מסלק ועד לבודהיזם – 01

מסלק ועד לבודהיזם

שאלות ותשובות לעובדי הגיתהאנום

רודולף שטיינר

GA353/2

16 שיחות עם עובדי הגיתהאנום בדורנאך בין הראשון למרץ לעשרים וחמישי ליוני 1924

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה ועריכה: דניאל זהבי

עזרה בהגהה: דליה דיימל

ההרצאה מופיעה בספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

שיחה ראשונה

1.3.1924

ההשפעה של אווירת בית קברות על אנשים. כיצד ראו את החיים ההודים הקדומים, המצרים, הבבלים והיהודים

בוקר טוב רבותי! עלה בראשכם משהו היום?

מר דולינגר: אני רוצה לשאול מדוע אנשים החיים קרוב לבית קברות קצת חסרי חיים ונראים חיוורים. (הוא נתן דוגמא כדי להמחיש זאת) אני רוצה לדעת כיצד הריתמוס נמצא בגוף, ואם זה לא יכול לעשות גם משהו טוב.

רודולף שטיינר: טוב, אני משער שאני יכול לענות על שאלה זו היטב, משום שגרתי ליד בית קברות מגיל 7 ועד 17. בוודאי נראיתי חיוור נורא בימים הללו. זה היה נכון במידת מה. בהתחשב במה שאמרת, זה כנראה מה שקרה, במיוחד איתי.

זה היה בית קברות של מקום קטן[1] עם בערך 600 תושבים, ומכאן בית הקברות היה מתון בגודלו. אבל הוא היה ממש צמוד לבית ולתחנת הרכבת שבה חיינו. ואנשים גרו קרוב סביב סביב, כפי שהיה מקובל במקומות שכאלה. היתה שם כנסיה עם בית הקברות מסביב לה, והבתים. [מצייר על הלוח]. תמיד אפשר היה לראות את מצב הבריאות של האנשים שחיו בסביבת בית הקברות. טוב, יהא זה הוגן לומר שהיו הבדלים ניכרים בין האנשים, הכומר, למשל, שגר לא רחוק מבית הקברות, לא היה חיוור ולא חלש. הוא היה בעל בשר וגם נראה טוב למדי. זה מה שראיתי אז.

אבל אפשר לראות שתנאים בריאים נוצרים בדרכים אחרות, וזה נעשה במקומות שיש בתי קברות סביב לכנסיות, כך שזה לא היה כל כך מזיק. אגוזי מלך רבים גדלו בכפרים אלו. הריח של עצי אגוז המלך מתפשט, והוא טוב באופן יוצא מהכלל לחיזוק הבריאות. אתם צריכים להניח שלאנשים היו אינסטינקטים טובים למדי בכפרים שבהם זה היה המנהג הרווח, ולכן הם שתלו ערמונים או אגוזי מלך ומעל לכל גם עצי ליים במקומות היכן שבית הקברות היה ממש בתוך הכפר. עצי ליים וערמונים מנטרלים את ההשפעות המזיקות של בית הקברות, מאזנים אותן.

צריך לתאר כאן גם משהו נוסף. אתם רואים, אם נכנס יותר לפרטים בדברים שאותם ביקש מר דולינגר לדעת, כלומר, ההשפעה על הגופים הגבוהים, צריך להיות לנו ברור שרק לגוף הפיזי ולגוף האתרי יש השפעה מחייה, בעוד שלגוף האסטרלי ולאני[2] אין השפעה מחייה אלא השפעה משתקת במהותה; הם פעילים בנפש וברוח. אתם יודעים מדברים רבים אחרים שאמרתי שהגוף הפיזי והגוף האתרי הם כמו צמח. הם גדלים ומפתחים איברים. אם היו לנו רק את שני אלה, היינו מצויים בעילפון מתמשך. היו לנו חיי שינה, כמו לצמחים. אם תהליכי הרס אינם פועלים בנו תמיד זה רק משום שיש בנו את חיי השינה של הצמחים. הגוף האסטרלי והאני הורסים, הם מפוררים. יש יצירה תמידית והרס תמידי באדם. הגוף האסטרלי הוא ההרסני ביותר בטבע האנושי. כל התוצרים שאנו מרחיקים ומסלקים – כבר דיברתי על זה – באמת נהרסו על ידי הגוף האסטרלי והאני. הגוף האתרי מעורב בזה אך מעט, כפי שאמרתי לכם.

עכשיו אתם רואים, רבותי, האווירה שעולה בבית הקברות משתייכת לעיקרון הרסני בגוף האסטרלי האנושי, והיא מעודדת תהליכים הרסניים. אנשים חשופים יותר להרס אם הם חיים קרוב לבית קברות מאשר חיים בחוץ ביער היכן שהוא. אם הם חיים ביער, הכוחות הבונים חזקים יותר. אם הם חיים ליד בית קברות כוחות ההרס מתגברים. אבל, כפי שאמרתי[3], אם לא היו לנו כוחות הרס אלו היינו טיפשים כל חיינו. אנו צריכים את כוחות ההרס האלו.

ויש גם משהו אחר. אמרתי לכם שאני יכול לדבר על הנושא משום שאני מכיר אותו מחוויה אישית, במיוחד מימי נעורי, בזמן שבו כה הרבה דברים מתפתחים. תמיד היתה לי נטייה לחשוב בבהירות. ואני משוכנע שאני חייב זאת לעובדה שהגורל הביא אותי לחיות ליד בית קברות. כך שיש משהו טוב בקשר לזה, רבותי, וגם את זה צריך לקחת בחשבון.

תסכימו שאלו הם גופות המתים המזיקים בבית הקברות. גופות אלו פשוט ממשיכות בתהליך ההרס. כאשר אנו מתים, תהליך הבנייה נפסק. ומשום כך הגוף האסטרלי באמת מעודד מחשבה בהירה קרוב לבית הקברות. גם מזה אי אפשר להתעלם.

באיזור שבו גדלתי, שנקרא כיום בורגנלנד, לכפרים תמיד היה בית קברות במרכז. הבורגנלנד הוא אזור שנלחמו בו הרבה. יש בו כמה ערים גדולות יותר, אייזנשטאדט ואחרות, אבל הן רחוקות, וכפרים נמצאים בכל מקום, תמיד עם בית הקברות באמצע. וזה נכון לומר שלאנשים שם היתה ערמומיות כפרית מסוימת. איננו יכולים להכחיש שערמומיות זו באמת התפתחה תחת ההשפעה של אווירת בית הקברות. הם הרחיקו את ההשפעות המזיקות בכך ששתלו עצי ליים ואגוזי מלך בכל מקום.

זהו גם אזור של גידול יין. האווירה שנוצרת על ידי הגפנים גם כן עוזרת לאזן את ההשפעות הרעות. כידוע לכם, פריחת הליים היא רבת עוצמה, ולאגוז המלך יש גם כן ניחוח חזק. לאלו היתה יותר השפעה מחייה על הגוף האסטרלי. ולאווירה שנוצרה על ידי כרמי היין היתה השפעה יותר מחייה על האני. כך מתקבלת השפעה רבת עוצמה גם על הגופים הגבוהים.

כמובן, איננו יכולים להתכחש לכך שדברים משתנים עם התקדמות הציביליזציה. מרגע שהכפרים גדלים, ובתים רבים נבנים, המצמצמים את ההשפעה של העצים, בתי הקברות מתחילים להזיק, ואז אתם באמת רואים פנים חיוורות סביב בתי הקברות. העצים כבר אינם מהווים שיווי משקל וכתוצאה מכך אנשים סובלים מהשפעת בתי הקברות. זה בתורו מביא לאינסטינקט טבעי, להוציא את בתי הקברות החוצה כאשר הכפרים הופכים לערים.

יש להביא בחשבון כאן דבר נוסף. זה משהו שקורה כאשר ההשפעה מתגברת ומשפיעה על הגוף האתרי. אתם רואים, כל דבר שעולה כאד חמקמק לאוויר משפיע על הגוף האסטרלי והאגו. גם הריח הדק של גופים נרקבים שתמיד נוכח בתוך ומסביב לבית הקברות וניחוח אגוזי המלך, הליים והערמונים, המחיים במיוחד, יכולים באמת להשפיע רק על הגופי ם הגבוהים. הם אינם מגיעים לגוף האתרי במידה ניכרת כלשהיא.

אבל המצב הוא כזה שהמים באזור פועלים במיוחד על הגוף האתרי. והמים סביב בית הקברות מכילים מעט מן המחלחל מן הגופות המתים. אנשים שותים מים אלה, והם משמשים לבישול. אם המים בכפר שבו בית הקברות קרוב לבתי המגורים, מזוהמים, עצים לא יעזרו! הטבע עוזר מעט מאוד במקרים כאלה. וכתוצאה מכך אנשים יחלו בקלות בשחפת ויסבלו מאוד ממחלה זו.

אתם רואים, זהו משהו שאני יכול לבסס היטב. היה כפר במרחק כמה שעות מן הכפר שבו חייתי – כפר קטן. כמעט כולם חיו סביב לבית הקברות. אנשים אלה באופן טבעי היו איטיים. היו להם שרירים חלשים, עצבים חלשים, הכל היה רופס ומדולדל. הם היו חיוורים. ואז תהיתי מדוע זה. אתם רואים, זה מאוד מעניין.

בכפר שלנו נאודורף האנשים חיו קרוב לבית הקברות והיו בריאים יחסית. כך שזו באמת שאלה גדולה עבור מישהו שמביט בארץ זו וחושב על התנאים שבהם חיים האנשים. הנה כפר שבו חיים האנשים סביב לבית הקברות, וכל מה שעשו הוא לשתול אגוזי מלך. הם שתלו אותם, זה היה אינסטינקט מאוד בריא – אבל מלבד זה הם השתמשו לבישול במים שלקחו מן הנחל של הכפר! כאן יש שורה של בתים [ציור על הלוח], וביניהם זורם הנחל. כאן בית הקברות, כאן הכנסייה. כאן חיינו, כאן גר הכומר, כאן בית הספר וכאן שורה של בתים, עם הנחל ביניהם ואגוזי מלך בכל מקום. אנשים פשוט לקחו את המים מהנחל. נחל זה הכיל כמובן, משקעים, בקטריות וחיידקים מן המים שחלחלו מבית הקברות. אנשים, ובמיוחד אנשים שחיו שם, לא היו יוצאי דופן כשדובר בניקיון. היו שם בתים עם גג מסכך ובכל מקום ערמות זבל ישר לפני הדלת הקדמית, עם דיר החזירים גם כן בדיוק שם – היה שם צירוף נפלא של דיר חזירים וערמת זבל – ששוב התנקז לתוך הנחל של הכפר, כך שכאשר צעדת לתוכו בוססת ברוטב חום. אתם רואים, זה לא היה בדיוק היגייני, כפי שאנו אומרים כיום. ולמרות כל זה האנשים היו בריאים. צריך לומר שהם היו בריאים.

דבר ראשון, אם האנשים בריאים, גם גופות המתים אינן כה גרועות, בתור התחלה, בהשוואה למקום שבו האנשים חולים. אבל זה עדיין מותיר שאלה גדולה. מדוע האנשים האלה היו בריאים כאשר אחרים היו חלשים ובלתי מתאימים לחיים? ההסבר הוא כזה. ליד הכפר הזה היה מקום אחר – מקום קטן מאוד אבל היה בו מעיין של מים מינרלים בריאים.[4] כל הכפר היה הולך ומביא את מי השתייה שלו משם. ומי השתייה משם, אחרי שהוגזו, עזרו גם כן לנטרל את המים המזוהמים מבית הקברות. אנשים במקומות אחרים, רחוקים מן המעיין, לא השתמשו במימיו. כך שאפשר היה לראות באופן ישיר שמיים מוגזים – כפי שכבר אמרתי לכם פעם, פועלים בעוצמה על האני והחשיבה – משפיעים על האני ועל הגוף האתרי, ובגוף האתרי מאזנים את ההשפעות ההרסניות של המים שחלחלו מבית הקברות.

כמובן, אם עדיין יש בית קברות כאשר הכפר נהיה לעיר, אין שום דבר שיכול לעזור לשנות את אווירת בית הקברות, לפחות לא עד שמי מעיין מובאים ממרחקים. אם עיר ממוקמת בדרך כזו שבית הקברות עדיין במרכזה, נוצרים התנאים הגרועים ביותר ביחס לבריאות, כי במקרה כזה הגוף האתרי נמצא תחת התקפה והגוף האתרי הוא עיקרון שאין לכפות עליו שום דבר שבא מן הגוף האסטרלי ומן האני.

אתם רואים, תנאים סניטריים הם מאוד מעניינים במיוחד מנקודת מבט זו. כמובן, אנו צריכים לקחת בחשבון גם שהאנשים שחיים סביב בית הקברות, אם הם עדיין מאמינים ולא נהיו בינתיים לחסרי אמונה, רואים שוב ושוב את טקסי ההלוויה. אלו גם כן מספקים שיווי משקל שכנגד. הם משפיעים על האני. יש להם השפעה מחזקת. את זה גם כן צריך לקחת בחשבון מנקודת הראות של הבריאות. זה מאזן את הדברים.

אני משער שזה פחות או יותר מה שרציתם לדעת? אולי עוד מישהו חשב על משהו?

טוב, רבותי, אם כך אמשיך הלאה בשאלה זו הפעם מזווית אחרת. אתם רואים, שקלנו דברים רבים עד כאן. הבה וניקח היום את התובנות שרכשנו ונתאר את הדברים הבאים.

אם תתבוננו במפה, תראו שכאן חי לו עם אחד וכאן אחר. אנו יכולים להתעניין בעמים השונים החיים זה לצד זה. אבל אפשר גם לומר: היום ניקח את המפה כדי לראות כיצד האנושות התפתחה. ואז המפה נהיית באמת מעניינת.

הבה ונתבונן מעט במפה. אני רק מצייר אותה בקווים כלליים [על הלוח]. אם נפנה לאסיה, למשל, הנה הודו, תת היבשת ההודית – ציירתי זאת לפני כן כשלמדנו על הגזעים[5] – וכאן ערב; זוהי אסיה הקטנה. שם אסיה חודרת לתוך אירופה, ואנו למעשה באירופה. שם יוון. ואז אנו מגיעים לאפריקה. ושם יש נהר; זהו הנילוס. כאן מצרים – הנמצאת כיום תחת שלטון בריטי כידוע לכם – זו היתה פעם ארץ חופשית. עכשיו אתם רואים, עמים שונים חיים בכל האזורים הללו. בהודו ההודים, הנלחמים עכשיו על עצמאותם. הם נשלטו על ידי הבריטים זמן רב, ועדיין היום, אבל נעמדים על רגליהם, ואנשים שמבינים משהו בבריטניה מאוד מפחדים שיום אחד ההודים ישיגו עצמאות. יש תנועה הודית גדולה היום. מהטמה גנדי[6] עורר תנועה בהודו. הוא נכלא ושוחרר שוב עכשיו, מסיבות רפואיות. כאן בארצות ערב חיים אנשים שהיו גם כן פחות או יותר תחת שלטון בריטי. זהו עדיין שטח בלתי עביר למדי כאן בארצות ערב. כידוע לכם, אחד מן הדברים שגרמו לפורץ המלחמה הגדולה היה מסילת רכבת שנסללה דרך טורקיה, בדרך זו, ומכאן נתיב אחד להודו ואחר לערב. תוכנית גרמנית זו עוררה את קנאתן של ארצות רבות אחרות, הכוונה היתה לבנות מסילת רכבת מברלין עד בגדד דרך טורקיה ולמטה לאסיה. וכאן הוא מקומה של סוריה.[7]

אתם רואים יש כאן כל מיני אספקטים ומעניין לשאול את עצמנו: אנשים חיים בכל מקום מאז ומעולם, הם חיים חיים מאוד שונים. אנו צריכים לציין רק מעט דברים כדי להבין כמה שונים היו חייהם. בהודו, למשל, היתה הפרדה נוקשה לכתות, שבהשוואה אליה כל דבר שקשור למעמדות באירופה הוא רק צל קלוש. בהודו נולדת לתוך כת. הכת הגבוהה ביותר היו הברהמינים, כוהנים ומלומדים. ילדי הברהמינים הלכו כולם לבית הספר בזמנים קדומים אלו. הם אלה שהיו מסוגלים לכתוב, הכת הגבוהה ביותר. הכוהנים באו מכת זו, אבל לא השליטים. הם באו מן הכת השניה, אנשי הצבא והשליטים. אבל בן הכת השניה לעולם לא היה מסוגל לעלות לכת הראשונה. ההפרדה ביניהן היתה כה נוקשה. בני הכת השלישית היו איכרים, אנשי כפר, ובני הכת הרביעית היו אנשים שעבדו בעבודות הבזויות. כתות אלה נשמרו בקפדנות. אם מישהו היה עובר מכת אחת לשנייה בהודו העתיקה היה זה כאילו אריה היה הופך לטלה. הכתות נחשבו לנפרדות בדיוק כפי שמיני חיות אינדיבידואליים נפרדים זה מזה. ולאנשים לא היה דבר כנגד זה. עבורם לראות מישהו עובר מן הכת השלישית לראשונה נראה מטורף כמו אריה ההופך לשור. מבנה הכתות נראה להודים הקדומים טבעי לחלוטין.

בואו ונעבור עכשיו למצרים. גם להם היו כתות. מה שאני עומד לספר לכם עכשיו התרחש לפני 3000 או 3500 שנה, אולי אפילו 4000 שנה לפני בוא הנצרות. עלינו ללכת אם כן חמשת או ששת אלפי שנים לאחור כדי להתבונן בזמן שאני מדבר עליו. גם במצרים היו להם כתות, אבל הם לא דבקו בהן בנוקשות כזו. שם אפשר היה לעבור מכת אחת לאחרת, אבל המצב במצרים היה כזה שכל ארגון המדינה בא מן הכהונה. הכהונה אירגנה הכל. אותו הדבר קרה בהודו, אבל שם החלוקה לכתות קבעה הכל, בעוד שבמצריים זה היה פחות נוקשה. אבל הם הבטיחו שכל מה שנעשה כחוק בא מן הכוהנים.

העמים האחרים בסוריה, באסיה הקטנה, היו להם דרכים שונות במקביל: הם היו שונים.

כדי להראות לכם את התפקיד שהדברים שלמדנו מילאו בהיסטוריה האנושית, הרשו לי לומר לכם משהו נוסף אודות עמים מסוימים אלה. הבה וניקח ארבעה מהם – ההודים, המצרים, והעמים שחיו באיזור הזה. כאן הפרת והחידקל זורמים למפרץ הפרסי והאנשים שחיו שם נקראו הבבלים. אלה יהיו הקבוצה השלישית שנתבונן בה.

ואז, כידוע לכם, הופיע עם שמאוחר יותר מילא תפקיד גדול בהיסטוריה – השמיים, העברים, היהודים. הם נדדו למצרים ומאוחר יותר חזרו שוב כאן לארץ ישראל, עם קטן יחסית אבל אחד שמילא תפקיד חשוב בהיסטוריה. אנו נתאר את ההודים, המצרים, הבבלים והיהודים.

אתם רואים, להודים היתה תכונה מיוחדת שהם באמת הביטו באנשים שחיו שם כקבוצות נבדלות, כמו מינים של בעלי חיים, וחילקו אותם לארבע כתות. והיתה שם גם דת מסוימת להודים בזמנים קדומים. הם לא ראו הבדל בין עולם הרוח לעולם של גופים פיזיים; בזמן שבו אוכלוסיה הודית זו התפתחה לראשונה בהודו, לא נעשתה הבדלה בין רוח לגוף. בעץ לא נעשתה הבדלה שעמים רבים אחרים עשו – זהו העץ הפיזי, ורוח חיה בתוכו. לא נעשתה הבחנה שכזו. העץ היה בעת ובעונה אחת רוח, רק רוח גסה מעט יותר משל אדם או חיה. גם החיה לא חולקה לגוף ולנפש; היא היתה נפש עבור ההודים הקדומים, כפי שהיה האדם.

כאשר חיפשו ההודים הקדומים אחרי הנפש – והם ידעו שאנו שואפים, שואפים אוויר – עבורם האוויר שאנו שואפים היה הרוח. והם ידעו: האוויר הוא שם בחוץ; זוהי הרוח הסובבת את האדמה כולה, מתחילה לנשוב, לפוח, הם קראו לרוח שנעה בכל מקום על האדמה וורוּנה. אבל הרוח שבתוכם היתה גם כן וורונה. כאשר היתה סערה בחוץ, היתה זו וורונה; ובפנים – גם כן וורונה.

אנשים אומרים לעיתים קרובות היום שההודים הללו סגדו לטבע, העריצו את הרוח[8] ומזג האוויר וכן הלאה. אבל באותה מידה יהיה נכון לומר שהם סגדו לרוח, כי הם ראו את הרוח בכל מקום. להודים לא היה מושג של הגוף הפיזי. עבורם, כל חלק של האדם היה גם רוח: הכבד היה רוח, הכליה היתה רוח, הכל היה רוח. הם לא הבחינו בין גוף ורוח. הסוד של החכמה ההודית העתיקה היה שלא נעשתה כל הבחנה בין גוף לרוח. הכבד היה רוח הכבד, הבטן היתה רוח הבטן.

אתם רואים, אם אנו מתארים את הבטן היום אנו מוצאים שצריך להיות משהו בבטן שמעכל דברים כמו שצריך. אנו קוראים לחומר הזה פפסין. אם הוא חסר העיכול אינו מתבצע כמו שצריך; אנו צריכים להוסיף פנימה קצת חומצה הידרוכלורית במקרה כזה. ההודי הקדום היה אומר לעצמו – עדיין לא היה לו שם עבור זה, אבל הוא ידע שיש שם רוח – הבטן היא כזאת: זוהי רוח הבטן. היום אנו יודעים עדיין את המונח Stomachic Spirits orelixir[9] עבור תרופות מסוימות. הן קרויות עכשיו כמובן על שם הממציא שלהן, תמיסת הופמן (רוחות האתר) וכדומה; אבל עדיין אפשר למצוא בשימוש מילים המתכוונות לרוח.

ההודים ראו את הרוח בכל מקום. לכן גם הם לא נפגעו מרוח הכת וראו בזה עיקרון רוחי, בדיוק כפי שהמחלקות השונות של בעלי החיים נראו כעיקרון רוחי.

אם מתעמקים יותר בהשקפות ההודיות, הרי שמעניין לראות שלהודים היה ידע מדויק של האיברים האנושיים. רק שהם ראו אותם כרוח. האדם נבנה מרוחות רבות ושונות: רוח הריאה, רוח הבטן, רוח הכליה וכן הלאה; הם התייחסו רק לגוף הפיזי. ביחס להודים הקדומים, אם כן, אנו יכולים לומר שכל חשיבתם היתה במונחים של גוף פיזי. הם ראו אותו כמשהו רוחי. זה מעניין מאוד, כי עכשיו גילנו אנשים שיש להם בראש וראשונה ידע מדויק של הגוף הפיזי.

  1. הודים גוף פיזי רוחי

הבה ונמשיך הלאה אל המצרים. כאן יש סיפור מוזר. למצרים יש נילוס שעליו אפשר לומר שהוא באמת האב שמזין את הארץ. בכל חודש יולי הנהר עולה על גדותיו ויורד בחזרה בחודש אוקטובר. כל המצרים הקדמונים ידעו, אם כן, הנילוס זורם, המיים נסוגים במשך החלק הקר של השנה ואז מתרוממים ומציפים את האדמה שוב לטובת האנושות. כאשר המיים נסוגים באוקטובר, נשאר מאחור סחף פורה – המצרים לא הצטרכו להשתמש בזבלים. הם זרעו את זרעי הדגן בבוץ שנותר; הזרעים נבטו וצמחו ונקצרו ונאספו לפני שהנילוס הציף שוב את השדות. וכך באמת הנילוס הכין עבורם את השדות שנה אחר שנה. המצרים היו מודעים עמוקות לטבע המיטיב של המים. הם השקיעו מחשבות רבות במים בעולם הטבע. אתם רואים, היום אנו מעריצים את הכישרון של המהנדסים אשר יכולים לתעל את המים. טוב, המצרים היו טובים מאוד בזה לפני אלפי שנים! כאשר הנילוס עלה על גדותיו והציף הכל, הוא עלול היה כמובן לזרום לפעמים למקומות שלו היה צריך לזרום אליהם. ולכן הם יצרו אגם, אחד מן האגמים מעשי ידי אדם הקדומים ביותר, כדי לשלוט בהצפה. כל המים המיותרים נאספו באגם. המצרים אם כן שלטו בטבע. עם כל זה, תשומת לבם התמקדה במים במידה יוצאת דופן.

כבר אמרתי לכם כשעניתי לשאלתו של מר דולינגר שיש למים השפעה כבירה על הגוף האתרי האנושי. למצרים היה עדיין אינסטינקט שאיפשר להם לומר: לאדם יש לא רק גוף פיזי אלא גם גוף אתרי. זה מעניין. אתם רואים, מעבר משם בהודו חי אחד מן העמים העתיקים ביותר; רבים מהם היגרו מאוחר יותר דרך ערב למצרים. במצרים התקיימה סוג של ציביליזציה עתיקה שבאה מהודו. כאשר ההודים הגיעו למצרים הם העריכו את התכונות המיטיבות של המים. והם אמרו לעצמם: זה אינו פועל על הגוף הפיזי, שלמדנו לדעת בהודו, אלא על גוף גבוה יותר באדם. וכך המצרים – ויחד עמם ההודים – באמת גילו את הגוף האתרי דרך חווית המים שלהם.

כשגילו את הגוף האתרי פיתחו המצרים את כל הדת שלהם כדת של הגוף האתרי. האספקט החשוב ביותר של הדת המצרית העתיקה מוצג באגדה הבאה. המצרים סיפרו את הסיפור הזה בכל מקום, בדיוק כפי שסיפורי הבשורות סופרו בכל רחבי אירופה בזמן מסוים.

קיים אל נשגב ומרומם – הם קראו לו אוזיריס. אל נעלה זה הוא מיטיבה של האנושות. הוא המקור והמוצא של כל דבר שמגיע אל האנושות דרך יסוד המיים. אבל יש לו אויב. אויב זה חי ברוח החמה הבאה מן המדבר. המדבר היה שם [מצביע על הלוח].

אם כן, למצרים היו שני אלים: אוזיריס וטייפון, אויבו. עבורם כל דבר שראו בעולם הטבע ניתן היה לראותו גם בחיי אנוש. אבל שלא כמו ההודים הם יחסו זאת לא לגוף הפיזי אלא לגוף האתרי.

האגדה ממשיכה. יום אחד טייפון הרג את אוזיריס ונשא אותו הרחק. ואז איזיס, אשתו של אוזיריס, השיבה את גופו חזרה, וקברה חלקים שונים ממנו במקומות נפרדים ומצבות נבנו עליהם. מאז והלאה היה אוזיריס למושל המתים. המצרים כבר התייחסו למוות.

כידוע לכם, כי כבר אמרתי זאת, הגוף האתרי האנושי נפרד כמה ימים אחרי המוות; אחרי כן האדם רוכש בהדרגה שוב תודעה. באגדה אנו שומעים שאוזיריס נלקח והובא שוב על ידי איזיס. האדם זוכה שוב בתודעה אחרי המוות.

אפשר לומר, אם כן, שהמצרים גילו שלאדם יש גוף אתרי. זה מעניין מאוד. ההודים עדיין התייחסו לגוף הפיזי כאל עיקרון רוחי. המצרים גילו את הגוף האתרי וראו בו רוח.

  1. מצרים גוף אתרי רוחי אוזיריס טייפון איזיס

כל דבר שהמצרים האמינו בו, כל דבר שעמלו למענו היה באמת עבור הגוף האתרי. זה קבע את השקפתם על הדברים.

משהו מצרי שלבטח ראיתם כבר הן המומיות. דיברתי עליהן לאחרונה כשאמרתי שכאשר רופאים מימי הביניים דיברו על מומיות זה היה משהו רוחי; הסברתי זאת לכם.[10] היום אנשים חושבים על מומיות מצריות רק כאשר הם משתמשים במילה. הגופות נחנטו ושומרו במומחיות. מדוע זה נעשה? המצרים הכירו רק את הגוף האתרי ושימרו כך את הגוף הפיזי כדי שהאינדיבידואל ימצא אותו שוב כאשר יחזור לחיים. אם הם היו מכירים את הגוף האסטרלי והאני הם לא היו חושבים שנחוץ לשמר את הגוף הפיזי. הם ידעו רק את הגוף האתרי, וזה בדרך רוחית גבוהה מאוד. אם הם היו יודעים על קיומו של האני והגוף האסטרלי הם היו אומרים: הם יוצרים את הגוף הפיזי שלהם. אבל הם הכירו רק את הגוף האתרי העדין ולכן האמינו שעליהם לשמר את הגוף הפיזי כך שהאינדיבידואל ימצא אותו שוב כשהוא חוזר. המצרים אם כן גילו את הגוף האתרי.

אנו מגיעים עכשיו לקבוצה השלישית, הבבלים. הם פיתחו את יכולת החשיבה לרמה כה גבוהה שהרבה מן החשיבה שלהם קיים גם היום. ומעל לכל הם פיתחו אסטרונומיה. הם בנו מגדלים עצומים כדי לצפות בכוכבים. והם הבינו שבני אדם תלויים לא רק בדברים שקיימים על האדמה אלא גם בדברים שנמצאים בכוכבים. הם עשו מאמצים מיוחדים לתפוס את ההשפעה של הכוכבים על בני האדם, ורשמו כיצד מתחלקת השנה. לשנה יש השפעה גדולה על בני האדם באמצעות הכוכבים. הבבלים היו הראשונים שהגיעו מעבר לאדמה בהתבוננותם בחיים, ויצרו את האסטרונומיה ואת האסטרולוגיה, את הידע כיצד משפיעים הכוכבים על בני האדם. זה גם עשה אותם מודעים לכך שיש לחלק הכל ב- 60 וב-12 וכן הלאה.

הם חילקו את הכסף שלהם ליחידות של 60 ו- 12, השיטה העשרונית הגיעה רק מאוחר יותר. עדיין אנו מוצאים את השיטה הבבלית של 12 בשילינג האנגלי. שיטה זו הובאה מטה מן השמיים על ידי הבבלים. השאלה היא, איזה חלק של האדם מושפע במיוחד על ידי הכוכבים? זהו הגוף האסטרלי. הוא נמצא כולו לחלוטין תחת השפעת הכוכבים אבל אסטרונומים מודרניים אינם רוצים לדעת אודות הגוף האסטרלי ולכן אינם יוצאים לצפות בדרך שבה משפיעים הכוכבים על בני האדם. לדברים שהם מחשבים באמת אין השפעה מסוימת על בני האדם. אבל לבבלים היה מדע מצוין של הכוכבים וזה הוביל אותם לגלות את הגוף האסטרלי. זה באמת נפלא. אנו יכולים לומר שהבבלים גילו את הגוף האסטרלי, באופן רוחי.

  1. בבלים גוף אסטרלי רוחי

הגוף האסטרלי למעשה חייב את שמו לכך. הוא נתגלה לראשונה על ידי הבבלים. וכונה 'גוף אסטרלי' משום שהם גילו אותו מתוך מדע הכוכבים – אסטרולוגיה, אסטרונומיה. אתם רואים שהעמים גילו תגליות מתוך הרוח בזה אחר זה – ההודים גילו את הגוף הפיזי, המצרים את הגוף האתרי והבבלים את הגוף האסטרלי.

אם נביט ונראה מה מסתתר מאחורי האגדות הבבליות אנו מוצאים כוכבים. אל תתנו למלומדים המודרניים ולספרים שלהם להביך אותכם. יש מומחה אחד האומר שכל הדתות מוצאן בעבודת כוכבים, שעל כן צריכה להיחשב כדת המקורית. אחר אומר: לא כך, הדתות התפתחו מסגידה לטבע. סגדו לרוח ולמזג האוויר. שלישי יאמר שכל הדתות התפתחו מן היסודות, מן המים והשפעותיהם. טוב, רבותי, מדוע אנשים אומרים דברים שכאלה? מי שאומר שהדת באה מעבודת כוכבים למד רק את תקופת הבבלים וחושב שבכל המקומות התפתחו הדברים באותה צורה. מי שאומר שהדת מיוסדת על היסודות למד רק על המצרים. הוא אם כן 'ממצרת' את הכל. והוא יאמר: כל הדתות נגזרו מן הסגידה לרוח [wind] ולמזג האוויר. ובכן הסיבה היא שאנשים מוגבלים למדי, הם לומדים רק אספקטים אינדיבידואליים. לדתות יש תחום רחב של מקורות.

ויש גם, כפי שאמרתי לכם, עם קטן שם בארץ ישראל – העברים, היהודים. אתם רואים, הם חיו בקרב עמים אחרים אלו ולא הסתפקו בכל מה שמצאו שם. אתם יכולים לקרוא זאת בתנ"ך, בברית הישנה, כיצד היהודים אף פעם לא היו מסופקים והגיעו לרוח שהיא לחלוטין בלתי נראית. הגוף הפיזי הוא כמובן נראה לחלוטין. הגוף האתרי בא לידי ביטוי בשיטפון, בפעילות המיים של הנילוס. זה היה מוחשי. הגוף האסטרלי של הבבלים היה בלתי נראה על האדמה, אבל ניתן היה למוצאו על ידי לימוד הכוכבים. היהודים לא רצו בזאת, הם רצו אל בלתי נראה. אל בלתי נראה זה השפיע על ה'אני'. ומכאן:

  1. יהודים אני רוחי (יהווה)

היהודים מצאו את האני כעיקרון רוחי וקראו לו יהווה.

כעת יש לנו היסטוריה. אתם יכולים לקרוא ככל שתחפצו בספרי ההיסטוריה. ולא תבינו כיצד התפתחו העמים העתיקים. תקראו על כל מיני דברים, מלחמות ומלכים, ויהיו לכם תוהו ובוהו ומבוכה בראשכם. כי לא תבינו על מה כל זה. הדתות יוזכרו גם כן, אבל איש אינו יודע מהיכן באו. אם אתם יודעים שהגוף האנושי כולל גוף פיזי, גוף אתרי, גוף אסטרלי ואני, ושכל אלו התגלו אחד אחרי השני, על פי הדרך שבה העמים התבוננו בחיים, אתם מוצאים שההודים גילו את הגוף הפיזי, המצרים את הגוף האתרי, הבבלים את הגוף האסטרלי והיהודים את האני. זה עלה בהדרגה שלאדם יש גופים נפרדים אלה. זה לא הגיע לפתע פתאום, משום מקום, אלא נתגלה בהתאם לדרך שבה חיו העמים.

  1. הודים גוף פיזי רוחי
  2. מצרים גוף אתרי רוחי אוזיריס טייפון איזיס
  3. בבלים גוף אסטרלי רוחי
  4. יהודים אני רוחי יהווה

ההודים – ועמים רבים שהיגרו לשם, כך שנבדלו בגזעם – גילו את הגוף הפיזי. המצרים, אשר מאוד העסיקו עצמם עם המים, גילו את האתר, ומכאן את האדם האתרי. בקרב הבבלים, אשר לקחו כל דבר שהצטרכו עבור הגוף האסטרלי מעמים אחרים, העלו הכוהנים את הרעיון לבנות מגדלים גבוהים; הם רכשו ידע של הכוכבים. והיהודים, שהיו תמיד בתנועה – קראו את סיפוריו של אברהם, משה וכן הלאה – לא נטו לסגוד לשום דבר נראה, מלמעלה או מלמטה; הם מצאו את יהווה, האל הבלתי נראה אשר ברא את האני האנושי והשפיע עליו.

עכשיו יש משמעות לכל! אתם יכולים לראות כיצד מצאה את עצמה האנושות בהדרגה, הסיפור ממשיך, ואנו נתבונן בו הלאה. טוב, רבותי, היום יום שבת ואנו ניפגש שוב ביום רביעי הבא.

———————————————————————————————————

  1. נאודורף, קרוב לווינר נאושטדט, אז בשטח הונגריה.
  2. מונחים אלה כאן הם בשימוש במובן טכני. ראה עוד בגוף נפש רוח של רודולף שטיינר
  3. הרצאה שניתנה לפועלים ב-23.2.1924, כרך 6 בהוצאה הגרמנית של הרצאות אלה (GA352) יצא בעברית בהוצאת חירות בשם: מפילים ועד איינשטיין.
  4. המקום נקרא Sauerbrunn
  5. הרצאה שניתנה ב-3.3.1923 בכרך 3 של הסדרה הרצאות לפועלים (GA349) יצא בהוצאת חירות בשם: מאבן גיר ועד לוציפר
  6. מהטמה גנדי (1948-1869) מנהיג הודי.
  7. סוריה כללה מבחינה היסטורית את כל סוריה המודרנית ולבנון, וחלקים מישראל, ירדן, עירק וערב הסעודית. זו היתה פרובינציה של האימפריה העותומאנית (1918-1516), ונהייתה לטריטוריה צרפתית ב-1920. סוריה השיגה עצמאות ב-1944.
  8. כאן במקור האנגלי – wind
  9. סם חיים, תרופת פלא.
  10. הרצאה שניתנה לפועלים ב-21.2.1924, כרך 6 בהוצאה הגרמנית של הרצאות אלו. יצא בעברית בהוצאת חירות בשם: מפילים ועד איינשטיין

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *