רפואה רוחנית
רודולף שטיינר
קורס עבור רופאים ואנשי דת
הרצאה 2 – 9.9.1924 דורנאך GA318
תרגמה מאנגלית: אורנה בן דור
תיקונים: דניאל זהבי
ההרצאה מופיעה בספר: רפואה רוחנית
חברים יקרים,
אם ברצוננו לבחון את העניינים המשותפים לכמרים ולרופאים, עלינו להתבונן בתחילה על תופעה מסוימת בחיים האנושיים שגולשת בקלות לעבר התחום הפתולוגי. התופעה הזו מחייבת את הבנתם של הרופאים, משום שהם מגיעים למעמקים, אפילו לתוך האזור האזוטרי של החיים הדתיים.
עלינו להבין שכל ענפי הידע האנושי חייבים להיות חופשיים מגישה גסה כלשהי, כזו שנכנסה לתוכם בתקופה מטריאליסטית זו. עלינו רק להיזכר כיצד תופעה שנכללה לזמן מה תחת הכותרת “גאונות ואי שפיות” קיבלה לאחרונה אינטרפרטציה גסה על ידי לומברוזו ובית ספרו וכמו כן על ידי אחרים. אני לא מצביע על המחקר עצמו – שבו יש שימוש – אלא לאופן שבו הם מתבוננים בדברים, מה שהם כינו כ”אנתרופולוגיה קרימינלית”, מתוך הלימוד של גולגולות של פושעים.
הדעות שהם השמיעו היו לא רק גסות אלא גם שגרתיות באופן יוצא דופן. ברור שכל הפילשתים[1] התכנסו יחדיו והחליטו מיהו הטיפוס האנושי הנורמאלי. וזה היה קרוב ביותר לאדם הפילשתי! וכל מה שסטה מטיפוס זה היה פתולוגי, גאוני מצד אחד, ובלתי שפוי מן הצד השני. כל אחד מהם היה פתולוגי בדרכו.
מכיוון שברור לגמרי לכל מי שהינו בעל תובנה, שכל אפיון פתולוגי בא לידי ביטוי באופן גופני, ברור גם שניתן למצוא סימפטומים באפיונים גופניים המצביעים על הכיוון האחד או השני. העניין הוא איך מתייחסים לסימפטומים באופן הנכון. אפילו תנוך אוזן יכול בתנאים מסוימים לחשוף באופן ברור מוזרות פסיכולוגית כלשהי, משום שמוזרויות פסיכולוגיות כאלה קשורות עם הקרמה שפועלת מאינקרנציות קודמות.
הכוחות הבונים את האורגניזם הפיזי בשבע השנים הראשונות של חיי אדם הינם אותם הכוחות שבעזרתם אנו חושבים מאוחר יותר. כך שזה חשוב להתייחס לתופעה מסוימת, לא באופן השגור, אלא בדרך הראויה באמת. אל לנו להתייחס אליהם כפתולוגיים (למרות שהם יובילו אותנו לאספקטים של פתולוגיה), אלא במקום זאת עלינו להשתמש בהם כדי לקבל טווח ראיה על החיים האנושיים עצמם.
הבה ונסקור לעת עתה, את תמונת הישות האנושית הניתנת לנו על ידי האנתרופוסופיה. הישות האנושית עומדת לפנינו בגופה הפיזי, שמאחוריו אבולוציה ארוכה, שלושה שלבי הכנה לפני שהוא הפך לגוף ארצי – כפי שמתואר בספרי – מדע הנסתר בקוויו העיקריים.
גוף ארצי זה צריך להיות מובן הרבה יותר מאשר הוא מובן היום על ידי האנטומיה והפיסיולוגיה. משום שהגוף הפיזי האנושי כפי שהוא היום הינו בבואה של הגוף האתרי, שהינו בשלב השלישי של ההתפתחות שלו, ושל הגוף האסטרלי שנמצא בשלב השני שלו, ואפילו ברמה מסוימת של הארגון של האני שבני אדם קיבלו לראשונה על פני האדמה ולכן הינו בשלב הראשון של ההתפתחות שלו.
כל זה מוטבע כהטבעה של חותם על הגוף הפיזי – מה שהופך את הגוף הפיזי למורכב באופן יוצא מן הכלל. בעזרת המתודות של הידע שמובא בזמנים שלנו, ניתן להבין רק את הטבע המינראלי והפיזי הטהור שלו. על מנת שנוכל להשיג דימויים תמונתיים אודות כוחות קוסמיים, תמונות שניתן יהיה לזהות אותם שוב בצורה של הישות האנושית השלמה ובצורות של האברים הבודדים – צריך להשקיף עליו דרך העיניים של הפסל.
הישות האנושית גם היא תמונה של תהליך הנשימה ושל מחזור הדם. אבל הפעילות הדינאמית השלמה שפועלת ושוזרת לתוך מחזור הדם ומערכת הנשימה יכולה להיות מובנת רק אם נחשוב עליה בצורות מוסיקליות. לדוגמא, ישנו אופי מוסיקלי לכוחות היוצרים שנוצקו לתוך מערכת השלד, והפכו לאחר מכן פעילים בצורה עדינה במערכת הנשימה והסירקולציה. אנו יכולים לתפוס באוריתמיה כיצד האוקטאבה זורמת מהשכמה ונמשכת לאורך עצמות היד. תצורה זו של היד לא יכולה להיות מובנת מנקודת מבט מכאנית של כוחות, אלא רק מתוך תובנה מוסיקלית. אנו מוצאים את הפרימה נמשך מהשכמה אל עצם של הזרוע, ההומרוס, מרווח הסקונדה בהומרוס, ושל הטרצה מהמרפק עד לפרק היד. אנו מוצאים שתי עצמות שם משום שיש שתי טרצות במוסיקה, האחת קטנה והשנייה גדולה. וכיוצא בזה. בקצרה, אם אנו רוצים למצוא ביטוי של הגוף האסטרלי על הגוף הפיזי, על הנשימה ועל מחזור הדם, אנו חייבים להכניס לתוכם הבנה מוסיקלית.
הקשה ביותר להבנה הנו הארגון של האני. עבור זאת צריך לתפוס את המשמעות של הוורס הראשון של הבשורה על פי יוחנן: “בראשית הייתה המילה“. “המילה” צריכה להיות מובנת במשמעות הקונקרטית, לא המופשטת, בניגוד למה שהפרשנים של הבשורות מציגים אותה בדרך כלל. אם מיישמים את זה באופן קונקרטי על הישות האנושית האמתית, הדבר מספק הסבר אודות האופן שבו הארגון של האני חודר לתוך הגוף הפיזי האנושי. אתם יכולים לראות שאם ברצוננו שלימודינו יובילו אותנו לתוך הבנה אמתית של הישות האנושית, עלינו להוסיף להם הרבה דברים. אני משוכנע שניתן לסלק כמות עצומה של חומר לא רק מהקורסים הרפואיים אלא גם מהקורסים התיאולוגיים. אם רק נקבץ את החומר העיקרי האמיתי, תתקצר לדוגמא, כמות השנים שסטודנטים לרפואה חייבים לבזבז בקורסים שלהם ולא ההפך. ברור שלפי האופנה המטריאליסטית היום, המצב הוא כזה שאם רוצים לכלול דבר מה חדש, חייבים להוסיף עוד מחצית השנה לקורס!
מתוך הידע הניתן לנו על ידי האנתרופוסופיה, יכולים אנו להגיד שהישות האנושית ניצבת בפנינו על גופיה הפיזי, אתרי, האסטרלי, וארגון האני.
בחיי הערות, ארבעה איברים אלו של הארגון האנושי מצויים בקשר הדוק. בשינה, מן הצד האחד, הגופים הפיזי והאתרי הינם ביחד ומהצד השני ארגון האני והגוף האסטרלי הינם ביחד.
עם ידע זה יכולים אנו להגיד שמגוון גדול של חוסר סדירות יכול להופיע בקשר בין ארגון האגו והגוף האסטרלי לגופים הפיזי והאתרי. לדוגמא יכולים להיות לנו: גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי וארגון האני. במצב ערות שורר בין ארבעת האברים של הארגון האנושי מה שמכונה יחסים נורמליים .
אבל יכול להיות גם מצב שהגוף הפיזי והגוף האתרי הינם בקשר נורמאלי כלשהו, והגוף האסטרלי יושב בתוכם באופן יחסית נורמאלי, אבל הארגון של האני, באופן כלשהו, לא יושב נכון בתוך הגוף האסטרלי. אז יש לנו חוסר סדירות שניצבת לפנינו קודם כל במצב הערות. אנשים כאלה לא מסוגלים להיכנס עם הארגון של האני שלהם באופן תקין לתוך הגוף האסטרלי. על כן חיי הרגש שלהם מופרעים מאוד. אבל הם יכולים ליצור מחשבות חיות מאוד, משום שמחשבות תלויות בעיקר בקשר התקין בין הגוף האסטרלי לבין שאר הגופים. אבל אם תתקיים או לא, תפיסת רשמי החושים כהלכה על ידי המחשבות, תלוי הדבר בכך שהארגון של האגו יתאחד עם שאר החלקים באופן הנורמאלי. אם לא, הופכים רשמי החושים לעמומים. ובה במידה שרשמי החושים דוהים, הופכות המחשבות לחיות יותר. רשמי חושים יכולים להופיע כמעט כרוח רפאים, לא בהירים כפי שיש לנו באופן נורמאלי. חיי-הרגש של אנשים כאלו זורמים החוצה מהם. רשמי החושים שלהם הינם מעורפלים משהו, דומה שהם חומקים באופן מתמשך. באותו זמן יש למחשבות שלהם איכות חיה והם נוטות להיות יותר אינטנסיביות, יותר צבעוניות, כמעט כאילו שהיו הם רשמי חושים בעצמם.
כאשר אנשים כאלו ישנים, הארגון של האני שלהם לא יושב כהלכה בתוך הגוף האסטרלי, כך שעתה יש להם התנסויות חזקות באופן יוצא מהכלל, בפרטי פרטים, של העולם החיצוני הסובב אותם. יש להם חוויות, באני ובגוף האסטרלי שלהם, שניהם מחוץ לגופים הפיזי והאתרי, של חלק של העולם שבו הם חיים – לדוגמא, פרטי פרטים של הצמחים או של הפרדס מסביב לביתם. לא מה שהם רואים במהלך היום, אלא הניחוח העדין של התפוחים, וכן הלאה. זה באמת מה שהם חווים. ובנוסף, יוצרות מחשבות חיוורות שהינן אפטר-אפקט בגוף האסטרלי את חיי הערות שלהם.
רואים אתם, זה לא קל כשאדם כזה עומד לפניכם. ואתם עשויים לפגוש אנשים כאלה בכל מיני ווריאציות ובנסיבות מגוונות ביותר של החיים. אתם יכולים לפגוש אותם במקצוע שלכם כרופאים או ככמרים – או שכל הקהילה יכולה לפגוש אותם. בעיר, לדוגמא, אתם יכולים למצוא אותם במגוון אינסופי. היום הרופאים שמוצאים אדם שכזה בשלב מוקדם של החיים קובעים הבחנה: ליקוי פסיכו פתולוגי. עבור רופאים מודרניים אדם זה הינו מקרה של לקות פסיכו- פתולוגית שהינו גבולי בין בריאות למחלה: שמערכת העצבים שלו, לדוגמא, יכולה להיחשב כנמצאת ברמה פתולוגית. כמרים, אם הם קיבלו חינוך ראוי (הבה נאמר הבנדיטים, הישועים או הברנביטים ודומיהם, לכומרי קהילה רגילים אין תמיד חינוך כזה), ידעו מתוך הידע האזוטרי שלהם שדברים שאדם כזה אומר להם, אם יפורשו בצורה נכונה, מוסרים התגלות מקורית מתוך עולמות הרוח, כפי שניתן לקבל מאדם שבאמת לא שפוי. אבל האדם הלא שפוי לא מסוגל לפרש אותם. רק מי שמבין את הסיטואציה בשלמותה יכול לעשות זאת. כך יכולים אתם לפגוש אדם כזה אם אתם רופאים, ואנו נראה כיצד להתייחס לאדם כזה באופן רפואי מנקודת מבט אנתרופוסופית. כמו כן אתם יכולים לפגוש אדם כזה אם אתם כמרים – ואפילו לעדה כולה יכול להיות מפגש שכזה.
אבל עתה אולי האדם מתקדם הלאה. אז מופיע דבר מה מיוחד למדי. הגופים הפיזי והאתרי עדיין קשורים בקשר הנורמאלי. אבל עתה מתחילה להיות השפעה חזקה יותר של ארגון האני, המושכת את הגוף האסטרלי לתוך עצמו, כך שכעת הארגון של האני והגוף האסטרלי יותר קשורים ביחד. ואף אחד מהם לא יושב כהלכה בתוך הגופים הפיזי והאתרי.
אז יכול לקרות הדבר הבא: האדם הופך לבלתי מסוגל לשלוט כהלכה מתוך הגוף האסטרלי והאני בגופים הפיזי והאתרי שלו. האדם לא מסוגל לדחוף את הגוף האסטרלי ואת ארגון האני כהלכה לתוך החושים החיצונים, ולכן מידי פעם, הופך להיות “חסר הכרה”. רשמי החושים דוהים באופן כללי והאדם נופל לתוך מעין מצב חלומי מטושטש. אבל אז יכולים להופיע בדרכים מגוונות דחפים מוסריים בעוצמה מיוחדת. אם שאר האורגניזם נמצא במצב שעתה תיארתי יכול האדם להיות מבולבל ווכחני כלפי חוץ.
במקרה כזה מגלים הרופאים ששינויים פיסיקאליים וביוכימיים מתרחשים באברי החושים ובחומר העצבי. הם ימצאו, למרות שהם לא מקדישים לכך תשומת לב מרובה, שינוי בבלוטות ובהפרשה ההורמונאלית שלהם, בבלוטת האדרנלין, ובבלוטות החבויות בעורף כבלוטות קטנות בתוך בלוטת התירואיד. במקרה כזה קיימים שינויים במיוחד בבלוטת יותרת המוח, ובבלוטת האצטרובל. בדרך כלל שמים לב לזה יותר מאשר לשינויים שבמערכת העצבים ובאזור הכללי של החושים.
ועתה הכומר בא במגע עם אדם כזה. האדם מתוודה על כך שהוא חווה רגש חזק מאוד של חטא, חזק יותר מזה שקיים אצל אנשים נורמליים. הכומר יכול ללמוד המון מאינדיבידואלים כאלה, והכמרים הקתולים עושים זאת. הם לומדים כיצד יכולה להראות מודעות קיצונית לחטא, משהו שברוב בני האדם מתפתח באופן חלש ביותר. כמו כן אצל אדם כזה יכולה האהבה לשכנו להיהפך לקיצונית באופן יוצא דופן, עד כדי כך שהאדם יכול להסתבך קשות בעטיה, הסתבכויות שעליהם הוא יתוודה לאחר מכן בפני הכומר.
המצב יכול להתקדם הלאה. הגוף הפיזי יכול להישאר מבודד באופן יחסי משום שהגוף האתרי – מזמן לזמן או אפילו בקביעות – לא חודר אותו באופן מלא, כך שהגוף האסטרלי, הגוף האתרי וארגון האגו מאוחדים בקרבה האחד עם השני, והאורגניזם הפיזי מופרד מהם. אם נשתמש במושגים המטריאליסטים הרווחים, אנשים כאלה ברוב המקרים נחשבים לאנשים מפגרים מנטאלית באופן חמור.
הם אינם יכולים, מתוך האינדיבידואליות הנפשית רוחית שלהם לשלוט על הגפיים הפיזיים שלהם בשום כיוון, אף לא בכיוון של רצונם שלהם. אנשים כאלה גוררים את מלוא האורגניזם הפיזי שלהם אחרי עצמם. אדם השרוי במצב כזה בילדות המוקדמות, מלידה, מובחן גם כמפגר מנטאלית.
כך שהחוויות הינן מעומעמות, והאדם מתהלך עם גופו הפיזי כאילו היה מורדם. זהו פיגור מנטאלי קיצוני, וצריך לחשוב כיצד במקרה כזה ניתן להוריד את יתר הגופים אל הגוף הפיזי. כאן ניתן לדבר על אמצעים חינוכיים, אבל במידה רבה גם על אמצעים תרפויטיים.
אבל עתה הכמרים יכולים להיות מאוד מופתעים ממה שאדם מסוג זה יתוודה עליו. הכמרים יכולים להחשיב עצמם מאוד חכמים, אבל אפילו כמרים משכילים באופן יסודי ומעמיק – ובהחלט יש אנשים כאלה בקתוליות, אל לנו להפחית בערך של זה – יבחינו באדם שמכונה חולה המגיע אליהם ואומר, “הדברים שהטפת מעל הבמה לא שווים הרבה. הם לא מוסיפים לכלום, הם לא מגיעים למקום משכנו של האל, אין להם שום ערך מלבד ערך חיצוני. האדם צריך לשכון באל במלוא הווייתו” זה סוג הדברים שאנשים כאלה יגידו. בכל שטח אחר בחייהם הם מתנהגים באופן כזה שחייבים להחשיב אותם כמפגרים בצורה קיצונית, אבל בשיחה שלהם עם הכמרים שלהם הם “יוצאים” עם שיח מסוג שכזה.
הם טוענים להכרת החיים הדתיים הפנימיים בצורה יותר אינטימית מאשר מי שמדבר אודותיהם באופן מקצועי. הם חשים בוז למקצועיות. הם מכנים את החוויה שלהם “שכינה בחיק האל”. ואתם יכולים לראות שהכומר חייב למצוא דרכים ואמצעים להתייחס למה שאדם כזה – ניתן לכנותו פציינט או לכנותו במונחים אחרים – למה שישות אנושית כזו חווה מבפנים.
צריך להיות בעל הבנה רגישה לעובדה שתנאים פסיכו פתולוגיים יכולים להימצא בכל הספירות של החיים, משום העובדה שאנשים מסוימים יכולים להיות בלתי מסוגלים למדי למצוא בתקופתנו את דרכם בעולם החושים הפיזיים, לגמרי לא מסוגלים להיות סוג הישות האנושית שהחיים החיצוניים עתה דורשים מכולנו להיות. בנוגע לחיים החיצוניים כולנו באופן הכרחי הננו פילשתים ברמה מסוימת.
אבל אנשים כאלה, כפי שתיארתי, אינם במצב שבו הם פוסעים לאורך השבילים הפילשתים שלנו. הם צריכים לצאת למסע אחר. כמרים חייבים להיות מסוגלים להרגיש מה הם יכולים לתת לאנשים מסוג זה, כיצד לקשר את מה שהם יכולים לתת מתוך עצמם עם מה שהישות האנושית האחרת הזו חווה. לעיתים קרובות אדם כזה קרוי בפשטות “אחד מתוך המוזרים”. הדבר דורש הבנה של המעבר העדין ממחלה לרוחניות.
הלימוד שלנו יכול להתקדם. חשבו מה קורה כאשר אדם עובר במהלך חייו דרך כל השלבים. בתקופה מסוימת האדם נמצא במצב שבו רק הארגון של האגו רופף עצמו מהאברים האחרים של האורגניזם. בתקופה מאוחרת יותר האדם מתקדם למצב שבו לא האגו והגוף האסטרלי נכנסים לתוך הגופים הפיזי או האתרי. מאוחר יותר, האדם נכנס למצב בו הגוף הפיזי מופרד משאר הגופים. האדם פוסע דרך הרצף הזה רק אם המצב הראשון, כנראה בילדות, שעדיין נורמלי, הראה כבר נטייה לאבד את האיזון בין ארבעת האברים של האורגניזם.
אם הרופא פוגש באדם כזה שגורלו ללכת דרך כל ארבעת השלבים האלו – הראשון רק מעט לא נורמאלי, האחרים כפי שתיארתי אותם – הוא ימצא שם חוסר יציבות גדולה ומשהו צריך להיעשות בקשר לכך. בדרך כלל לא ניתן לעשות כלום. לפעמים הרופא רושם טיפול אינטנסיבי שלא משיג כלום. אולי מאוחר יותר יהיה שוב בקשר עם האדם הזה וימצא שהמצב הבלתי מאוזן הראשוני התקדם למצב הבא, כפי שתיארתי אותו, שבו רשמי החושים הופכים להיות מעורפלים והמחשבות צבועות ביותר. קרוב לוודאי שהרופא ימצא גם תודעת חטא חזקה ביותר. באופן טבעי, הרופא לא ירצה להתייחס לכך, משום שעתה הסימפטומים מתחילים לשחק לתוך אזור הנפש. בדרך כלל זה הזמן שבו האדם יוצר קשר לבסוף עם כומר, במיוחד כאשר מתחיל השלב הרביעי להיראות.
בני אדם שעוברים דרך השלבים האלו – וזה קשור לקרמה שלהם, החיים הארציים החוזרים ונשנים שלהם – פיתחו טרמינולוגיה נהדרת של כל זה אך ורק מתוך האינטואיציה העמוקה שלהם. במיוחד אם הם עברו ברצף דרך השלבים, כאשר השלב הראשון כמעט נורמלי, הם מסוגלים לדבר באופן מקסים על ההתנסויות שלהם. הם אומרים, לדוגמא, כאשר הם עדיין צעירים, אם המצב הבלתי יציב מתחיל בין גיל 17 לגיל 19: ישויות אנושיות חייבות להכיר את עצמן. והם תובעים ידע שלם אודות עצמם. עתה הם מגיעים מתוך ההשראה שלהם לחיים מדיטטיביים פעילים בעזרת האגו הנפרד שלהם.
לעיתים קרובות הם מכנים זאת “תפילה פעילה”,”מדיטציה פעילה”, והם אסירי תודה כאשר כומר שקיבל חינוך טוב נותן להם הנחיות אודות תפילה. אז הם לגמרי ספוגים בתפילה, והם חווים בה את מה שהם עתה מתחילים לתאר בטרמינולוגיה נהדרת. הם מתבוננים לאחור על השלב הראשון שלהם ומכנים את מה שהם תופסים: “מקום משכנו הראשון של האל”. משום שהאני שלהם עדיין לא חדר לגמרי לתוך האברים של האורגניזם שלהם, הם למעשה במידה מסוימת רואים עצמם מתוך עצמם, לא רק מבחוץ. תפיסה זו מבפנים מתגברת, היא הופכת לחלל גדול יותר: “מקום משכנו הראשון של האל”.
מה שמופיע הלאה, מה שתיארתי מנקודת מבט אחרת, הינו עשיר יותר. הוא יותר מפורט מבפנים. הם רואים הרבה מתוך הפנים: “מקום משכנו השני של האל”. כאשר הם מגיעים לשלב השלישי, המראה הפנימי הינו יפה באופן יוצא מן הכלל, ואדם שכה יגיד: “אני רואה את מקום משכנו השלישי של האל, מופלא באופן יוצא מן הכלל, עם ישויות רוחניות נעות בתוכו”. זה הוא המראה הפנימי, מראה בעל עוצמה והוד של העולם הנשזר על ידי הרוח: “מקום משכנו השלישי של האל”, או “ביתו של האל”.
ישנן וריאציות בשימוש בשמות. כאשר הם מגיעים לדרגה הרביעית, הם לא רוצים יותר לייעץ אודות מדיטציה פעילה, משום שבדרך כלל הם הגיעו למסקנה שכל דבר שיינתן להם יינתן דרך החסד, ושעליהם לחכות. הם מדברים על תפילה פסיבית, מדיטציה פסיבית, ועל כך שהם לא אמורים להתפלל עבור היוזמות הפרטיות שלהם, משום שזה יגיע אליהם אם אלוהים ירצה לתת להם אותם. עתה חייב להיות לכומר חוש עדין על מנת להבחין ששלב זה עבר לעבר השלב הבא. משום שעתה אנשים אלה מדברים אודות “תפילת-מנוחה” שבמהלכה אין הם עושים דבר. הם נותנים לאלוהים להשגיח עליהם. כך הם חווים את “מקום משכנו הרביעי של האל”.
לעיתים, מתוך התיאור שהם מתארים את השלב הזה, מתוך מה ש”פציינטים” אלה, אם נדבר באופן רפואי, מתארים, יכולים הכמרים ללמוד כמות עצומה אודות תיאולוגיה אזוטרית. אם הם פרשנים טובים, הפרט התיאולוגי הופך עבורם מתאים – אם הם מאזינים בתשומת לב רבה למה ש”פציינט” כזה מספר להם. הרבה ממה שנלמד בתיאולוגיה, במיוחד בתיאולוגיה הפסטורלית הקתולית, מיוסד על מה שכמרי ווידוי מאומנים ובעלי תובנה, שמעו מפציינטים מסוימים שעברו דרך שלבים אלו זה של התפתחות.
בנקודה זו מאבדות קונספציות רגילות אודות בריאות ומחלה את המשמעות שלהן. אם גבר כזה מסתתר מאחורי שולחן במשרד, או אם אישה כזו הופכת להיות עקרת בית החייבת לבלות את ימיה במטבח או במשהו דומה בחיים הבורגניים היומיומיים, הופכים אנשים אלה באמת ללא שפויים, ומתנהגים כלפי חוץ באופן כזה שהם יכולים להיחשב רק כלא שפויים. אם כומר מבחין ברגע הראשון כיצד דברים מתפתחים ומסדר עבורם חיים בסביבה המתאימה, הם יכולים לפתח את ארבעת השלבים בסדר הנכון. דרך פציינטים כאלה, מסוגל כומר הווידוי הנאור להתבונן לתוך עולמות הרוח באופן המודרני, בדומה לכמרים היוונים, שלמדו אודות עולמות הרוח מהפתייה, שנגלו לה תגליות מסוגים שונים הקשורים לעולמות הרוח דרך עשן ארצי ואדים. האם ישנה משמעות היום לכתיבת תזה אודות אספקטים פתולוגיים אצל הפתייה היונית? ניתן כמובן לעשות זאת והדבר יכול אפילו להיות נכון, אבל אין לזה שום משמעות במובן הגבוה. משום שלמעשה הרבה ממה שזרם בדרך מרהיבה מתוך התיאולוגיה היוונית אל החיים התרבותיים השלמים של יוון, מקורו בהתגלויות של הפתייה. כחוק, הפתייה היו אינדיבידואלים שהשיגו את השלב השלישי או אפילו השלב הרביעי.
אנו יכולים לחשוב על אישיות מתקופה מאוחרת יותר שעברה דרך השלבים האלה תחת ההדרכה החכמה של כומר הווידויים שלה, כך שהיא יכלה להקדיש עצמה באין מפריע לחזיונות הפנימיים שלה. משהו נהדר מאוד התפתח עבורה, שאכן נשאר פתולוגי ברמה מסוימת. חייה לא היו רק עניין של רופאים או של כמרים אלא עניין של הכנסייה כולה. הכנסייה הכריזה על אישיות זו כעל קדושה לאחר מותה. הייתה זו תרזה הקדושה. זה היה בקירוב הנתיב שלה.
רואים אתם, צריך לבחון דברים כאלה אם אנו רוצים לגלות מה ייתן לרפואה או לתיאולוגיה תובנה אמתית לתוך הטבע האנושי. חייבים להתכונן להגיע רחוק מעבר לקטגוריות הרגילות של הרעיונות, משום שהללו מאבדים את ערכם. שאם לא, לא נוכל להבחין יותר בין קדוש ובין טיפש, בין משוגע ובין גאון, ולא נוכל לאפיין אף אדם חוץ מאשר את האזרח הממוצע בעל הדעות המוצקות.
זהו המראה של הישות האנושית שאותו חייבים תחילה לפגוש בהבנה. זה יכול להוביל באמת לידע אזוטרי בסיסי. אך זה יכול להיות גם מאיר ביותר בהקשר לאבנורמליות פסיכולוגית כמו גם אבנורמליות פיזית ומחלה פיזית. תנאים מסוימים נדרשים על מנת שהשלבים האלו יופיעו. צריכה להיות עקביות מסוימת של האני של האדם כך שהוא לא יחדור את האורגניזם באופן שלם. כמו כן צריכה להיות עקביות מסוימת של הגוף האסטרלי: אם הוא לא מעודן, כפי שהיה אצל תרזה הקדושה, אם הוא גס, התוצאות תהיינה שונות. בנוגע לתרזה הקדושה, בזכות העדינות של ארגון האני שלה ושל הגוף האסטרלי, נוצרו אברים פיסיים מסוימים בגוף התחתון עם אותה איכות עדינה.
אבל יכול להיות מצב שבו ארגון האני והגוף האסטרלי הינו גס ועדיין קיימים אותם אפיונים המתוארים למעלה. אינדיבידואל כזה יכול להיות נורמאלי באופן יחסי ומראה רק מתאם פיזי: ואז זו רק מחלה פיזית. ניתן לומר שמצד אחד יכול להתקיים המבנה של תרזה הקדושה עם החזיונות שלו והיופי הפואטי, ומן הצד השני תמונה פיזית נגדית של זה, במחלות באברי הבטן הפנימיים, אשר במהלך המחצית השנייה של חיי אדם לא משתקפת באני ובארגון האסטרלי.
צריך לדבר אודות כל הדברים האלה ולבחון אותם. משום שאלו שנוטלים אחריות כרופאים או ככמרים עומדים מול דברים שכאלה, והם חייבים להיות מוכשרים לאתגר. פעילות תיאולוגית מתחילה להיות אפקטיבית רק כאשר התיאולוגים מוכנים להתמודד עם תופעה כזו. והרופאים מתחילים להיות מרפאים, רק אם הם קבלו גם הכנה להתמודד עם סימפטומים כאלה.
——————————————–
- פילשתים – אנשים גסים. [הערת המתרגמת] ↑