עיקרון האקונומיה הרוחית – 09

עיקרון האקונומיה הרוחית

ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 9    אוסלו    16.5.1909

התגלויות קדומות והלימוד: "כיצד לשאול שאלות מודרניות"

היום נשים דגש מיוחד על הצד האוקולטי של התבוננותנו מיום אתמול. התרבויות של התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית היו צריכות לשקף בדרך כל שהיא את המאורעות הקוסמיים הכבירים בנפשות בני האדם כפי שהתרחשו ברצף ההיסטורי. אם נתחיל במאה השלוש-עשרה או הארבע-עשרה של תקופת התרבות שלנו, השתקפות שכזו לא מתרחשת יותר משום שאת המאורעות החיצוניים באבולוציה האנושית יש ליחס לסיבות עמוקות יותר.

אנו יודעים שהגופים האתריים של המתקדשים האטלנטיים הגדולים נשמרו עבור שבעת הרישים הקדושים; ואנו גם יודעים כיצד גופיו האתרי והאסטרלי של זראטוסטרא נשזרו לתוך אלו של משה והרמס.

בכל זמן קיימת האפשרות שגופים אתריים שכאלה, שעובדו והוכנו ע"י המתקדשים ישמשו פעם נוספת באקונומיה הרוחית של העולם. אבל מתרחשים גם דברים נוספים. עבור אנשים חשובים ביותר, נוצרים גופים אתריים שכאלה בעולמות העליונים. כאשר מישהו היה חשוב במיוחד עבור שליחותה של האנושות, גוף אתרי או גוף אסטרלי היה נארג בעולמות העליונים והיה מוטבע באישיות זו.

זה אשר קרה לשם (בנו של נח), אשר היה קשור באמת לכל שבטי השמיים. גוף אתרי מיוחד נטבע עבור אב שבט שכזה, ושם נהיה למין אישיות כפולה בתהליך זה. זה עלול להישמע פנטסטי לתודעה מודרנית, אבל רואה רוחי רואה אישיות כמו שם כפי שהוא רואה אדם רגיל, עם ההילה שלו או שלה, אבל גם כאילו ישות גבוהה המתפשטת מטה מעולמות עליונים ממלאת לחלוטין את גופו האתרי וכאילו ההילה שלו נהיית למתווכת בין האישיות לעולם גבוה יותר. לישות אלוהית שכזאת, השוכנת באדם יש כוח מיוחד מאד: היא יכולה לשכפל גוף אתרי שכזה והגופים האתריים המשוכפלים יוצרים אריג הנשזר בהתמדה אל תוך הצאצאים. כך צאצאי שם קבלו חותם של ההעתק של גוף אתרי זה. מרכזי המיסטריות שמרו לא רק את ההעתקים המשוכפלים, אלא גם את הגוף האתרי של שם עצמו. כל אישיות שהיתה אמורה לקבל שליחות מיוחדת היתה צריכה להשתמש בגוף אתרי זה אם רצתה להיות מסוגלת לתקשר עם העמים השמיים. כפי שאירופאי משכיל מאוד חייב ללמוד את שפת ההוטנטוטים אם ברצונו לתקשר איתם. לכן, אישיות עם שליחות מיוחדת היתה צריכה לשאת בתוכה את הגוף האתרי האמיתי של שם כדי שתוכל לתקשר עם העם השמי. אישיות כזו לדוגמה, היה מלכיצדק: הוא יכול היה להראות את עצמו לאברהם רק בגוף האתרי של שם.

יש שאלה שאנו צריכים לשאול את עצמנו. אם רק עכשיו בתקופת התרבות הפוסט אטלנטית החמישית יכולים אנו לפתח הבנה עבור הנצרות, מה היה המצב בסופה של התקופה היוונית-לטינית, שנמשכה לתוך המאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה? תהליך אוקולטי מיסתורי התרחש כאן. כריסטוס חי שלוש שנים בלבד בעטיפותיו של ישוע מנצרת, אשר היה אינדיבידואל כה נעלה שיכול היה לעזוב את העולם הפיסי בגיל שלושים כאשר היונה הופיעה מעל ראשו כך שיכול היה להיכנס לעולם הרוח. מאז שאינדיבידואל הכריסטוס חי בגוף הפיסי, הוא מילא את שלושת הגופים המפותחים ביותר של ישוע. בלתי נראים לעין הפיסית, הם שוכפלו כפי שקרה קודם לכן עם גופו האתרי של שם, כך שההעתקים של גופיו האתרי והאסטרלי של ישוע מנצרת נהיו זמינים מן הרגע שבו מת על הצלב. לכל זה לא היה קשר לאגו שלו. הוא עבר לתוך עולם הרוח והתגשם שוב ושוב בעצמו לאחר מכן.

ראינו כיצד סופרים נוצריים שפעלו במאות השנים הראשונות לאחר מאורע-הכריסטוס עדיין כותבים על יסוד מסורת שבעל-פה שהועברה ע"י תלמידיהם של השליחים, אשר ייחסו ערך רב למסירה פיסית ישירה של אירוע הכריסטוס. משום שמסורת זו שבעל פה לא הספיקה כדי לשמש אבן בניין עבור מאות מאוחרות יותר, נארג העתק של הגוף האתרי של ישוע מנצרת לתוך המבשרים המפורסמים של המסר הנוצרי החל מן המאות השישית והשביעית. מבשר כזה היה אוגוסטין, אשר בנעוריו עמד במאבקים נוראים. רק כאשר האימפולס של גופו האתרי של ישוע מנצרת החל לפעול בתוכו באופן משמעותי, החל לעסוק במיסטיציזם נוצרי מיוזמתו שלו. אפשר להבין את כתביו רק באור זה. אישים רבים אחרים בעולם כמו קולומבן,[1] גאלוס[2] ופטריק[3] נשאו בתוכם העתק כזה של גופו האתרי של ישוע ולכן יכלו להפיץ את הנצרות ולבנות גשר ממאורע הכריסטוס לזמנים מאוחרים יותר.

מנגד אנו רואים בני אדם שגופם האסטרלי קיבל את הגוף האסטרלי של ישוע מנצרת במאות האחת-עשרה והשתים-עשרה. אישיות שכזו היה פרנסיס מאסיזי. כאשר אנו מתבוננים על חייו מנקודת ראות זו נבין אותם בכמה דרכים. תכונותיו כענווה ומסירות נוצרית נהיות נהירות לנו לחלוטין כאשר אנו אומרים לעצמנו שמיסתורין שכזה חי בתוכו. בתקופה שמן המאה האחת עשרה ועד השלוש-עשרה אנשים שכאלה נהיו מבשרי הנצרות משום שהגוף האסטרלי של ישוע מנצרת היה שזור בגופם האסטרלי. מכאן, הם קיבלו את הנצרות מכוח החסד.

גם אם האגו של ישוע מנצרת עזב את שלוש עטיפותיו בטבילה אצל יוחנן, העתק של אגו זה נשאר בכל אחת מהן, בדומה לטביעה שמשאירה חותם. ישות הכריסטוס לקחה לעצמה שלושה גופים אלה ואת מה שנשאר כחותם של האגו של ישוע. החל מן המאות השתים עשרה, שלוש-עשרה וארבע-עשרה, משהו כמו העתק של האגו של ישוע נשזר בבני אדם שהחלו לדבר על "כריסטוס פנימי". מייסטר אקהרט וטאולר היו אינדיבידואלים אשר דיברו מניסיונם שלהם כמו העתק של האגו של ישוע מנצרת.

קיימים עדיין אנשים רבים הנושאים בתוכם משהו כמו גופים שונים של ישוע מנצרת, אבל כעת אינם יותר אישים מנהיגים. אנו יכולים לראות במידה גדלה והולכת כיצד קיימים בני אדם בתקופת התרבות החמישית אשר צריכים להישען על עצמם ועל האגו שלהם וכיצד אנשים בעלי השראה שכאלה נהיו נדירים. לכן נהיה הכרחי הדבר שתתפתח נטיה רוחית בתקופתנו החמישית כדי להבטיח שהאנושות תמשיך להיות ספוגה בידע רוחי. אינדיבידואלים אלה שהיו מסוגלים להביט לתוך העתיד היו צריכים לדאוג שבני האדם בזמנים שיבואו לא יוותרו עזובים כשרק האגו האנושי שלהם משמש להם משענת. האגדה של הגראל הקדוש מספרת שהגביע, שמתוכו אכל ישוע את הסעודה האחרונה עם תלמידיו, נשמר במקום מסויים. אנו רואים בספרו של פרסיבל את מהלך חינוכו הטיפוסי של איש צעיר בתקופת התרבות הפוסט-אטלנטית החמישית שלנו. פרסיבל חונך לא לשאול יותר מדי שאלות, והבעיה שלו עלתה משום שנשמע לחינוך זה. זהו המעבר החשוב מן הזמנים המסורתיים לזמנים יותר מודרניים: בהודו העתיקה ומאוחר יותר אצל אוגוסטין ופרנסיס מאסיזי, צריך היה התלמיד לחיות במצב של מסירות פסיבית עזה ביותר. כל התלמידים הצנועים הללו הרשו לעצמם לקבל השראה ממה שכבר חי בתוכם וממה שנשזר בתוכם. אבל כעת השתנו הדברים כך שהאגו נהיה לאגו שואל. כיום, כל נפש המקבלת בפסיביות את מה שניתן, אינה יכולה לרומם את עצמה, משום שהיא רק מתבוננת בהתרחשויות שבעולם הפיסי שמסביבה. בזמננו על הנפש לשאול שאלות. עליה להתרומם מעל עצמה. עליה לצמוח מעבר לצורה שניתנה לה. עליה לטפח שאלות, כפי שפרסיבל למד לבסוף לחקור אחר המיסתורין של מבצר הגראל.[4]

חקירה רוחית כיום מתחילה רק היכן שיש שאילת שאלות והנפשות המעוררות כיום ע"י המדע החיצון לשאול שאלות ולחקור הן נפשות פרסיבליות. זה הוביל למבוא לחינוך רוזנקרויציאני – בית ספר, מיסטריה למחשבה, שכה הרבו לדבר בו סרה, שקיבל בהכרת תודה את המסורת אבל לא קיבל את החכמה המסורתית באורח עיוור. מה שמרכיב היום אוריינטציה רוחית רוזנקרויצרית נחקר בעולמות העליונים באופן ישיר עם העין הרוחית ובאמצעים שהתלמיד עצמו הונחה להשתמש בהם. זה לא קרה פשוט משום שדבר זה או אחר נכתב בספרים עתיקים או משום שאנשים מסויימים האמינו בדבר זה או אחר. ליתר דיוק, השיטה הרוחית הרוזנקרויצרית מציגה חכמה שנחקרת היום. היא הוכנה בהדרגה בבתי הספר הרוזנקרויצריים שנוסדו במאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה כתוצאה של עבודה של אינדיבידואל בשם כריסטיאן רוזנקרויץ. חכמה נצברת זו יכולה להיות מוצגת היום כמדע הרוח. כך הוא משום שהיום אין זה אפשרי יותר להשתיל בבני אדם משהו שייתן להם השראה מבפנים מבלי שייטלו חלק בתהליך. כיום אנשים החשים שמדע הרוח מדבר ללבם צריכים להתקרב אליו בעזרת רצונם החופשי, דרך אימפולס חופשי שלהם, ודרך העובדה שהם חשים מתחיים ע"י הידע הרוחי. מכאן והלאה איננו צריכים להשתדל לעורר עניין במדע הרוח.

בעזרת אוריינטציה תאוסופית-רוזנקרויצרית של הרוח, אנו מתחילים לקרב לעצמנו את מה שעדיין נוכח בהעתקים של האגו של ישוע מנצרת. אלו שהכינו עצמם באורח זה ימשכו לתוך נפשם העתק של האגו של ישוע מנצרת, כך שהם נהיים כמו טביעה של חותם, וכך מוצא דרכו עקרון הכריסטוס לתוך הנפש האנושית. הרוזנקרויצריזם הכין משהו ברור וחיובי ומשום שהאנתרופוסופיה מתכוונת להיות לחיים, הנפשות שספגו אותה וקיבלו אותה באמת, יעברו בהדרגה מטמורפוזה. לקבל את האנתרופוסופיה בתוכך משמעו לשנות את הנפש כך שתוכל לבוא לידי הבנת הכריסטוס.

אנתרופוסוף עושה את עצמו או את עצמה קולט חי למה שניתן למשה ופאולוס בהתגלות יהווה-כריסטוס.

באיגרת החמישית של האפוקליפסה נכתב שבני האדם של תקופת התרבות החמישית הם אלו שיכולים באמת לקלוט את הדברים שיהיו ברורים למדי עבור תקופת התרבות של קהילת פילדלפיה. החכמה של תקופת התרבות החמישית תתפתח כפרח של אהבה בתקופה השישית.

כיום נקרא המין האנושי לקבל לתוכו משהו חדש, משהו אלוהי ולקבל על עצמו שוב את העליה לתוך עולם הרוח. תורת האבולוציה המדעית רוחית ניתנה לא כדי שאנשים יתנו בה אמון עיוור, אלא משום שהמין האנושי אמור להגיע להבנתה בעזרת כוחות השיפוט שלו. תורה זו מכוונת לאלה הנושאים את גרעין טבעו של פרסיבל בתוך עצמם. היא לא ניתנה רק במקומות מיוחדים או לקבוצה מיוחדת של אנשים, אלא בני אדם מכל חלקי האנושות יתאספו יחדיו כדי להקשיב לקריאת החכמה הרוחית.

—————————————————————————————————————–

  1. קולומבן COLUMBAN (615 – 545) היה מיסיונר אירי.
  2. גאלוס GALLUS היה מיסיונר אירי-סקוטי מן המאה השישית.
  3. פטריק PATRICK ( 460 – 384) היה מיסיונר אנגלי.
  4. ר. שטיינר מתכוון לאפוס החצר הגרמני פרסיבל מאת וולפראם פון אשנבך (בערך 10 / 1200). הצרפתי כרטיין דה טרואה היה המחבר הראשון שטיפל טיפול אמנותי רציני בנושא. בפואמה הבלתי גמורה שלו "פרסיבל" מוצא את הגראל ומרפא את המלך. סיפורו של וולפראם פ. אשנבך נלקח מן המודל של כרטיין אבל הוא הרבה יותר רוחי במבנהו המשולש: תום, חטא, גאולה. פרסיבל השוטה חונך כאביר היודע את הקודים של התנהגות אבירית נאותה, שאחד מהם הוא לא לשאול יותר מדי שאלות. גישה זו מביאה עליו גירוש ממבצר הגראל, ורק לאחר שעבר דרך תקופה נוספת של חינוך נוצרי הוא יודע כיצד לבטא את נדיבותו בשאילת השאלות הנכונות את המלך החולה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *