם שיותר מכל דבר אחר, יוביל תנועה אוקולטית אמיתית לתוך העתיד ואשר לעולם לא יוסיף משקל לסמכותו באמצעות תרבות חיצונית כלשהי, אפילו אם לא יובן. אלו שיש להם ידע כלשהו של אינדיבידואליות זו יודעים גם שכריסטיאן רוזנקרויץ יהיה הקדוש המעונה הגדול ביותר בקרב בני האדם – מלבד כריסטוס שסבל כאל. מות הקדושים של כריסטיאן רוזנקרויץ ייגרם על ידי העובדה שכה מעטים החליטו להביט לתוך נפשם שלהם, כדי לחפש שם את האינדיבידואליות המתפתחת, או להסכים לעובדה הבלתי נוחה שהאמת לא תוצג מוכנה, אלא צריכה להירכש על ידי מאבק עז ומאמץ. הצורך באופי שונה לעולם לא יובא בשם של האינדיבידואליות הידועה ככריסטיאן רוזנקרויץ. דרישה זו נמצאת בקו אחד עם האופי של התקופה הנוכחית ועם מה שמורגש על ידי האדם של התקופה הנוכחית, אפילו אם מבחינות רבות הם מפרשים אותה פירוש מוטעה. התקופה הנוכחית מרגישה בבירור שהעיקרון של האינדיבידואליות יתפוס מקום יותר ויותר בולט. אפילו אם פה ושם אמת זו מבוטאת באופן גרוטסקי ולפעמים באופן מאוד קיצוני, העובדה עצמה שזה מתבטא זהו רמז לאינסטינקט בריא של האנושות. הרבה פעמים אדם משתומם שלמרות המטריאליזם ומקרים רבים של זרמים אבסורדיים בציביליזציה המודרנית, אינסטינקט אמיתי בהחלט, גם אם לעיתים הוא נדחף לקיצוניות ולקריקטורה, מושל ביחס לדברים רבים. דוגמה לכך אפשר למצוא בספר שיצא לאור לאחרונה בשם: Zur Kritik der Zeit, מאת וולטר רתנאו. הוא כולל התייחסות להשפעת הזמן על ייסוד כתות, כי אמונה בסמכות נעלמה לתמיד כאידיאל אפשרי עבור המין האנושי… זו עובדה שכל התפתחות בריאה בזמננו קוראת להיפוך שלה, אמונה בסמכות ושיגעון עבור דוֹגמה נפוצים בחוגים מסוימים. ועדיין: כל מי שיודע את העולם היום יבין ששום דבר לא יכול לחתור כה עמוק תחת שלום והרמוניה בקרב אנשים כאי-הכרה בעיקרון המתואר כאן בקווים כלליים. האידיאל של האדם צריך להיות לאמת אובייקטיבית מפוענחת ומוכרת, ודרך אמת אובייקטיבית זו להגיע לתוך העולמות הרוחיים. חוכמה שלאחר מעשה תונח בדרכו על ידי מאמצים לבסס כמה אמיתות על סמכות אישית צרה – על ידי סגנון של נוהל שכמעט אין להרשותו עד כמה שמדובר בעתיד. זה צריך להיות מובן בבירור. שנים רבות של עבודה בשדה של מדע הרוח הראו כמה הדברים הם קשים מאוד. לא רק כאן, אלא היכן שעבודה תיאוסופית אפשרית, זה תמיד קשה לעשות עיקרון זה של מאמץ תיאוסופי לשורש של הפעילות התיאוסופית. הסיבה לקושי היא שתמיד יש אנשים שאינם מעוררים את עצמם לתפוס את מה שצריך להיות האימפולס היסודי של זמננו. התנגדות שעשויה לתת יבול פה ושם עשויה למות מוות טבעי אם אנשים יתנו רק מעט מחשבה לצורך היסודי של זמננו ויבינו שהאנושות תמיד ובכל מקום נעה קדימה. לתפוס את העניין כולו ואת הרוח של התיאוסופיה – זה מה שחשוב! אבל זה יכול לנוע כנגד המהות עצמה של התיאוסופיה אם לימוד מסוים שנעשה מאוד מפורסם היום ימצא הסכמה נרחבת, כלומר, שתרבות שצריכה להיות לרכוש המשותף של כל המין האנושי ללא הבחנה בין גזע וצבע, מותנית על ידי כמה גורמים יבשתיים פרטיים. זה באמת אפשרי לקחת בחזרה במשפט אחד את מה שהוכרז באחר? האם קשה לראות את הסתירה כאשר נאמר מצד אחד שחוכמה אוניברסלית צריכה להתפשט כרכושם של כל האנשים מבלי הבדל של גזע והבדלים אחרים, ומצד שני נאמר שהציביליזציה של העתיד נשענת על מיקום הגזע הממוקם בתוך גבולות גיאוגרפיים?

זהו הזמן להגיב על דברים שכאלה ולהגיע לשורשם. זה אפשרי לדבר על ההתקדמות של האנושות כאשר כל הזמן יש לחזור ולומר שאותו צורך – במקרה זה, הסמכות של המורה האישי – קיימת בעולם כבימים עברו? אפשר לומר שהכוח הרוחי של האדם צריך לגדול ולהתחזק, שהוא צריך במאמציו שלו למצוא את הדרך לעולם הרוח, אם זה נעשה תלוי באוטוריטה של אינדיבידואל יחיד על האדמה הפיזית? זה קל באופן קיצוני לומר שלכל הדעות יש משקל שווה בתנועה התיאוסופית. זה מזכיר אמרת כנף כאשר זה לא נלקח באמת ברצינות. מעל לכל זה מזכיר אמרת כנף כאשר הדעות של אחרים מוצגות באור לא נכון. פעם אחת לפני כן נאלצתי לומר "שזכות שווה לכל דעה" אינה יותר מאשר פרזה בעבודתנו כאן – שאין לה דבר עם שום טריטוריה מסוימת או גזע על פני האדמה – זה הוצג על ידי הצד השני כאילו זה מתאים רק לראש הגרמני. זהו מאמץ של האנושות, כמו מתמתיקה – זה אינו מאמץ של שום אומה מסוימת. לדבר על עבודתנו כאן כמאמץ של אומה מסוימת אחת, בעלת טריטוריה מסוימת במפורש זוהי אינה האמת. לצטט אמרת כנף אינו מצדיק את התפשטותם של שקרים בעולם. בנוסף לכך, בתנאים שכאלה, הצד השני יהיה לקורבן של חוסר צדק. ארשת של אי-סובלנות יכולה להיווצר בקלות משום שיכולה להילקח עמדה עבור האמת. השעה מראה סימנים של היותה מאוד רצינית בהקשר זה. מה שאני אומר כאן יובן רק על ידי אלו שלוקחים את התיאוסופיה ברצינות אמיתית ולא יסכימו לדברים הנאמרים בניגוד לעקרונות היסודיים של עבודה תיאוסופית. שערו בנפשכם מישהו שהיה מתחייב למילה של אי אמת מסוימת, מאלו שאינם יכולים לבחון בעצם שום דבר, מישהו יכול לומר: "זוהי אי-סובלנות"? הוא יכול, כמובן, לומר זאת אם, תחת מסווה של אמת, הוא רק מחפש שלטון וסמכות! בעתיד, אמת רוחית תעבוד בגלל הכוח הטבוע בה, כוחה שלה שאינו תלוי בתנאים הפיזיים. זה יהיה הישג גדול ונהדר אם התיאוסופיה תקדם אחדות של תרבות על פני כל האדמה. לא מסיבות אישיות, לא מסיבות לאומיות ולא עבור כל סיבות "אנושיות" יהיו אשר יהיו, אלא מסיבות תיאוסופיות טהורות. הלב שותת דם כשבימים אלו באנגליה הנשיא של החברה התיאוסופית צריך לשאת נאומים אשר באמת אינם יכולים להיות מתוארים כ"תיאוסופיים" אלא מאוד פוליטיים. אם נחשוב על המסורת הישנה והטובה של התיאוסופיה, הלב מדמם לשמוע שנאמרת אמירה תיאוסופית שיבוא יום עבור ההכרזה: "אנגליה ביחד עם הודו, במרכז. אמריקה וגרמניה, בימין ובשמאל. מדיניות עולמית אחת תחת הדגל של תיאוסופיה!"… ואז אנו נאשמים "באי-סובלנות" כאשר דרוש למחות כנגד ההקדמה של היסוד האישי לתוך המנהיגות – האם כך זה צריך להיות? ליבו של האוקולטיסט כואב כשהתווית "תיאוסופי" צריכה להיות תפורה על אמירה מסוג זה. פעם נוספת אני חוזר: כאב הלב העמוק אינו נגרם על ידי שיקול דעת אישי או אנושי, אלא מסיבות תיאוסופיות טהורות וסיבות אוקולטיות. זה חמור שעיקרון-השורש של לימוד תיאוסופי צריך להיות מוכפש – באופן מודע או בלתי מודע – עם שאיפות לאומיות ואימפריאליסטיות! זה חמור עבורי לא בגלל שיש לי משהו כנגד ארץ כלשהי או כנגד שאיפות כלשהן על האדמה, אלא בגלל המיקום של שאיפות שכאלו במקום בולט המראה כבר מההתחלה שהיסוד האישי הכי בולט רומז עצמו לתוך האידיאל האמיתי של התיאוסופיה.

פעמים רבות דיברתי במילים רציניות על המבחנים והמטרות של התיאוסופיה. האוקולטיסט אינו מדבר ללא שיקוף. הוא יודע טוב מאוד מתי הוא צריך להשתמש במילים שכאלה! מה שאני אומר לכם לגמרי רחוק מכל התרגשות, מכל משאלה, מכל סימפטיה או אנטיפתיה. זה נדרש על ידי משהו שאתם אולי מבינים בעצמכם, כלומר, רצינות השעה – אני מתכוון, עבור תיאוסופיה, עבור אוקולטיזם. כפי שאמרתי לעיתים כה קרובות, התיאוסופיה צריכה לשאוב מהמעיינות של החוכמה האנושית את המסר הדרוש למין האנושי בזמן הנוכחי. אם על התיאוסופיה לנוע לקראת אידיאל זה, היא צריכה לעמוד על רגליה שלה, להגשים את דרכי הניהול שלה – לא רק עבור מה שיש לה לומר, אלא גם כיצד היא צריכה לעמוד בפני העולם – כדי שהסטנדרטים השוררים בעולם שבחוץ לא ישחקו בתוך התנועה התיאוסופית שלנו. כי שם הם נהיים מרושעים, מרושעים מאוד. לעיתים קרובות כאשר שימושי לשון מסוימים הרווחים בעולם החיצון מוצגים בתוך התנועה התיאוסופית, באותה תכיפות התנועה נמסרת לכוחות של הרס. לעיניים חיצוניות, נוהג זה, המתחבר לתיאוסופיה, מקבל לפעמים על עצמו צורה כה גרוטסקית שהעולם לבטח ידאג מאוד להעתיק דברים שיצמחו מהקרקע העשירה והפורייה של האוקולטיזם. כל מיני בריתות קיימות בעולם כיום – לקידום השלום, צמחונות, נגד – אלכוהוליזם ומה לא – כולם מוצדקים בהחלט. אבל כאשר הבסיס העיקרי של החברה נמתח כדי לכלול את ההקמה של איגודים או אפילו מסדרים הקשורים עם בואם של מנהיגים, מייסדי דתות מושיעי-עולם עתידיים^[6]… אז העולם החיצוני לבטח לא יעשה כמוהו! אני לא יכול לדמיין שמדינאי ימצא ליגה המחכה לבואו של מדינאי חדש, או גנרל המחכה לבואו של גנרל גדול בעתיד!

דברים אלה כה פשוטים שרק מעט מחשבה דרושה עבורם. כי למצוא מסדר המחכה לבואו של מושיע-עולם זוהי רק גרוטסקה כמו למצוא חברים כדי לחכות למדינאי חדש או גנרל גדול. איש מסוים החותר כיום למצוא סניף של מסדר שכזה, משתמש בוויכוח הבא עימי: "כן, אבל אחרי הכל, בשנת 1848 נוסד סניף לצורך האיחוד של המדינות הגרמניות – ואז היה גם ביסמארק^[7]… הוא לבטח עזר להביא ללידתו של הרייך הגרמני." אני רק יכול לענות: "באמת אני לא מודע לכך שאי פעם נוסד סניף כדי לחכות לבואו של "ביסמארק"!

אתם חושבים שאני מתבדח? אני אומר זאת בגלל שלאוקולטיזם יש גם צד כזה בתוכו, שאם הוא לא יטופח בדרך הנכונה, הוא יכול באמת לחתור מתחת במקום לפתח את כוחות השיפוט, ואני אומר זאת בגלל שאני מאוד רציני ביחס לדברים כאלה. הרבה לימודים אוקולטיים נאספו יחדיו כאן. במשך חמישים שנה, יתכן, נקודה זו או אחרת נחקרה יותר מקרוב, ויתכן ובוטאה באורח שונה.

אבל אפילו אם לא נשאר שום קטע מהידע שהובא – אני שואף לכך שדבר אחד ישרוד, כלומר, זה: שכאן התחיל עידן חדש ומתמיד של תנועה תיאוסופית-אוקולטית הלוקחת את מקומה בשלמות המבוססת אך ורק על יושר ואמת. אפילו אם במשך חמישים שנה זה כבר נאמר. צריך לתקן הכל. אבל לפחות הם התכוונו להיות אמיתיים, לא לתת לשום דבר להתרחש מלבד מה שנכון… אפילו אז האידיאל שלי יושג. שלמות מוסרית זו ואמת יכולים לשרור בתנועה אוקולטית, ולא חשוב איזו סערות יקומו כנגדנו בעולם – אני לא כה יהיר כדי לומר שזה "הושג", אלא מוטב שזוהי המטרה שאליה אנו שואפים.

——————————————————

1. ההתייחסות כאן היא לדעה קדומה מסוימת ולראיה פגומה הנכללת בטכניקה הנובעת מהחברה התיאוסופית. ↑
2. יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑
3. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
4. יצא לאור בעברית בהוצאת תלתן. ↑
5. האדם לאור אוקולטיזם, תאוסופיה ופילוסופיה – יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. ↑
6. עבור אלו שרק לאחרונה למדו להכיר את התפיסה האנתרופוסופית של העולם, תנו לנו כאן להעיר שמילים אלו דוברו בזמן כאשר גברת בזנט ייסדה את "מסדר הכוכב במזרח", עם מטרות דומות לאלו שצוינו כאן, ונדחו על ידי. התעמולה של גברת בזנט כנגד גרמניה היא, בנוסף לכך, תוצאה ישירה של השגיאות שלתוכן היא נפלה בזמן ההוא. ↑
7. אוטו אדוארד ביסמארק – מייסדה של האימפריה הגרמנית השניה – 1.4.1815 – 30.7.1898. [המתרגם]. ↑