פלאי העולם – 02

פלאי העולם – 02

פלאי העולם

מבחני הנפש התגלויות הרוח

רודולף שטיינר

GA 129

תרגום מאנגלית: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

הספר יצא בעברית בהוצאת חירות: ראו כאן

הרצאה מס'2

המציאות החיה של העולם הרוחי במיתולוגיה היוונית. הקטה[1] התלת-פרצופית

מינכן, 19 באוגוסט 1911

אתמול ניסיתי להציג את האופן בו חשבו אנשי יוון העתיקה על הקשר בין נפש האדם והאבולוציה של כדור הארץ שלנו, ושמתי דגש מיוחד על שני היבטים. הדגשתי שהיוונים היו מודעים לכך שבזמנים הראשיתיים הנפש ניחנה ביכולת ראייה רוחית. הם ראו בפרספונה, בתה של דמטר, את השליטה של אותם כוחות רוחיים שהשפיעו מתוך הקוסמוס על נפש האדם. מצד שני, תיארתי איך כל התרבות האינטלקטואלית של האנושות החלה עם הזרם שקשור לשמות של אודיסאוס, מנלאוס ואגממנון. ניסיתי לגרום לכם להרגיש שתרבות זו דורשת קורבן תמידי. לכן, כשנפש האדם נמצאת תחת השפעתה של תרבות אינטלקטואלית זו, עליה להקריב במעין הקרבה דתית את הרגשות הנשגבים ביותר שאותם היא מסוגלת לחוות, והקורבן של איפיגניה מבטא רעיון זו. תמונות אלו מאפשרות לנו להבין שביוון העתיקה, המסורת הרוחנית הקדומה, ובמידה מסוימת גם הידע האמיתי שאנו שואפים לרכוש מחדש דרך מדע הרוח, עדיין חיו מאוד. אנו מפנים את תשומת הלב לעובדה שבעידנים הקדומים לנפש היו יכולות של ראייה רוחית. אתם יכולים לקרוא בספרי מדע הנסתר בקוויו העיקריים שבאטלנטיס הקדומה אנשים הסתכלו אל תוך עולמות הרוח ושכוחות קוסמיים הופיעו לפניהם כצורות או דמויות ממשיות; כך שהם לא דיברו אז על כוחות מופשטים, אלא על ישויות אמיתיות. בדמות של פרספונה נשמר שריד מתודעה זו. דרך מדע הרוח אנו מחפשים להכיר מחדש, באופן הדרגתי, מנקודת המבט המודרנית שלנו, את אותה המציאות החיה בעולמות הרוח שהייתה מוכרת היטב לאנשים בעידנים בראשיתיים, את אותן הישויות החיות שעמדו מאחורי הדמויות של המיתולוגיה היוונית.

ככל שניכנס יותר לעומק המיתולוגיה היוונית, נתמלא ביותר כבוד והערכה מול החוכמה הקוסמית העמוקה המסתתרת מאחוריה. כדי שתקבלו מושג מסוים אודות חוכמה עמוקה זו, הרשו לי לציין דבר אחד. אמרתי אתמול שהמיתולוגיה היוונית מכוונת את תשומת הלב לשתי מגמות שונות – לתרבות האינטלקטואלית, שקשורה לשמות של מנלאוס, אגממנון ואודיסאוס, ושמיוצגת כל כך יפה בקורבן של איפיגניה, ולתרבות השנייה, שקשורה בפרספונה ובאימה, דמטר. כל אדם שחושב על מה שקורה בעולם יגיע כמובן למסקנה שמגמות כאלו אינן מתפתחות באופן עצמאי. למרות שנדמה שהייתה הפרדה ביניהן, בוודאי הייתה גם נקודת מגע. איך מבטאת המיתולוגיה היוונית אמת עמוקה זו אודות המפגש בין הזרם של דמטר והזרם של אגממנון? אנו יודעים שלמדע המודרני יש להציע לכל היותר רעיונות מופשטים בלבד בהקשר זה. אך המיתולוגיה היוונית רואה את המקורות של זרם אגממנון בנציג של כוחות הנפש של האדם אותו נוכל לכנות טנטלוס. על פי האגדה היוונית, טנטלוס הגיש באופן זדוני את בנו כמזון לאלים. אנו יודעים גם שהאלים זיהו את האופי האכזרי והמזוויע של מעשה זה, ורק אלה אחת אכלה מכתפו של הבן. אלה זו הייתה דמטר. בסמליות מיוחדת זו – דמטר אוכלת מכתפו של בנו של טנטלוס – אנו מוצאים רמז לשני הזרמים, ולכך שיש קשר ביניהם. יש כאן אישור לכך שהכוחות של דמטר זורמים אל תוך כל התרבות המודרנית הקשורה לשמות של אגממנון, מנלאוס ואודיסאוס. כך לכל משל במיתולוגיה היוונית יש את המקביל שלו במה שאנו מוציאים לאור שוב כחוכמה רוחנית מודרנית. כדאי שמדי פעם נפנה את תשומת ליבנו למשלים כאלו, שיש להם משמעות כה עמוקה, כי דרכם נוכל לזהות איך האופן בו האדם מסתכל בפלאי הטבע משתנה עם הזמן.

מדעי הטבע שלנו גאים מאוד באופן בו הם מפרשים את הטבע. אך לא נראה שיש סיבה אמיתית לגאווה זו, בהתחשב בכך שהיוונים, באמצעות הדמויות של האלים שלהם, ייצגו את הכוח החבוי במעמקי הטבע כאלה השולטת בפלאי הטבע. בדמויות האלים, הפגינו אנשי יוון העתיקה חוכמה עמוקה כל כך, שהמדעים של היום יכולים לכל היותר רק לנחש שהיא קיימת, עד שיתאפשר למדע הרוח לחדור לתרבות שלנו. ניתן גם להעניק תמריץ חשוב לידע שלנו, לידע אותו רכשנו לאורך השנים, כשחושבים עליו ביחס למעמקי החוכמה של המיתולוגיה היוונית.

היבט מסוים במיסטריה של אלאוסיס מושך את תשומת הלב שלנו לפלא חשוב של הטבע. מה הוא למעשה האירוע המכריע של הדרמה? פרספונה, הנציגה של הכוחות של הראייה הרוחית הקדומה בנפש האדם, נחטפת על ידי פלוטו, האל של השאוֹל. כל העלילה המופלאה מתעוררת לחיים מולנו בסצנה עם פלוטו במיסטריה המשוחזרת של אלאוסיס; היא מופיעה ממש מול עינינו שוב. מה זה אומר כעת, כשאנו משתמשים במה שהמיתולוגיה היוונית והמיסטריה של אלאוסיס מביעות כדי להבין את טבע האדם עצמו? במונחים של מדע הרוח, מה קרה למעשה ליכולת של הראייה הרוחית הקדומה של נפש האדם? האונס של פרספונה מתרחש בעצם מאז הזמנים הקדומים ביותר ועד לימינו. התרבות של ראייה רוחית קדומה נעלמה. אך למעשה שום דבר בעולם אינו נעלם באמת. הדברים רק עוברים טרנספורמציה.

אז לאן הלכה פרספונה? מה עושה השליטה של כוחות הראייה הרוחית הקדומה היום בטבע האדם? בפרקים הראשונים של ספר[2] שעומד להתפרסם בקרוב, ושמשחזר את תוכן ההרצאות שנתתי לאחרונה בקופנהגן, תוכלו לקרוא שנפש האדם מכילה הרבה יותר ממה שהיא יכולה לדעת באמצעות האינטלקט או החשיבה ההגיונית. באדם פועלים חיי נפש יותר נרחבים, חיי נפש תת-הכרתיים – עדיף לקרוא להם תת-הכרתיים, תת-מודעים, מאשר לא מודעים – חיי נפש שאצל רוב בני האדם המודרניים אינם עולים כלל לתודעה. בחיים תת-מודעים אלו, שפועלים היום באדם מבלי שהוא יוכל להיות ער להם באמצעות האינטלקט או ההיגיון, שם נמצאת פרספונה. לשם נסוגו כוחות הראייה הרוחית הקדומה שדוכאו. בעוד שבעידנים קדומים הם פעלו כך שהנפש יכלה לראות אל תוך עולמות הרוח, כיום הם פועלים במעמקי נפש האדם. הם מסייעים להתפתחותו ועיצובו של עיקרון האני, והופכים אותו ליותר ויותר מוצק. בעוד שבעידנים הקדומים משימתם של כוחות אלו הייתה להפוך את האדם לבעל ראייה רוחית, כיום הם מוקדשים לגיבוש האני שלנו. כך כוחות אלו של פרספונה נסוגו למטה אל התת-מודע של האדם. שם הם מחובקים ומוקפים, או ניתן לומר נחטפים, על ידי מעמקי נפש האדם. כך במהלך ההתפתחות ההיסטורית של האנושות, כוחות נפש השוכנים עמוק בתת-מודע, כוחות שנציגם בטבע החיצוני הוא פלוטו, אנסו את פרספונה. על פי המיתולוגיה היוונית, פלוטו הוא השליט של השאול, של ממלכת פנים האדמה. אבל אנשי יוון העתיקה היו מודעים גם לכך שאותם הכוחות שפועלים במעמקי האדמה פועלים גם במעמקי נפש האדם. כשם שפרספונה נחטפה על ידי פלוטו, במהלך ההתפתחות של האנושות, נחטפה מהנפש היכולת של ראייה רוחית קדומה עקב התערבותו של פלוטו.

אך פרספונה היא בִּתה של דמטר, ומכך אפשר להסיק שבדמותה של דמטר יש לראות שליטה עוד יותר קדומה, הן של כוחות הטבע החיצוניים והן של כוחות נפש האדם. אמרתי אתמול שדמטר היא דמות במיתולוגיה היוונית שאותה אנו מחברים לאותה ראייה רוחית ששייכת למתנת החוכמה הקדומה ביותר של האנושות של אטלנטיס – כי למעשה אטלנטיס הוא המקום בו נמצאת דמטר. כאשר אדם באטלנטיס הרים את מבטו אל עולם הרוח, הוא ראה את דמטר; היא באה לפגוש אותו באופן ממשי. מה אדם זה אמר כשאימא ארכיטיפית זו של נפש האדם ושל הכוחות הפוריים של הטבע הופיעה בפניו מתוך עולם הרוח, עולם סואן זה של תנועה מתמדת וצורות משתנות ללא הרף? הוא אמר לעצמו, לא בתודעה מלאה, אלא יותר בלא מודע: "כדי לראות לתוך עולם הרוח, אני עצמי לא עשיתי דבר, לא עברתי כל התפתחות פנימית, כמו שבני האדם יצטרכו לעבור בעידנים עתידיים. אותם כוחות הטבע שהעניקו לי את עיניי, את מוחי, את גופי, ושפועלים בתוכי, אותם הכוחות ממש נותנים לי גם את כוח הראייה הרוחית; כשם שאני נושם, כך ניחנתי גם בראייה רוחית." כשם שהאדם לא עשה שום דבר מיוחד על מנת לפתח נשימה, כך, בזמנים ההם, הוא לא פיתח בעצמו את יכולת הראייה הרוחית, אלא שני דברים אלו ניתנו לו על ידי כוחות הטבע, על ידי ישויות אלוהיות. כאשר האדם הפנה את מבטו אל העולם בחוץ, למה שקיים בכל מקום סביבו, וביחד עם המימד החושי קלט גם את המימד הרוחי, הוא חש באופן מודע: "אני סופג לתוך עצמי את החומרים מממלכת הצמחים בעולם שסביבי (ממלכת צמחים שנראתה שונה לחלוטין מאשר בעולם שלנו היום), אני סופג מסביבי את כול מה שצומח, אבל יחד עם חומרים אלו אני קולט לתוכי גם את הכוחות הפעילים בתוכם." האדם של העידן ההוא לא היה כל כך מוגבל בתפיסתו שהוא האמין שמה שהוא לקח פנימה לתוכו כמזון הוא רק חומר פיזי, רק משהו שכימאי יכול לנתח; הוא ידע שעם החומרים הוא סופג את המבנה הפנימי של הכוחות הפעילים בתוכם, ושהכוחות הללו הם אלה שבונים אותו, שבונים מחדש את גופו. האדם באטלנטיס אמר לעצמו: "בחוץ בטבע, פועלים כוחות; דרך הנשימה שלי והמזון אותו אני אוכל הם נכנסים לתוכי. כשהם אינם בתוכי, כוחות אלה נמצאים בשליטתה של דמטר הגדולה. אבל דמטר שולחת כוחות אלו לתוך נפש האדם, ושם הם עוברים טרנספורמציה והופכים ליכולת של ראייה רוחית." (אפשר לקרוא לכוחות אלו תהליך עיכול, אך העיכול היה שם תהליך רוחני.) "דרך הכוחות שבשליטתה של דמטר, האלה המפרה את העולם כולו, נולדת במבנה האדם היכולת של ראייה רוחית אותה מייצגת פרספונה." אם כן, האדם באטלנטיס חש שגם לו יש מקום בין פלאי הטבע. הוא חש את לידת היכולת של ראייה רוחית בתוכו כלידת פרספונה, הוא חש שהוא חייב את הלידה הזו לדמטר, שמקרינה בכל רחבי הקוסמוס את אותם הכוחות, שבאדם מתפתחים ליכולת ראייה רוחית.

כך הרים האדם בעידנים הקדומים את מבטו לדמטר הגדולה, וביוון העתיקה אנשים עדיין היו מודעים לעובדה שפעם זה היה כך. אבל בוודאי כבר הבנתם שהאורגניזם האנושי, כל המבנה הגופני של האדם, השתנה מאז עידנים קדומים אלו. גוף האדם של היום, עם האופן בו הוא מאורגן עם שרירים ועצמות, הוא הרבה יותר דחוס, הרבה יותר צפוף, מהגוף של אותם אנשים שעדיין היו מסוגלים ללדת את פרספונה בתוך עצמם, מאחר שעדיין הייתה להם יכולת ראייה רוחית. ומפני שהאורגניזם נהייה דחוס יותר, הוא גם יכול להחזיק את הכוחות של ראייה רוחית בספירה התת-קרקעית של הנפש. הכליאה של כוחות הראייה הרוחית במעמקי המבנה האנושי מתרחשת כתוצאה מהצִיפוּף של הגוף האנושי. אנשי יוון העתיקה חשו שהגוף הקדום, העדין והרך יותר, הופך לצפוף ודחוס יותר, מפני שהוא מפנים כוחות שפעילים בתוך אדמה, בעוד שקודם הוא הושפע יותר מהכוחות השוכנים באוויר סביבו, שהפכו אותו לרך יותר. מה שפעיל בממלכה שמתחת לאדמה, הממלכה בה שולט פלוטו, החל להשפיע יותר ויותר על גוף האדם, כך שניתן לומר שפלוטו זכה לאחיזה יותר ויותר גדולה באדם; הוא הפך את גוף האדם ליותר דחוס, ובכך הוא חטף את פרספונה. ציפוף זה המשיך ונכנס לתוך הגוף הפיזי. כי אפילו בתחילת התקופות הפוסט-אטלנטיות מבנה האדם היה נראה שונה מאוד ממה שהוא נראה היום. האמונה שמבנה האדם היה תמיד כמו היום מעידה על קוצר ראייה.

אם כן, אנו רואים שהאונס של פרספונה וקשר האדם עם דמטר הם למעשה ביטויים של פלאי הטבע בתוך האדם עצמו. הם מראים לנו איך במיתולוגיה היוונית שלטה המודעות לכך שהאדם הוא מיקרוקוסמוס, ביטוי של המקרוקוסמוס, הקוסמוס הגדול. כשם שדמטר פועלת בחוץ בכוחות העוצמתיים של כל מה שנושא פרי מן הארץ, כך פועל מה שנובע מדמטר גם בתוכנו. כשם שהכוחות שאותם פלוטו מייצג במיתולוגיה היוונית פעילים בתוך האדמה, ולא על פני השטח של האדמה, כך פועל פלוטו גם באורגניזם של האדם עצמו. אם אנו רוצים להבין את דרך החשיבה השונה לחלוטין של האנשים אפילו בעבר הלא כל כך רחוק בתקופת יוון העתיקה, עלינו להיות מסוגלים לוותר לחלוטין על הדרך הרגילה לראות את הדברים כיום, על כל הרגלינו ומנהגינו. כאשר האדם המודרני רוצה להעביר חוקים, הוא מצפה שזה יקרה דרך המחוקקים שלו בפרלמנט. אין זה כמובן ביקורת, אלא רק הערה. החוקים שלנו היום באים משם, ואדם שהיה מציע את התיאוריה שכוחות קוסמיים עוברים בראשים של חברי הפרלמנט, שבפרלמנט פעילים כוחות אלוהיים, היה בוודאי נחשב למשוגע! אין צורך שנפרט; מספיק לומר שהאדם של היום היה חושב שרעיון כזה הוא מגוחך.

לא היה זה כך בתקופות הפרה-היסטוריות. זה לא היה כך אפילו ביוון העתיקה. אז היה נפוץ רעיון כל כך נפלא, כל כך מרשים, שקשה מאוד לאדם המודרני להאמין בו. חישבו על כול מה שסיפרתי לכם על ההתפתחות של האלים היוונים. ציינתי איך דמטר פעלה בזמנים הקדומים, איך היא החדירה את כוחותיה לתוך טבע האדם – כוחותיה שהיו פעילים בצמחים, ושהביאו לכך שבִּתה תיוולד בטבע האדם. זה מה שדמטר עשתה בזמנים הקדומים. היו עוד אלים שפעלו באופן דומה הן עם כוחות הטבע והן עם פלאי הטבע. איך הם פעלו? כשהאדם אכל וכשהוא נשם, הוא ידע שהכוחות שהוא סופג מתוך האוויר והצמחים נובעים מדמטר, והוא ידע שדמטר היא זו שנתנה לו את התודעה שלו של ראייה רוחית, אך הוא ידע גם שדמטר היא זו שלימדה אותו איך עליו להתנהג בעולם. אז לא היו חוקים במובן נוכחי של המילה, לא היו הוראות או מצוות שנאמרו במפורש, אלא מאחר שהאדם ניחן בראייה רוחית, הוא ידע דרך ראייה זו איך עליו להתנהג, מה נכון, מה טוב. בזמנים הרחוקים האלו האדם ראה בדמטר, שנתנה לו את מזונו, גם את הכוח הקוסמי של הטבע שבעת שהוא אכל את מזונותיו, התמירה בתוכו את כוחותיהם, כך שהם העניקו לו את המוסריות שלו, את חוקי התנהגותו. והאדם הזה מתקופות קדומות אלו אמר לעצמו: "אני מביט למעלה אל דמטר הגדולה, וכל פעם שאני מגשים משהו בעולם, אני עושה זאת מפני שנשלחים למוחי כוחות שפעילים בחוץ, בעולם הצמחים." דמטר הקדומה הייתה מחוקקת, שנתנה חוקים שלא הופיעו במודעות, אך היו ברורים מאליהם, והיוו אימפולס מחייב בנפש. וזה היה נכון גם לגבי אלים אחרים. בעוד שהם הזינו את בני האדם, אפשרו להם לנשום, ויצרו בהם אימפולסים ללכת או לעמוד, בו בזמן הם העניקו לבני האדם את האימפולס למוסריות, לכל התנהגותם החיצונית. כאשר האלים לבשו את הצורות בהן הם הופיעו מאוחר יותר, ושדיברנו עליהן, כאשר דמטר ראתה את בִּתה פרספונה אבודה בטבע האדם, ראתה אותה כביכול נאנסת על ידי הגוף האנושי הדחוס יותר, כך שכוחות הראייה הרוחית יכלו לשמש רק למטרת תזונה פיזית גסה יותר, כאשר בנקודה זו היא הפסיקה להעניק את החוק המוסרי באופן ישיר, מה היא עשתה? היא הקימה מיסטריה, ובכך נתנה תחליף, צורה חדשה של חוק, במקום החוק הקדום שפעל דרך כוחות הטבע. כך האלים נסוגו מתוך כוחות הטבע אל תוך המיסטריות, ונתנו הוראות מוסריות לאנשים שכבר לא הייתה להם מוסריות שנבעה מפעילות הטבע בתוכם.

מהות החשיבה היוונית בנושא זה הייתה שבהתחלה האלים העניקו מוסריות לאדם ביחד עם כוחות הטבע. לאחר מכן, כוחות הטבע נסוגו פחות או יותר, ומאוחר יותר האלים נתנו חוק מוסרי בצורה יותר מופשטת דרך השליחים שלהם במיסטריות. כשהאדם נעשה מנוכר מהטבע, הוא היה זקוק למוסריות יותר מופשטת, יותר שכלתנית, ולכן היוונים ביקשו מהמיסטריות שלהם הדרכה בחיי המוסר שלהם, ובמיסטריות הם ראו את הפעילות של האלים, כשם שקודם ראו את פעילותם בכוחות הטבע. מסיבה זו, בתחילתה של התקופה היוונית, החוק המוסרי יוחס לאותם האלים שהיו מאחורי כוחות הטבע. כשהיוונים דיברו על מקור החוקים הקדומים ביותר שלהם, הם לא דיברו על פרלמנט, אלא על אלים שירדו לבני האדם ונתנו להם דרך המיסטריות חוקים שממשיכים לחיות במוסריות האדם.

אך מה קרה לכוחות של דמטר ככל שגוף האדם נעשה יותר ויותר צפוף, ככל שהוא עבר טרנספורמציה? אם יורשה לי להשתמש בדוגמא מאוד מוחשית, כולכם יודעים שאי אפשר לעשות עם קרח את מה שניתן לעשות עם מים, מפני שלקרח יש צורה שונה. באותו האופן אי אפשר לעשות עם הגוף המוצק של האדם את מה שהתאפשר לעשות פעם, מתוך כוחות הטבע, עם גוף עדין יותר. לתוך גוף פחות צפוף זה דמטר יכלה להחדיר, ביחד עם פירות הטבע, את הכוחות הרוחיים אותם הכילו פירות הטבע, ובכך יכלה לפתח בבני האדם כוחות של ראייה רוחית.

מה נהיה מהכוחות של דמטר כתוצאה מציפוף הגוף האנושי עקב האונס של פרספונה על ידי פלוטו, אם נשתמש בשפה של המיתולוגיה היוונית? הם נאלצו לתפוס מקום ברקע של המבנה הגופני של האדם, הם נאלצו להפוך לפחות פעילים; על האדם היה להתרחק מההשפעה הישירה של דמטר, ולהיות כפוף לכוחות אחרים, כוחות שדיברתי עליהם אתמול. מה משפיע על גוף האדם הצפוף יותר וגורם לו להיות בריא ורענן? כשם שבעבר הייתה זו דמטר, כעת ארוס, מה שארוס מייצג מכוחות הטבע, הוא זה שמשפיע כך על גוף האדם. אילו ארוס לא היה פועל על גוף האדם, אילו דמטר הייתה ממשיכה לפעול, הגוף היה מצטמק ומתקמט במהלך החיים. כיום, הכוחות של דמטר אינם נמצאים בגוף של אדם צעיר, בלחיים מלאים וורודים. הם נמצאים בגוף רק כשהוא מסלק את הכוחות של ארוס, כאשר האדם נהיה מבוגר יותר, כאשר הגוף מתקמט ומצטמק. אמת עמוקה זו מוצגת במיסטריה של אלאוסיס. לאחר האונס של פרספונה, דמטר מופיעה ללא כוחותיה המקוריים. האלה הקטה משנה אותה, משנה אותה עד כדי כך שכעת היא נושאת כוחות של התנוונות. האונס של פרספונה מייצג גם את הנסיגה של דמטר מתוך מבנה הגוף במהלך ההתפתחות ההיסטורית של האנושות. כמה נפלא האופן בו פלאי עולם עתיקים אלו מתבטאים בדמויות של האלים הקדומים! כאשר בזיקנה ארוס מתחיל לסגת מגוף האדם, אז מתחילה שוב ההשפעה של דמטר. אז דמטר יכולה שוב להיכנס לגוף, ואז יכולים לשלוט הכוחות של פוריות טהורה, בעוד שהכוחות של ארוס נסוגים לרקע. אנו נוגעים בסוד עצום בהתפתחות האדם, כאשר אנו מדברים על הזקנה, כאשר אנו מדברים על המטמורפוזה של כוחות ארוס לכוחות דמטר. סודות כאלה הוחבאו עמוק בתוך הדרמה האלאוסיינית, עמוק כל כך עד שכל מי שקיבל את החינוך הרגיל של ימינו היה רואה ללא ספק בכל מה שאמרתי סתם פנטזיה. אך למעשה, האמירות של המדע המטריאליסטי אודות דברים אלו הן אלה שדמיוניות, ושם נמצאות כל הפנטזיות והאמונות התפלות!

אז למעשה מה השתנה בטבע האדם בין התקופה של אטלנטיס והתקופה שלנו? מה שהשתנה הוא אותו חלק של האדם שמהווה מעטה לישותו המהותית. ישותו המהותית מוקפת בשלושה מעטים גופניים: היא מוקפת בגוף הפיזי, בגוף האתרי ובגוף האסטרלי. הישות הפנימית ביותר, האני, מוסתרת בתוך שלושה מעטים אלו. שלושת המעטים הם אלו שהשתנו במהלך האבולוציה, מאז תקופת אטלנטיס ועד לעידן שלנו. מהו הגורם העיקרי שפעל כאן, ששינה את המעטים הגופניים הללו? עלינו לחפש את האימפולס הזה שפעל בהתמרת המעטים בייחוד בגוף האתרי. הגוף האתרי הוא האלמנט שפועל כהשפעה המעניקה אנרגיה, שמהווה גורם פעיל ומדרבן. הגוף האתרי הוא זה שהפך את הגוף הפיזי לדחוס יותר, וששינה גם את הגוף האסטרלי. כי שלושת הגופים הללו אינם כמו קליפה של פרי, או כמו שכבות בצל, אחד מחוץ לשני, אלא כוחותיהם חודרים זה לזה באפן הדדי, במשחק גומלין חי בין זה לזה. המעטה שמשחק את התפקיד החשוב ביותר בתהליך טרנספורמציה זה, בהתפתחות היסטורית זו של האדם, הוא הגוף האתרי. נצייר דיאגרמה של שלושת הגופים כדי להמחיש זאת. אצייר אותם פשוט כשלוש שכבות שנמצאות אחת מתחת לשנייה.

גוף אסטרלי
גוף אתרי
גוף פיזי

עלינו לחפש את הכוחות האמיתיים, הכוחות שמשפיעים, במיוחד את הכוחות של ארוס ודמטר כאן בגוף האתרי. מהגוף האתרי הם נשלחים למעלה לגוף האסטרלי, ולמטה לגוף הפיזי. במילים אחרות, לגוף האתרי יש השפעה גם על הגוף האסטרלי וגם על הגוף הפיזי. במהלך התקופה שציינתי, הגוף האתרי בהחלט הופך את הגוף הפיזי לדחוס יותר, לצפוף יותר. הוא מתמיר את הגוף האסטרלי כך שהוא אינו מפתח עוד כוחות של ראייה רוחית, אלא רק את הכוחות האינטלקטואליים או השכליים של הטבע האנושי. מפני שהאדם עבר טרנספורמציה כזאת, מפני שהגוף האתרי גרם לטרנספורמציה בכל שלושת הגופים, התרחשו שינויים משמעותיים ועקרוניים. כל שלושת הגופים השתנו. הגוף האטלנטי, ואפילו הגוף בתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, היו שונים לחלוטין מהגוף של היום. כל הקשרים וכל הנסיבות בחיים היו שונים לגמרי. כולם השתנו.

אם אנו מתבוננים בגוף הפיזי כפי שהוא מתפתח מהעידנים הקדומים ביותר ועד להיום, אנו רואים שבכך שהוא הפך לצפוף יותר, הוא נעשה יותר כפוף להשפעה של הסביבה הפיזית, כשם שהגוף הפיזי העדין מהזמנים הקדומים היה יותר כפוף לתנאי הקיום הרוחניים. לכן, התעצמו תכונות מסוימות של הגוף הפיזי, שלא היו קיימות קודם בצורה דומה. בייחוד עברו שינוי הסיבות של המחלות, של החולי, בגוף הפיזי. בימי קדם, מה שאנו מכנים מחלה ובריאות היו נגרמים מסיבות שונות לחלוטין. בזמנים ההם, הבריאות של האדם הייתה תלויה בתנאים שבעולם הרוח. היום, הגוף הפיזי מחובר לתנאים הפיזיים החיצוניים, ולכן הוא תלוי בהם יותר. אם כן, אם נשתמש בשפת המיתולוגיה היוונית, עקב האונס של פרספונה על ידי פלוטו והשבי שלה בעולם התחתון של מבנה האדם, האדם בישותו הפנימית ביותר הפך להיות כפוף לתנאים חיצוניים מבחינת החולי והבריאות. זה הוא אחד הדברים שקרו לאנושות.

הדבר השני קשור לגוף האתרי עצמו. בנוסף להיותו המקור של כוחות המטמורפוזה, הגוף האתרי בעצמו השתנה. בזמנים הבראשיתיים, הגוף האתרי היה מאורגן כך שהאדם לא הכיר את העולם באופן בו הוא מכיר אותו היום, אלא כאשר דרך הראייה הרוחית הקדומה של פרספונה הוא התבונן בעולם הרוח, הוא ראה תמונות של ישויות רוחיות. האדם ראה סביבו עולם של תמונות. כמובן, הכוחות של הגוף האסטרלי היו אלה שהעלו את התמונות הללו, אבל הגוף האסטרלי לא היה יכול לראות אותן אילו הוא היה תלוי בעצמו בלבד. הגוף האסטרלי אינו רואה תמונות בעצמו. כשם שהאדם אינו רואה את עצמו צועד קדימה אלא אם כן הוא פוגש בראי, כך הגוף האסטרלי לא היה רואה את התמונות אותן הוא יוצר אילו הפעילות שלו לא הייתה משתקפת אליו בחזרה באמצעות הגוף האתרי. כך הגוף האתרי הוא זה שמביא לשדה הראייה, לטווח הקליטה, את התמונות אותן מעלה הגוף האסטרלי. מה שהאדם קולט לגבי ההתרחשויות בגופו האסטרלי הוא מה שהגוף האתרי משקף לו. אילו הגוף האתרי שלנו לא היה משקף את כל התהליכים האסטרליים הפנימיים שלנו, כמובן הייתה עדיין מתרחשת הפעילות האסטרלית בתוכנו, אבל לא היינו מודעים לה, לא היינו חשים אותה. אם כן, כל תמונת העולם שהאדם יוצר לעצמו, סך הכול של התוכן של תודעתו, הוא השתקפות של הגוף האתרי שלו. אם האדם יודע משהו על העולם, זה תלוי בגוף האתרי שלו. כך זה היה בתקופה הקדומה של ראייה רוחית, וזה עדיין כך היום.

מה הוא הסוד של הגוף האתרי? הסוד שלו הוא שהוא המפתח לידיעת העולם. מה שהעולם יוצר בגוף האסטרלי לא היה פותח את הדרך להכרת העולם אלמלא הגוף האתרי. הגוף האתרי מכיל את מה שתיארתי בקטעים מסוימים בשני מחזות המיסטריה שלי[3] שראיתם אותן כאן. המחזות מזכירות את המבוך של המחשבות, את החוטים שרוקמים את הידע שלנו אודות העולם. איננו מכירים את העולם רק על ידי התבוננות בו. או שאנו נעים מתמונה לתמונה, כמו בראייה הרוחית הקדומה, או שאנו נעים ממחשבה למחשבה, כמו בשכלתנות המודרנית, כאילו דרך מבוך. גם האסוציאציה הזאת נוצרת עקב הפעילות של הגוף האתרי. אם כן, מה שעבר שינוי הוא מה שניתן לכנות המפתח והחוטים שמחברים את התמונות הבודדות של התודעה שלנו כאשר אנו רוכשים ידע אודות העולם. אז אתם רואים מה בדיוק תלוי בכוחות של הגוף האתרי ומה חייב להשתנות בכוחות אלו.

כעת נתבונן במרכיב השלישי, הגוף האסטרלי עצמו. הוא המרכיב בתוכנו שכפוף להשפעות של העולם, ושבו נוצרים הכוחות והתכונות או המיומנויות שלאחר מכן משתקפים דרך הגוף האתרי. הידע ניצת בגוף האסטרלי; הוא מגיע לתודעה דרך הגוף האתרי. מחשבה, תמונה, נדלקת בגוף האסטרלי; יש בתוכנו מחשבות, תמונות, מפני שיש לנו גוף אסטרלי. אבל מחשבות ותמונות אלו נעשות מודעות בתוכנו מפני שיש לנו גוף אתרי. הן היו בתוכנו גם אילו לא היה לנו גוף אתרי, אבל אז לא היינו מודעים להן. לפיד הידע ניצת בגוף האסטרלי. לפיד זה משתקף כידע מודע בגוף האתרי. לפיד ידע זה שניצת בגוף האסטרלי השתנה במהלך ההתפתחות של האנושות לאורך ההיסטוריה; בעידנים הקדומים לאדם היה ידע של ראייה רוחית או ידע אימגינטיבי. כיום יש לו ידע אינטלקטואלי, שכלי או רציונלי. זה השינוי שהתרחש בגוף האסטרלי.

וכך במהלך ההתפתחות ההיסטורית של האדם פעלו בטבעו כוחות ששינו את כל הקשר שלו עם דמטר. דמטר כביכול גורשה מתוך גוף האדם, שפעם היה הרבה פחות דחוס. היא גורשה מתוך הגוף האסטרלי עם היכולות האבודות של הראייה הרוחית, וארוס תפס את מקומה. בתמורה, כפי שהסברתי היום, כוחות מסוימים מסוג אחר, שאינם מושפעים על ידי ארוס, נכנסו יותר תחת שליטתה של דמטר. אם כן, במהלך עידן זה, מאז תקופת אטלנטיס ועד היום, פעל כוח מסוים על התפתחות טבע האדם בשלוש דרכים: ישנה מעין התפתחות בעלת שלושה היבטים, טרנספורמציה או מטמורפוזה משולשת, הנובעת מתוך הגוף האתרי ופועלת על הגוף הפיזי, על הגוף האתרי עצמו, ועל הגוף האסטרלי. כוח זה של שינו גנטי היה ועדיין נמצא בטבע האדם, נמצא בתוכנו. הוא משנה אותנו מצעירים למבוגרים ככל שהכוחות של ארוס מפנים מקום לכוחות של דמטר. במבנה שלנו קיימת התפתחות משולשת זו, שבגוף הפיזי מביאה לשינויים בתנאים המשפיעים על חולי ועל בריאות, בגוף האתרי גורמת לכך שהידע ישתקף באופן שונה, ובגוף האסטרלי מובילה לטרנספורמציה של לפיד הידע.

כמה נפלא לגלות שיש ייצוג במיתולוגיה היוונית לכוחות הגנטיים הללו, לכוחות אלו שפעילים בכולנו, לכוחות שמתמירים את הגוף האסטרלי שלנו ולכן את טבעה של דמטר עצמה. לכוחות בגוף האתרי האנושי שפועלים על הגוף הפיזי, על הגוף האתרי עצמו ועל הגוף האסטרלי יש ייצוג באלה הקטה, האלה התלת-פרצופית. בעוד שהיום אנו אומרים שהכוחות של מטמורפוזה נובעים מהגוף האתרי בשלוש דרכים, היוונים דיברו על הקטה בעלת שלוש צורות או שלושה היבטים.

אחד מפלאי הטבע בבריאת המבנה האנושי מתבטא באותה הקטה בעלת שלושת ההיבטים. אפשר להבחין שם בחוכמה אדירה. ניתן עדיין לראות את הפסל של הקטה תלת-הפרצופית ברומא היום[4]. הוא חושף כיצד היבט אחד של הקטה קשור למצבים הגורמים לחולי ולבריאות, ומתבטא בסמלים של הפגיון והנחש (כאשר את הסמל של הנחש קיבל גם אסקלפיוס כנציג הרפואה). הפגיון מייצג את ההשפעות החיצוניות ההרסניות על האורגניזם האנושי. העובדה שהיבט אחד של הקטה מקבל את הסמלים הללו מצביעה על כוחות הפועלים על הגוף הפיזי בהתפתחותו. ההיבט השני של הקטה היה אמור להצביע על כך שבגוף האתרי עצמו השתנה המפתח לידע אודות העולם. מה הם הסמלים של ההיבט השני הזה? הם המפתח וסליל החבל, המסמלים את מבוך המחשבות. הקטה השלישית נושאת לפיד – כלהבת הידע המתפתח בגוף האסטרלי. איננו יכולים שלא לחוש שהאופן בו אנשים רואים דמות משמעותית זו בעידן המטריאליסטי שלנו אינו אלא אוסף גדול של אמונות תפלות. סמלים עמוקים ומרשימים כמו אלו של הקטה בעלת שלוש הצורות יזכו בחיים עוצמתיים חדשים כאשר נדע שוב מה היא משמעותם. כשנפש חדורה במדע הרוח תעמוד בפני פסל כמו זה, יוון העתיקה תתעורר שוב במחשבתה. כל הידע המסתתר בפסל כזה אודות טבעו הרוחני של האדם יזרום שוב לתוך נפש זו. איננו צריכים להבין דברים אלו באופן מופשט. כמובן, אנו יכולים להביע אותם רק בצורת מחשבה מופשטת, אך כל זה יכול להפוך עבורנו לרגש חי אם אנו מחדירים לתוכנו את המודעות לכך שהקטה שינתה רק את אופן פעולתה, שהיא בתוכנו גם היום, פועלת בכל אחד ואחד מאיתנו.

אנשי יוון העתיקה אמרו שלא רק האנושות ככלל, אלא גם כל אינדיבידואל כפוף בהתפתחותו לכוחות של הקטה, בשינויים החלים בגוף הפיזי, האתרי והאסטרלי. הקטה פועלת באדם בשלושה אופנים. אך היום ניתן ללמוד שוב את מה שנמסר לנפש בתקופה ההיא בצורת תמונות. איך מביע זאת תלמיד מדע הרוח, שכבר אינו מדבר בשפת התמונות הזאת? הוא אומר שבמהלך התפתחותו של האינדיבידואל מהלידה לבגרות המעטים שלו עוברים שינויים. בשבע השנים הראשונות משתנה הגוף הפיזי, בתקופה השנייה של שבע השנים הגוף האתרי, ובתקופה השלישית של שבע השנים הגוף האסטרלי. הכוחות המתוארים ללא שימוש בתמונות בספרי הקטן חינוך הילד[5] פועלים באורגניזם האנושי בשלושה אופנים. הם הכוחות של הקטה. כשמדע הרוח מתאר איך עד להתחלפות השיניים האדם מפתח בעיקר את הגוף הפיזי, נאמר בעצם שפועלת בו צורה אחת של הקטה. במדע הרוח אנו מביעים בצורה מודרנית את מה שהתכוונו אנשי יוון העתיקה כשהראו היבט אחד של הקטה עם פגיון ונחש; והשביעון השני של טרנספורמציה, כשהגוף האתרי פועל על עצמו, מופיע כסמל במפתח ובסליל החבל; והשביעון השלישי, בו חלים שינויים בגוף האסטרלי מיוצג בסמל של הלפיד. אם כן, לפני הרבה זמן אמרתי בצורה מודרנית את מה שהמיסטריות היווניות הקדומות הביעו דרך הצורה של הקטה.

זאת גם המשמעות של ההתפתחות של התרבות האירופאית שלנו. כשאנו חוזרים לעבר לתקופה היוונית, אנו מוצאים במסורת של המיסטיקה היוונית, של המיתולוגיה היוונית, את התמונות העוצמתיות שהוצבו בפני התלמידים כדי לעורר בהם את הידע לו היה זקוק האדם בתקופה ההיא. בצורה שונה, הדמות של הקטה בעלת שלושת ההיבטים עוררה את הידע אותו אנו סופגים כאשר אנו מבינים את רעיון השינוי המשולש המתרחש בין הלידה ועד גיל עשרים לערך. וכאשר אנו מבינים רעיון זה, אז אנו מבינים בצורה נכונה את המסלול שעליו צריכה להתקדם התרבות האנושית. הצורה הקדומה של ידע המבוססת על ראייה רוחית הייתה אמורה להיקבר באותו אזור של נפש האדם ששייך לפלוטו, ולזמן מה, מאז תקופתו של סוקרטס ועד לימינו, בני האדם היו צריכים להישאר פחות או יותר במצב של חוסר ידע אודות דברים אלו. האדם היה צריך לבנות ולגבש, את האני שלו. אבל מתחת לפני השטח, הידע הקדום, הידע שהתעורר בהשפעת התמונות המרשימות של היוונים, עדיין נשמר. הוא היה קבור, כביכול, תחת העומס של התרבות האינטלקטואלית. כעת הוא מופיע שוב מתוך המעמקים החשוכים של הרוח. מה שנטמן במעמקי הנפש עולה שוב בחיים של ימינו בצורת מדע הרוח. היום אנו שוב מתחילים להכיר באופן יותר מופשט, באופן אותו תיארתי בחינוך הילד, את הקטה בעלת שלוש הצורות. זה מכין את נפש האדם לראייה רוחית עתידית, שכבר נמצאת בטווח הראייה שלנו, למרות האינטלקטואליזם שלנו.

הקטה בעלת שלוש הצורות, דמטר, פרספונה, וכל שאר הדמויות עליהן מספרת המיתולוגיה היוונית, לא היו בתקופה היוונית מושגים מופשטים כפי שמאמינים החוקרים הנאיביים של היום. לא, הם היו דמויות חיות של הראייה הרוחית היוונית! כל הדמויות הללו יופיעו שוב בפני הראייה הרוחית, שבעתיד תתקרב אל האדם מעולמות הרוח יותר ויותר בדחיפות. והכוח שחודר לנפש האדם כדי להוביל אותה שוב לראייה רוחית – או במילים אחרות, כדי להוריד אליה ראייה רוחית – הוא הכוח שהוכן לראשונה כמחשבה מודעת בתרבות יהוה הקדומה, ולאחר מכן הגיע להתפתחותו המלאה דרך ביאתה של ישות הכריסטוס, אותה בני האדם יהיו יותר ויותר מסוגלים לזהות. וכשבקרב תלמידי מדע הרוח האמיתי נאמר שכבר במאה ה-20 שלנו אנשים יוכלו לראות בראייה רוחית את הכריסטוס, שהתאחד עם האדמה מאז המיסטריה של גולגותא, נאמר בצורה ברורה גם שחזרתו זו של הכריסטוס בוודאי לא תתרחש בגוף פיזי, אלא בעבור הראייה האתרית, כפי שזה קרה לפאולוס בדמשק.[6] כוחו של הכריסטוס מעניק את כל האימפולסים שמאפשרים לטבע האדם לעלות שוב ולראות את כל מה שקבור במעמקי הנפש – כמו למשל את הדמויות של האלים היווניים.

זה יהיה האירוע הגדול ביותר מבחינת האבולוציה הנפשית העתידית של האדם. הוא האירוע שמדע הרוח חייב להתכונן לקראתו, כדי שנפש האדם תוכל לרכוש ראייה אתרית. בשלושת אלפים השנים הבאות יותר ויותר נפשות יגיעו לכך. שלושת אלפים השנים הבאות יוקדשו לעורר את הכוחות בנפש האדם שיאפשרו לה להיות מודעת לפלאים האתריים של הטבע. יקרה כבר במאה שלנו שאדם במקום זה או אחר יראה בנפשו האתרית את כריסטוס המופיע שוב, ובשלושת אלפים השנים הבאות יראו אותו יותר ויותר אנשים. ואז תתגשם אותה נבואה מהמסורת האמיתית של המזרח, נבואה שלגביה יש הסכמה בכל אוקולטיזם אמיתי, שעל פיה בסוף שלושת אלפים השנים הללו, ירד בודהה מאיטריה וידבר לאנושות בצורה אותה תבין כל נפש אדם. בודהה מאיטריה יתווך לבני האדם את טבע כריסטוס. זהו הסוד אותו שומרת המיסטיקה המזרחית, שבערך שלושת אלפים השנים אחרי הזמן שלנו יופיע בודהה מאיטריה. התרומה אותה יכולה להוסיף לכך התרבות המערבית היא שאת האינדיבידואליות הקוסמית שהופיעה רק פעם אחת בגוף אנושי יהיה ניתן לראות יותר ויותר דרך הראייה האתרית של האדם; עובדה זו מודגשת שוב במחזה המיסטריה שלי, מבחן הנפש. כך היא תהפוך לידידה נאמנה של נפש האדם. כשם שלפני אלפיים שנה בודהה דיבר על מה שהיה טבעי מבחינת הנפשות הטובות ביותר של זמנו, כך בודהה מאיטריה יוכל לדבר בכל מקום, במילים שירגשו את הנפש באותה המידה, על מה שהיום אי אפשר להביע בפומבי: על אפשרות הראייה העתידית של כריסטוס בעולם האתרי. זהו האירוע הגדול ביותר של המאה העשרים: התפתחות שמובילה לעלייה של טבע האדם למה שניתן לכנות ההופעה מחדש של החזון של פאולוס הקדוש. בדמשק החזון בא לאדם אחד בלבד. בעתיד הוא יבוא בהדרגה לכל האנושות, וזה מתחיל במאה שלנו. כל מי שמאמין בהתקדמות של טבע האדם, כל מי שמאמין שהנפש תפתֵח כוחות יותר ויותר גבוהים, יודע שבעבור הנפש ששקעה למקומות העמוקים ביותר במישור הפיזי, היה זה הכרחי שכריסטוס יופיע פעם אחת גם בגוף פיזי. היה זה הכרחי מפני שבתקופה ההיא הנפש הייתה מסוגלת לראות את האלוהות רק בגוף אותו ניתן לקלוט בעיניים פיזיות, באמצעות איברים פיזיים. אך מפני שאירוע זה התרחש, לאחר שהתרבות העברית הקדומה סללה את הדרך אליו, הנפש מובלת ליכולות יותר ויותר גבוהות. יכולות הנפש הגבוהות יותר של האדם יפגינו את נוכחותן בכך שהאדם ילמד לראות את כריסטוס גם כשהוא איננו מתהלך בין אנשים בגוף פיזי, כשהוא מופיע כפי שהוא כיום, כפי שהוא מאז המיסטריה של גולגותא, באופן שניתן לקלוט אותו רק בראייה רוחית. כריסטוס כאן, מאוחד עם הגוף האתרי של כדור הארץ. מה שחשוב הוא שהנפש תתפתח כך שתוכל לראות אותו.

כאן טמונה ההתקדמות הגדולה באבולוציה של נפש האדם. כל מי שמאמין בהתקדמות זו, כל מי שמאמין שלמדע הרוח יש שליחות אותה עליו למלא בהקשר זה, יבין שכוחות הנפש חייבים להתפתח הלאה, להפוך לגבוהים יותר, ושאילו הנפש הייתה חייבת לראות את כריסטוס באותה הצורה הפיזית בה הוא כבר הופיע, משמעות הדבר הייתה קיפאון. אם כן, מי שמאמין בהתקדמות ובשליחותו של מדע הרוח יידע שמסתתרת אמת בעלת משמעות עצומה ונשגבה בנוסחה הרוזנקרויצרית הקדומה המדברת על אלוהים הבן, שפעם אחת, ורק פעם אחת, התגשם בגוף אנושי, אך מהמאה שלנו יותר ויותר נפשות יוכלו לראות אותו כישות אתרית. הן הנבואה והן הידע שלנו מאשרים זאת. כל מי שמאמין בהתקדמות אנושית מאמין בביאתו השנייה של כריסטוס, אותו יוכלו לראות אלה שניחנו בראייה אתרית. כל מי שמסרב להאמין בהתקדמות זו כנראה מאמין שכוחות הנפש נשארים קבועים, ושיש לראות את כריסטוס גם היום באותה הצורה בה הוא נראה כשהאנושות הייתה שקועה עמוק ביותר בתהומות החומר. הם אלה שיכולים להאמין בביאתו השנייה של כריסטוס בגוף פיזי.

—————————————————————————–

  1. מדובר באלה הקטה Hecate
  2. ההדרכה הרוחית של האינדיבידואל והאנושות – יצא בעברית בהוצאת חירות.
  3. Die Pforte der Einweihung ו- Die Prüfung der Seele- שני מחזות המיסטריה הראשונים מאת רודולף שטיינר. תורגמו כ- שער ההתקדשות ו-מבחן הנפש ויצאו בעברית בהוצאת סופיה. הטקסט מתייחס לסצנה שניה של שער החניכה וסצנה שניה של מבחן הנפש.
  4. הקטה בעלת שלוש הצורות. פסלון ברונזה במוזיאון קפיטולינה. Image result for Hecate Capitoline Museum bronze statuette
  5. 'חינוך הילד לאור האנתרופוסופיה' – יצא בעברית בהוצאת מיכאל.
  6. ראה טבעה האמיתית של הביאה השנייה. שתי הרצאות מאת רודולף שטיינר (1910) יצא בעברית בספר בשם: ההופעה מחדש של כריסטוס האתרי – הוצאת חירות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.