עיקרון האקונומיה הרוחית – 05

עיקרון האקונומיה הרוחית

ביחס לשאלות ראינקרנציה,

מזווית ההדרכה הרוחית של האדם.

רודולף שטיינר

11 הרצאות    GA109

תרגום מאנגלית: יוחנן מרגלית

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

הרצאה 5 – רומא 31.3.1909

תוצאות חקירת מדע הרוח של האבולוציה האנושית – ב

מה שקרה בגולגותא כמאורע נבטי, עבר דרך התפתחות איטית והדרגתית. מיסטריה זו בנתה את הגשר מן העבר אל העתיד משום שחיי הנפש של האנושות עברו דרך תמורה עמוקה. דבר זה מתברר במיוחד כאשר מתבוננים בשני אינדיבידואלים גדולים, אשר הכינו את הדרך עבור הנצרות: אוגוסטין הקדוש ותומאס אקווינס הקדוש. כדי להבין שני אישים אלה נכונה, הכרחי להביט לעבר מרכזי המיסטריות העתיקים היכן שנלמד הידע הנעלה ביותר. אחרת, יהיה זה בלתי אפשרי לרכוש הבנה שלמה לגביהם.

אנו יודעים שלכל העמים בעבר היו מרכזי מיסטריות. נצביע כאן רק על המאפיינים הבסיסיים ביותר שלהן ונכנה אותן "מיסטריות". בראש וראשונה היו אלה מוסדות בהם התמזגו הכנסיה ובית הספר. הן לימדו דבר ראשון את מוצא הבריאה והמשכה; אבל תורתן לא היתה דוקטרינה עמומה כמו הדוקטרינה המודרנית של הבריאה, אלא גוף של ידע שהגיע לשיאו בתפיסה על-חושית. במיסטריות האמיתיות לא היתה הפרדה בין אמונה לידע. הן נחלקו למיסטריות גבוהות ולמיסטריות נמוכות. האחרונות תארו את התפתחות האדמה בדימויים מפוארים, כך שכל דבר היה חדור באמנות וביופי. אמנות, דת וידע נגזרו כולם מאותו מקור.

לאינדיבידואל שביקש להתקדם הלאה, ניתנו אימונים יסודיים וכלליים. מה שאנו מכנים כיום ידע תאוסופי, היווה אז הכנה בלבד. אחריו באו תרגילים דומים לאלה שתיארנו בהרצאות שניתנו לא מזמן; גם אם התנהלו בסגנון אחר ולא היו נוצריים או רוזנקרויצריים בטבעם. כך אורגן הגוף האסטרלי במשך שנים רבות. אז קרה הדבר הבא, משהו שאינו דרוש יותר היום מכיוון שהתנאים השתנו: כאשר הכהן ראה שגופו האסטרלי של החניך שצריך לעבור התקדשות מוכן דיו, הביא הכהן את החניך למצב דמוי מוות למשך שלושה ימים וחצי. כך דמה הגוף לזה של לאזארוס. כזה היה גם המצב כאשר הגוף האתרי, ביחד עם שני הגופים הגבוהים יותר, הורחק כמעט לחלוטין מן הגוף הפיסי. במשך אותם שלושה ימים וחצי, חווה התלמיד חיזיון של העולם הרוחי והתנסות במצב של הארה שאיפשר לו להגיע לתוך האזורים הגבוהים ביותר ולקלוט כל דבר שקשור לעבר ולעתיד. לאחר שלושה וחצי ימים אלה, התלמיד הוער ומסוגל היה לספר את אשר קרה בספירות העליונות. התלמיד יכול היה לראות שכריסטוס, הרוח המובילה באבולוציה שלנו, ישכב בקבר שלושה ימים וחצי. עובדה זו עושה את המיסטריות למציאות היסטורית.

המיסטריה של גולגותא היתה השיא של מה שהתרחש במיסטריות הנמוכות יותר, משום שתחושות מוקדמות הפכו כאן לעובדה. בעוד שה"אני" של התלמיד שינה קודם בהצלחה את הגוף האסטרלי בעזרת תרגילים של אימגינציה, הביאה המיסטריה של גולגותא לתמורה בגוף האתרי. כל מה שהשתנה בגוף האסטרלי הפך למאנאס, MANAS רוח-העצמיות; הרוח הממשית, ה"אני" הגבוה יותר. מצד שני כל חלק של הגוף האתרי שמשתנה מהווה בודהי BUDDHI או רוח-החיים. אזי יכול התלמיד לנסות לשנות גם את גופו הפיסי והתוצאה היא אטמה ATMA: ATMUNG,[1] משום שבמציאות ההשתנות של הגוף הפיסי הושגה דרך תרגילי נשימה מיוחדים. רק דרך עיצוב הבודהי, יכול אדם להכיר ולקלוט את הכריסטוס כיסוד רוחי.

מדוע היה זה הכרחי להרחיק את הגוף האסטרלי תחילה? אם הגוף האסטרלי היה ממשיך להיות קשור לגוף הפיסי, לא היה לו הכוח להטביע רשמים מסוימים לתוך הגוף האתרי. הכריסטוס שחרר אותנו ממבחן שלושה ימים וחצי אלה ודרכו התרגילים שנזכרו למעלה, נהיו אפשריים, מבלי השתדלותו של הכהן. אנו רואים את הדוגמא הראשונה לכך בשאול כאשר הפך לפאולוס. את מה שקרה לו בדרכו לדמשק, צריך לפרש כדבר דומה להתקדשות. הסיבה מדוע נדרשו לו רק כמה דקות לכך היתה שהוא רכש בשלות מסויימת בחיים קודמים. הקו שבין נקודת החיבור בחיים הנוכחיים וזו שבהתגשמות קודמת, בה מתרחשת חווית לימוד מסויימת, עלול להיות מופרע ע"י כמה התגשמויות ביניים ועדיין זה אפשרי שחווית לימוד מוקדמת זו לא תעלה על פני השטח עד לחיים הנוכחיים המאוחרים. זה מסביר למה התנצרותו של שאול שהיתה ההתחברות שלו עם התפתחותו המוקדמת, התרחשה בגיל מבוגר יחסית. כמו-כן פאולוס לא הצטרך להעלות את עצמו לעולמות עליונים כדי לראות את הכריסטוס, כפי שהיה הכרחי עבור מתקדשים אחרים בתקופה הטרום-נוצרית. אחרי הכל כריסטוס נשאר על האדמה, מחובר באופן אינטימי לגופו האסטרלי. אם רואה רוחי היה צופה במאורעות אלה מכוכב אחר, הוא היה יכול לחוות את השינויים הכבירים שהביאה המיסטריה של גולגותא.

כדי לרכוש ידע בזמנים העתיקים, הכל היה צריך להילמד ולהיות מובן דרך המיסטריות, אבל הדברים השתנו בזמנים מודרניים יותר. כפי שמוכיחים חייהם של אוגוסטין הקדוש ושל תומאס מאקווינס. לפני שחיו אנשים אלה, היה זה חסר תועלת לדבר אודות ההיררכיות הרוחיות, משום שמי שלא היה מתקדש, לא היה יכול להבין זאת. ביכולתנו ליחס חוסר יכולת זה להתבונן לתוך העולם הרוחי לעובדה שהמיסטריות חדלו להתקיים שש מאות שנה לפני כריסטוס וטקסי חניכה לא התקיימו לאחר מכן. בתי הספר לפילוסופיה תפסו את מקומם של המיסטריות המקוריות והפילוסופיה עצמה תפסה את מקומה של ההתקדשות. הפילוסופיה לא היתה תמיד שיטה כה מופשטת כפי שהיא כיום. נהפוך הוא, במיוחד בהתחלה היא היתה פחות או יותר דומה בשלמות למיסטריות. אריסטו ARISTOTLE[2] היה האחרון מן הפילוסופים הללו אבל זכרון המיסטריות הצטמצם למינימום בפילוסופיה שלו. אחרי אריסטו הגיעו הדברים לידי כך שאנשים שכחו שיש לחפש את עקבות הפילוסופיה לאחור עד לחכמת המיסטריות. מה שבא לאחר מכן היה רק מסננת של מושגים מופשטים בדומה לגג מסוכך בקש.

הצעד הראשון קדימה מאופיין ע"י המיסטריה של גולגותא. עד אז היכולות האנושיות כמו התבונה למשל, היו מפותחות מעט מאוד. בני האדם לא יכלו לעשות שום התקדמות משום שנפשותיהם היו כבולות לאיברי חושיהם והזמן בו הנפשות יכלו להתפתח באופן עצמאי עוד לא היה בהישג יד. מה שקרה בגולגותא לא יכול היה להיתפס רק ע"י שימוש במוח. כאשר עזב הכריסטוס את העולם החומרי, נתהוו העתקים לאין ספור של גופיו האתרי והאסטרלי שהוטל עליהם להיארג לתוך גופיהם של בני אדם שהתאימו להפצת הנצרות. אחד מהם היה אוגוסטין, אשר ירד למישור הפיסי להתגשמות חדשה ורצה ליצור לעצמו גוף אתרי חדש. אז נארג לתוך גופו האתרי אחד מההעתקים של גופו של כריסטוס וכך התאפשר עבורו למצוא בתוכו את המקור לתורתו אודות הצורה הנכונה של מיסטיציזם נוצרי. משום שקיבל רק את גופו האתרי של כריסטוס, האגו שלו היה חשוף לטעות ולכניעה בפני תשוקותיו. כך פיתח אוגוסטין את האגו שלו אבל גם ביצע טעויות ועבר דרך כל שלבי הספק ביחס לתורתו של כריסטוס. מה שאנו רואים בו, הוא סוג של מטריאליזם גבוה יותר משום שאפילו באותם ימים, בני האדם נפלו לידי טעות ברצותם להפוך כל דבר לחומרי. רק האדם שישחרר עצמו מנטיה זו יבין עניינים רוחיים. כשאוגוסטין מצא לבסוף את רוח הנצרות במילים של יוחנן ופאולוס, החל גופו האתרי של כריסטוס לפעול בתוכו, משום שלא דיבר על הגוף הפיסי אלא על הגוף האתרי, הזהה למה שהוא מכנה "סומה" (SOMA). כשהוא מדבר על "סנס" (SENSE), הוא מתכוון לגוף האסטרלי; ועל האגו הוא אומר שהוא יכול לצמוח בתוכו דרך היטהרות. להשתנות של הגוף האסטרלי הוא קורא "לתפוס באמת" ואת השתנותו של הגוף האתרי הוא מתאר כ"להיות שמח וליהנות מדברים רוחניים". הביטוי שלו לדרגה הגבוהה ביותר של היטהרות רוחנית הוא "החיזיון". הכתבים של אוגוסטין הם הכנה טובה עבורנו משום שהם מייצגים את ההתפתחות הפנימית של מיסטיקן. אפשר להבחין כאן בבירור ברגע בו הוא נכנס לעולם הרוחי. אוגוסטין הוא הפרשן הטוב ביותר לאגרות של פאולוס.

הבה ונתבונן כעת במייצג אחר של הנצרות: תומאס אקווינס. בהשוואה לאוגוסטין אנו רואים שהוא לא נתפס לטעויות של אוגוסטין ואם נתחיל משנות ילדותו, מעולם לא חווה ספק או מחסור באמונה. אין זה מפתיע, משום ששיפוט ושיכנוע מונחים בגוף האסטרלי וגופו האסטרלי של כריסטוס היה שזור בשלו. השתילה של כל עקרון בגוף האנושי יכולה להתרחש רק אם מאורע חיצוני משנה את מהלך הדברים. כאשר תומאס אקווינס היה עדיין ילד, הכה ברק בקרבתו והרג את אחותו הקטנה. מאורע זה שנראה פיסיקלי לחלוטין, עשה אותו מתאים לקבלת הגוף האסטרלי של כריסטוס לתוך שלו.

זמנו של תומאס אקווינס חופף לזמן שבו החלה להתפתח ההכרה האנושית שאנו מכירים כיום. האימפולס החזק ביותר של כוחות מעצבים אלה בא מן הערביות, מדע אינטלקטואלי אמיתי. גם אם מקודם החכמים העתיקים ידעו מדוע הם היו מסוגלים להביט ישירות לתוך העולם הרוחי, הפילוסופיה החדשה יכלה לעשות שימוש טוב באריסטו, משום שהוא היה מראשוני החושבים הגדולים, אשר העדיף עבודה אינטלקטואלית על חכמת המיסטריות. זו האחרונה נעלמה כליל עם שיקול הדעת האינטלקטואלי הטהור של הערביות. שיקול דעת כזה יכול להגיע לשיאו בפנתאיזים[3] של מושגים רציונליים, אבל אינו יכול להבין או להגות יותר מרעיון זה של אחדות השלם. כעת, תומאס אקווינס אימץ את המדע האינטלקטואלי שהיה פתוח לפניו, אבל השאיר את הידע הגלוי שלם ללא פגע והשתמש בדיאלקטיקה כדי להבינו.

הברית החדשה הכילה את כל הידע הגלוי, כך שעל תומאס אקווינס היה רק להוסיף את הליטוש הסופי המדעי להסבר. הסכולסטיקה שאינה מוערכת במיוחד כיום, עשתה את המדע האינטלקטואלי הזה לאפשרי, אבל ע"י שימוש בדיאלקטיקה מתקדמת איפשר תומאס אקווינס לבני האדם לרומם את עצמם שוב לרעיון האלוהי. סכולסטיקה באה מן המלה היוונית סכול (SCOLE), שמשמעה "תשומת לב" אבל תורגמה בטעות כ- סכולה (SCUOLA), בית-ספר. השיטה הסכולסטית היתה רשת קורי הגיון משוכללת ביותר ואיפשרה לתומאס אקווינס לחשוב מחדש מחשבות אלוהיות של טרם בריאה, חופשיות מטעות ואשליה כפי שניתן להגות רק בהתבוננות נזירית הרחק משאונו של עולם.

בני אדם משתוקקים להבין מהר, לאמץ רעיון ולעשותו שלהם ולפשט כל דבר. אבל האלוהי אינו כה פשוט! עם תומאס אקווינס, עלתה המחשבה האנושית לגבהים חדשים. תומאס אקווינס שהיה לא פחות מיסטיקאי מסכולסטיקן, יכול היה לתת לנו תאור כה חי, דומה לזה של החוזה דיוניסוס האראופאגיט (DIONYSIUS THE AREOPAGITE).[4] משום שראה את ההיררכיות הרוחיות ויכול היה לפתור את הבעיות הקשות ביותר במשך מדיטציות הלילה הארוכות שלו לפני המזבח. לכן, אנו מוצאים בו מחוברות יחדיו את התכונות של מיסטיקן ושל חושב מבריק שאינו מושפע מן החושים. שום מושג חשוב לא נוסף אחריו, אפילו לא המונח "אבולוציה", אשר אפשר למוצאו בכתבי אריסטו ואולי אפילו בתיאור טוב יותר.

כבר אמרנו קודם שהברית החדשה מכילה הכל. במיוחד היא מכילה גם את הזרע של המיסטיקניות. ראינו כיצד זרע זה מבשיל וכיצד אין ספור אוצרות נחשפים מתוך הבשורות. כיום יש לנו תאוסופיה; מאוחר יותר יהיו גלים רוחיים אחרים ואוצרות חדשים יימצאו בבשורות. חזון יוחנן מכיל את עתיד האדמה.

היום ניסיתי להראות לכם כיצד שחרור האינטלקט היה השלב הראשון של הנצרות. זהו רק עלה אחד אבל אחרים יצמחו על הצמח האדיר של הנצרות, אחד אחרי השני. הפריחה תהיה היופי השלם של האדמה, מחודשת דרך הנצרות והפרי יהיה העולם החדש אשר האדמה היום מהווה הכנה לו.

כפי שכריסטוס לימד ועדיין מלמד וילמד עד סוף הימים, הוא יימצא לאלה שיבקשוהו.

——————————————————————————————

  1. צורות העצם הגרמניות ATEM ו- ATMUNG משמען באנגלית BREATH ו- BREATHING, לפי הסדר, בעוד שהפועל עבור "TO BREATHE" הוא ATMEN.
  2. העבודות של הפילוסוף היווני אריסטו (384 – 322 לפנה"ס) נהיו לבסיס של הסכולסטיקה של ימי הביניים והיתה להן השפעה מכרעת על התיאולוגיה הקתולית.
  3. [אמונה באחדות האל והטבע – המתרגם]
  4. על דיוניסס האראופגיט נאמר שהיה הבישוף הראשון של אתונה יוון, במאה הראשונה לספירה. המסורת עשתה אותו לקדוש מעונה ובמעשי השליחים 17:34 מסופר על התנצרותו בידי פאולוס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *