ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 3  מינכן  7.3.1909

נקודות מבט אינטימיות יותר על ראינקרנציה.

משימתי כעת היא לדבר אל אודות אספקטים אינטימיים יותר של ראינקרנציה, ועל עניינים שונים הקשורים לכך, משום שעמוק בפנים אנו צריכים להכיר טוב יותר את הנושא הזה ולהרשות לו לחדור לתוך ישותנו. בהקשר זה יהיה עלינו לומר כמה דברים על המשמעות של נושא זה עבור חייה של האנושות כולה. גם אם נדון מעט בשאלות רלבנטיות וחשובות של הזמן הנוכחי, יהיה עלינו לקחת זמנים קדומים ביותר כנקודת פתיחה. זה הכרחי משום ששיטת החקירה במדע הרוח שונה מזו שמשתמשים בה בתיאוריות אחרות על החיים או במקצועות שלומדים בהם בעיות חברתיות. אנו במדע הרוח עוסקים בבעיות החיים קודם כל באופן כללי ואחר כך יורדים לפרטים.

ראשית כל נבטא את השקפת עולמנו במשמעות הבסיסית ביותר בעזרת האמירה שהגרעין הפנימי ביותר של האדם – האגו האלוהי של האינדיבידואל – ממשיך להתפתח מחיים לחיים דרך התגשמויות רצופות. שנית, אמירה שכזו מכסה את הבעיה של ראינקרנציה רק באופן הבסיסי ביותר, ולכן ברצוננו לדבר כעת אודות דברים אלה בפירוט רב יותר ובמשמעות אינטימית יותר. אין די בכך לומר שהאגו של האדם נחפז מהתגשמות אחת לאחרת. יש תופעות רבות אחרות שקשורות לראינקרנציה, ורק דיון כיצד הן קשורות לחיים עצמם, יזרוק את האור הנכון על הנושא.

הבה ונתחיל לאפיין את הראינקרנציה מנקודת מבט זו ע”י שנביט לאחור לעבר זמנים קדומים.

לעתים קרובות דיברנו על העובדה שהאנושות צריכה לראות את אבותיה כמי שבאו מיבשת אטלנטיס העתיקה, אזור גיאוגרפי שהיה ממוקם בין אפריקה ואירופה של ימינו מצד אחד לאמריקה מצד שני. כל הנפשות הנוכחות היום התגשמו כבר באטלנטיס, אבל בגופים שהיו שונים במידה רבה מאלו שאנו רגילים לראות כיום. לאנושות האטלנטית היתה צורה מיוחדת משלה של מנהיגות, וכוחות הנפש – באמת כל הכישרונות – של האטלנטים נבדלו מאוד מאלה שלנו. מנהיגות כפי שאנו מכירים כיום לא היתה קיימת. באטלנטיס לדוגמא, לא היו כנסיות, מרכזי פולחן, או בתי ספר במשמעות מודרנית, אבל היה קיים מעין מוסד ביניים בין מרכז פולחן ובית ספר. זהו מה שאנו מכנים מרכזים או מקומות קדושים של המיסטריות. מנהיגות אטלנטית, ביחס ללימודים ומצבים של החיים החיצוניים היתה ממוקמת במקומות קדושים אלה, ואפשר לומר שהמנהיגים הרוחניים היו בעת ובעונה אחת גם מלכים של השבטים האטלנטיים. מתקדשים שאפשר לתאר את שליחותם בעזרת מטבע לשונית מאוחרת יותר, בעזרת המלה “אוראקאל”. הם הביאו ידע והנהיגו את המיסטריות. לכן אנו מציינים את המרכזים הגדולים של התרבות האטלנטית כ”אוראקאלים האטלנטיים”.

עלינו לרכוש הבנה ברורה של התפקיד של אוראקאלים אלה. תפקידם היה למסור לבני האדם ידע אודות העולם הרוחי שמעבר לעולם הפיסי. ידע כזה שונה מידע רגיל בדרכים רבות. למשל הבדל אחד: ידע רוחי אינו מוגבל לחלל כמו הידע הנוכחי שלנו של העולם הפיסי. כל מי שיודע את המיסטריות של מרס, יודע גם הרבה מאוד אודות המיסטריות הרוחיות של שאר היקום. כל הגופים השמיימיים של מערכת השמש שלנו קשורים בקשר פנימי וככאלה הם הביטוי החיצוני של ישויות רוחיות. האינדיבידואל שמכיר את הישויות הרוחיות הללו מכיר גם את הכוחות שפועלים בין פלנטה אחת לאחרת וגם בעולם הרוחי במשך הזמן שבין מוות ללידה מחדש. האתגר הראשי של האוראקאל של מרס באטלנטיס היה למסור ולהעיד לבני האדם על המיסטריות של מרס. המשימה של אוראקאל אחר היתה ליצור קשר עם המיסטריות של יופיטר וכך הלאה; נקודות התבוננות שונות אלו אפשרו הדרכה של חלקים שונים באוכלוסיה. נדבר אודות הסיבות לכך בהזדמנות אחרת משום שהיום יש לנו עניין אחר לעסוק בו.

האטלנטים היו מחולקים לקבוצות. כחלק מכל תהליך ההתפתחות, קבוצה אחת של אנשים הושפעה במיוחד ע”י כוחות שיכולים להירכש בעזרת הידע של מרס. קבוצות אחרות הושפעו מן הכוחות שנרכשו בעזרת הידע של וונוס או מרקורי וכן הלאה. באטלנטיס העתיקה חיו למעשה בני אדם שביכולתנו לכנותם “אנשי יופיטר”, או “אנשי מרס”. היו שבעה מרכזי אוראקאלים כאלה משום שאוכלוסיית אטלנטיס היתה מחולקת לשבע קבוצות בהתאמה לתכונות גזע. השמות ההולמים למרכזי אוראקאלים אלה ניתנו בהתאמה לשמות הפלנטות, אבל הם ניתנו לאוראקאלים בזמן מאוחר יותר. המנהיגות והריבונות העליונה על כל האוראקאלים האחרים ניתנה לזה שאנו מכנים אוראקאל השמש האטלנטי. כל האוראקאלים שהתקיימו בתקופות הפוסט אטלנטיות – ביוון, מצרים, אסיה, כולם היו ממשיכיו של אוראקאל השמש באטלנטיס. זה נכון גם עבור אוראקאל אפולו ביוון. המתקדשים שעמדו בראש אוראקאל השמש היו שומרי המיסטריות העמוקות ביותר של מערכת השמש שלנו. ביחד עם הכפופים לו נקרא אוראקאל השמש לחקור את הטבע של החיים הרוחיים על השמש עצמה. היה עליו לגלות לאנושות האטלנטית את הסודות של כל מערכת כוכבי הלכת ולהוות סמכות עליונה לכל מרכזי האוראקאלים האחרים.

משימה מיוחדת במינה הוטלה על המתקדש של אוראקאל השמש, להדריך את האנושות בדרך כזו שכאשר יחלוף האסון הגדול של שקיעת אטלנטיס, הגזע האנושי יהיה מסוגל להתרבות ולהתפשט ולייסד את מה שלעתים קרובות דנו בו, התרבויות הפוסט אטלנטיות. באופן מיוחד, המשימה של המתקדש הגדול של אוראקאל השמש היתה, להכין בני אדם במשך התקופה האטלנטית בדרך כזו, שיהיו מסוגלים להיכנס לתרבויות העתיקות ההודית, פרסית, מצרית-בבלית-עברית, והיוונית-רומאית. לומר זאת באופן שונה, המתקדש הגדול היה צריך לדאוג לכך שיהיה מספיק חומר נפשי מתאים עבור תקופות תרבות אלו.

אנו זקוקים עכשיו לקצת אינפורמציה אודות המשימה של המתקדש הגדול של אוראקאל השמש. מה היו התכונות המיוחדות של התרבות האטלנטית? ללא ספק היא היתה שונה למדי מתרבויות מאוחרות יותר. באטלנטיס העתיקה, אינדיבידואל השייך לרמה הגבוהה ביותר של חיי התרבות – הרמה שבה נמצאים כיום המנהיגים הגדולים, בהבעה, בלמדנות, באמנות, בתעשייה או מסחר – היה אחד בעל יכולת ראיה רוחית יוצאת דופן ומיומן באופן מיוחד בשימוש בכוחות מאגיים. האיכויות שמיוחסות בדרך כלל למנהיג או למלומד לא היו קיימות בימים הללו, או שהיו ידועות רק בצורה הראשונית ביותר. אבל גם אריתמטיקה מודרנית, חישוב, דרך חשיבה הגיונית והסקת מסקנות אינטלקטואליות לא היו ידועות לאטלנטים, הם היו בעלי יכולת ראיה רוחית ראשונית וכוחות שבעזרתם יכלו לחדור לתוך העולמות הרוחיים. ללא תודעת האגו המודרנית, האטלנטים ראו לתוך העולם הרוחי, ואלו שמבטם היה החודר ביותר, נהיו לעמודי התווך של התרבות האטלנטית. כבר הדגשנו שהאטלנטים היו מסוגלים להפעיל כוחות פנימיים מסויימים של הטבע, כמו למשל כוחות הזרע של הצמחים. הם הניעו את כלי רכבם בעזרתם, ממש כפי שאנו מניעים את כלי רכבנו בפחם.

המנהיגים של התרבות האטלנטית לא היו אנשים אשר ניסו, כפי שהמנהיגים של זמננו מנסים, לחשוף את סודות היקום בעזרת כוחות האינטלקט שלהם; אדרבא, האינדיבידואלים המנהיגים באטלנטיס היו אלה שהצטיינו כרואים רוחיים וכמכשפים. בני אדם אלה שהיו בעלי ניצנים ראשונים שרמזו אודות אריתמטיקה, חישוב, חשיבה הגיונית והסקת מסקנות אינטלקטואליות, היו במובן מסויים מטרה לבוז בגלל פשטותם ולא נחשבו כשייכים לעילית של חיי התרבות. אבל בדיוק אנשים אלה, בעלי הניצנים הראשונים של ידע של המיומנויות הנ”ל, ובעלי ראיה רוחית וכוחות מאגיים הפחותים ביותר, אותם אסף המנהיג הגדול של אוראקאל השמש מרחבי אטלנטיס. אכן, הוא כינס את האנשים הפשוטים ביותר ובמובן מסוים המבוזים ביותר באטלנטיס העתיקה – הללו שפיתחו לראשונה יכולות אינטלקטואליות. אבל אלו שהיו אז ברמה הגבוהה ביותר של חיי התרבות והיו מאסטרים נודעים של ראיה רוחית מתעמעמת לא היוו חומר מתאים להמשיך הלאה מעבר לקטסטרופה האטלנטית הגדולה. לא, קריאתו של המתקדש יצאה אל האנשים הפשוטים.

דרך אגב, אפשר לומר שאנו חיים היום בתקופה שבה קריאה דומה יוצאת שוב אל האנושות. לבטח, פניה זו מתאימה לימינו, זמן שבו האנושות רואה רק את אשר בעולם הפיסי. הקריאה לאנושות עולה ממעמקים לא נודעים של הרוח, מעמקים שהאנושות מתוודעת אליהם בהדרגה, מבקשת שהאנושות תכין עצמה לתרבות חדשה של העתיד, שתהיה חדורה בכוחות של ראיה רוחית. כמו באטלנטיס תתרחש קטסטרופה, ולאחר מכן תרבות חדשה חדורה ביכולות רוחיות תתהווה, ותהיה קשורה למה שאנו מכנים הרעיון של אחווה אוניברסלית של האנושות.

היום, כמו בזמנים האטלנטיים, הקריאה אינה יוצאת עבור אלה העומדים ברמה הגבוהה ביותר של חיי התרבות, כי הללו לא יבינו. הרואים הרוחיים והמכשפים האטלנטיים שלמעשה נגזר עליהם לגווע עם תרבותם, תפסו עמדה דומה לאנשים בחיים הנוכחיים אשר תופסים את העמדות הגבוהות ביותר בתחומי הלמדנות וחיי התעשייה החיצוניים – הממציאים הגדולים והמגלים של זמננו. גם אם מנהיגי ההווה חשים שיש עדיין מה לעשות, על כל פנים הם תופסים את אותה עמדה כמו האטלנטים המקבילים להם. הם מסתכלים מטה בבוז על אלה שמתחילים לחוש משהו מן החיים הרוחיים העומדים לבוא. המודעות לעובדה זו צריכה להתעורר בנפשו של כל מי שמאמציו לשיתוף פעולה בעבודה התיאוסופית צריכים חיזוק. נציגים מובילים של התרבות המודרנית מסתכלים מטה בבוז על חוגים קטנים אלה, אך הללו אשר לוקחים חלק בשקדנות ובהתמדה בהכנה של חיי העתיד צריכים לומר לעצמם שהענקים האינטלקטואלים של היום אינם יכולים להילקח בחשבון כמי שיובילו בדרך למשימה זו. בדיוק אלו שמתייחסים אליהם בבוז משום שאינם נחשבים כמי שהגיעו לשיאים של למדנות בת זמננו, הם אשר נאספים היום, בדיוק כפי שמנהיג אוראקאל השמש אסף פעם סביבו את האנשים הפשוטים של אטלנטיס. אנשים מבוזים אלה נאספו להכין את השחר של תרבות חדשה, בעוד שהלמדנות בצורתה המודרנית מביאה את דמדומי השקיעה של תרבותנו. כל זה מצוין בחטף, כדי לחזק את אלה שצריכים לעמוד על שלהם כנגד ההתקפות של אנשים המחשיבים עצמם לחוד החנית של תרבות ימינו.

המתקדש הגדול של אוראקאל השמש אסף את האנשים הפשוטים שלו לאזור שנמצא בערך בחלק המערבי של אירלנד של ימינו. כעת, עלינו לקבל תמונה ברורה של המצב. זה לקח לאטלנטיס זמן ארוך מאוד לבוא לידי קץ. קבוצות גדולות של אנשים נדדו בהתמדה מן המערב אל המזרח. באזורים שונים של אסיה, אירופה ואפריקה נמצאו שבטים שהגיעו בזמנים שונים והתערבבו באוכלוסיה הקיימת. אזי, המנהיג הגדול של אוראקאל השמש לקח את הקבוצה הקטנה שלו של אנשים נבחרים ועשה דרכו למרכז אסיה, היכן שייסד מושבה שממנה נבעו הזרמים שיותר מאוחר ייסדו את התרבויות הפוסט-אטלנטיות. בתוספת לאנשיו הפשוטים, לקח המנהיג הגדול עוד משהו עמו. וכאן אנו מגיעים לאחד הפרקים של האבולוציה האנושית, לאמת אשר נוכל לתפוס רק אם נוכל לקרוא לביטחון הפנימי המושג ע”י עיסוק קבוע במדע הרוח.

המנהיג הגדול בדק וחקר במרכזי האוראקאלים השונים, כדי למצוא בהם את המתקדשים הבולטים ביותר. קיימות שיטות מסוימות שבעזרתם “אקונומיה רוחית”, כפי שאפשר לכנות זאת, ניתנת ליישום. כפי שידוע לכם, זה נכון למדי לומר שהגוף האתרי מתפוגג לאחר מותו של האדם. מה שנשאר זו התמצית שנלקחת הלאה. אבל התמצית היא רק אמת יסודית, שצריכה לעבור התאמה כאשר אדם מתקדם לרמות גבוהות יותר של ידע רוחי. אין זה נכון שהגופים האתריים של כל בני האדם נמוגים לתוך האתר האוניברסלי. גופים אתריים כמו אלה השייכים למתקדשים הבולטים ביותר של שבעת האוראקלים האטלנטיים הם יקרי ערך. ההישגים הרוחיים של המתקדשים הללו ארוגים בתוך הגופים האתריים שלהם, ויהיה זה כנגד העקרון של אקונומיה רוחית אם הגופים האתריים של המתקדשים הגדולים פשוט יימוגו. הם צריכים להישמר כאבות טיפוס עבור זמנים מאוחרים יותר. היתה זו חובתו של המתקדש הגדול של אוראקאל השמש לשמר את הגופים האתריים של שבעת המתקדשים הגדולים ביותר עבור מטרה זו. כאשר הנהיג את הקבוצה הקטנה של אנשים פשוטים אלו לאסיה, הוא נשא עימו את הגופים האתריים של שבעת המתקדשים החשובים ביותר של אטלנטיס. דבר זה אפשרי בעזרת השיטות שפיתחו במרכזי המיסטריות. עליכם לראות זאת כתהליך רוחי טהור ולא כאילו מישהו ארז כמה גופים אתריים והניח אותם בקופסאות למשמרת. ודאי הוא שניתן לשמר גופים אתריים לזמנים מאוחרים יותר.

שם באסיה התרחשו הדברים הבאים: האנשים הפשוטים שסבבו את המנהיג התרבו מדור לדור. מעל לכל, לאנשים אלה היתה מסירות עמוקה וחיבה גדולה למנהיגם הדגול. הם חונכו בחכמה ובראיה חודרת כך שלאחר דורות רבים התרחשו דברים מסויימים בעזרת אחת השיטות שפעלו במרכזי המיסטריות. שיטות כאלה נמצאות בשימוש מאחורי התפאורה של החיים החיצוניים ובקרוב נראה כיצד הן משפיעות.

ההרצאה של היום תהיה הראשונה בסדרה של כמה הרצאות שנועדו להסביר כמה עניינים הקשורים בשיטות אלו. כאשר אדם יורד להתגשמות חדשה, הוא צריך לעטוף עצמו שוב בגוף אתרי חדש. כעת, בעזרת השיטות הנ”ל, אפשר בהחלט לשזור לתוך גוף אתרי חדש זה גוף ישן שנשמר. וכך לאחר תהליך חינוכי שקדני, כאשר הגיע הזמן, צמחו מתוך המהגרים וצאצאיהם שבעה אינדיבידואלים שנפשותיהם בעת לידתם היו מספיק מוכנות להכיל את הגופים האתריים השמורים של שבעת המתקדשים הגדולים ביותר של האוראקאלים האטלנטיים, ארוגים בתוך הגופים האתריים שלהם. כך, הגוף האתרי השמור של מתקדש הסטורן החשוב ביותר היה ארוג בתוך גופו האתרי של אחד האינדיבידואלים שנאספו סביב המנהיג הגדול של אוראקאל השמש, הגוף האתרי של מתקדש מרס ארוג בתוך אחר, הגוף האתרי של מתקדש יופיטר ארוג בשלישי וכן הלאה. מכאן, למנהיג הגדול של אוראקאל השמש היו שבעה אינדיבידואלים שגופיהם האתריים היו שזורים באלה של המתקדשים החשובים ביותר של האוראקאלים האטלנטיים העתיקים.

אם הייתם פוגשים שבעה אינדיבידואלים אלה היכן שהוא בחיי היומיום, הייתם מוצאים שהם אנשים פשוטים, משום שלא היו אלה התגשמות של אגואים של המתקדשים האטלנטים. הם היו בסך הכל אנשים פשוטים בעלי כישרונות חדשים של התקופה הפוסט אטלנטית. האגואים שלהם לא היו שונים בהרבה מן האגואים של אלו אשר נהיו לנושאים של התרבות הפרימיטיבית והפשוטה שבאה מיד לאחר הקטסטרופה האטלנטית. מה שעשה אותם שונים הוא שגופיהם האתריים הכילו את הכוחות של שבעת המתקדשים האטלנטיים הגדולים. ובכן איננו עוסקים כאן עם התגשמות מחודשת של האגו, אלא של הגופים האתריים של המתקדשים הגדולים הללו. אנו רואים כאן שלא רק האגו, אלא גם מרכיב שני של המבנה העל-חושי, הגוף האתרי, יכול להתגשם שנית. שבעת האינדיבידואלים מקרב ההולכים אחר המתקדש הגדול של אוראקאל השמש היו בני אדם רבי-השראה, פשוט בגלל העובדה שקיבלו גופים אתריים שהכילו את הכוחות והעוצמות של התקופה האטלנטית. בזמנים מסויימים גופיהם האתריים היו מסוגלים לתת לכוחות לזרום לתוכם ולהסיר את הלוט מן המיסטריות של השמש, מרס, סטורן וכן הלאה. מכאן, הם הופיעו כאינדיבידואלים נאצלי השראה, אבל הדברים שביטאו ללא ספק חרגו מכל דבר שהגופים האסטרליים או האגואים שלהם יכלו להבין.

מה ששבעת האינדיבידואלים נאצלי ההשראה לימדו בחלקים שונים של העולם נשמע כמו מקהלה נפלאת הרמוניות, ולאחר שהשבעה התאחדו לאגודה של שבעת הרישים, הם נשלחו להודו להעניק השראה לתרבות העתיקה של ארץ זו. הרבה מן העמוק והעז שהיה בתרבות זו נשמר בצורה מפוארת בוודות^[1] כפי שרעיונות נפלאים רבים המעידים על הטבע המדעי העמוק של התרבות ההודית נשתמרו באופנישדות,^[2] בפילוסופיה הוודנטית וכן הלאה. התורות של הרישים הקדושים הקדומים שניתנו בזמנים שבהם דבר לא נרשם, עולות בהרבה ביופיין על כל דבר שניתן לנו בכתבים ההודיים. מה שנכתב בזמנים מאוחרים יותר אינו אלא צל חיוור, כי שום עדות רשומה לא נותרה מן התרבות הקדושה ההיולית שנאצלה ע”י הרישים. כל דבר שלימדו, נמסר בדרך רוחית דרך המיסטריות.

אנו מעוניינים ללמוד היום כיצד גופים אתריים יכולים להתגשם שוב, כיצד נמסרו המסורות של התקופה האטלנטית העתיקה ע”י המתקדש הגדול של אוראקאל השמש לתוך התקופה הפוסט אטלנטית וכיצד הן הועברו לתוך התרבות הראשונה של תקופה זו, לתוך התרבות ההודית הזוהרת.

את המיסטריות של אוראקאל השמש עצמו אי אפשר היה לגלות באופן ישיר בהודו העתיקה, ולכן שבעת הרישים דיברו על ישות שמעבר לתחום הכרתם. הם דיברו על הישות המנהיגה של השמש, המכוונת כוחותיה אל האדמה. הם דברו על ווישווה-קרמן (VISHVA-KARMAN) כעל ישות שמעבר לטווח הידע שלהם. ווישווה-קרמן אינו אחר מאשר הכריסטוס שהיה עליו להופיע מאוחר יותר ושעל בואו הוכרז כבר בתרבות ההודית העתיקה.

התלמיד החשוב ביותר של המתקדש הגדול של אוראקאל השמש שקיבל את סודות תמצית השמש היה זארטוסטרא שייסד מאוחר יותר את התרבות הפוסט-אטלנטית השניה. לא היה זה זארטוסטרא שההיסטוריה מדברת עליו. היה זה המנהג בזמנים קדומים שהיורש והממשיך של מורה גדול של האנושות לוקח את שם קודמו. אין כל מסמך היסטורי המכיל התייחסות כל שהיא לזארטוסטרא שאנו מדברים עליו. רק יורשו האחרון מצוין בספרי ההיסטוריה. ואף על פי כן היה זה זארטוסטרא המקורי אשר ייסד את התרבות הפרסית המקורית והיה הראשון להורות לבני עמו הפרסים שהשמש אינה רק בעלת אנרגיה פיסית, אלא גם בעלת עוצמה רוחית שזורמת מטה לאדמה. במאמציו לעורר בבני עמו הכרה של אמת זו, טען זארטוסטרא את הדברים הבאים: אם נכוון מבטנו אל הצמחים וכל דבר אחר הסובב אותנו ומכיל חיים, יהיה עלינו לשאול עצמנו מה יהיה עלינו ללא אור השמש. אבל יחד עם אור השמש הפיסי, זורם גם כוח רוחי מטה אל האדמה תחת הכוונה של ישות גדולה ונעלה. בדיוק כפי שלישות אנוש יש גוף פיסי משלה וגם הילה – אנו מכנים זאת ההילה הקטנה – כך לשמש יש גוף פיסי והילה משלה. אהורה מאזדאו “ההילה הגדולה” מורכב מקבוצה של ישויות שמש כבירות והמנהיג שלהן. זאראטוסטרא דיבר על אהורה מאזדאו זה, או אורה מאזדאו – ההילה הגדולה – והכריז שבכוח הילת השמש זרימת האבולוציה התאפשרה. זארטוסטרא טען גם שכוחותיו של אהרימן יתנגדו לישות השמש. זה מה שאפשר לומר אודות התורות החיצוניות של זארטוסטרא, אבל יש עוד מה לומר עליו.

לזארטוסטרא היו כמה תלמידים קרובים שאותם חינך לגבי המיסטריות הכבירות של העולם. נציין שניים מהם בהקשר זה. נתחיל בראשון, לו מסר זארטוסטרא את כל החכמה הדרושה לעורר ראיה רוחית בגוף האסטרלי וכן גם את היכולת לקלוט במסגרת הזמן הנוכחית שלו, בעת ובעונה אחת, כל דבר שקורה ואת כל המיסטריות שפזורות בחוץ בחלל הפיסי והרוחי גם יחד. לתלמיד השני מסר זארטוסטרא מה שאפשר לכנות הכוח לקרוא את הרשימות האקאשיות וזה לא אחר מאשר כוח הראיה הרוחית של הגוף האתרי, המאפשר לאדם לקלוט את שלבי האבולוציה הבאים בזה אחר זה בזמן. כך, התלמיד הראשון קיבל את היכולת לקלוט מאורעות שונים בו בזמן והשני את החזון של הרשימות האקאשיות, לקלוט מאורעות הבאים ברצף שיכולים להוביל להבנה של אבולוציית האדמה והשמש. ע”י מסירת היכולות הללו לתלמידים היתה לזארטוסטרא השפעה עמוקה על המשכיות התרבות בתקופה הפוסט-אטלנטית.

התלמיד הראשון התגשם שנית כאינדיבידואל הגדול שהיה עליו לתת השראה ולחנוך את הזרם החדש של התרבות המצרית, הישות שאנו מכירים בשם הרמס או הרמס טריסמגיסטוס. בעזרת תהליכים ידועים הועבר גופו האסטרלי של זארטוסטרא להרמס כך שהיה יכול לגלות את המסר של העולמות העליונים ואת המיסטריות ולשלב אותם בתרבות המצרית. בעזרת תהליכים שנלמד להבין בהדרגה, הגוף האסטרלי של זאראטוסטרא נשמר והועבר לתלמיד כאשר נולד שוב כהרמס. הרמס לבש את גופו האסטרלי של זאראטוסטרא כמי שלובש בגד.

גם התלמיד האחר התגשם שוב ועימו הובא לאדמה מה שהיה נוכח ברשימות האקאשיות. מכיוון שגופו האתרי של זארטוסטרא היה צריך להיות שזור בזה של התלמיד, היה צריך להתרחש מאורע מיוחד במינו כדי שהדבר יתאפשר. הכוחות של הגוף האתרי החדש היו צריכים להאיר איך שהוא בתוך התלמיד כדי שיתעורר. הסיפור התנ”כי מוסר לנו בדרך יפה ומופלאה מה היה מאורע מיוחד זה. הרשו לנפשותיכם להמחיש כיצד זה יצא אל הפועל.

עליכם להבין תחילה שלתלמיד זה של זארטוסטרא שנולד שנית, יש גוף אסטרלי ואגו משלו. כעת היה עליו לקבל את גופו האתרי של זאראטוסטרא ארוג בתוך נפשו. כילד קטן היה עליו לחוש תחילה כיצד הכוחות של גופו האתרי של זארטוסטרא נהיים פעילים בתוכו. היה עליו להרגיש זאת לפני שכוחות השיפוט יכולים להיות פעילים בעזרת גופו האתרי ולפני שהאגו שלו עצמו מסוגל להתערב. כך, המאורע המיוחד שהיה צריך להתרחש היה מעין סוג של חניכה. הכוחות של גופו האתרי של זארטוסטרא היו צריכים להתעורר בתוך תלמיד זה שנולד שנית כאשר היה ילד קטן מאוד, לפני שמתחילה התפתחותו האינדיבידואלית. מסיבה זו הונח הילד בתיבת גומא שהושטה במים, כך שהופרד לחלוטין משאר העולם והיה מסוגל לפעולת גומלין זו. כאשר הכוחות של הגוף האתרי של זאראטוסטרא שנארגו בתוכו נבטו וכפי שאמרנו קודם, הוארו.

אני בטוח שאתם יודעים כבר שתלמיד זה של זארטוסטרא שנולד שנית, אינו אלא משה. הסיפור התנ”כי אודות נטישתו, הוא באמת הצגה של מיסטריה עמוקה זו שמאחורי התפאורה של העולם החיצון העוסקת בשימור גופו האתרי של זאראטוסטרא ושובו לחיים במשה. כך היו מסוגלים הרמס ומשה להדריך את התרבות הפוסט-אטלנטית דרך שלביה הרשומים בהיסטוריה.

לאחר ששמענו אודות דוגמאות אלו של ראינקרנציה של גופים אתריים ושל גוף אסטרלי, אנו יודעים שאין זה מספק לדבר רק על ראינקרנציה של האגו. אדרבה, המרכיבים האחרים של המבנה האנושי שנהיינו מודעים להם – הגוף האתרי והגוף האסטרלי – יכולים גם כן להתגשם שנית. זהו עקרון של אקונומיה רוחית שמה שהושג פעם, אינו יכול להיעלם, אלא נשמר ונשתל שוב על קרקע רוחית של הדורות הבאים. מה שתיארנו יכול לקבל השלמה בדרך אחרת. אנו נראה דרך דוגמא שיש גם שיטות אחרות שבעזרתן העבר מועבר לתוך העתיד.

היזכרו באישיות הנזכרת בתנ”ך: שם, בנו של נח ואב קדמון של העמים השמיים. מחקר אוקולטי מאשר שאכן היה אינדיבידואל מאחורי שם שצריך להיחשב כאינדיבידואל שבטי של כל העמים השמיים. כאשר מספר של בני אנוש צריכים להיוולד מאב קדמון מסויים, צריכה להינתן השגחה מיוחדת לכך בעולם הרוחי. במקרה של שם, ההשגחה היתה שנארג עבורו במיוחד גוף אתרי מעולם הרוח, שהיה עליו לשאת. זה איפשר לו לשאת בגופו האתרי ישות מרוממת במיוחד מן העולם הרוחי. ישות שלא היתה יכולה להתגשם על האדמה בדרך אחרת משום שלא היתה מסוגלת לרדת לתוך גוף פיסי דחוס. ישות זו היתה מסוגלת להתגשם רק בגלל שיכלה להיכנס כעת לתוך גופו האתרי של שם. משום שלשם היה גוף פיסי משלו, גוף אתרי וגוף אסטרלי משלו וגם אגו משלו, הוא היה ראשית כל אינדיבידואל בזכות עצמו. מעבר לזה, הוא היה אינדיבידואל שגופו האתרי היה שזור בגוף אתרי של ישות גבוהה אחרת מן העולם הרוחי שהוכן במיוחד כדי לייסד עם, בדרך שאופיינה למעלה. רואה רוחי שהיה פוגש את שם, היה רואה את שם עצמו, אבל עם ישות שניה משתרעת החוצה מתוכו ועדיין מחוברת עם גופו האתרי של שם. ישות גבוהה זו לא היתה שם, אבל היא התגשמה בתוך שם – האדם – למטרה מיוחדת. שלא כמו אדם רגיל, ישות גבוהה זו לא עברה התגשמויות שונות, אלא ירדה רק פעם אחת לתוך גוף אנושי. ישות כזו נקראת אווטאר. אווטאר אינו מרגיש בבית בעולם כמו האדם. הוא יורד רק פעם אחת לעולם זה למטרה בלעדית כדי להגשים שליחות מסויימת.

החלק של האדם שמשמש משכן לישות אווטארית שכזו רוכש תכונה מסויימת המאפשרת לו להשתכפל. כשגרעין תבואה נזרע באדמה, צומח ממנו גבעול והגרעין מתרבה לשיבולת של גרעינים. באותה דרך, גופו האתרי של שם התרבה להעתקים רבים והם נשזרו בכל צאצאיו. זה הוא אשר קרה, וכך ההעתקים של הגוף האתרי שהוכנו במיוחד בשם כאב-טיפוס, נשזרו לתוך הגופים האתריים של צאצאיו הישירים.

גופו האתרי של שם נוצל מאוחר יותר גם בדרך אחרת. הדרך הטובה ביותר להסביר כיצד זה נעשה, היא להמחיש זאת בעזרת אנלוגיה. אתם יכולים להיות אירופאים בעלי תרבות גבוהה, אבל אם ברצונכם להציג בפני הוטנטוטים את תרבותכם, עליכם ללמוד את שפתם. בהשוואה, הישויות הנעלות שירדו לאדמה להדריך את האנושות, צריכות היו לארוג לתוך עצמן את הכוחות שבעזרתם יוכלו להתקשר עם בני אדם על האדמה. בתקופה מאוחרת יותר של האבולוציה של העמים השמיים, נהייה צורך שישות נעלה ביותר תרד לאדמה כדי לתקשר איתם ולתת תנופה לתרבותם. ישות כזו היה מלכיצדק מן ההיסטוריה התנ”כית אשר כפי שקרה, נצטרך “להפעיל” את הגוף האתרי המשומר של שם – אותו גוף אתרי עצמו שעדיין שכנה בו ישות אווטארית. מכיוון שגוף אתרי זה היה שזור בו, היה מלכיצדק מסוגל להעביר לאברהם את הדחף הדרוש להמשך התקדמות התרבות השמית. אם כן, כאן אנו נפגשים עם דרך ייחודית אחרת שבה גוף אתרי מתפתח באדם מיוחד ולאחר מכן ניתן לאינדיבידואל שנבחר באופן מיוחד למילויה של שליחות.

דוגמאות כאלה אפשר למצוא עד לזמנים מאוחרים מאוד. כאשר נעקוב אחריהם נבין את האמת שהאוקולטיזם יכול לומר לנו כיום אודות נושא זה. אוקולטיזם מוסר לנו שלרוב בני האדם החיים בהווה אין גוף אתרי או אסטרלי שנארג מחדש מן האריג הכללי של העולם. כמעט לכל אדם יש בגופו או בגופה האתרי והאסטרלי חלק שנשתמר מזמנים עתיקים, משום שהעקרון של אקונומיה רוחית פועל לשמר יסודות בעלי ערך לשימוש חוזר.

הבה ונציין שתי דוגמאות נוספות מן התקופה המודרנית שיכולות להבהיר לנו כיצד פועלות המיסטריות מתקופה אחת לאחרת. הדוגמא הראשונה שייכת לאישיות שדנתי בה בספרי “מסטיציזם בשחר העידן המודרני”: MYSTICISM AT THE DAWN OF MODERN AGE: ניקולס מקוסא NICHOLAS OF CUSA. הוא קרא לאחד מכתביו: DE DOCTA IGNORANTIA, כותרת לטינית שאפשר לתרגם אותה “בורות מלומדת”, ועדיין הוא מכיל יותר למדנות ובקיאות מאשר ספרים רבים המתיימרים להכיל ידע מלומד. היו כמה סיבות לכותרת זו. אם תקראו כתבים אחרים מאת ניקולס מקוסא, תמצאו שהצגה נבואית של תמונת היקום של קופרניקוס שזורה בהם בדרך מוזרה. הללו שקוראים אותם בזהירות אינם יכולים שלא להכיר בזאת. ובכל זאת, עד לזמנו של קופרניקוס העולם לא היה בשל דיו לקבל תמונה כזו של היקום בצורתה הממשית. מחקר לתוך הקשרים העמוקים מגלה את הדברים הבאים: אחד מן המרכיבים של המבנה העל-חושי של ניקולס קוסא מכיל אינדיבידואליות עתיקה מן המעלה הגבוהה ביותר, ולכן יכול היה גופו האסטרלי של ניקולס מקוסא להשתמר ולהשתזר בתוך גופו האסטרלי של ניקולס קופרניקוס. החכמה שהיתה שייכת פעם לניקולס מקוסא, יכלה להתחיות בקופרניקוס. זוהי דוגמא כיצד מתגשם שנית הגוף האסטרלי.

הדוגמא השניה עוסקת בגלילאו שהיה בעל חשיבות עצומה לחשיבה המודרנית; כפי שרבים מכם שחשבו על עניין זה יודעים. בלעדיו לא היתה פיסיקה במשמעות המודרנית משום שאת כל דרך החשיבה במונחים של הפיסיקה של ימינו יש לייחס לגלילאו. כל תלמיד בית ספר כיום יקרא בספרים הבסיסיים ביותר את החוק של גלילאו של התמדה (אינרציה), של המשכיות, המציין שגוף בתנועה נוטה להמשיך את תנועתו עד שהוא פוגש מכשול. כך, אם אנו זורקים אובייקט מסוים, הוא יתקדם קדימה ע”י התנופה שלו עצמו עד שייעצר ע”י מכשול או כוח חיצוני. כך אנו חושבים כיום, וזהו מה שילדים בבית הספר לומדים בספריהם. אולם אנשים שחיו לפני גלילאו חשבו באופן אחר. הם חשבו שאם נזרקת אבן, מעופה אינו יכול להימשך, אלא אם האוויר דוחף אותה מאחור. כך אנו רואים שהחוקים של גופים נופלים, של המטוטלת ושל מכונות פשוטות נגזרים כולם מגלילאו.

גלילאו קיבל את תובנותיו דרך השראה מסויימת. אני צריך רק להזכיר לכם כיצד גילה את חוק המטוטלת תוך כדי התבוננות במנורה מתנדנדת בקתדרלה בפיזה – הברקה גאונית. הרבה אנשים עברו מתחת למנורה זו מבלי להשגיח בדבר, אבל כאשר גלילאו צפה בה, החוקים היסודיים של המכניקה עלו בו. לאדם שיכול לקבל השראה בדרך עמוקה שכזו יש גוף אתרי בעל עושר עצום. יהיה זה בסתירה לחוק האקונומיה הרוחית לתת לו להיעלם.

מסיבה זו גם גופו האתרי של גלילאו נשמר והופיע שוב לאחר תקופה קצרה יחסית באינדיבידואל שהישגיו היו גם כן בעלי חשיבות גדולה. הוא נשזר באישיות שצמחה בכפר מרוחק של איכרים ברוסיה, ברחה מהוריה ונדדה למוסקבה. הכישרון הגדול של צעיר זה נהיה גלוי וברור במהרה. הוא ספג במהרה את הידע של זמנו בבתי הספר של רוסיה וגרמניה, עד שהקיף את כל הידע הכללי שניתן היה להשגה בתרבות של זמנו. כל שהיה עליו לעשות היה לצבור את הידע שהתפתח על האדמה מאז מותו – בגופו האתרי – כגלילאו. ואז נהייתה אישיות זו למייסדת של כל זרם הספרות הקלאסית של רוסיה, בוראת אוצרות תרבות מתמשכים מתוך חלל ריק למעשה. למעלה מזה, הוא נתן גם דחיפה חשובה לכל השיטה המדעית הקשורה לפיסיקה ולכימיה ובמיוחד לכל תחומי המכניקה. אינדיבידואל זה היה לא אחר מאשר מיכאל לומונסוב שהישגיו ותיקוניו נתאפשרו רק בגלל שגופו האתרי של גלילאו נשזר בתוכו. גלילאו מת באמצע המאה השבע-עשרה ומיכאל לומונסוב נולד בתחילת המאה השמונה-עשרה עם גופו האתרי של גלילאו, ומייצג אחת מאותן התגשמויות אינטימיות שבהן מרכיב אחר של המבנה העל-חושי של האדם ולא האגו התגשם שנית. דברים כאלו מוליכים אותנו מעלה לקראת הבנה עמוקה של כל התהליך האבולוציוני ושל גורמים רבים אחרים שהתפתחו במהלך הזמן והובילו למצב השורר כיום.

האווטאר הגדול ביותר על פני האדמה היה כריסטוס עצמו אשר חי במשך שלוש שנים בשלושת גופיו של ישוע מנצרת. משום שהכריסטוס חי בשלושת הגופים של המבנה העל-חושי של ישוע מנצרת, היה זה אפשרי עבור גופיו האתרי והאסטרלי של האחרון וגם עבור האגו במידה פחותה, להתרבות באותה דרך שדנו בה לפני כן. אחרי מיסטרית גולגותא וכתוצאה של החוקים הנפלאים של האקונומיה הרוחית, העתקים רבים של הגוף האסטרלי והגוף האתרי של ישוע מנצרת נוכחו כאבות טיפוס בעולם הרוחי. אם אווטאר נכנס לגוף אנושי, התמצית של המארח מתפזרת להעתקים רבים. בניגוד להעתקים של גופו האתרי של שם, להעתקים של גופיו האסטרלי והאתרי של ישוע מנצרת היו תכונות מיוחדות אחרות. ההעתקים של גופו האתרי של שם יכלו להישתל רק בתוך צאצאיו ואילו ההעתקים של גופיו האתרי והאסטרלי של ישוע מנצרת יכלו להישתל בכל בני האדם מעמים וגזעים שונים. העתקים של האב-טיפוס של הגוף האסטרלי והאתרי של ישוע מנצרת יכלו להישתל בכל מי שדרך התפתחותו או התפתחותה האישית, הוכנו להעברה שכזו, ללא קשר לגזע שאליו שייך אינדיבידואל שכזה. אנו רואים כיצד בהתפתחות הנצרות שבאה לאחר מכן התרחשו התפתחויות מוזרות מאחורי החזות החיצונית של ההיסטוריה, ורק התפתחויות שכאלה יכולות להביא למהלך החיצוני של המאורעות הניתנים לתפיסה.

כעת, כיצד נפוצה הנצרות? אפשר לומר שבמאות הראשונות, ההפצה של רעיון הנצרות היתה תלויה במה שהתרחש על המישור הפיסי. בתקופה זו אנו רואים שהנצרות מתפשטת אך ורק דרך כל מה שחי על המישור הפיסי. השליחים הדגישו את העובדה שהתפשטות הנצרות היתה מבוססת על תפיסה פיסית ישירה של עדי ראיה. “הנחנו את ידנו על פצעיו”, היתה אמירה שהוכיחה שהכריסטוס הילך על פני האדמה בגוף אנוש. במלים אחרות, הושם דגש על כל דבר על המישור הפיסי שיכול לשמש כתיעוד עבור התפתחות הנצרות. שוב ושוב במשך המאות הראשונות נטען שהללו שהיו תלמידיהם של השליחים עצמם היו אחראים להמשך התפשטות הנצרות, וכן הושם דגש שהם הכירו את הממשיכים הישירים של האדון עצמו. כך אנו רואים שהאנשים בתקופה זו נשענו על דיווחים של עדי ראיה, וזה נמשך במשמעות עמוקה יותר עד לזמנו של אוגוסטין הקדוש, אשר אמר: “לא הייתי מאמין באמת של הבשורות לולי הסמכות של הכנסיה הקתולית שאילצה אותי לעשות זאת”. אם כן, מדוע הוא האמין? משום ששוכנע שהכנסיה הנראית לעין הפיצה את הבשורות על המישור הפיסי מעשור לעשור וממאה למאה. אך במאות הבאות, מן החמישית לעשירית, הנצרות הופצה בדרך שונה. למה ואיך? מאלף הדבר ללמוד את התשובה לשאלה זו אם אנו מעוניינים לעקוב אחר ההתקדמות הרוחנית של האבולוציה האנושית.

אתם יכולים להמחיש לעצמכם את שיטת ההפצה בתקופה זו הבאה אם תתארו לעצמכם לדוגמא, את הבשורה האפית הסקסונית העתיקה שכותרתה הליאנד HELIAND. בעבודה זו, מין מתקדש מציג לקוראיו את גרסתו לרעיון הכריסטוס עם תפיסתו שלו לישות הכריסטוס. ההליאנד, המושיע, מוצג ע”י מתקדש סקסוני זה כישות על-חושית. הוא מתואר לא בתוך המסגרת של המאורעות בארץ ישראל, אלא יותר כנסיך של שבט גרמני. התלמידים הם אינדיבידואלים מארצות גרמניות, וכל הנצרות עטויה בדימויים מרכז אירופאיים. מדוע זה קרה כך? זה קרה משום שהמתקדש שכתב את הליאנד בהשפעתו של לואי החסיד, היה בעל ראיה רוחית, כך שיכול היה לראות את כריסטוס בדרך דומה לחזונו של פאולוס בדרך לדמשק. דרך המאורע בגולגותא ישות הכריסטוס איחדה עצמה עם הגוף האסטרלי של האדמה וע”י כך החדיר את כוחותיו לתוך ההילה של האדמה. כאשר פאולוס נהיה לרואה רוחי, הוא יכול היה לראות בבירור: כריסטוס נוכח! פאולוס לא הרשה לעצמו להיות למאמין רק בכוח מה שדווח על ההתרחשות בארץ ישראל. רק לאחר שראה את הישות שנארגה לתוך האדמה בעיניו שלו, הוא השתנה משאול לפאולוס. בחזון דומה, הכריסטוס שקם לתחיה, כריסטוס הנצחי החי בעולם הרוחי לאחר גולגותא, נתגלה למחבר של הליאנד והוא היה חשוב יותר עבורו מאשר הכריסטוס ההיסטורי מארץ ישראל. כך הוא תאר אותו על רקע תפאורה אחרת משום שהכריסטוס הרוחי היה יותר חשוב עבורו מאשר הדימוי החיצוני של הכריסטוס. ודאי תשאלו כיצד היה מסוגל מחברו של הליאנד למסור דימוי שכזה מתוך ראיה רוחית. הוא היה מסוגל לכך משום שהעתק של גופו האתרי של ישוע מנצרת היה שזור בתוך הגוף האתרי שלו. זה אשר קרה, כי במשך מאות אלו – החל מהחמישית או השישית וכלה בתשיעית או בעשירית – הגופים האתריים של אלו שעלה בגורלם לעשות משהו עבור התקדמות הנצרות היו שזורים בהעתקים של הגוף האתרי של ישוע מנצרת. אחד מאינדיבידואלים מיוחדים אלו, היה המחבר של הליאנד. משום שהיו רבים אחרים שהעתק של הגוף האתרי של ישוע מנצרת היה ארוג בגופם האתרי, אנו יכולים לראות ללא פקפוק שבני האדם במאות הללו חיו בדימויים קרובים מאד למאורעות בגולגותא. כל אלה שיצרו ציורים אמנותיים מקוריים של המושיע על הצלב ושל מרים עם ישוע הילד, קיבלו השראה לתאר בתמונות כל דבר הקשור במאורע בגולגותא בעזרת דבר אחד ויחיד: העתק של גופו האתרי של ישוע מנצרת היה ארוג בגופו האתרי של כל אחד מהאינדיבידואלים הללו. אם הציורים של המאורעות בגולגותא נראים כמייצגים טיפוס מסויים, זה מצביע על העובדה שכל האמנים היו רואים רוחיים. מה שהם יצרו היה מועבר לדורות הבאים ע”י כוחות המסורת. במאות המוקדמות הללו, לא כל האינדיבידואלים בעלי ההשראה שנועדו להפיץ את רעיון הנצרות היו אמנים. קחו למשל את ג’ון סקוטוס אירגנה^[3] JON SCOTUS ERIGNA, הפילוסוף הסכולסטי, אשר בימיו של צ’רלס הקירח כתב את ספרו המפורסם DE DIVISION NATURAE. גם לו היה העתק של גופו האתרי של ישוע ארוג בתוך גופו האתרי.

אם בני אדם שנולדו במשך התקופה שבין המאה החמישית לעשירית לספירה היו בעלי העתק של גופו האתרי של ישוע מנצרת שזור בגוף האתרי שלהם, בני אדם שחיו בתקופה שבין המאה האחת עשרה למאה החמש עשרה קיבלו העתקים של הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת יותר מאשר העתקים של גופו האתרי. רק אם ניקח בחשבון עובדה זו נבין במלואם כמה מן האישים החשובים של הזמן ההוא. כיצד אישיות שגופה האסטרלי שזור בהעתק של גופו האסטרלי של ישוע מופיעה לעולם החיצון? אחרי הכל, האגו של ישוע לא מתגשם באינדיבידואל שכזה. כל אישיות שכזו מחזיקה באגו שלה. שיפוט של האגו יכול לגרום לטעויות רבות להתגנב לתוך החיים של אינדיבידואל כזה. אבל משום שהעתק של אב-הטיפוס הכביר נשזר לתוך גופו או גופה האסטרלי, מסירות, כל הרגשות, בקיצור כל דבר שחודר ומכה גלים דרך גוף אסטרלי זה, יצא קדימה כתמצית מהותית פנימית של הגוף האסטרלי, אפילו שיתכן ויהיה סותר את האגו עצמו. חישבו על פרנציסקוס מאסיזי. הנה לפניכם אישיות שלתוך גופה האסטרלי נשזר העתק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת. אתם יכולים למצוא הרבה ניגודים בביוגרפיה של פרנציסקוס מאסיזי, ואם תמצאו, עליכם לקחת בחשבון שהם נבעו מן האגו שלו, אשר לא היה באותה רמה של גופו האסטרלי. אבל ברגע שתלמדו את נפשו תחת ההנחה שהאגו שלו לא תמיד היה מסוגל לשפוט נכונה את הרגשות הנפלאים והענווה שהכיל גופו האסטרלי, אזי תבינו אותו. העתק של גופו האסטרלי של ישוע מנצרת התגשם בפרנציסקוס מאסיזי וזה אשר קרה עם אינדיבידואלים רבים בזמן ההוא – פרנציסקנים, דומיניקנים וכל האישים האחרים של התקופה ההיא שאפשר להבינם רק אם נלמד אותם לאורו של הידע הזה. לדוגמא אחת מאישים אלה היתה אליזבט הקדושה מתורינגן.

כך, אשר קורה בחיים החיצוניים של קיומנו נהיה מובן במלואו רק כאשר אנו רואים כיצד דחפים רוחיים נמסרו בכל תקופה וכיצד התפשטו במהלך הזמן.

כאשר כריסטוס התגשם בישוע מנצרת, משהו כמו חותמת של האגו נטבעה בגוף האסטרלי של ישוע מנצרת. כאשר ישות הכריסטוס נכנסה לגוף האסטרלי, קל לתאר שמשהו כמו העתק מדוייק של האגו יכול להיווצר באזורי ההיקף של הגוף האסטרלי. העתק זה של האגו של כריסטוס ישוע יצר שכפולים שנשמרו בעולם הרוחי.

בכמה אינדיבידואלים שהיו צריכים להיות נביאים עבור זמנם שלהם, נשזר משהו לתוך האגו שלהם. ביניהם היו המיסטיקנים הגרמניים אשר העידו על כריסטוס הפנימי בלהט כזה משום שמשהו כמו העתק של האגו של כריסטוס התגשם בהם – רק העתק או דמות של האגו של כריסטוס כמובן. רק בני אדם שהכינו עצמם בהדרגה להבנה מלאה של כריסטוס ושהבינו בעזרת הידע שלהם על העולם הרוחי מי הוא באמת הכריסטוס, אשר מופיע שוב ושוב בצורות משתנות תמיד במשך מהלך האבולוציה האנושית – רק בני אדם כאלה ישיגו בהדרגה את הבשלות הדרושה לחוות את הכריסטוס בעצמם. הם יהיו מוכנים לספוג, אם להתבטא כך, את ההעתקים הממתינים של האגו של כריסטוס, מוכנים לספוג את האגו שכריסטוס הטביע בגופו של ישוע.

חלק מהשליחות הפנימית של הזרם האוניברסלי של הרוחיות היא להכין בני אדם להיות בשלים בנפשם כך שמספר גדול והולך מהם יהיה מסוגל לספוג העתק של ישות האגו של ישוע כריסטוס. כי זהו מהלך האבולוציה הנוצרית: תחילה, התפשטות על המישור הפיסי ואז דרך גופים אתריים, אחרי כן דרך גופים אסטרליים אשר בדרך כלל היו גופים אסטרליים של ישוע שהתגשמו מחדש. כעת בא הזמן שבו טבע האגו של ישוע כריסטוס יפציע בהדרגה בבני אדם כתמצית הפנימית ביותר של נפשם. כן, העתקים מוטבעים אלה של האינדיבידואליות של ישוע כריסטוס מחכים כדי להילקח ע”י נפשות אנושיות – הם מחכים!

כעת אתם רואים מאיזה עומקים הזרם האוניברסלי של מדע הרוח זורם לתוך נפשותינו. מדע הרוח איננו תיאוריה, אינו סכום של מושגים שניתנו רק עבור הארה אינטלקטואלית של בני האדם. הוא מציאות והוא נועד להציע מציאות לנפש האנושית. הללו אשר שואפים להשיג הבנה רוחית של הנצרות וחווים אותה בתוך עצמם יתאמצו לתרום תרומה אישית כך שבהווה או בהתגשמות מאוחרת יותר, העתק של האינדיבידואליות של ישוע כריסטוס יוכל להשתזר בתוך האגו שלהם. אדם אשר מבין את האמת, את התמצית הפנימית – הממשות – של הזרם האוניברסלי של מדע הרוח, יכין עצמו או עצמה, לא רק לידע, אלא יותר למפגש עם מציאות ממשית. עליכם לפתח את הרגש שאנו בתנועתנו העולמית איננו עסוקים רק בקומוניקציה של תיאוריות, אלא יותר בהכנת בני האדם לקבלת עובדות. אנו גם עסוקים בזה שבני אדם יקבלו את אשר מחכה בעולם הרוחי ושיהיה להם הכוח לקבל, רק אם יכינו עצמם למבחן זה בדרך הנכונה.

——————————————————————————–

1. הוודות הן הכתבים העתיקים ביותר של ההינדואיזם. הוודה היא הספרות של הארים אשר ישבו את צפון מערב הודו בערך 1500 שנה לפני הספירה ושקורבן האש תפס מקום מרכזי באמונותיהם הדתיות. ↑
2. האופנישדות מכילות את החלק האחרון של הוודה ההינדית ונכתבו בסביבות 900 לפני הספירה. כמקור בלתי נדלה להתבוננות ומחשבה דתית הינדית הן נהיו הבסיס לבתי ספר מאוחרים יותר של וודנטה. ↑
3. ג’ון סקוטוס אריגנה 810 – 877 לספירה, היה מלומד ופילוסוף אירי. ↑