שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 69

שיעורים אזוטריים – כרך 2 – פרק 69

שיעורים אזוטריים

רודולף שטיינר

GA266

תרגם מאנגלית: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

חלק 2

פרק 69

מהתוכן של שיעורים אזוטריים

ברלין     5.11.1910

כמו תמיד, אנו נבקש עזרה בעבודתנו מרוח היום. (יום שבת)

 

רוח כבירה חובקת-כל,

את שמילאת מרחב אינסופי כשאף אחד מאיברי גופי לא היה עדיין קיים;

אַתְּ היית.

אני מרים את נפשי אליך.

הייתי בך.

הייתי חלק מהכוח שלך.

שלחת את כוחותייך והתמונה המקורית והראשונה של צורת גופיי השתקפה בהתחלות הראשונות של האדמה.

הייתי בכוחות ששלחת.

אַתְּ היית.

הארכיטיפ שלי הביט בך.

הוא הביט בי, בעצמי, אני שהייתי חלק ממך.

אַתְּ היית.

 

רוח כבירה חובקת-כל,

הלוואי והאני שלי יינשא את עצמו מלמטה כלפי מעלה,

הלוואי ויקבל סימן ממך בחיבוק-כל.

הלוואי ורוח ישותי תואר

על ידי אור מבשרייך.

הלוואי ונפש ישותי תוצת בלהבות האש של משרתייך.

הלוואי והרצון של האני שלי יאחז

בעוצמת המילה הבוראת שלך.

אַתְּ הווה.

הלוואי שישותך תחדור לרצוני

שהאני שלי יהיה אחוז על ידי הבנת האור הקורן שלך,

בחום-האהבה של חייך

למילת הבריאה של ישותך.

אַתְּ הווה.

אתמול אמרנו שהחניך שומע את צליל הרוח מהמזרח. אך אם החניך ירצה כעת לומר שהוא יודע איך נשמע צליל הרוח, וכעת שמע את צליל הרוח הראשון שלו, הוא יטעה טעות גדולה. שכן צליל זה הוא המילה האחרונה מהתחום הפיזי.

עולם הרוח הוא לעת עתה חסר צבע, חסר אור, חסר קול וכן הלאה. כל הצבעים שאנו יכולים לראות אינם דבר רוחני – הם נובעים מחיינו הפנימיים ומצביעים על איכויות שאין לנו אך עלינו לרכוש. למשל, אם אנו רואים צבע אדום המשמעות היא שאין בנו אהבה, שעלינו לפתח אותה בתוכנו. אם אנו רואים סגול, זה אומר לנו שעלינו לרכוש אדיקות מסורה.

אם אנו שומעים רעשים, זה לא דבר רוחני אלא משהו שיוצא מתוכנו. אם מישהו הופך לצמחוני אך גופו עדיין מתגעגע לבשר, גם אם הוא אינו מודע לכך, הרי שהכמיהה הזו מהדהדת בצלילים מטעים. כל הרעשים והצלילים האלה הם רק קרקורי עורב.

אם דמות מתקופות קודמות נראית בפני החניך, והוא רוצה מייד לפרש אותה, זה יהיה די שגוי. הוא חייב להיות מסוגל לחכות עם הפרשנות שלו לשלב מאוחר יותר. אם דימוי כזה מופיע לפני נפשנו, הוא מתפוגג ברגע שאנו מתקרבים אליו עם מחשבותינו. אך אם זה דימוי אמיתי, הוא יעלה לפנינו בהמשך ויישאר שם בצורתו האמיתית, ונדע מה פירושו. עלינו להיות מסוגלים לחכות ולשתוק. עלינו לדבר על חוויות כאלה הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים עליהן. עלינו להסתכל ולהתייחס לכל חיי הרוח שלנו כאל משהו קדוש. עלינו לומר לעצמנו שחוויות של צלילים, צבעים וכו' אינן נובעות מתחום הרוח, אלא מהאגו שלנו שנחשף לים של תשוקות ורצונות, בדיוק כמו תיבת נח כשהים גאה סביבה. באומרנו לעצמנו בצורה ברורה וללא הפסקה שחוויות ותופעות אלה אינן רוחניות, עלינו לתת לאגו שלנו ללכת, לתת לו לעוף משם, בדיוק כפי שהיונה שוחררה מתיבת נח ולא חזרה.

לאחר מכן התלמיד חווה התנסות אוקולטית נוספת. לאחר שראינו שעולם הרוח ריק עבורנו, אנו רואים שבכל זאת חוויות אלו חשובות עבורנו. צבעים הופכים למתריעים ויועצים. הם מספרים לנו מה עלינו עדיין להשיג. אנו מבינים שצלילים משקפים את התשוקה הגופנית שלנו. וכאשר התמונות שאנו יכולים לעבוד על איכותן מספרות לנו בשקט את משמעותן, נפשנו מתעשרת מחוויות כאלה. זה כמו היונה ששוחררה בפעם השנייה וחזרה עם עלה זית, סמל השלום.

אך נפשו של החניך האזוטרי אינה נותרת לגמרי לנפשה בדרך קשה זו; ישנם דברים שהוא יכול להיאחז בהם. למשל, צלב הוורדים. עלינו לתת לו לפעול עלינו; עלינו להבין שהשחור של העץ הוא הגשמיות שלנו שהתקשתה ונבלה, ועלינו לתת לאני הנמוך שלנו שמזדהה עם הגוף להיות כהה ומת כמו העץ של הצלב. ואז האני הגבוה והרוחני יפעל בנו באופן בו השחור של הצלב מוחלף לקווי אור בוהקים וזוהרים. כמו כן, האדום של הוורדים ישתנה מצבע האהבה הפועל כלפי פנים, לירוק, צבע החיים הפועל כלפי חוץ.

כשאנו חווים סמלים אזי הסמלים האמיתיים מעולם הרוח הם אלו הגורמים לנו לסבול, ולא אלה המעניקים לנו שמחה. עלינו לשאת אותם איתנו עד שנבין את משמעותם. על הרוחני להיוולד מהם בתוכנו בזמן שאנחנו סובלים.

דבר נוסף שעלינו להבין הוא שאנו לא יכולים להיות לא-אנוכיים. אנחנו אף פעם לא לא-אנוכיים. וגם אם נדמיין שעשינו משהו שהוא לגמרי לא אנוכי, אנחנו טועים. איננו יכולים לפעול ללא אנוכיות. זוהי קארמה עולמית המאפשרת לנו לפעול באופן אנוכי, קארמה עולמית היא אלוהים.

ואם נגיע למצב בו אנו פועלים בצורה טובה ואצילית, הרי שהאלוהים שבנו הוא הטוב. ככל שנהיה אנוכיים יותר נבחין, למשל, שאנחנו כבר לא נבהלים או מפוחדים. אם יש רעש חזק פתאומי בקרבת מקום, לא נקפוץ כמו פעם. האל שמאפשר לנו לפעול בצורה טובה ואצילית הוא המודל שלנו. המודל הארכיטיפי שלנו הפך אותנו למה שאנו עכשיו. ועלינו להפוך שוב לעותק של הארכיטיפ שלנו.

לאחר שהבנו זאת נכון, נבין גם את האימרה הרוזנקרויצרית האזוטרית:

Ex Deo nascimur, in… morimur, Per spiritum Sanctum revivscimus.

החניך האזוטרי לא אומר מה נשאר כאן. כשאנו מתחילים לומר שורה זו, הרגש שלנו חייב לנוע למה שלא ניתן להביעו במילים. ורק כאשר הרגש חוזר אפשר להמשיך לדבר. כל מי שחווה זאת בפנימיות עם הרגש הנכון יבין גם נכון את הפסוק האזוטרי האחר:

ברוח מונח זרע גופי.

והרוח הטביעה בגופי

את עיני החושים,

שדרכם אני יכול לראות

את אורות הגופים.

והרוח הטביעה בגופי

היגיון ותחושה,

רגש ורצון,

שדרכם אוכל לתפוס את מהות הגופים

ולפעול על פיהם.

ברוח מונח זרע גופי.

 

בגופי טמון זרע הרוח.

אשלב ברוחי

את העיניים העל-חושיות

שבאמצעותן אוכל לראות את אור הרוחות.

אטביע ברוחי

חוכמה, כוח ואהבה,

כדי שדרכי תפעלנה הרוחות

ואהפוך לאיבר מודע לעצמו

של מעשיהן.

בגופי טמון זרע הרוח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *