מעשיהם של כריסטוס ושל הכוחות הרוחיים הקוטביים: לוציפר, אהרימן ו-אזורס

מעשיהם של כריסטוס ושל הכוחות הרוחיים הקוטביים: לוציפר, אהרימן ו-אזורס

רודולף שטיינר

GA107 22.3.1909 ברלין

תרגם מאנגלית: עלי אלון

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

ניתן לקרוא תרגום מגרמנית להרצאה זו בספר 'עיונים אזוטריים כרך א'

היום נתייחס לשאלה: מה למעשה רוכש האדם המודרני במדע הרוח? התשובה לשאלה זו תהא מבוססת על דברים שהגיעו לידיעתנו במהלכן של הרצאות ובמיוחד הללו שניתנו בחורף האחרון. מדע הרוח ייתכן וייראה, בתחילה כתפיסת עולם בין תפיסות עולם אחרות רבות הקיימות כעת. ייתכן ותשמענה טענות: חידות העולם קיימות. בני אדם משתדלים בכל האמצעים האפשריים שברשותם – הדתיים או המדעיים – לענות על השאלות הללו של הווית הקיום במאמץ להשביע את תשוקתם ואת תאוותם לידע. את המדע הרוחי ייתכן ורואים כפילוסופיית חיים נוספת בלבד, המכנה עצמה מטריאליזם, מוניזם, ספיריטואליזם, אידיאליזם, ריאליזם וכן הלאה.

ייתכן ויוצג כמשהו המשתדל להשביע את תאוות הידע בצורה שווה לתפיסות עולם מודרניות אחרות. אך אין זה נכון. במה שהאדם רוכש דרך המדע הרוחי ברשותו ערך חיובי, מתמשך, בחיים. דבר שלא רק מספק את חשיבתו ואת צימאונו לידע, אלא מהווה גורם פעיל וממשי בחיים עצמם. על מנת להבין זאת עלינו להתבונן הרחק לפנינו ולקחת בחשבון את מהלכה האבולוציוני של האנושות מנקודת ראות מיוחדת.

לעיתים קרובות מביטים אנו לאחרו על הזמנים שקדמו למבול האטלנטי העצום אל הזמנים בהם אבותינו הקדומים, כלומר, נפשותינו בגופים של אבות קדומים אלה, חיו ביבשת הקדומה של אטלנטיס שבין אירופה, אפריקה ואמריקה. אף הוספנו והרחקנו את מבטינו לאחור אל העידן הלמוריאנית, כשנפשותיהם של בני אדם הנמצאים כעת בהתגשמות, היו אז בשלב הווית קיום נמוך הרבה יותר. כעת נדבר שוב אודות עידן זה בהזכירנו לעצמנו, ראשית כל, את הבא להלן: האדם השיג את השלב הנוכחי של חיי רגישתו, חיי רצייתו, את האינטליגנציה שלו וכן אף את צורתו הואיל וישויות רוחיות בקוסמוס נמצאות בפעולה גם בהווית הקיום הארצית. אנו מדברים אודות ישויות עילאיות אלה בתור ה'כתרים', 'רוחות החכמה', 'רוחות התנועה', 'רוחות הצורה', 'רוחות האישויות' וכן הלאה.

הם הבונים הכבירים והארכיטקטים של הווית הקיום המנחים את הגזע האנושי קדימה צעד אחד צעד עד לשלב הנוכחי. אולם עלינו לראות בבירור בנפשנו היום שרוחות עילאיות וישויות עילאיות זולתי הללו המסייעות לאבולוציה האנושית להתקדם, מתערבות אף הן. ישנן ישויות רוחיות המתנגדות לכוחות הקידמה. ולכל תקופה ותקופה – הלמוריאנית, האטלנטית, הפוסט-אטלנטית, ניתן לציין אילו ישויות רוחיות מסוימות מסבות ל'מכשולים'. אילו ישויות רוחיות מהוות יריבות להללו שמטרתן היחידה היא התקדמות האנושות.

בתקופה הלמוריאנית – והיא הראשונה הנוגעת לנו היום – היו אלה הישויות הלוציפריות אשר התערבו באבולוציה של האדם, באופוזיציה לכוחות שבאותה עת שואפים היו לסייע לנו להתקדם. בתקופה האטלנטית היו הרוחות שבאופוזיציה לכוחות הקידמה – רוחות אהרימן או מפיסטופלס. הרוחות האהרימניות או המפיסטופלסיאניות – בשמותיהן המדויקים – הם הללו הידועים בימי הביניים כרוחות 'שטן' שאין לערב בינו לבין 'לוציפר'. בתקופתנו, בחלוף העיתים, ישויות רוחיות אחרות, שעליהן נדבר מאוחר יותר, תתייצבנה כמכשולים בנתיבם של רוחות הקידמה.

אנו נשאל את עצמה כעת: מה בצעו, למעשה, הרוחות הלוציפריות בתקופה הלמוריאנית הקדומה? לדברים אלה תינתן תשומת לב היום מנקודת ראות מיוחדת. באיזה שטח החזיקו הרוחות הלוציפריות במשך התקופה הלמוריאנית? הדרך הטובה ביותר להבין זאת היא להטיל נפשותינו לאחור על פני מהלכה של האבולוציה האנושית.

אתם יודעים שעל השבתאי הקדום יצקו הכתרים את הווייתם כדי להניח את התשתית הראשונה של הגוף הפיזי האנושי. על השמש הקדומה החדירו רוחות החוכמה באדם את גופו האתרי או גוף החיים. ועל האדמה רוחות הצורה העניקו לו את ה'אני', את האגו, על מנת שבהכירו עצמו נבדל מסביבתו יוכל להיעשות לישות עצמאית. אך אף אם באמצעות פעלם של רוחות הצורה הוא נהיה עצמאי פנים אל פנים מול העולם החיצון הסובב אותו על האדמה – לעולם לא היה הופך נטול תלות ברוחות הצורה עצמם. הוא היה נשאר תלוי בהם, הוא היה מנווט על ידם כעל ידי חוטים. אם דבר זה לא קרה הרי זה הודות לדבר מה שהיתה לו, במשמעות מסוימת, השפעה ברוכה, הינו, העובדה שבתקופה הלמוריאנית ערכו עצמן הישויות הלוציפריות באופוזיציה לישויות הצורה. ישויות לוציפריות אלה הן שהעניקו לאדם את סיכוי החירות – אך יחד עם זאת את האפשרות לעשיית רע. של כניעה לתאוות ותשוקות בעולם החושים. במה החזיקו למעשה, ישויות לוציפריות אלה? הם החזיקו במה שנוצק באדם בהדרגה באותה עת כגופו הפנימי ביותר, הינו – הגוף האסטרלי. הן בססו את נחיתתן בגוף האסטרלי האנושי ועשוהו לקניינן. אילו ישויות לוציפריות אלה לא היו באות לתוכו כי אז היה הגוף האסטרלי נותר קניינן הבלעדי של רוחות הצורה. אלה היו יוצקות לתוך גוף אסטרלי זה את הכוחות אשר היו מעניקים לגוף האנושי את הבעתו, בעשותם אותו בצלם האלים, כלומר בצלמן של רוחות הצורה. לכל זה היה האדם צפוי להגיע. ובחייו שדרך כל הנצח היה נשאר תלוי ברוחות הצורה. הישויות הלוציפריות כמו הזדחלו אל גופו האסטרלי של האדם כך שישויות משני סוגים היו פועלות בו עתה: הישויות המצעידות את האדם קדימה וישויות אשר, בד בבד עם עיכוב דחף המשכיות זה מבססות היו בו את יסודות העצמאיות. אילו לא קרבו אליו הישויות הלוציפריות היה האדם נשאר במצב של תום וטוהר בגופו האסטרלי, שום תאוות המפתות אותו להשתוקק למה שמצוי על האדמה גופא לא היו עולות בו. התאוות, היצרים והתשוקות של האדם כמו התעבו, כמו שפלו על ידי הישויות הלוציפריות. אילו לא קרבו אליו היתה נותרת בו כמיהה מתמדת אל ביתו השמימי, אל ממלכות הרוח שמהן ירד. הוא לא היה מתענג על הסובב אותו על האדמה. רשמים ארציים לא היו מעוררים בו כל עניין. דרך הרוחות הלוציפריות הגיע לרכישת עניין זה, להשתוקקות לרשמי האדמה. רוחות אלה הדפוהו אל הספירה הארצית בהשתלטן על גופו הפנימי ביותר, על גופו האסטרלי. מדוע, אם כן, לא נשמט האדם כליל באותה עת, מרוחות הצורה או מן הממלכות הרוחיות העליונות כחטיבה אחת? מדוע לא נכנע לחלוטין בהתעניינותו ובתשוקותיו לעולם החושים? כך היה הואיל והרוחות אשר מוליכות את האנושות קדימה נקטו באמצעים שכנגד. הן קבעו שוב ושוב בישות האדם את זה אשר אילולא כן לא היה מנת חלקו, כלומר, את החולי, הסבל והכאב. זה היה המשקל כנגד ההכרחי למעשיהן של הרוחות הלוציפריות.

הרוחות הלוציפריות נתנו לאדם תשוקות חומריות. וכמשקל נגד הפנו הישויות האלוהיות חולי וסבל כתוצאותיהם של תשוקות והתעניינות חומרית, במגמה שהאדם לא ייכנע לגמרי לעולם חושים זה.

על כן קיימים סבל וכאב בעולם במידה שווה להתעניינות בפיזי ובחומרי בלבד. כפות המאזניים מוחזקים באיזון מושלם. האחת אינה מכרעת את חברתה – כך וכך תאוות ותשוקות על הצד האחד – כך וכך חולי וכאב על משנהו. זו היתה התוצאה של פעולותיהן ההדדיות של הרוחות הלוציפריות ושל רוחות הצורה בתקופה הלמוריאנית. אילו לא קרבו הרוחות הלוציפריות, האדם לא היה יורד כה מהר אל הספירה הארצית כפי שעשה למעשה. תשוקתו ותאוותו לעולם החושים הסבו אף לכך שעיניו נפקחו והוא היה מסוגל להביט בשדה הווית הקיום החומרי שסבב אותו מוקדם יותר מאשר היה אילולא כן. אילו היתה נמשכת האבולוציה ללא מפריע לאורך הנתיב שהתכוונו לו רוחות הקידמה, כי אז היה רואה אותו באורח רוחי ולא כפי שרואה הוא אותו היום. הוא היה רואה אותו כביטוין הישיר של הישויות הרוחיות. הואיל והאדם בא אל הספירה הארצית קודם היות בשל לכך, בהיותו נדחף מטה על ידי ענייניו ותאוותיו הארציים, היו שונים תנאי הקיום ממה שעלולים היו להיות אילו היה זה באמצע התקופה האטלנטית.

התוצאה היתה שרוחות אהרימניות – רוחות מפיסטופלסיאניות – כפי שנכון באורח זהה לכנותן – התערבו בכל מה שהאדם היה מסוגל לראות ולהבין. בגלל זה נפל האדם לטעות, למה שניתן לכנות לראשונה החטא המודע. חבר הרוחות האהרימניות פועלות על האדם מאז אמצע התקופה האטלנטית ואילך. להיכן הסיטו אותו רוחות אהרימניות אלה? הן הסיטו אותו לראות בכל דבר בסביבתו דבר חומרי, בתוצאה שאין הוא רואה דרך עולם חומרי זה ליסודות הרוחיים האמיתיים. אילו היה האדם חש את הרוחי בכל אבן, בכל צמח ובכל חיה, כי אז מעולם לא היה נופל לשגיאה, ומזה לרוע. אילו היו רוחות הקידמה לבדן פועלות עליו כי אז היה מוגן מאותן אשליות שלהן נופל הוא טרף תמיד בהתבססו אך ורק על המתגלה לו בעולם החושים.

כיצד פעלו ישויות רוחיות אלה, שחפצו לקדם הלאה את האדם, על מנת להיאבק בשחיתות זו, בסטיות ובאשליות שבקעו ועלו מהעולם החומרי? הם דאגו לכך – התהליך היה איטי כמובן, והדרגתי מאוד – שהאדם יורם, למעשה, מהעולם החומרי כפי שהיה. דבר זה איפשר לו לשאת ולתפעל את הקרמה שלו. בה בשעה, על כן, שהישויות שניטל עליהן לאזן את פיתוייהן של הישויות הלוציפריות, הביאו סבל וכאב ומה שקשור בהם, כלומר מוות, אפשרו הישויות – שמתפקידן היה לאזן את תוצאת הסטיות המתייחסות לעולם החושים – לאדם, דרך הקרמה שלו, להיפטר, לבסוף, מכל הטעויות ומכל הרע שפעל בעולם. כי מה היה קורה אילו היה נופל טרף לרע ולטעות? לאט לאט היה מתלכד לאחד עם הרוע. שום קידמה לא היתה מתאפשרת לו. כי בכל סטייה, בכל שקר, בכל אשליה מטילים אנו מכשול בדרך הקידמה. היינו מתדרדרים לאחור בהתקדמותנו באותה מידה בדיוק בה מטילים אנו מכשולים בנתיבנו דרך חטא וסטיה אם לא היינו בעמדה לתקן את המעוות. במילים אחרות, לא היינו יכולים להגיע לייעוד האמיתי של האדם. לא היה ניתן להגיע לייעוד זה אם הכוחות שכנגד, כוחות הקרמה, לא היו פועלים.

שערו שבחיים כלשהם עשיתם עוול. אילו על העוול הזה נגזר היה להיקבע ביציבות בחייכם כי אז היתה המשמעות לכך לא פחות מאיבוד הצעד קדימה בו הייתם פוסעים ללא עשיתם את העוול. בכל עוול הייתם מאבדים צעד – די צעדים כדי לחפוף בדיוק את העוולות שנעשו. אילו לא ניתנה האפשרות להתגבר על הטעות, כי אז על האדם היה לשקוע על ידי כך. אך חסד הקרמה הוענק לאדם. מה משמעותו של חסד זה לאדם? האם קרמה מהווה דבר שיש לפחד מפניו או להזדעזע ממש? לא ולא! באמת! קרמה מהווה כוח שעל האדם להכיר תודה לו. כי הקרמה אומרת לנו: הטעות דורשת ממך תיקון. ולאחר מכן, כשמחקת זאת מהקרמה שלך, רשאי הנך לצעוד שוב צעד קדימה! ללא קרמה ללא תיתכן שום קידמה. הקרמה מהווה חסד שהוענק לנו הואיל ודורש הוא מאתנו לתקן כל טעות, לבצע מחדש את הצעדים שהטילו אותנו לאחור.קרמה מהווה התוצאה העקיפה של מעשי אהרימן.

ועתה הבה ונמשיך הלאה. בזמננו נעים אנו אל תקופה בה ישויות אחרות תתקרבנה לאדם, ישויות אשר בעתיד שלפנינו תידחקנה יותר ויותר לעומק האבולוציה האנושית. כשם שהרוחות הלוציפריות התערבו בתקופה הלמוריאנית והרוחות האהרימניות בתקופה האטלנטית כן אף בתקופתנו תיראה חדירתן של ישויות. הבה ונבהיר את טבען של ישויות אלה.

על הישויות שהתערבו במהלך התקופה הלמוריאנית עלינו לומר: הן התבצרו בגופו האסטרלי של האדם, משכו את התעניינותו, את דחפיו, ואת תשוקותיו מטה אל הספירה הארצית. היכן, אם לדבר מדויק יותר, התבצרו ישויות לוציפריות אלה?

תוכלו להבין זאת אך ורק בקחתכם כתשתית את מה שמוסבר בספרי 'גוף נפש רוח' [יצא בעברית בהוצאת מיכאל]. שם ניתן לראות את גופיו של האדם ולהפריד ביניהם: ראשית כל גופו הפיזי של האדם. ולאחר מכן גופו האתרי או גוף החיים וגופו האסטרלי – או כפי שכיניתיו בספר ההוא: גוף החושים או גוף הנפש.

אלה הנם שלושת הגופים שהוענקו לאדם לפני הווית הקיום הארצית. תשתית הגוף הפיזי הונחה על שבתאי הקדום, הגוף האתרי על השמש הקדומה, הנפש או גוף החושים על הירח הקדום. על האדמה נוספה הנפש החושית המהווה, למעשה, טרנספורמציה, עיבוד, שבוצע ללא מודעות בגוף החושים. לוציפר עיגן עצמו בנפש החושית (נפש התחושה) ושם הוא נשאר. דרך הטרנספורמציה הלא מודעת של הגוף האתרי התהוותה הנפש השכלית, שתיאור מפורט יותר שלה כלול בספר הנקרא: חינוך הילד [יצא בעברית בהוצאת מיכאל]. בגוף שני זה, של הנפש, הנפש האינטלקטואלית, באותו חלק של הגוף האתרי שעבר טרנספורמציה – ביסס אהרימן את נחיתתו. משם הוא מפתה את האדם להשגות ולשיפוט כוזבים של עניינים חומריים, מוליך אותו לסטות, לחטוא, לשקר, לכל זה שמוצאו בנפש האינטלקטואלית או השכלית. בכל אשליה שבה החומר מהווה מציאות יחידה עלינו לראות את פעילותו הנפוצה של אהרימן, של מפיסטופלס. השלישית היא נפש התודעה (הנפש הרוחית) הבוקעת ועולה מטרנספורמציה בלתי מודעת של הגוף הפיזי.

הלא תזכרו כיצד נסבה טרנספורמציה זו. לקראת סיום התקופה האטלנטית הגוף האתרי התואם לראש הגיע ישר עד לראש הפיזי והסב בהדרגה תודעה עצמית של הגוף הפיזי. אם לדבר בתמציתיות, האדם עדיין עובד על טרנספורמציה בלתי מודעת זו של הגוף הפיזי, של פיתוח נפש התודעה. בתקופה המתקרבת עתה הישויות הרוחיות הללו הידועות כ-אזורס. (האזורס הן ישויות נחשלות של היררכיית הארכאי – רוחות האישיות. אלה הן ישויות שבמקום להמשיך לקדם את האדם לעצמאות מסיתות אותו לאגואיזם גס במשמעות שלילית, נושאות הן את השם שבמקורו השתייך להיררכיה כולה) – האזורס יזדחלו אל נפש התודעה ועל ידי כך אל ה'אני' האנושי או האגו – כי ה'אני' נדלק בנפש התודעה.

האזורס יפעילו רוע בכוח מתעצם הרבה יותר מאשר על ידי הכוחות השטניים בתקופה האטלנטית או על ידי הרוחות הלוציפריות בתקופה הלמוריאנית.

במהלכו של עידן האדמה, האדם השליך מעליו את כל הרע שהובא עליו על ידי הרוחות הלוציפריות יחד עם חסד החירות. הרע הנסב על ידי הרוחות האהרימניות עשוי לנשור במהלך הקרמה. אך הרע הנגרם על ידי הכוחות האזוריים אינו יכול להימחק בדרך זו. בה בשעה שהרוחות הטובות כוננו כאב וסבל חולי ומוות על מנת שעל אף האפשרות של הרוע תהא רשאית האבולוציה של האדם להתקדם. בה בשעה שהרוחות הטובות אפשרו את פעולתה של הקרמה למטרת יכולת עצירת הכוחות האהרימניים והפיכת הרע לטוב – הרי שלא יהיה כה קל לקטב את הכוחות האזוריים במהלך הווית הקיום הארצית. כי רוחות אזוריים אלה ייקחו לעצמם כל מה שנתפס על ידם, כלומר, את עצם הגרעין של ישות האדם, את נפש התודעה עם ה'אני' כדי ללכדם עם חומרנות ארצית. חלקיק אחד חלקיק ייקרעו מן ה'אני' ובאותה מידה בה ישתקעו הרוחות האזוריים בנפש התודעה יוכרח האדם להשאיר מאחוריו חלקים מהוויית קיומו על האדמה. מה שיהווה כך טרף לכוחות האזוריים יאבד ללא יכולת לשקמו. לא על כל האדם כולו להיות לקרבנם. כי רק חלקים מרוחו ייקרעו על ידי הכוחות האזוריים. כוחות אזוריים אלה מיועדים היום על ידי ההכוונה השלטת לשכון כליל בעולם החומרי ולהתנכר למציאותם של ישויות רוחיות ולעולמות רוחיים. אמנם, הכוחות האזוריים מסבים לשחיתות האדם בימינו באורח שהוא תיאורטי יותר מאשר מעשי. היום מסיתים הם אותו באמצעים שונים לחשוב שה'אני' שלו מהווה תוצר של העולם הגשמי בלבד. הם מדיחים אותו אל מעין מטריאליזם תיאורטי. אולם, ככל שמתקדמת העת – והאותות המבשרים לכך הנה הם: התאוות החושניות הבלתי מוסריות המשתלטות באורח גדל ורק על האדמה – הן תחסומנה את יכולת האדם לראות את הישויות הרוחיות והכוחות הרוחיים. האדם לא ידע דבר ולא ישתוקק לדעת דבר אודות עולם רוחי. הוא יורה באורח גדל והולך לא רק זאת, שהאידיאלים הרמים של האנושות מהווים, עידון בלבד של דחפים חייתיים, ושהחשיבה האנושית אינה אלא טרנספורמציה של כושר שברשותם של בעלי החיים, ושהאדם מקורב לחיה באשר לצורתו ויתרה מזאת – שהוא צאצא בישותו כולו מן החיה – אלא שייטול השקפה זו בכל כובד הראש ויערוך את חייו בהתאם לה.

האדם, לפי שעה, אינו מבסס את כל חייו על העיקרון שהווייתו האמיתית מוצאה מהחיה. אך השקפה זו של הוויית הקיום קום תקום – ואין להימנע מכך – בתוצאה שבני האדם יחיו כחיות וישקעו לדחפי חיות, לתאוות של חיות. ובדברים רבים, שאין צורך לציינם כאן הלאה, בדברים רבים שבערים הגדולות באים לידי ביטוי באורגיות של חושניות בלתי מוסרית, יכולים אנו לחוש כבר את ההבהק המחריד הגיהי נומי של הרוחות אותם מכנים אנו: אַזוריים.

הבה ונביט לאחור פעם נוספת. אמרנו שסבל וכאב ואפילו מוות הובאו על ידי הרוחות המכוונים לקידמה של האדם. מילות התנ"ך פקוחות הן: "בעצב תלדי בנים." המוות בא אל העולם. המוות נגזר על ידי הכוחות שמנגד לרוחות הלוציפריות. ממי באה מתת הקרמה עצמה, מי נתן קיום-אפשרי לקרמה עבור האדם? כדי להבין מה נאמר כאן עליכם להסיר כל דעות ארציות מדקדקות על הזמן. דעות ארציות על הזמן נותנות מקום לסברה שמה שקורה פעם פה או שם תהא לו תוצאה במה שיבוא אחריו. אך בעולם הרוחי המצב הוא כך שכל מה שעומד לקרות מתגלה בהשפעתו לפני כן. בהשפעתו קיים הוא כבר מראש. מנין בא חסד הקרמה? מנין בוקע ועולה באבולוציה הארצית שלנו חסד זה של קרמה? מכוח שאינו אלא כריסטוס.

על אף שכריסטוס הופיע רק מאוחר יותר, הוא היה נוכח תמיד בספירה הרוחית של האדמה. כבר באורקלים הקדומים של אטלנטיס, דיברו הכוהנים של האורקלים הללו על 'רוח השמש', על כריסטוס. בתקופה ההודית הקדומה דיברו הרישים הקדומים על וישנה קארמן, זרטוסטרא בפרס הקדומה דיבר על אהורה מזדאו, הרמס על אוזוריס. ומשה דיבר על הכוח אשר בהיותו נצחי מסב להרמוניזציה בין הארעי לבין הנצחי. הכוח החי ב'אהיה אשר אהיה'(אני האני) כמבשרו של כריסטוס. כולם דיברו אודות כריסטוס. אולם היכן ניתן היה למצוא אותו באותם ימים קדומים? בספירה שאליה העין הרוחית לבדה עשויה לחדור – בעולם הרוחי. בעולם הרוחי ניתן היה למצוא אותו תמיד בפעלו בעולם הרוחי וממנו.

היה זה הוא אשר אף לפני הופעתו של האדם על האדמה שיגר מטה את אפשרות הקרמה. או אז הוא בא עצמו על האדמה ואנו יודעים את משמעותו של הדבר עבור האדם. תיארנו מה הופעל על ידו בספירה הארצית, דיברנו על חשיבות מאורע גולגותא ועל השפעתו אף על אלה שהיו באותה עת בעולם הרוחי – ללא התגשמות בגופים ארציים. יודעים אנו שבפרק הזמן בגולגותא, כשהדם זרם מן הפצעים, הופיעה רוחו של כריסטוס בעולם שמתחת בהציפה את כל עולם הרוח בנוגה ובאור. אומרים אנו שהופעתו של כריסטוס על האדמה היא התרחשות בעלת חשיבות עליונה אף עבור העולם שדרכו עובר האדם בין המוות לבין לידה מחדש. (בפרק הזמן בו זרם הדם מהפצעים בגולגותא החלה האדמה – שבמהלך האבולוציה התגברה בה האפלה יותר ויותר – לשלוח קרני אורה אל מרחבי הקוסמוס סביב, החלה לקרון מתוכה).

האימפולס היוצא מכריסטוס הוא השפעה ריאלית לחלוטין. עלינו רק לשאול את עצמנו מה היה קורה עם האדמה לולא הופיע כריסטוס. דווקא בתמונת הנגד של אדמה נטולת-כריסטוס נוכל להעריך את מלוא משמעותו של מאורע כריסטוס. הנה נניח שכריסטוס לא היה מופיע ומאורע גולגותא לא היה מתרחש בזמן שבו הופיע כריסטוס.

לפני הופעתו של כריסטוס היו בעולם הרוח נפשות בני האדם המתקדמים, שסיגלו לעצמם את העניין העמוק ביותר בחיים הארציים, במצב שבו התאימה להם האימרה היוונית: מוטב להיות קבצן בעולם העליון מאשר מלך בממלכת הצללים. שכן לפני מאורע גולגותא חשו עצמן הנפשות בעולם הרוח בודדות, מחותלות באפלה. העולם הרוחי בכל בהירותו המנצנצת לא נשקף לאלה שנכנסו אליו דרך שער המוות. כל אדם חש עצמו מבודד, מכונס בעצמו – כמו חומה מפרידה בינו לבין כל נפש זולתו. ואם תחושת בידוד זו מתעצמת היתה יותר ויותר האדם היה מתקשה בפנים האגו. היה מוטל מכונס בעצמו ולא היה יכול למצוא גשר אל האחרים. האגואיזם, שכבר עז-עוצמה היה, היה גדל והולך מכפי שניתן לומר, בכל התגשמות והתגשמות.

הוויית הקיום הארצית היתה הופכת את בני האדם יותר ויותר לאגואיסטים גמורים. לא היה קיים שום סיכוי לאחווה על האדמה או להרמוניה פנימית בין נפשות. כי בכל מסע שדרך העולם הרוחי היו השפעות עזות יותר חודרות לאגו. זה היה קורה לאדמה נטולת כריסטוס. עובדת הימצאות הנתיב מנפש לנפש ונתינת יכולת לכוח הכביר של האחווה ליצוק עצמו על פני כל האנושות – כל זה נהיה אודות לבואו של כריסטוס, למאורע גולגותא. על כן מהווה כריסטוס הכוח המאפשר לאדם להפוך את הוויית הקיום הארצית לדבר טוב בתכלית, ובמילים אחרות – לתת לקרמה את לבושה האמיתי, כי על הקרמה להיות מבוצעת על האדמה. עובדת מציאת האדם בפנימו את הכוח להפיק רווח מהקרמה שלו בהוויית הקיום הגשמית ושאבולוציה מתקדמת אפשרית לו – את כל זה חב הוא לפעלו של כריסטוס, לנוכחותו של כריסטוס בספירה הארצית.

כך אנו רואים כוחות וישויות רבים ושונים הפועלים יחד באבולוציה של האנושות. אילו כריסטוס לא היה בא לאדמה היה האדם נגרף לטעויות היות ועקב התקשותו בפנים עצמו היה כמו נהפך לכדור המכונס בתוך עצמו, שאינו יודע דבר אודות ישויות זולתו.

הקרמה באה אל האנושות דרך כריסטוס. ועתה, על האדם, בתודעה עצמית ללמוד ולדעת את כריסטוס בטבעו ההווייתי ובזיקתו ליקום כולו. רק על ידי זה יוכל האדם לפעול במשמעות אמיתית בתור 'אני'. מה הוא מבצע למעשה, כאשר, לאחר הופעתו של כריסטוס, אין הוא נח שבע רצון בלבד, בהניחו לכוח כריסטוס לפעול עליו ללא מודעות ובאומרו: שבע רצון אני בידיעה שכריסטוס בא אל האדמה. הוא יגאלני ויבטיח את התקדמותי! אלא כשאומר: גמרתי אומר לקחת חלק באמצעות רוחי שלי בפעלו של כריסטוס! גמרתי אומר לדעת מהו כריסטוס בכל הווייתו: כיצד הוא ירד, מה האדם מגשים בזה? העלו נא בזיכרונכם שעקב זה שהכוחות הלוציפריים חמקו לתוך גופו האסטרלי יורד האדם אל עולם החושים ובכך נופל טרף לרע, אך עם זאת רוכש את האפשרות לחירות שבמודעות עצמית. לוציפר מצוי במלוא האמת בישותו של אדם – הוא שמשכו מטה אל האדמה ולכד אותו בהוויית הקיום הארצית. מכיוון שהתשוקות והתאוות שהגוף האסטרלי מכיל הוכוונו קודם על ידי לוציפר אל הספירה הארצית היה יכול גם אהרימן לפלוש לגוף האסטרלי – אל הנפש השכלית. כריסטוס הופיע ועמו הכוח העשוי לשאת את האדם מחדש אל על, אל העולם הרוחי. אך עתה, אם ברצונו לעשות כך יכול האדם להגיע אל ידע כריסטוס, הוא עשוי לכנס כל חוכמתו למטרה זו. מה הוא מגשים בזה? דבר בעל חשיבות שלא תתואר! כשאדם יודע את כריסטוס, כשהוא קולט בו את החוכמה המעניקה לו ראיה פנימית אל מהות הווייתו של כריסטוס – או אז מביא הוא פדות הן לעצמו והן לישויות הלוציפריות באמצעות ידע כריסטוס זה. אילו היה האדם אומר אך זאת: שבע רצון אני בעובדה שכריסטוס הופיע ואניח לעצמי להיות נגאל על ידו ללא מודעות – כי אז אין הוא תורם דבר לפדותן של הישויות הלוציפריות. ישויות לוציפריות אלה שהביאו לאדם את החירות, אף מאפשרות לו, אם רוצה הוא בכך – להפנות זאת כך לכיוון הבנת כריסטוס. או אז מזככות הישויות הלוציפריות ומיטהרות באש הוויית כריסטוס. והעוול שנעשה לאדמה על ידן נהפך לחסד. החירות הושגה. אך היא גם תינשא אל הספירה הרוחית כחסד. עובדת היות האדם מסוגל להבין את כריסטוס. היות לוציפר הפדוי, בתדמיתו החדשה, מסוגל להתלכד עם כריסטוס בתור רוח הקודש – דבר זה, כנבואה שעודנה, הוגד על ידי כריסטוס בעצמו לאלה הסובבים אותו באומרו: אתם תוכלו להיות מוארים עם הרוח החדשה עם רוח הקודש! 'רוח קדושה' זו אינה אלא הרוח שעל ידה עשוי אדם להשיג את מה שעשה כריסטוס. בחפצו של כריסטוס לא רק לפעול אלא גם להיות מושג מובן. על כן שליחת הרוח שבאמצעותה מוענקת ההשראה לבני האדם. שליחת רוח הקודש כלולה בהווייתו של כריסטוס. במשמעות רוחית משתייך חג השבועות באורח בלתי נפרד לחג הפסח.

רוח קדושה זו אין היא אלא רוח לוציפר הנגאלת עתה בהדר עילאי וטהור יותר – הרוח של הבנה שללא תלות, שזורת חוכמה. כריסטוס בעצמו אמר מראש שהרוח תבוא אל בני האדם אחריו, ולשאור רוח זו צריכים מעשיהם להימשך. מהו זה הממשיך לפעול באורח של רוח זו? הזרימה העולמית של מדע הרוח – כשנראה הוא באורו הנכון! מה הוא מדע רוחי זה? זוהי תבונת הרוח, התבונה הנושאת למלוא אור התודעה את זה שבהוויית כריסטוס, שאם לא כן היה נשאר בבלי מודע. הלפיד של לוציפר הפדוי שעבר כעת שינוי לטוב, מכריז באור יקרות, על הנתיב לכריסטוס. לוציפר הוא 'נושא האור' כפי שהמילה עצמה מציינת. כריסטוס הוא האור. על התנועה המדעית רוחית להוות זאת. דבר זה כלול בה. אלה היודעים שקידמת האנושות תלויה בהבנה חיה של המאורע הכביר של גולגותא הינם הללו אשר כמו 'אדוני התבונה והרמוניית התחושות' מלוכדים הם במסדר המורים הדגולים של האנושות וכשם שפעם היו 'לשונות של אש' מרחפות לכיוון מטה כסמל חי מעל חבורת השליחים, כן הוכרזה רוח הקודש על ידי מלכות כריסטוס בעצמו כאור שמעל מסדר ה-12. השלושה עשר הוא מנהיג ה-12. רוח הקודש הוא המורה הכביר של אלה להם קוראים אנו 'אדוני התבונה והרמונית התחושות'.

דרכם זורמים קולו ותבונתו אל האנושות בזרם זה או אחר שעל האדמה. אוצרות החוכמה נאגרים יחד על ידי התנועה המדעית רוחית על מנת להבין את היקום ואת הרוחות שבו, בזרימתם דרך רוח הקודש אל מסדר ה-12. ודבר זה הוא שינחה את האנושות לבסוף, צעד אחד צעד, אל הבנה שמתוך חירות, ובמודעות עצמית של כריסטוס ושל מאורע גולגותא. ועל כן, טיפוח מדע הרוח פירושו להבין שהרוח נשלחה על ידי כריסטוס ושמטרתו של מדע הרוח כלולה בהוויית כריסטוס אמיתית, דבר זה יתבהר יותר ויותר לבני האדם. ואז הם ייווכחו לדעת שמדע הרוח הוא נכס בר קיימא בחייהם. בני האדם חבים למדע הרוח את המודעות הנוגהת עליהם בשלבים, שכריסטוס הוא הרוח הממלא את העולם באור. התוצאה תהא שכאן, על כדור ארצי זה, בעולם הפיזי עצמו, יתקדמו בני האדם בחיי המוסר שלהם, בחיי הרצייה שלהם בחייהם האינטלקטואליים. דרך החיים הפיזיים עצמם העולם יתמלא ברוח במידה הולכת וגוברת ומתעצמת. בני האדם ירבו טובם, עוצמתם ותבונתם ויביטו בראיה מעמיקה יותר ויותר על היסודות ואל המקורות של הוויית היקום. הם יישאו עמם אל החיים העל-חושיים את הפירות הנרכשים בחיים גשמיים אלה ושוב ושוב יביאו פירות אלה לכאן מהחיים העל-חושיים אל התגשמות חדשה. כך תיעשה האדמה יותר ויותר לביטויה של הרוח, של רוחו של כריסטוס. מדע הרוח יובן לאורם של יסודות העולם. יושג ככוח ממשי ופעיל. בשטחים שונים כיום קרובה האנושות לאבד לגמרי את הרוח. בהרצאתי הפומבית האחרונה (18.2.1909, ברלין) נאמר שבני האדם סובלים היום מיראת התורשה. פחד משא התורשה מהווה את הפרי הישיר של תקופתנו המטריאליסטית. אך האם די בכך אם אדם אומר לעצמו שאין הוא צריך להתיירא? אין זה די כלל ועיקר. אדם, שאין לו יחס לעולם הרוחי, שאינו מחדיר לנפשו מה שעשוי לזרום ממדע הרוח, אכן כפוף לכוחות של התורשה הפיזית. אך ורק בכך שיחדיר את עצמו במה שיכול להגיע אליו מהזרם הרוחני של מדע הרוח, הוא נעשה שליט על מה שזורם מקו-התורשה, הופך אותה לבלתי משמעותית ומנצח את מה שמופיע לפני האדם בעולם החיצון בידי כוחות מעכבים. לא בכך שיתפלסף ויתווכח, לא בכך שיאמר 'קיימת רוח' – לא בכך יגיע האדם לשליטה על היסוד החושני, אלא על ידי החדרת עצמו ברוח, על ידי ספיגת הרוח, על ידי התמלאות ברצון לרכישת ידע אינטימי אודות הרוח. או אז יעשה המדע הרוחי את בני האדם בריאים יותר אפילו בעולם הגשמי. כי המדע הרוחי עצמו מהווה מזור המסב לעוצמה ולבריאות. וכוחו העיקרי של המדע הרוחי יבהיר לנו עוד כשנתבונן מה קורה לה לישות אנוש בעוברה דרך שער המוות. הנפש המודרנית רואה בזאת קשיים גדולים.

האדם חושב לעצמו: מדוע עלי לדאוג למה שמתרחש בעולם הרוח? כשאמות אגיע לעולם הרוח ואז אראה ואשמע מה מתרחש שם! בוואריאציות לאין ספור ניתן לשמוע אורח דיבור קליל זה: מדוע עלי לדאוג בקשר לעולם הרוחי לפני מותי – בבוא הזמן אראה מה שיש שם לראות. יחסי לעולם הרוחי לא ישתנה אף כהוא-זה ואין זה חשוב אם אני עצמי אתייחס אליו או לא. אך בעצם אין זה כך! אדם החושב כך ייכנס לעולם של אפלה וקדרות, בלא אפשרות למצוא ידיו ורגליו במה שנאמר בספרי: 'גוף נפש ורוח' אודות העולמות העליונים הרוחיים. כי אך ורק על ידי התחברות ברוח ובנפש עם העולם הרוחי במהלך החיים בעולם הגשמי יהא אדם עשוי לרכוש את הכושר לחישה בעולם הרוח. על ההכנה לכך להיעשות בחייו כאן על האדמה. העולם הרוחי מצוי שם באמת ובתמים – ואת הכושר לאפשרות ראיה בעולם ההוא יש לרכוש על האדמה, אחרת יהיה קיים עיוורון בעולם הרוחי.

המדע הרוחי מהווה את הכוח המאפשר, רק הוא לבדו, לאדם להיכנס לעולם הרוח במודעות. אילו כריסטוס לא היה מופיע בעולם הפיזי, כי אז היה האדם מגיע אל מתחת לאותו עולם, ולא היה יכול למצוא כניסה לעולם הרוח. אך כריסטוס מרים אותו אל העולם הרוחי באורח כזה שמסוגל הוא לראות ולהיות מודע שם. דבר זה תלוי בידע שלו כיצד יוכל לאחד את ישותו שלו עם הרוח הנשלחת על ידי כריסטוס. בהתכחשו לידע זה – הוא נותר בלא מודעות. על האדם לזכות בנצחיותו באמצעות מאמציו שלו. כי נצחיות בלתי מודעות אינה נצחיות. אמירה יפה של מייסטר אקהארדט היא זו: "מהי התועלת לאדם להיות מלך אם אין הוא יודע זאת? הוא התכוון לומר בזאת: מה התועלת בעולם רוחי לאדם אם אין הוא יודע מהותם של העולמות הרוחיים מהי במציאות? את הכושר לראיית העולם הרוחי ניתן לרכוש אך ורק בעולם הגשמי. הללו השואלים: מדוע היה זה נחוץ כלל לאדם לרדת אל העולם הגשמי? – ייטיבו לעשות אם ייטלו את הבא להלן לשימת לבם – האדם ירד כדי לרכוש את הראיה של העולם הרוחי. הוא היה נשאר סומא לעולם הרוחי אילולא ירד והשיג את האנושיות שבתודעה עצמית המאפשרת לו לחזור אל העולם הרוחי השוכן כעת בנוגה ובאור לפני נפשו.

מדע הרוח אינו מהווה אך ורק 'תפיסת עולם' במשמעות המקובלת, אלא דבר שבלעדיו, אף במרכיב הנצחי של ישותו – אין האדם עשוי לדעת דבר אודות עולמות הנצח. מדע הרוח הוא כוח פעיל החודר לנפש כהוויית מציאות ובכך שנוכחים אתם כאן במגמה המתקרבת למדע הרוח – אין אתם מלקטי ידע בלבד, כי אם מתפתחים אתם לדבר שאילולא כן לא הייתם חווים אותו. זהו ההבדל שבין המדע הרוחי לבין תפיסות עולם אחרות. האחרות מושרשות בידיעה – מדע הרוח מושרש בהוויה.

כשאנו הוגים בצורה נכונה בדברים הללו, יגרמו הם לנו לומר לעצמנו: בהארה זו מתגלית זיקה פנימית ויסודית בין כריסטוס, הרוח, לבין מדע הרוח. בפני זיקה זו מתפוררים כליל כל גילויי הדעת הנעשים כיום על מנת לקיים את הרושם שנערכת נטיה מערבית לאוקולטיזם כנגד נטיה מזרחית כזאת. לא תיתכן כל שאלה של אופוזיציה כזאת. לא קיימים שני אוקולטיזם. קיים אך ורק אוקולטיזם אחד: ואין שום אופוזיציה בין התיאוסופיות המזרחית והמערבית. קיימת אמת אחת בלבד. ומה תהא תשובתנו כשנישאל: אם האוקולטיזם המזרחי זהה לאוקולטיזם המערבי מדוע אין כריסטוס מוכר על ידי האוקולטיזם המזרחי? התשובה הנאותה היא זו שלא עלינו לתת את המענה. שאין לנו שום התחייבות לכך כי אנו מצידנו מכירים במלואו באוקולטיזם המזרחי. אם נישאל האם מכירים אנו במה שאומר האוקולטיזם המזרחי אודות ברהמה, אודות בודהה, נענה: בוודאי ובוודאי מכירים אנו בכך. אנו מבינים את משמעות הדבר כשמספרים לנו שבודהה השיג את מעלתו הנשגבה בדרך זו או אחרת. אין אנו כופרים באף אחת מן האמיתות המזרחיות. כל עוד מהוות הן אמיתות חיוביות מכירים אנו בכולן. אך האם זה ימנע בעדנו מלהכיר גם במה שכלול מעבר לזה? בעצם לא! מכירים אנו במה שנאמר על ידי האוקולטיזם המזרחי אולם דבר זה אינו מונע בעדנו להכיר גם באמיתות המערביות.כשבני אדם טוענים שזוהי דרך חשיבה נחותה מצידם של המזרחיים לומר שבודהה מת מרוב אכילת בשר חזיר – כפי שג'נטלמנים מלומדים אלה מכריזים – ומוסבר שלדבר זה למעשה משמעות עמוקה, כלומר, שבודהה מסר יותר מדי מן החוכמה האזוטרית לסובבים אותו הקרובים אליו, עד כדי כך שגודש שופע זה גרם להתקפת מעין קרמה – ואז מסכימים אנו שכך הדבר; אנו אומרים: בוודאי שמצויות מאחורי זה אמיתות אזוטריות עמוקות ביותר, כפי שמוצהר על ידיכם שהנכם איזוטריסטים מזרחיים! אך כאשר מוחזק גילוי הדעת שהאפוקליפסה שהתגלתה על ידי יוחנן הקדוש בפאתמוס ברעמים ובברקים כדבר שאין להבינו (על ידי ה.פ. בלבצקי) או אז תהא תשובתנו: כל היודע את הכוונה האמיתית הן יודע שזוהי אמת לאמיתה! אין אנו כופרים במה שנאמר אודות בודהה אך איננו מסכימים כאשר אמינותו של גילוי הדעת האחר (המתייחס לאפוקליפסה) אינה מתקבלת.

אין אנו מערערים על ההכרזה שגופו האסטרלי של בודהה נשמר ולאחר מכן התגשם לתקופת מה ב-שאנקאקאצ'ריא. אז זה אינו מונע בעדנו מלהורות שגופו האסטרלי של ישוע מנצרת השתמר והתגשם בפרקי זמן מוגדרים בהעתקים רבים באינדיבידואלים שונים המסורים להוויית כריסטוס. כפרנסיס הקדוש מאסיזי. או אליזבט הקדושה מתורינגיה. אין אנו כופרים ולא באמת אחת מן האזוטריזם המזרחי. ועל כן, כשאנו נשאלים מדוע מופרך משהו? מדוע קיימת התנגדות? אין מוטל עלינו להשיב. היה זה מוטל עלינו להשיב אילו ההתנגדות היתה באה מצדנו. אך אין הדבר כך! החובה לענות מוטלת על אדם הכופר במשהו ולא על אדם שמסכים. דבר זה נהיר דיו.

בשבועות הבאים (סדרת הרצאות על ההיררכיות הרוחיות) תוכלו לשמוע על ההקשר שבין הרוחי לבין מאורע גולגותא, ולהעלות לספירה גבוהה יותר את העיסוק והשיחות בתנועה העולמית של מדע הרוח, בכך שתהוו את הנהגתה של אותה אינספירציה, אותו כוח שכריסטוס קרא לו הרוח.

כך אנו רואים כיצד פועלים כוחות יחדיו בעולם, וכיצד הופך לבסוף כל דבר הנראה כנוגד להתקדמות האנושות – לברכה.

אנו נוכחים לדעת גם זאת שבתקופה הפוסט-אטלנטית – מתקופה לתקופה – תופיע הרוח שהביאה לאדם את החירות בדמות חדשה: לוציפרוס, השליט נושא האור ייגאל. הואיל וכל דבר במערך העולמי האדיר טוב הנהו והרע נמשך לתקופת מה בלבד. אי לכך רק האדם המארב את הארעי עם הנצחי, רק הוא בלבד מאמין בנצחיות הרוע. אדם שאינו מתעלה מן הארעי אל הנצחי לעולם לא יבין את הרוע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *