רודולף שטיינר

דורנאך 1924/25

GA26

תרגום מאנגלית: עלי אלון

עריכה ותיקונים: דניאל זהבי

תיקונים: דליה דיימל

הספר יצא בהוצאת חירות: ראו כאן

מכתב 29

מהטבע ועד תת-טבע

אנשים מדברים אודות התקופה הפילוסופית שירדה מגדולתה בערך במחצית של המאה ה-19 ופינתה מקומה לתקופת מדעי הטבע. הם אף מדברים כאילו מתמשכת תקופה זו של מדעי הטבע בימינו אנו, על אף שרבים, בעת ובעונה אחת, שמים דגש על שובן של נטיות מחשבה פילוסופיות מסוימות. כל זה נכון הוא לחלוטין באשר לכיוון שנוטלת התקופה החדשה בנתיבי הידע, אך אינו נכון ביחס לנתיבי החיים. בדימוייו השכליים חי עדיין האדם בטבע, על אף שמביא הוא אורח חשיבה מכני להבנת הטבע שלו. אך בחיי רצונו חי הוא במיכון תהליכים טכניים במידה כזאת שדבר זה נותן כבר זמן רב גוון חדש בתכלית לתקופת מדעי הטבע. אם יבין אדם את חיי אנוש הרי שקיימים שני כיוונים שמהם יש לראותם. מחייו הארציים הקודמים מביא עימו האדם את הכושר ליצירת השגות שכליות אודות ההשפעות הקוסמיות הפועלות מחוץ לסביבות האדמה ואודות הללו הפועלות בפנים הספירה של האדמה עצמה. דרך חושיו חש הוא את האלמנט הקוסמי בפעילותו בתוך תחומי הספירה הארצית. דרך אורגניזם החשיבה שלו חושב הוא על הקוסמי הפועל על האדמה מהיקום הסובב. וכך חי הוא בגופו הפיסי חיי חישה ובגופו האתרי חיי מחשבה. מה שמתחולל בגוף האסטרלי וב’אני’ פעיל באזורים נסתרים יותר של הנפש. דבר זה פעיל, למשל, כייעודו של האדם, כגורלו.

אין לבקש דבר זה בראש ובראשונה בתרכובות של ייעוד אנוש כי אם בתהליכים הפשוטים והיסודיים של החיים. האדם מאחד עצמו עם כוחות אדמה מוגדרים בעצם העובדה שהוא מביא את גופו למסלול בנתיבי כוחות אלה. הוא לומד לעמוד וללכת בזקיפות קומה, הוא לומד להביא את עצמו בסיוע זרועותיו וכפות ידיו לידי איזון כלפי שיווי המשקל של הכוחות הארציים. ברם, כוחות אלה אינם מסוג כזה הפּעיל מבחוץ מהקוסמוס, הם ארציים בלבד.

למעשה, כל מה שחווה אדם בחייו הפנימיים אינו מהווה דבר מופשט, אלא שאין הוא חש מהיכן באה החוויה. על כן ברעיונותיו אודות הוויות מציאות יוצר הוא מופשטות. האדם מדבר על חוקי המכניקה, סבור הוא שהסיק אודותיהם על ידי מופשטות מסבך תופעות הטבע. אין זה כך כלל, אלא, שכל דבר שהאדם יודע אותו בנפשו כחוק שעל טהרת המכניות, נלמד מתוך חוויה פנימית ישירה של התייחסויותיו בעולם הארצי ואליו (בעמידה, בהליכה וכן הלאה). דבר זה מציין את המכני כארצי בלעדי. כי כל הקיים בתבנית ארצית כחוקי טבע, בגוון, צליל וכן הלאה, מהווה מתת שמחוץ לקוסמוס. אלא שבתחומי האדמה רוכשת כל ממלכת הטבע, בהיותה מורכבת לתוך זה, את האלמנט המכני, כשם שהאדם נפגש באלמנט זה בחייו ובהתנסויותיו בתחום ספירת האדמה בלבד. רוב רובו של כל מה שפועל בשליחותו של המדע הטכני בתרבות של זמננו אינו טבע כי אם תת-טבע.

זהו עולם המשחרר עצמו מהטבע כלפי מטה. ראו כיצד איש המזרח, בבקשו אחר הרוחי, חפץ להתיר עצמו מאותם מצבי איזון שיש לשייכם לאדמה בלבד. למדיטציה נוטל הוא יציבה המביאה אותו לידי איזון קוסמי בלעדי. האדמה אינה משגרת עוד השפעתה על עמדת כל גופו (אין זה מוגש לחיקוי, אלא, וזו בלבד, כדי להבהיר את הנאמר. אלה המיודעים לכתביי יודעים מה שונים אלה מאלה חיי הרוח של המזרח ושל המערב במישור זה).

האדם היה זקוק לקשר זה עם הארצי הבלעדי עבור האבולוציה של נפש-התודעה. אך בזמן האחרון ביותר התהוותה הנטייה בכל מקום, אף בפעליו ובמעשיו שלו, לתת תוצאות מעשיות לאלמנט זה שאליו עליו להתוודע כאדם. בחדירתו לספירה ארצית בלעדית זו נתקל הוא בעולמו של אהרימן. עליו ללמוד להביא את עצמו ואת ישותו האנושית לזיקה נאותה עם אלמנט אהרימני זה. יחד עם זה, בנתיב שנוטלת עד כה התקופה המכנית, עדיין לא מצא את הדרך לתאם שוב ושוב באורח נאות את זיקתו האנושית לתרבות אהרימן חדשה זו. על האדם למצוא את העוצמה, את הכושר הפנימי של ידע ושל אבחנה כדי שישותו האנושית לא תוכרע ולא תיכנס להלם על ידי אהרימן בתרבות הטכנית. יש להבין את המינוח של תת-טבע כאופיו של המצוי מתחת לטבע. דבר זה יובן אך ורק אם האדם יעלה לפחות לאותו גובה שבידע רוחי, לאותו על-טבע השוכן מחוץ לספירה הארצית כשם שירד במדע הטבע מתחתיו, אל תת-טבע.

התקופה זקוקה לכושר ידע המתרומם מעל לטבע. כי עליה לבוא במגע באורח פנימי עם אלמנט שהוא מלא סכנות בפעילותו בתחומי חייה, ומהווה אלמנט הפועל מתחת לטבע. כמובן שאין כאן הכוונה לשיבה מאיזה סוג שהוא לתקופות קודמות יותר של התרבות, אלא שהאדם ידע למצוא דרכו להבאת תנאי הקיום החדשים של התרבות לזיקה נאותה כלפי עצמו ולגבי הקוסמוס. ועם זאת ישנם רק מעטים מאד שברשותם תחושה כלשהי ביחס למשימות הרוחיות החשובות העומדות בפני האדם.

טלו, למשל, את החשמל, שמקדמים בברכה את תגליתו כדביר הנפש של עולם הטבע. יש להכיר את החשמל בכוחו המיוחד לו להוליך מטה מהטבע אל תת-טבע, אלא שאל לו לאדם להתדרדר יחד עימו. בזמן בו לא היתה קיימת עדיין ספירת טכניקה עצמאית בנפרד ממה שרשאים אנו בצדק לכנותו טבע, מצא האדם את הרוח בהתבוננותו בטבע. הטכניקה, בהינתקה מהטבע, הסבה את עיניו של האדם אל העולם המכני והחומרי כעולם המדעי האחד שממנו, כצורך, יהא נובע מעתה ואילך הידע שלו. ובאשר לעולם זה לא נותר דבר מכל חיי הרוח האלוהיים הקשורים למקורות הראשוניים של התרבות של האדם – האהרימני הבלעדי שולט בספירה זו. אך במדע הרוח נשמרת הספירה האחרת, שבה האלמנט האהרימני אינו נוכח כלל. אך ורק בקליטה אל הנפש של אותה תבנית אינטליגנציה רוחית שאליה אין גישה לכוחות האהרימניים, משיג האדם את העוצמה לפגוש את אהרימן בעולם, להיפגש עימו שם.

מחשבות מנחות למכתב 29

1. בתקופת מדעי הטבע, המתחילה במחצית המאה ה-19, לערך, קיימת בתרבות האנושית הידרדרות הדרגתית של עיסוקיהם ושל פעילותיהם של בני האדם לא רק אל האזורים הנמוכים ביותר של הטבע, אלא מטה אל מתחת לטבע. התרבות נעשית לתת-טבע.
2. דבר זה דורש מהאדם להגיע, בחוויה פנימית חיה, לידע הרוח בו מתרומם הוא אל על, אל העל-טבע, כפי שיורד הוא מטה מתחת לטבע בעיסוקים התת-טבעיים הטכניים. בזה יוצר הוא בתוכו את ההתעצמות שלא ‘ליפול מתחת’.
3. השקפה קודמת ביחס לעולם הטבע עדיין הכילה בה את הרוח שאליה קשורה התרבות האנושית במקורותיה הראשוניים. לאט לאט נעלמת רוח זו מציור הטבע של האדם. האלמנט האהרימני הבלעדי עושה את ציור הטבע הזה לקניינו, וזורם מכאן ואילך אל התרבות הטכנית של ימינו.