משימתן של האמנות המודרנית ושל האדריכלות

משימתן של האמנות המודרנית ושל האדריכלות

רודולף שטיינר

ברלין, 5 בפברואר 1913 GA276

תרגמה: מרים פטרי

תיקונים: דניאל זהבי, דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר בשם: האדריכלות ומשימתן של האומנויות – שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

היום נוכל לשקול נקודת מבט נוספת. את הצעד ההכרחי של הצבת המבנה שלנו בתוך זרם האבולוציה ניתן לתאר מנקודות מבט רבות. האדריכלות הינה האמנות של יצירת מרחב עוטף, מתוחם, בעזרת מגוון חומרים ובאמצעות צורות שונות, לצורך מגורים או פעילויות רגילות או למטרות דתיות. לכן היא קשורה לחיי הנפש של בני האדם. מקורה בנפש, וניתן להבין אותה במידה שניתן להבין את הנפש.

במסגרת עבודתנו במדע הרוח, ההתבוננות באלמנט הנפש נעשית תמיד משלוש נקודות מבט. בספרי גוף נפש רוח[1] מופיע תיאור של הנפש כמורכבת משלושה חלקים – נפש התחושה, הנפש השכלית או האינטלקטואלית, ונפש התודעה. בנוסף לכך, תוכלו למצוא גם תיאור של נפש התחושה כסמוכה לגוף התחושה כך שהם מופיעים כשני היבטים של אותו הדבר, כאשר נפש התחושה שייכת יותר לנפש, בעוד שגוף התחושה שייך יותר לרוח. לבסוף, נפש התודעה ורוח העצמיות הם גם מתוארים כיוצרים צמד, שוב נפש התודעה שייכת יותר לאלמנט הנפש, בעוד שהשני רוחי יותר.

בשביל הראייה הרוחית, שמות אלה כוללים עולמות שלמים, כך שעולים היבטים חדשים שגם אותם יש לקחת בחשבון, כגון תנועת האבולוציה, גם אם כרגע אנו מגבילים את עצמנו לתקופות הפוסט-אטלנטיות בלבד. אנו מגלים שגוף התחושה עבר התפתחות עוצמתית במיוחד בתקופת התרבות הפרסית העתיקה, נפש התחושה במהלך התרבות המצרית והכלדאית העתיקה, הנפש השכלית או האינטלקטואלית בתקופת התרבות היוונית-רומית, ונפש התודעה בתקופתנו שלנו. אנו כבר יכולים להבחין בתקופה הבאה המתקרבת אלינו, ובעזרת הדברים שברצוננו ליצור באמצעות האנתרופוסופיה אנו יכולים לפעול על תקופה חדשה זו, שאמורה להראות קשר בין נפש התודעה לבין רוח העצמיות או Manas.

האדריכלות[2] הייתה קשורה באופן הדוק לחיי הנפש של בני האדם. עובדה זו מובילה אותנו לשאלה האם כתוצאה מכך האדריכלות אינה קשורה גם לאבולוציה של חיי הנפש. אם כך הדבר, האם רצף הצורות באדריכלות לא יחשוף תכונות הקשורות באופן כלשהו להתפתחות גוף התחושה, נפש התחושה וכו'? אז לא תהיה כל הצדקה לדבֵּר על אדריכלות בכלל בהקשר של התקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה, בה התפתח הגוף האתרי. מפני שאם האדריכלות קשורה בקשר הדוק לחיי הנפש של בני האדם, אז היא לא הייתה יכולה להופיע אפילו בצעדיה הראשונים עד שלא החלה ההתפתחות של חיי הנפש. אפשר לצפות שהיא תופיע לראשונה בעידן גוף התחושה, מאחר שבמובן מסוים זהו הצד ההופכי של חיי הנפש. קודם לכן לא יכול היה להיות שום דבר המתאים להגדרת האדריכלות של היום.

 קשה להיכנס לעומק השאלות הללו מנקודת המבט של ההיסטוריה הרגילה. מונומנטים ושרידים היסטוריים אינם מסוגלים להחזיר אותנו לאחור בזמן מעבר לתקופה המצרית והכלדאית העתיקה, כך שבחקירת תקופות עתיקות יותר עלינו לפנות למחקר מבוסס על ראייה רוחית. אפילו התקופה של זרתוסטרא בפרס העתיקה נמצאת מעבר ליכולתו של המחקר ההיסטורי, שלא לדבר על התקופה של התרבות ההודית המקורית, שהיא התקופה הקשורה להתפתחות הגוף האתרי. התרבות ההודית – אפילו זו של הוודות – המעסיקה את המחקר ההיסטורי, שייכת לתקופה הפוסט-אטלנטית השלישית ומקבילה לתקופה המצרית והכלדאית העתיקה. אך התקופה שאני מתייחס אליה כאן בתור התקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה הינה התרבות המקורית של הודו העתיקה, שלא נשארו ממנה שום עקבות, והוודות הן השריד האחרון ממנה. היא מתוארת בספרי מדע הנסתר.[3]

בתקופה הפוסט-אטלנטית הראשונה לא יכלה להיות כל אדריכלות במובן של היום. אחריה באה תקופה בה נעשה צעד מסוים אותו מציינת גם ההיסטוריה החיצונית. השלב שקדם לאדריכלות היה זמן בו נבנו חדרים למטרות דתיות במערות או בסלעים חלולים. עדיין ניתן למצוא אותם בהודו, אך גם בנוביה. זה מביא אותנו לסף של התקופה בה הנפש החלה להתפתח מתוך הטבע הגופני. חדרים אלה במערות מאששים את מה שמדע הרוח מציין לגבי האבולוציה של הנפש. רק כאשר הנפש מתחילה להתהוות מתוך האבולוציה של הגוף, אז אנו רואים שמתחילה להתפתח אדריכלות אמיתית מתוך החדרים במערות או החדרים החצובים בסלע החי.

הסלע החי הוא כמו הגוף האנושי שבו חדרה הנפש האנושית. האלמנט הנפשי צריך לחדור לתוך האלמנט הגופני כאשר נפש התחושה נכנסת לגוף התחושה. המעבר מהחדרים במערות למבנים ארכיטקטוניים המתחמים פעילויות אנושיות מראה לנו את חשיבות המעבר מהתרבות של גוף התחושה לזו של נפש התחושה.

יגיע הזמן בו העושר של האנתרופוסופיה יתרחב ויכלול את כל ענפי הידע האנושי ואת כל ענפי ההתפתחות האנושית. אז יתגלה שכל הדברים שהשקפות עולם אחרות מייצגות בצורה חד-צדדית אולתרו ממושגים ורעיונות לקויים, בעוד שמדע הרוח, או האנתרופוסופיה, יחשוף תמונה מקיפה שביכולתה לשפוך אור לכל פינה. אין זה משנה שאנשים עדיין אינם מאמינים בכך. הזמן יראה שזאת האמת. אט אט, תתחיל להופיע הוכחה בכל תחום חיים, כולל זה של האדריכלות.

 אם אנו עוקבים אחר רצף התקופות הפוסט-אטלנטיות, אנו יכולים לגלות איך הן קשורות להתפתחות הנפש, קודם נפש התחושה, לאחר מכן הנפש השכלית או האינטלקטואלית, ולבסוף, בתקופתנו שלנו, נפש התודעה. אנו אף רואים איך בזמנים שלנו רוח העצמיות או Manas מתחיל לפעול כלפי מעלה מתוך נפש התודעה, ואיך כעת אנו עומדים מול משהו שהוא ההיפך של אותה תקופה פוסט-אטלנטית בה התרחש המעבר מהאלמנט הגופני לאלמנט הנפשי. אז נפש התחושה פילסה את דרכה מתוך גוף התחושה, בעוד שעתה הנפש חייבת לפלס את דרכה שוב למשהו רוחי. אז, לפני שנולדה האדריכלות, נחצבו חללים בסלע החי. כעת, כאשר המשימה היא לפלס את דרכנו לתוך הרוח, נמצא את ההיבט המשלים, את ההיפוך לכך. מבלי להיכנס לקווים המקבילים המדויקים בזמן – מאחר שזה משהו שכל אחד יכול לעשות – נתבונן ברצף ההתפתחויות שהתרחשו הודות לנפש, החל מנפש התחושה. כאשר האדם ניחן בנפש התחושה, הוא נכנס למערכת יחסים הדדית עם סביבתו. המציאויות הנוכחות בסביבה זו נכנסות לתוך ישותו הפנימית דרך נפש התחושה. כל דבר שנמצא בחוץ הופך למשהו פנימי באמצעות החוויות המתרחשות בנפש התחושה. מה ניתן למצוא בהתפתחות האדריכלות שעולה באופן טבעי מבניית המערות וניחן בתכונות המאפיינות את נפש התחושה? זה חייב להיות משהו שנבנה באופן כזה שיאפשר למה שיש בחוץ להיות מיוצג בפנים. עלינו לחשוב על הפירמידות ומבנים דומים. אפילו המדע המודרני מסכים לכך שבמידות של הפירמידות גלומים מצבים אסטרונומיים וקוסמיים. זה בדיוק מה שאנו מחפשים. מתגלות יותר ויותר עובדות לגבי האופן המדהים שבו הפרופורציות של הפירמידות מתארות מצבים קוסמיים, למשל באופן בו היחס בין הבסיס לגובה מייצג מידות קוסמיות מסוימות. אתה מתחיל לחוש יותר ויותר שהכוהנים של הפירמידות הביעו תפיסות של קשרים קוסמיים במונחים של מבנה. זה כאילו שהפירמידה נבנתה כדי שכדור הארץ יוכל לחוות בתוך עצמו את מה שניתן לחוות בקוסמוס. נפש התחושה מביאה לכך שמה שקיים בחוץ יחיה בתוכה. היא מציגה בדרכה שלה, בתוכה, את מה שקיים בחוץ. באותו האופן, באמצעות היחס בין מידותיה וצורותיה, הפירמידה משחזרת יחסים קוסמיים, למשל דרך הזוויות שבהן נכנס אור השמש. כפי שהמציאות החיצונית מוצגת בתוך הישות האנושית באמצעות הפעילות של נפש התחושה, כך נראית הפירמידה כאיבר חישה עצום השייך לכל התרבות האנושית, דרכו האנושות עומדת מול הקוסמוס כולו.

כיצד תראה האדריכלות בעידן שאותו מאפיינת הנפש השכלית או האינטלקטואלית? הנפש השכלית או האינטלקטואלית הינה אותו מרכיב נפשי באדם שעליו לעשות את רוב העבודה בתוך עצמו. על היסודות הפנימיים אותם יצרה כבר נפש התחושה, הנפש השכלית או האינטלקטואלית ממשיכה להרחיב את חיי הנפש הפנימיים, אך היא אינה מרחיקה לכת דיה כדי לגבש את האני עצמו. היא אינה מגיעה לשיאה בנקודה המרכזית של האני. אדם שאצלו מרכיב זה של הנפש מפותח טוב במיוחד מראה חיי נפש בעלי עושר רב, מלאים בתכנים וחוויות שלמענם הוא נאבק. הוא היה חש פחות רצון לבנות מבנים מתוך חוויותיו הפנימיות, אלא היה מעדיף ליהנות מהמרחב הנרחב של כל מה שחוויות אלה מביאות לו. הנפש השכלית או האינטלקטואלית הינה בלתי תלויה ומספיקה לעצמה. היא סגורה בתוך עצמה – חיי נפש שהם שלמים בפנימיותם.

איזה סוג אדריכלות עשויה להופיע מתוך זה? להבדיל מהפירמידות, שמגלות מעין דימוי או ייצוג של יחסים קוסמיים, אדריכלות זו תצטרך להיות משהו סגור בתוך עצמו, בתוך שלמותו שלו. כדי להתאים לנפש השכלית או האינטלקטואלית ייתכן והיא תציג את רוחבה בכל חלקיה, אך היא כנראה לא תאסוף אותם יחד. ללא ספק, האדריכלות של יוון, ואפילו של רומא, היא הדימוי של הנפש השכלית או האינטלקטואלית.

לעתים קרובות דיברנו על המקדש היווני כמשכנו של אל, כאשר המבנה כולו יוצר שלמות סגורה. שמנו לב שהמקדש היווני אינו זקוק לנוכחותה של קהילה. כמקום משכנו של אל, הוא יכול להתקיים כישות בפני עצמה, כפי שהנפש השכלית או האינטלקטואלית הינה ישות פנימית, חיים פנימיים עטופים בתוך עצמם, למרות שהם אינם ממשיכים להרחיק לכת עד כדי להפוך לאני, אך עדיין הם ייצוג בלתי מודע של האל בתוך האדם. במקדש היווני יש מרכיבים המכוונים כלפי מטה ומרכיבים אחרים שפונים למעלה. העמודים עולים ונושאים את המשקל של הקורה האופקית הלוחצת כלפי מטה. וכל הכוחות הרבים והמגוונים יוצרים שלם מבלי לשאוף בשום דרך ליצור אחדות או פיסגה. בכל זה – ובדומה לכך גם באדריכלות הרומית – אנו מזהים את הרוחב שמאפיין את הנפש השכלית או האינטלקטואלית.

האדריכלות היוונית והרומית מצטיינת באיכותה הסטטית, הודות לאופן בו כל הכוחות האינדיבידואליים – אלה שעולים ואלה שלוחצים כלפי מטה – נמצאים באיזון. דבר אחד שחסר במקדש היווני הוא הכובד. אדם שיש לו חוש לטבע יכול לקבל את הרושם שהעמודים צומחים ועולים מתוך הקרקע, בדיוק כשם שצמחים אמיתיים גדלים ועולים מן הקרקע מבלי לתת כל תחושה של לחץ הדוחף כלפי מטה. מסיבה זו העמודים במקדש היווני התפתחו בהדרגה ונעשו דומים לגבעולים של צמח, למרות שהדבר נהיה בולט רק בעמוד הקורינתי. העמודים יוצרים רושם של עליה, ולא של כובד הלוחץ כלפי מטה. אך ברגע שמגיעים לאַרְכִיטְרָב, לקורה האופקית, מרגישים כובד שלוחץ כלפי מטה. המבנה כולו נמצא במצב של איזון מושלם. כך גם חיי הנפש של אדם, אם הם מפותחים בצורה נכונה, נותנים תחושה של איזון הדומה לאיזון בין העמודים והקורה בכל הרגשות, התפיסות והדימויים שהאדם משיג בפנימיותו. האדריכלות היוונית-רומית נולדה בתקופה בה התחילה להתפתח הנפש השכלית או האינטלקטואלית, כך שכאשר הנפש דיברה בשפת האדריכלות היא נתנה ביטוי טבעי לאיזון בחווייתה הפנימית. העובדה שהאדריכלות שיקפה את חיי הנפש של אותה תקופה לא הייתה מתוכננת באופן מודע. היא פשוט עלתה מתוך האופן בו נפש האדם זרמה לתוך האדריכלות.

ואז נפש התודעה החלה את התפתחותה ההדרגתית. במהותה, היא מסכמת את הכול בהרגשה אחת מקיפה האומרת: "אני האדם האחד הזה, האישיות הזאת, אינדיבידואל בזכות עצמי." כאשר חיים בנפש השכלית או האינטלקטואלית, אנו מרגישים את האל חי בתוכנו. אנו מרגישים איך האל חי בכל רטט בנפשנו. מפני שאנו בטוחים בנוכחותו, אין לנו צורך לאסוף אותו לנקודה בה נוכל לומר: "אני והאל בתוכי הננו אחד." אך בנפש התודעה, הדבר הוא הכרחי, מפני שכאן אנו לא במצב של מנוחה בתוך עצמנו כמו בנפש השכלית או האינטלקטואלית. בנפש התודעה אנו שואפים לצאת מתוך עצמנו כדי להביא את האני שלנו באופן נחרץ והחלטי אל תוך המציאות והקיום.

אם אתם רגישים לשפה, בוודאי שמתם לב איך המילים שנאמרו כרגע אודות נפש התודעה הן בעצמן מתארות עמוד גותי או קשת גותית. כעת ניצב לפנינו מבנה שאינו מביע איזון פנימי, אלא שואף להשתמש בצורותיו כדי לברוח מכל איזון שמובנֵה בתוכו. יש הבדל עצום בין קורה שעמודים נושאים את משקלה באיזון סטטי לבין קשת שנוצרת על ידי תמיכה הדדית מכל צד. כאן הכול נוטה למעלה לנקודה אחת, כשם שכוחה של נפש האדם אוסף את עצמו בנפש התודעה.

כאשר אנו חשים את ההתקדמות של האבולוציה האנושית, במיוחד באדריכלות האיטלקית והצרפתית, אנו מגלים את המעבר מהתפתחותה של הנפש השכלית או האינטלקטואלית להתפתחותה של נפש התודעה. אין זה כבר עניין של איזון סטטי כאשר העלייה כלפי מעלה והלחץ כלפי מטה נמצאים בשיווי משקל טוטלי, כפי שזה היה רצוי באדריכלות היוונית, בה האחידות הפנימית הייתה המטרה. המאבק כעת הוא להשיג בריחה דינמית מתוך העור הסוגר אותנו, ולהיכנס, כמו נפש התודעה, לקשר עם המציאות החיצונית. בחלונות הגבוהים, הקשתות הגותיות נפתחות אל אור השמיים. במקדש היווני, אין חשיבות גדולה לנוכחותו של האור או להעדרו, אך אין לעלות על הדעת קתדרלה גותית ללא השתברות האור בחלונות הוויטראז'.

אנו יכולים לחוש איך נפש התודעה ממקמת את עצמה בעולם כשלם, איך היא נאבקת להיכנס לקיום הכללי, ואיך כתוצאה מכך האדריכלות הגותית מאפיינת את העידן בו מתפתחת נפש התודעה.

זה מביא אותנו לתקופה הנוכחית שלנו בה שואפת להיוולד דרך מסוימת של התבוננות על העולם, לא באופן שרירותי, אלא בתור הצעד ההכרחי הבא באבולוציה האנושית. דרך זו של התבוננות על העולם חייבת להביא אותנו להבנה שהגיע הזמן שהאדם יפלס את דרכו מהאלמנט הנפשי לזה של הרוח, עד שברוח העצמיות הוא יגיע למנוחה בתוך עצמו. הקתדרלה הגותית מבשרת את מה שעתיד לבוא. בעוד שבמקדש היווני הקירות עטפו את השלם, בקתדרלה הם מפורקים ומתפקדים בתור מילוי ועיטור בין החלונות. הדבר מבשר את מה שחייב להיוולד כעת בתור בית לדרך ההתבוננות החדשה על העולם. כבר תיארתי אותו במידה מסוימת, ואף ניסיתי ליישם כמה מההיבטים, כמו למשל במבנה שלנו בשטוטגרט.

כעת יש צורך להשלים את השלב הפְּרֶלִימִינָרִי של האדריכלות, כאשר נחצבו מערות בסלע כך שהסלע עצמו יצר את הגבול למה שנחצב בתוכו. המבנה החדש שלנו יהיה כאילו פתוח בכל הצדדים, לא פתוח במובן המילולי החומרי, אלא פתוח לרוח. אנו נשיג זאת באמצעות עיצוב הקירות באופן כזה שיאפשר לנו לשכוח שיש עולם יומיומי מחוץ למבנה שלנו. כבר ניסיתי לעשות זאת במבנה שבשטוטגרט. למרות שקירותיו בנויים מחומר מוצק, הם פתוחים לרוח. במבנה החדש שלנו ניצור את הצורות, את העיטורים ואת הציורים באופן שיפרוץ דרך הקירות כך שבאמצעות הצבעים והחומרים, למרות שהם עשויים מחומר מוצק, נוכל להתבונן לתוך היקום בעיני הרוח והנפש. הפירמידות כללו את המידות של הקוסמוס. באופן דומה, נשתמש בכול מה שאנו יכולים לחוות דרך האנתרופוסופיה כאמצעי לתת לקירות צורות וצבעים, מִתְארים ודמויות כאלה שיגרמו להם להעלם. מה שעוטף אותנו יִצוֹר בכל מקום את האשליה של התרחבות החוצה אל הקוסמוס, אל תוך המרחבים השמיימיים, כשם שנפש התודעה עוברת מהממלכה האנושית לתוך ממלכת הרוח כאשר היא נכנסת לתוך רוח העצמיות.

באדריכלות החדשה, עמודים אינדיבידואליים יתקדמו למשמעות חדשה. מאחר שבמקדש היווני האיזון הפנימי היה הדגש העיקרי, היה ברור שכל עמוד וכל כותרת של עמוד חייבים להיות זהים לאלה שקדמו להם. מאחר שכל עמוד היה צריך לשאת את אותו המשקל כמו שכנו, לא היה כל צורך לשנות את צורתו.

במבנה החדש שלנו יהיה מדובר ביציאה אל תוך יקום מגוון ושונה בכל הצדדים. עלינו לשכוח שאנו סגורים בתוך מרחב פנימי, כך שלעמודים תהיה משימה חדשה לחלוטין. כל אחד יהיה כמו אות באלפבית שיוצאת מתוך עצמה כדי ליצור מילה ביחד עם אותיות אחרות. העמודים לא יהיו מגוונים באופן שרירותי, אלא ישתלבו כמו אותיות אינדיבידואליות היוצרות כתב בעל משמעות המצביע החוצה אל הקוסמוס, מצביע מבפנים החוצה. כל כותרת של עמוד תבוא בעקבות הקודמת בצורה כזו שהן יתחברו וייצרו שלמות. שלמות זו תוביל החוצה אל מעבר למרחב הפנימי.

באופן דומה, בכיפות למשל, אנו נבצע את הציורים באופן כזה שלא נחוש סגורים, אלא שתיווצר תחושה של יכולת להתבונן ולעבור מעבר, ישר לתוך מעמקי האין סוף. כדי לעשות זאת יהיה עלינו ללמוד לצייר כמו יוהנס תומסיוס ((Johannes Thomasius, שיצירותיו גורמים לשטרדר(Strader) להרגיש: "הייתי רוצה לפרוץ דרך הבד הזה כדי למצוא את מה שעלי לחפש."[4]

אנו נבין שאף מילה במחזות המיסתורין אינה מיותרת, שכל אחת מהווה חלק בלתי נפרד מהשלם, ושכל הדברים שאנו רוצים להשיג על בסיס התרבות העכשווית קשורים ביחד. היום רציתי לתת לכם הרגשה לגבי הדרך בה האדריכלות החדשה שלנו תצטרך להמחיש התגברות על הסובסטנציה הפיזית באופן בו מתייחסים לקירות, למוטיבים הארכיטקטוניים, לעמודים ולכל העיטורים. יהיה עלינו להתגבר על החלונות כך שהם יפתחו פרספקטיבות של מבט הפונה כלפי חוץ. גם לציורים שעל הקיר תהיה משימה זהה. רציתי לתת לכם הרגשה של העובדה שכל זה יצטרך להתרחש ושעלינו לנסות להשיג זאת באמצעות האדריכלות החדשה שלנו. ושזה הכרחי לאור תהליך האבולוציה האנושית שתצטרך להמשיך במסלולה.

כאשר רואים זאת מהפרספקטיבה של האבולוציה האנושית, ההסתייגויות של אותם החוגים בקרב האמנים שמחשיבים את עצמם לנציגים של פסגת ההישגים האמנותיים של זמננו, הן באמת גְּרוֹטֶסְקִיות ומגוחכות. בעוד שאנו מצדנו עושים את כל שביכולתנו, נקווה שהרוח השומרת שלנו תרחם עלינו, כך שמתוך מודעות להכרחיות של המבנה שלנו, נהיה בקרוב במצב בו נוכל ליצור מקום משכן הולם לאנתרופוסופיה או למדע הרוח.

[1]   גוף נפש רוח – רודולף שטיינר – הוצאת מיכאל.

[2]  מוזכר כאן בהקשר של הדיוקן בסצנה 8 של מחזה המיסטריה הראשון: שער ההתקדשות

[3]   מדע הנסתר בקוויו העיקריים – רודולף שטיינר – הוצאת תלתן.

[4]   ארבעה מחזות המסתורין, שנכתבו על ידי רודולף שטיינר, היו הסיבה העיקרית לקיומו של מבנה הגיתהאנום. הן מתארות את דרכי החניכה של הדמויות השונות ומציעות אפשרות לגאול את המילה ונותנות תובנות עמוקות לפסיכולוגיה רוחנית. (המחזות יצאו לאור בעברית בהוצאת סופיה).

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *