עיקרון האקונומיה הרוחית – 06

עיקרון האקונומיה הרוחית

ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 6   מלש   6.4.1909

ההקדשה של הענף של פרנציסקוס מאסיזי

התאספנו היום לטקס הקדשה של הענף האנתרופוסופי שלנו במלש. גם אם "מחלקה" זו של החברה האנתרופוסופית כבר פועלת במלוא הקיטור מזה זמן, רק היום יכולים אנו לחגוג את היווסדה באופן רשמי.

רבים מידידינו האנתרופוסופים באו לחגיגה זו מאזורים שונים בתכלית שאליהם התפשטה פעילותנו האנתרופוסופית. עם בואם לכאן, הם מפגינים את שאיפתם לאחד את רגשותיהם ומחשבותיהם האנתרופוסופיים עם אלה של אנשים רציניים וחרוצים שבקבוצה זו. אפשר לומר שקבוצה זו של אנשים במלש הושלכה לבין הרים רחוקים אלה. אבל מוקפת בכל היופי, הגדולה והכוחות האציליים של הטבע, הם יפתחו בהצלחה חיים אנתרופוסופיים. אלו מכם שיוכלו להסתכל סביב לבית מסביר פנים זה במלש, יבחינו שנעשה הרבה למען הופעתו החיצונית, כאילו שהאנשים האחראיים לבית זה שואפים לומר באופן חיצוני שהחיים הרוחיים שנותנים השראה לכולנו ימצאו ביטוי מיוחד בנקודה יפה זו.

הבה ונתבונן לאחור על ההתחלה הצנועה של חיינו האנתרופוסופיים עם ייסודה של המחלקה הגרמנית שלנו, בה משתלבת כעת המחלקה של מלש. בזמן ההוא התחלנו עם קבוצה קטנה של אנשים נלהבים למדע הרוח. ואז, כשאנו מתבוננים במאורע כמו זה שמתרחש היום ורואים את המספר הגדול של נפשות שהתאחדו עמנו ברגשות והשקפות מדעיות-רוחיות, ביכולתנו לחוש סיפוק באשר למאמצינו בשנים האחרונות.

משפחת סטוקמאייר לא חסכה במאמצים כדי לעזור להביא את החיים הרוחיים לפיסת ארץ יפה זו וגם רוחות הטבע נטו שכם. אכן, משפחה זו צריכה למצוא סיפוק רב בראותה כמה ידידי אמת מיהרו למקום מכניס אורחים זה; ואני בטוח שכל הידידים האנתרופוסופיים ראויים להיקרא ידידי אמת. כך הוא הדבר משום שהאנתרופוסופיה צריכה מעל לכל להיות לאמת בלבבנו, ואמת היא כנות, הגינות ויושר. האנתרופוסופיה צריכה אם כן להיות רצינית, אמיתית וכנה; וידידות אנתרופוסופית מוצאת ביטוי בכך שאתם משתתפים בפסטיבל הקדשה זה. כל דבר צריך להיות מלא ברצינות וכנות כי הגינות ויושר בידידות מאחדים אותנו עם אלה שעבדו בחריצות ושקדנות כזו כדי שכאן גם כן יצמח חוג פעולה לעבודה אנתרופוסופית. לבם של אלה שבאו לכאן יתמלא בהכרת תודה עבור המאמצים של משפחת סטוקמאייר שיכולים לבטוח בהשתתפותנו האנתרופוסופית הכנה.

מצד שני ההצלחה הגדולה של טקס הקדשה זה עם כה הרבה נפשות נוכחות, מראה שמדע הרוח בזמננו הוא מגנט רב עוצמה עבור שאיפות ומאמצים אנושיים, ובמקרה זה יתאים גם לומר שאנו מסתכלים ללא ספק גם מעבר לחדרים אלו, המוקפים ברוחות הטבע וביופי האופף אותנו היום ומתבוננים בשאר העולם. אפשר לומר שהחיים והמאמצים של מדע הרוח כיום נראים כתופעה שקיומה נובע מצורך פנימי. באמת זה נראה כאילו עמודים רבים בספר אודות תרבויות עתיקות, אשר תמך ועודד את האנושות האירופית והמערבית במשך אלף שנה ונתן בטחון וכוח לחייה, החלו לקמול ולהתנוון ונראים קרים וחסרי חיים ללבבות אנוש. משום כך אנו רואים היום כמיהה וגעגועים לאמיתות מדעיות-רוחיות בתחומים כה רבים של החיים. ניתנה לי הרשות לדבר אליכם כאן ואני חש משהו כמו את כוח העתיד בפעולה בגלל כל שהתרחש סביבי בימים האחרונים.

אנו מוקפים כאן בעצים ירוקים, בחיים המנצים של הטבע ובאור השמש המפואר שזורח עלינו בנדיבות בטקס הקדשה זה, כי הוא מחיה כל דבר וממלא אותו ברוח. אם כן, זהו מקום מושלם למסור לכם את מילותיו של המבשר הגדול שלנו של החכמה החדשה, המסטר של החכמה ושל ההרמוניה של הרגשות.

עברו כמה ימים מאז שניתן לי לדבר באותה רוח במחזור הרצאות ברומא. ומאורע זה מסמל עבורי את המגנטיות של השאיפה הרוחית. דיברתי לאלה שטיפחו כמיהה מדעית-רוחית בלבבם, אבל כמיהתם עדיין אינה מוגדרת. המקום שבו היה עלי לדבר נראה שונה, למעשה ביקרו בו רק קרדינלים למען מאמצים רוחניים או אחרים שפעלו מתוך שכנוע בקתוליות השמרנית ביותר. האוויר בחדרים אלה שהיה מלא בדרך כלל במסר שבא מן המרכז השמרני ברומא, הדהד בקול גלוי את ההצהרה החופשית של השקפת העולם המדעית-רוחית.

דבר זה מראה לנו שגם אם הרוחות החופשיות בנות זמננו של הארצות הצפוניות חשות יותר משיכה לאנתרופוסופיה, ביכולתן למרות הכל להביט בסיפוק מסויים בנפשות הכמהות לברוח מלבוש הברזל הישן של המסורת השמרנית. זוהי לבטח אינדיקציה טובה לרוח הזמן, שאפשרי הדבר לדבר באופן כה חופשי ובכנות כזאת על אמיתות אנתרופוסופיות בטריטוריה שעד כה היתה שמורה עבור קרדינלים ובאותה חרות האפשרית בארצות הצפון. כי מה שנאמר קודם לכן נכון בכל מקום: אנתרופוסופיה היא כנות, הגינות ויושר, והיכן שנפשות צריכות לה ויוצאת הקריאה, תבוא האנתרופוסופיה אחריה. אבל בשום זמן האנתרופוסופיה לא תחרוג ולו במעט מן הכלל חובק הכל הנותן השראה לגילוי הדעת שלה, רק משום התחשבות בטריטוריה שבה ניתן גילוי דעת זה.

בכל מקום בו נאמרת אמת אנתרופוסופית והיכן שיסוד רוחי שפועם דרכנו מטופח, שם המסר שלנו נמסר לאורן של כנות ויושר, אפילו אם הוא עדיין מוקף במחשבות של אלו ששונאים את האנתרופוסופיה. בתוך אלה השונאים אנתרופוסופיה יש נפשות אשר פחות או יותר באופן מודע, כמהות לאור האנתרופוסופיה. במיוחד ניגוד כה חזק כפי שחוויתי במשך ארבעה-עשר הימים האחרונים יכול להראות לנו איזה מגנט רב עוצמה הם החיים האנתרופוסופיים.

ההתבוננות בהווה המיידי שלנו מלמדת אותנו שכוח אנתרופוסופי זה הוא כעת חזק דיו להצדיק את שמחתנו, סיפוקנו ותקוותנו שהזרע הקטן שנזרע היום יגדל בעתיד לעץ אדיר. כתאוסופים אנו היום באותו מצב בו היתה האנושות בזמנים האטלנטיים העתיקים. בדיוק כפי שהחיים השתנו מאז כך הם ישתנו שוב בעתיד, עד לזמן שיבוא בעקבות הקטסטרופה. פרספקטיבה נרחבת תופיע עתה לפני נפשותינו.

הבה וניזכר בתנועה דומה בשליש האחרון של התקופה האטלנטית שהיתה בתחילה קטנה בדיוק כמו שלנו. חיי הנפש של האטלנטים אשר מבחינות רבות היו עדיין רואים רוחיים, הגיעו לנקודה גבוהה במשך תקופה זו, אבל לא היתה להם עדיין תודעת העצמי, התחושה החזקה של ה"אני". במקום זאת היתה לאטלנטים יכולת מסויימת לראיה רוחית וגם כוחות מאגיים מסויימים, וזה איפשר להם להתבונן לתוך העולם הרוחי. הללו אשר התקדמו להיות המנהיגים של תרבות זו, היו אלו שהצטיינו ביותר בהתבוננות לתוך העולם הרוחי בדרכים הישנות, והביאו את הידע הרב ביותר מן הממלכות האסטרליות. ראיה רוחית זו נעלמה בהדרגה. למעשה היה צריך המין האנושי לאבד אותה בשלמות כדי לכבוש לעצמו את תודעת העצמי בעולם הפיסי. אבל ללא ספק הגיע הידע הרוחי בשליש האחרון של התקופה האטלנטית לשיא מיוחד במינו.

תזכרו את ההישגים הטכנולוגיים של אטלנטיס. הם עפו מעל האדמה בכלי חלל קטנים – קרוב לאדמה משום שהאטמוספירה היתה רוויה בתצורות ערפל סמיכות. הם נעו קדימה עם כלי הרכב הקטנים שלהם מבעד לים של אוויר ומים בעזרת אנרגיה שנלקחה מנבטי צמחים. את היוצרים המובילים של טכנולוגיה זו אפשר להשוות עם אשפי התעשייה של ימינו הבונים מכונות מתוחכמות מכוחות חסרי חיים. את האטלנטים האלה, שיכלו להביא את הידע הרב ביותר מן העולם הרוחי, אפשר להשוות למלומדים המובילים של ימינו ולאנשי מדע הטבע.

בתוך האנושות האטלנטית החל להתפתח מעין פלח מסוים של אנשים בעלי יכולות קטנות של ראיה רוחית, אבל בעלי יכולת להתייחס לעולם החיצוני בחיבה. הניצנים הראשונים של חשבון וחישוב נראו באנשים אלה, אבל השתתפותם בהתקדמות הגדולה של התעשייה האטלנטית – הבניה של כלי רכב רבי עוצמה מתמיד עבור ים זה של מים ואוויר – היתה מוגבלת מאוד. כך, קבוצה קטנה ובלתי חשובה של אנשים התפתחה בשליש אחרון זה של התקופה האטלנטית אשר במובן מסוים בזה ותיעבה חוסר יחסי זה בכוח הראיה הרוחית ואי יכולת זו לקחת חלק בתעשייה גדולה זו. קבוצה זו של אנשים הכינה את דרך הראיה והידיעה הנפוצה כיום, הדרך לראות ולדעת שהעולם החיצון כיום כה גאה בה משום שפיתח אותה באורח כה חד צדדי.

מנהיגים אלה של הציביליזציה האטלנטית ששלטו בכל דבר שיכול להיות ידוע מעמדת יתרון של התודעה האטלנטית, כולל הטכנולוגיה, הגו והרו רעיון טכני לקראת סוף התקופה האטלנטית שהפך שימושי ביותר בזמנים המודרניים. ביכולתנו להשוות אותו להתקדמות אחרת בזמננו שתעבור הלאה מעבר לקטסטרופה הבאה. במשך תור הזהב שלהם, היו לאטלנטים כלי רכב שנעו דרך אוויר מעורב בסמיכות רבה במים. מאוחר יותר, כאשר תרבותם היתה כבר במצב של נסיגה נהיה הכרחי לשוט על פני המים וזה הוביל את הגזע התרבותי האחרון של התקופה האטלנטית תחילה לאמץ ואחר להבין במלואו את רעיון השייט וכיבוש הימים. רעיון חשוב ביותר זה בתקופה האטלנטית, לא רק לחצות את האוויר אלא גם שייט באוקיינוס המים, היה סנסציוני למדי ומומש ע"י הגזעים האטלנטיים האחרונים. אחרי ניסיונות ארוכים לשוט על פני המים, באה ההצלחה במשך הזמן שבו התרבות האטלנטית היתה כבר בדעיכה.

הללו שהיו אחראים להתקדמות כבירה זו לא היו אלה שיכלו להיות מגויסים עבור האתגר של העברת המורשת של חיי הרוח הממשיים מן התקופה האטלנטית לזמננו שלנו. אדרבא, אתגר זה נשמר עבור האנשים המבוזים והפשוטים משום שהם היו הראשונים שהוענקה להם היכולת להתקשר לעולם הפיסי. הם היו אלה שגם אם יכולות הראיה הרוחית התדרדרו בהם ביותר בקרב הקבוצות השונות של האנשים, עדיין נמצאו מתאימים עבור השליחים מעולם הרוח. אנשים אלה שהיו לבוז בפי המלומדים הגדולים והממציאים, נאספו ע"י המתקדש המרומם שאנו קוראים לו המתקדש הגדול של אוראקל השמש. קבוצה קטנה זו היתה מורכבת מאנשים ששימרו פחות מכל את הכישורים הטכניים שלהם ואשר נידחו ע"י המנהיגים וע"י המלומדים הגדולים והממציאים. ועדיין היו אלה בדיוק שאותם הוביל המתקדש הגדול של אוראקל השמש מן המערב אל המזרח, דרך אירופה ולתוך אסיה. וקבוצה קטנה זו של אנשים עשתה את ייסודן של התרבויות הפוסט אטלנטיות לאפשרי.

הטוב ביותר ממה שהתפתח לאחר מכן ע"י התרבויות השונות, העץ הכביר של הידע והחכמה הפוסט-אטלנטית, נבע מצאצאיהם של האנשים הפשוטים והמבוזים מן התקופה האטלנטית. מעל לכל, משהו אחר נבע מתוך הצאצאים של קבוצת אנשים צנועה זו. הבה ונניח את המאורעות החיצוניים זה בצד זה עם המאורעות הפנימיים של האבולוציה שלנו. הבה ונתבונן בסנסציה הכבירה של התקופה האטלנטית כאשר קבוצת גזע משנית שצאצאיה היו הפניקים, המציאה את השייט בימים. מה הושג ע"י המצאה זו?

אנו צריכים רק לזכור את המאורעות הכבירים מתחילת הזמנים המודרניים, כמו מסעות הגילויים הגדולים של קולומבוס וספנים אחרים שלא היו אפשריים ללא השייט והניווט בימים וללא ההמצאה של הספינות ואז נראה כיצד ההמצאה הסנסציונית מובילה לכיבוש הדרגתי של המישור הפיסי על האדמה. העמים הפוסט-אטלנטיים היו תחומים ברדיוס קטן של פעילויות, אבל בעזרת ההמצאה של הספינות, המעגל התוחם את האדמה נתרחב החוצה עד שכעת התגלה בשלמות את המבנה של המישור הפיסי. וכך, ההמצאה הסנסציונית של העולם האטלנטי הגיעה עד לתקופתנו וגרמה התקדמות נוספת על המישור הפיסי.

כך או כך, הכיבוש הגדול ביותר בתקופה האטלנטית נבע מצאצאי אותה קבוצה של אנשים פשוטים שנאספו סביב למתקדש הגדול של אוראקל השמש. וכאשר צאצאיהם של אלה דרך התפתחותם שלהם, הכינו את התרבות ההודית, הפרסית, המצרית, היוונית-לטינית ותרבותנו שלנו, האדמה נהייתה מסוגלת להניב את החומר שלתוכו יכול להיוולד כריסטוס. לכן המאורע הרוחי והמעשה הגדול ביותר של התקופה הפוסט-אטלנטית ראשיתו באנשים שהשתייכו לבני האדם המבוזים ביותר בעיני המנהיגים של הציביליזציה האטלנטית, ומאורע זה נתן דחיפה להתקדמות הרוחית הכבירה שתומכת ומקיימת את כל החיים הרוחיים של זמננו – נשזרת בתוכם ועושה אותם לפוריים.

למאורעות באטלנטיס יש מקבילים בזמננו. בראותנו כי נבטים ראשונים של היכולת האנושית לאריתמטיקה וחישוב היו מצויים באטלנטיס, עלינו להכיר כיצד יכולות אלו התקדמו כיום לכיבוש מופלא של המישור הפיסי וכיצד הביאו שפע של התקדמות טכנולוגית. אנו רואים גם כיצד הממציאים והמגלים הגדולים של זמננו הגיעו לשיא בשימוש בכוחות אלו שהחלו לנבוט לראשונה בקבוצה הקטנה של אנשים מבוזים בתקופה האטלנטית. מה שהיה אז ידע שהושג בראיה רוחית, הוא היום ידע של הטבע ושל העולם הפיסי. קיים גם דמיון בין המנהיגים הרוחיים של הציביליזציה האטלנטית ובין המלומדים ומדעני הטבע של היום. מצד שני, אנשים פשוטים קיימים בכל מקום – בלא קשר למעמד שהם תופסים בעולם, לבם מלא במגנט הכביר המושך אותם לחיים רוחיים, בדיוק כפי שאנשים באטלנטיס נמשכו לחיים שבהם הכישרונות החיצוניים עבור המישור הפיסי יכלו להתפתח.

למרות דברים דומים אלו, יש גם כמה הבדלים בין המצב המודרני לעתיק. בימים הקדומים שצוינו, השרידים האחרונים של הראיה הרוחית היו עדיין קיימים בבני האדם כך שיכלו לראות את המתקדש הגדול. בדרך מסויימת, כיום העניינים קשים יותר עבור בני האדם כאשר הקריאה מעולם הרוח זורמת אל אותה קבוצה קטנה של אנשים. משהו שאנו מציינים כקריאה של המסטרים של החכמה ושל ההרמוניה של הרגשות.

אבל משום שהאנשים כיום נמצאים על המישור הפיסי, מסטרים אלה של חכמה ושל הרמוניה של הרגשות הם בתחילה בלתי ידועים לגרעין קטן זה של בני אדם שגיבשו עצמם מתוך ההמון. כפי שאנו יכולים להסיק מן העובדות של הזמן הנוכחי, קבוצה קטנה זו חשה בלבבה שקיים דבר כזה כמו מסר רוחי חדש שמתכוון להשפיע על העתיד בדיוק כפי שהמסר בעידנים קודמים השפיע על ההווה. אנשים אלה אשר כיום באים מכל שבילי החיים ושאותם נמצא בכל מקום, הם התיאוסופים האמיתיים משום שהם נושאים בלבבם כמיהה לחיים רוחיים השואפת להניח את היסוד לתרבויות העתיד. התיאוסופים האמיתיים בזמננו מתגלים – בדיוק כפי שכיום אנו נתקלים בגילוי סנסציוני דומה לזה שבתקופה האטלנטית.

בזמנים קדומים נכבשו המים בעזרת ההתקדמות הטכנולוגית הגבוהה ביותר; זה נכון כיום ביחס לאוויר. כיבוש זה יתמשך כמובן לתוך זמנים מאוחרים יותר. אבל בדיוק כפי שהאוניות בזמננו הביאו לשליטה רק במישור הפיסי, כך בספינות האוויר שיישאו את בני האדם לתוך האטמוספירה ומעבר לה, יהיו טייסים שיוסמכו לחפש ולמצוא רק חומר – דברים חומריים. לבטח, תחומים חדשים של המישור הפיסי ייכבשו, וזה יועיל עבור העולם החיצון. החיים הרוחיים הפנימיים נולדים בלבם של אלה המרגישים סיפוק רוחני מן ההבטחה שיהיו מסוגלים להתבונן בעתיד לתוך העולם הרוחי תוך כדי שמירה על תודעת העצמי.

התבוננו לתוך החיים ותמצאו שם את מנהיגי הציביליזציה שלנו, עמודי התווך של התרבות החיצונית, פעילים כממציאים ומגלים, כמלומדים ומדעני טבע. הם מסתכלים בבוז ולעג על קבוצה קטנה כמו זו שהתאספה כאן היום, המייסדת עצמה כנושאת חדשה של תרבות ומאחדת את חבריה עם אחרים בהתאגדויות של מדע הרוח. המאורעות של התקופה האטלנטית העתיקה חוזרים על עצמם.

כאשר החיים הרוחיים נוגעים בלבבכם בכוח כזה שביכולתכם להשוות עצמכם בכבוד לאלו שנאספו סביב למתקדש הגדול של אוראקל השמש, אזי תהיו לנושאי חיים רוחיים בעידנים מאוחרים יותר. כתוספת למה שמוצע לאנושות כחיצוני, כחומרי וכמציאות גופנית, חיים שכאלה יאפשרו השתקעות מחודשת בעולם הרוחי. כפי שהמתקדש הגדול אסף סביבו בני אדם בזמנים עתיקים, ממלאים כיום המסטרים של החכמה וההרמוניה של הרגשות תפקיד דומה ויוצאים בקריאה אליכם. אם אתם מרגישים את שליחותכם במשמעות היסטורית, אזי לבכם ייעשה חזק דיו לעמוד בכל הגיחוך והדחייה שאלה הקרויים עמודי התווך של הציביליזציה מערימים על מדע הרוח מבחוץ. ואם אתם מבינים את שליחותכם ברוח זו, אז מחשבותיכם יהיו חזקות וכל ספק שיהדהד בנפשותיכם מבחוץ, לא יוכל לזעזע את ביטחונכם. מחשבותיכם תהיינה רוחיות טהורות ע"י אותו כוח שיכול לנבוע מידע כזה של שליחותנו. אפילו אם נצטרך להעביר בדמיוננו אלפי שנים ולבסס אידיאלים מקיפים ומרחיקי לכת, המאמץ משתלם משום שהיכן שאידיאלים כאלה מתבססים, החיים משתנים והיכן שהם חסרים, החיים מתים. אידיאלים משנים עצמם לכוח של רגע אפילו אם הם נלקחים מתקופות כבירות של זמן ונראים כעושים את האדם המחויב להם כאילו הוא פחות ערך ומדוכא. אתם תהיו חזקים אפילו עבור המבחן חסר המשמעות ביותר אם תהיו מסוגלים להוציא את האידיאל שלכם מן הגבהים המרוממים ביותר. זה יגרום לכם לעמוד מהר על רגליכם, כאשר הללו אשר מושלים בעולם עם דיבורם המלומד, עם דחייה ובוז אודות ההתארגנויות הקטנות של מדע הרוח, היכן שיושבים אנשים אשר "אינם רוצים ללכת יחד עם תרבות זמננו". אכן, הם אינם רוצים ללכת והם גם יודעים להעריך את ההישגים של העולם החיצוני הפיסי, אבל הם גם יודעים שכפי שגוף אינו יכול להתקיים ללא נפש, שום תרבות חיצונית אינה יכולה להתקיים ללא חיי רוח.

כפי שבני האדם המבוזים שתוארו למעלה נאספו סביב המתקדש הגדול ולאחר דורות עשו את קיומו של כריסטוס עלי אדמה לאפשרי, כך התנועה האנתרופוסופית צריכה לעזור להבנה מקיפה וכוללת של כריסטוס. כריסטוס ירד לאדמה בתקופה הרביעית הגדולה, ואלה השואפים להבינו בשלמות, יהיו מסוגלים לעשות זאת מעמדת היתרון של האנתרופוסופיה.

מדוע אנשים שעד כה הוזנו ע"י הדתות האורתודוכסיות הפוזיטיביות, באים למדע הרוח כאילו בתגובה לגעגועים בלתי מוגדרים בתודעתם? מדוע הם מקשיבים למסר האנתרופוסופי אם לפני כן האזינו רק לוותיקן? למה? האם עדיין אפשר לומר היום שהאנתרופוסופיה קיימת רק עבור אלה המתייחסים לעובדה הרוחית החשובה ביותר בזמננו – לאימפולס הכריסטוס – באדישות? מה מבקשים מאתנו האנשים הבאים אלינו? הם רוצים שנאמר להם מי היה הכריסטוס ומה היה פועלו! הם באים אלינו משום שאלו אשר מחשיבים עצמם כבעלי הזכות לשאת את שמו של כריסטוס כיום אינם יכולים לומר להם מי היה כריסטוס, ואילו האנתרופוסופיה יכולה. מנהיגי התרבות של ימינו משתמשים בהכחשה של כריסטוס כדי להתנגד למסורת החיצונית הנובעת מדתות שונות, אבל אינם יכולים להוות אתגר ממשי לתנועות הדתיות הפוזיטיביות הגוועות. אלה שאינם יודעים מיהו כריסטוס הגדול, אלה המכחישים את רוחיותו, לא יהיו בני תחרות אפילו עבור התנועות הדתיות הישנות. רק התנועות הרוחיות הממקמות עצמן בתוך אלו הטוענים לזכות בלעדית לשמו של כריסטוס, התנועות אשר יודעות כיצד לבטא את המהות האמיתית של הכריסטוס אפילו לאלו השואפים לשמוע את ההפך מזה, רק תנועות רוחיות אלו ימשכו את בני האדם הנושאים את העתיד בלבבם. הדתות העתיקות יוכיחו עצמן כחזקות מכל ניהיליזם דתי.

איננו מאמינים בחיים האנתרופוסופיים באופן קטנוני ודוגמטי. איננו רוצים להבין אותם בעזרת דוקטרינות אינדיבידואליות או פתגמים, אלא ע"י הכרה והבנה של השליחות והמבחן של זמננו. אנו רוצים לאמץ את החיים האנתרופוסופיים בדרך כזו שהרוח האמיתית של זמננו תדבר אלינו ושהמאורע המשמעותי ביותר של תקופתנו הפוסט-אטלנטית יבוטא דרך המילים של האנתרופוסופיה. אם מילים אלו לא ידוקלמו אלא ייושמו בחיי המעשה כביטוי של הרוח של זמננו, הם יהיו לכוח דינמי של חיים בנפשותינו, וזה יגרום לאנשים להבין מהם חיים אנתרופוסופיים.

כאשר אנו חשים זאת באמת, אנו מתחזקים יותר ויותר והחוזק שזה עתה נרכש, יעזור לנו לאמץ את האידיאל שלנו בתקיפות וביציבות. אז נדע כיצד נוכל להצדיק אידיאל זה, ללא קשר אם זה קורה בסביבה שבה תרבות ישנה נכספת לתוכן חדש, או בסביבה זו שבה הטבע וקרני השמש רבות ההוד וברוכות הרוח מנצנצות סביב לנו ומכתרות את אשר השגנו במאמצינו האנתרופוסופיים היום. נלמד שוב להכיר את הרוח בתוך קרני שמש אלו ונדע שכאשר השמש שוקעת, הרוח ששוכנת בתוכה תתבונן לתוך לבנו. נלמד גם מהי משמעות הדבר להתבונן בשמש וברוח שלה בשעת חצות, וכשנבין מיהי רוח זו, נראה כיצד היא ירדה ואיך היא מאוחדת עכשיו עם האימפולסים הנעלים ביותר של זמננו. הכרחי הדבר שהאנושות תבין את אימפולס הכריסטוס ושנוכל לומר מי היה הכריסטוס. הבנה שכזו היא עכשיו רק בשלב התחלתי, אבל ביחס ישיר לתובנה הרוחית הגדלה, המין האנושי יבין בהדרגה כיצד אימפולס הכריסטוס חדר למבנה העולם.

לחוש בדרך זו בטקס ההקדשה של הענף של תנועתנו, מתאים במיוחד, כאשר כפי שקורה כאן, מאוחדים החברים ברצונם לבטא את משאלת לבם ולקרוא לענף בשמו של פרנסיס מאסיזי, אשר חייו אפופים במיסתורין רוחי עמוק.

כאשר הכריסטוס ירד לאדמה, הוא עטה עצמו בשלושה גופים: פיסי, אתרי ואסטרלי של ישוע מנצרת וחי שלוש שנים במעטפת זו ככריסטוס, רוח השמש. עם המאורע של המיסטריה של גולגותא, ירד הכריסטוס לאדמה, אבל מלבד מה שידוע לכולכם, קרה משהו מיוחד בתוקף העובדה שהכריסטוס השתכן בשלושת הגופים של ישוע מנצרת, במיוחד בגופים האסטרלי והאתרי. לאחר שהכריסטוס נטש את הגופים של ישוע מנצרת, הם נוכחו עדיין כחומר רוחי בעולם הרוחי, אבל משוכפלים להעתקים רבים מאוד. הם לא נעלמו בעולם האתרי או בעולם האסטרלי, אלא המשיכו לחיות כדמויות זהות. כפי שזרע של צמח, שנטמן פעם באדמה, מופיע מחדש בהעתקים רבים בהתאמה למסתורין של המספר, כך ההעתקים של גופיו האתרי והאסטרלי של ישוע מנצרת, נוכחו בעולם הרוח. ואם ניקח בחשבון את המסגרת העצומה של האקונומיה הרוחית אזי לאיזה צורך הם נוכחו? הם היו שם כדי להישמר ולשרת את ההתקדמות הכללית של הגזע האנושי.

אחד מן האינדיבידואלים הראשונים שנהנה מן העובדה המבורכת של ההעתקים לאין ספור של גופו האתרי של ישוע, הנמצאים בעולם הרוח, היה אוגוסטין הקדוש. כאשר ירד שוב לאדמה לאחר התגשמות קודמת, לא סתם גוף אתרי נשזר בתוך שלו, אלא ההעתק של הגוף האתרי של ישוע מנצרת. לאוגוסטין היה גוף אסטרלי ואגו שלו, אבל גופו האתרי היה ארוג בדמות של גופו האתרי של ישוע. היה עליו לפעול דרך התרבות של האגו שלו וגופו האסטרלי, אבל כאשר עשה את דרכו לגוף האתרי, הוא הבין את האמיתות הגדולות שאנו מוצאים בכתביו המיסטיים.

לבני אדם רבים אחרים מן המאה השישית ועד לתשיעית היה העתק של גופו האתרי של ישוע שזור בגופם האתרי. רבים מאינדיבידואלים אלה הגו את הדימויים הנוצריים שמאוחר יותר קיבלו ביטוי מרשים ומפואר באמנויות בדמותה של מדונה או של כריסטוס על הצלב. הם היו היוצרים של דימויים דתיים אשר חוו בעצמם את אשר חוו האנשים בזמן המיסטריה בגולגותא.

בתקופה המשתרעת מן המאה האחת-עשר עד למאה החמש-עשר, בא הזמן שבו העתק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת נשזר בגופים האסטרליים של נפשות מסוימות שהתגשמו מחדש. מן המאה האחת-עשרה ועד למאה הארבע-עשרה, בני אדם רבים, כמו: פרנסיס מאסיזי ואליזבט מתורינגן היו בעלי העתק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת שהיה ארוג בהם, כאשר גופם האסטרלי שלהם – המקור של הידע שלהם – נוצר במשך ההתגשמות. זה איפשר לאינדיבידואלים אלה לבטא את האמיתות הגדולות של הנצרות בצורה של דעות, מושגים לוגיים וחכמה מדעית. אבל נוסף לכך, הם היו מסוגלים גם לחוות את הרגש של נשיאה של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת בתוך עצמם.

עיניכם ייפתחו לרווחה אם תרשו לעצמכם לחוות כתחליף את כל הענווה, המסירות והאהבה הנוצרית שהיו חלק מפרנציסקוס מאסיזי. אז תדעו כיצד להביט בו כאישיות מועדת לטעויות – משום שהיה לו אגו משלו – וכאינדיבידואל גדול, משום שנשא העתק של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת בתוך גופו האסטרלי שלו. כל רגשות הענווה, המיסטיציזם העמוק וחיי הנפש הרוחיים של פרנציסקוס מאסיזי נהיים מובנים אם אנו יודעים סוד זה של חייו.

מצוידים בידע שכזה, אנו יכולים לראות בעינינו הפנימית שהעתיד של ענף חדש זה מבשר טובות, כי יצמח ויעלה תחת האור המנחה של אינדיבידואל גדול זה, כי אלה אשר כמו פרנסיס מאסיזי, מקבלים את החסד ואת הקריאה להדריך את האנושות הנוצרית במערב, יתנו לאורם הרוחי לקרון לתוך האזורים של הפעילות הרוחית. ובמיוחד אם ענף זה של פרנסיס מאסיזי יעבוד במובן רוחי אמיתי. ההרמוניה של המחשבות והרגשות של ענף זה תהיה ההשתקפות של האור ההרמוני של פרנסיס מאסיזי, אשר קיבל כמתנה של חסד, כפי שציינו קודם, ע"י החדירה של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת לגופו האסטרלי שלו. משהו מאור זה יקרון לתוך ענף מסוים זה.

כשניתן לפרספקטיבה שכזו לעבור לפני עינינו הפנימית, אנו שנאספנו היום בענף צנוע זה לצורך טקס ההקדשה של ענף חדש, לא נשאיר את הרגשות מאחורינו כאשר ניפרד. נתבונן למעלה אל אורו של פרנסיס מאסיזי. ניקח עמנו את אשר יתלקח בנו ברגע זה ונזכור ענף זה בעתיד. אם נעשה כך, רגשותינו ומחשבותינו ירחפו בלתי נראים מעל ענף זה של פרנסיס מאסיזי, כך שהאימפולסים החותרים מעלה יוכחו כמתאימים לאור הנוגה לתוך נפשותינו מבחוץ. ברגע שכזה אנו נעשים מודעים לעובדה שאנו כאן לעבוד למען מידה נכונה של התקדמות בתקופתנו הפוסט-אטלנטית. לבטח, כאשר המייסדים של ענף זה חשו צורך לקרוא לו בשמו של פרנסיס מאסיזי, נפשותיהם חשו משהו מן ההתקדמות הגדולה.

מה היתה נקודת המפנה המכרעת ביותר בכל האבולוציה שלנו? היה זה הזמן שבו כריסטוס ירד לאדמה. הבה ונתבונן לאחור שש מאות שנים ממאורע זה ואז נשווה את האדמה למה שנהייתה שש מאות שנים לאחר כריסטוס, תקופה שנמשכה שתים עשר מאות שנים. תחילה, נתבונן בבודהה שחי שש מאות שנה לפני כריסטוס. אנו רואים בו אינדיבידואליות בעלת גדולה שכזו שמילות הערצה צריכות לשפוע מפינו. במיוחד נראה את הרגע שבו יצא החוצה אל החיים, אבל לא אל החיים שאותם רצה לחיות. ראו כיצד פגש בראשונה את הילד חסר האונים וכיצד מחוויה זו הוא יצר את התפיסה שיש סבל במסע שהאדם מתחיל בלידתו. וכאשר ראה אדם חולה, הוא אמר לעצמו: "לא רק שיש סבל בעולם זה, בני אדם על מישור זה גם חשופים למחלות". הוא ראה אדם זקן שלא היה מסוגל להניע יותר את איבריו ואמר לעצמו: "הזקנה מעורבת בסבל". וכאשר ראה גוויה, עלתה בו התחושה שמוות הוא סבל. תחושה אחרת היא שפרידה מאדם אהוב גורמת סבל, כמו גם במקרה שלהיות מאוחד עם אדם בלתי אהוב. לבסוף, לא להשיג את מה שהאדם שואף לו הוא סבל גם כן.

אם כן, זוהי התורה שהופצה כתורתו של בודהה, שש מאות שנה לפני כריסטוס. הבה ונקבע בדמיוננו את הרגע שבו בודהה צעד לתוך העולם, ראה גוויה ועמד פנים אל פנים מול המוות. היה זה שש מאות שנה לאחר המאורע בגולגותא כאשר בפעם הראשונה נתהווה דימוי יחיד ומיוחד: הדימוי של הצלב עם הגוויה של הגואל תלויה עליו. אלפי אנשים עמדו שם והסתכלו. כאשר בודהה התבונן בגוויה, היא היתה עבורו התגלמות של כל הסבל עלי אדמות. המאמינים של הקהילה הנוצרית שש מאות שנה אחרי כריסטוס הביטו בגוויה וראו בה ניצחון של כל החיים הרוחיים על המוות, הזכות לאושר. וכאן אנו רואים כיצד הביטה קהילה מסורה בגוף מת שש מאות שנה לפני כריסטוס ושוב שש מאות שנה לאחר המאורע בגולגותא.

מה יכול לומר לנו המאורע בגולגותא אודות הגילויים האחרים של הסבל? תוך התבוננות בכריסטוס על הצלב, החלק של האנושות שבאמת מבין אותו יאמר: "דרך הלידה אנו צועדים לתוך קיום זה – קיום שנמצא מתאים לארח בו את כריסטוס. אנו נולדים לתוך חיים שבהם ביכולתנו להתאחד עם כריסטוס". באותה מידה, מחלה אינה סבל אם מבינים את כריסטוס. בני אדם יצטרכו ללמוד להבין בעזרת אימפולס הכריסטוס את אשר מנקודת ראות רוחית יוצר בריאות. המחלה תתרפא בדרך רוחית בעזרת חיים נוצריים פנימיים. ע"י מיתה עבור העולם החיצוני, אנו נהיה בטוחים שהאוצר שרכשנו בקשר עם אימפולס הכריסטוס נישא לתוך חיים אחרים. בעזרת ניצחון הכריסטוס, המוות מופיע לפנינו כגשר שמוביל לעולם הרוח ואנו לומדים להבין את המשמעות של המוות עבור עולם רוחי זה בעזרת אימפולס-הכריסטוס.

כמו כן לא עוד אפשרי הדבר לומר שפרידה מאדם אהוב יוצרת סבל, משום שכוחו של כריסטוס יאחד אותנו, כנפש אחת לרעותה, עם כל דבר שנרצה לאהוב. למעלה מזה, כוחו של כריסטוס יקשור יחדיו את אלה שאוהבים איש את רעהו. על הסבל שיכול לצוץ בגלל פירוד בין אוהבים נתגבר בעזרת הכריסטוס.

הבה ונלמד לאהוב את כל בני האדם שמא נפרש את העולם כך שלהיות מאוחד עם מה שאיננו אוהבים פירושו סבל. אדרבה, הבה ונלמד לאהוב כל יצור בדרכו שלו, וכאשר בארותינו הרוחיות יתחילו לשפוע, תשוקותינו יטוהרו בדרך כזו שנוכל לדבוק בכל דבר שנגזר על נפשותינו לקבל, ברגע שהמחיצות של העולם הפיסי יוסרו ומעיינות רוחיים אלה יוכלו להתחיל לשפוע בעזרת אימפולס כריסטוס. אנשים אשר יקבלו ברצון דרך רוח-הכריסטוס את שהם משתוקקים לו, תשוקתם תטוהר.

החיים הרוחיים החדשים מיקמו עצמם ליד החיים הרוחיים הישנים בעזרת אימפולס-כריסטוס. זהו מהלכה של ההתקדמות העמוקה בחיי הרוח לפני ואחרי שאימפולס-כריסטוס עלה על פני השטח. דבר זה מוחש בחדות ע"י מי שפונה לאחד מן המעריצים הנלהבים והשמחים ביותר של אימפולס-כריסטוס, פרנסיס מאסיזי. לכן שמו מתחבר בקלות למקום שבו מטפחים חיי רוח. מי ייתן ושם זה מבשר טובות ושהעבודה בענף זה תתקדם ברוח האמיתית של זמננו שהובנה כראוי, כי זה נחוץ עבור התוכניות שהתווינו בנפשותינו.

הבה ונקדש ענף זה של תנועתנו ברוח שבאה לביטוי בדברים שקדמו וע"י שנברך את הברכה שהשתמשנו בה אתמול כשחפרנו באדמה עבור המקדש החיצוני. הבה ונישא תפילה באותה רוח פעם נוספת כך שתשפיע ותשתלב בענף זה של פרנציסקוס מאסיזי.

מי ייתן והרגשות של אלו שבאו לטקס הקדשה זה יתאחדו ברוח זו ויתאחדו גם באחוות אחים עם אלה הפועלים כאן במאמצים אנתרופוסופיים רציניים כך שחיי הרוח ינבטו ויתפתחו במרכזם של עצים, יערות וצמחיה מלבלבת בפיסת טבע שטופת שמש זו. אין חשיבות לדבר אם קרני השמש הזוהרת בחוץ מציינות את אשר יפה או מפואר בטבע, או שלג נערם בחוץ, או עננים כבדים מכסים ומערפלים את קרני השמש הפיסיות החיצוניות. בזמן שבו הטבע מחדש עצמו או כאשר הוא לובש בגדי עצבות, מי ייתן והרוח של החיים הנעלים תפעים תמיד את אלה העסוקים בפעילות רוחית. הבה ונפציר ברוח זו לסייע לכל החברים בענף זה.

הבה ונקדש מעומק לבנו את הענף על שם פרנסיס מאסיזי ונקווה שימשיך פעילותו ברוח שבה החל, בעזרת הכוח הרוחי של המסטרים של האמת ושל ההרמוניה של הרגשות הזורם לכל ענף. מי יתן וימשיך לפעול באותה רוח טובה שבה העניק לעצמו את השם של הנושא המפואר של כריסטוס.

מי ייתן וענף זה ימשיך את אשר החל. רוח טובה תדריך את מהלכיו כאשר יהפוך לאחד המרכזים שבו יטופחו חיים שלהם זמננו נזקק באופן ברור, היכן שנזרעים הזרעים עבור הצרכים של העתיד הרחוק. בואו ונקווה שהאנשים אשר בקרוב יעבדו כאן בבדידות יאספו כוחות מחגיגה זו שבה כה הרבה ידידי אמת מאוחדים איתם ברגשותיהם! ואז החיים הרוחיים אשר מטופחים כאן יזרמו חזרה לכל האנשים המעורבים והמאוחדים עם ההרמוניה הגדולה של החיים האנתרופוסופיים.

מחשבות אשר נוצרות במקום זה תפגשנה במחשבותינו, בדיוק כפי שמחשבותינו תזרומנה לכאן ממקומות מרוחקים. הרמוניה זו היא כמעטה חיצוני של רוחיות ורוחיות צריכה לזרום דרך האבולוציה האנושית כנשימה רוחית של אוויר אם כוחות מועילים צריכים לשרור באנושות.

מי ייתן וענף זה יתקדש במלוא המשמעות של המילה. מי ייתן ויהפוך לשדה פעילות שבו נוכל תמיד לשים את תקוותינו באותה אהבה וסיפוק פנימי כמו בטקס ההקדשה של היום.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *