מממותות למדיומים – 15

מממותות למדיומים – 15

מממותות ועד מדיומים

רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר שיצא בהוצאת חירות – ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 15

10.9.1923

החוכמה הדרואידית. האתרים המיתראים. הטקסים הרומים קתוליים. הטקסים של הבונים החופשיים. הטקסים של הקהילה הכריסטיאנית

רבותיי, עבר הרבה זמן מאז שיכולנו להיפגש. האם יכולתם לחשוב על משהו מיוחד, שאלות שאתם רוצים לשאול, במשך הזמן?

חבר מהקבוצה: אני רוצה לשאול אם הטקס כפי שהוא נחגג היום יש לו עדיין קשר עם עולם הרוח, וכיצד הטקסים של עמים שונים מתקשרים אחד לשני.

רודולף שטיינר: טוב, רבותיי, זה יהיה מעניין כאן לתאר את הסיבות מדוע טקס בא לידי קיום, ומהי המטרה כאן.

יתכן ואני צריך לומר לכם משהו בהזדמנות זו שהוא בעל חשיבות לזמן הנוכחי בגלל שהוא קשור לביקורי הנוכחי בבריטניה. זה היה באמת מאוד מתאים שהקורס בפנמנמר[1] ניתן קרוב לאתר מיסתורין עתיק. זה היה בחוף המערבי של בריטניה, בוולס. יש שם אי קרוב לחוף שנקרא אנגלסי ויש שם עדיין מקומות עתיקים בכל מקום בגבעות. הם מתנוונים, והיום אפשר לראות רק אבנים שבורות, אבל אם מישהו מכיר את האנתרופוסופיה הוא לבטח יכול לראות את מה שהם היווּ עבור האנשים במקום זה.

אתם רואים, זה יכול להיות כמו יציאה החוצה לגבעות שלנו ומציאת מקומות כאלה כאן מסביב. שם אתם מוצאים אותם בכל מקום, בגבעות, ובפסגות, וגם קצת בשפל. אלו הם המקומות שאתרים עתיקים אלה יכולים להיות בהם. היום הם ערמות של אבנים, אבל אתם עדיין יכולים לראות די בבירור כיצד הם נראו בעבר. הקטנים ביותר הכילו אבנים שבוודאי נישאו לשם פעם בקרח, ואז נגררו למקום מסוים היכן שאנשים רצו להניח אותן. הן סודרו בסוג של מרובע, אחת ליד השניה כמו אלו:

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\008.bmp

ציור 29

אם נתבונן בהן מהצד, זה ייראה כך. אבן גדולה מלמעלה מכסה את האחרות:

D:\Pictures\2017-06-16\008.BMP

ציור 30

מקומות המיסתורין הגדולים יש בהן אבנים דומות ממוקמות במעגל [ציור 31], בדיוק 12 מהן. הטקס כנראה התקיים בשיאו 3000 או 4000 שנה לפני זמננו, בזמן שבו האיזור היה מיושב בדלילות, ובקושי היה משהו מלבד חקלאות ובעלי חיים. כתיבה וקריאה היו כמעט לא ידועות כשטקסים אלו היו בשיאם. כתיבה וקריאה – הם אפילו לא דמיינו שיכולים להיות דברים שכאלה.

D:\Pictures\2017-06-16\009.BMP

ציור 31

כעת אנו יכולים לשאול מה היתה המשמעות של טקסים אלה. תנו לי להדגיש שוב שלא היתה כתיבה וקריאה בימים אלו. עכשיו אתם יודעים שכאשר אנו רוצים לתת ליבולים לגדול בשדות, לגדול היטב, הם צריכים להיראות בזמנים מסוימים, ודברים שונים צריכים להיעשות עימם בזמנים מיוחדים. האנשים גם צריכים לדעת את הזמנים הנכונים שבהם החיות שלהם צריכות להיאסף, וכן הלאה. זה קשור לדרך שבה האדמה קשורה לקוסמוס כולו הסובב אותה, ודיברתי על כך בכמה הזדמנויות.

היום לאנשים יש את לוח השנה לאיכרים והם מסתכלים בו. זה אומר להם איזה יום בשנה היום, וכך הם נוטים לשכוח שזה לא עניין של בחירה שרירותית. אתה לא יכול לתקן את התאריך איך שמתחשק לך, אלא על פי תנועת הכוכבים, המצב של הירח, וכיוצא בזה. אלה שמחברים את לוח השנה היום מחשבים את הדברים האלה בעוקבם אחר המסורת. חישובים נעשים כדי להראות מתי יהיה יום מיוחד זה או אחר. אנשים עובדים היום בדרך זו בגלל שבזמן מסוים הימים חוּשבו על פי המצב של השמש. אתם עדיין יכולים לעשות זאת על פי השמש היום, אבל האנשים שבדרך כלל צופים בימים אלו אינם הולכים לפי המצב של השמש או של הכוכבים, אלא פשוט לפי לוח השנה, כפי שהוא מחושב.

בימים הקדומים הללו זה לא היה ניתן לחשיבה, כי אנשים לא היו יכולים לכתוב אותם או לקרוא אותם. דברים שכאלה באו מאוחר יותר. אם כן, זה לוקח אותנו לאחור 3000 או 4000 שנה, כפי שאמרתי. וקריאה וכתיבה הגיעו רק לפני יותר מ-2000 או 3000 שנה באיזורים אלה. אלה היו זמנים מוקדמים, וסוג האנשים שקראו וכתבו מאוחר יותר אינם ניתנים להשוואה עם מה שיש היום, ובכן, אינכם יכולים באמת לומר שזה קיים אותם. לפחות רוב האוכלוסייה לא ידעו זאת בימים הללו.

אם תביטו במעגל אבנים שכזה למעלה על הגבעה, אתם עשויים לחשוב: השמש לכאורה – אנו יודעים שהיא עדיין עמדה, אבל אתם יודעים שאנו יכולים לשים אותה כך משום שכאלו הם הדברים אחרי הכל – אם כן, השמש נעה במסלול בחלל הקוסמוס. לכן היא השליכה צל שונה על אבן זו כל הזמן, ואתם יכולים לעקוב אחר צל זה במשך כל היום. אתם יכולים לומר שכאשר השמש זורחת בבוקר הצל שם [מצייר על הלוח], אז זה זז הלאה קצת והצל נמצא שם, וכן הלאה. אבל הצל גם משתנה במהלך השנה בגלל שהשמש תמיד עולה במקומות שונים. זה היה כך במרץ, וקצת מאוחר יותר כאן. והחוכמה של האיש המלומד או הכוהן, אם תרצו, הכוהן הדרואידי שתפקידו היה לצפות בדברים שכאלה בזמנים ההם, היתה מונחת בשיפוט של צל זה. הוא היה יכול לדעת שכאשר הצל מגיע לנקודה זו כאן, דבר זה או אחר היה צריך להיעשות בשדות. הוא היה יכול לומר זאת לאנשים. הוא ראה זאת ממצב השמש. או אם הצל הגיע לנקודה זאת אזי השור היה צריך להילקח מסביב, הבהמה היתה צריכה להזדווג, כי זה היה צריך להיעשות ביום מיוחד של השנה. הכומר היה יכול להתבונן ולדעת מה צריך להיעשות לאורך כל השנה.

וכך החיים כולם באמת נשלטו על ידי התנועות של השמש. היום אנשים אף פעם לא חושבים שהם עושים את אותו הדבר, משום שהם מסתכלים בלוח השנה, כפי שאמרתי לכם. אבל בימים ההם הייתם צריכים ללכת למקורות הממשיים, הייתם צריכים לגלות את הדברים הללו על ידי תיאור היקום, כפי שהיה.

בכל זמן מסוים, הבה ונאמר בסתיו, לדוגמא, זה היה מבוסס בבירור על מה שצריך להיעשות בשדות, ו'פסטיבל השור' היה מונח גם כן בזמן מסוים בשנה מהדברים שאנשים אלה אמרו. אז השור היה נלקח סביב. בזמנים אחרים הוא היה נשמר מן הפרות, וכן הלאה. החגיגות של הזמנים העתיקים גם נקבעו בהתאם, והיו קשורות מאוד לדברים אלה. היום סידור כזה של אבנים קרוי מעגל דרואידי. זה שכאן [ציור 30] זה דולמן או קרומלך, עם האבנים כפי שניתן לצפות עומדות כך, ומכוסות מלמעלה, כך שמה שבפנים מוצל.

עכשיו אתם רואים, רבותיי, אנשים יודעים, פחות או יותר, שאור השמש הוא לפעמים יותר ולפעמים פחות רב עוצמה, כי הם יכולים לחוש זאת מהדרך שבה הם מזיעים או מרגישים בקור. מה שאנשים אינם יודעים הוא שגם הצל משתנה, בדיוק כמו האור. הוא משתנה בהתאם לדרך שבה האור משתנה. אבל אנשים היום אינם נוהגים לתאר הבדלים בצל. בזמנים המוקדמים הללו אנשים פיתחו קודם כל את היכולת לומר מה הם ההבדלים בצל. בתוך הצל אתה רואה את האספקט הרוחי. לקרני השמש יש לא רק איכויות פיזיות, אלא גם רוחיות. והכמרים הדרואידים התבוננו באיכות הרוחית של קרני השמש, וזה היה תלוי בכך אם היה מוטב לגדל צמח מסוים בארץ מסוימת או בארץ אחרת, כי זה היה תלוי באיכות הרוחית שבאה למטה מהשמש. הצללים נתנו גם הזדמנות מצוינת להתבונן בהשפעות הירח. זה מילא תפקיד מיוחד בהזדווגות חיות משק, לדוגמא, כך שניתן היה לקבוע את זמן ההזדווגות. והשנה כולה היתה באמת מוסדרת על פי ההתבוננויות שנעשו על פי השמש.

אם היינו חופרים תחת דולמן או קרומלך שכזה, היינו מוצאים שהוא שימש גם כמקום קבורה. אבנים אלו מוקמו במקומות היכן שאנשים גם נקברו. החשיבות של זה היתה שכאשר בן אדם עזב את גופו, לגוף זה היה הרכב שונה מכל דבר אחר. הנפש, הרוח, גרו בגוף במשך חיים שלמים. כאשר הגוף התפרק, הכוחות שבו היו שונים מאלה שבשאר הגבעות. וכוחות אלו זרמו למעלה והקלו על האנשים לראות דברים נכונה בפנים, בצללים. אנשים אלו עדיין ידעו את כוחות הטבע שהיו שונים מאוד מהכוחות שאנשים הכירו מאוחר יותר.

וכשמישהו ראה אבנים אינדיבידואליות מורמות מעלה באיזור גבעות מסוים – זה משהו שמישהו גם כן רואה בחלקים אחרים של בריטניה. אני רואה את זה באילקליי, למשל, היכן שניתן הקורס הראשון במשך ביקורי באנגליה – במקום שנבחר היטב – יש מראה נרחב על האיזור כולו מלמעלה שם – אתם מוצאים סימנים כאלה שם [ציור 32], צלבי קרס, סמל שמשמש ליצירת הרבה צרות בגרמניה היום. סווסטיקה זו נלבשת עכשיו על ידי אנשים שאין להם מושג שפעם היא שימשה סמל שציין שאנשים באו מרחוק ואנשים ממקום זה ראו לא רק עם עיניהם הפיזיות אלא גם עם עיני הרוח. בספרי כיצד קונים דעת העולמות העליונים, תיארתי אותם כפרחי לוטוס. הכוונה היתה לאפשר לאנשים לדעת שהם יכולים לראות עם פרחי לוטוס אלו.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\010.bmp

ציור 32

ובכן יש לכם זכות כאן שבדרך כלל ניתנת לאנשים שרוצים להביא את היסוד הרוחי מהקוסמוס מטה לאדמה עבור מצב החיים והחברה שלהם. אתם עדיין יכולים לראות זאת היום, וזה עושה את האיזור מעניין באופן יוצא מהכלל. זה היה האחרון מהמקומות העתיקים הללו, מקומות על החוף המערבי שאליהם אנשים נמשכו בזמן ההוא, כי אחרי כן, אנשים באו מהמזרח והכתב נכנס. צורה מוקדמת זו של כתיבה נקראה רונים. הרונים היו מקלות שהושמו ביחד כדי ליצור אותיות. שונה מאוד מהיום. ורק אז התפתחה המיתולוגיה הצפונית, אלה שאנו יכולים לקרוא היום – אודין, תור, וכן הלאה. זה בא מאוחר יותר, וזה בא משום שהכתיבה הועברה לאיזור זה.

אתם לא צריכים להיות מופתעים לשמוע אותי מדבר על הצל כך, כי אפילו החיות רואות משהו בצל. רק הביטו בדרך המוזרה שבה מתנהג סוס כשהוא עומד היכנשהו ליד הדרך בלילה, היכן שיש אורות, והוא מביט בצל שלו על הקיר. צריך רק לדעת שחיה, סוס, אינו רואה את הצל שלו כפי שאנו רואים. העיניים שלנו ממוקמות כך שהן מביטות קדימה. עיני הסוס ממוקמות כך שהן מביטות לצד. משום כך הסוס אינו רואה למעשה את הצל עצמו, אלא מקבל את היסוד הרוחי שבצל. אנשים כמובן אומרים שהסוס מפחד מהצל. אבל עובדה היא שהוא אינו רואה את הצל כלל, אלא מקבל את היסוד הרוחי שבצל. אנשים פרימיטיביים אלה היו מקבלים גם הבדלים בצל במשך כל השנה, כפי שאנו רושמים הבדלים בחום השמש ובטמפרטורות הקרות. אלו היו הטקסים שהיו אז לאנשים. ואתם יכולים להבין ממה שאמרתי לכם שהטקסים אשר התפתחו בזמנים העתיקים היו משהו שבאמת היה דרוש. הם התקיימו בגלל שאנשים הצטרכו אותם. הם לקחו את מקומם של כל הדברים שמאוחר יותר היו נקראים, ובאותו זמן זה היה עניין של התייחדות בין בני אדם והאלים. אנשים לא התפללו כה הרבה, אבל הם עשו את הדברים שהיו ידועים לאחרים, וזה נהיה לחלק מהחיים, היה לזה יחס לחיים, משמעות לחיים.

וכעת לטקס אחר, שריד שאתם עדיין מוצאים בעיקר במרכז אירופה היכן שאתם מוצאים מקומות קדושים ודימויים מיוחדים. הדימוי מראה שור, עם סוג של רוכב על השור הלובש כובע פריגי,[2] סוג של כובע מהפכני. זה התקבל מאוחר יותר מאותם מקורות. ולמטה באותה תמונה אתם רואים סוג של עקרב שעוקץ את איברי המין של השור. שם גם רואים את האינדיבידואל שיושב למעלה ותוקע חרב לתוך החלק הקדמי של גוף השור. ואם זה כך [מצייר על הלוח], עם אותו רוכב שם למעלה, העקרב כאן, שם החרב התקועה, אתם רואים מכך את השמיים המכוכבים שם למעלה. שם למעלה השמיים המכוכבים. טקסים אלה היו ידועים כטקסים מיתראים. הראשונים היו טקסים דרואידיים, ומה שאני מתאר עכשיו אלו הם הטקסים המיתראים, כפי שהם נקראו. הטקסים הדרואידיים היו על החוף המערבי – אפשר למצוא אותם גם באיזורים אחרים, אבל אני מספר לכם על איזור שבו יכולתי לראות אותם בעצמי. טקסים אחרים אלה, הטקסים המיתראים, נפרדו פעם מאסיה לאורך הדנובה, דרך דרום רוסיה כפי שאנו מכירים אותה היום, בולגריה, הונגריה, בוואריה, יער האוֹדֵן, איזורי היער השחור וכן הלאה. וזה אומר משהו מאוד מיוחד. כי אתם רואים, מדוע היו להם שוורים רק שם? זוהי השאלה הראשונה שאנו צריכים לשאול את עצמנו.

אמרתי לכם שהשמש זורחת בקבוצת כוכבים מסוימת בגלגל המזלות באביב, היום בעיקר בדגים. האסטרונומים עדיין נותנים את הטלה. זוהי טעות כי במציאות אלו הם דגים. במשך זמן רב, בתקופה של 2000 שנים, השמש זורחת במזל טלה, ולפני כן בשור. אנשים אמרו לעצמם: "באביב, כשהדברים מתחילים לצמוח, השמש תמיד עולה בשור." ודי בצדק הם קישרו את העיקרון שמעל לכל עוסק בצמיחה בגוף האנושי – לא בראש, אלא בשאר הגוף – עם העובדה שקרני השמש משתנות, מאחורי זה עומדת הקבוצה של השור. וכך הם אמרו: "אם אנו רוצים להתייחס לחיה האנושית, אנו צריכים לתאר שור, עם האדם הממשי, שנשלט על ידי הראש, יושב על השור." אם כן, השור מציין את החיה הנמוכה, החיה האנושית, וזה שיושב שם למעלה, לובש את הכובע הפריגי שלו, מייצג את האדם הגבוה. כל זה מייצג באמת רק אדם אחד – אדם נמוך ואדם גבוה יותר.

האנשים אמרו לעצמם: "או, זה רע כאשר האדם הנמוך שולט, כאשר האדם נותן עצמו לגמרי לדחפים החייתיים שלו, רק מציית לתשוקותיו הבאות מהבטן, ממיניותו וכן הלאה. האדם הגבוה יותר צריך לשלוט בנמוך." והם אמרו זאת כך: "זה שרוכב למעלה, יש לו חרב והוא תוקע אותה לתוך הצלעות של האדם הנמוך יותר. זה אומר שהאדם הנמוך צריך לגדול מעט ביחס לאדם הגבוה יותר. ואז יש גם את העקרב, העוקץ לתוך איברי המין כדי להראות שהאדם הנמוך יותר אינו נעשה כך על ידי האדם הגבוה, הטבע האנושי הנמוך גם פוגע בעצמו, כי הכוחות של הטבע החיצוני באים עליו והורסים אותו." אם כן, הדימוי מראה את כל הגורל האנושי בין האדם הנמוך יותר והאדם הגבוה יותר.

למעלה היכן שהשמיים המכוכבים, זה רב משמעות שהשמיים המכוכבים פרושים למעלה, השמש זרחה בנקודה מסוימת באביב, בימים ההם, בקבוצת הכוכבים של השור. אבל היא זזה קצת מיום ליום. תנועה זו התרחשה בשתי דרכים. במקום הראשון נקודת האביב זזה הלאה. באביב הבא השמש זרחה קצת הלאה מהנקודה שבה היא זרחה באביב הקודם, כך ש-3000 שנים קודם לכן היא זרחה בטלה, ואפילו מוקדם יותר מכך היא זרחה בשור. היום היא זורחת בדגים באביב. וכך היא נעה בהדרגה כל הדרך מסביב. במהלך 25920 שנים השמש נעה מסביב. אבל היא גם נעה מסביב בכל שנה, כך שאיננה זורחת בנקודת האביב ביום הבא – היא זורחת שם רק ב-21 במרץ – ביום הבא היא זזה קצת, וכן הלאה. היא זזה גם דרך כל קבוצת הכוכבים של גלגל המזלות במהלך השנה.

האנשים ששירתו בטקסים המיתראים היו צריכים לצפות כאשר האדם הנמוך, האדם החייתי, היה קשה יותר לשליטה – כאשר השמש היתה בשור, כלומר, מעודדת בעיקר את כוחות הצמיחה. ועדיין כאשר השמש היתה בבתולה,[3] הבה ונאמר, אשר היתה באוקטובר – בזמן ההוא יותר לקראת דצמבר, למעשה – האדם הנמוך לא היה כה רב עוצמה, ופחות שליטה היתה דרושה. לאנשים בדרך כלל לא היתה תחושה עבור דברים כאלה, אבל אלה שצפו בטקסים המיתראים היו צריכים לדעת אותם. וכך האנשים אשר שירתו את הטקסים המיתראים היו יכולים לומר: "זה יותר קשה לשלוט באדם הנמוך כעת באביב, וכעת זה שוב קל, כי זהו זמן מיוחד בחורף." וכך האדם עצמו היה רגיל בטקסים אלה לדעת להכיר את עונות השנה, וכמובן את כל הדרך שהשמש והירח נעו דרך גלגל המזלות. אצל הדרואידים, זה היה יותר הסימנים החיצוניים שהשתמשו בהם, הצללים. כאן, בטקסים המיתראים, זו היתה יותר ההשפעה על האדם ששימשה. וכך השירות המיתראי היה גם שייך מאוד לחיים.

כל מיני טקסים שונים התקיימו. עלינו להבין כמובן שלהביט בסוג הדברים שהדרואידים פעם הביטו בהם אדם צריך איזורים מיוחדים על האדמה. אתם עדיין יכולים לראות זאת היום. לחיות שם בוולס – [מחזור ההרצאות ערך שבועיים] – כשתמיד יש שינוי מהיר במזג האוויר משברי ענן קטנים, הייתי אומר, לשמש זורחת ושוב בחזרה. זה משתנה לפי השעה, כך שהאוויר שם הוא שונה למדי מזה שכאן. הוא תמיד מלא יותר במים. אם יש אוויר שכזה כאן, היכן שהיו הדרואידים, אתם יכולים לעשות התבוננות שכזאת. אינכם יכולים לעשות התבוננות שכזאת באיזור שבו היו הטקסים המיתראים יותר נפוצים, כי שם האקלים היה שונה, ואתם צריכים לערוך את ההתבוננויות שלכם יותר מהאדם הפנימי. אנשים היו יותר רגישים לדברים שכאלה אז. אם כן, הטקסים משתנים לפי האיזור.

הטקסים המיתראים היו מקובלים באיזור הדנובה, בבוואריה וגם בחלק זה של שוויץ, גם אם פחות, אפילו בזמנים מוקדמים, לדעתי. זה נמשך במשך זמן רב אפילו כאשר הנצרות הגיעה לאיזורים אלה. במיוחד איזור הדנובה. אתם עדיין מוצאים דימויים כאלה שם במערות, ובסלעים. כי בהתבוננויות שכאלה טקסים נעשו במערות. הם לא היו צריכים את האור החיצוני של השמש, אלא את השקט של המערה בסלעים. ההשפעה הרוחית של השמש ושל הכוכבים נכנסה לתוך מקומות אלה גם כן.

כעת, לאחר שסיפרתי לכם אודות שני טקסים שונים אתם יכולים לראות את המשמעות של הטקסים הללו. לכושים יש עדיין טקסים כאלה היום. הם פשוטים יותר, פרימיטיביים יותר, אבל בדרכם הפשוטה הם גם כן מראים את התשוקה ללמוד אודות הקוסמוס הרוחי המקיף אותנו. בזמן מסוים – זה היה בערך לפני 1500 או 2000 שנה – משהו התפתח מכל הטקסים השונים שהתקיימו באסיה ובאפריקה. הם התמזגו, כפי שהיו. משהו נלקח מטקס אחד, משהו אחר ממשנהו, והמיזוג של טקסים רבים ושונים, מעל לכל הטקסים המצריים, הטקסים הפרסיים, שהסתיימו עם מה שידוע לכם כיום כטקסים רומאיים-קתוליים. זהו מיזוג של כל הדברים האלה. אתם יכולים לראות שזהו מיזוג אם אתם מביטים במזבח שבכנסיה, למשל. אינכם צריכים ללכת כה רחוק ואתם תראו שהמזבח של היום הוא משהו כמו מצבה. גם אם אין גוף מת מתחת לה, הצורה היא כמו של מצבה. בזמנים קדומים יותר אנשים ידעו על הכוחות שעולים מהגוף המת, וזה עדיין משתקף בצורה של המזבח היום.

זה מעניין לציין שבכנסיות הרומאיות-קתוליות אתם מוצאים גם רמז ליחס לשמש ולירח. אתם תדעו שעבור חגיגה רשמית במיוחד גביע לחם הקודש, הקדוש מכל הקדושים, ממוקם על המזבח [תמונה 33]. זוהי רבותיי, למעשה השמש, עם המארח, שניתן להעלותו על הדעת כשמש, במרכז השמש, ולמטה מתחת זהו הירח, סימן שטקס זה בא מהמזבח שבו אנשים חשבו להביט בשמש ובירח ישירות, כפי שהראיתי כשסיפרתי לכם על הטקסים הדרואידיים. זה נשכח כאשר הכתיבה הגיעה וכל מה שקשור עימה, אנשים לא הביטו יותר החוצה לתוך החלל העצום של הטבע. הם הביטו אז בספר, והבשורות הן כמובן גם כן ספרים. אבל זיכרון נשאר בצורה של שמש או ירח אשר אנו רואים כאשר גביע לחם הקודש מונח על המזבח.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\011.bmp

ציור 33

אפשר להראות בכל פרט בודד שהטקס הרומאי-קתולי במיוחד חוזר לטקס העתיק שעדיין משתייך ליקום הגדול. אנשים לגמרי שכחו זאת, כמובן. המצב היה כזה במאה השלישית או הרביעית אחרי כריסטוס. אנשים בכל מקום עדיין ידעו הרבה אודות המשמעות האמיתית של הטקס, כי הטקס הנוכחי התפתח ברומא בזמן ההוא והתפשט משם. הוא נעשה מהרבה טקסים אינדיבידואליים שונים. גם בחלק זה של שוויץ, ומעל לכל באיזור הדנובה, הטקס המיתראי היה עדיין ידוע. אפשר לראות שהוא עדיין שייך ליקום. במאות המוקדמות הללו, כל מה שעדיין שרד מהטקסים העתיקים היה מבוער באופן שיטתי, ונשארו רק הטקסים שלא הראו את יחסם ליקום. אתם רואים, האנשים מביטים היום בטקס הרומאי קתולי וזה נחשב לחשוב ביותר שהם למעשה אינם מבינים, שהם אינם מכירים בכך שזה היה שייך פעם לשמש ולירח. כי בימים העתיקים דת ומדע היו אחד וגם האמנות היתה חלק מזה.

הגיע זמן, כמובן, כשאנשים אמרו לעצמם: "טוב, מה הטעם בכל זה? זה בטח לא אומר שום דבר!" הפסטיבלים, העונות שבהן דברים מיוחדים צריכים להיעשות – "אפשר למצוא אותן בלוח השנה!" אנשים אמרו שזה לא אומר דבר. ושבירת הפסלים והמוסכמות החלה, שבירת-הדימויים, פרוטסטנטיות, העיקרון הפרוטסטנטי, הליכה כנגד הטקס והפולחן. אם אנו חושבים על כך, אנו יכולים לראות עכשיו מדוע מצד אחד הכל קרה פעם לאנשים דרך הטקסים שלהם, וכיצד מצד שני הם פנו כנגד הטקסים. בזמן של הטקסים הדרואידיים – טוב, רבותיי, אנשים נלהבים לפעמים יש להם כמה תנועות אלה או אחרות היום שפשוט לא ניתנות להשוואה עם ההתלהבות העצומה שהיתה לאנשים בטקסים הדרואידיים בימים ההם. הם נתנו לעצמם להיות מסוממים או ערופי ראש עבור טקסים דרואידיים אלה. השאלה היא, למה? בגלל שהם ידעו שאי אפשר לחיות ללא ידע ראוי של מה שקורה ביקום, אי אפשר לחגוג את פסטיבל השור בזמן הנכון, אי אפשר לזרוע את התבואה, את השיפון, בזמן הנכון.

מאוחר יותר הכל היטשטש, ואז אנשים אמרו: "אבל לדברים צריכה להיות מטרה בחיים!" העמדה האנושית ביחס לדברים אלה משתנה מאוד בזמנים שונים, ואנו יכולים להבין זאת אם אנו מבינים שדברים קורים, כמו העניין שנשכח לחלוטין, כך שהיום אנו רק יכולים לראות כיצד דברים שבאו פעם מאותם סמלים, כפי שהם נקראים. ההבנה שלהם נחלשה ביותר היכן שיש סמלים במקומם, כי אינכם צריכים סמלים אם יש לכם את הדבר האמיתי. כשמזבח נבנה באופן שהדרואידים היו בונים כדי לצפות בשמש עצמה, הם לא השתמשו בדימוי של השמש עליו!

וזוהי דוגמא, לטקס מסוים שנעשה, מלבד הרומאים-קתולים, שקיים עד עצם היום הזה כמעט ללא שינוי.

אתם רואים, הטקס הדרואידי היה קשור אך ורק לחקלאות ולגידול בעלי חיים כשהיה בשיאו, כי זה מה שעשה את חיי האנשים אז. מאוחר יותר, בעלי מלאכה מקצועיים או סוחרים גם כן התפתחו באיזורים שעד אז אנשים חיו בהם רק מחקלאות וגידול חיות שנתנו לטקסים שלהם הצדקה מלאה. עיבוד האדמה ורעיית החיות זה כל מה שהיה כאשר התרבות הדרואידית היתה בפריחתה. אנשים לבשו עור, וכן הלאה. בעלי מלאכה – עדיין לא היו מכונות – היו כאלה שכל מה שהם עשו היה לפגוש צורך כלשהו. אם לאדם היה זמן, הוא עשה משהו שהיה צריך ללבוש, או כלי כמו סכין שנעשה מאבן קשה מאוד, הדברים החשובים היו היבול והחיות, ועבור זה אנשים רצו לדעת מהאלים שלהם מתי הם צריכים לעשות דברים מיוחדים. בהדרגה מקצוע המסחר נעשה חשוב יותר. עכשיו, אתם רואים, רבותיי, מקצוע המסחר אינו שייך כה חזק לשמיים המכוכבים כפי ששייכים היבולים ובעלי החיים. מצד שני, התפתחו מנהגים, וכך התפתח גם סוג של פולחן עבור מסחר, זה נלקח מהטקסים העתיקים שהיו שייכים לשמיים.

אחד מהטקסים שהיה קיים ובקושי השתנה הוא טקס של הבונים החופשיים. הוא כולו סמל. אנשים באמת כבר לא יודעים למה מתכוונים הסמלים הללו. באמת, כשמהנדסים אזרחיים מגיעים הם משתמשים בטקסים שהם רגילים להשתמש בהם בעבודת הבונים החופשיים גם עבור הנדסה אזרחית. בארכיטקטורה יש כמה נקודות לכך, אם מישהו רוצה לעשות באמת עבודה יפה. העיצוב מבוסס על מה שהכוכבים אומרים, וכן הלאה, אם מישהו רוצה לעשות עבודת בניין נכונה. וכך התפתחו הבונים החופשיים. אבל כשהטקס התפתח אנשים לא ידעו יותר את הפירוש של הסמלים האינדיבידואליים. והיום זה הכל סמלים עם אנשים שאין להם מושג למה הם מתכוונים, והם אומרים את הדברים הפראיים ביותר אודותם. אני חושב שזה הוגן לומר שככל שטקס מתקיים בזהירות רבה יותר, אנשים יודעים פחות אודותיו. וככל שטקס משמש יותר בהרחבה היום כך אנשים מבינים אותו פחות.

אבל, אתם רואים, אנשים מוקדמים אלה השתמשו בטקסים עבור חייהם בעולם החיצון. אם אנו רוצים שוב בטקסים היום – אנו עובדים על כך, על חידוש הכריסטיאניות, וכבר יש כמה כנסיות תחת ד"ר ריטלמאייר[4] בגרמניה – טוב, אם אתם רוצים לעשות זאת היום זה צריך להתכוון למשהו שונה במקצת מהטקסים העתיקים הללו. כי הטקסים העתיקים שימשו צרכים מיידיים. היום אנו בפשטות יודעים דברים אלה מחישובים של אסטרונומיה רגילה – לגבי יום מיוחד, 21 במרץ, וכן הלאה. הקדמונים לא יכלו לעשות זאת. הם היו צריכים להצביע על הצל בזמנם, כפי שתארתי זאת לכם. אבל היום אנו צריכים משהו שונה. מה שדרוש היום הוא שאנשים ימצאו ביחד שוב דרך להבין כל דבר מהדברים שקיימים ביקום הרוחי. לא אסטרונומיה, ושום דבר בעולם, לא יאמרו לאנשים היום מה קורה ביקום!

אנשים נופלים לתוך השגיאות הגדולות ביותר האפשריות. הם משתמשים בטלסקופ כדי להביט בעולם הכוכבים, לדוגמא, והם רואים כוכב כשהם מסתכלים בכיוון מסוים. ורבותיי, אם אני מזיז את הטלסקופ אני אראה כוכב אחר בכיוון אחר [מצייר על הלוח]. מצד שני אנשים מחשבים שהכוכבים הם כה רחוקים שאי אפשר לראות אותם בבהירות, אלא רק לחשב את ריחוקם בשנות אור, כלומר במהירות שקרן אור נעה.[5] הם מחשבים את המרחק שקרן אור נעה בשנה. זה אפילו יותר קשה לתת לו צורה מאשר לשלם עבור ארוחת צהרים בזמן אינפלציה בגרמניה היום – שזה לבטח קשה מספיק בפני עצמו! אבל נדרש סכום כדי להגיד כמה מהר קרן אור נעה, המרחק שהיא מכסה בשנה, זה אלפי מיליונים. כוכב הוא כל כך רחוק שהאור צריך כה הרבה שנות אור. וכך אני מפנה את הטלסקופ שלי בכיוון זה, רבותיי, מביט בו ורואה את הכוכב, וזה דורש 300,000 שנות אור, הבה ונאמר, כדי להגיע לכאן. האור צריך כה הרבה זמן. כוכב אחר עשוי להיות רחוק מאוד, אולי 600,000 שנות אור. כאשר אני מביט בכיוון זה אינני רואה כלל את הכוכב כפי שהוא כעת, אלא רק כפי שהוא היה פעם. ואם אני מביט לשם, מה שאני למעשה רואה זה לא את המציאות. הכוכב מייצג את עצמו, אבל אני רק רואה מה שהוא היה פעם, בגלל שזה לוקח לאור 300,000 שנים להגיע אלי. ובכן אני רואה אובייקט שבמציאות הוא אינו שם כלל, רק לפני 300,000 שנים הוא היה שם! ובכן אתם רואים, להביט בעולם דרך טלסקופ זה בפשטות לא לראות את שמי הכוכבים כפי שהם! זהו עניין אחד.

העניין האחר הוא זה. אנשים חושבים שהם רואים כוכבים שיש משהו שם. אבל האמת היא שאין שם כלום, כי האתר למעשה בא לסופו היכן שאנו רואים כוכב. זה אינו כך עם השמש והירח – עם השמש קצת, אבל הירח כלל לא. עם כוכב אין שם כלום! יש חור ביקום. זה באמת יוצא דופן שזה בדיוק היכן שאנו באים יחדיו עם המדע הרגיל. כשייסדנו את המכון שלנו בשטוטגרט,[6] אמרתי שאחד הדברים הראשונים שאנו צריכים לעשות זה להראות ששום דבר לא קיים במקום שרואים כוכב, ששום דבר לא זורח שם. זה בגלל שיש שם משהו שאנו רואים סוג של אור במקום שאין בו דבר. עכשיו אתם יודעים, אנו באמת אנשים עניים עם מכוני המחקר שלנו, והאמריקאים עשירים. והחדשות באות מאמריקה שגם במדע הרגיל נמצא שבאמת אין שום דבר שם במקום שבו מצויים הכוכבים.

אנתרופוסופיה למעשה עובדת עם המדע המתקדם ביותר. אבל יותר קל לשפוט דברים עם אנתרופוסופיה. אתם יודעים, אני אומר לכם זאת בגלל שאתם יכולים לראות מכך שאנשים באמת אינם יודעים דבר על היקום היום. הם שופטים דברים בטעות כל הזמן. ומדוע זה כך?

אתם רואים, רבותיי, זה מסיבה מיוחדת. דמיינו שזה ראש אנושי [ציור 34] ושם המוח. כאשר מישהו מקבל משהו מבחוץ, משתמש בעיניו, לדוגמא, הוא מציין זאת, משתמש במוחו כדי לאפשר לו לעשות כך. אבל בתוך המוח יש מוח קטן, שם מאחור [מצייר]. זה בנוי באופן אחר מהמוח הגדול. אם אתם חותכים אותו, זה כאילו שהוא נעשה מפיסות עור. והוא נמצא שם מאחור.

C:\Users\דניאל\AppData\Local\Microsoft\Windows\INetCache\Content.Word\012.bmp

ציור 34

מוח קטן זה אינו מקבל דבר שבא מבחוץ. אנו צריכים את המוח הגדול – עשיתי אותו ירוק כאן בציור שלי – על מנת לקבל רשמים מהדברים שבחוץ. המוח הקטן אינו מקבל דבר שבא מבחוץ. אבל כשמישהו מעמיק את חייו הפנימיים – אני הראיתי כיצד לעשות זאת בספריי – מוח קטן זה מתחיל להיות פעיל במיוחד ואתם מקבלים הרגשה פנימית כאילו שמוח קטן זה נהיה יותר ויותר גדול, כאילו שהוא גדל, ומעט מעט אתם מרגישים כאילו אתם עומדים תחת עץ. לכן אנשי המזרח מדברים על בודהה תחת עץ הבודהה. הוא עדיין חווה את המוח הקטן הזה, שנקרא צרבלום, כאורגן של תפיסה, וזה משהו שאנו מגלים מחדש היום. מוח קטן זה מתחיל להיות פעיל אם מישהו עושה עבודה פנימית כאדם. אתם אינכם מקבלים את הדברים החומריים שנמצאים בחוץ, אלא את היסוד הרוחי. אתם מתחילים לקבל את הדברים של הרוח שוב עם הצרבלום שלכם, והחוקים וכל מה ששייך לו. זה צריך להיות של הטקסים שאנו יוצרים היום. החיים הפנימיים ביותר של האדם צריכים להיעשות חלק של הטקס היום בגלל שזהו החלק הפנימי של האדם, מוח קטן זה שנפרד מהמוח הגדול, והוא האיבר שייקח אותו עימו לתוך עולם הרוח.

היום דרך זו של פיתוח טקס מתוך החיים הפנימיים ביותר של האדם יכולה להיות בעיקרה רק בתחילתה. זה קרה דרך הטקסים הדרואידיים שאנשים ידעו כיצד לשזור זר לשור, לקבוע זמן לפסטיבל השור, להוליך את השור דרך הכפר כך שההתרבות תתנהל כראוי, ואם אנו מפתחים טקס שישרת פיתוח תפיסה ברוח המתמשכת על ידי המוח הקטן, אנו נדע מה שצריך לעשות בחיים החברתיים. עד אז יכולות להיות רק השערות, אנשים יחשבו כל מיני דברים, יעשו את סוג הדברים שעושים עכשיו ברוסיה. מתי שאפשר להודות שאנו צריכים קודם כל לדעת ברוח מה שקרה בעולם בני האדם, בגלל שהוא נבע מהיקום, יהיה לנו לפחות מדע חברתי נכון, וזה יהיה משהו הנובע מהעולם הקוסמי המקיף אותנו.

כך אנו צריכים ללמוד לחשוב. וכשרואים היום דברים שכאלה כמו מונומנטים מאבנים הרוסות, עם רק עקבות ושרידים שמראים כיצד היו הדברים פעם באנגלסי או במקומות אחרים על החוף, בפנמנמואר היכן שהתקיים הקורס – כן, כאשר מישהו מוצא דברים שכאלה הוא יכול לראות שהרבה ממה שאנו צריכים אבד לאנושות, והיום אנו צריכים ראיות חדשות במיוחד כשמגיעים לדברים של הרוח. אנו צריכים תובנות חדשות לעבוד עימן.

זה מה שרציתי לומר בתשובה לשאלתכם. אני חושב שאתם יכולים לראות מכך שבמקור היה צורך בטקס בדיוק כפי שמישהו צריך סכין בחיי יום יום, ומאוחר יותר כשזה נהיה חסר ערך זה למעשה חוסל. ועדיין אנשים המשיכו עם זה גם אם לא הבינו את זה.

אני צריך לנסוע לשטוטגרט שוב, אבל אחזור בעוד כמה ימים. אני אבקש להודיע לכם בשבוע הבא מתי נוכל להיפגש שוב.

————————————————————————————-

  1. ראה רודולף שטיינר: התפתחות התודעה כפי שהיא מתגלה דרך ידע ההתקדשות. פנמנמר. 13 הרצאות.
  2. פריגיה – מדינה עתיקה באירופה. (המתרגם)
  3. ההתייחסות לשמש אצל הבתולה בקטע זה היא חידתית. כשהשור עומד בקו שוויון היום והלילה האביבי הבתולה היתה צמודה ליום היפוך הקיץ והחורף, ואז לקח את מקומה האריה. העקרב עמד בשוויון היום והלילה של הסתיו ואיש הדלי (הכוונה למזל דלי) בהיפוך החורף. זה יקבל יותר משמעות, אם כן, אם הקטע יקרא: "ועדיין כאשר השמש עמדה בדלי…" (מה שיקרה בדצמבר). שלושה מאיזורי גלגל המזלות משתקפים במיתוס המיתראי – השור, העקרב והאיש [הספן] על גבו של השור. האריה מייצג דרגה של התקדשות במיסטריות של מתראס בעוד שהשמש בספן היתה תמיד סמל של התחדשות ולידה מחדש. מכיוון ששטיינר לא נמצא בעמדה של בדיקת התמליל של הרצאות אלו בעצמו, זה חשוב שתוקדש תשומת לב למה שמופיע כשגיאות בעובדות. (העורך של ההוצאה האנגלית).
  4. פרידריך ריטלמאייר, PHD (1938-1872), כומר גרמני פרוטסטנטי. מטיף ידוע בנירנברג מ-1902 עד 1916, מאוחר יותר ה-Neue Kirche בברלין. אחד מהמייסדים והמנהיג הראשון של הכריסטיאן קומיוניטי כשהיא נוסדה ב-1922 (התנועה להתחדשות דתית).
  5. המרחק שהאור עובר בשנה (ביחס של 30000 ק"מ לשניה) זה בערך 9.46 כפול 10 בחזקת 12 KM.
  6. מכון מדעי הכולל מחלקה לביולוגיה והמכון לקליניקה רפואית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.