סקירת הספר: ספר ההתגלות ועבודת הכומר

סקירת הספר: ספר ההתגלות ועבודת הכומר

שנכתב על ידי רודולף שטיינר

על-ידי בובי מתרנה

2003

A READER'S JOURNAL

The Book of Revelation – And the Work of the Priest

By Rudolf Steiner

Lectures to 57 priests in Dornach, Sept. 5-22, 1924, GA# 346.

מחזור ההרצאות ספר ההתגלות ועבודת הכומר מאת רודולף שטיינר ((GA346, יצא לאור בעברית בהוצאת חירות. הספר כולל 18 הרצאות ותקצירי תשובות ושאלות, אשר נתן רודולף שטיינר לכמרים של התנועה להתחדשות כריסטיאנית, בדורנאך, בין החמישי לעשרים-ושני בספטמבר 1924. זהו מחזור ההרצאות האחרון שנתן רודולף שטיינר לפני פטירתו בשנת 1925 ומביא את עשייתו לשיא. ההרצאות מתייחסות למה שנחזה אז ומה שאכן מתרחש בעולמנו כיום, בכלל זה לעליית האסלאם, הקומוניזם והסוציאליזם ולמצב המדיני-חברתי בעולם. ספר ההתגלות חותם את הברית החדשה ומוכר גם בשמות 'האפוקליפסה' ו'חזון יוחנן'.

סקירת הספר משנת 2003 להלן תורגמה לעברית בהסכמת ובברכת המחבר בובי מתרנה, מארצות הברית, על-ידי בן-ציון פורת, 2016.

תיקונים: דניאל זהבי

להלן קישור לנוסח המקורי של ההרצאה באתר האינטרנט של המחבר: http://www.doyletics.com/arj/tborrvw.shtml

תצלומי תשעת האיורים הצבעוניים מעשה ידי רודולף שטיינר, הושאלו מאתר האינטרנט האנתרופוסופי הנורווגי הוותיק מאד, uncle taz: http://www.uncletaz.com/

***

ביום שהתחלתי לקרוא את הספר הזה, ראיתי בשמי הבוקר קשת בענן יפה. כמו הקשת שראה נח בתחילת התקופה הפוסט-אטלנטית, היא סימנה לי מזל טוב והתחלה של תקופה שבה אהיה מסוגל שוב להסתכל לתוך העולם בבהירות. עם היכולת להביט בבהירות אל תוך העולם, יצאתי מספר ההרצאות הזה, ההרצאות אשר ניתנו על-ידי רודולף שטיינר בספטמבר 1924, לחמישים ושבעה כמרים ולהנהלת החברה האנתרופוסופית. מארי שטיינר קראה לחודש הזה של פעילות אדירה, "פרי בשל וכוח זרע מרוכז לעתיד אשר יישא פרי רוחני לדורות הבאים." כמו שאורח מוזמן אמר בחתונה בקנה אשר בגליל (הבשורה על-פי יוחנן, פרק ב', פסוקים א'-י"ב), הייתי אומר לרודולף שטיינר, "אתה צפנת היין הטוב עד-עתה."

בהרצאה הראשונה רודולף שטיינר לוקח אותנו לסיור מודרך בארבעת שלבי המיסטריות:

  • המיסטריות הקדומות – הפיזי (אדמה) – ישויות אנושיות ואלים נפגשו פנים אל פנים ודיברו בשפה אחת, קוסמית. ההמרה- הטרנסובסטנציאציה (בנצרות – האמונה שהלחם ויין הקודש הופכים לבשרו ודמו של ישוע, הוֹחָדָה.) באה מתוך התבוננות בעמדות הכוכבים (אסטרולוגיה).
  • המיסטריות הקדומות-למחצה – האתרי (מים) – האלים נסוגו מהישויות האנושיות ושלחו את כוחותיהם למטה. ההמרה באה "מחומרי התפחה" המאוחסנים בכלי קודש עתיקים.
  • המיסטריות החדשות-למחצה – האסטרלי (אוויר) – המילה, המדוקלמת בקטורת, ממלאת את האדם עם היכולת להתעלות, אל הכוחות של העולם האלוהי.
  • המיסטריות החדשות – האני (אש) – מתוך ה'אני' הייחודי שלנו אנו מסוגלים להתמלא ב"מעשה ההתקדשות העתיק, הקדוש" ועם תוכן אפוקליפטי.

אם נעקוב אחר ההתקדמות בשלבים, אנו מוצאים שבימי קדם הטקסים בוצעו מתחת לפני האדמה (שרידים של המנהג הזה הופיעו בקטקומבות ברומא שבהן בוצעו חלק מן הטקסים הנוצריים הראשונים); אז מהות המים הגיעה להיות היסוד החשוב (הטבלה באמצעות שקיעה מוחלטת); השימוש בעשן ושירה קיבל עדיפות, כאשר הכומר דקלם את המילה לתוך העשן המיתמר באוויר מן הקטורת הבוערת; ולבסוף הגיעה ההטבלה באש, שבה היחיד יכול לחוות את ההמרה מכוח ה'אני' שלו עצמו. היום אנו מוצאים ריכוזים שונים של המרכיבים של ארבעת שלבי המיסטריות האלה בעבודה בטקסים דתיים בכל רחבי העולם. הנה הסיכום של רודולף שטיינר של ארבעת השלבים, המגיעים לשיאם עם מה שיוחנן המטביל קרא "הטבלה על-ידי האש":

[עמוד 32 במהדורה האנגלית] הגענו כעת למצביע אשר ינחה אותנו היישר לתוך מעמקי המסתורין הקשורים עם ספר ההתגלות: זה שההמרה בעידן הראשון קשורה להתנסויות שנעשו עם הגוף הפיזי, בעידן השני להתנסויות שנעשו עם הגוף האתרי, בעידן השלישי להתנסויות שנעשו עם הגוף האסטרלי. זה יהיה תלוי בכם ובחוויה הפנימית שלכם של העבודה והאריגה של הרוח בעולם, אם מעשה ההתקדשות ואם ספר ההתגלות ייתפסו על-ידי ה'אני' האנושי.

[עמוד 35]… אם מה שחי בעידני המסתורין הראשון, השני והשלישי יכול להיות עבורנו מאציל השראה חי עבור העידן הרביעי, ואם אנחנו נותנים לעוצמת רוחו של אל לעבוד בנפשנו באופן אשר אפשרי שוב היום, אז נחווה שכמותית יש כאן לא רק התגלות אחת, אלא התגלויות רבות כפי שיש 'אני' אנושיים המסורים לאל, המדברים מכמרים יחידים לעמנואל, אשר ניתן למצאו מחדש באמצעות התנועה הזו להתחדשות כריסטיאנית.

האותיות היווניות אלפא ואומגה מופיעות באופן בולט בכנסיות הקתוליות ואני משער שגם ברבות אחרות. עד שקראתי את הספר הזה, תמיד הנחתי שהן התייחסות לכנסייה כמקומם של הדברים הראשונים והאחרונים, באשר אלה הן האותיות הראשונות והאחרונות של האלף-בית היווני. רודולף שטיינר מבהיר שהאלף-בית הוא ייצוג תמציתי של התקדמות הישות האנושית דרך כול האבולוציה של האנושות, מראשיתה במצב שבתאי-סטורן הקדום בעידן של פליאה וחמימות (אלפא) למצב וולקן שבו העולם כולו מאוחד בתוך האדם (אומגה).[1] בסוף מצב וולקן, האדם יהיה מסוגל להגיד, "אני האלפא והאומגה".

[עמוד 44] בישות אשר התגלמה בישוע באמצעות מיסטריית גולגולתא יש לנו – בערך במחצית הדרך של האבולוציה האנושית – ישות בעולם שכבר נמצאת במצב האבולוציה העולמית שהאדם יגיע אליו בסוף מצב וולקן. יש לנו ישות בבחינת אל כפי שהאדם יהיה כישות אנושית בסוף מצב וולקן.

האם זה אומר "ביום ההוא נהיה כמו אלים"? כן, במהלך עידנים של זמן, שבמהלכם ממלכת המינרליים תפתח 'אני', בני האדם יתפתחו לרמה שאנו מכנים 'אלים' היום. שטיינר מזהיר ש"האל אינו הופך להיות אדם." הוא אומר לנו שלראייה העל-חושית, "זמן הוא מציאות בו-זמנית." רק בגלל שניתן לראות מציאות עתידית שבה ישויות אנושיות יהיו כפי שאנו חושבים שהאלים הם היום, אין זה אומר שבכך נהיים האלים בני אדם. זה יהיה טיפשי כמו להשוות אלפא לאומגה – לא יהיו אז האלף-בית ושפת המסתורין, כמו שהעם בזמנו של הכותב בספר ההתגלות הבין אותם. הם חוו, על ידי זה, את צלילי דיבור ממלאים את עצמם עם רוח.

[עמוד 45] הם ידעו שצלילי הדיבור הם ישויות על-חושיות, שאלפא היא הישות-האנושית כישות על-חושית בתחילת קיומה, שבעת המעבר מאלפא לביתא עוברים בין ישות-אנושית לעולם, כולל העולם האלוהי, כאשר אתה נע דרך כול הצלילים של האלף-בית עד לאומגה אתה לוקח לתוך עצמך את כול העולם האלוהי.

אם אתם חושבים שלבטח זה לא יכול להיות המקרה של האלף-בית שלנו כפי שאנו מכירים אותו היום, אתם תהיו צודקים. במשך הזמן הוא כבר נעשה לעניין של מה בכך ודל ערך עד כדי כך שהמסתורין העמוק כבר נסחט ממנו החוצה.

[עמוד 46] עלינו ללמוד להרגיש מה קרה. הצלילים נמצאים שם, אבל האלים אינם בצלילים ככול שזה מתייחס לישויות אנושיות. האלים נפרדו מן הקולות. ישויות אהרימניות מסתתרות כעת באופן דמוני בצלילי הדיבור שלנו… אם אנחנו לא יכולים למצוא את הדרך בחזרה לקשר הזה, אז אפילו דרך הדיבור ישויות אנושיות ימלאו את עצמן יותר ויותר עם כוחות אהרימניים.

אדם מתוחכם במאה העשרים-ואחת אינו יכול עוד לדבר על מציאות שמחוץ לתפיסות חושיות ותמונות נפשיות. סדר היום של קאנט להשבית את יכולתנו לדבר על "הדבר כשלעצמו", עשה שמות ביכולתם של רבים לתפוס את מציאות הקיום שלהם ביקום. אם מנסים ללכת בחזרה אל כוחן של המילים, רודולף שטיינר אומר לנו שהיינו מיטיבים לעשות אם היינו מתחילים לקרוא את האפוקליפסה של יוחנן ולעשות עליה בוננות-מדיטציה.

[עמוד 48] אנשים מטילים פרשנויות קאנטיאניות על עולם עשיר ושוכחים לגמרי שהישות האנושית קיימת באמצע היקום. המרכיב האינטואיטיבי של המילה כבר הצטמק בנו לדימויים שכליים מרוששים; היסוד האינטואיטיבי של המילה הוא הדבר השני המודגש ומוצהר על-ידי יוחנן. האפוקליפסט מציג את הופעת עמנואל אלינו כְמה שניתן לכנות תפיסה של העל-חושי.

יש האומרים שאולי אנחנו צריכים לחזור לקרוא את הבשורה במקור היווני. רודולף שטיינר טוען שזאת איוולת כי כבר אין בנו את מה שהיה ביוונים הקדמונים שנתן לבשורה אפשרות להדהד בתוכם. בהשוואה אליהם, אנחנו כמו שקי קמח אדישים כאשר אנו מקשיבים או מדברים.

[עמוד 49] זה לא היה כך עבור היוונים. תודעת היווני רטטה כאשר הוא הקשיב; הוא התעורר לחיים בתוך-תוכו, ומתוך החִיות הזאת הוא דיבר. המילים ששמע ואלה שדיבר היו גופים חיים, הן היו בחיים בשבילו.

ובכול זאת אנשים חושבים שבאמצעות מילון עם האנגלית והיוונית זו-לצד-זו, הם יכולים לתרגם ולהבין כתבים כאלה, ואינם מודעים לתהום הכבירה שהם מנסים לדלג מעליה עם מוט פּוֹגוֹ אהרימני. המסרים שאנחנו מקבלים הם משליח האל, מלאך, ולא ניתן לקבלם עד שאנחנו רוצים להיאלם-דום בפני המילים של ספר ההתגלות כפי שהוא מעלה בפנינו את המראה של ישוע עמנואל. בדומיה בפני האיגרת מהאל, עלינו לשבור תחילה את שבעת החותמות הסוגרות אותה, ו"כאשר זה קורה, הישות האנושית עצמה הופכת להיות מה שכתוב במכתב. אז האדם מתחיל להתייחס למה שכתוב במכתב כאל ישות-ה'אני' – שלו" (עמודים 50 – 51).

במכתבים לשבע הקהילות, אנו מוצאים שבע דרכים להתקרב לעמנואל.

[עמוד 57] בימים ההם הישויות האנושיות ראו את עמנואל כהופעה של ישות השמש האדירה. אבל זה היה תלוי בעדה באֶפְסוֹס, בעדה בסַרְדִּיס, בעדה בתִיאֲטִירָא וכן הלאה לשאוף לקראתו כול אחת בדרכה שלה, בהתאם לפולחן שלה. לכול אחת מהן היו הבדלים דקים ועדינים שונים באופן שבו היא התקרבה אליו. בכול מקום יש רמזים לכך שזה היה מוכר.

למה שבע קהילות? מכיוון שכל אחת נבדלת בבירור מן השנייה, כך שאם תתואר גם קהילה שמינית, היא תיקח את המאפיינים של אחת משבע האחרות. באופן דומה, רודולף שטיינר אומר לנו שהיו רק שנים-עשר אבירי השולחן העגול, כי אחד מהם היה עבור כול אחד משנים-עשר אופני התפיסה. (רודולף שטיינר מתאר את אדם בעל שנים-עשר החושים במקום החמישה כרגיל.)[2] האביר השלוש-עשרה היה צריך להידמות לאחד משנים-העשר האחרים. (עמוד 63) בכול מקום בספר ההתגלות אנו מוצאים תשומת לב למספרים, רודולף שטיינר שוב ושוב לוקח את הזמן לספר לחמישים-ושבעת הכמרים ודרכם, גם לנו הקוראים, אודות החשיבות המיוחסת למספרים.

[עמוד 65] אם ישויות אנושיות רוצות לעבוד יחדיו על-פני האדמה, הן חייבות להיות שתים-עשרה. אם קהילות אנושיות רוצות לעבוד ביחד, הן חייבות להיות שבע; השמינית תהיה חזרה על אחת מהשבע. אבל אם, מנקודת המבט של הנצח, אלה הפועלים ביחד אשר עשו את עצמם לרוחניים, מייצגים שלב באבולוציה האנושית, הם חייבים להיות עשרים וארבעה, ואלה הם עשרים וארבעת זקנים.

בשבע הקהילות אנו מוצאים מוצגות שבע תקופות התרבות הפוסט-אטלנטיות. אֶפְסוֹס כוללת דחפים של תקופת התרבות הפוסט-אטלנטית הראשונה (הודו); זְמִירְנָא, התרבות הפרסית העתיקה; פַּרְגְּמוֹס, רמזים של מסתורין הרמס מהתקופה המצרית-כשדית; ותִיאֲטִירָא, תקופת התרבות הרביעית או היוונית-רומית, שבמהלכה התרחשה מיסטריית גולגולתא.

[עמוד 68] במכתבו הזה אל העדה בסַרְדִּיס יוחנן מצביע אל העתיד. העתיד שאליו הוא הצביע, אשר היה בסַרְדִּיס כמו זרע, הוא זמננו כעת; זהו הזמן שבו אנו חיים כיום.

בשבע החותמות, ניתן גם רמז לשבע תקופות התרבות. לדוגמה, עם פתיחת החותם הרביעי, מגיע הסוס החיוור שמוות רוכב עליו (ספר ההתגלות, פרק ו'). הדבר הזה מצביע על תקופת התרבות הרביעית כאשר, בעיצומה של התקופה היוונית-רומית, האנושות הייתה אובדת ללא תקנה בייסורי מוות אילולא הופעתו בשעה הנכונה של מעשה גולגולתא. (עמוד 69) כאשר קראתי את הספר על המבנה של מהפכות מדעיות מאת תומס קון (הוצאת אוניברסיטת שיקגו, 1962), הגעתי להבנה שכאשר מתרחש שינוי פרדיגמטי דרמטי, אנחנו יכולים לדבר על הפרדיגמה החדשה רק במילים של הפרדיגמה הקודמת במשך זמן מה, עד שהפרדיגמה החדשה מוטמעת בנו היטב והחשיבה שלנו יוצרת מילים חדשות אשר מבטאות את החשיבה החדשה הזו. לכן, מה שרודולף שטיינר אומר לנו בקטע הבא לא צריך להפתיע אותנו.

[עמוד 70] אנשים היום באופן כללי אינם לבושים עדיין במלבושים של התודעה החדשה; על פי רוב תודעתם נמצאת עדיין בתקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית. התרבות שלנו בכללותה היא הסיבה לכך… התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית נמצאת עדיין ופועלת בכול החינוך היסודי שלנו. בכול החינוך בבית הספר היסודי שלנו עדיין נמצאת התקופה הפוסט-אטלנטית הרביעית הפועלת בו.

בשבעים-וחמש השנים שחלפו מאז זמנו של רודולף שטיינר, התקדמנו התקדמות דלה מתודעת התקופה היוונית-רומית. סימן אחד להתקדמותנו הוא שהשימוש בלטינית בעבודות האקדמיות נעלם לחלוטין מחוץ לכנסייה הקתולית, והשימוש בלטינית בתוך טקסי הכנסייה גם כן נעלם. אם קראתם את כול הספרים בסדרה מאת קרלוס קסטנדה על השמאן האינדיאני משבט יאקי, דון חואן מאטוס, נתקלתם במקום שבו דון חואן מציע לקרלוס שהוא יישא עמו מוות על כתף אחת, כך שאם אי פעם הוא מרגיש שהוא מהסס לנקוט פעולה כלשהי עם כוונה טובה, הוא יכול להסתכל על הכתף ולהיזכר שהמוות נוכח תמיד עמו. קרלוס היה יכול לכתוב את החומר על דון חואן לאחר קריאת הקטעים הבאים מאת רודולף שטיינר.

[עמוד 71] מודעות לכך שמלווים על-ידי המוות היא משהו שיהפוך ליותר ויותר נפוץ בתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית… נלמד להרגיש איך דבר כזה עושה אותנו יותר לא רציניים מוסרית, יותר חסרי חשיבות עבור היקום… באופן דומה אנשים יתחילו להרגיש איך פעילויות אינטלקטואליות מסוימות מאכלות אותם, כאילו אש בנפש מאכלת אותם. דברים כאלה לאמיתו של דבר כבר קורים ואפילו בקנה מידה גדול, אבל עד כה הם טרם הורגשו כמות שהם.

[עמודים 74 – 75] הבה ונחשוב כעת על הזמן לאחר שהתקופה הפוסט-אטלנטית החמישית כבר חלפה. במהלך התקופה הזאת הישויות האנושיות כבר ישנו את תודעתן באופן כזה שיאפשר להן לראות כיצד המוות פועל עליהן… המוות יהיה להן כבן לוויה קבוע. המוות יהיה איתן באופן טבעי.

אנחנו מוקפים מכול עבר על-ידי עיתונים, מהדורות חדשות, וכל סוג של תקשורת שאתם יכולים לדמיין המודיעים על סכסוכים במזרח התיכון, הוריקנים במפרץ, רעידות אדמה בטורקיה והתפרצויות הר געש ביפן. כול הדברים הללו הם התרחשויות בעולם החומרי העוקבות אחר אירועים ותהליכים אמיתיים לא פחות המתרחשים בעולם הרוחני. בספרם של סת וג'יין רוברטס, היחיד וטבעם של אירועים המוניים,[3] היא דנה במתחים הקיימים בקהילות השונות לאורך החוף אשר פועלים כזרמים המכוונים את ההוריקנים. מאז קריאת העבודה הזאת לפני כעשרים שנה ויותר, חייתי באזור החוף של לואיזיאנה וראיתי כיצד ההוריקנים מודרכים בזהירות לאזורים שצריכים קצת טלטול. אני חושב על השינויים היפים בחוף מפרץ מיסיסיפי בעקבות ההרס של ההוריקן קמיל. האם מישהו שלח לה פתק תודה על עזרתה? או להוריקן אנדרו מתושבי העיר הומסטד שנבנתה מחדש בפלורידה? הוגו בדרום קרוליינה? הנה רודולף שטיינר מספר לנו כיצד בני אדם נמצאים בעידן הפוסט-אטלנטי החמישי ויתקדמו בעידן השישי המתקרב.

[עמודים 75 – 76] בגלל שבני האדם עדיין לא רואים את המוות, הם שמים לב רק להתפרצות הר געש הווזוב, נניח, או לרעידת אדמה חזקה הנמדדת בסיסמוגרף. אבל הם לא מרגישים את המתח המתעורר במרחב האתרי למשל כאשר עילוי חשוב מתגורר או נולד במקום מסוים. באותה המידה הם לא רואים את העבודה האדירה והאריגה של הרוחות אשר הכוכבים וקבוצותיהם הם רק סימן חיצוני שלהן. לראות את כול הדברים האלה בדרך כלשהי זה מה שבני אדם יכולים לצפות לו בעידן הפוסט-אטלנטי השישי… ישויות אנושיות בשלבי תודעה שונים אינן רואות את העולם באותה הדרך.

במילים אחרות, כולנו רואים את העולם דרך משקפי האבולוציה של התודעה שלנו ובכל תקופה נקבל משקפיים חדשות. בני אדם שהתקדשו יכולים להרכיב את המשקפיים של תקופות אבולוציוניות שונות; הם יכולים לראות את העולם בדרך של, נניח, הישויות האנושיות של התקופה הפוסט-אטלנטית השישית. עם המשקפים האלה במקומם, הם יכולים לראות, למשל, את המתחים האתריים הנוכחים בעולם סביבנו היום.

רודולף שטיינר מצביע על הדמיון בין ארבעת המכתבים הראשונים שנפתחים באפוקליפסה – כל אחד מהם מכיל התייחסות לסוס בצבע שונה, לבן, אדום, שחור, ולאחר מכן סוס חיוור. כאשר החותם החמישי נפתח אין התייחסות לסוס (ספר ההתגלות, פרק ו' פסוק ט'). הוא תופס את זה כאות לשינוי דרמטי בתקופתנו שבה אנו הופכים לקהילת סַרְדִּיס שעוברת שינוי.

[עמוד 76] הקהילה החדשה הזו, קהילת סַרְדִּיס שהשתנתה, תצטרך להבין שיש ערך מועט לידיעת צמחים, בעלי חיים ומינרלים אלא אם כן אפשר למצוא את הכוכבים עובדים בכול אחד מהם. במובן הרוחני הכוכבים חייבים ליפול מן השמים, וזה כבר יכול להיתפס.

את הדברים שהמקודש יכול לתפוס ישירות, שאר האנושות יכולה לדבר עליהם רק בדימויים מושאלים ושירים, כמו "זיכרון אבק כוכבים" או "כוכבים נפלו על אלבמה." רודולף שטיינר אומר לנו שזיכרון אבק הכוכבים שאנחנו יכולים להרגיש "ליד חומת הגן" מגיע ישירות מן הניחוח של הפרחים, הניחוח הקוסמי שנוכח תמיד כי הוא נשאף על-ידי הצמחים עם הפרחים וננשף עבורנו לשאוף אותו.

[עמוד 78] צמחים המדיפים ריחות טובים תופסים את הניחוחות הקוסמיים שמגיעים מנוגה-ונוס, מרקורי-כוכב חמה, או מאדים-מרס. צמח החלתית (Ferula fetida) תופס את הניחוח של שבתאי-סטורן ומעביר אותו לאספטידה, לזנים הנגזרים ממנו (כגון כלך הנגב – המתר').

באנגלית, גרמנית, ושפות רבות אחרות באירופה יש כ-32 קולות שהשתמשו בהם כדי ליצור מילים. רודולף שטיינר מציין שהם מחולקים בדרך כלל ל-24 עיצורים ו-7 תנועות. אם אנו חושבים על האותיות הראשונות והאחרונות של האלף-בית הטבעי שלנו מוקפות על-ידי 7 התנועות האלה ו-24 עיצורים, נוכל להעלות את התמונה של האלפא והאומגה בקרב שבעת המלאכים ועשרים-וארבעת הזקנים בספר ההתגלות (עמוד 83).

כמו כן, אנו חיים בעידן השביעי של שלטון הארכי-המלאך, עידן מיכאל שהחל בשנת 1879. אנחנו מתקרבים לאמצע העידן הזה, בעידן שבו אנו מוצאים שהארכי-מלאך מיכאל יקודם לארכאי בהשלמת העידן הזה. הוא יוחלף על ידי המלאך השומר של בודהה, אשר זכה לקידום באמצעות הסיוע שלו לבן חסותו להימלט מגלגול הנשמות. רודולף שטיינר קובע זאת בבירור בעמוד 87, "עידן שביעי… מסמל שלב סופי." הוא ממשיך לייחס את שבעת כהונות הארכי-מלאכים לשבע הקהילות וכוכבי הלכת. בכול מקום אנו רואים איך הבנתנו את כוחם של מספרים גוברת ככול שאנו קוראים בהצגתו של רודולף שטיינר את היחסים של מספרים לעולם.

יחס מספרי אחד משך את תשומת לבי בעמוד 93, "בכל עת שיש מעבר מארבע לחמש מתקיים תמיד המצב המיוחד של החמש הנכנס להתנגדות לארבע." הוא אומר לנו שהמתקדשים היו אומרים אחרי השיעורים שלהם, "עכשיו אנו יודעים את המספר של הרוע, זהו המספר חמש." כאשר קראתי את הקטע הזה אצל רודולף שטיינר מה שעלה בדעתי מיד היה המשפחה הגרעינית שלי בצעירותי: היינו ארבעה בנים עד שהייתי כמעט בן עשר. כולנו הסתדרנו די טוב, וכך גם כיום. אבל הילד החמישי, ילדה, נמצאה תמיד בניגוד לכולנו מאז שהייתה צעירה מאוד. לאשתי ואני לכול אחד מאתנו יש ארבעה ילדים מהנישואין הראשונים שלנו, ומעולם לא חשבנו להוסיף עוד – עכשיו כשאני מסתכל לאחור, כאשר יש לנו שמונה ילדים משני נישואין שונים הייתה לנו האפשרות למנוע את ההתמודדות עם הבעיה של הילד החמישי.

[עמודים 93 – 94] בכול עת שהמספר חמש בעבודה ביקום אנחנו נמצאים תמיד פנים אל פנים נגד עולם הרוע. החמש מורד נגד הארבע, וכתוצאה מכך צריכות להתקבל החלטות כבירות המגיעות לשיאן ומסתיימות במעבר אל תוך השש, המתרחש בדרך טובה או בדרך רעה.

שוב במשפחתי הגרעינית, הבעיה של החמש נפתרה על ידי אימא שלי שנכנסה להריון כאשר הייתה בת 44, וכמעט איבדה את התינוק בטרם עת בדרך לבית החולים. אך התינוק היה בריא, וקיבל את השם קווין מייקל. הוא סיפק משקל-נגד לאחותו וחיפה על אחיו הגדולים ממנה בזמן שהוא הלך וגדל ועל-ידי שמירה עליה שתהיה עסוקה מכדי להציק לנו. לא הייתי בבית באותו הזמן, אבל אני זוכר תלונות רבות ממנה לאימא על קווין מייקל.

בספר ההרצאות הזה רודולף שטיינר מדבר על השנים הגורליות בחיי האנושות: 333, 666, ו – 1998 לאחר הספירה. בשנת 333 ה'אני' נכנס לנפש השכלית או האינטלקטואלית ופתאום בני האדם החל להתווכח על טבעו האמיתי של עמנואל. אתנסיוס ראה את עמנואל ישירות כרוח השמש האלוהית. אריוס, מהצד השני, לא יכול היה לראות את עמנואל כישות אלוהית. דעתו של אתנסיוס ניצחה בהתחלה, אבל אחר כך דעתו נדחקה ודעתו של אריוס גברה, כאשר אנשים התחילו להיות בעלי "סלידה להעלות על דעתם את עמנואל כישות קוסמית" (עמוד 98). ההשקפה הזו הגיעה לשיאה בהכרזה ככפירה על השילוש-הטריכוטומיה של גוף, נפש, ורוח, על-ידי המועצה האקומנית השמינית בקונסטנטינופול בשנת 869 לספירה. מהנקודה הזו ואילך, התפתח ויכוח בין בני האדם על ההמרה בצורה רצינית מאוד, באופן כזה שפירושו היה מוות עבור מי שדעותיהם היו בצד הלא הנכון. השקפתו של רודולף שטיינר על ההמרה היא שההמרה היא על-חושית, והוא מייחס אותה למציאות קארמתית.

[עמוד 106] הסתכלו מצד אחד על הישות האנושית וראו איך הקארמה שלה, גורלה מתפתח כתוצאה של חיים קודמים על האדמה; היא עושה זאת על-פי חוקים מסוימים שקיימים, אבל הם אינם חוקי טבע. ועכשיו הביטו על המזבח שם אנו רואים שההמרה גם היא איננה נראית כלפי חוץ, כי היא מתרחשת בחומרים הפיסיים כמציאות רוחנית.

איך אפשר לראות את הרוחני בפיזי בלי ראייה על-חושית כמו שהייתה לרודולף שטיינר? שאלה טובה. האם אתה יכול, קורא יקר, להסתכל על זרע של תפוח ולדמיין את עץ התפוח שיגדל מהזרע? בוודאי! כולנו יכולים. עכשיו נסה את זה: ראה אדם בסביבתך ודמיין שאתה מסתכל על הזרע של ישות אנושית בתקופת וולקן שתגדל מהזרע הזה. האדם בעידן השביעי או עידן וולקן הגדול יידמה כול כך מעט לבן אדם בן זמננו, כפי שזרע עץ-התפוח אינו דומה לעץ תפוח בוגר. כאשר זרע נטמן באדמה, נסה לחשוב איך הוא העולם מנקודת מבטו של הזרע. זה באפלה מה שקורה! מוקף חום וחושך, הוא מרגיש בהתפתחות של עצמו, כאילו שהוא עומד להתפצל לשניים! מתחלחל! ובכול זאת, זה בדיוק מה שקורה! וזה כלל לא אסון מנקודת המבט של השתיל – וכך בכול שלב השלב הבא יכול להיות מפחיד בהשלכותיו. עם זאת, השתיל, העץ צעיר, העץ נושא הפרי – בכל השלבים הללו זרע עץ-תפוח הקטנטן ממשיך לגדול לישות שהוא לא היה יכול בכלל לדמיין בחלומות זרע עץ-התפוח הפרועים ביותר שלו. לבני האדם יש היום חלומות זרע עץ-התפוח, וכשהם קוראים בספר ההתגלות על שלבי הקיום בעתיד, הם חוששים מאסונות דומים לזה של זרע עץ-התפוח, ורועדים בחרדה ותחושה מבשרת רעות, עד עכשיו (עמוד 111).

ועדיין, אנו מתמודדים עם אתגרים רבים בכל שלב של הדרך. העיצורים של השם סורת מייצגים בעברית את המספרים 6, 60, 200 ו -400, אשר סכומם הוא 666, מספר החיה. כאן רודולף שטיינר צפה לעתיד 75 שנים משנת 1924 עד 1998 וחזה את הקרב בין מיכאל לסורת (לקורא נותר להבין בעצמו מי הם בני האדם אחוזי הדיבוק שהוא דן בהם אשר עשויים להיות בזמננו).

[עמודים 117- 118] במשך ה – 666 הראשון, חברים יקרים, סורת היה עדיין חבוי בתוך התהליך האבולוציוני של האירועים; הוא לא נראה עדיין בצורה חיצונית כלשהי, כי הוא חי בתוך המעשים של הערביות, ומקודשים הצליחו לראות אותו. כאשר חלפו 666 השנים הבאות הוא הראה את עצמו בחשיבה וברגש של הטמפלרים המעונים. ולפני שהמאה הנוכחית (המאה העשרים – המתר') תחלוף הוא יראה את עצמו בבני אדם רבים כישות אשר הם נשלטים על-ידה כאחוזי דיבוק.

רודולף שטיינר מציין שירושלים הישנה נבנתה מחומר של האדמה, וירושלים החדשה תהיה בנויה מהחומרים של השמיים. כאן גם רודולף שטיינר וגם אלעזר-יוחנן, הסופר של האפוקליפסה, מדברים על האדם בהשאלה כאילו שהוא העיר ירושלים. החומרים שאנו אוכלים מן האדמה לבניית גופנו מגיעים רק לעצבים ולחושים. חילוף החומרים והגפיים בנויים מחומרים מעודנים מהאוויר או מ"השמיים". המערכת הריתמית מספקת את האיזון בין השניים. לאן אנחנו פונים בזמן הנותר שלנו על פני האדמה ככול שנתקדם דרך התקופות הגדולות השישית והשביעית?

[עמוד 133] הצמיחה של ירושלים החדשה נמשכת כבר מאז מיסטריית גולגולתא. כאשר הישות האנושית תשלים לגמרי את זמנה על האדמה היא תגיע לשלב שבו היא לא רק אורגת את החומר השמימי לתוך גופה בחושיה, אלא שבו היא מגדילה את החומר השמימי באמצעות מה שאנו מכנים ידע רוחני ואמנות לתוך מה שיהיה העיר החיצונית, ההתפשטות הלאה של הגוף שלה במובן שכבר דיברתי אודותיו. ירושלים הישנה נבנתה מלמטה כלפי מעלה; ירושלים החדשה תיבנה מלמעלה כלפי מטה.

ישנו שם אחד שלכול אחד מאתנו יש אותו, אשר ניתן לומר עליו שאף אחד לא יודע את השם הזה אלא רק אנחנו בעצמנו. זהו שם חדש יחסית בהיסטוריה של השפות, שכן ישנן כמה שפות שאין בהן את השם הזה, המשתמשות במקומו בסוגים שונים של הטיות שמות ופעלים כדי לציין את השם הזה. מהו השם הזה ש"אין איש יודע" אלא אני אודות עצמי? השם הזה הוא המילה בת אות אחת 'אני – I' באנגלית: כאשר אני משתמש בשם הזה, אני יכול להשתמש בו רק כדי להתייחס לעצמי. רודולף שטיינר מציין בעמוד 139 שהמילה הגרמנית עבור 'אני', שהיא "Ich" מכילה את ראשי התיבות של עמנואל בצורת Iesus Christus בלטינית. באנגלית המילה 'אני' מייצגת את האות הראשונה של Iesus ונכתבת באות גדולה גם כן. זהו אותו דבר כמו שמופיע בראשי התיבות INRI בחלק העליון של הצלב אשר מייצגות Iesus Nazareth Rex Iuden, או ישוע מנצרת מלך היהודים. כעת נקרא בספר ההתגלות, בפרק י"ט, פסוק י"ב, שם אלעזר-יוחנן כותב מהאי פטמוס, "ועיניו כלבת-אש ועטרות הרבה בראשו ולו שם כתוב אשר לא-ידע איש כי אם-הוא לבד." רודולף שטיינר מבהיר שהפסוק הזה מתייחס לעמנואל ישוע.

[עמוד 140] הבה ונחשוב על כך באופן ציורי: הוא נושא שם שרק הוא לבדו מבינו. איך אנחנו יכולים להשתתף בשם הזה? השם הזה חייב להשיג משמעות כלשהי עבורנו, הוא חייב להיות מסוגל לחיות בתוכנו. איך זה יכול להתרחש? כאשר הישות שמבינה את השם הזה הופכת להיות מאוחדת עם העצמי שלנו, נכנסת לתוך העצמי שלנו, אז בתוכנו הישות הזאת תבין את השם ועמה נבין אותו גם כן, כי אז אתו בתוכנו נהיה מודעים תמיד ל'עמנואל בנו'.

עכשיו נקרא את פסוק י"ג בפרק י"ט בספר ההתגלות: " והוא לבוש לבוש מאדם בדם ושמו נקרא דבר האלהים." האם יכול להיות ספק כלשהו בכך שהאישיות שהדברים האלה מתייחסים אליה היא עמנואל ישוע בבגד הזרוי בדם של גולגולתא? יוחנן הראה לנו את עמנואל פעם דרך ה'אני' שלו, פעם דרך בגדו, ובצורה הסופית בספר ההתגלות בפרק י"ט פסוק ט"ז, "ועל-בגדו ועל-ירכו כתוב שם מלך המלכים ואדני האדנים", מפעיל רצונו בתוכנו בני האדם על פני האדמה. רודולף שטיינר אומר לנו ש"אדון" הוא מישהו ש"נבחר כדי להצביע על הכיוון לאחר". כבר היו לנו אדונים על האדמה בכול מיני צורות היסטוריות. כמה זמן עוד נצטרך אחרים שיורו לנו מה לעשות?

[עמוד 142] יהיה בהם צורך רק עד הרגע שבו עמנואל, עם השם שאף לא אחד אלא רק הוא מבין, ישכון בתוך הישות האנושית. אז כול אדם יוכל ללכת בעקבות עמנואל בהווייתו שלו, בנפשו שלו. אז כול אחד יתאמץ לממש בעצמו את זה המבקש לממש את רצונה של הישות האנושית מתוך אהבה פנימית. ואז אדון האדונים, מלך המלכים ישכון בכול אחד… בראייה רוחנית, זהו הזמן שבו אנו בעצמנו חיים כעת. העובדה שאנחנו חיים בזמן הזה רק מוסווית על-ידי האופן שבו בני אדם ממשיכים לחיות בדרכיהם הישנות, מכחישים ככול שביכולתם בכול תחום את העובדה שעמנואל שוכן בהם עכשיו.

מהי "נפילתה של בבל הגדולה" המועלית באוב על-ידי יוחנן בפרק י"ח, פסוק ב', בספר ההתגלות? רודולף שטיינר אומר שהיא כוללת את "כול מה שמוריד בני אדם למטה ממה שהוא לאמיתו של דבר המתכונת הרוחנית שלהם." אנחנו ישויות אנושיות באמת רק כאשר אנחנו משיגים הרמוניה של העולמות הרוחניים והחומריים בתוכנו, במילותיו, "כאשר החומרי אינו מתקומם ברגשות שאינם בשליטת הרוח." במילים אחרות, כאשר לומדים להתחקות אחר הדוילס – Doyles[4] של האדם עצמו, המצע הגופני של הרגשות, האירועים בעולם החומרי כבר לא יגרמו לרגשות להתקומם, ואז תושג האפשרות להרמוניה במיקרוקוסמוס שאנחנו מכירים כישות האנושית. כיצד ההרמוניה המתעוררת מדיסהרמוניה צורמת בקיצוניותה, מראה את עצמה ברמת המקרוקוסמוס, כפי שלבטח היא עושה?

[עמוד 154] בפרק זה של ספר ההתגלות (פרק י"ט) הישויות האהרימניות – בבל – הן למטה, והמלאכים למעלה השמחים על מפלת בבל הם לוציפריים. זהו קולו של לוציפר שצועק מלמעלה כשמחת המלאכים. עקרון-עמנואל תמיד מחזיק את האיזון בין שני אלה.

לפיכך כבני אדם, אנו מוסמכים רק להשיג את האיזון הזה בעצמנו על-ידי השכנה בנו של רוח עמנואל, אשר מחזיקה אותו בקוסמוס הגדול מחוץ לנו.

במחזות היווניים הקלסיים היו רמזים לאלות נשיות שהיו קיימות בזמנים קדם-היסטוריים. חפצים המייצגים את האלות עם בטן תפוחה נמצאו באירופה ובמקומות אחרים ברחבי העולם. מה קרה לאלות הנקבות האלה? למה הן נעלמו?

[עמודים 171 – 172] לפני ראיית הולדתו של עמנואל בשמש כזכר באמצע התקופה האטלנטית, הכוהנים ראו בשמש ישות נקבית. השינוי החשוב שהתרחש באמצע התקופה האטלנטית הוא שלפני אמצע אותה התקופה הנקבה הקוסמית נראתה בהילה הרוחנית של השמש, "וְאוֹת גָּדוֹל נִרְאָה בַּשָּׁמָיִם אִשָּׁה אֲשֶׁר־הַשֶּׁמֶשׁ לְבוּשָׁהּ וְהַיָּרֵחַ תַּחַת רַגְלֶיהָ וְעַל־רֹאשָׁהּ עֲטֶרֶת שְׁנֵים עָשָׂר כּוֹכָבִים." (פרק י"ב, א'). …אלו שראו והבינו דבר כזה אמרו: עבור השמים זאת היא לידתו של עמנואל, בשבילנו זאת היא הולדת ה'אני' שלנו.

האישה הלבושה בבגדי השמש עמדה על הדרקון, אשר סימל שהעולם האסטרלי של התקופה הקודמת היה עכשיו מתחת לרגליה, שבני האדם היו יכולים כעת לשלוט בתשוקותיהם ורגשותיהם מתוך ה'אני' היחידני שלהם – באמצעות פעולה רצונית. כאן בכניסתה של המאה העשרים-ואחת, יש לנו מדע חדש, דויילטיקס – doyletics,[5] המאפשר לכול אחד מאתנו לעמוד על הדרקון של הרגשות והתחושות האישיים שלנו וליישם את רצוננו בשליטה המוחלטת שלהם בבחירה ותודעה מלאה, במילים אחרות, בחירות ואור.

כילד, רציתי לחצצר בחצוצרה, אבל הייתי הבכור מבין חמישה ילדים, ובנו של עובד מזקקה. האכילה באה לפני המוזיקה. לא היה כסף עבור חצוצרה, עד שיום אחד מלאך בדמות הגברת שמעבר לרחוב הביאה חצוצרה ישנה לאימי ומכרה לה אותה עבור עשרה דולרים, סכום נכבד מאד בשנת 1954, שהיה שווה אז כשש שעות שכר של אבי. הייתה לי החצוצרה הראשונה ודמיינתי את עצמי נשמע כמו החצוצרן הארי ג'יימס מנגן יום אחד בלהקה גדולה (Big Band). במקום זאת ניגנתי בלהקה הגדולה של בית הספר התיכון האנוויל. צועד במבנה במהלך המחצית של משחקי כדורגל ובתהלוכות קרנבל מרדי-גרא. רודולף שטיינר אומר ש"באשר לנפש התודעה, אנו חיים בעידן תרועות החצוצרות" הנזכרות בספר ההתגלות. כך הוא מציב את תרועות החצוצרות השישית והשביעית:

[עמוד 179] המלאך השישי החל להשמיע את השופר שלו בתחילת שנת 1840, והוא ימשיך להשמיע אותו עד… סוף המאה העשרים, כאשר השופר של המלאך השביעי יתחיל להישמע.

אני משער שעל-ידי חקירת הספרים של רודולף שטיינר בסקירות המפורטות, אני מסייע לחצוצרה השביעית להישמע, ובכך מגשים את שאיפת הילדות שלי בצורה שלא יכולתי לדמיין ישירות, אז נמשכתי לחצוצרה ככלי נגינה, לקחתי את הדימוי כמציאות כפי שילדים גדלים נוטים לעשות.

בפרק י' של ספר ההתגלות בפסוקים א'-ב' אנו קוראים, "וארא מלאך אחר אביר יורד מן השמים והוא עטה ענן ועל-ראשו כמראה הקשת אשר בענן ופניו כשמש ורגליו כעמודי אש: ובידו ספר קטן פתוח וישם את-רגל ימינו על-הים ואת-שמאלו על-הארץ." בדברו על הפסוקים האלה, רודולף שטיינר מציג את מה שהייתי מכנה הטיפולוגיה – מערכת הטיפוסים של העמים על-פני כדור הארץ. הטיפולוגיה שלו מבדילה בין אנשי ענן, אנשי קשת בענן, ואנשי רגלי האש כך:

[עמוד 197] בארשת שלמעלה, שנולדה מן העננים, נמצאות המחשבות השייכות לארץ הרוח; בקשת בענן נמצא עולם הנפש האנושית של רגשות השייך לעולם הנפש; ברגלי האש אשר כבר קבלו את כוחן מן האדמה מכוסת האוקיינוס טמון מה שנכלל בגוף של הישות האנושית אשר שייך לעולם הפיזי.

היכן התקהלו האנשים האלה על-פני האדמה? רודולף שטיינר אומר לנו לדמיין צפייה בכדור הארץ מגובה רב וראיית "המלאך האדיר" עם ראשו בעננים ברחבי אסיה ורוסיה, קשת בענן מעל החזה שלו באירופה, עם רגל אש אחת באוקיינוס ​​השקט מול חופי צפון אמריקה והרגל השנייה, מונחת על רכס הרי האנדים בדרום אמריקה. באזורים האלה נוכל למצוא את הסוגים השונים של אנשים החיים על פי רוב. הוא אפילו מציין שהסדרת עם הענן של הרפובליקה הצ'כית למדינה אחת (צ'כוסלובקיה עד לשנת 1993 – המתר') עם אנשי הקשת בענן או הסלובקים היא טעות גדולה, אשר בסופו דבר תוקנה כשישים שנה לאחר מכן כאשר הן הפכו שוב למדינות נפרדות.

מה ביחס ל"קערות החימה" בפרק ט"ו בספר ההתגלות? אנו מוצאים שקערות החימה האלה שופכות החוצה את זעמן להריסת המבנים הגשמיים הקמים במהלך התקופה הזו. אחד מהמנהגים המוזרים של בני אדם הוא לסגוד למצב הקיים ולקונן על חורבנו בכול צורה שהיא, ורק לאחר מכן ללמוד על התופעות המבריאות של החורבן שלא נצפו מראש. רודולף שטיינר נותן לנו מבט חטוף על זה מראש, "בספירת האשליה בבני אדם אהבה אלוהית תופיע בצורת זעם אלוהי." באסונות של אטלנטיס, בני אדם מימשו את השפעתם. באסונות טבע היום, כגון רעידות אדמה, סופות טורנדו, סופות הוריקן, בני אדם מפעילים את השפעתם. כשקראתי את ספרם של סת וג'יין רוברטס, היחיד וטבעם של אירועים המוניים, לפני כעשרים שנה, נתקלתי לראשונה בטענה, אשר לפיה אסונות מבצעים פעולות ניקוי עבור בני האדם שבאופן לא מודע אבל מאוד אמיתי הנחו את האסונות בדרכם. בקנה מידה קטן יותר האסונות האלה הם אהבה אלוהית במישור הרוחני המופיעים כזעם אלוהי ברמה הגשמית.

יש כול כך הרבה בהרצאות האלה, יותר מאשר אני יכול להתמודד עמו בנפרד בסקירה קצרה. התמונות הצבעוניות הן דבר נפלא להתבונן בו. הן העתקים מצולמים ישירות של ציורים על נייר שחור שנעשו על ידי רודולף שטיינר באמצעות גיר צבעוני. אבל מכל הדברים בהרצאות האלה, הזכור לי ביותר הוא ההבנה החדשה שהן הביאו לי של ערכו של ספר ההתגלות – שזהו ספר שצריך להיקרא כמדיטציה באופן הבא:

[עמודים 244 – 245] כשאתם באים לקטע בספר ההתגלות המתאר משהו שנראה לכם סותר את עצמו, אתם צריכים להפסיק לקרוא ולהתחיל להרהר בדבר. פסוקים כאלה הם מקומות שבהם אתם יכול לצמוח ברוחניות על ידי קליטתה ועבודה פנימית על משהו שאתם לא יכולים להבין עם השכל שלכם… הסתירות למראית עין בספר ההתגלות הן עצם הדבר שעוזר לנו מאוד לבצע את המעבר מן התהליכים האינטלקטואליים בלבד של הנפש השכלית אשר האנשים כול כך רגילים אליהם – אל תוך תהליכים רוחניים.

איורים:

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate01.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate02.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate03.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate04.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate05.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate06.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate07.jpg

http://uncletaz.com/tazimgz/priestimgz/plates/plate08.jpg

——————————————————————————————————————

הערות:

  1. ראה וולקן בטבלה ההיררכיות הרוחניות בסקירתי של ישויות רוחניות בגרמי השמיים:

    Spiritual Hierarchies Table

    Spiritual Beings in the Heavenly Bodies

  2. http://www.doyletics.com/arj/12sentab.htm

  3. http://www.doyletics.com/art/masseven.htm

    A READER'S TREASURY

    The Individual and the Nature of Mass Events
    by
    Jane Roberts
    A Seth Book
    Spiritual Science
    Published by Prentice Hall/NY in 1981

    A Book Review by Bobby Matherne ©2012

  4. http://www.doyletics.com/

    Mission Statement:

    To have the science of doyletics taught in the grade schools of the world in the 21st Century.

  5. http://www.doyletics.com/

    Mission Statement:
    To have the science of doyletics taught in the grade schools of the world in the 21st Century.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *