רודולף שטיינר

תרגם מאנגלית: יוחנן מרגלית

הקלדה והגהה: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

לספר ראו כאן

16 שיחות עם פועלים בגיתהאנום בדורנאך בין 30 במאי ל-22 בספטמבר 1923

GA350

הרצאה מספר 4

9.6.1923

ההשפעות של אור וצבע בחומר הארצי ובגופים הקוסמיים

טוב, רבותיי, מה עולה במחשבתכם?

שאלה: לחומרים כימיים שונים יש תכונה שהם מייצרים צבעים מיוחדים בלהבה, לדוגמא. מצד שני לכוכבים רבים יש גם כן קצת צבע. מאדים, לדוגמא. כאשר ברזל מתחמצן, מחליד, אתה גם מקבל צבע אדום. למה קשורים הדברים האלה?

רודולף שטיינר: זוהי כמובן שאלה קשה מאוד. קודם כל צריך לזכור את הדברים שדנו בהם כבר אודות צבעים.^[1] דיברנו על כמה דברים הקשורים לצבעים. עליכם לתאר לעצמכם שצבע של חומר מוצק צריך לעשות את כל הדרך שקיימת בעולם. דמיינו שיש לנו חומר מסוים, זה או אחר. לחומר זה יש צבע מסוים. עכשיו אני מאמין שאתם חושבים שצבע זה נראה שונה לחלוטין במצב נתון, למשל, אם נשים אותו בלהבה, כך שללהבה יהיה צבע מסוים? אנו צריכים לזכור שללהבה יש כבר צבע משלה כשהיא מתפתחת. אם נשים חומר מסוים לתוך הלהבה, שני הצבעים יפעלו זה על זה, הצבע של החומר והצבע של הלהבה. אבל זה מאוד מיוחד כיצד צבעים מתנהגים בעולם. תרשו לי לומר כמה דברים על כך.

אתם מכירים את הקשת בענן הרגילה. יש לה פס אדום, ואז הצבע משתנה לכתום ולצהוב, ואז זה ירוק, כחול, כחול כהה משהו, כחול אינדיגו, ולבסוף הצבע הוא סגול. יש לנו פחות או יותר שבעה צבעים בקשת [ראו ציור למטה]. אנשים תמיד צופים בשבעה צבעים אלה שמתקבלים בקשת בענן, הצבעים היפים ביותר שנראים אי פעם בטבע. ואתם צריכים גם לדעת שצבעים אלה הם כאלה מן הטבע ושהם צפים בחופשיות.

ציור 8

כידוע לכם, הם מתפתחים כאשר השמש זורחת היכן שהוא וכשיש מזג אוויר גשום בינינו לבין השמש. הקשת מופיעה אז בשמיים בצד השני. וכך, אם אתם רואים קשת בענן היכן שהוא עליכם לומר: “היכן מזג האוויר הגשום? כן, השמש צריכה להיות בצד השני של הגשם, הצד הפונה ממנו.” כך הדברים צריכים להיות. כך מתפתחים שבעת צבעי הקשת.

אבל שבעה צבעים אלו מופיעים גם במקום אחר. דמיינו לעצמכם שאנו מבעירים גוף מתכתי, מחממים אותו יותר ויותר כך שגוף מתכתי זה נהיה חם מאוד. כידוע לכם, הוא נהיה תחילה אדום וחם, ולבסוף לבן וחם, כפי שמישהו אמר. דמיינו שאנו יוצרים סוג של להבה על ידי יצירה באמת של מה שהייתי קורא: להבת מתכת. אבל זו אינה להבה אמיתית, זוהי מתכת לוהטת, מתכת שכולה זוהרת. אם אתם מסתכלים במתכת שכולה זוהרת דרך פריזמה [מנסרה], כפי שהיא נקראת, אינכם רואים מסה לבנה לוהטת, אלא את שבעת צבעי הקשת כמו הקשת בענן.

תרשו לי לצייר בפניכם תרשים [ציור בהמשך]. דמיינו שזוהי המתכת הלוהטת, ואז יש לי מנסרה שכזו כאן. אתם יודעים מהי מנסרה. כאן היא נראית מהצד, חתיכת זכוכית משולשת. זוהי העין שלי, אני מביט עכשיו דרכה. ואז איני רואה גוף לבן, אלא את שבעת צבעי הקשת בסדר של: אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול. כשאני מתבונן דרך המנסרה אני רואה משהו שהוא באמת לבן, לבן חם, בשבעה צבעים. אתם רואים מכך שאפשר לראות משהו שהוא לבן וחם זוהר בצבעי הקשת.

ציור 9

עכשיו אנו יכולים לעשות גם משהו אחר שהוא מעניין באופן יוצא מן הכלל. אתם רואים, אנחנו יכולים רק לייצר מסה לבנה לוהטת שכזו אם אנו מחממים מתכת, או כל גוף מוצק. אבל אם יש לי גז ואני מדליק אותו, אינני מקבל את שבעת הצבעים כשאני מביט דרך המנסרה שלי, לא חבילה כזו של שבעה צבעים, אלא משהו שונה למדי.

עכשיו אתם יכולים לומר: “כיצד אנו מקבלים גז זורח שכזה?” טוב, זה קל למדי לקבל גז זורח. דמיינו, לדוגמא, שיש לי קצת מלח שולחן רגיל. יש בו שני חומרים – חומר מתכתי שנקרא נתרן, וגם כלור. כלור הוא גז ואם אתם נותנים לו להתפזר במקום כלשהו, אם הוא נוכח היכן שהוא, הוא מיד מגיע לאפכם והוא נושך. זהו אותו הגז שאנשים משתמשים בו להלבין את לבניהם, לדוגמא. הלבנים מולבנים אם אתם נותנים לכלור לעבור עליהם.

אם כן, יש לכם נתרן וכלור ביחד, כמוצק, זהו המלח הרגיל שאנו משתמשים בו כדי לתבל את מזוננו. אם אתם לוקחים את הכלור הצידה ומניחים את הנתרן, שיהיה אז לבנבן, בתוך להבה, הלהבה תהפוך לצהובה למדי. מדוע זה קורה? טוב, רבותיי, זה קורה מפני שנתרן הופך לגז אם הלהבה אינה מספיקה, והנתרן הגזי יבער בצהוב, ייתן לכם להבה צהובה. עכשיו יש לנו לא רק מתכת מבריקה, אלא גם להבת גז. ובכן, עכשיו יש לנו לא רק מתכת זוהרת, אלא גם להבה גזית. אם אביט בזה דרך המנסרה שלי, זה לא יראה שבעה צבעים, אלא ישאר צהוב. זה רק בצד – ואתם צריכים להביט טוב מאוד בשביל זה – שאתם יכולים לראות משהו קצת כחול וקצת אדום [ציור הבא]. אבל בדרך כלל לא מבחינים בזה ורק רואים את הצהוב.

אבל כל זה אינו הדבר המעניין באמת. הדבר המעניין ביותר הוא זה. אם אני מרים את הכל [ראו הציור הקודם],^[2] ואז מניח את הלהבה הצהובה כאן ושוב מביט דרך המנסרה שלי – מה אתם חושבים? אתם תאמרו: “אם נביט דרך זה נראה אדום, כתום, צהוב, ירוק וכן הלאה. וצהוב גם כן. זה יהיה צהוב חזק במיוחד כאן”, אתם תאמרו: “צהוב מבריק ומאיר במיוחד”. אבל אתם רואים, זה לא נכון. מה שקורה הוא שצהוב לא מופיע כלל, הצהוב מורחק לחלוטין, נעלם, ואתם מקבלים חתיכה שחורה שם.

בדיוק כפי שאתם יכולים לקבל שם להבה של גז צהוב, כך אתם גם יכולים לקבל אחת כחולה. אפשר למצוא גם חומרים אחרים, ליתיום, לדוגמא, שיש לו להבה אדומה. אשלגן וחומרים דומים נותנים להבה כחולה. אם תשימו כאן להבה כחולה, למשל, הכחולה לא תתחמם יותר בחוזקה, אבל יהיה לכם שוב כתם שחור. הדבר המיוחד הוא שכאשר אתם עושים משהו זוהר, אם גוף מוצק זוהר כולו ואיננו גז, אתם מקבלים חבילה זו של שבעה צבעים. אבל אם יש לכם גז בוער, אתם מקבלים פחות או יותר צבע אחד, וצבע יחיד זה משליט את צבעו על הקבוצה של שבעת הצבעים.

ציור 10

דברים אלה שאני אומר לכם אינם ידועים לאנשים זמן רב. הם התגלו רק ב-1859.^[3] רק ב-1859 מצאו שאם יש לכם חבילה של שבעה צבעים הבאים ממתכת זוהרת, אז צבעים אינדיבידואליים הבאים מגז זוהר, גזים בוערים, יכחידו את הצבעים התואמים. אתם יכולים לראות את הדרך המסובכת ביותר שבה צבע אחד משפיע על השני. וזה בגלל שאם מישהו מביט בשמש בדרך הרגילה, כאילו היתה גוף חם לבן, זה באמת כך. אם אתה מביט בשטחיות דרך מנסרה, אתה תראה גם את רצף הצבעים – אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו, סגול – בשמש. אבל אם תביט יותר בזהירות, אז לא יהיו לך שבעה צבעים אלה בצלחת השמש. שבעת הצבעים יהיו רק קרוב אחד לשני, עם הרבה קווים שחורים ביניהם, הרבה מאוד קווים שחורים. אם תביטו בזהירות רבה בשמש לא תקבלו חבילה של שבעה צבעים. תקבלו את שבעת הצבעים, אבל תמיד מופרעים על ידי הרבה קווים שחורים.

מה אדם אומר לעצמו במקרה כזה? אם זה לא המצב הרגיל, קבוצה של צבעים מתמשכים שזוהרת מתוך השמש, אלא קבוצה של צבעים עם הרבה קווים שחורים ביניהם, טוב, אז מישהו צריך לומר לעצמו: “יש הרבה גזים בוערים בינינו לבין השמש והם תמיד מכבים את הצבעים המיוחדים שלהם בינינו לבין השמש.” אם אינני מתבונן במתכת זוהרת, שם, אלא בשמש, ואנו רואים קווים שחורים אלה, אני צריך לומר לעצמי: “שם, תמיד במקום מקביל, הצהוב נעלם על ידי נתרן, למשל. אם נביט לתוך השמש ונראה קוו שחור בצהוב, עלי לומר שיש נתרן ביני לבין השמש.” ואני מקבל קווים שחורים שכאלה עבור כל המתכות שבאור השמש. כל מיני מתכות קיימות כגזים בחלל הקוסמי ביני לבין השמש.

מה זה אומר לנו? רבותיי, זה אומר לנו שהחלל הקוסמי, או לפחות כדבר ראשון, האיזור הסובב את האדמה, מלא בהרבה מתכות שלא רק זוהרות אלא בוערות. אם מישהו חושב על זה הוא צריך להבין שבאופן בסיסי איננו יכולים רק לומר שאנו עומדים כאן על האדמה ושם למעלה השמש הזוהרת, כי כל מה שאנו רואים תלוי למעשה במה שנמצא בינינו לבין השמש. והפיזיקאים יהיו מאוד מופתעים אם אי פעם הם יצליחו למעשה להגיע לתוך השמש. כי זה לא יהיה כפי שהם מצפים. מה שאנו רואים למעשה בא מן הדברים שבין האדם והשמש. אתם יכולים לראות מדוגמא אחת כמה מסובך הוא הקשר שבין החומרים והצבעים.

ובכן, אם יש לכם להבה היכן שהוא וללהבה, בואו ונאמר להבת נר, יש צבע מיוחד, אתם קודם כל צריכים לשאול: “מה מכיל הנר?” מוצקים מן הנר קיימים כגזים בלהבה. הם בדרך כלל הופכים לגז על ידי חום הלהבה. אם אנו מביטים אז דרך פריזמה, כפי שעשיתי כאן [מצביע על הציור]: כאשר החומר הוא גז הוא צובע את הלהבה כולה. נתרן יצבע את הלהבה בצהוב, לדוגמא. אם יש לכם להבה היכן שהוא, בחדר זה לדוגמא, ואתם מתבוננים דרך מנסרה – הנתרן הוא כמעט תמיד שחור. אינכם צריכים למעשה לשים אותו בפנים תחילה. אם המתקן ממוקם בדיוק, כך שאתם יכולים לראות דברים נכונה, אתם תמיד תמצאו קווים שחורים אלה שצריכים באמת להיות צהובים ובאופן בסיסי מתפתחים בגלל ששרידים קטנים מאוד של נתרן נוכחים בכל מקום. זה מוכיח לכם שנתרן הוא הכרחי בעולם הטבע. איננו יכולים לחיות אלא אם הוא נמצא פה. אנו צריכים גם תמיד כמות מסוימת של נתרן בתוכנו וצריכים לעבד את הנתרן בתוכנו. נוכחותו באמת רק מעידה עליו משום שהוא תמיד מכבה את הקווים הצהובים והופך אותם לקווים שחורים.

עכשיו אתם צריכים לזכור את מה שאמרתי לכם לפני כן.^[4] כיצד נוצרים הצבעים כחול, סגול, אדום וצהוב? טוב, כחול, כפי שאמרתי לכם, הוא הצבע של החלל הקוסמי העצום, כי אין שם דבר היכן שאנו רואים את הרקיע הכחול. זה עצום, חלל קוסמי שחור. אנו רואים חלל קוסמי שחור ועצום. אבל איננו רואים אותו, גם אם הוא שם לפני עינינו. אדי מים עולים כל הזמן בינינו לבין החלל הקוסמי השחור והעצום. אפילו אם האוויר הוא נקי וצלול, תמיד יש אדי מים באוויר. ובכן אם זו האדמה [מצייר על הלוח], אלו הם אדי המים, והכל מסביב זה חלל קוסמי שחור, השמש זורחת דרך אדי מים אלו. אם אתם עומדים כאן למטה ומביטים למעלה אינכם רואים שחור אלא כחול. אתם מסתכלים דרך משהו שהוא מואר ולכן רואים חלל שחור ככחול. זה אומר שאם אני רואה משהו שהוא שחור דרך משהו שהוא מואר, אני רואה אותו ככחול.

השמיים האדומים בזריחה ובאבק הם, כידוע לכם, צבע צהוב או צהוב אדמדם. אם כאן [מצייר על הלוח] היא האדמה, ואלו הם האדים סביבה, ועכשיו השמש באה כאן מלמעלה, אני רואה את זה מאיר. אני רואה משהו שמאיר למעלה, אבל אני רואה אותו דרך האדים החשוכים. זה עושה אותו צהוב בשבילי. כשאני רואה משהו זורח דרך משהו אפל זה יהיה צהוב. כשאני רואה משהו אפל דרך משהו שמאיר, זה יהיה כחול. כחול זה אפלה הנראית דרך משהו מואר, צהוב הוא ברק הנראה דרך משהו אפל. אני בטוח שאתם יכולים להבין זאת.

אם יש לי צהוב מיוצר על ידי הלהבה הצהובה של נתרן, צבע צהוב זה של להבת נתרן משמעו שנתרן הוא החומר שנהיה מאוד מאיר כשהוא מתאייד אבל באותו זמן גם יוצר משהו אפל סביב עצמו. נתרן באמת בוער כך, אם הנתרן בוער כאן, האור הלבן מזנק למעלה באמצע [ראו ציור בהמשך] ולכן אני רואה הכל כצהוב. הנתרן קורן אור, אבל יוצר חשכה מסביבו משום שהוא קורן אור בעוצמה. אני לא צריך להפתיע אותכם שנתרן יוצר חשכה סביבו על ידי קרינה של אור כה חזק. אם אתם רצים מהירים ורצים מאוד מהר, מישהו שרוצה לרוץ עמכם יפגר באורח בלתי נמנע מאחור. האור שמופץ החוצה הוא רץ מהיר. הוא מראה עצמו כזוהר בחשכה – הוא מופיע עבורי כצהוב.

ציור 11

עם להבת נר רגילה המצב הוא שהחלקים נפרדים כך [ציור קודם מימין]. זה גורם לו להאיר מסביב וליצור חשכה במרכז. אם יש לכם אור נר רגיל אתם רואים חשכה דרך האור. כאן נקודה פה ושם. כאן במרכז זה נשאר חשוך ולכן מופיע ככחול. אם יש לכם להבה צהובה, כמו במקרה של נתרן, זה אומר שהוא מאיר החוצה בכוח אדיר. אם יש לכם להבה כחולה זה אומר שאינו מתפזר החוצה מאוד אלא הולך בנפרד פה ושם.

זהו ההבדל שאתם מקבלים תמיד בעולם עם האפקטים שיש לחומרים. דמיינו שיש לי שפופרת זכוכית כאן. אני מתיך אותה כך שהיא סגורה בשני הצדדים. אני שואב החוצה את האוויר כך שיש לי שפופרת זכוכית עם וואקום בפנים.^[5] ואז אני עושה את הדבר הבא. אני נותן לזרם חשמל להיכנס פנימה, למרחק כזה, וזרם אחר לצד שני. זה נותן לי מעגל סגור. כך ששני הקטבים של החשמל הפוכים אחד לשני. בין שניהם יש וואקום. וכעת משהו מאוד משונה מתרחש. בצד אחד החשמל מתפזר החוצה ולצד שני, היכן שהוא נראה כחלחל, אתם מקבלים גלים שכאלה [ציור הבא]. ואז הם ממשיכים ביחד. אור נשפך כל הזמן לתוך החשכה, אנו אמורים לומר, חשמליות בהירה לתוך החשכה. שם יש לכם שתי להבות שהראיתי לכם באופן נפרד. יש לכם אחת בקוטב אחד של חשמל ואחת בקוטב השני. כאן בצד אחד יש אותו דבר כמו בלהבת הנתרן, וכאן מצד שני אותו דבר כמו בלהבת נר רגילה. אם עושים את זה כמו שצריך, מקבלים סוגים שונים של קרניים, כולל קרני רנטגן, אשר, כידוע לכם, אפשר להשתמש בהם לראיית חלקים מוצקים כמו עצמות וכיו”ב, או גופים זרים בגוף.

אם כן, העניין הוא שקיימים חומרים בעולם שהם בעלי קרינה. אחרים אינם קורנים אבל, עלינו לומר, הם נותנים אור חלש ומכסים עצמם עם גלים שכאלה על פניהם. חומרים שמכסים עצמם עם גלים שכאלה הם כחלחלים. חומרים קורנים הם צהובים. אם גוף חשוך בא לפני הצהוב, הצהוב הופך לאדמדם. אם אתם עושים את האור הצהוב לחשוך הוא יהפוך שוב לאדמדם.

ציור 12

אתם רואים רבותיי, גופים מוצקים בעולם הם כאלה שכמה מהם קורנים ומכאן יש להם צבעים מבריקים שאנו רואים בצד אחד של הקשת. אחרים אינם מבריקים אבל שולחים החוצה גלים אלו. זה נותן לנו את הצבעים הכחלחלים מהצד השני של הקשת.

אם אתם יודעים זאת אתם תאמרו לעצמכם: “יש הרבה כוכבים כמו מאדים, למשל, שהם צהובים או אדמדמים, או כמו שבתאי שיש לו אור כחלחל. אתם יכולים לראות מכך מה הוא כוכב זה, כיצד הוא מתנהג. מאדים הוא בפשטות כוכב שקורן הרבה ולכן הוא מופיע כצהוב או אדמדם. זהו כוכב שקורן הרבה. שבתאי הוא גוף שנשאר שקט יותר ומכסה עצמו בגלים. אתם כמעט יכולים לראות את הגלים סביבו. כשיש לכם את שבתאי אתם יכולים כמעט לראות את הגלים סביבו. כשיש לכם את שבתאי אתם גם יכולים לראות את הגלים כמו טבעות סביבו. הוא מופיע ככחול משום שהוא מקיף עצמו בגלים.

הדברים שאנו צופים בהם במוצק כאן על האדמה אומרים לנו, אם איננו קשיי תפיסה במחשבתנו וצופים נכונה, איזה מין גופים יש שם בחוץ ביקום. עלינו רק לדעת, כמובן, שכל החלל הקוסמי מלא בכל מיני חומרים, כפי שאמרתי לכם, והם תמיד במצב שבו הם בוערים.

קחו רק חומר אחד מוצק, ברזל לדוגמא, הוא מחליד. אני חושב שהתכוונתם לזה בשאלתכם, האין זה כך? הברזל מחליד ונעשה אדום יותר מאשר הוא בדרך כלל. ובכן, יש לנו מתכת שהיא באופן יחסי כהה, אשר מחלידה ואז הופכת אדמדמת. כשנלמד צבעים נדע לומר לעצמנו מה זה באמת אומר שהברזל הופך אדמדם כשהוא מחליד, מה שאומר מתי שהוא חשוף בהתמדה לאוויר. בואו ונראה בבירור מה זה אומר. אין לי גיר בכל הצבעים, אבל כולכם רואים למה אני מתכוון. בואו ונניח שיש לנו ברזל כחול. הוא חשוף לאוויר. ובגלל שהוא חשוף לאוויר הוא הופך אדמדם כשהוא מחליד.

עכשיו אתם יכולים לומר לעצמכם שהצבע האדמדם מתפתח בגלל שמשהו מואר נראה דרך החשכה. אם אני מביט בברזל במצבו הרגיל הוא אפל תחילה, מה שאומר שהוא מייצר גלים. אבל אם אני חושף אותו לאוויר לזמן ממושך, אם הברזל נמצא בקשר עם האוויר במשך זמן רב, האוויר חודר לברזל, והברזל משתנה בהדרגה באוויר כי הוא מתחיל להגן על עצמו כנגד האוויר. הוא מגן על עצמו כנגד האוויר ומתחיל לקרון יותר ויותר. משהו קורן כמו להבת הנתרן שלנו כאן, כך שאתם מקבלים חשכה מסביב, וזה יהיה צהוב או אדמדם. אתם יכולים לומר שהי שהברזל מתחיל להיות מתוח מבפנים ומתחיל לקרון.

עכשיו אתם יודעים שברזל גם הוא נוכח בגוף האנושי, שבו הוא חומר חשוב מאוד. הברזל נמצא בדם והוא חלק חשוב מאוד בדם האנושי. אם יש לנו מעט מידי ברזל בדם איננו יכולים ללכת כמו שצריך, אנחנו נהיים עייפים במהרה, אנשים הופכים לאדישים. אם יש לנו יותר מידי ברזל אנו נהיים נרגשים ומפוררים כל דבר לחתיכות. אנו צריכים כמות נכונה של ברזל בדם, אחרת איננו פועלים נכון. טוב, רבותי, אנשים אינם שמים לב לדברים כאלה היום, אבל ציינתי זאת לפני כן מקודם: אם אתם חוקרים כיצד האדם מחובר לעולם כולו אתם מוצאים שבאדם הדם מחובר עם ההשפעות שבאות ממאדים. מאדים, אשר תמיד נע, כמובן, תמיד מעורר את פעילות הדם שבנו. זה בגלל הקשר שלו לברזל. לכן מלומדים מזמנים קדומים שידעו זאת, אמרו שלמאדים יש אותו הטבע כמו לברזל. לכן אנו יכולים להחשיב את מאדים כמשהו כמו הברזל שלנו. אבל יש לו גם נצנוץ אדמדם צהוב, שאומר שהוא כל הזמן מגדיל את קרינתו מבפנים.

אנו מבינים את כל זה אם אמרנו לעצמנו: מאדים הוא כמו ברזל בטבעו, הוא חומר כמו ברזל. אבל הוא תמיד בקצה, רוצה לגדול בקרינתו כל הזמן. כפי שברזל פועל תחת ההשפעה של אוויר, כך מאדים רוצה לקרון כל הזמן תחת ההשפעה של סביבתו. מטבעו הוא בנפשו פנימה על הקצה כל הזמן, רוצה לבוא לידי חיים. מאדים רוצה תמיד להיות חי. אנו יכולים לראות זאת מכל הצבעוניות שלו ומדרך התנהגותו. עם מאדים עלינו לדעת שהוא גוף קוסמי שבאמת רוצה להיות חי כל הזמן.

זה שונה עם שבתאי. לשבתאי יש אור כחלחל, כך זה, הוא אינו קורן אבל מקיף עצמו ביסוד של גלים. הוא בדיוק הפוך ממאדים. שבתאי כל הזמן רוצה למות, להיות לגוף מת. אפשר לראות ששבתאי מקיף עצמו בזוהר, אם אפשר לומר כך, כך שאנו רואים את החשכה שלו כצבע כחלחל דרך הברק.

כעת תנו לי למשוך את תשומת לבכם למשהו. אתם יכולים לראות משהו באמת מעניין אם אתם הולכים במקום של עצי ערבה בלילה שאינו ממש חשוך אלא יותר מאובק – הולכים דרך היער היכן שגדלות ערבות. מדי פעם אתם רואים משהו שגורם לכם לשאול: “למען השם, מהו האור הזה שם?” אתם מתקרבים אליו והאור נראה כבא מעץ רקוב. משהו רקוב נהיה זוהר. אם אתם הולכים אז דרך ארוכה ומביטים בזה שוב, עם משהו אפל מאחורי חומר זוהר זה, הוא לא מופיע יותר כזוהר אלא ככחול. וכך זה עם שבתאי. שבתאי מתפרק. שבתאי באמת מתפרק כל הזמן. בגלל זה יש משהו מבריק סביבו, אבל הכוכב עצמו הוא אפל, והוא נראה כחול עבורנו בגלל שאנו מסתכלים בצורתו האפלה דרך החומר המתפרק שסובב את כולו. ובכן אנו רואים שמאדים רוצה לחיות כל הזמן ושבתאי רוצה למות כל הזמן.

זה מה שכל כך מעניין, שאנו יכולים להביט בגופים קוסמיים ולומר: “הגופים הקוסמיים שמופיעים עם נצנוץ קוסמי הם קפואים, ואלו שמופיעים עם נצנוץ אדמדם צהבהב רק באים לידי קיום.” וכך זה בעולם. במקום אחד בא לידי קיום, ובאחר משהו עובר וחולף. בדיוק כפי שעל האדמה יש ילד במקום אחד, ואיש זקן במקום אחר, כך זה גם בחלל. מאדים הוא עדיין איש צעיר שרוצה לחיות כל הזמן. שבתאי הוא כבר איש זקן.

אתם רואים, הקדמונים למדו זאת. נצטרך ללמוד זאת שוב. אבל נבין למה התכוונו הקדמונים אם נמצא זאת שוב בעצמנו. בגלל זה, זה באמת טיפשי – דיברתי על כך גם בפעם האחרונה – בשביל אנשים לומר שבאנתרופוסופיה אנו פשוט כותבים את כל הדברים שאפשר למצוא בכתבים עתיקים! אתם רואים, מישהו מבין רק את הדברים שכותבים בעבודות עתיקות, המבוססות על חוכמה אמיתית, אם מישהו מצא אותן שוב בעצמו. היה שיר ידוע בימי הביניים, לפני שאמריקה התגלתה, שהיה מאוד מעניין.^[6] כמעט כולם ידעו אותו. בימי הביניים כל האנשים אמרו את השיר, כי הם למדו בדרך שבה אנשים לומדים היום – טוב, אני לא יודע – סיסמא של איש תעמולה אולי. השיר נשמע כך.

או שמש, המלכה של העולם הזה!

לונה שומרת את דורותייך שילכו קדימה.

לונה היא הירח.

כוכב חמה במהרה ייצמד אלייך.

מבלי נוגה אתם כולכם אינכם שווים דבר,

נוגה שבחרה במאדים להיות לה לבעל.

אם כן, השיר משער שנוגה, דמות צעירה אחרת, בחרה במאדים לבעלה. הוא משער שמאדים הוא איש צעיר שם בחוץ ביקום.

מבלי צדק תחסרו הכל.

הוא משער שצדק עסוק בכל מקום. ואז, בסוף, יש לנו:

ואז שבתאי, עתיק וזקן

מראה עצמו בצבעים רבים.

רק חישבו כמה יפה שיר זה מימי הביניים המשווה את נעוריו של מאדים עם זקנתו של שבתאי.

או שמש, המלכה של העולם הזה!

לונה שומרת את דורותייך שילכו קדימה.

כוכב חמה במהרה ייצמד אלייך.

מבלי נוגה אתם כולכם אינכם שווים דבר,

נוגה שבחרה במאדים להיות לה לבעל.

מבלי צדק תחסרו הכל.

ואז שבתאי, עתיק וזקן

מראה עצמו בצבעים רבים.

אתם רואים שזה משהו שאי אפשר להבין, ואנשים מראים את זה. אקדמאי בן ימינו יאמר על שיר כזה: “טוב, זוהי רק אמונה תפלה טיפשית.” הוא יצחק לזה. וכשמישהו יגלה מחדש את האמיתות החבויות בשיר שכזה, הוא יאמר שמישהו העתיק את זה. כן, טוב, אתם יודעים, קשה להאמין באיזו טיפשות אנשים מתנהגים באמת, כי אינם יכולים להבין זאת, כמובן. שום אקדמאי היום לא מבין את מה שנאמר בשיר שכזה. אבל אם אתם יכולים לערוך מחקר רוחי, אתם תגלו זאת שוב, ואז תבינו את זה לבסוף. אדם צריך למצוא דברים אלה עבור עצמו שוב, אחרת השירים העתיקים, שהם חוכמה פופולרית, הם באמת חסרי ערך לחלוטין. אבל הם גם דבר נפלא אם מישהו מגלה דברים אלה דרך מחקר רוחי, ואז מתגלה חוכמה כבירה זו בשירים פופולריים פשוטים. זה מראה שהשירים הפופולריים הפשוטים נלקחו מדברים שנלמדו בבתי הספר העתיקים של החוכמה. מכאן באים השירים הללו. היום אנשים אינם יכולים יותר ללכת למורים האקדמאיים שלהם בדרך זו, כי היום ידע אינו נותן לנו שום שירים! אינכם מוצאים הרבה שהם בשימוש בחיים. אבל היה זמן שבו אנשים ידעו דברים כאלה, שאותם אמרתי לכם שוב היום. הם שמו אותם אז בחרוזים נאים שכאלה. ואז כל מיני דברים באו מזה, כמובן, ולפעמים גם אי הבנות. החרוזים אודות כוכבי הלכת שעכשיו דקלמתי עבורכם נשכחו, אבל שירים אחרים באו מאוחר יותר לידי עיוות וסירוס.

עכשיו זה, כמובן, גם נכון שזה אומר משהו כאשר בעלי חיים עושים דבר זה או אחר. הם מחוברים ליקום. אנו יכולים לדעת שמשהו קורה עם מזג האוויר אם אנו מתבוננים באילנית.^[7] אתם יודעים, אילניות משמשות כנביאות של מזג אוויר כשהן נעות מעלה או מטה על הסולם שלהן. זה משום שכל מה שחי קשור ליקום כולו. הוא רק בא לידי סילוף מאוחר יותר, ואז אולי יש גם צידוק בשימוש בשירים כדי לבדר את עצמנו, כשאנו מקשיבים לכמה מהם שנשמרו על ידי ראשים מטופשים. ובכן, אם מישהו אומר לדוגמא: “כשהתרנגול על ערמת הזבל קורא, מזג האוויר ישתנה או שיישאר כפי שהוא”, טוב, זה רק מראה שלא צריך לערבב הכל ביחד, ולא לערבב דברים טיפשיים עם חוכמה.

השיר שציטטתי אינו מצביע כמובן על סודות ביקום שיש להם קשר לאור ולצבע. הדברים שאנשים אומרים לעיתים קרובות אודות תרנגול צעיר וכדומה, הם כמובן, משהו שאפשר לצחוק עליו, כמו האמירה שזה עתה ציטטתי. אבל מצד שני פתגמי כפר ישנים לפעמים יש בהם משהו יוצא דופן בעמקותו, משהו חכם מאוד, אפילו היום. ולא לשווא איש כפר אינו שמח אם יורד שלג במרץ, כי פשוט יש קשר בין זרעים לבין שלג במרץ.

אנו באמת רואים מדברים שכאלה שאפשר להבין את העולם כולו לאור הדברים שאנו צופים בהם על האדמה. זה יהיה טוב יותר אם מישהו דבק יותר למה שהאילנית יכולה לעשות כאשר היא מטפסת למעלה ולמטה, בתלות במזג האוויר, יותר מאשר נמנמן^[8] עושה כאשר הוא ישן עוד ועוד, כמו שמישהו ישן בכל הסודות של היקום.

אני מקווה שהבנתם את כל מה שאמרתי בתשובה לשאלותיכם. זה כמובן מסובך למדי ואי אפשר לענות על כך רק בכמה מילים. לכן הייתי צריך לומר את כל הדברים הללו, אבל תוכלו לשים אותם יחדיו. זה באמת מעניין מאוד לראות כיצד הדברים מתחברים בדרך זו, האין זאת?

נמשיך ביום רביעי.

————————————————————————————-

1. ראו הרצאה שניתנה ב-21 בפברואר בספר ‘מאבן גיר ועד לוציפר‘. וגם סדרות ההרצאות הבאות: ‘הטבע של הצבע‘. ‘האומנויות ושליחותן‘. ‘האמנות לאור חוכמת המיסתריות‘ – כל הספרים יצאו בהוצאת חירות. ↑
2. חסרים כאן כמה משפטים. לראות את ה-“הדבר המעניין באמת”, רודולף שטיינר מתאר כנראה סידור שנראה כמו זה:

   

   כשמשתמשים בסידור זה, אפשר לראות את קו הבליעה בחלק הצהוב של הספקטרום המתמשך של מנורת הלהט שרודולף שטיינר דיבר עליה. השרטוט על הלוח היה רק מאוד מקורב. ↑

3. ב-1859, בונסן וקירכהוף גילו את האנליזה הספקטראלית. ↑
4. סדרת ההרצאות מ’אבן גיר ועל לוציפר’ – יצא בעברית בהוצאת חירות. ↑
5. השפופרת של גיסלר, על שם הינריך גיסלר (1879-1815), מנפח זכוכית ומכונאי. ↑
6. מצוטט לעיתים קרובות בספרות אלכימית ונאמר שחובר על ידי בזיליוס ולנטינוס, שנאמר שהיה נזיר בנדיקטי במנזר של פטר הקדוש בארפורט, גרמניה, סביב 1413. וריאציה שלו יצא לאור ב-Gesammelte Schriften des Basilius Valentinus, המבורג 1740. ↑
7. אילנית מצויה – דומה לצפרדע אבל קטנה בהרבה ממנה. ↑
8. נמנמן הסלעים – מכרסם קטן. ↑