תובנות תרפויטיות – 01

תובנות תרפויטיות

רודולף שטיינר

GA 205

תרגום מאנגלית ומגרמנית:מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

לספר ראו כאן

הרצאה מספר 1

החוקיות בתוך העולם הארצי, העולם הקוסמי, נפש העולם ורוח העולם; העולם המינרלי, עולם הצמחים, עולם החיות ועולם האדם; אנשי יוון העתיקה ויסוד המים

דורנאך, 24 ביוני 1921

אחרי שדיברנו על מספר היבטים היסטוריים, נתבונן כעת בכמה דברים שקשורים לאדם בן זמננו. זה יאפשר לנו לראות בימים הבאים בצורה מדויקת יותר את מקומו של האדם המודרני במהלך ההיסטוריה כולה. עלינו להבין בצורה ברורה שכישות רוחנית, נפשית וגופנית, האדם עומד בעולם כאשר האוריינטציה שלו שונה בשלושה כיוונים שונים. ניתן לראות זאת אפילו כאשר מתבוננים באדם מבחינה חיצונית. ברוחו עובר האדם בעולם באופן שאינו תלוי בתופעות חיצוניות, בעוד שבנפשו הוא יותר תלוי בתופעות חיצוניות אלו. עלינו רק לבחון היבטים מסוימים שניתן לראות אותם לאורך כל החיים, ונראה איך חיי הנפש תלויים במידה מסוימת בעולם החיצוני. האדם יכול להרגיש מדוכא או לחוות התרוממות בנפשו. זיכרו כמה פעמים הרגשתם דכדוך בחלום, וכאשר התעוררתם, מצאתם את מקור הלך נפש זה באי-סדירות מסוימת בקצב הנשימה שלכם. אפשר לומר שזאת רק דוגמה פשוטה, אבל יש תמיד קשר בין כל חיי הנפש לבין החיים הריתמיים שנחווים בקצב נשימתנו וקצב מחזור הדם שלנו, לבין החיים הריתמיים החיצוניים של הקוסמוס כולו. כל מה שמתרחש בנפש קשור לריתמוס העולם.

בעוד שכישויות רוחיות אנו יכולים להרגיש במידה גדולה כבלתי תלויים בסביבה שלנו, איננו יכולים לומר את אותו הדבר לגבי חיי הנפש שלנו, כי חיי הנפש שלנו נטועים בתוך הריתמוס העולמי הכללי.

כישויות בעלות גוף אנחנו קשורים במידה גדולה יותר לתופעות האוניברסליות של העולם. שוב, אפשר להתחיל מדוגמאות פשוטות. כישות פיזית, האדם כבד, כלומר, יש לו משקל. גם לישויות שהן אך ורק מינרליות יש משקל. ישויות מינרליות, ישויות ששייכות לממלכת הצמחים, לממלכת בעלי החיים והאדם כישות גופנית, כולן משתלבות במשקל אוניברסלי זה, ובמובן מסוים עלינו להרים את עצמנו מתוך כובד אוניברסלי זה אם אנו רוצים להפוך את הגוף לכלי פיזי של חיי הרוח. הזכרנו פעמים רבות שאילו רק המשקל הפיזי של המוח היה חשוב, המשקל היה כה גדול (1500-1300 גרם) עד שהוא היה מוחץ את כל כלי הדם הנמצאים מתחתיו. אך המוח כפוף לעיקרון של ארכימדס, מאחר שהוא צף בנוזל המוחי-שדרתי. הוא מאבד חלק כה גדול ממשקלו עקב כך שהוא צף בנוזל המוח, שהוא בעצם שוקל רק 20 גרם, ולכן לוחץ על כלי הדם שבבסיס המוח רק עם 20 גרמים אלה. זה מעיד על כך שהמוח שואף הרבה יותר למעלה מאשר למטה. הוא מנטרל את הכובד. הוא מתנתק מכוח הכובד האוניברסלי, אך בכך הוא פועל כמו כל גוף אחר שנמצא בתוך מים, ומאבד ממשקלו כמות השווה למשקל המים שהוא תופס את מקומם.

אם כן, אתם יכולים לראות פעולה הדדית בין כל הישות הגופנית שלנו לבין העולם החיצוני. בכך, לא רק שאנו חלק מריתמוס מסוים, כמו בפעילויות הנפש שלנו, אלא אנו לגמרי שזורים בחיים הפיזיים החיצוניים. אם אנו עומדים בנקודה מסוימת על האדמה, אנו מפעילים לחץ על מקום זה. כאשר אנו עוברים למקום אחר, אנו מפעילים לחץ על האדמה במקום ההוא. אם כן, בתור בני אדם בעלי גוף פיזי, אנחנו ישויות פיזיות בדיוק כמו הישויות הפיזיות האחרות של שאר ממלכות הטבע.

אנו יכולים לומר: עם ישותנו הרוחנית, במידה מסוימת אנחנו בלתי תלויים בעולם החיצוני; עם ישותנו הנפשית, אנחנו חלק מהריתמוס של העולם; ועם ישותנו הגופנית, אנחנו חלק בלתי נפרד משאר העולם, כאילו שלא היו לנו בכלל גם נפש ורוח. עלינו להתבונן בהבחנה זו בתשומת לב, כי איננו יכולים להגיע להבנה של ישותו הגבוהה של האדם אם איננו רואים את שלושת ההיבטים של קשר האדם לכל סביבתו. כעת, נתייחס לרגע לסביבה זו של האדם. בסביבת האדם (עכשיו אני מסכם נושאים שדנו בהם מנקודות מבט שונות במהלך חודשים רבים), קודם כול ישנם הדברים שבהם שולטים חוקי הטבע. חוקי הטבע שולטים בכל העולם שניתן לראות אותו, או לתפוס אותו בעזרת החושים.

אין צורך בחשיבה מסובכת מידי כדי לראות שמדובר כאן רק בעולם הארצי הממשי. רק השערות בלתי מוצדקות ולא נבונות של פיזיקאים יכולות לטעון שאותם החוקים שאנו רואים על האדמה נכונים גם לגבי הקוסמוס החוץ-ארצי. ציינתי פעמים רבות כמה מופתעים היו הפיזיקאים אילו יכלו לעלות למקום בו נמצאת השמש. הפיזיקאים רואים בשמש משהו דומה לתנור גז ענקי ללא קירות, או מדויק יותר, כגז בוער. אילו מישהו היה מגיע לאותו מקום בקוסמוס בו נמצאת השמש, הוא לא היה מוצא גז בוער מסוג זה. במקום זאת, הוא היה מוצא משהו שאינו דומה בכלל למה שמדמיינים הפיזיקאים. אם הציור הזה מראה את החלל שאנחנו חושבים שהשמש נמצאת בו, לא רק שאין שם אף אחד מהחומרים שנמצאים כאן על האדמה, אלא יש אפילו העדר של מה שאנו מכנים חלל ריק. דמיינו לעצמכם, קודם כל, מרחב מלא. כל עוד אתם חיים כאן על האדמה, תמיד יש סביבכם מרחב מלא. אם לא נמצא בו חומר מוצק או נוזלי, אז יש בו אוויר, או לפחות חום, או אור וכו'. בקיצור, המרחב תמיד מלא. אך אתם יודעים שאפשר גם ליצור, לפחות בערך, חלל ריק, על ידי שאיבת האוויר ממיכל בעזרת משאבת אוויר.

דמיינו מרחב מלא שנסמן באות A עם הסימן פלוס: A+. ככל שאנו הולכים ומרוקנים מרחב זה, A יהפוך ליותר ויותר קטן, אך משום שהמרחב עדיין מלא, נמשיך להשתמש בסימן +. למרות שאי אפשר לעשות זאת בתנאים הארציים, כי על האדמה ניתן להפוך מרחב לריק רק במידה מסוימת, אנו יכולים לדמיין שכן יתאפשר לנו ליצור מרחב ריק לחלוטין. אז, בחלק זה של המרחב שהפכנו אותו לריק, יהיה רק מרחב. אני אסמן זאת ב-0. יש לו תוכן 0. כעת נוכל לעשות במרחב זה את מה שעושים עם הארנק שלנו: אם הארנק שלנו מלא בכסף, אנו יכולים להוציא ממנו עוד ועוד, עד שבסופו של דבר אין בו כלום. אם נרצה להוציא עוד כסף, לא נוכל להוציא אותו מן הארנק, מאחר שהוא ריק. אבל כן נוכל להיכנס לחובות. יש לנו 0- בארנק אם יש לנו חובות. תוכלו לחשוב על מרחב זה באותו האופן: הוא לא רק ריק, אלא אפשר לומר שהוא שואב, מפני שיש בו פחות מ-0:A -. ועלינו לחשוב על המרחב השואב הזה, על החלל הזה שאיננו רק ריק אלא יש לו תוכן, שהוא ההיפך מלהיות מלא בחומר, עלינו לחשוב עליו שהשמש ממלאת אותו. לכן, לשמש יש שאיבה פנימה; היא אינה מפעילה לחץ כמו גז. מרחב השמש מלא בחומריות שלילית.

Diagram 1

שאיבה

אני רק מביא זאת כדוגמה כדי שתראו דרכה שאי אפשר לקחת בצורה פשוטה את החוקים הארציים ולייחס אותם לקוסמוס החוץ-ארצי. עלינו להבין שקיימות מערכות יחסים שונות לחלוטין בקוסמוס החוץ-ארצי מאלה שלמדנו להכיר בסביבה הארצית שלנו. לכן, כאשר אנו מדברים על חוקיות מסוימת, עלינו לומר: אנו מוקפים בחוקיות בתוך הקיום הארצי, וחוקיות זו כוללת את עולם החומר שנגיש לנו.

כעת התבוננו בקיום הארצי. אם תפנו את תשומת הלב לתהליכים שמתרחשים בעולם המינרלי, תראו את הממלכה שלגמרי נתונה לחוקיות זאת של הקיום הארצי. לכן, אנו יכולים לומר: קודם כול, העולם המינרלי כפוף לחוקיות זו; אך יש דבר שני שכפוף לה. כאשר אנו הולכים ממקום למקום, או אפילו כאשר אנו מועברים ממקום למקום, בקיצור, כאשר במידה מסוימת אנו מתנהגים כמו חפצים בעולם הפיזי, אנו חיים בתוך אותה חוקיות כמו העולם המינרלי. מבחינת החוקיות הארצית, אין זה משנה אם אנחנו נושאים איתנו אבן כאשר אנחנו הולכים, או מזיזים את האבן, או אם מעבירים את האדם ממקום למקום או שהוא זז בעצמו. עבור החוקיות הארצית, זה לגמרי היינו הך. עלינו לקחת בחשבון שהדבר היחיד שמשנה מבחינת החוקיות הארצית הוא השינוי במקום בו נמצא האדם, אך לשינוי זה יכול לגרום האדם עצמו. זה כבר קשור לדברים אחרים. אך אם אתה לומד את החוקיות הארצית בלבד, מה שקורה בגבולות העור של האדם או מה שקורה בנפשו של האדם יכול להיות לגמרי לא רלבנטי. מה שרלבנטי הוא רק השינוי במיקום בתוך המרחב הארצי.

אם כן, אנו רואים שבנוסף לעולם המינרלי, הדבר השני הוא האדם שזז או הוזז (כלומר, הוזז מבחינה חיצונית). הקשר היחידי של העולם החיצוני לאדם, במידה בה העולם הוא ארצי ופוגש את החושים שלנו, הוא הקשר לאדם שזז או הוזז מבחינה חיצונית. אם נרצה למצוא קשר אחר כלשהו לאדם, עלינו לפנות מיד לכיוון אחר. ואז אנו מגיעים למה שנמצא בסביבה החוץ-ארצית שלנו, כאשר, למשל, אנו לומדים את הסביבה של הירח, את כל מה שנובע מהירח. אנשים רבים עדיין מודעים כיום למשהו מההשפעה של הירח על האדמה. אנשים רבים מאמינים בהשפעות של הירח, כמו למשל הקשר בין שלבי הירח לכמויות הגשם. האנשים המשכילים של זמננו חושבים כמובן שזו אמונה תפלה.

סיפרתי לכם, או לפחות לחלק מכם, על רצף אירועים משעשע שקרה בלייפציג. הפילוסוף של הטבע והאסתטיקן המסקרן, גוסטב תיאודור פכנר, (Gustav Theodor Fechner)אפילו כתב ספר בנושא השפעת הירח על תנאי מזג האוויר. באוניברסיטה הוא היה עמיתו של חוקר הטבע והבוטניקאי הידוע, שליידן (Schleiden). בתור מטריאליסט מודרני, שליידן היה, כמובן, משוכנע שהרעיונות שעמיתו פכנר רצה להציג על ההשפעות של מופעי הירח על מזג האוויר יכולים להתבסס אך ורק על אמונה תפלה. לצד שני המדענים באוניברסיטה של לייפציג היו גם הנשים שלהם, הגברת שליידן והגברת פכנר. בזמן ההוא, התנאים היו עדיין כל כך פרימיטיביים בלייפציג, שהיה צורך לאסוף מי גשם לקראת יום הכביסה. הנשים התווכחו האם בזמן מופעי ירח מסוימים אפשר לאסוף יותר מי גשם מאשר בזמנים אחרים. הגברת פכנר אמרה שהיא מאמינה במה שבעלה פירסם בנושא. היא רצתה להגיע להסכמה עם הגברת שליידן, שלא האמינה במה שטען פכנר, לגבי הזמן היעיל ביותר שבו כדאי להניח בחוץ את החביות כדי לאסוף את הכמות הגדולה ביותר של גשם. הגברת פכנר הציע שהגברת שליידן תוציא את החביות שלה בזמנים אחרים, מאחר שלפי דעתו של שליידן היא תצליח לאסוף בדיוק את אותה כמות המים כמו הגברת פכנר, שתפעל על פי המלצות בעלה. אך למרות העובדה שהגברת שליידן חשבה שהדעות של פרופסור פכנר אינן אלא אמונה תפלה, היא בכל זאת בחרה להוציא את החביות שלה בדיוק באותם הזמנים כמו הגברת פכנר.

מבחינת התודעה המדעית המודרנית שלנו, השפעת הכוחות של גופים פלנטריים אחרים פחות נראית לעין. אך אילו היינו חוקרים יותר לעומק – כפי שזה אמור לקרות עכשיו במכון הפיזיולוגי-מדעי שלנו בשטוטגרט – את הקו שעליו צומחים העלים של הצמחים על הגבעול, לדוגמה, היינו מגלים איך כל קו קשור לתנועת כוכבי הלכת, איך הקווים האלה הם כמו תמונות מיניאטוריות של תנועות הפלנטות. אז היינו מגלים שדברים רבים על האדמה מובנים רק כאשר מכירים את המימד החוץ-ארצי ולא מתבססים רק על האמונה שהוא פשוט זהה למימד הארצי, או במילים אחרות, כאשר מכירים בעובדה שקיימת חוקיות שהיא קוסמית ולא ארצית.

אם כך, אנו יכולים לומר שפועלת חוקיות שנייה בתוך הקיום הקוסמי. רק כאשר נתחיל ללמוד השפעות קוסמיות אלו – וניתן לעשות זאת בדרך אמפירית לחלוטין – תהיה לנו לראשונה בוטניקה אמיתית. עולם הצמחים שלנו אינו צומח מתוך האדמה באופן שאותו מתארת הבוטניקה המטריאליסטית, אלא כוחות קוסמיים מושכים אותו החוצה. לתוך מה שהכוחות הקוסמיים מושכים החוצה מתוך האדמה בתהליך הצמיחה, חודרים לאחר מכן הכוחות המינרליים שממלאים את השלד הקוסמי של הצמח, כך שהוא נעשה נראה לעין, כך שהחושים יכולים לקלוט אותו. אם כן, אנו יכולים לומר שלחוקיות קוסמית זו כפוף, ראשית, עולם הצמחים. שנית, לחוקיות קוסמית זו כפוף כל מה ששייך לתנועה הפנימית של האדם – כלומר, לתנועה שהיא פיזית, אך מתרחשת בתוך האדם. (אך פחות קל להתחקות אחר התהליכים האלה מאשר אחרי התהליכים ששייכים לעולם הצמחים, מפני שבמידה מסוימת הם עצמאיים ואינם תלויים בריתמוס של התהליכים החיצוניים, אלא הם מחקים את הריתמוס הזה באופן פנימי.) האדם שזז חיצונית כלול בחוקיות הארצית, אך כאשר בוחנים את העיכול, את התנועה של החומרים המזינים באיברי העיכול, כאשר מתבוננים כעת לא בריתמוס, אלא מעבר לריתמוס, בתנועה של הדם דרך כלי הדם – וקיימים עוד דברים רבים שנעים בתוך גוף האדם – מקבלים תמונה של מה שנע בתוך האדם, בין אם הוא עומד במקום או זז ממקום למקום. את זאת לא ניתן לשלב פשוט לתוך החוקיות הארצית, אלא יש לשלב בחוקיות הקוסמית באותו האופן כמו את הצורות ואת התנועות של הצמחים. רק שאצל האדם, הצורות והתנועות האלה פועלות הרבה יותר לאט מאשר בצמחים. לכן ניתן לומר שהתנועות הפנימיות של האדם כפופות גם כן לחוקיות הקוסמית.

אנו יכולים לחשוב כעת על כך שהקוסמוס משתרע למרחקים בלתי מוגבלים, והכול משפיע באופן כלשהו על החיים שמתפתחים על פני האדמה. אך אילו היו קיימים רק שני סוגי חוקיות אלה, אילו הייתה קיימת רק החוקיות הארצית והחוקיות הקוסמית, כפי שתיארתי אותן בפניכם עכשיו, אז לא היה קיים דבר על האדמה חוץ מממלכת המינרלים וממלכת הצמחים, כי האדם בוודאי לא היה יכול להיות קיים שם. אילו כן היה קיים שם האדם, הוא היה יכול לזוז מבחינה חיצונית והיו מתרחשות בתוכו תנועות פנימיות, אבל עדיין לא היינו יכולים לדבר על בן אנוש במלוא מובן המילה. גם החיות לא היו יכולות להתקיים על האדמה בתנאים אלה, אלא בעצם רק המינרלים והצמחים. לחוקיות הקוסמית ולתוכן הקוסמי של הישות חייב לחדור משהו שאיננו חלק ממרחב כלשהו, משהו שלגביו לא ניתן לדבר בכלל על מרחב.

כמובן, את כל מה שנכלל בחוקיות הקוסמית ובחוקיות הארצית יש לתפוס כקיים במרחב. אך כעת, אנו מדברים על משהו שאינו קיים במרחב, למרות שהוא חודר את החוקיות הקוסמית כולה. דמיינו איך התנועות באדם, או מדויק יותר תנועותיו הפנימיות, קשורות לריתמוס שלו. קודם כול, כל מה שאנו מכנים תנועה של החומרים המזינים בתוכנו מתמזג עם תנועת הדם. אך תנועה זו אינה מתרחשת כך שהדם פשוט זורם דרך כלי הדם כנוזל מזין. לא רק שהדם עצמו נע בצורה ריתמית, אלא מעבר לכך לריתמוס זה יש קשר ספציפי עם ריתמוס הנשימה דרך צריכת החמצן על ידי הדם. יש בתוכנו את הריתמוס הדואלי הזה. כבר תיארתי פעם איך החוקיות הפנימית של הנפש מבוססת על היחס של 4:1 בין ריתמוס הדם לריתמוס הנשימה, באופן כזה שהמשקל והטורים ביצירה הפואטית למעשה תלויים בו.

כך אנו רואים שמה שמתרחש כתנועה פנימית קשור לריתמוס, והריתמוס, כפי שאמרנו, קשור לחיי הנפש של האדם. באופן דומה, עלינו להבין שתנועת הכוכבים נמצאת בקשר עם נפש העולם. אם כן, אנו יכולים לדבר על חוקיות שלישית בנפש העולם, שבה נכללים: 1) עולם בעלי החיים, 2) כל התהליכים הריתמיים שקשורים לחלק הגופני של האדם. כבר דיברנו על כך, אבל הייתי רוצה להזכיר זאת שוב בשביל המשך ההתבוננות שלנו. אתם יודעים שהאדם נושם בערך 18 נשימות בדקה. תכפילו זאת ב-60, ותקבלו את מספר הנשימות בשעה; תכפילו את התוצאה ב-24 ותקבלו את סך כול הנשימות ביממה, בערך 25,920 נשימות במשך היממה אצל האדם הממוצע. מספר זה של נשימות מהווה את הריתמוס של יום/לילה באדם. אנו יודעים גם שנקודת הַשִּׁווְיוֹן של האביב מתקדמת מעט בכל שנה דרך הקונסטלציות, כך שהנקודה בה השמש זורחת באביב מתקדמת בשמיים. אורך הזמן שבו השמש מגיעה שוב לנקודה ההתחלתית היא 25,920 שנה. זה הריתמוס של היקום שלנו, וריתמוס הנשימה שלנו במהלך 24 שעות הוא תמונה מיניאטורית של ריתמוס זה של היקום. עם הריתמוס שלנו, אנו שזורים בריתמוס העולם, עם הנפש שלנו אנו שזורים בחוקיות של נפש העולם.

קיימת חוקיות רביעית, החוקיות אשר עומדת ביסודות של היקום כולו ושל שלוש המערכות של חוקיות שתיארנו קודם. אנו מרגישים כפופים לחוקיות רביעית זו כאשר אנו נעשים מודעים לעצמנו כבני אדם רוחניים. בתהליך זה שבו אנו נעשים מודעים לעצמנו כבני אדם רוחניים, עלינו להבין באופן ברור את העובדה הבאה: בהתחלה, יתכן שאיננו מבינים דבר זה או אחר אודות העולם, ולמעשה, בגלל האינטלקטואליזם של היום, שהפך להיות כוח תרבותי אוניברסלי, אנו מבינים מעט מאוד. בשלב זה באבולוציה האנושית שלנו, אנו בהתחלה מבינים מעט מאוד עם הרוח שלנו. אך תכונה שטבועה בהכרה העצמית של הרוח היא זו שאומרת לעצמה שכאשר היא מתפתחת, אי אפשר לשים גבול לאבולוציה שלה. הרוח חייבת להיות מסוגלת להתפתח לתוך היקום דרך ידיעה, רגש ורצון. אם כן, בכך שאנו נושאים בתוכנו את הרוח, עלינו להיות כפופים לחוקיות רביעית בתוך רוח העולם.

1) החוקיות בתוך הקיום הארצי כוללת את

א.  העולם המינרלי       ב. האדם שזז חיצונית

2) החוקיות בתוך הקיום הקוסמי כוללת את

א. עולם הצמחים         ב. התנועות הפנימיות של האדם

3) החוקיות בתוך עולם הנפש כוללת את

א. עולם בעלי החיים    ב. התהליכים הריתמיים

4) החוקיות בתוך רוח העולם כוללת את

א. האדם                   ב. התהליכים העצביים-חושיים

רק עכשיו אנחנו מגיעים לראשונה לישותו האמיתית של האדם, כי האדם לא היה יכול להיות קיים באמת בתוך שלוש המערכות האחרות של החוקיות בלבד. רק עכשיו אנו מוצאים את האדם, אך באופן ספציפי את אותו חלק בו שמהווה את המערכת העצבית-חושית בתוכו, שהיא זאת שקודם כול נושאת פיזית את החיים של הרוח, כלומר את התהליכים העצביים-חושיים. כאשר אנו מתבוננים באדם, אנו פוגשים קודם את האדם השלם, שבו הראש הוא זה שנושא בעיקר את האיברים העצביים-חושיים, ולאחר מכן את הראש עצמו. האדם הוא אנושי הודות לעובדה שיש לו ראש; הראש הוא החלק האנושי ביותר באדם.

באדם כשלם ובראשו, אנו כבר פוגשים את האדם פעמיים.

כעת – אם נחשוב על מה שתיארתי כרגע כסיכום של מה שדיברנו עליו בשבועות האחרונים – אנו מתחילים לקבל תמונה לגבי קשר האדם עם סביבתו, אך לא רק עם סביבתו במרחב, כי עולם המרחב קשור רק לחוקיות הראשונה והשנייה; אלא אנו מתייחסים גם לאותו עולם שאינו מרחבי, ושקשור לחוקיות השלישית והרביעית. מבחינת האדם המודרני, יותר ויותר קשה לתפוס שיכול להיות שקיים משהו שהוא לא בתוך המרחב, או שלפעמים אין זה רלבנטי לדבר במונחים של מרחב גם אם מדברים על מציאויות. אך מבלי לתפוס זאת, לעולם לא יהיה ניתן לעלות למדע הרוח. מי שרוצה להישאר בין גבולות המרחב, אינו יכול לעלות ולהגיע לישויות רוחיות.

פעם שעברה כשדיברתי כאן, סיפרתי לכם על תפיסת העולם של אנשי יוון העתיקה כדי להצביע על כמה שונה הייתה השקפת העולם של האדם בזמנים קדומים מזו של האדם המודרני. תמונה זו שהצגתי אותה כעת יכולה להיות ברורה לאדם של ימינו; הוא יוכל להגיע אליה אם הוא יתבונן בעולם באופן פשוט וללא דעות קדומות, כלומר אם הוא אינו מושפע מהזבל שאותו מייצר לפעמים המדע המודרני.

עלי להוסיף מספר דברים למה שאמרתי קודם על השקפת העולם של יוון העתיקה, כדי שנוכל לראות את הקשר בינה לבין מה שרציתי להציג בפניכם בתמונה זו. אתם מבינים, אם האדם חכם מאוד, הוא יכול לומר שעולם המרחב מורכב מיותר מ-70 יסודות בעלי משקל אטומי שונה וכו'. יסודות אלה, הוא אומר, יוצרים סינתזות, אפשר לנתח אותם וכו'. ועל בסיס החיבורים הכימיים ביניהם, או אם מפרידים ביניהם, ניתן להסביר מה קורה בעולם מבחינת אותם 70 יסודות. העובדה שניתן להתחקות אחר יסודות אלה עד למקור קדום יותר אינה צריכה להעסיק אותנו כרגע. ככלל, 72 יסודות אלה מקובלים היום במדע הפופולרי.

אילו איש מיוון העתיקה – לא בגלגולו הנוכחי, שבו הוא היה חושב, כמובן, בדיוק כמו כל אדם אחר היום אם הוא היה אדם מלומד – אילו יווני מיוון העתיקה היה מופיע בעולם של ימינו, הוא היה אומר: "הכול טוב ויפה, אבל אי אפשר להגיע רחוק עם ה-70 או יותר יסודות אלו. למעשה, הם לא מספרים דבר על העולם. אנחנו חשבנו על העולם באופן שונה לחלוטין: אנו ראינו אותו כמורכב מאש, אוויר, מים, ואדמה."

וכך היה עונה האדם של ימינו: "זאת תפיסה ילדותית. אנחנו עברנו בהרבה את השלב הזה. אנחנו כן מסכימים שקיימים מצבי צבירה; במצב צבירה של גזים קיימת צורה של אוויר, במצב נוזלי קיימת צורה מימית, ובמצב המוצק ישנה צורת האדמה. אך משמעות החום שונה לחלוטין מבחינתנו ממה שאתה מתאר. אנחנו התקדמנו רחוק מעבר למושגים ילדותיים כאלה. מה שמרכיב את העולם מבחינתנו ניתן למצוא ב-70 היסודות שלנו."

אז היווני היה מגיב כך: "זה יפה מאוד, אבל האש – או החום – האוויר, המים, האדמה, הם משהו שונה לחלוטין ממה שאתה מתאר לעצמך. אתה לא מבין בכלל את האופן בו אנחנו תפסנו אותם."

האדם המשכיל המודרני שלנו היה חושב שהאמירות האלה מוזרות, והיה מתרשם שהוא פגש אדם משָלָב יותר ילדותי באבולוציה של התרבות. מפני שהיווני היה מבין מיד את מה שיש בראש של המדען המודרני, הוא לא היה מתבייש לומר: "אתה יודע, החומרים שאתה קורא להם 72 היסודות שלך שייכים מבחינתנו כולם לאדמה. נחמד מאוד שאתה מבדיל ביניהם, שאתה ממשיך לפרט עוד ועוד, אבל עבורנו התכונות שאתה מזהה ב-72 היסודות שלכם שייכות לאדמה. על המים, האוויר והאש אתה לא מבין כלום, אתה לא יודע כלום עליהם."

והיווני היה ממשיך לדבר – אתם רואים שלא בחרתי באדם מן המזרח מתקופת תרבות קדומה, אלא יווני בעל ידע – והיה אומר: "מה שאתה אומר על 72 היסודות שלך עם כל הסינתזות והאנליזות שלהם, הכול יפה מאוד, אבל לְמה אתה מאמין שזה קשור? זה קשור רק לאדם הפיזי ברגע שהוא מת ושוכב בקבר! שם החומרים שלו, כל גופו הפיזי, עוברים את התהליכים שאתה לומד לזהות בפיזיקה ובכימיה שלך. מה שאתה יכול ללמוד בתוך הקשרים המבניים של 72 היסודות שלך לא קשור בכלל לאדם החי. אינך יודע דבר על האדם החי, מפני שאינך יודע דבר על המים, האוויר והאש. קודם צריכים לדעת משהו על המים, האוויר והאש, ורק אז יכולים לדעת משהו על האדם החי. דרך מה שאתה מבין בכימיה שלך, אתה יודע רק את מה שקורה לאדם כשהוא מת ושוכב בקבר, את התהליכים שמתרחשים בגווייה. זה כל מה שאתה יכול ללמוד בעזרת 72 היסודות שלך."

אם הם היו ממשיכים בשיחה, היווני עדיין לא היה מצליח לשכנע את המלומד של ימינו, אבל הוא היה אולי מנסה להסביר עוד משהו: "72 היסודות שלך שייכים כולם למה שאנחנו מחשיבים כאדמה. אמנם אנחנו מתבוננים בתמונה הכללית, אבל גם אם תמשיך לנתח את היסודות, תגיע אך ורק לידע ספציפי יותר, וידע ספציפי יותר לא יאפשר לך לחדור לתוך המעמקים. לעומת זאת, אילו היית מכיר את מה שאנחנו מכנים מים, היית מתוודע ליסוד שבו, כל עוד הוא חי ופועל, התנאים הארציים אינם פועלים לבד; המים, בכל פעילותם, כפופים לתנאים קוסמיים."

ההבנה של המים לא הייתה מוגבלת אצל היווני אך ורק לתכונותיהם הפיזיות של המים, אלא כללה את כול מה שמשפיע על האדמה כחוקיות מהקוסמוס, שבה נכללת תנועת חומר-המים. בתוך תנועה זו של חומר-המים חי היסוד הצמחי. כאשר היווני הבדיל בין מה שקיים בתוך יסוד המים החי ואורג לבין כל מה שארצי, הוא ראה ביסוד חי ואורג זה של המים את כל החוקיות של חיי הצמח, שיסוד מיימי זה כלל בתוכו. לכן אנו יכולים לומר: מבחינה סכמתית ניתן למקם יסוד מיימי זה איפשהו על האדמה, אך הוא למעשה נשלט מתוך הקוסמוס. ואז אנו יכולים לתאר את היסוד המינרלי, את היסוד הארצי האמיתי, כנוצר ועולה מלמטה למעלה במגוון אופנים, וחודר את הצמחים, וממלא אותם, במובן מסוים, ביסודות ארציים.

Diagram 2

אך מה שהיווני חשב על היסוד המיימי היה משהו חדש במהותו, ועבורו זאת הייתה קליטה חושית ממשית. הוא לא ראה זאת במושגים, אלא בתמונות, באימגינציות. אך עלינו לחזור לאחור לתקופה של אפלטון – מאחר שעם אריסטו תפיסה זו השתבשה – ואף לתקופות לפני אפלטון, כדי לגלות איך היווני שבאמת ידע דברים אלה ראה באימגינציות את מה שחי ביסוד המיימי ונושא באופן ממשי את הצמחייה, ואיך הוא קישר את הכול לקוסמוס.

ועכשיו, היווני היה ממשיך בהסבריו: "תראה, מה ששוכב בקבר לאחר שהאדם מת, ומה שתלוי בחוקים המבניים שפועלים ב-72 היסודות שלכם, נכנס בין הלידה, או ההתעברות, למוות לתוך החיים האתריים שפועלים מתוך הקוסמוס. חיים אתריים אלה חודרים אותך כאדם חי; אתה לא תבין שום דבר מכל זה, אם לא תחשיב את המים כיסוד בפני עצמו, אם לא תראה את עולם הצמחים כשייך ליסוד המיימי, אם לא תראה את התמונות, את האימגינציות האלה."

"אנחנו היוונים," הוא היה אומר, "דיברנו על הגוף האתרי של האדם, אבל לא המצאנו את הגוף האתרי מהדמיון שלנו, אלא אמרנו: אם אנו מתבוננים באביב בעולם הצמחים הירוק הנובט והמלבלב, ורואים איך הוא צובע את עצמו בהדרגה בכל מיני צבעים שונים, אם רואים את עולם הצמחים הזה נושא פרי בקיץ, ורואים את העלים קמלים בסתיו, אם אנו עוקבים אחרי מהלך השנה בחיי הצמחים ורוכשים הבנה פנימית לגביו, מה שמופיע אז מול עיני הנפש שלנו מתחבר אלינו. הוא מתחבר אלינו חזק באותה המידה כמו שאנחנו מחוברים לעולם המינרלי דרך הלחם והבשר שאנו אוכלים. בצורה דומה לאכילה, אנו מתחברים למה שנראה לעין באופן חיצוני בעולם הצמחים במהלך השנה. ואז, אם תחדור בנו הקליטה שכל מה שקורה לאורך 24 שעות הוא כמו תמונה מיניאטורית של כל זה, שחוזרת על עצמה במהלך כל חיינו, אז תהיה בתוכנו תמונה מיניאטורית של מה שמרכיב את העולם החיצוני סביבנו מתוך היסוד המיימי, האתרי, מתוך הקוסמוס. כל פעם שאנו מתבוננים בעולם חיצוני זה בהבנה אמיתית, אנו יכולים לומר שמה שנמצא שם בחוץ חי גם בתוכנו. אנו אומרים: התרד גדל שם בחוץ. אני מלקט אותו, מבשל אותו ואוכל אותו, ולכן הוא נמצא בבטן שלי, כלומר בגוף הפיזי שלי. באותו האופן אנו יכולים לומר: שם בחוץ, במהלך השנה חיים ופועלים חיים אתריים, וחיים אלה נמצאים גם בתוכי."

היווני לא חשב על המים הפיזיים, אלא בבסיס השקפתו היה מה שהוא תפס באימגינציות שלו והביא לקשר חי עם ישות האדם. וכך הוא היה ממשיך ואומר לאיש המלומד של ימינו: "אתה חוקר את הגופה ששוכבת בקבר, מפני שאתה חוקר רק את האדמה – 72 היסודות שלך הם רק אדמה. אנחנו חקרנו את האדם החי. בתקופתנו חקרנו את האדם שעדיין לא מת, שצומח ונע בפעילות פנימית. אי אפשר לעשות זאת מבלי להתקדם לידע של היסודות הנוספים."

כך היה אצל אנשי יוון העתיקה, ואילו היינו חוזרים לעבר עוד יותר רחוק, היו פוגשים אותנו במשמעותם המלאה יסוד האוויר ויסוד האש או החום. אנו נתייחס אליהם בהמשך; אך אני רוצה קודם לציין שהעובדה שהאדם אינו רואה בפנימיותו את הקשרים הנכונים בין הכוחות, העובדה שהוא אינו יכול למצוא גם את הקשרים הנכונים בעולם בחוץ, היא זו שמאפיינת את האבולוציה של התרבות שלנו מאז השליש הראשון של המאה ה-15. ההבנה של הקשרים הללו פשוט אבדה, ולכן אבדה גם ההבנה לגבי ישות האדם החיה. במדע של היום אנחנו לומדים רק גופות. שמעתם פעמים רבות שהיה צריך להגיע שלב זה בהיסטוריה של האבולוציה האנושית. הוא היה צריך להגיע מסיבות אחרות: כדי שהאנושות תוכל לעבור את שלב האבולוציה של החופש. אך בתוך התהליך, מאז השליש הראשון של המאה ה-15, אבדה הבנה מסוימת לגבי טבע האדם. ההבנה של מדע הטבע מוגבלת עד כה ליסוד אחד, האדמה, וכעת עלינו למצוא את הדרך חזרה. עלינו למצוא את הדרך חזרה ליסוד המים דרך אימגינציה, ליסוד האוויר דרך אינספירציה, וליסוד האש דרך אינטואיציה.

מה שראינו והסברנו כעלייה להכרה הגבוהה יותר – העלייה מההכרה הרגילה דרך אימגינציה, אינספירציה ואינטואיציה – היא במהותה גם עלייה אל היסודות. אנו נמשיך לדבר על כך בעוד יומיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *